שיעור בוקר 21.07.19 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 188, מאמר: "פתיחה לחכמת הקבלה",

חזרה על אותיות קי"ב – קט"ז

קריין: "כתבי בעל הסולם", "פתיחה לחכמת הקבלה", עמ' 188, אות קי"ב.

ודאי שנצטרך לחזור על מה שעברנו ולהתעמק בזה עוד ועוד, אבל בינתיים נמשיך כרגיל מתחילה למגמר ואחר כך בכל זאת נתעמק בחזרה ונעבור עוד כמה פעמים, עד שזה יתיישב על הלב כי העיקר זה הלב, אחרת המוח, הראש, גם לא משיג מה שכתוב.

קריין: כותרת: "עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק".

אנחנו למדנו שלפי הרשימות יוצאים הפרצופים שהם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ד'/ד' יש לנו ממלכות דאין סוף אחרי שהיא קיבלה והצטמצמה, אחר כך יש לנו ד'/ג', ג'/ב', ב'/א', א'/שורש. נכנס עוד עניין של הרשימות הנוספות, מצומצמות על ידי בחינה ד' דנה"י דא"ק, זה רשימו דקטנות ב'/א' ואחר כך א'/שורש, עוד נלמד איך שזה יוצא. וגם רשימו דגדלות, על ידי רשימו ד'/ג' שמגיע לנו מנה"י דא"ק. הכול זה על ידי הרשימות זאת אומרת חסרונות שמתגלים ברצון לקבל שהוא כן דורש מימוש, וכך החיסרון הזה עולה לראש של איזה פרצוף ושם מקבל את המימוש.

לכן יוצאים לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן, חמישה פרצופים דאדם קדמון. מנקודות דס"ג יש ירידה למטה מטבור, התערבות עם נה"י דא"ק, צמצום ב', העלאת הרשימות הנוספות מנה"י דא"ק לראש דס"ג ויציאת הפרצופים שהם קטנות וגדלות דעולם הנקודים. בקטנות יש לנו רק פרצוף אחד קטן ובגדלות יש לנו שמונה פרצופים שהם יוצאים בזה אחר זה. מראש דאבא ואימא דנקודים יוצאים לנו ארבעה פרצופים הנקראים "דחג"ת" ומראש שנקרא "ישסו"ת" יוצאים ארבעה פרצופים שנקראים "תנהי"ם".

שמונה הפרצופים האלה, לפעמים הם נקראים שמונה, לפעמים הם נקראים ז' מלכים, שבעה, מפני שיש כאן חצי עליון וחצי תחתון דתפארת, כך אנחנו קוראים, לכן כך סופרים אותם. והם נקראים "מלכים" מפני שמלכות שהיא לא ראויה לקבלת האור העליון מעורבת בכל הפרצופים האלה, ולכן היא גורמת לשבירה. לכן כך הם נקראים "ז' מלכים דמיתו".

ואחרי שהם נשברים, מה קורה הלאה? כאילו אין יותר מה לעשות, אבל איך בכל זאת מגיעים מהשבירה הזאת למערכת התיקון ולתיקון עצמו ולגמר התיקון? עכשיו אנחנו נלמד את זה.

עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק

אות קי"ב

"והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה [פתיחה לחכמת הקבלה] עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק:

פרצוף הא' דא"ק הנקרא פרצוף גלגלתא, שהזווג דהכאה נעשה בו על בחי"ד והע"ס שבו הן בקומת כתר.

פרצוף הב' דא"ק נק' ע"ב דא"ק, אשר הזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ג והע"ס שלו הן בקומת חכמה. והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף הגלגלתא.

פרצוף הג' דא"ק נקרא ס"ג דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"ב, והע"ס שלו הן בקומת בינה, והוא מלביש מפה ולמטה דפרצוף ע"ב דא"ק.

פרצוף הד' דא"ק נקרא מ"ה דא"ק, שהזווג דהכאה נעשה בו על עביות דבחי"א, והע"ס שבו הן בקומת ז"א, ופרצוף זה מלביש מטבור ולמטה דס"ג דא"ק, והוא נחלק לפנימיות וחיצוניות, שהפנימיות נק' מ"ה וב"ן דא"ק, והחיצוניות, נק' עולם הנקודים. וכאן נעשה, ענין השיתוף של המלכות בבינה הנק' צמצום ב', והקטנות והגדלות, ועלית מ"ן, וענין הדעת המכריע והמזווג החו"ב פב"פ, וענין שבירת הכלים. כי כל אלו נתחדשו בפרצוף הד' דא"ק הנק' מ"ה, או עולם הנקודים.

שאלה: למה הוא מחלק את זה לפנימיות וחיצוניות, מ"ה וב"ן נקראים "פנימיות" ועולם הנקודים נקרא "חיצוניות"?

מ"ה וב"ן הכוונה היא נה"י דא"ק שעליהם מתלבשים עולם הנקודים.

תלמיד: זה לא מ"ה עליון וב"ן עליון?

לא. מ"ה וב"ן העליון תעזוב אותם, הם לגמרי לא שייכים לזה.

תלמיד: הוא מדבר על ארבעת הפרצופים ואומר, "והנה נתבאר היטב, מתחילת הפתיחה [פתיחה לחכמת הקבלה] עד כאן, ד' פרצופין הראשונים דא"ק".

כן. אז פרצוף א', ב', ג', ד'.

תלמיד: אנחנו לומדים קצת אחרת, לא?

היינו?

תלמיד: שיש גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.

לא. מ"ה וב"ן למעלה מטבור הם יוצאים בעצמם לפי סדר המדרגה. אלא יש כאן דבר נוסף מאוד חשוב שאלו הפרצופים שמתפשטים למטה מטבור ועליהם מדובר כאן. הם עושים לנו כאן תוספת יקרה על תיקון מלכות דאין סוף. סך הכול הפרצופים האלה יוצאים כדי למלאות מלכות דאין סוף. מלכות דאין סוף בעצמה היא עכשיו מולידה את כל החלקים שלה בכל מיני צורות, כדי למלאות את עצמה לגמרי, זו המטרה שלה. אם היתה יכולה לעשות את זה בזיווג אחד, היה נעשה זיווג אחד במלכות דאין סוף והכל היה נגמר. אלא בגלל שלא יכולה לעשות את זה, אז עושה את זה בדרך עקיפה, בכל מיני צורות נוספות.

אז מ"ה וב"ן העליון אין מה לדבר עליהם, הם יוצאים. ישנן רשימות, הן יוצאות, אין עליהן שום הגבלה, שום דבר. אלא איפה יש לנו את אבן המכשול? החלק דמלכות דאין סוף, לא למעלה מטבור אלא למטה מטבור, שהוא צריך למלאות את עצמו, זו הבעיה. עליו אנחנו מדברים במיוחד, על אותו חלק שלמטה מטבור דא"ק. איך אנחנו יכולים למלאות אותו? הוא מתחלק ללמעלה מפרסא ולמטה מפרסא. למעלה מפרסא זה כלים דהשפעה, אפשר לעשות איתם משהו, אבל קצת, כמה שהם מסוגלים להיות בקבלת האור, ולמטה מפרסא זה כלים שאנחנו לא יכולים לעבוד איתם כי זה כלים שיש שם ד' דעביות, רצון גדול מאוד, ואין עליו מסכים.

מה לעשות? לכן ישנה כאן בעיה, איך אנחנו נסדר את הפרצופים האלה כך שנזריק לשם, נביא לשם רצון דלהשפיע, כוונה על מנת להשפיע, שאפשר לבנות על הרצונות האלה מסכים. זו כל הבעיה, איך להביא כוחות הבינה, למטה מפרסא. ואנחנו רואים שזה בלתי אפשרי, אין אפשרות להביא לשם כוחות הבינה.

מה אפשר לעשות? נעשה כאן ממש פטנט חדש, שעל ידי השבירה, שנשברים כל הכלים שנמצאים למעלה מפרסא, עם כל הכלים שלמטה מפרסא, אז מה שקורה, שלמעלה מפרסא מתעלים כלים דקבלה, הנכללים בכלים דהשפעה, ולמטה מפרסא נעשים כלים דקבלה וכלים דהשפעה מעורבים יחד. ואז אפשר על ידי האורות שמגיעים בהדרגה, למיין את הכלים האלו מקל לכבד לפי דרגות השבירה ולתקנם. ובזה, אם אנחנו עוסקים ונעשים על ידי זה מתוקנים, אנחנו ממש גורמים לגמר התיקון של כל הכלי דמלכות דאין סוף. שהאור העליון, כמו שהוא נמצא כבר למעלה מטבור דא"ק, ויכול אפילו להגיע לפרסא, הוא יכול גם לרדת מפרסא ולמטה. אבל זה בהדרגה, בתהליך ממושך, שקודם אנחנו מעלים את הכלים שלמטה מפרסא ללמעלה מפרסא, מה שנקרא "אח"פ דעליה" ושם מתקנים את הכלים, וכשמתקנים אותם למעלה מפרסא אחר כך אנחנו מורידים אותם גם למטה, עד סיום רגלין דא"ק. זה התיקון, רק עכשיו מתחילים ללמוד איך שזה קורה. אבל את התהליך, בעצם אפשר לתפוס אותו.

תלמיד: כל המ"ה החדש, עולם הנקודים בכלל, לא יוצא מס"ג? הכול יוצא ממ"ה?

