שיעור בוקר 06.12.21 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", חלק מאמרי "שמעתי", עמ' 587

מאמר ע"ט "אצילות ובי"ע"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 587, חלק מאמרי "שמעתי", מאמר ע"ט "אצילות ובי"ע".

עט. אצילות ובי"ע

שמעתי ט"ו תמוז א' פנחס תש"ג

"אצילות הוא בחינת מחזה ולמעלה, שהוא רק כלים דהשפעה.

בי"ע הוא סוד קבלה בעמ"נ להשפיע.

עליית ה' תתאה למקום בינה. כיון שהאדם מוטבע ברצון לקבל עמ"נ לקבל, לכן אין האדם מסוגל לעשות איזה דבר, בלי שיהיה שם קבלה לעצמו.

לכן אמרו חז"ל "מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]". ואח"כ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]". וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'. ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה, שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה. היינו, שכל עבודתו יהיה רק בעמ"נ להשפיע.

ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו, משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה. וזה פירוש "מי קיימא לשאלה ["מי" עומדת לשאלה]". שהכוונה על בינה, שנקראת "מי". ו"שאלה" היא מלשון "שואלין על הגשמים", שפירושו תפילה. כיון שמגיע לבחינת "מי" בינה, אז המקום הזה יש להתפלל על זה."

בהשגת הבורא יש שלבים שאנחנו צריכים לעבור, אלה שלבי ההסתרה בהם אנחנו מגלים כמה אנחנו שונים מהבורא וכמה אנחנו יכולים להתקרב אליו, שזה למעשה אותו הדבר, במידת ההסתרה אני מרגיש כנגד זה מה יכולה להיות מידת הגילוי.

המדרגות בהן אנחנו מתקרבים לבורא הן אותן ד' בחינות דאור ישר, הן רק נמצאות בצורה יותר מפורטת הן נקראות "העולמות" מהמילה העלמה, ישנה העלמה ויש כנגד גילוי. המרחק בינינו לבין הבורא, בין הרצון לקבל שלנו לבין הרצון להשפיע שלו מתחלק לד' בחינות דאור ישר אחריו אנחנו עומדים, אחרי המעבר הזה, ובחזרה יש את אותם ד' עולמות, כמו שאנחנו לומדים בסולם המדרגות, עולם "אדם קדמון" זה הכתר, אבל "אצילות", "בריאה", "יצירה" ו"עשיה", אלה העולמות, העלמות, העלמה, הבורא מסתיר את עצמו ואנחנו צריכים מלמטה למעלה בהדרגה להתקרב ולגלות אותו.

לגלות אותו אפשר רק בהשתוות הצורה, כלומר, אנחנו צריכים כל פעם לרכוש, להיות משפיעים. לא את הרצון להשפיע אנחנו רוכשים, אלא הכוונה על מנת להשפיע. רצון להשפיע זה הבורא, הנבראים הם רצון לקבל. גם הרצון להשפיע של הבורא לא משתנה וגם הרצון לקבל של הנברא לא משתנה, אלא משתנה הכוונה של הנברא, הוא יכול לעבוד עם הרצון לקבל שלו בעל מנת להשפיע.

וכאן יש לנו את סדר הפעולות שאנחנו צריכים לעשות. לכן איך אנחנו מגיעים להידמות לבורא ובמידה הזו להידבק בו, העבודה הזו נעשית בהדרגה. המצבים שאנחנו עוברים הם המדרגות וכל פעם אנחנו מרגישים במדרגות האלה כמה אנחנו נמצאים בהסתרה, בחוסר גילוי של הבורא, וכמה אנחנו אולי כבר התקדמנו במשהו, מבינים ומרגישים משהו ממהות הבורא. כלומר, כמה אנחנו מתעלים למעלה מדרגת החי לדרגת המדבר לדרגת האדם.

בעל הסולם אומר כך, בהתקרבות שלנו לבורא, כלומר, בלהידמות לבורא, יש לנו את מדרגת העולמות, עשיה, יצירה, בריאה, אצילות ואחר כך אדם קדמון ואז אנחנו מגיעים לדרגת אדם, שממש דומה לבורא. לכן הוא מסביר מה הם העולמות, העלמה שיש על הבורא כלפינו. הוא אומר שאת כל זה אפשר לדמות לפרצוף אחד, לסולם המדרגות.

