שיעור בוקר 24.06.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 772,

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות י"ג – י"ד

קריין: כתבי בעל הסולם, עמ' 772, "הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אות י"ג.

בעל הסולם מסביר לנו כאן עניין של אמונה, כוח השפעה, שבמידה שיש לנו כוח השפעה, במידה הזאת, לפי השתוות הצורה עם הבורא אנחנו יכולים להרגיש את האור שלו, יכולים להרגיש את ההשפעה שלו. זאת אומרת, עד כמה שאנחנו משפיעים אנחנו יכולים בזה להרגיש את ההשפעה ממנו, וכך בצורה כזאת אנחנו גדלים.

אלו שיש להם כוח השפעה הוא קורא להם "תרנגולים", שהם רוצים את השמש, את האור. ואלו שלא רוצים את כוח ההשפעה הוא קורא להם "עטלפים", הם רוצים רק חושך כביכול, ששם דווקא הם מסתדרים יותר יפה.

אות י"ג

"וכבר משלו חכמים, משל נאה, על ענין זה, על הפסוק (עמוס ה): "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור?"." למה? כי "יום ה'" זה נקרא יום של השפעה, שאני משפיע, שיש לי את מי לאהוב, שיש לי למי להשפיע, לתת. כשאני נמצא במצב שאני רוצה לתת ולאהוב ולהשפיע, אז בשבילי זה נקרא "יום". אבל אם אני רוצה כל הזמן לקבל, אז מצב שנותנים לי רק להשפיע בשבילי זה חושך. זה ההבדל בין התרנגול לעטלף. "משל לתרנגול ועטלף, שהיו מצפים לאור. אמר לו, תרנגול לעטלף: "אני מצפה לאורה, שאורה שלי הוא. ואתה, למה לך אורה?" (סנהדרין צ"ח ע"ב). ודו"ק מאד." זאת אומרת, התרנגול מרגיש את האור, הוא מצפה לאור, הוא אוהב את האור, הוא שר לפני האור. והעטלף לא, הוא דווקא חי בלילה, חי בחושך, בשבילו חושך זה יותר טוב.

"ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה ח"ו, וע"כ לא קבלו, שום מאור מהתורה, ועל כן בחשכה יתהלכון, וימותו ולא בחכמה.

אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב, ויזכו, גם בלי הקדם של יסורים וחיי צער, לתורה לשמה, המביאה לחיי אושר וטוב, בעוה"ז ובעוה"ב, כנ"ל. ועליהם הכתוב אומר: "אז, תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ"."

זאת אומרת, אין לנו ברירה, אם אנחנו משתוקקים לעל מנת להשפיע אנחנו דומים לתרנגול ואנחנו רוצים להגיע לתכונת ההשפעה, ובשבילנו אור ההשפעה זה האור ולא חושך. על זה אין הגבלה ואין צמצום ואנחנו יכולים להיות בזה, בבקשה, גם עכשיו. מה שאין כן מי שמשתוקק לקבל, אין לו מאיפה לקבל, אין לו ממי לקבל ואז הוא מרגיש את עצמו שנמצא בחושך והוא מסכן, אף פעם לא ימצא מה שמגיע לו.

ולכן כל העולם מתחלק לאיזשהו אחוז קטן מאוד שמשתוקקים לאור, ולכל היתר שמשתוקקים לחושך מפני שכך הם מלכתחילה נבראו, ומשנבראו כך אז הם נמשכים לטבע שלהם. לכן באה חכמת הקבלה ועוזרת לנו לעבור מטבע הלקבל לטבע של להשפיע, וכך אנחנו יכולים להיכנס למצב של התרנגול ממצב של העטלף.

שאלה: המשל הזה אהוב עלי מאוד, אבל היום יגיע בכל זאת, אפילו אם אנחנו תרנגול או עטלף. האם זה אומר שגמר התיקון מובטח, מה זה אומר בדיוק?

גמר התיקון מובטח, בטוח לכולם. אפילו מלאך המוות הופך להיות למלאך הקדוש, גם מגיע לגמר התיקון. אז גם אתה תגיע לגמר התיקון.

אבל למה שאלת? אתה לא מאמין בכוחות שלך שאתה יכול להגיע לזה עכשיו?

תלמיד: לחיים.

לחיים.

שאלה: למה יש תלמידים שלא קיבלו את המתנה של "לא לשמה", ואם כך מה התפקיד שלהם בהתקדמות של האנושות?

אנחנו מערכת עגולה, גדולה ובתוך המערכת הזאת אנחנו מגיעים שכבות שכבות לתיקון. שכבות שכבות, ואף אחד לא דומה לשני. אף אחד. אבל יש שכבה שעכשיו היא הולכת להיתקן, יש שכבה שמחר, יש שכבה שמחרתיים, שעוד לא התעוררו. כך הוא תיקון הנשמות, מקל לכבד. הנשמות הקלות, שלא נפגמו כל כך מהשבירה, הן התחילו לתקן את עצמן כבר מלפני אלפי שנים. אלו שאחר כך, אחריהן הן נשמות יותר גרועות ויותר גרועות.