ודאי שזו בינה, בינה מתקשרת למלכות, ואז היא מתקנת את המלכות. אין מי שיתקן את המלכות, הכול עושה בינה. מצד אחד יש לה כוח עליון, רצון הבורא להשפיע, מצד שני יש לה מזה רצון להוליד את התחתון ולטפל בו עד שהוא יהיה מתוקן.

כל העניין הוא של המלכות דאין סוף. בגלגלתא אנחנו מתקנים את החלק שנקרא "למעלה מטבור". מלמעלה ועד סיום, הכול זה מלכות דאין סוף (ראו שרטוט מס' 1). אנחנו יכולים לחלק אותה לכתר, חכמה ושליש של בינה עד הטבור, ואז שני שליש דבינה, זעיר אנפין ומלכות. מעל הטבור זה ה' פרצופי דא"ק, והחלק זה שבמלכות דאין סוף הוא מלא.

מה יש לנו למטה? למטה מטבור אנחנו מגלים שיכולים לרדת נקודות דס"ג, ולהכשיר את המקום הזה עד הפרסא שכאן גם יהיו חסדים. זאת אומרת יהיה אפשר לקבל על מנת להשפיע, להשפיע על מנת להשפיע, זה אזור נקי. מה שאין כן למטה מפרסא ישנה בעיה, זה כלים דקבלה, וכאלו כלים דקבלה שאין עליהם מסך.

מההתחלה ועד הסוף, כל זה מלכות דאין סוף, ויוצא שבכל העבודה להגיע לגמר התיקון הבעיה היא רק למטה מפרסא. כדי לתקן את מה שלמטה מפרסא, אנחנו מגיעים למצב ששוברים כלים למעלה מפרסא ולמטה מפרסא, כי למעלה מפרסא זה כלים של בינה, ולמטה מפרסא זה מלכות, וכשבינה ומלכות מתערבים זה בזה, יש למעלה את כל הכלים של בינה ומלכות, ולמטה יש מלכות ובינה, ואז הם יכולים לתקן זה את זה וכך מגיעים לתיקון. לאט לאט בהדרגה, בחלקים קטנים.

ואחרי שמתקנים את כל החלקים האלה המאוד מאוד קטנים, במשך אלפי שנים, באלפי פעולות, באין סוף חשבונות שאנחנו לא מבינים בהם מה שקורה, אלא ככה הם, כל רגע לא דומה לחברתה וכן הלאה, סך הכול יש סכום מאפס ממש עד אין סוף חלקים, שהם מצטברים יחד ואז נעשית סך הכול מלכות המתוקנת. זהו, זה כל העניין.

כדי לעשות את הפעולות האלה, אנחנו למדנו אתכם שהפעולות האלה, בינה במלכות ומלכות בבינה, יותר נכון שבינה נפלה והתערבה במלכות ונעשתה שבירה, דווקא בינה אשמה שנעשתה השבירה, כי היא כביכול חשבה שאפשר לתקן את המלכות וטעתה, ואז נשברה וחלקים שלה נפלו למטה. גם גלגלתות ועיניים שזה כלים דהשפעה וגם אח"פ שזה כלים דקבלה, אבל היו מוגנים כי הם לא רצו לקבל. אז בינה כביכול רימתה את המלכות, שיכולה מלכות לקבל על מנת להשפיע, זו ממש רמאות, ומלכות הסכימה שהיא יכולה לקבל על מנת להשפיע, כי בינה שהיא העליונה אמרה לה את זה, ואז קיבלה בעל מנת להשפיע ונשברה.

שרטוט מס' 1

כשנשברה, אז חלקי הבינה נכנסו למלכות, ועכשיו במלכות נמצאים חלקים של בינה. עכשיו על ידי האור העליון, אם אנחנו, השבורים, בכל זאת מושכים את האור העליון לתוכנו, איכשהו מתקרבים אליו, האור העליון משפיע עלינו, על חלקי הבינה השבורים שנמצאים בנו. ואז החלקים האלה מתחילים להתאושש, להתעורר, להחיות. ואז על ידם גם מיתקנים כלים דקבלה שלא יכלו קודם להיתקן כי הם התערבבו יחד בזמן שבירת הכלים.

וכך כל חלק וחלק מהבינה השבורה שהולך להיתקן ולעלות למעלה, הוא תופס ולוקח עימו חלק מהמלכות. שגם הייתה שבורה קודם, לא שבורה, לא ראויה לכלום, ועכשיו היא ראויה כי יכולה להתקשר לבינה. בזמן השבירה הם התקשרו יחד בעל מנת לקבל, אז יכולים להיות מקושרים יחד גם בעל מנת להשפיע, האור העליון משפיע על שניהם.

ואז מעלים. ואז מלכות דבוקה לבינה ועולה למעלה בחלקים חלקים חלקים, בהמון פעולות, עד שהיא עולה כולה דרך הפרסא למעלה, למעלה דפרסא, זה נקרא ''מקום של עולם האצילות'', וכששם מצטרפים כל החלקים של בינה ומלכות, אז נעשה ''זיווג רב פעלים מקבציאל'' שכל החלקים האלה יכולים גם לרדת למקום שלמטה מפרסא, ואז "חשיכה כאורה יאיר" וכל המלכות דאין סוף תהיה מתוקנת.

זה בעצם בכללות התהליך. עכשיו אפשר יותר להבין מה קורה כאן.

שאלה: בשרטוט זה לא צריך להיות שליש דתפארת ושני שליש תפארת?

לא חשוב, שני שליש ושליש. או חצי חצי, אני לא חושב על זה עכשיו.

רב"ש היה בדרך כלל נותן דוגמה כזאת. שוכב לך על שולחן הניתוחים חולה, ממש מסוכן מאוד, בסכנת חיים, ולפני שמרדימים אותו הוא אומר, "אבל אתם רואים שיש גם פצע קטן על הרגל, אל תשכחו לרפאות אותו". כך אתה.

שאלה: מה ההבדל המהותי שאחרי השבירה המלכות ראויה לתיקון, ולפני השבירה היא לא ראויה בכלל לתיקון?

כי אחרי השבירה יש חלקי בינה שנכנסו למלכות על ידי השבירה. "שבירה" זה נקרא שבירת הגבולות בין בינה למלכות.

תלמיד: אבל גם בתהליך לפני זה הבינה ירדה למלכות, כאילו התערבבה בה בתהליך.

לא. אף פעם לא היתה התערבות. שבירה זה שבירת הגבולות. הם עשו משהו יחד, אבל זה לא היה אפילו ש"ותלכנה שתיהן יחדיו". לא.

תלמיד: האם נכון להגיד שכשהיה צמצום ב', היתה איזו התרשמות של בינה ממלכות ומלכות מבינה, ופשוט ההתרשמות לא הייתה שלמה ואז בגלל זה היה חשבון לקוי כזה. כי בינה לא הבינה עד הסוף, כאילו לא התרשמה מספיק ממלכות ואז לא לקחה בחשבון את אותה נקודה שגרמה לשבירה.

במשהו אתה צודק.

שאלה: מה זה הגבולות שאין עכשיו בין בינה למלכות?

נלמד. אני אמרתי את זה כהקדמה קצרה, שיהיה לנו ברור איפה אנחנו נמצאים, לא יותר מזה.

אות קי"ג

"ואלו ה' בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח"פ. שהעביות דבחי"ד נק' פה, שעליה יצא פרצוף הא' דא"ק. ועביות דבחי"ג נק' חוטם, שעליה יצא פרצוף ע"ב דא"ק, ועביות דבחי"ב נק' אזן, שעליה יצא פרצוף ס"ג דא"ק. ועביות דבחי"א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ"ה דא"ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש." שעוד לא למדנו עליו, עוד נלמד, או עולם האצילות. "כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה, אלא בשם מ"ה שיצא מהמצח דא"ק, שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק' מצח. וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש, בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק, ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

אות קי"ג

"ואלו ה' בחינות עביות שבמסך, נקראים על שם הספירות שבראש, דהיינו גלגלתא עינים ואח"פ. שהעביות דבחי"ד נק' פה, שעליה יצא פרצוף הא' דא"ק." דגלגלתא. "ועביות דבחי"ג נק' חוטם, שעליה יצא פרצוף ע"ב דא"ק, ועביות דבחי"ב נק' אזן, שעליה יצא פרצוף ס"ג דא"ק. ועביות דבחי"א נקרא נקבי עינים, שעליה יצא פרצוף מ"ה דא"ק ועולם הנקודים. ועביות דבחינת שורש, נקרא גלגלתא או מצח, שעליה יצא עולם התיקון, והוא נקרא מ"ה החדש."

אלה שמות, אבל יש לנו במלכות דאין סוף חמש דרגות עביות, ד', ג', ב', א', שורש, ועליהם יוצאים הפרצופים. מ-ד' יוצא גלגלתא, מ-ג' ע"ב, מ-ב' ס"ג, מ-א' עולם הנקודים, אם זה מצומצם. ומהשורש יוצא ב"ן או ''עולם האצילות'' או "מ"ה החדש" זה נקרא.

הוא נקרא מ"ה החדש, למרות שהוא ב"ן מפני שהוא בא לתקן את המ"ה. כי מ"ה נשבר, עולם הנקודים נשבר ובא עולם האצילות שמתקן אותו, לכן מפני שהוא מתקן אותו נקרא מ"ה החדש ולא ב"ן למרות שהוא יוצא מהמצח ולא מנקבי עיניים.

שאלה: מה הכוונה כשהוא אומר שפרצוף ע"ב יצא על חוטם?

על איזה רשימות יצא פרצוף ע"ב?

תלמיד: על ד'/ג'.