"אצילות הוא בחינת מחזה ולמעלה," בסולם הזה, "שהוא רק כלים דהשפעה." ו"בי"ע" החצי התחתון של הסולם "הוא סוד קבלה בעמ"נ להשפיע." אם אנחנו נמצאים באצילות, כולנו נמצאים בהשפעה בלבד בתוך הכלים האלה. אבל אם אנחנו נמצאים בעולמות בי"ע, אנחנו נמצאים ביכולת לקבל בעל מנת להשפיע. במידה הזו עולמות בי"ע עולים לעולם אצילות, נכללים שם וכך יש לנו יכולת לקבל בעל מנת להשפיע. הוא מדבר על כך בקיצור, במשפטים קצרים בלבד.

"עליית ה' תתאה למקום בינה." ה' תתאה זו מלכות, אותו חלק ממלכות שאנחנו יכולים לעבוד איתו בעל מנת להשפיע. כדי לעבוד בעל מנת להשפיע עם מלכות אנחנו צריכים להעלות את מלכות לבינה, כלומר, שמלכות תדמה לבינה. "כיון שהאדם מוטבע ברצון לקבל עמ"נ לקבל," זה הטבע שלנו, אנחנו נמצאים גם בפעולה לקבל וגם בכוונה לקבל ו"לכן אין האדם מסוגל לעשות איזה דבר, בלי שיהיה שם קבלה לעצמו". רק זה מעניין אותנו לפי הטבע שלנו, גם בכוונה גם בפעולה, גם בכל הרגשה והרגשה שלנו, איך אני מקבל ומה אני בזה רוכש לעצמי. אולי אנחנו מדברים בצורה אחרת, אולי אנחנו משקרים לעצמנו ועושים משהו כביכול בצורה אחרת, אבל לא יכול להיות שאם אני עושה משהו, אני עושה את זה לא לקבלה עצמית, זה הטבע ואנחנו לא יכולים לצאת ממנו.

"לכן אמרו חז"ל" איך אנחנו יכולים בכל זאת לצאת מזה ולהידמות לבורא, לצאת מהעולם הזה, מהחיים האלה שהם בעצם מוות. חיים שלא נמצאים בשטח של העולם העליון, של עולם ההשפעה, של העולם הרוחני, אלא זו דרגת חי, היום חי ומחר מת. אני רוצה, יש לי דחף להגיע לדרגה שאני אדמֵה לבורא ואז אקרא אדם, אֶדמֶה לבורא.

איך אני עושה את זה? "לכן אמרו [חז"ל]" אומרים לנו האנשים שכבר עשו את הדרך הזו ""מתוך שלא לשמה באים לשמה". דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ", כלומר, בכל מיני אמצעים. האור שמאיר עלינו ומתקן אותנו נקרא "תורה", ובפעולות שאנחנו מזמינים את האור הזה שישפיע עלינו, נקראות "מצוות", ציווי, הבורא מצווה אותנו, "תעשו כך וכך ותקבלו ממני תמורת זה אור, כוח השפעה, וכך תשפרו את עצמכם ותתקרבו אלי, לדרגה שלי". "דהיינו, שמתחיל לעסוק בתו"מ בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דין [תן לנו עושר העולם הזה]"." כך אנחנו רוצים, כך אנחנו מתחילים, עושים הכול, אפילו את אותה התורה, כלומר, התקרבות לרוחניות אנחנו מתארים לעצמנו שיהיה לנו טוב, אנחנו רוצים לתפוס את כל המציאות, כאת ל העולם, "ואח"כ" אפילו אנחנו מגיעים למצב "בעמ"נ "הב לן עותרא עלמא דאתי [תן לנו עושר עולם הבא]"." גם את העולם הרוחני אנחנו רוצים שיהיה.

אם בעולם הזה אנחנו מתפתחים בכלים האגואיסטיים שלנו, זה לא מספיק, הרצון לקבל האמיתי נמצא דווקא כשאנחנו מתחילים לעסוק ברוחניות. ואפילו לא כשסתם לומדים, אלא כשנכנסים לרוחניות, אז כדי להתקדם אנחנו מתחילים להרגיש כמה הרצון לקבל שלנו גדל, כמה הוא מושך אותנו קדימה, שאנחנו נקבל יותר ויותר, לפי הכלל "כל הגדול מחברו", ככל שמתקדם יותר, "יצרו גדול ממנו". ואז אנחנו צריכים להרגיש כמה אנחנו נעשים אגואיסטים יותר גדולים מצד אחד, ומצד אחר כמה אנחנו מתקנים את האגו, ושוב נופלים לעל מנת לקבל, ושוב מתקנים.

