בכחול - עצות פרקטיות מדברי הרב.

*טעימות נבחרות משיעור בוקר 16.12.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*ה' יגמור בעדי*

1. למרות שהבורא הוא המתחיל, *אני הראשון ואני אחרון*, והאדם באמצע צריך לעבוד ולעשות כל מיני מאמצים, בכל זאת *הוא צריך לדעת מראש שהבורא הוא הפועל, והאדם רק צריך לקוות שהבורא יגמור את העבודה כל פעם, שלב שלב. לכן כתוב, ה' יגמור בעדי*.

2. *ודאי שהבורא הוא שמתחיל והוא גומר, הוא עושה את העבודה, אבל האדם צריך לדעת שהוא צריך להצטרף לזה, להזמין את העבודה וככל האפשר להיות בה*. איפה אנחנו צריכים לסייע, להוסיף, לבקש, זה כבר אנחנו לומדים מחכמת הקבלה עצמה, איפה ההשתתפות שלנו מחויבת. הבורא מתחיל והבורא גומר את העבודה, ואנחנו באמצע צריכים להחזיק בהתעוררות שמקבלים מלמעלה, וכל הזמן לאחוז בבורא.

3. *למרות שלא עליך להתחיל, הבורא הוא שמתחיל את ההתעוררות, ולא אתה גומר, אלא הבורא מסיים לך את ההתעוררות, בכל זאת אתה לא יכול לפי רצון שלך, לפי החלטה שלך, להפסיק את זה באמצע*.

4. האדם צריך להתאמץ, להשקיע כוחות ולקבל רצון לסיים עבודה. כאן הוא מגלה שהוא לא מסוגל. אחרי המאמצים, *כשהוא מוסיף את החיסרון ואת הניסיון שלו בכך שמתאמץ, האדם מתחיל להבין שכל העניין הוא שיהיה לו חיסרון לסיים את העבודה. אבל הבורא הוא שמסיים אותה*.

5. *הבורא הוא שתמיד עושה תיקונים. אנחנו מבקשים*.

6. כשאני מבקש מהבורא תיקון, זה נקרא שאני מבקש ממנו לסיים את העבודה. זה לא עליי, ממש לא עליי. אבל אני מבין את העבודה, אני מבין מה צריך להיות, רק את הפעולה עצמה אני לא מסוגל לעשות.

7. ש: למה אני צריך לבקש ממנו, הרי עשיתי את חלקי..?
   ר: הבורא לא מחויב בכלום. שנית, *אתה מרגיש שע"י הבקשה שלך אתה נעשה שותף אליו, שותף, אתם מתחברים, מחוברים יחד, ולכן אתה בשמחה פונה אליו, מבקש ממנו, והוא עונה לך*. כך אתם מתחילים להיות שותפים, מבינים זה את זה, מתקרבים זה אל זה. כך קורה החיבור.
   
   ש: כשותפות טובה אני יכול לעשות עבודה שלי, אבל...?
   ר: כל העבודה שלנו היא שאגלה כמה אני לא מסוגל לעשות מה שאני רוצה שיקרה. ככל שאני מתקדם ומבין את העבודה, כך אני יותר ויותר מוצא מילים, רגשות, פותח את הלב, שהבורא יתקן.
   
   ש: אני לא רואה שהודות לפעולות שלי החברים באמת יתחברו. זה אומר שאני...?
   ר: .. שאנחנו עדיין לא עושים את העבודה שלנו בצורה שלמה, שאנחנו לא יכולים לחייב אותו, לעורר אותו לקשור בינינו, כמו שהיה לפני השבירה.
   