ג' זה חוטם, ד' זה פה.

תלמיד: האם פרצוף ע"ב יצא בפה דראש שלו, לא בחוטם?

לא. פרצוף ע"ב יצא על ג' דעביות. ד' דעביות זה נקרא ''פה'', ג' דעביות נקרא ''חוטם''.

תלמיד: זאת אומרת, הוא רק מוסיף מושגים.

ב' דעביות נקרא ''אוזן''. פה, חוטם, אוזן, עיינין ומצח.

תלמיד: אחר כך הוא אומר כבר ''נקבי עיניים''.

כך זה נקרא, בגלל שהוא רוצה להדגיש ששם נעשה גם צמצום ב'. שלא סתם עיניים, אלא נוקבא שעלתה לעיניים. אלה דקויות, אני מבין שהן מבלבלות אותנו, אבל בסך הכול העקרונות הם אותם העקרונות. אפשר ליישב אותם.

שאלה: הוא אומר ש''עביות דבחינת שורש'' נקרא ''גלגלתא'' או ''מצח''. זה לא צריך להיות ב"ן?

ב"ן, נכון, עביות דבחינת שורש. הפרצוף שיוצא על עביות דשורש נקרא ב"ן. וממה הוא יוצא? הוא יוצא מעביות דשורש, מסך דעביות דשורש. זה נקרא שהוא יוצא ממצח.

תלמיד: למה גלגלתא?

גלגלתא או מצח זה אותו דבר, רק מצח מדגיש ששם יש גם צמצום ב'. כמו שיש לנו עיניים אבל אנחנו אומרים "נקבי עיניים", כי מדגישים ששם יש גם צמצום ב'. באוזניים אנחנו לא אומרים "נקבי אוזניים", למרות שיש. גם בחוטם יש לנו כבר נוקבאות.

תלמיד: לא הבנתי איך הוא חזר פתאום שוב לשם שנקרא גלגלתא.

לא, יש פרצוף גלגלתא, ויש גולגולת. גולגולת נקרא ראש.

יש לך פה, חוטם, אוזן, עיניים ומצח או גולגולת. ראש זה גולגולת.

תלמד: מה זה גלגלתא ומה זה גולגולת?

גלגלתא זה משהו אחר. שם הכוונה לגלגלתא שזה הפרצוף הכללי, הראשי, הראש. וכאן גלגלתא זה דווקא גולגולת, שזה הזדככות. שאין כבר בראש שום דבר חוץ מממש שייכות לדרך ולא העומק שיש במוח, מילוי המוח. אין. זה רק אומר על ההתרוקנות.

תתרגלו לכינויים הללו ואחר כך אתם תראו למה יש להם כזה מקום.

שאלה: חוץ מהעביות שבמסך, איזה סוג של עביות יש?

חוץ מעביות שבמסך אין יותר עביות. מה זאת אומרת, עביות? אנחנו מתחשבים רק בעביות שקשורה למסך. סתם עביות זה קליפה.

תלמיד: כי פרצוף גלגלתא נמצא על רשימו ד'/ד', איזו עביות יש למסך?

בגלגלתא יש מסך בעביות ד' וקשיות ד'. זה נקרא ד'/ד'.

תלמיד: מה שאנחנו קוראים עכשיו זה מסודר כך, גלגלתא, מצח וכו'?

לגמרי בלבול. מה זה שייך לגלגלתא? גלגלתא, אם אתה שואל, זה פרצוף שיוצא על ד' דהתלבשות וד' בעביות, ממלכות דאין סוף אחרי צמצום, מסך, זיווג דהכאה, אור חוזר והתפשטות לתוך המלכות דאין סוף מכל הזיווג הזה. זה הפרצוף הראשון שיוצא ונקרא גלגלתא.

תלמיד: אבל הוא כן קשור, כי הוא יוצא על הפה.

המסך שעליו יוצא פרצוף גלגלתא נמצא בפה.

תלמיד: אבל אנחנו לא רואים על איזו עביות של המסך כשמציירים את זה.

איך אני אראה לך עביות שבמסך? אני רק אומר לך, שהוא יוצא על רשימות ד'/ד'. איך אתה רוצה שאנחנו נצייר לך עביות? שהמסך שמן, רזה? זה מסומן באותיות, ד' דהתלבשות, ד' דעביות. זה מסך דגלגלתא.

תלמיד: וגם תמיד לדעת שזה פה, ו-ד'/ג' נניח זה העיניים?

ד'/ג' זה חוטם, אף.

תלמיד: וכך כל הזמן לפי הרשימות?

תרשום את הדברים האלה, תעשה טבלה ואז יהיה לך ברור ולא תתבלבל יותר. צריך לדעת איך ללמוד.

שאלה: לגימטרייה יש איזו חשיבות בפרצופים שאנחנו לומדים, לפי גובה הגימטרייה ע"ב, ס"ג, מ"ה. נוצר מצב שהב"ן בגימטרייה יותר גבוה מאשר המ"ה. איך זה יכול להיות?

נלמד את זה. אתה אומר שיש לנו גלגלתא, ע"ב, ס"ג, יש לנו ירידה, ע"ב 72, ס"ג 63, מ"ה 45 ופתאום יש לנו ב"ן. כמה זה?

תלמיד: 52.

52. מה פתאום הוא קופץ?

תלמיד: כן, זאת השאלה.

לא יודע. אבל אתה צודק, גילית משהו חדש.

"כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה. אבל פרצוף החמישי דא"ק שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא, שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת אלא קומת מלכות הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות, שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה, אלא בשם מ"ה שיצא מהמצח דא"ק, שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק' מצח. וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש, בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק," שהוא מ"ה עליון שנמצא למעלה מהטבור. "ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

האמת שזה דבר גדול מאוד. הוא אומר כך, אני מתחיל משורה "מ"ה". "כי פרצוף הד' דא"ק הוא עיקר פרצוף מ"ה דא"ק, כי יצא מנקבי עינים בקומת ז"א, המכונה בשם הוי"ה דמ"ה." על עביות דשורש ועביות א'. אבל פרצוף החמישי דא"ק אחרי שהזדכך פרצוף מ"ה "שיצא מן המצח דהיינו בחינת הגלגלתא," "מצח" נקרא גלגלתא, גוגולת. "שהיא בחינת עביות דשורש. אין בו באמת" בפרצוף הזה "אלא קומת מלכות" עביות דשורש הנק' ב"ן, אמנם מטעם שנשארה שם גם בחי"א דהתלבשות," א' דהתלבשות ושורש דעביות יש לנו "שהוא בחינת ז"א ע"כ נק' גם הוא בשם מ"ה," לפי ההתלבשות. "אלא בשם מ"ה שיצא מהמצח דא"ק," זאת אומרת, זה לא מ"ה ממש אלא מ"ה שרק נכלל במצח, בעביות דשורש. "שפירושו מהתכללות עביות דשורש הנק' מצח. וכן הוא נקרא בשם מ"ה החדש," למה? "בכדי להבדילו מהמ"ה שיצא מנקבי עינים דא"ק," שזה מ"ה האמיתי שנקרא "מ"ה העליון". "ופרצוף מ"ה החדש הזה, נקרא בשם עולם התיקון, או עולם אצילות."

בינתיים הוא רק אומר לנו איך יוצא לנו עוד פרצוף אחד. למה? כי יש לנו רשימות. רשימו אחרי צמצום א' שנשאר ממלכות דאין סוף, איזה רשימו? ד'/ד' צמצום א'. יוצא פרצוף גלגלתא. זה נקרא "מהפה". זאת אומרת, מהמלכות דאין סוף. מהראש הכללי הזה. מזדכך. יוצא הפרצוף הבא על הרשימות ד'/ג'. שזה נקרא שיוצא מהחוטם שלו. בחינה ג' נקראת "חוטם". נעשה זיווג דחוטם דמלכות דאין סוף. ויוצא פרצוף ע"ב.

אחר כך מזדכך, ע"ב מזדכך. נשארה עביות ב', יוצא פרצוף ס"ג. מאיפה הוא יוצא? מהאוזן. ויצא פרצוף ס"ג. אחר כך, מה שקורה לו לא חשוב, אחרי הזדככות דס"ג, איזה פרצוף יוצא? פרצוף מ"ה. מאיפה הוא יוצא? נקבי עיניים, או עיניים. לא חשוב. נקבי עיניים. מזדכך בסדר המדרגה ויוצא פרצוף ב"ן עליון מהמצח. כך יוצאים חמישה פרצופים דא"ק. חוץ מזה, פרצוף ס"ג דא"ק, שהתפטר מאור החכמה שבו, בנקודות שלו, הוא יכול לרדת למטה מטבור ולתת שם אור דחסדים למלכות שנשארת למטה מהטבור, ולעורר את המלכות לפעולות, כי הוא מזריק למלכות הזאת תכונות השפעה. כי הוא ס"ג, הוא רוצה להשפיע, הוא מעורר את המלכות. אפשר להשפיע, "בואי נלך יחד, נשפיע".

מלכות מתעוררת ואומרת, "כן, ודאי". אבל מה מתעורר בה? בחינה ד'. ס"ג לא יכול לעזור לבחינה ד' ממש. אז חלק מהמלכות שנמצאת מטבור עד סיום דא"ק הוא מכשיר, שנקרא "למעלה מפרסא", וחלק מהמלכות שזה מפרסא עד הסיום לא יכול להכשיר אותה. שם זו שליטת המלכות. לכן יש לנו בנקודות דס"ג חלוקה לשני חלקים. החלק העליון הוא כלים דהשפעה. והחלק התחתון הוא כלים דקבלה.