אנחנו מגיעים לרצון לקבל האגואיסטי שהוא "תן לנו כל מה שאפשר לקבל בעולם הזה", ו"תן לנו כל מה שאפשר לקבל בעולם הבא, ברוחניות, גם את זה אני רוצה לקבל, לתפוס את זה, לרכוש את זה, זה שלי". "וכשלומד כך, אז הוא צריך להגיע ללמוד לשמה, היינו לשם התורה. דהיינו שהתורה ילמוד אותו את דרכי השם ית'." זאת אומרת, אם אנחנו לומדים נכון בקבוצה שעוזרת, נותנת לנו דוגמה איך להתקדם לחיבור, להשפעה, לפעולות שהן דומות לאור, אז הפעולות האלה מלמדות אותנו את הדרכים שהבורא הכין לנו כדי להידמות לו.

"ואז הוא צריך לעשות מקודם המיתוק של מלכות בבינה," מלכות זה רצון לקבל ללא שום פשרות, רק לקבל, לא יודעת כלום יותר מזה, "שפירושו, שמעלה את המלכות, שנקרא רצון לקבל, לבינה, שהוא בחינת השפעה." שאנחנו יכולים בזה לסגור את הרצון לקבל שלנו, מה שנקרא "לצמצם" אותו ולקבל רק את בחינת הבינה, רצון להשפיע, כאילו לקבל על עצמנו. ואז להשתדל "היינו, שכל עבודתו יהיה רק" שכל העבודה שלנו תהיה רק להשפיע, "בעמ"נ להשפיע." מה שנקרא. שאומנם אני רצון לקבל, אבל אני רוצה לעשות מעצמי כאילו שאני מתלבש בצורה כזאת שאני המשפיע.

ואם אדם משתדל כך לעשות, הוא רואה שזה לא שלו. "ואז נעשה לו חושך." אין לי שום הרגשה, אין לי שום הבנה, אין לי שום מציאות, התנסות בזה. ואז הוא מרגיש, במקרה שהוא הולך על מנת להשפיע, "שמרגיש שהעולם חשך בעדו,". אנחנו חושבים על המצבים האלה שהם מצבים של נפילה, ירידה. כלפי ההרגשה האגואיסטית שלנו זה ודאי כך, אבל כלפי זה שאנחנו אולי נכנסים בזה לעל מנת להשפיע ובזה מרגישים חושך, זו לא ירידה, זו עלייה.

זה מה שבעל הסולם אומר, "ואז נעשה לו חושך. שמרגיש שהעולם חשך בעדו," שאין בעולם הזה מה לקבל, מה לתפוס, מה לגנוב. ואז נקרא שהוא נמצא במצב שאין לו שם מה לקבל על מנת לקבל, והוא מרגיש חושך, "מה יש לי כאן לעשות? זה לא לפי הטבע שלי". זה נקרא ירידה, עלייה, מה זה? זה מצב שמראים לו איפה הוא נמצא אם הוא ברצון לקבל שלו. "משום שאין הגוף נותן כח לעבודה רק בבחינת קבלה, ולא בבחינת השפעה. ואז אין לו עצה אחרת," מה לעשות ממצב כזה של חושך? אנחנו קוראים למצבים האלה זמן של נפילה. אבל זו לא נפילה, זה זמן של עלייה, רק אנחנו עולים ומרגישים חושך, כי אין לנו כלים לגלות את האור. אז אותו אור שצריך להתגלות עכשיו מורגש בנו כחושך, כי אין לנו כלי לגלות אותו. מה עושים?

ממשיך בעל הסולם, "ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה. וזה פירוש "מי קיימא לשאלה ["מי" עומדת לשאלה]". שהכוונה על בינה, שנקראת "מי". ו"שאלה" היא מלשון "שואלין על הגשמים", שפירושו תפילה. כיון שמגיע לבחינת "מי" בינה, אז המקום הזה יש להתפלל על זה."

שהבורא יעזור, יאיר עיניים, יסביר, יתן כוח השפעה, שבכוח השפעה שיקבל מהבורא הוא יוכל לראות את המצב האמיתי שלו וכך להתקדם. שיוכל להתפלל, לפתח רצון ולקבל תשובה, תגובה על הרצון הזה, וכך הוא יגיע לבחינת השפעה, שאז יראה את האור לא כחושך אלא כאור, אור של השפעה.

שאלה: כשאנחנו מחזיקים את הבורא כנותן כל רגע את האיחוד שלנו ואנחנו מנסים להחזיק אותו בזה, מה צריכה להיות התפילה?