אנחנו נשמות גרועות מאוד, כבדות, ממש כולם כאלו אגואיסטים גדולים מאוד. ולכן אתה לא יכול להשוות עם מה שהיה לפני מאה שנה, אפילו אלף שנה, אלפיים שנה, שהיו גדולים עם רצונות גדולים. היום אתה לוקח איזשהו איש כפרי, יש לו אגו גדול מאוד, מה שלא היה פעם. פעם הוא היה פשוט מאוד, היה אומר, יש לי לחם, יש לי פרה, יש לי אישה, ילדים, ברוך ה' לא צריך שום דבר. והיום, כל כפרי רוצה לטוס לחופש בחו"ל, הוא רוצה שיהיה לו אוטו מיוחד, עוד משהו ועוד משהו.

זאת אומרת, האגו גדל ולכן קשה מאוד לאדם לצאת מכל זה. לכן אנחנו נמצאים במצבים שצריכים להתגברות חזקה מאוד. ולכן התורה מתגלה דווקא עכשיו כדי לתת לנו אפשרות להיות בעשיריות ולהתחבר ולעזור אחד לשני, כי בלי זה לא נגיע לתיקונים.

שאלה: איך יכול להיות שאלו שזכו לאמונה שלמה עדיין מתעסקים בלא לשמה?

איפה כתוב?

תלמיד: כתוב, "אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב".

כן. זאת אומרת שצריכים קודם, כך כתוב וזה באמת נכון, שאנחנו צריכים להשתוקק לאור האמונה, לתכונת הבינה, ואז על ידי אור האמונה, תכונת הבינה, אור החסדים שאנחנו רוכשים, אנחנו נוכל לעבוד עם אור החכמה, לקבל אותו בעל מנת להשפיע. לכן צריכים קודם כל לדאוג לאמונה, לאור החסדים. במידה שיהיה לנו אור החסדים נוכל לקבל בתוכו גילוי של אור החכמה.

שאלה יפה, טובה. שאלת טוב.

שאלה: מה בעל הסולם מתכוון בזה שאומר, "ומובן היטב, שאותם הלומדים, שלא זכו, מתוך שלא לשמה לבא לשמה, היינו משום, שהם מחוסרי אמונה". מה זה אותם אנשים שגם לומדים קבלה וגם מחוסרי אמונה? אז הם לא מגיעים לכלום, ברור.

למה? עדיין חסר. כל פעם נפתחת לך דרגה חדשה ואתה מרגיש בדרגה חדשה כל פעם שחסר לך עוד ועוד, עד שאתה מגיע לגמר התיקון.

שאלה: כן, אז הוא אומר שלא קיבלו שום מאור מהתורה, שום מאור המחזיר למוטב.

כן, אם אתה לא מתעסק באור החסדים. כאן מדובר באור החסדים, שאנחנו צריכים להשתוקק להשפעה. ואם בתוך ההשפעה הזאת אנחנו יכולים גם לקבל על מנת להשפיע, מה טוב.

שאלה: ואם לא?

ואם לא, תסתפק בהשפעה, רק בהשפעה, רק בנתינה. נגיד שאתה הולך ומשפיע לכולם כמה שאפשר, לעזור ולעזור לכולם. לקבל על מנת להשפיע זה שאתה לוקח כל מה שיש לך ובונה מתוך זה בתים לאנשים, מסדר אותם בכל מיני מקומות, משהו, בזה אתה כבר מקבל בעל מנת להשפיע. אבל בינתיים זה להשפיע על מנת להשפיע, רק עוזר להם במה שהם.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא מחוסר אמונה בכלל?

בחוסר אמונה זה נקרא שאין לו מסך ואין לו אור חוזר.

תלמיד: ולמרות הכול הוא לומד, בלי זה?

הוא לומד ועדיין לא הגיע לזה.

תלמיד: לא הגיע לזה.

כן.

שאלה: מה ההבדל בין נשמות יותר כבדות לבין נשמות זכות?

נשמת אדם הראשון התחלקה לשש מאות אלף נשמות פרטיות, והם התחלקו לעוד ועוד ועוד עד שבכל אחד יש חלק משלו.

שאלה: השאלה של התרנגול נשמעת כמו שאלה של הסטרא אחרא, "מה אתה צריך את זה, למה שתלמד את סודות התורה?", אבל המקובלים אומרים, "הכול חוץ מצא". כלומר העטלף בכל זאת יכול לקבל את האור בסוף.