אפשר לראות את זה בשרטוט, חסדים, כלים דהשפעה. למטה מפרסא כלים דקבלה. (ראו שרטוט 1) זאת אומרת, כל המלכות הזאת עכשיו התחלקה לשני חלקים, את החלק הזה שבו יש חסדים, אפשר לתקן, אפשר לקבל בעל מנת להשפיע, הוא כבר חלק מהמלכות דאין סוף, עכשיו אפשר לתקן. ואת החלק של הכלים דקבלה עוד לא, איך נתקן את החלק הזה? כאן הבעיה. ולכן למדנו שאם לא השבירה לא יכולים לתקן את הכלים האלו, רק אם נשבור את המסך שבבינה ונכניס אותה בכוח למלכות, על ידי מכה נשבור את הגבול ואז יהיו במלכות תכונות הבינה, מקולקלות אומנם, שגם רוצות לקבל יחד עם המלכות אבל הן יהיו יחד.

נניח יש לך עשירייה, כולם עבריינים חוץ ממך, בכוונה הכנסנו אותך בפנים. אתה עשית מעצמך גם עבריין כדי שהם יתכללו איתך ולאט לאט אחר כך תוכל לתקן אותם ולהוציא אותם משם, ככה עושים. בטכניקה, בכל דבר אנחנו משתמשים בזה, על ידי שבירת הגבול אנחנו מכניסים בכוח את התכונות האלה לתכונות האלה, כי הבורא והנברא לא יכולים להתחבר יחד בשום צורה, הם לא יכולים אבל על ידי השבירה כן. זאת אומרת הבורא מוכן להישבר ולהתכלל בתוך הנברא ולהיות יחד עם הנברא בכל הזוועה שלו בעל מנת לקבל, וזה לא יאומן איך הוא עושה את זה, איך הוא הולך על זה, זה מתוך האהבה לנברא, הוא מוכן "אני ה' הנמצא בם בתוך טומאתם" ועל ידי זה לאט לאט, הוא מוציא אותם, מוציא אותם מהקליפות. ככה זה נעשה, לכן כל השבירה הזאת היא לטובתנו.

שאלה: השבירה שאתה מדבר עליה היא השבירה הזאת או שהיא השבירה השנייה של אדם הראשון?

אני לא יודע על אדם הראשון שום דבר.

תלמיד: אז איפה בשבירה שלמדנו עליה עכשיו, הייתה שבירה להרבה חלקים קטנים וערבוב של בינה ומלכות?

שאלה דווקא טובה. אם יש לנו מסך המחבר את כל החלקים יחד אז כולם עובדים כאחד, קטן, גדול, חכם, טיפשון, חזק, חלש, כולם יחד, כולם, חברה כאחד, יש חולים, יש בריאים, יש כאלו, יש כאלו, כולם כאחד, כך זה אם יש מסך המחבר ואז יש כוח כללי [שעל ידיו] דווקא זה מתקן את זה וזה מתקן את זה.

ברגע שהמסך נשבר כל אחד קיים לחוד ואז יש פיזור, לפי מה? פיזור כלפי האור העליון, מי יותר קרוב ומי יותר רחוק ואז כולם שונים, לא שווים, ואז רואים כל אחד ואחד מיהו, מהו, זה מפני שנשבר המסך המחבר ביניהם והחלקים האלה לגמרי לגמרי ממש מפוזרים ויש לכל אחד טבע, כל אחד קופץ בגאווה [הבזויה] שלו “אני אמלוך" וכן הלאה.

תלמיד: מי הם כל החלקים האלה שאתה מדבר עליהם?

רצונות לקבל שרוצים על מנת לקבל אחרי השבירה וכל אחד טוען שמגיע לו.

תלמיד: נדמה לי שלא קראנו על החלקים האלה עד עכשיו.

חלקי המלכות דאין סוף הם כולם חלקים. רק השאלה, האם יש מסך שמחבר אותם יחד למטרה אחת, ואז הם מחוברים יחד כאיש אחד בלב אחד, אבל כולם שונים. והשונה נשאר, אבל כולם מכוונים למטרה אחת ולכן הם כולם פועלים כאחד, כאחד, לא אחד. מה שאין כן, אם המסך שמחבר אותם ומכוון למטרה אחת נשבר, אז הם מתחילים להיות כל אחד בפני עצמו, "מה אתה רוצה ממני". כך כל אחד שואל את השני, "מה יש לך"?

תלמיד: האם אתה מתאר תהליך נוסף של פיצוץ להמון חלקים קטנים?

כן, זה נקרא "שבירה". אני רוצה לברר את מה שקראנו ולמדנו, ולא את מה שהוא מזכיר בין היתר.

שאלה: מה זה שבינה ומלכות ביחד?

בינה ומלכות ביחד זה כנראה שיש להן מטרה אחת.

תלמיד: מה מאפיין את זה?

להשפיע נחת רוח לבורא. זאת אומרת, כל אחת תשתמש במשהו שיש בה כדי שמהן יחד תצא נחת רוח לבורא. שאלה יפה מאוד. כמה שבינה יכולה להוסיף למלכות וכמה שמלכות יכולה להוסיף לבינה, שתיהן יחד יתערבבו באמצע איפשהו, ומזה תצא נחת רוח לבורא.

תלמיד: מה מחזיק את השילוב הזה של שתיהן?

המטרה להשפיע נחת רוח לבורא, זה מחזיק את שתיהן, שהן מוכנות, כל אחת מוכנה לוותר על מה שהיא רוצה אלא כדי להשפיע נחת רוח לבורא. כל אחת חותכת כמה שהיא יכולה כדי להשתתף עם השנייה כדי להשפיע נחת רוח לבורא, ואז מלכות כבר לא משתמשת בכל המלכות ובינה גם לא משתמשת בכל הבינה, אלא כמה שהן יכולות להיות בשילוב כדי להיות דבוקות בבורא, כי אחת ללא השנייה לא יכולות להיות דבוקות.

לבינה אין כוח להיות דבוקה לבורא, היא כוח כמו הבורא, כאילו אין לה שום דבר, אין לה חיסרון, אין לה עם מה להיות דבוקה, אין לה עביות. למלכות יש עביות, אבל איך היא יכולה להיות דבוקה בבורא. אז יש כאן שילוב ביניהן ועל ידי השבירה, כוח בינה נכנס לכוח מלכות, ואז מלכות יכולה לקבל ניצוצי השפעה מבינה, היא יכולה לקלוט אותם ולהתחיל להידמות לבורא במקצת.

אז היא עושה על עצמה צמצום ובודקת כמה היא יכולה לקלוט את ניצוצי ההשפעה, "כמה אני יכולה עכשיו לחשוב על הזולת ולא על עצמי, לבטל לגמרי את עצמי או להשאיר קצת, להוסיף קצת יותר מבינה אם אני מסוגלת לסבול דבר כזה שלגמרי מחוצה לי זה מה שחשוב, או לא", כול החשבון עכשיו נעשה דווקא על ידי השבירה.

תלמיד: מה ההבדל אם כל אחת הייתה לבד כלפי הבורא?

לא יכולות לעשות שום דבר, הפרסא ביניהן. הן לא יכולות להתקשר ביניהן, בינה היא להשפיע על מנת להשפיע, ומלכות היא לקבל על מנת לקבל, והצמצום ביניהן רוכב עליהן ולא נותן למלכות לקבל, הוא רוכב עליה בכוח, זה נקרא שצמצום א' שולט, ובינה כולה על מנת להשפיע, איך היא יכולה להתקשר עם מלכות.

השבירה היא הפעולה היחידה ההכרחית שיכולה להמשיך את התיקון, בלי השבירה לא נכלל העליון שהוא תכונת ההשפעה מתכונות הקבלה, והתחתון שהוא תכונת הקבלה מתכונות ההשפעה.

אין התכללות, צריכה להיות התכללות. והתכללות לא יכולה להיות כי הן נבדלות כמו שמים וארץ, ההשפעה והקבלה לא מבינות זו את זו, אין דבר יותר רחוק, זו בורא וזו נברא, איך יכולות תכונות הבורא ותכונות הנברא להתערבב יחד.

מה שקרה עד צמצום ב', סתם קרה, זה הכול יוצא ממלכות דאין סוף. צמצום ב' מתחיל להיות מבדיל, זה רקיע המבדיל בין למעלה מהרקיע לבין למטה מהרקיע, בין שמים וארץ. אבל גם רק מבדיל בין הבורא לבין הנברא, אבל יש כבר גבול.

מה לעשות הלאה, איך אנחנו יכולים לפחות לקרב את הבורא לנברא ואת הנברא לבורא? לא יכולים. מה שקורה כאן נעשה גבול עוד יותר ברור, שנקרא "פרסא". וכשישנה פרסא לא יודעים מה לעשות, איך נשבור את הפרסא, את הגבול הזה ונכניס אותן יחד שיתערבבו, שיצא מזה משהו, כי הנברא לחוד והבורא לחוד.

אז אנחנו רואים כאן שזה נעשה על ידי השבירה. שחלק מהשבירה זה כמו שיש לך מבול, כל מיני דברים כאלה.