אתם צריכים לדבר על זה בקבוצה. התפילה שייכת לכם, אתם צריכים לשבת, וממש עם דף ועט לכתוב יחד את התפילה, ולהסכים לכל מילה, לכל משפט שאתם כותבים. לא הרבה משפטים, אבל עד חמישה משפטים זה טוב. תעשו את זה. אני מוכן אחר כך לשמוע ולדבר על זה, לברר את זה.

שאלה: אנחנו מתעוררים בבוקר בחוסר רצון טוטאלי, ובהכנה אנחנו מתחילים להתעלות להשפעה, וכביכול יש לי בחירה להתפלל מתוך העפר כדי שיהיה לכל החברים, או לבקש לעצמי כדי שלי יהיה כוח להתפלל עבור החברים. איך להמתיק את הכוחות של עצמי?

גם את זה אתם צריכים לברר ביניכם. אני לא רוצה לתת לכם כאן מרשם מוכן, אתם צריכים לברר את זה. אם תבררו לא נכון, אז לפחות תבררו את המצב הנוכחי שלכם. ואם זה כן נכון, אז חוץ מהמצב הנוכחי אתם גם מבררים מהי התרופה, התיקון למצב שלכם, וכך אתם תתקדמו. אבל לתת לכם כאלה תשובות זה לא טוב.

ככל שנתקדם יותר כך אני אדבר פחות. כי אני חייב לתת לכם מקום לעבוד ולמלאות את השאלות האלה שאתם בעצמכם מבררים.

תלמיד: אני מבין שאפשר לבקש מהבורא שיאיר את עיני כדי שיהיה לי כוח לעבוד אבל עדיין הכול מילוי של האגו. איך אני יכול להתפטר מזה בסופו של דבר, כך שגם מתוך עפר, בלי שום טעם אני אוכל לעבוד?

אני ממש מרגיש שאני לא יכול לענות על השאלות שלכם. תבררו אותן יחד בקבוצה, ואחרי שיהיה לכם ברור מה אתם רוצים, מה הקבוצה רוצה, מה הקבוצה דורשת מעצמה ומהבורא, אז נוכל לדון בזה. אבל כשבחור אחד מהקבוצה שואל מה שבא לו, אני לא יכול לשמוע. לענות על זה אני לא יכול.

שאלה: כשאנחנו לומדים את השיעורים האלה איתך, האם אנחנו עוסקים בתורה?

כן, אנחנו עוסקים בתורה. אנחנו שואלים שאלות ודורשים עליהם תשובות, ואת התשובות אנחנו דורשים גם בשכל וגם ברגש אבל אנחנו בעצם רוצים בזה שגם השכל וגם הרגש יהיו מיוצבים על ידי המאור המחזיר למוטב. אנחנו רוצים לעלות לדרגה יותר למעלה ממה שעכשיו השכל והרגש שלנו קיימים.

אני עכשיו נמצא בשכל ורגש מסוים, אני רוצה לעלות בשכל ורגש יותר עליון. ומה זה נקרא יותר עליון, יותר רוחני. מה זה נקרא רוחני? שיהיה לי רצון בכוח השפעה? שאני אתעלה מעל הרצון לקבל שלי ואז הרצון שלי וגם השכל שלי, זה נקרא לב ומוח, יעבדו אצלי בעל מנת להשפיע בצורה הפוכה ממה שאני עכשיו. לזה אני רוצה להגיע. מה זה נקרא להיות בצורה הפוכה מעכשיו? זה מה שאנחנו צריכים לאתר לעצמנו, ואז למצב הזה להשתוקק.

שאלה: מה זה לבקש בלא לשמה, "תן לנו עושר בעולם הזה"?

אנחנו רוצים במצב שאנחנו נמצאים לדעת איך אנחנו מגיעים למצב האמת, למעלה מהאגו שלנו, למעלה מהעולם הזה. כי כל מה שנתפס באגו נקרא "העולם הזה".

שאלה: במאמר ישנם שני שלבים. השלב הראשון זה אצילות ובי"ע, והשני כבר מתחיל לתאר את בינה ומלכות. האם מדובר כאן על אותו דבר במדרגות שונות?

עליית המלכות לבינה זה נקרא עלייה בסולם המדרגות לעולם האצילות.

תלמיד: ואיך אנחנו בהתחברות בינינו עולים ממלכות לבינה?