   ש: אם האדם לא פונה לבורא שיגמור בעדו, אז לא יקרה כלום?
   ר: אז מה זה נקרא שהוא פונה לבורא אם אין לו שאלה, אם אין לו בקשה? *כל הבקשה שלי היא שהבורא יחבר אותנו, ואז יתגלה בנו וישמח מזה שיש לו מקום להתגלות, מקום שאנחנו הכנו. הוא שבר את המקום, נתן לנו את העבודה, ועכשיו הוא רואה שאנחנו באמת רוצים שהוא יתגלה בינינו*

8. אתה מבקש לתקן את השבירה, כי *אתה מגלה שאתה לא מסוגל לתקן את השבירה, אבל לבקש על כך אתה כן מסוגל. הבורא סידר הכל כך שרק לפי הבקשה שלך השבירה תיתקן, לכן אין כאן עניין של בושה, ההיפך, הבושה הופכת לכבוד בכך שאנחנו מבקשים שהבורא יתקן*. אנחנו בזה מעלים את עצמנו מעפר, מדרגת הרצון לקבל הכי נמוך, אפס אפס אפס, לדרגה הכי גבוהה, לדרגת הבורא, לדרגת האדם הדומה לבורא.

9. ש: איזה מאמץ עליי לעשות כדי שהבורא יגמור בעדי?
   ר: *להשתדל כמה שיותר להתייחס לקבוצה שלי כמו אל הבורא. זהו*. אז תתחיל לגלות בתוך הקבוצה את הבורא.

10. ש: אני מבקש יותר על ההפרעה ולא על החברים, ומתחיל להסתובב כמו כלב סביב הזנב?
    ר: זה בגלל שזנחת את המטרה האמיתית של התקרבות לחברים, לכן התחלת כך להסתובב. צריך להשתוקק לא להסתובב אלא להתקרב אל מרכז הקבוצה, איפה שכולם יכולים להתחבר. דווקא במרכז הקבוצה לרצות ולהתחבר כולם יחד, כך שהנקודה המרכזית של הקבוצה תהיה כנקודה שכולם רוצים להיות בה.

11. ש: איך להידבק בעשירייה ולעולם לא לצאת ממנה?
    ר: זו בעיה גדולה עד גמר התיקון. כל התיקון הוא בעשירייה, בחיבור בעשירייה מכאן ועד גמר התיקון. זה שיוצאים ולא נשארים, אין מה לעשות. בעל הסולם וגם רב"ש כותבים שרבים נופלים בדרך ושאין מה לעשות. אנחנו צריכים לעבוד על *חשיבות המטרה* ואז בצורה כזאת נחזיק.
    
    בכל זאת *אין לך מה לעשות בעולם לפני החיים, בין חיים למוות, אחרי המוות, חוץ ממה שחכמת הקבלה אומרת לך. אחרת, ודאי שטוב לרדת לדרגת בהמה ולחיות חיים בהמיים ולחשוב רק על הגוף שלך, על הבריאות שלו. אם אתה יכול להסכים עם זה, לסגור עיניים וכך להמשיך, זה עניינך, הבחירה בידיך*.

12. ש: איך להבין שאני מזרז ולא מאט העבודה שלו?
    ר: *החברים נמצאים לפניך, תנסה פשוט להיות מחובר אליהם יותר ולגלות בקשר לבבי ביניכם את נקודת המרכז. שם אם כולם מתקשרים, תכוונו את עצמם לבורא. זה מאמץ ב-2 צדדים: צד אחד שאתם מתקשרים יחד במרכז הקבוצה, כאילו במרכז הקבוצה, וצד השני שממרכז הקבוצה אתם עושים עוד צעד אחד לקראת הבורא. זה הכל, אין יותר משניים. תנסו לבצע זאת*.

13. ש: איך הבורא בוחר מי יהיו החברות שאיתן אני עובדת?
    ר: איך הבורא בוחר? אני לא יודע, וזה גם לא חשוב לי. זו שאלה שלו ולא שלי. *אנחנו לא שואלים על הבורא, אנחנו שואלים על העבודה שלנו*.

14. ש: איך הבורא יכול לגמור העבודה אם אנו בונים אותו בינינו?
    ר: אנחנו בונים הכוח הזה, רוצים שיתגלה, והוא מתגלה ועושה את העבודה. יוצא *שאנחנו תוצאה מהבורא, והבורא הוא תוצאה מאיתנו*.