ואז על ידי השבירה נכנסות בכוח, בפיצוץ, תכונות ההשפעה לתכונות הקבלה, ותכונות הקבלה לתכונות ההשפעה, שבורות. עכשיו על ידי זה שהן שבורות, אפשר לחשוב איך אנחנו ממיינים אותן, איך נעשה סלקציה ביניהן, מי יותר ומי פחות נשבר, למה נשבר, בגלל איזו עביות שבו, בגלל איזה מחשבות שבו. יש לנו כבר עבודה, בעבודה הזאת אנחנו מתחילים לראות, בכל חלק שבור, זו תכונת הבורא וזו תכונת הנברא, ובזה הן משתוות, ובזה לא כל כך משתוות. אנחנו לא מבינים מה קורה לנו כשאנחנו לומדים, זה מה שקורה אצלנו, כל הזמן מתעוררות רשימות מהשבירה כאלה שנמצאות בערבוביה, ואז פעם אנחנו צדיקים פעם אנחנו רשעים, פעם כך ופעם כך, וזה בכל רגע ורגע.

אבל בינתיים נעשה בירור, זה בירור, עוד לא תיקון. האור מאיר, ולאט לאט אנחנו מתחילים עם החיבור בינינו, איכשהו לראות כן מצליחים, או לא מצליחים. בכל רגע ורגע, אנחנו שוב חוזרים, שוב נופלים, שוב עולים. כול זה בירורים. כמה שנמאס לנו, אנחנו צריכים להבין שלא, זה התיקון. מרגע לרגע, כל רגע ורגע לא דומה לחברו.

כל מה שאנחנו מבררים זה רק בינה ומלכות, מלכות ובינה. עד כמה אנחנו יכולים להבדיל ביניהן, ולקשור ביניהן, בפעולה, בכוונה, באיזה חשבונות, ומתוך זה מגיעים לתיקונים. מה בתיקונים? איזה קשר יכול להיות בין מלכות ובינה, שאנחנו מתוך הקשר הזה יכולים לגלות עד כמה הקשר הזה הוא רע, שהמלכות שולטת, ובכל זאת לבקש מהבורא שיתקן אותו, שתשלוט הבינה, וכך כל פעם. זה התיקון.

התיקון הוא בזה שאנחנו עושים מצב כאילו מתוקן בעשירייה, במצב הזה שהוא כאילו מתוקן, אנחנו מגלים שהוא לא מתוקן, ומעלים את המ"ן הזה לבורא שיתקן, לא יותר מזה. הבורא הוא הראש, אנחנו דורשים ממנו, מבקשים ממנו תיקון, אנחנו כגוף. כך זה נעשה.

שאלה: בתוך כל חלק שנשבר, מה מחזיק את המלכות והבינה?

הרצון לקבל. המסך נשבר, שניהם רוצים לקבל. אם קודם, נניח לפני השבירה, הייתי בכלים דקבלה, אז הייתי בדרגה שאני רוצה לגנוב, לקחת, להרוג, להרוס, לעשות כל דבר שטוב לי. כמו אריה נניח, כמו זאב, כמו עבריין שאין לו שום ניצוץ של התחשבות עם הזולת, איזה פיראט, לא חשוב מי, זה לגמרי ללא שום ניצוץ השפעה.

כך הייתה בחינה ד' כשלא נמצאה בקשר עם בחינת בינה. אחרי שהיא נמצאת בקשר עם בינה, בהתקשרות עם הבינה היא נעשית יותר ערמומית. אתה רואה את זה בהתפתחות האנושות, ככל שאנחנו מתפתחים אנשים נעשים יותר ערמומיים, יותר חכמים. הם יודעים איך לסדר אותנו על ידי כל מיני חכמות, הם יודעים איך למכור לנו כל מני דברים שאנחנו לא צריכים אבל הם צריכים כדי להרוויח. הם לאו דווקא נמצאים בפינת הרחוב כדי להתנפל עליך ולהרוג אותך, הם עושים את זה בצורה אחרת, שאתה תעבוד בשבילם כל החיים. בשביל מה להרוג אותך? כדאי שאתה תחיה, תקבל שכר מינימום, ותעבוד בשבילם כל החיים. מאיפה זה בא? מזה שבחינה ד' שבמין האנושי כל הזמן יותר ויותר מתחברת עם בחינה ב', ואז הם ממציאים כל מיני תוכנות, תכונות, אמצעים, שבזה הם יכולים להשתמש באחרים.

קודם הם היו הורגים, קודם האדם היה מפחד לצאת מהכפר שלו, מהעיירה שלו. היו משוטטים בדרכים כל מיני עבריינים. היום לא, למה? כי על ידי התכללות של בינה במלכות ההבחנות הגרועות האלה שבמלכות, הן יודעות איך להשתמש בבינה בצורה כזאת שהם לא יהרגו, למה שהם יהרגו אותך, מה הם יעשו ויקבלו ממך? אלא הם משתמשים בך בצורה ערמומית, שאתה כל זמן, כל החיים צריך אותם. בדרך כלל האנשים האלה נמצאים בממשלה, בכל הדברים האלה, במשרד החינוך הם מחנכים אותך איך צריך להיות אזרח יפה וטוב כדי לעבוד כל הזמן עבור אחרים.

תלמיד: אז מה יש בכל אחד?

זה הכול בהתכללות בינה ומלכות, עוד תראו איך זה קורה, איך שזה ממש פועל בנו, כי אנחנו עדיין נמצאים בשבירה, והשבירה עדיין מתרחשת יותר ויותר. ולכן כל הערמומיים, האכזריים האלה יותר ויותר מצליחים בערמומיות שלהם, לשקר לנו, לסדר אותנו, האזרח הפשוט. מה זה הפשוט? שאין בו כל כך התחברות בין בינה ומלכות, ולכן הוא לא כל כך חכם, לא כל כך ערמומי. גם ביניכם יש כאלו וכאלו, יש כאלה שיותר מוצלחים בלסדר את החיים שלהם, ככה לרמות את האחרים, לעבוד על האחרים. הם יותר מוצלחים בלעבוד עם קהל, ויש כאלה שפחות, שלא יודעים, שאין להם את זה. הכול תלוי בהתקשרות מלכות ובינה בכל אחד ואחד.

אם אתה רואה כאן אנשים שמוצלחים עם הקהל, מוצלחים ממש, לא סתם, אז בהם יש שיתוף מלכות ובינה יותר חזק, יותר טוב. זאת אומרת, הם יותר אגואיסטים, אבל אגואיסטים ערמומיים, שיודעים להשתמש בזה. ויש כאלה שלא כל כך יודעים להשתמש, אז הם הולכים בכוח וכולי. הכול לפי דרגת החיבור בין מלכות ובינה. אתה ממש רואה את זה על האנשים, איזה סוגי חיבור בין מלכות ובינה נמצאים בכל אחד ואחד.

תלמיד: אז אחרי השבירה בכל חלק וחלק יש כמות שונה של מלכות ובינה?

כן, ודאי, כי כולם שונים. וחוץ מזה יש כל הזמן "פלקטואציה", תנודות, שינויים בין בניה ומלכות שבכל אחד. זה נקרא שבכל רגע יש אדם חדש.

תלמיד: הם כל הזמן מתחברים, זה לא משהו שקרה ולא משתנה?

לא, וחוץ מזה זה הכל הזמן משתנה על ידי האור העליון שמשפיע והרשימות שכל הזמן משתנות.

תלמיד: איך אנחנו עובדים עם זה?

רק חיבור בקבוצה. בכל רגע ורגע אתה צריך להתחבר בקבוצה ביתר כוח, מסירות, עד שאתה נעלם שם בכל רגע ורגע, זה המימוש הנכון שלך בחיבור מלכות ובינה. כי בקבוצה יש לך את תכונת הבינה, ובך כל פעם מתעוררת תכונת המלכות. וכמה שאתה יותר מתעורר, יותר מתחבר לקבוצה, נמסר לקבוצה, אתה נותן לאור העליון הזדמנות להשפיע עליך ולהגדיל לך את המלכות. ואם אתה לא נכלל בקבוצה, אז הוא לא יכול לעורר בך יותר מלכות, וכי בזה הוא מכשיל אותך מהתיקון.

תלמיד: אבל המטרה שלו היא לחבר את החלקים של הבינה בנו?

לא, המטרה של ההשגחה העליונה היא התחברות בין בינה ומלכות בצורה אופטימאלית, שתוכל לתקן. ואם האדם לא מצליח, אז כמו שלמדנו, הבורא מחליף את האות ושם אות אחרת במקום האות הקודמת.

עמדת מקורות: באגרת א' כתוב "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע", מלכות הארץ כמלכות השמיים, "אשר ממשות ההנהגה מסורה לשרים, מכל מקום הכל נעשה על פי עצת המלך וחתימתו, והמלך עצמו אינו עושה יותר, זולת שחותם על התוכנית, שערכו השרים, ואם מוצא איזה פגם בתוכנית אינו מתקנו, אלא מושיב שר אחר במקומו, והראשון מתפטר ממשרתו.

כמו כן האדם, עולם קטן, ומתנהג ע"פ אותיותיו שנטבעו בו, להיות מלכים שלטים על ע' אומות שבו, וז"ס שבספר יצירה, "המליך אות פלוני", וכל אות היא כמו שר בשעתו, שעושה הערכות, ומלכו של עולם חותמם, ובהיות שהאות טועה באיזה תוכנית, מיד מתפטר ממשמרתו, וממליך אות אחר תחתיו"."

אגרת א' בעל הסולם.

זה ברור? כי אני רוצה שתרגישו עד כמה שהשבירה היא פריצת דרך, שזו תקופה חדשה בהתפתחות, בתיקון. וכשאנחנו מגלים את השבירה, עד כמה אנחנו צריכים לשמוח, כמו שרבי עקיבא שמח בשבירת בית המקדש.