כל אחד מתעלה מעל הרצון לקבל לעצמו, שלו, ואז אנחנו בצורה כזאת מעלים את עצמנו ממלכות לבינה.

תלמיד: איזו שייכות יש לעולם האצילות?

עולם האצילות זה עולם הבינה. הוא כותב "אצילות הוא בחינת מחזה ולמעלה, שהוא רק כלים דהשפעה." בינה "בי"ע הוא סוד קבלה בעמ"נ להשפיע." מה זאת אומרת? שאם אנחנו עולים לאצילות, מקבלים שם רצונות להשפיע. עם הרצונות להשפיע שנמצאים למעלה מחזה של פרצוף העולמות, אנחנו יכולים לרדת למטה מחזה של פרצוף העולמות לעולמות בי"ע, ואז אנחנו יכולים לקבל בעל מנת להשפיע. תחשבו על המכאניקה הזאת.

שאלה: האם המטרה של תלמיד קבלה, צריכה להיות להגיע לעולם האצילות או שאנחנו רק צריכים לעסוק בעבודה בחיבור בעשירייה, בלי שתהיה לנו איזו מטרה מוגדרת לפי עולמות ופרצופים?

אנחנו קודם כל צריכים לצמצם את הרצון לקבל שלנו, ולהשתדל לקבל רק כוחות דהשפעה, זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת". אחר כך, מזה אנחנו יכולים להתחיל לעבוד עם הכלים דקבלה עם הכוונה בעל מנת להשפיע. בזה שאנחנו מעלים כלים דקבלה לכלים דהשפעה, זה נקרא "אח"פ דעליה". ואחר כך אנחנו מתוך זה מגיעים למצב של אח"פ דירידה. אנחנו מורידים את כל הכלים שעולים לעולם האצילות, למקומם לעולמות בי"ע ואז עד הדרגה התחתונה ביותר שהאור יכול להאיר מפני שיהיו שם כוונות בעל מנת להשפיע עד גמר התיקון.

תלמיד: מה זה אומר באופן פרקטי לצמצם את הרצון לקבל תמיד בתוך העשירייה?

אני מקבל את הרצונות של החברים והמטרות שלנו להגיע לחיבור, ודרך החיבור בביטול כל אחד לאחרים, אני מתקדם למטרה. וכך אם כולם עושים אז אנחנו מתקנים את עצמנו ולפי מידת התיקון מרגישים באיזה עולם אנחנו נמצאים.

שאלה: איך עשירייה נכנסת בצורה פרקטית לתהליך של תפילה משותפת? איך באמת שזה יהיה דבר מרכזי, לא לברוח מזה ולשים את זה כדבר תמידי שקיים מול העשירייה?

אני לא יכול להגיד לך יותר ממה שאנחנו קוראים אצל הרב"ש. פשוט להשתדל לבצע את כל הדברים האלה כמה שיותר, גם כל אחד וגם כולם יחד. אבל אין לי שום עצות אחרות, זו עיקר העבודה שלנו. אם בכל מיני זמנים קודמים אנשים היו לומדים, היו מגלים רצון ללמוד את הזוהר, עוד כל מיני דברים, אפילו תלמוד בבלי, היו לומדים מקורות, אז בזמננו העיקר זה חיבור. זאת אומרת עבודה בפועל, דאגה בפועל לחיבור כי נמצאים כבר בדור האחרון.

שאלה: מהו התיקון במערכת הטמאה של עולם האצילות?

המערכת הטמאה של עולם האצילות? אני לא מבין דבר כזה. יש קליפות כנגד עולם האצילות אבל עליהן אין לנו עכשיו מה לדבר, אלו דברים מאוד מאוד מיוחדים, גבוהים, עדינים. אבל זו לא מערכת טמאה.

שאלה: כתוב "ואז אין לו עצה אחרת, רק להתפלל לה', שיאיר עיניו, שיוכל לעבוד בבחינת השפעה." שיאיר עיניו" על מה מדובר? מה הכוונה?

שהוא יראה באור ההשפעה, בכוח ההשפעה, מה באמת היחס לבני האדם, לקבוצה, לבורא. זה נקרא "לראות באור ההשפעה"

שאלה: האם מצב התפילה הוא הזמן שבו נוצר הכלי?

כלי נוצר בכל התהליך שאנחנו עוברים, אפילו במצב שאנחנו נמצאים בנפילה, בירידה, בכל המצבים האלה כלי נוצר. ואנחנו כך צריכים להתייחס לכל המצבים שלנו, שהם כולם הכרחיים, ולדאוג רק לקיצור הזמן.