15. ש: מה הסימן שהבורא מסיים את העבודה אם כל מה שעבדנו אתמול, נעלם?
    ר: *נדמה לנו שזה נעלם, זה לא נעלם אלא פשוט אנחנו צריכים להתחיל כאילו מחדש. ויהיו בעיניך כחדשים, כמו שכתוב. אבל אנחנו ממשיכים בדרך, פשוט צעד חדש קצת קדימה*.

16. ש: האם העבודה שלנו זה להחזיק חיסרון החברים כמו ששומרים על אש דולקת?
    ר: כן, אנחנו צריכים לתת דוגמה אחד לשני, להתפלל עבור האחרים, וכך נשמור על עצמנו, יותר ויותר נלכד את השורות ונגיע למטרה.
    
    *אנחנו כבר נמצאים בפתח של כניסה ללשמה ושוב מתרחקים מזה, שוב מתקרבים. עדיין אין דריסת רגל לתוך לשמה, אין מספיק כוחות רציניים להגיע לזה. עברנו כל כך הרבה חומרים, כל כך הרבה מילים ומאמרים, ועדיין זה לא עובד, זה עדיין לא מחבר בינינו כדי שנבנה לפחות קומנדו, לא גדול, אבל כזה שיפרוץ לתוך לשמה*.
    

17. ש: מהי הרצינות שצריך בעבודה שלנו כדי להיכנס ללשמה?
    ר: *רצינות היא דבר הכרחי, כי בלי זה מה אתה עושה כאן? צחוק הורס את הכל, קלות ראש הורסת את הכל*.
    
    *אנחנו צריכים לעבוד על הרצינות העבודה, על הדרך שלנו. כמה אנחנו נבחרים, כמה אנחנו נמצאים בעבודה מיוחדת. אני מאוד ממליץ לכם לחשוב טוב טוב איזה ברי מזל אתם, כמו שכתוב, ויגבה ליבו בדרכי ה'. זה מאוד חשוב*.
    
    ש: אמרת שנמצאים בפתח ללשמה עושים צעד והולכים אחורה. מה לא עושים במדויק?
    ר: *להחזיק זה את זה. קודם כל להחזיק זה את זה, לא לתת אפשרות לחברים ליפול*. היום נופל זה, מחר זה, מחרתיים זה, אח"כ זה חוזר וזה נופל. כך יש כל מיני תנועות כאלו, תנודות, אסור לנו לתת להם לקרות.
    
    ש: במילים שלך אני מרגיש רובד יותר עמוק
    ר: לא, אני מדבר רק על זה שאנחנו צריכים לחייב כל חבר וחבר להופיע קבוע בכל שיעור ושיעור.

18. ש: אבל כולם מגיעים לשיעור, מה עוד לעשות?
    ר: *להגיע לא פיזית, אלא להגיע זה שאנחנו באים כדי להתחבר בינינו, לחיבור כזה שכבר הבורא יוכל לשרות בינינו*.
    
    ש: מה חסר בינינו להגיע לסוג כזה של עבודה?
    ר: *תבדקו, תשאלו את עצמכם, תשאלו את הבורא: "אנחנו רוצים לדעת מה חסר לנו כדי להיות מחוברים לפחות לדרגה הראשונה של לשמה? השפעה הדדית, חיבור הדדי, איפה זה? למה אין לנו? למה אתה לא נותן לנו את המאור המחזיר למוטב*"?

19. *אנחנו עוברים כל מיני מצבים. אם היינו במצב מוצלח, אז צריכים לדאוג איך אנחנו ממשיכים את המצב המוצלח הזה בלי לרדת ממנו. הלאה, בלי לרדת. זה לא מה שקורה לנו, עלינו לאיזושהי מדרגה, היינו צריכים לקפוץ עוד קצת ולהיכנס לרוחניות, אבל כביכול מספיק לנו, אנחנו לא מחזיקים, ויורדים. חבל, חבל*.