שאלה: אמרת עכשיו שאצל אנשים מסוימים יש חיבור בין בינה ומלכות ובזכות זה הם כאילו מצליחים יותר, ערמומיים יותר?

כן, מצד אחד, זה כוח הטוב כנגד כוח הרע. אם החיבור בין בינה ומלכות חזק, ושניהם שבורים טוב, אז האדם מרוויח בעולם הזה בערמומיות, בעבודה על כולם, זה העניין של להיות מנהל. מנהל חברה, חבר בממשלה, מנהל העם, הכול לפי מידת ההתחברות שיש בו בין מלכות ובינה.

תלמיד: ובקבוצה יש סוג אחר של חיבור בין מלכות ובינה?

בקבוצה אנחנו רוצים לחבר את המלכויות שלנו, להתכלל ולהכניע אותן כלפי הבינה שבקבוצה. על ידי החיבור בינינו, אנחנו רוצים לגלות את תכונת הבינה, תכונת ההשפעה, ושהבורא יתעורר בקשר בינינו, וכלפיו להכניע את המלכויות שלנו.

תלמיד: אני לא כל כך מצליח להרגיש את ההבדל בין הסוג הראשון והשני של החיבור בין מלכות לבינה?

שם מלכות שולטת, וכאן בינה שולטת, פשוט. עוד מעט יהיו בחירות ותראה, תהיה חגיגה של היצר הרע, פסטיבל, מונדיאל.

אות קי"ד

"אמנם יש להבין למה ג' הקומות הראשונות דא"ק, הנק' גלגלתא ע"ב ס"ג, אינן נבחנות לג' עולמות, אלא לג' פרצופין, ולמה נשתנה פרצוף הד' דא"ק להקרא בשם עולם, וכן פרצוף החמישי דא"ק, כי פרצוף הד' נקרא בשם עולם הנקודים, ופרצוף הה' נקרא בשם עולם האצילות או בשם עולם התיקון."

אז יש כאן שאלה, למה יש לנו בגלגלתא, ע"ב, ס"ג פרצופים ששייכים לעולם אדם קדמון, ויש פרצוף קטן שזה עולם הנקודים, שיצא בקטנות ואחר כך בגדלות? ועוד הוא פרצוף שיצא מהמצח, ובכלל, מה זה? זו עביות דשורש. הוא התחיל ממצח דס"ג ודווקא הוא נקרא עולם האצילות וכמו שעוד נלמד אחר כך זה ממש עולם ומלואו, יש בו הכול, הוא העיקר.

אבל מה החשיבות בהם? השבירה זה החשוב ביותר, כי לפני השבירה אין לנו בכלל את הופעת הנברא. לפני השבירה לא רואים אותה, איפה היא נמצאת מלכות הזאת? היא נסתרת אחרי המסך, היא תומכת במסך, היא תומכת בבינה. למעלה ממלכות נעשים כל הפרצופים האלה, גלגלתא, ע"ב, ס"ג. והיא עובדת רק מבפנים, כולה בעל מנת להשפיע. אבל מה היא בעצמה? אין. בשבירה, בעולם הנקודים, מלכות יוצאת ורוצה לשלוט. זאת אומרת, זאת הפעם הראשונה שהנברא מתגלה בתכונתו, בטבעו.

ובעולם התיקון שם זה הנברא, אותו נברא שנשבר, שם הוא הולך ונעשה דומה לבורא. לכן כל הפרצופים האלה שיצאו בקטנות בעולם הנקודים, בקטנות בעולם האצילות, הם כל כך חשובים, כי הם בעצם המימוש של הנברא.

קריין: קט"ו.

אות קט"ו

"וצריכים לידע ההפרש מפרצוף לעולם. והוא כי בשם פרצוף נקרא, כל קומת ע"ס היוצאת על המסך דגוף דעליון, אחר שנזדכך ונכלל בפה דראש דעליון, (כנ"ל באות נ')," זו מילת המפתח כאן, "דעליון". כי העליון ממשיך ועושה את הדברים האלה. "שאחר יציאתו מהראש דעליון הוא מתפשט בעצמו לרת"ס, גם יש בו ה' קומות זה למטה מזה הנק' טעמים ונקודות (כנ"ל באות מ"ז), אמנם נקרא רק על שם קומת הטעמים שבו. ועד"ז יצאו ג' פרצופין הראשונים דא"ק: גלגלתא, ע"ב, ס"ג, (כנ"ל באות מ"ז). אבל עולם, פירושו שהוא כולל כל מה שנמצא בעולם העליון ממנו כעין חותם ונחתם, שכל מה שיש בחותם עובר כולו על הנחתם ממנו."

הייתי אומר שבכל זאת השינוי הגדול הוא ששם מלכות נמצאה תחת השפעת הכוח העליון, האור העליון שהשפיע כמה שהוא רצה, כמה שהיה יכול לפי התכונות שלו ולא ראינו את מלכות, לא שבורה ולא מתוקנת.

קריין: קט"ז.

אות קט"ז

"ולפי זה תבין, שג' פרצופין הראשונים, גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון. אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק, כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים (כנ"ל באות ס"ג). אשר בעת גדלות חזרה הבחי"ד למקומה לפה והוציאה קומת כתר (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאת קומה זו נשתוה לפרצוף הא' דא"ק. ואחר שנתפשט לרת"ס בטעמים ובנקודות" כמו גלגלתא, "יצא עליו פרצוף ב' בקומת חכמה הנק' ישסו"ת, והוא דומה לפרצוף ב' דא"ק הנק' ע"ב דא"ק. ואחר התפשטותו לטעמים ונקודות יצא פרצוף ג' הנק' מ"ה דנקודים (כנ"ל באות קי"א). והוא דומה לפרצוף ג' דא"ק. הרי שיצא כאן בעולם הנקודים כל מה שהיה בעולם א"ק, דהיינו ג' פרצופין זה תחת זה שבכל אחד מהם טעמים ונקודות וכל מקריהם, בדומה לג' פרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק שבעולם הא"ק. וע"כ נבחן עולם הנקודים שהוא נחתם מעולם הא"ק, ונקרא משום זה עולם שלם בפני עצמו. (ומה שג' פרצופי נקודים אינם נקראים גלגלתא ע"ב ס"ג, אלא ע"ב ס"ג מ"ה, הוא מטעם שהבחי"ד שנתחברה במסך דס"ג אין עביותה שלמה," שזה רק ג' דהתלבשות וב' דעביות, "מפאת מקרה ההזדככות שהיה מכבר בפרצוף הא' דא"ק, וע"כ ירדו לבחינת ע"ב ס"ג מ"ה)."

שאלה: מורה יקר שלי, אני מצטער אני לא מסוגל לעשות מה שאתה דורש, לא יכול.

זה טוב מאוד, מצוין.

תלמיד: זה לא מצוין ולא כלום, אני לא מסוגל לעשות את מה שאתה דורש.

אתה היחידי שתצליח, כי האחרים חושבים שהם מסוגלים.

תלמיד: אני רוצה לספק אותך, לעשות מה שאתה דורש ואתה שם מולי תנאים שאני לא יכול לעשות. אני רק חושב על איזה מדף אני אדחוף את הספר הזה ולא אפתח אותו בחיים.

למה? מה חשבת, שאתה בכוח שלך יכול לעשות? זה בכוונה נעשה כך שאתה לא תוכל לעשות שום דבר.

תלמיד: אני צריך משהו ספציפי מהספר הזה.

ספציפי זה רק דבר אחד, לפנות לבורא שהוא יעשה. זה הכול, כלום חוץ מזה. אתה רואה מתי ילדים גדלים? מתי שהם מבקשים, מתי שהם דורשים מהגדולים, וכשהם מפסיקים לדרוש מהגדולים וחושבים שהם חכמים בעצמם, הם מתחילים להתקלקל.

תלמיד: זה לא עניין של חכמים, אני צריך משהו אחר. לא מעניין אותי מה כתוב פה, אני יושב ואני לא מסוגל להתרכז בזה.

זה מצוין, זאת אומרת, אתה רוצה שיקרה לך משהו ולא הספר העיקר.

תלמיד: אבל אתה אומר להתעמק בספר הזה.

זה כדי שתבין שאתה לא מסוגל. מצוין, תראה מה הבורא עושה לך, תראה מה הוא מכניס לך לראש. הוא אומר, אתה טיפש, אתה חלש, אתה כלום, אתה פחות מכולם ושום דבר לא תצליח. למה הוא אומר לך? אין לך ברירה. אבל מצד אחד הוא נותן לך חיסרון גדול ואתה לא יכול להשיג שום דבר. למה? תדע שאתה תלוי בי, ככה הבורא אומר לך. יופי.

תלמיד: מורה שלי, תן לי דברים שאני יכול לעבוד איתם.

לעבוד איתם זה רק לפנות אליו, אין יותר במה לעבוד. מה יש לך? וכל החכמים האלה חושבים שהם בשכל יכולים, ובידיים יכולים, ובפה פקה פקה ככה יכולים לעשות משהו. כלום.

תלמיד: אני לא יכול לשמוע כבר את השאלות של הפקולטה לכאבי ראש שיושבת כאן. אותן השאלות כל הזמן וזה חוזר סתם, עוד חמש דקות הם ישכחו מזה.

