שיעור בוקר 09.12.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

להשפיע על מנת להשפיע - קטעים נבחרים מן המקורות

קריין: שיעור בנושא "להשפיע על מנת להשפיע" - קטעים נבחרים מן המקורות.

קריין: קטע מספר 1 כותב הרב"ש.

"עיקר עבודתו של האדם צריכה להיות, שתהיה לו הנאה בעת שהוא עוסק במעשים של השפעה. וזה מה שכתוב "עבדו את ה' בשמחה", היינו כדי שתהיה השתוות הצורה. כמו שכשהוא משפיע יש לו הנאה, כמו שאמרו חז"ל "רצונו להנות לנבראיו", כמו כן האדם צריך להגיע לדרגה זו.

וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס, מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה.

אבל אחר שזכה לדרגה זו, שכל התענוג שלו הוא בזה שמשפיע לה', אז הוא רואה ומרגיש שאין הוא יכול לתת שום דבר להבורא, שיהיה לו נחת רוח, חוץ מזה שיקבל ממנו התענוגים שהכין ה' לבריותיו, שזוהי מטרת הבריאה.

(הרב"ש. 332. "בענין השתוות הצורה")

תלמיד: באיזה כלי האדם מרגיש את השמחה?

בכלים שלו.

תלמיד: בכלי להשפיע, בכלי לקבל?

בכלי להשפיע.

תלמיד: ובמה זה תלוי שהוא ירגיש את השמחה בכלי להשפיע?

עד כמה הוא באמת יהיה בהשפעה.

תלמיד: בניגוד לרצון לקבל?

זה יוצא בניגוד, כן.

תלמיד: כלומר אם לאדם יש מספיק חשיבות ומספיק רצון להשפיע לבורא, אז לא משנה מה הבורא נותן לו, הוא יכול להיות בהשפעה כלפי הבורא?

אי אפשר להגיד שזה לא משנה מה הבורא נותן, זה משנה, אבל הוא מסדר את עצמו ככל האפשר להיות משפיע לבורא.

תלמיד: אם אדם רוצה להשפיע לבורא, הוא מקבל איזו צורה שהיא לא נעימה לרצון לקבל.

בטוח.

תלמיד: אם יש לו חשיבות, סביבה, קבוצה, רב, ספרים, כל מה שאנחנו לומדים, הוא יכול להשתמש במצב הזה כדי להשפיע לבורא. מכאן השמחה, מהאפשרות הזאת?

נגיד שכן.

תלמיד: לא תמיד הוא מצליח, אז במה זה תלוי ומה עלינו לחזק כדי שהסיכויים יהיו יותר לטובתנו שנוכל להשפיע ובשמחה?

אנחנו צריכים לראות מה אנחנו מרוויחים מהחיבור בינינו, וכמה אנחנו מקפיצים את הכלים שלנו על ידי החיבור בינינו, ואת זה אנחנו רוצים להעלות לבורא שיחבר בינינו.

תלמיד: נניח שאדם שומע את הטקסט קצת אחרת ומסוגל לשייך אותו קצת לבורא, לראות במשהו שהוא פועל, והוא מגיע למסקנה דומה לזו של המורה שלו, שאין מה לתת לבורא, לא מתגלה בו רצון לקבל שאפשר להשפיע לו וכך להחזיר נחת רוח, להחזיר לו יחס, אבל הוא לא רוצה להרשיע במצב הזה, אז איך אפשר באיזו דרך להחזיר לבורא יחס? האדם מסוגל לחשוב רק על זה שהוא רוצה ליהנות מזה שיש נחת רוח למעלה אבל עדיין אין איך לבטא את זה, אז במה אפשר להשפיע?

מכל הפסוקים שהשאירו לנו מקובלים אנחנו יכולים ללמוד איך אנחנו משפיעים, מוסרים נחת רוח לבורא.

תלמיד: אתה מתחיל לשמוע את זה, אבל אין לך עדיין יכולת לבטא פעולות כאלה. לשמוע זה זכייה, אבל אין לך עדיין יכולת.

תרצה שזה יהיה כך, אפילו שאתה עוד לא עושה שום דבר בפועל.

תלמיד: אני מנסה למצוא את השביל ולא מצליח.

כן. אתה רוצה למצוא את השביל, אתה יותר ויותר רואה את השביל הזה, אתה אפילו מגלה בו נקודות סכנה שיכולות להפיל אותך, אבל אתה מוכן להתקדם דווקא בשביל הזה. זה טוב. לפי זה תשתדל למצוא עוד כמה כמוך, יש כאן כאלה, ולחבר אותם יחד בכלי אחד, וכך להשפיע לבורא.