שאלה: אז באלו תנאים אדם מקבל את הכלי? איזו תפילה מובילה לקבלת הכלי?

אדם מקבל את הכלי מכל המצבים שהוא עובר. אין משהו שאין לו מקום בכל המצבים שלנו, אנחנו יכולים לעבור את הכול, "כיתרון אור מתוך חושך". ולכן, חייבים גם לעבור את כל מצבי החושך, אבל בתנאי שאנחנו עוברים אותם מהר. מה זה מהר? שאנחנו על ידי החברה משתדלים לקצר את הזמנים.

שאלה: מה זה כלי?

כלי זה חיסרון, מה שאנחנו רוצים כרגע.

תלמיד: אז האם הכלי הנכון זה לבקש השפעה או עבדות?

מה שאתם מבקשים, זה הכלי שלכם. האם זה כלי נכון לקבלת האור, להרגשת ההתקרבות לבורא או לא? אתם צריכים כבר למדוד את הכלי שלכם בעצמכם, אני לא יודע.

שאלה: מה זה אומר שעולמות בי"ע עולים לאצילות?

שכל הערכים שיש לנו בעולמות בי"ע מתעלים עד דרגת עולם האצילות, זאת אומרת, הם מקבלים עליית דרגה.

שאלה: האם עולמות בי"ע זה קבלה על מנת להשפיע ואצילות היא רק השפעה, בינה?

ככה אנחנו רואים בהתחלה, שאנחנו עולים על ידי צמצום הרצון לקבל שלנו ורוצים להיות רק בעל מנת להשפיע, או יותר נכון בהשפעה, בכוחות ההשפעה. זה נקרא שדבוקים בבינה, נכנסים לרחם, מתפתחים בצורה כזאת. מצד שני, אחר כך אנחנו צריכים לזהות מה אנחנו עושים עם עצמנו, ואז מתחילים לעבוד לא על צמצום הרצון לקבל בלבד, אלא איך להשתמש בו בעל מנת להשפיע. איך אני יכול להשפיע על ידי הרצון לקבל שלי, אחרת אני לא משפיע, אחרת אני רק משתדל לסגור, לצמצם אותו בלבד. ולכן, העבודה שלנו מתחילה להיות עבודה יותר מעשית, איך אני דווקא על ידי האגו שלי מגיע לפעולות ההשפעה בפועל.

שאלה: אדם מתקן את עצמו דווקא מעולמות בי"ע ולא מאצילות?

אנחנו קודם מצמצמים את הבי"ע, עולים לאצילות, זאת אומרת נדבקים לבינה, רוצים לעשות את כל הפעולות האלה כשאנחנו נמצאים בבינה, שהיא תשלוט עלינו, אנחנו מצמצמים את עצמנו, ואחר כך אנחנו פותחים לאט לאט את עצמנו מרצונות של בריאה ויצירה ואחר כך אפילו עשייה ומצרפים אותם לאצילות, וכך אנחנו עובדים עם רצון לקבל כמה שיותר גדול בלצרף אותם לעולם האצילות, לכוונה על מנת להשפיע. תמיד יש לנו לעבוד עם כל ארבעת העולמות האלה, ארבע הדרגות האלה, אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, וכל פעם אנחנו צריכים לראות כמה אנחנו יכולים יותר להשפיע ובהתאם לזה להפעיל את הכלים שלנו מכל ארבעת עולמות.

שאלה: אפשר לשאול על המכניקה של האח"פ דעליה?

לא, עדיין לא. ממאמר הזה זה לא ברור ואני מפחד שסתם תתבלבלו.

יוצא שאנחנו עולים קודם לעולם האצילות ואחר כך, כשנמצאים בעולם האצילות מתחילים לברר את העליות מבריאה לאצילות, מיצירה לאצילות ומעשיה לאצילות. כך אנחנו לומדים לפי תיקון הכלים. קודם להגיע לדרגת הבינה, במידה שאתה נמצא בבינה, אוחז בבינה, אתה יכול כבר לצרף לזה חלקים מהמלכות ולתקן אותם. כי בינה זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, וכשאתה מצרף לזה חלקים של בריאה, יצירה ועשייה, יוצא שאתה מתעסק כבר בלקבל על מנת להשפיע. תחשבו על זה, אפילו אם תתבלבלו זה בכל זאת כדאי, ואחר כך נדבר על זה עוד ועוד. כול עוד לא נגיע לזה בפועל, זה לא יהיה ממש מובן.

(סוף השיעור)