אז תלמד ממני כמה אני בכל זאת נמצא בסבלנות. איך אתה יכול? אם אתה רוצה לתקן את הכלים השבורים, על כל כלי שבור יש לך אלף כאלו שאלות שחוזרות על עצמן וזה לא חוזר על עצמו. זה כל פעם רשימו חדש שמתגלה מהשבירה, ואפילו אותו נודניק ששואל עוד פעם ועוד פעם וממציא כל מיני שטויות, זה לא הוא, זה הרשימו עכשיו מתגלה ודורש איזה מילוי, איזו תגובה וכל זה תיקונים. תקבל תרופת הרגעה ותתאזר בסבלנות.

תלמיד: אז סתם לשבת כל הזמן לשמוע את הדברים?

לא סתם לשבת, להבין שזו דרך התיקון.

תלמיד: מה דרך התיקון, לשבת סתם?

שמהשבירה נשברו כל הרצונות גם בבינה וגם במלכות ונכללו זה בזה וכל רגע ורגע מתגלות רשימות חדשות. וכל רגע לא חוזר, לא דומה לחברו אלא כל פעם זה תיקון חדש. אפילו שיש לך חבר שעכשיו ישאל אלף פעם אותה שאלה, זו לא אותה שאלה. אני אצעק בטח עליו, כי הוא גם מקלקל את האחרים כאילו אבל בעצם זה לא קלקול. רק אני חייב לדאוג שזה יהיה מעניין לאחרים, אבל לי אישית לגמרי לא חשוב, שישאל אלף פעם. כי אני מרגיש בכל פעם שהוא שואל רשימו חדש, חיסרון חדש, ככה זה. תעשה כמו שאני ממליץ לך, אתה תיראה שאתה תתכלל בכל השאלות האלה של כל החכמים הללו ואתה תרוויח מזה, תתכלל בהם, פשוט.

תלמיד: אני לא רוצה את זה כבר. זה העניין, זה כבר ממש דוחה.

כאן זה עניין אחר, חסרה לך חשיבות הבורא וחשיבות הבריאה וחשיבות התיקון.

תלמיד: אבל העולם והבורא וכל זה דורשים מאיתנו משהו אחר, לא לדעת מה כתוב בספרים האלו.

אתה לא דורש מה שכתוב, על ידי זה אנחנו מבררים איפה אנחנו נמצאים.

תלמיד: אבל אני עדיין לא מבין איפה אנחנו נמצאים, אז מה זה עוזר לחזור על זה אלף פעם?

על ידי זה אתה מעורר את המאור המחזיר למוטב. תשמע את השיעור הזה כמה פעמים, אתה תיראה עד כמה אנחנו דברנו על התיקונים. מאיפה הרשימות, איך נכללות בינה ומלכות. מה זה בינה ומלכות? תכונות השפעה ותכונות הקבלה שיש בכל אחד. לפעמים אתה רוצה לתת ולפעמים אתה רוצה לקבל. איך לכלול את כל התכונות האלה, להזמין עליהם כוח עליון שיתקן אותם. וגם חוסר הסבלנות שיש בך, זה גם מתוך רצון להגיע לתיקון. אני מכבד אותו.

תלמיד: מה לעשות כדי שתהיה מרוצה כבר, מה עוד לעשות?

לבכות.

תלמיד: נו, ברצינות.

אני אומר לך ברצינות, כשאין לאדם מה לעשות הוא צריך לבכות. עוד נשב ועוד נסבול ועוד נסבול ולאט לאט התיקונים עוברים, תיקונים עוברים. אתה עברת כבר הרבה, תצטרך לעבור עוד קצת.

תלמיד: אבל אני לא יכול לעבוד, ואז אני מתחיל סתם להתעצבן ולאכול את עצמי.

אתה תשב בשקט וכל פעם שמישהו מעצבן אותך אתה תתכלל עימו. אל תיקח דוגמה ממני שאני צועק על כולם. אתה תכבד אותו, אתה תירצה להיות יחד עימו כאילו אתה מחבק אותו. יש כאן כמה נודניקים, תחבק אותו כאילו.

תלמיד: זה שאני לא מגיב לו זה כבר תיקון, מורה שלי.

נכון נכון נכון בסדר גמור, יפה ואתה מרוויח מזה מאוד. אתה בסדר, אני דווקא מרוצה מאוד, מימך אני דווקא מרוצה.

שאלה: מה ההבדל בין פרצוף ועולם?

פרצוף זה קבלה חד פעמית בלקבל על מנת להשפיע. העולם זה סדרת הפרצופים בלקבל על מנת להשפיע. כל פעם אתה מרגיש עד כמה אתה נמצא במצב פחות מקודם, פחות מקודם, זאת אומרת העביות יותר מתגלה ואתה מסוגל לקבל פחות אבל האיכות שלך יותר.

נגיד שגלגלתא קיבלה, היא קיבלה עביות כאילו גדולה אצלה, ד' דעביות, אבל האור שנכנס זה אור הנפש. הע"ב שקיבל הוא מקבל דרך גלגלתא, הוא מוסיף את העביות שלו לגלגלתא, גלגלתא מקבלת מאין סוף אור הרוח ונותנת לע"ב אור הנפש. ס"ג מעלה את החיסרון שלו לע"ב ולגלגלתא ולאין סוף, מושך משם אור, האור שמגיע לס"ג הוא אור הנפש אבל בע"ב זה אור הרוח ובגלגלתא זה אור הנשמה. זאת אומרת כל התחתון למרות שהוא יותר קטן אבל הוא מבורר אחרי העליונים, יש לו רשימו פחות אבל מתוך הניסיון שאין לו כוחות ולכן הוא גורם יותר תענוג לבורא.

תלמיד: במה שקראנו הוא מחלק את גלגלתא, ע"ב, ס"ג לעולם ואחר כך את עולם הנקודים לעולם נפרד. מה שורש החלוקה הזאת?

שיוצאים סדרת הפרצופים.

תלמיד: כן, אבל גם בפרצוף התחתון, בפרצוף מ"ה שאנחנו לומדים עכשיו, יש אותו קשר, הוא גם נמשך מאותו מקום.

הוא נמשך אבל זו סדרת פרצופים חדשים הם מתחילים שוב מבחינה ד'.

תלמיד: בגלל שזה יורד מתחת לטבור, בגלל מה?

לא. בגלל שיש התחדשות בחינה ד'. ד', ג', ב', א', שורש יוצאות לנו רשימות ולכן סדרת הפרצופים האלו, הסדרה הזאת נקראת "עולם".

תלמיד: ההתכללות המחודשת בבחינה ד' מתחת לטבור, זה מה שעוצר את סדרת הפרצופים החדשה?

כן, נכון.

שאלה: יש הרגשה שבעל הסולם עושה סקירה כללית כאן, כאילו ריענון הזיכרון לגבי המערכת.

תתרגלו שבחכמת הקבלה זה כך כל הזמן. אנחנו עכשיו לומדים בערב חלק ג', תע"ס, הוא אומר שם גם על עולם האצילות. איפה חלק ג' ועולם האצילות? עולם האצילות מתחיל מחלק ח' של תלמוד עשר הספירות. עכשיו בחלק ג' הוא מסביר לנו עולם האצילות, ככה זה.

תלמיד: אנחנו התעסקנו הרבה לאחרונה בצמצום ב' וכל מה שקורה בנקודים. עכשיו הוא עושה איזה זום אאוט ונותן שהמערכת כך נראית. ואני מנסה להבין איתו, יש לנו את עולם א"ק ויש שם חמישה פרצופים, משהו באמצע, מה קורה עם ס"ג שפותח כאילו איזה זרוע חדשה.

נוסף.

תלמיד: כן. איך להסתכל על זה?

נוסף.

תלמיד: מה זאת אומרת נוסף?

נוסף. שם זה עולם אדם קדמון, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה עליון, ב"ן עליון, למעלה מטבור, כן ממשיך לפי דרכו, לפי הרשימות שלו. ולמטה כשיש אפשרות עוד להשפיע אז יוצאים נקודות דס"ג כדי להשפיע לנה"י דא"ק, להוסיף למלכות עוד כוח השפעה. ברוחניות איפה שיש אפשרות להשפיע פורצים לשם ועושים. אז נקודות דס"ג יורדות למטה מטבור, ממלאות את הנה"י דגלגלתא ועושות שם כל מיני הכנות לעוד תיקונים.

תלמיד: הוא כותב שעולם זה כמו חותם ונחתם כל מה שיש בעולם העליון יש בעולם התחתון יותר.

כן, חמישה פרצופים חייבים לצאת, ה-ו-י-ה.

תלמיד: מתי בדיוק המקום של עולם האצילות מתחיל בצמצום ב'?

אחר שבירת הכלים שעכשיו אנחנו עברנו, הכותרת היא, "עולם התיקון ומ"ה החדש שיצא מהמצח דא"ק." זה כבר עולם האצילות.

תלמיד: מה הרגע שזה קורה בשבירה?

אחרי השבירה. השבירה זה הזדככות הרשימות שהיו רשימות ב'/א' צמצום ב' שעליהם יצאה קטנות ואחר כך על ד'/ג' גדלות דעולם הנקודים ונשבר, אחרי ב'/א' עכשיו יש רשימו א' שורש ועל זה יוצא עולם אצילות.

תלמיד: זאת אומרת מתוך ההתערבבות של כל הבחינות.