תלמיד: תהיה סיעתא דשמיא בלמצוא מי אלה?

כן, ודאי. ודאי שתהיה עזרה, ועוד איזה. הבורא ממש מצפה לזה.

תלמיד: בעל הסולם כותב, "וזה צריך להיות כל השכר של האדם. וזה נקרא שהוא משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס".

כן.

תלמיד: כל השכר של האדם שהוא משפיע. אז יש שכר לאדם?

יש, רק זה לא מקובל בעולם שלנו.

תלמיד: איזו מין השפעה זו אם יש לה שכר, יש משהו שמניע אותו?

אתה יכול להשפיע שכר לאדם שאומר, "אני מבקש לקבל מכות", אתה יכול להבין את זה?

תלמיד: לא.

לא, אז אתה לא מבין שהשכר יכול להיות אפילו בזה שאדם כן מקבל מכות.

תלמיד: אבל הוא מקבל, יש משהו שמחייה אותו?

אתה רואה אנשים בעולם שלנו שבמקום שכר מקבלים מכות ומרגישים שזה שכר? לא תעזור להם שום תרופה, רק להחליף להם את הרצון לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: מה זה "משפיע על מנת להשפיע בלי שום פרס"?

זה בלתי אפשרי בעולמנו, ברור, אבל אפשר לתאר את זה בצורה מנותקת מהכלים שלנו.

תלמיד: אני עדיין לא מבין. האם שכר זה תענוג? צריך להיות תענוג או שגם מכות זה שכר?

שכר חייב להיות תענוג.

תלמיד: זאת אומרת, אם האדם משפיע על מנת להשפיע גם בלי שום פרס, הוא ממשיך "מטעם שאין לו הנאה יותר גדולה מזה", זאת אומרת יש הנאה בהשפעה.

כן.

תלמיד: מה זו בדיוק ההשפעה הזאת? אני שומע שיש פה משהו שהוא לקבל.

שהוא נותן לעליון, הגדול, הגדול בעיניו.

תלמיד: אז יש לו תמריץ?

לאחרים אין.

תלמיד: יש לו פרס.

לאחרים אין.

תלמיד: אז מה זה להשפיע בלי שום פרס?

בלי שום פרס, כמו שאתה אומר, רק משוגע מסוגל לעשות. זאת אומרת, בלי לראות לפניו איזו תוצאה שהוא קורא לה פרס.

תלמיד: בלי שום פרס, זה בלי שום כוונה על מנת לקבל?

בלי שום אפשרות ליהנות.

תלמיד: לא מובן מה זה בלי שום אפשרות ליהנות. אמרנו שתמיד יש הנאה, מזה ההתקדמות, זאת המטרה, שתהיה הנאה. אז מה זה בלי שום פרס?

בלי שום פרס זה שבכל הכלים שלי שהם על מנת לקבל אני לא ארגיש שום מילוי ממה שאני עושה עכשיו.

תלמיד: האם זה הפרס שלו, בלי שום מילוי?

כן. אם אני בודק את כל הכלים שלי ורואה אפס, אפס, אפס, אפס.

תלמיד: אז מה ממלא אותי?

בזה שעשיתי פעולה בלי לקבל תמורה.

תלמיד: מה זה השפעה?

השפעה זה נקרא שאני במשהו ממלא את הזולת במה שהוא רוצה.

תלמיד: ובזה שאני ממלא אותו מה אני מקבל מזה?

יכול להיות שכלום.

תלמיד: מה המצב הרצוי שאני אהיה בכלום או שאני אתמלא מזה?

שאתה לא תקבל כלום.

תלמיד: למה?

אתה בזה תהיה יותר דומה לבורא.

תלמיד: פעם הייתה לנו דוגמא שאם אישה פשוטה נותנת לנסיך טבעת והוא יקבל ממנה, זה ייחשב לה כקבלה.

כן.

תלמיד: איך ביחס לזה כשאנחנו רוצים לתת משהו לבורא ביחד?

מה אתה חושב? אתם ביחד מתחברים וקונים איזה מצב בערכה מאוד חשובה ומביאים לשליט.