20. *אתה צריך להגיע למצב שכמו שאתה אוהב את עצמך, כך אתה אוהב את החבר. תנסה, זה ייתן לך מדידה נכונה כמה עוד נשאר לך עד לשמה*.

21. אחרי כנסים, אחרי כל מיני כאלה אירועים, מגיעה ירידה. לא שזו ירידה אלא אין אותו האור שהאיר קודם בזמן האסיפה הגדולה, בזמן התרוממות הגדולה. כן זה קורה. אבל *אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו להיות לפחות באותה רמה כמו קודם, ולא לתת לעצמנו ליפול, אלא להתקשר יותר, ללמוד יותר, לקרוא יותר. להשאיר ככל האפשר יותר רשימות, כוחות לחיים שלאחר הכנס. זה מה שאנחנו עדיין לא יודעים לשמור. חבל*.

22. ש: מה אתה מציע עכשיו שעלינו להיכנס אליו?
    ר: מה אתם חושבים, לאיזה תקופה אנחנו צריכים להיכנס? *תיאורטית למדנו אפילו איך נכנסים ללשמה, איך צריכים להיות מחוברים, איך צריכים להעביר אחד לשני התפעלות מזה. אבל רק למדנו תיאורטית, איפה יש לנו איזושהי תוצאה פרקטית? מה חסר לנו כדי בצורה מעשית להיכנס לקשר לשמה בינינו*?
    
    ש: מה התנאים שיעזרו לנו לממש את זה?
    ר: *אנחנו צריכים כל אחד ואחד לתת דין וחשבון לעצמו, כמה זה חשוב לו? הוא נמצא עכשיו לא בצורה שמתפלפל במשהו יפה וטוב בשיחה סלונית, אלא שהוא באמת נכנס לעבודה פנימית שלו, רצינית עם עצמו, כמה הוא רוצה לרכוש את תכונת ההשפעה*?
    
    ש: מה יכול לחייב אותנו למימוש פרקטי יומיומי?
    ר: לא יודע. *אני שומע מדברים שלך שאתם מעלים תביעה כלפיי. אולי זה יעזור אם תעלו את התביעה הזאת לבורא? מה אני יכול לעשות, זה לא בכוחי, זה לא בכוחי. לכן צריכה להיות כאן התארגנות פנימית נכונה בין כולם, ופניה לבורא מתוך הלב, וברצינות מכולם*.

23. ש: מה בדיוק לדרוש מהבורא?
    ר: כוח השפעה.
    ש: אבל זה כבר שכר. אני שמעתי שצריך לבקש כוח לעבוד?
    ר: אבל שיהיה לנו כוח השפעה, אנחנו נעבוד עימו. זה לא כדי לקבל, זה כדי להשפיע. חסר לנו כוח להשפיע.

24. *יש לך רק מקום אחד אליו אתה יכול לפנות, זה הבורא*.

25. ש: מה זה אומר שמצפים שהבורא יגמור את העבודה שלנו בתפילה הזו?
    ר: הבורא יענה עליה.
    ש: אולי כדאי שנבנה את התפילה שלבורא יהיה יותר קל לענות עליה?
    ר: אנחנו נרגיש לפי התוצאה בינינו איך הבורא עונה לנו. אם יהיה לכם ברור מה אתם שואלים, אז תבינו מה הוא עונה.
    ש: זה ממש אפשר להחשיב כתוצאה בעשירייה?
    ר: בטח שכן.

26. ש: מתי אנחנו יכולים להיות הקומנדו...?
    ר: לצאת לדרך אפשר אם תתקרבו אחד לשני כך שתהיו קרובים לפחות בדרגה ראשונה בחיבור הנדרש. אחרת אתם לא יכולים להיות דומים לדרגה הרוחנית הראשונה. *אתם חייבים לגשת לדרגה הרוחנית הראשונה, לשמה, והיא כזאת שאתם מבטלים כל אחד את עצמו כלפי השני*.
    