אחרי השבירה נשבר, מה שהיה נשבר, זה כמו שהזדככות המסך בא"ק, כאן זה הזדככות המסך על ידי השבירה, לא קרה כלום, נשבר, אבל הרשימו עוד נשאר במלכות שלמטה מטבור ולא השתמשו בה. בא' שורש, ב'/א' צמצום ב' השתמשו, ויצא קטנות העולם הנקודים. עכשיו יוצא רשימו א' שורש צמצום ב', ועל זה יוצא עולם האצילות. ועליו נלמד. הכול יוצא לפי העקרונות ושום דבר פתאום לא צץ כאילו ללא חוקים. יש כאן חוקים ברורים המשתלשלים ואתם תוכלו לראות איך הכול מחובר לעיקרון אחד "גילוי הבורא לנברא". זה ממחשבת הבריאה.

שאלה: בכול מקרה יש איזה קשר בין מ"ה עליון וב"ן עליון לעולם נקודים ומ"ה החדש?

אין שום קשר בין מ"ה וב"ן עליונים שנמצאים למעלה מטבור, לבין מה שקורה אחריהם, חוץ מזה שדרכם עוברים האורות, דרך העליונים עוברים אורות לתחתונים.

תלמיד: אז איך זה קורה שאור עובר לעולם הנקודים, דרך מ"ה העליון?

לעולם הנקודים לא, לעולם הנקודים זה עובר מס"ג.

תלמיד: אז איזה אורות עוברים ממ"ה?

מעולם האצילות, עוד נלמד על זה.

שאלה: אמרת שכול המערכת עובדת לפי חוקים קבועים ופשוט דבר אחרי דבר משתלשל ממנה.

מה הוא כותב לך בהגדרת חכמת הקבלה?

תלמיד: סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך.

סדר של שורשים, המשתלשלים מלמעלה למטה על דרך קודם ונמשך, חוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה, הנקובה בשם גילוי אלוקותו ית' לנבראיו בעולם הזה.

תלמיד: אז מה החוק שבגללו קורית השבירה? השבירה נראית לי כאילו היא מחוץ לחוקים.

אם עברת על חוק, אז יש שבירה, השבירה היא גם בתוך החוק, אם אין לך אפשרות לקבל על מנת להשפיע, אז המסך שלך נשבר, זה הכול לפי החוקים. מה זה לא חוקים, אם האוטו שלך נשבר מאיזו סיבה, זה לא לפי חוק הטבע?

תלמיד: השבירה קרתה כי הכלים קיבלו כבר בעל מנת לקבל? או שהם רק רצו לקבל בעל מנת לקבל?

זה לא חשוב, עוד נלמד, מה קורה בדיוק בשבירה, איך שהניצוצין נכנסים נלמד את זה, לא רוצה עכשיו לדבר על זה.

תלמיד: האם יש קשר בין הבושה שהתגלתה בסוף בחינה ד' לשבירה? זה נראה כאילו המשך.

וודאי שהכול שייך אחד לשני, ואיך הנברא עובד עם המסך בעל מנת להשפיע ופתאום נכנס לעל מנת לקבל.

תלמיד: אז מה הקשר? במה השבירה היא ההמשך של התגלות הבושה בבחינה ד'?

מה נשבר?

תלמיד: המסך.

מה זה מסך?

תלמיד: הרצון להידמות לבורא.

כן. אז מה נעשה? שאותו רצון להידמות לבורא, הוא נשבר, ועכשיו יש מה? רצון למלא את עצמו, מה קורה עם הבושה?

תלמיד: נשמע שהיא צריכה להתפרץ עכשיו ולהרוג.

את מה להרוג?

תלמיד: הבושה היא כמו אש שורפת, אז היא צריכה לשרוף.

אז כאן השאלה, אם הייתי נמצא במצב שאני מתבייש וסובל, ולא מסוגל ולא רוצה להסכים עם המצב שלי, אז זה נקרא שבירה או לא?, לא, אתה צודק. שבירה זה נקרא שאני מסכים עם המצב הזה ואני רוצה לקבל על מנת לקבל, תביא לי, זאת שבירה.

אנחנו עוד נדבר על זה, אתם דווקא שואלים נכון.

שאלה: אפשר לחזור עוד פעם על אות קט"ז במילים שלך? את הפסקה הראשונה, אני לא הבנתי.

במילים שלי במקום בעל הסולם? אות קט"ז. "ולפי זה תבין, שג' פרצופין הראשונים, גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק, נבחנים רק לעולם אחד, דהיינו עולם הא"ק, שיצא בצמצום הראשון." "אבל פרצוף הד' דא"ק, שבו נעשה ענין הצמצום ב', נעשה לעולם בפני עצמו, מטעם הכפילות שנעשה במסך דנקודות דס"ג בירידתו למטה מטבור דא"ק," מה זה הכפילות הזאת? "כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד, בסוד ה"ת בעינים (כנ"ל באות ס"ג)." זאת אומרת התערבה בחינה ד' בנקודות דס"ג. "אשר בעת גדלות" בגלל הבחינה ד' הזאת "חזרה הבחי"ד למקומה לפה" כאן נעשה כבר זיווג בעולם הנקודים, בנקבי עיניים בראש דס"ג, ואחר כך המסך חזר לפה.

"והוציאה קומת כתר (כנ"ל באות פ"ד), ונמצאת קומה זו נשתוה לפרצוף הא' דא"ק." לגלגתא "ואחר שנתפשט לרת"ס בטעמים ובנקודות יצא עליו פרצוף ב' בקומת חכמה" דא"ק "הנק' ישסו"ת," כמו ע"ב רק כאן זה נקרא ישסו"ת, "והוא דומה לפרצוף ב' דא"ק הנק' ע"ב דא"ק. ואחר התפשטותו לטעמים ונקודות יצא פרצוף ג' הנק' מ"ה דנקודים (כנ"ל באות קי"א)." אמנם שזה רק ראש, אין גוף, אבל בכול זאת יצא. "והוא דומה לפרצוף ג' דא"ק." ס"ג זאת אומרת. "הרי שיצא כאן בעולם הנקודים כל מה שהיה בעולם א"ק, דהיינו ג' פרצופין זה תחת זה" אבל אתם יכולים להגיד חמישה פרצופים צריכים להיות בעולם ולא שלושה. נכון, אבל פרצוף מ"ה ופרצוף בו"ן לא מתחשבים בהם כי הם יוצאים בסדר מדרגה, פשוט צריכים להתגלגל. אין בהם עצמאות, לא מספיקה העביות כדי לקבוע לעצמם משהו. רק גלגלתא, ע"ב, ס"ג. "שבכל אחד מהם טעמים ונקודות וכל מקריהם, בדומה לג' פרצופין גלגלתא ע"ב ס"ג דא"ק שבעולם הא"ק."

"וע"כ נבחן עולם הנקודים שהוא נחתם מעולם הא"ק, ונקרא משום זה עולם שלם בפני עצמו." זה הכול.

תלמיד: רק לא הבנתי "כי נכפל עליו גם העביות דבחי"ד".

התגלתה בחינה ד' דעביות. עולם הנקודים הוא יצא בקטנות, כפרצוף קטן, כתר, או"א וזו"ן, שכול אחד בקטנות. אח"פ נמצא בתוך גלגלתא עיניים דתחתון. ככה, פרצוף משלושת החלקים, ראש דהתלבשות כתר, ראש דעביות או"א וגוף זו"ן. עכשיו, אחר כך יגיע ד/ג, ד/ג זו דרישה לעשות זיווג דהכאה על כל המלכות ועל עביות ד/ג. ואז יוצא לך פרצוף בדומה לגלגלתא. זאת אומרת, יש פקודה ואז יש אור חדש שבא מע"ב ס"ג שמוריד את המסך מפרסא למלכות ונעשה זיווג על עשר ספירות שלמות גם בראש דהתלבשות, גם בראש דעביות וגם בזו"ן, ואז יוצא לך פרצוף כמו גלגלתא.

נשבר, כי קיבלו על מנת להשפיע כביכול למטה מפרסא, ושם יש שליטה דבחינה ד'. על בחינה ד' הזאת אין אור שמתקן אותה בעל מנת להשפיע, הם לא חשבו בראש שזה יקרה. למה? כי למטה מפרסא, השליטה של בחינה ד' מגיעה מגלגלתא, מצמצום ב', ולא אצלם בראש זה קורה. אם הם בעצמם היו קובעים את עצמם שלמטה שם ישנה שליטה של צמצום ב', לא היו עושים את זה, אבל ככה אלה שתי רשויות. אני משהו בונה, והשני במקום הזה לא מרשה. אז יוצא לנו פרצוף על רשימות ד/ג או ד' אפשר להגיד וג' וב'. ד/ג, ג/ב זה כמו ע"ב וס"ג ואחר כך עוד ראש אחד שזה דעתאבל בכול זאת זה נקרא "סדרת הפרצופים", זה מספיק לנו כדי שכול הכלים דהשפעה יתערבבו עם כלים דקבלה.

עוד נלמד את זה, יש בזה הרבה שאלות כאלו שככה, יש תשובות ואין תשובות.

מ"ה החדש.

אז אחרי שבירת עולם הנקודים המסך עולה למצח דראש דס"ג, שזה לא נקבי חוטם, ונקבי אוזן ונקבי עיניים אלא נקבי המצח, נקבי דראש. למה זה נקרא נקבי? נוקבא, מלכות עולה לכתר, שזה נקרא "מצח", במקום להגיד ששם זה נקב. ושם נעשה זיווג, הזיווג נעשה על רשימו, א/שורש צמצום ב'. ועל זה יוצא לנו פרצוף מ"ה החדש, שהוא נקרא?

תלמיד: אצילות. עולם האצילות.

אצילות. איך עוד נקרא הפרצוף הזה?

תלמיד: עולם התיקון.

וזהו? הפרצוף הזה נקרא "עובר".

(סוף השיעור)