תלמיד: אתמול הייתה לנו ישיבת חברים ואחרי זה היה כינוס שחברים העלו חסרונות מעומק הלב, והתכללנו מהחסרונות של החברים, במיוחד מהחברים שיושבים כאן. הייתה הרגשה מאוד מיוחדת. איך להפוך את כל החסרונות ששמענו לטבעת שאפשר יהיה להגיש למלך?

זה לא פשוט, אבל בסופו של דבר זה מה שקורה.

תלמיד: השמחה שקראנו בקטע. כביכול מתגלים דברים רעים. שמענו שזה לא טוב, זה לא טוב, זה לא טוב, אבל מצד שני ברקע שמענו שזה מתוך צורך פנימי עמוק להגיע למטרה גבוהה. כאילו מתגלה רע, אבל בפנים גם יש רצון לעלות יותר גבוה.

כן.

תלמיד: איך אנחנו עוברים שלב מסתם לשמוח כמו ילד שנותנים לו שוקולד, לשמוח דווקא מדברים שכביכול נראים לנו שבלי עבודה שלנו כלא טובים, אבל אנחנו הופכים את זה לטוב?

רק בתנאי שמה שיוצא בפועל זה עדיין לא תמונה סופית אלא מה שבתוך התמונה זה מה שחשוב.

תלמיד: האם כדי להגיע לתענוג שמשפיעים לבורא צריך להתחיל בזה שמשפיעים לחברים?

נגיד שכן.

תלמיד: האם אני צריך להיות בזה שאני חושב שאני משפיע לחבר, אני צריך גם לצפות שהחבר ייהנה מזה?

אחרת מה?

תלמיד: האם זו הבדיקה שלי אם אני משפיע באמת?

כן.

תלמיד: ואם החבר נהנה מזה, זה אומר שאני משוחרר מהצורך של התענוג לעצמי, זה כבר יכול להיות השכר שלי?

זו כבר מדרגה אחרת.

תלמיד: אבל היא תלויה בזה שהוא נהנה קודם כל. ומפה יש כל המדרגות הלאה.

כן.

תלמיד: אומרים שלהשפיע אין שום מילוי. זאת אומרת אם אתה בודק ואתה אומר, אפס אפס אפס אפס, אז הכל באמת אפס, זה נקרא שאתה משפיע. ההשפעה שלך נקייה. האפס אפס אפס זה בתוך הרצון לקבל, כבוד-אין, כסף-אין, בריאות-אין, אתה עובר על כל הדברים שהאדם רוצה ואין אותם. אבל האדם פועל לפי הרגשה, אם אין הרגשה טובה, אז הוא צריך לקבל הרגשה טובה באיזה מקום. האם נכון להגיד שכל הכלים שהיו לי קודם היו פסולים, אבל יש כלי חדש שבו אני מרגיש הנאה?

והכלי הזה?

תלמיד: הכלי הזה הוא כלי דהשפעה. ועל זה נאמר שכל תענוג רוחני הוא פי מיליון מתענוג גשמי. כלומר יש פה מילוי, זה לא שאדם פועל בלי מילוי, יש מילוי אבל מילוי אחר.

כן.

תלמיד: יש נטייה אנושית להעריץ או להעריך משהו או מישהו גדול, נכון?

כן.

תלמיד: אני זוכר שכשהייתי ילד, מאוד אהבתי קבוצת כדורגל ואת השחקנים שלה, היו לי פוסטרים שלהם. הם לא ידעו על קיומי, אבל מעצם השייכות לדבר הגדול הזה הרגשתי גאווה כשהם מנצחים, בכיתי כשהם הפסידו. זו מין נטייה כזו להעריץ משהו או מישהו גדול. מה ההבדל בין זה לבין להרגיש או להעריץ את גדלות הבורא?

אני לא יודע. להעריץ את גדלות הבורא, לפי מה?

תלמיד: לפי שזה משהו גדול, מרגישים שייכות אליו, רוצים את ההצלחה שלו, רוצים להיות בקשר איתו, להזדהות איתו. מה ההבדל בין הנטייה האנושית להעריך או להעריץ אדם או משהו גדול כמו קבוצה, לבין התחושה של באמת גדלות הבורא?

תשאיר את זה כשאלה, ואחר כך תפרסם ותראה מה יענו לך.

תלמיד: אדם בצורה ישירה לא יכול לוותר על תענוגים שיש לו כל עוד אין לו כלי אחר שבו הוא יכול לקבל תענוג.

כן.