    *תנסו בעשיריות לעשות משהו דומה לזה ותרגישו, תרגישו. אנחנו כבר נמצאים בהתקדמות למצב הזה. אז תראו כמה זה אפילו מושך אתכם, מראה לכם איך לסדר את הדברים ומה אתם עשויים להרגיש בדרגה הזאת, אתם צריכים ממש להשתדל לבטל את עצמכם כל אחד כלפי העשירייה. זה לא קשה. כבר היינו בכל מיני אימונים ותרגילים. זה לא קשה*.

27. ש: כיום אנו בונים את תפילת העשירייה מאוסף משפטים של כל חבר....
    ר: *אתם צריכים להמשיך אחד את השני, לא סתם אוסף של קריאות נבדלות, אלא להמשיך אחד את השני כדי שתצא לכם תפילה חלקה, כאילו שהיא יוצאת מתוך לב אחד, מפה אחד*.
    
    אתם מבינים? וככה יוצא שהיא נקטעת, כל אחד אומר את שלו. זה לא נכון. *חבר שלי אמר משהו? אני נכנס בתוכו, ומתוכו, מתוך מה שאני מבין שהוא אמר, אני ממשיך. זה ברור לכולם*?

28. ש: אנחנו צריכים ממש להרגיש, לא לשמוע?
    ר: *רק להרגיש. לא מדובר פה על האף, לא על האוזניים לא על שום דבר. רק על הלב*.

29. ש: איך לבנות תפילה משותפת בעשירייה?
    ר: אתם צריכים בכל זאת להרגיש עד שאתם פונים לבורא מתוך הלב שלכם. אם אתם נמצאים יחד בשיעורים, אז לא יכול להיות שאתם רחוקים זה מזה. תמיד פחות או יותר אתם מדברים באותם המילים וכלפי אותם הנושאים, כי אלה החיים הרוחניים שלכם. לכן *אין כאן מה לשאול. להתקרב בלבבות ככל האפשר ולהביא את החיסרון המשותף הזה לבורא והוא יתקן לכם את זה. אתם אפילו לא יודעים איך הוא עושה את זה, האור העליון משפיע על כולם והוא מסדר, יותר ויותר מקרב ביניכם, עד שאתם מתחילים להיות ממש כאיש אחד בלב. זהו, אל תדאגו לזה. תתחילו לעשות*.

*מאמר החירות*

30. כל החומר זה רצון לקבל. בצורה רוחנית זה ע"מ להשפיע, ויש בצורה גשמית, ע"מ לקבל.

31. אם אנחנו מבקשים, אנחנו בטוח מקבלים כוח להתחבר. *כל הבעיה היא שאנחנו לא מבקשים, וזה הדבר הכי חשוב, המרכזי שאנחנו צריכים. אין לנו שום עבודה אחרת ושום מחויבות אחרת, חוץ מלבקש להתחבר. הבורא רק מחכה כדי לתת לנו את הכוח הזה*.

32. ש: איך לאזן את הכוח הדוחה והמושך כדי להגיע לדביקות בבורא?
    ר: להשתמש בשניהם ע"מ להשפיע לטובת הבורא. אני דוחה את הרצון לקבל שלי ומושך לעצמי, מושך אליי רק את החלק שאני יכול לקבל בע"מ להשפיע. כתוצאה מכך יש לי כוח צמצום ומסך, שזה ככוח הדוחה, ואח"כ יש לי אור חוזר, זיווג דהכאה וקבלת האור העליון ע"מ להשפיע. זה כבר אור ישר שנעשה אור פנימי. כך בתוך הכלי נעשים כוחות שנמצאים באיזון ביניהם. הכלי בדיוק שוקל כמה ישתמש בכוח הדוחה ובכח המושך. מ-2 הכוחות האלה סה"כ הוא עושה תענוג לבורא.