תלמיד: ברור לנו מתוך הלימוד שאדם לא מקבל בצורה טבעית את כלי ההשפעה. איך רוכשים כלי חדש, כלי השפעה? הרי בהתחלה כל הרגשה של השפעה היא חושך, אדם לא מרגיש בזה שום תענוג, הוא לא יכול להימשך לזה בכלל. איך זה בכל זאת נרכש באדם?

על ידי תפילה. אתה מרגיש עכשיו שלא רע אם יהיו לך גם כלים דהשפעה, שיהיו לי ליד הכלים דקבלה כלים דהשפעה. עד כמה אתה יכול לעמוד על זה?

תלמיד: זה המנוף שהאדם יכול להתחיל לוותר על הכלים הקודמים שלו, על הכלים דקבלה, כשהוא יכול לתאר שיש משהו אחר שמחכה לו.

כן.

תלמיד: איך אנחנו משתמשים בעיקרון הזה בעבודה שלנו, אפילו בעבודה בין חברים, איפה שנמצא הקושי להשיג את הכלים, הקושי בעבודה? כשאתה לא מרגיש שום תענוג בפעולות שמקרבות אותך לרוחניות, איך העיקרון הזה משמש אותנו בעבודה, שאנחנו צריכים לתאר משהו שיש לנו בו שכר עוד לפני שאנחנו מרגישים אותו?

שנרגיש שכר לפני שיהיה לנו כלי?

תלמיד: כדי שנוכל להסכים לוותר על האגו שלנו ונתחיל להתקרב לרוחניות באיזו מידה, נתחיל לבצע את הנטייה הזאת, כדי שהיא תוכל להשפיע עלינו ולתת לנו באמת כלים. אני צריך לוותר על משהו, אבל אני לא יכול לוותר אם אין לי הרגשת שכר במשהו אחר.

כן.

תלמיד: כל היציאה שלנו מעצמנו היא כשמאיר לנו משהו מרחוק. השאלה, איך לגרום לזה להאיר עלינו?

מעלים תפילה לבורא שיאיר לנו.

תלמיד: אבל כשאני מעלה תפילה אני צריך להרגיש משהו שאני רוצה.

לגלות.

תלמיד: משהו צריך למשוך אותי.

אתה רוצה לגלות את הבורא.

תלמיד: בורא עוד לא אומר לי השפעה, ואז אני יכול להימשך למשהו שהוא לא השפעה וזה יכול לתקוע אותי אין סוף זמן.

אתה תגלה מהר מאוד שהבורא הוא השפעה ושום דבר אחר.

תלמיד: כלומר הרצון של האדם לגלות את הבורא אפילו מתוך הכלים של הקבלה שלו, יתחיל להביא לו מאור שיתחיל לגלות לו מה זה באמת בורא.

כן.

תלמיד: בנקודה הזאת הבורא מתגלה כחושך, אתה לא רוצה את מה שאתה מגלה. אפילו בתת ההכרה אתה כבר מרגיש ואתה לא מתאמץ יותר, כי אתה לא רוצה לגעת במקום הזה.

כן.

תלמיד: מה עכשיו? 20 שנה האדם יושב ולא מוכן להתקרב לנקודה, להשפעה בכלל. מה לעשות כדי שזה כן יקרה, שהוא כן יסכים לוותר וכן להתקרב לזה?

התקפה.

תלמיד: של מי?

של האדם.

תלמיד: הוא מתקיף עכשיו משהו שהוא חושב שזה חושך בשבילו.

כן.

תלמיד: נראה שהוא צריך כוחות נוספים מאשר מה שיש לו מעצמו.

כן.

תלמיד: אני מרגיש דברים כאלה או אחרים איפה שאפשר להועיל לחברה או לבקש עליהם. ופה יש לי הזדמנות, או שאני מרים את זה מתוך עצמי ממה שהבורא מחייה בי, ואני יכול לתת את זה לחברה, או שאני מרגיש שיכול להיות בדבר הזה איזשהו לכלוך, ואז אני רוצה שהבורא ייתן להם ישירות. מה נכון, האם שזה יעבור דרכי או שיקבלו ישירות מהבורא?

זה תלוי בך. אם אתה רוצה שזה יהיה שם, אז מיד תתפלל שהבורא ישלח להם.

תלמיד: והבחירה היא שלי לגמרי.

כן.

תלמיד: האם זה לא חייב לעבור דרכי?

לא חייב. איך שתבקש.

תלמיד: אם אדם עושה פעולה למען הזולת, הוא יודע ובטוח שהפעולה הזו עושה נחת רוח לבורא. זה לפי מה שהוא למד. הוא לא מרגיש שמחה אבל רואה כמה החברים שלו שמחים מזה. זאת אומרת, שברצון לקבל שלו הוא לא רואה שום שמחה, מילוי ורווח. אותם חברים הם סוג כלי ההשפעה שלו?

לא.

תלמיד: זה בטח איזה בלבול.

הוא עוד לא גילה.

תלמיד: אז מה זה אומר שהחברים שמחים והוא לא שמח?

בכלים דקבלה שלהם הם שמחים והוא לא שמח בזה, כי בשבילו זה לא כלים.

תלמיד: אם הם שמחים הוא צריך לשמוח מזה?

יכול להיות.

תלמיד: זה המאמץ שהוא צריך לעשות?

כן.

תלמיד: כתוב שהעבודה של האדם היא ליהנות מכל מה שהוא מקבל ומזה הוא נותן נחת רוח לבורא, כי גם הבורא נהנה מהשפעה. בן אדם רואה את הסביבה שלו, הוא מקבל תענוגים באיזו דרגה, אבל אין תענוג אמיתי, זה סתם זמני. אבל זה לא מספיק, זה לא חיים כי להיות בחיים האמיתיים זה להיות בתענוג רוחני, בקשר, כמו שכתוב להיות בהשתוות הצורה עם הבורא, אבל אין קשר עם הבורא.

בהתחלת הדרך היה הרבה תענוג, גדלות הבורא, אבל עכשיו אני מרגיש כמו שהוא לא רוצה קשר איתי, או שהאגו שלי לא מוכן לקבל מה שהוא רוצה לתת. מה לעשות במצב הזה?

לשאול את הבורא, לבקש, להתפלל עבור זה שאין לך חומר דלק להמשיך הלאה, עבור זה שאתה לא רואה לפניך איזה פיצויים נכונים. הכול אתה צריך להעלות לבורא.

תלמיד: אבל למה הוא עושה את זה?

כדי שאתה תבקש ממנו בצורה אמיתית, פנימית וחזקה.

תלמיד: ואם אין לי זה מספיק כוחות?

אז עדיין לא הגעת לשבירה הפנימית.

תלמיד: ואני גם ממש אהבתי מה שחבר אמר, שאנחנו מתחברים ורוצים דבקות והוא נותן חושך, הוא נותן עוד הפרדה, הוא נותן עוד תכונות הפוכות, במקום לתת יותר אהבה.

אין מה לעשות, אנחנו צריכים להתרגל לאהוב מה שהוא מחלק לנו, לכל אחד ואחד. ככל שכל אחד מקבל, שיהיה מרוצה מזה כאילו קיבל עולם שלם.

תלמיד: המטרה היא בעצם לגלות את הרצון לקבל שמפריע להשפיע, נכון?

כן.

תלמיד: כלומר אם אדם מקבל חושך, זה כמו שהבורא כמו אבא טוב מחנך את הבן שלו, "פה אל תתעסק ברצונות לקבל במילויים הגשמיים, מזה באמת לא יהיה לך תענוג, אבל בוא תראה אני נותן לך את השביל החדש", אז בעצם אם אנחנו מסתכלים על החושך כחינוך של ההורה שהוא לא נעים לילד. אבל אם הילד חפץ בחינוך הזה, זה ממש מתנה כי בעצם הוא מזהה את האבא כמחנך אוהב.

כן.

תלמיד: האם אדם חייב שכל העשירייה ביחד תהיה איתו בפריצה קדימה, או שהוא מצרף את כולם אליו ומשליט אותם עליו? הוא יכול לפרוץ לבד קדימה? כלומר יש דבר כזה או שהוא חייב את כולם ביחד באותה מגמה?

אין לי דוגמאות כאלה, אני לא יכול להגיד לך.

תלמיד: מה אתה ממליץ, כשעושים התקפה?

איך אני יכול להמליץ, אם אני לא ראיתי דוגמאות כאלה בחיים. אני מבין אותך והדוגמאות האלה הן דוגמאות נפלאות, אבל אני לא ראיתי איך הן מתלבשות בחיים.

תלמיד: שאדם עושה לבד או שחייבים ביחד?

שביחד ולבד, לא זה ולא זה.

תלמיד: אז איך עושים התקפה בכל זאת? מה המרכיבים החשובים כדי לממש את ההתקפה, כדי שהיא כן תצליח?

אני לא יודע.

(סוף השיעור)