יפה שאלת. אבל שאלה כזאת מצד התרנגול היא ממש מכוונת לעטלף. הרצון בעטלף הוא לגמרי לגמרי נשלל מהיכולת להגיע לאור, לפי הטבע שלו אין דבר כזה. אתה צודק, אין אדם שאין עליו תיקון, כולם מגיעים לגמר תיקון משלהם, רק מוקדם או מאוחר. גם כאלו שהם היום כעטלף, שלא רוצים את האור, זאת אומרת על מנת להשפיע והם מאוד מנוגדים לחכמת הקבלה, גם הם יחזרו בתשובה. יבוא תיקון גם עליהם.

רק מתי? אני חושב שבסוף, ממש בדרגה האחרונה. אחרי כל התיקונים, לא תהיה ברירה והאור העליון ישפיע דרך כל הנשמות המתוקנות מקודם, עליהם והם יראו שהם היו ממש קוברים את עצמם ברצון לקבל שלהם גם על ידי התורה. זה נקרא שהתורה יכולה להיות גם כסם החיים וגם כסם המוות, והם השתמשו בתורה כסם המוות. אבל גם זה ייתקן בגמר התיקון.

שאלה: מה הופך אדם מעטלף לתרנגול, האם זה רק הצמצום, ומי עושה את זה, הנברא על עצמו או הבורא לנברא?

זה הבורא עושה. ישנם אנשים שבינתיים לא יכולים לברר את עצמם והם נמצאים בחלק של העטלף, של נשמת אדם הראשון. וישנם אנשים שהם בחלק של התרנגול. וישנם כאלו שאין להם לא זה ולא זה, כי "כולם כבהמות נדמו" וזהו. אז צריכים אנחנו לעורר את עצמנו להיות כתרנגול ולא לנגוע באלו שהם עטלף, תן להם זמן להתבשל. יכול להיות שלא בגלגול הזה, אז בגלגול הבא.

שאלה: כתוב במאמר שהם יזכו לתורה לשמה, שזה מביא טוב ועונג בעולם שלנו ובעולם הבא גם בלי הקדם ייסורים. מה זה אומר, בלי הקדם ייסורים? חשבתי שאנחנו צריכים את החיים האלה כדי להגיע למצב הזה. אתה יכול להסביר את זה?

אני יכול להסביר לך ואני לא רוצה ייסורים ולא מאחל לאף אחד. למה ייסורים? זה שהבורא מעורר בנו את הרגשת הרצון לקבל זה רק כדי שאנחנו נפטר ממנו, נהפוך אותו לעל מנת להשפיע ולא שאנחנו נשב בו ונבכה ונסבול. לכן אין טעם לסבול ולבכות. אם אני מרגיש אפילו רגע אחד רע בהמציאות שלי, בחיים שלי, זה סימן שאני מקלל את הבורא. למה? מפני שאני לא יודע להשתמש במה שהוא נותן לי בצורה נכונה.

שאלה: האם אדם צריך לברר את הכוונות שלו ולראות האם הוא משתמש בתורה כמו עטלף, לקבל, או כמו תרנגול?

אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב איך להשתמש בצורה הכי נכונה בתורה, בכוח התיקון. ובטוח שכל פעם אנחנו נגלה את עצמנו גם כתרנגול קצת וגם כעטלף קצת, וכולי כולי אני רוצה להגיע למצב של תרנגול.

תרנגול זה שמשתוקק לאור של השפעה, אור שמאיר בצורה כזאת שאני רואה, "זה הרצון לקבל שלי ואני רוצה להפוך אותו לעל מנת להשפיע". זה נקרא להיות תרנגול. כי אור שמגיע זה לא אור שממלא את הכלים דקבלה שלי, זה אור שמתקן את הכלים שלי להיות על מנת להשפיע. זה נקרא "אור היום".

שאלה: פסקה אחרונה באות י"ג, רשום, "אבל אותם, שזכו לאמונה שלמה, מובטחים בדברי חז"ל, שמתוך שמתעסקים בתורה, אפילו שלא לשמה, המאור שבה מחזירם למוטב". מה זה, לזכות לאמונה שלמה?

השפעה, להשפעה חלוטה. זה נקרא אמונה שלמה.

תלמיד: אפשר לזכות להשפעה חלוטה בלי המאור המחזיר למוטב?

לא, איך יכול להיות? כי אתה נמצא בתכונה הפוכה, בקבלה חלוטה.

תלמיד: כתוב שזכו קודם כל לאמונה שלמה ואז מתעסקים בלא לשמה ואז המאור שבה מחזיר אותם. נראה כאילו שאלה השלבים.

אלה שלבים. אבל בכל זאת האור צריך להשפיע עליך, אפילו שאתה עוד לא נמצא בלשמה, שאתה תדע שאתה צריך להגיע לשמה. גם זה כבר השפעת המאור. כשאנחנו עכשיו מדברים, אנחנו היום נמצאים איתכם כמה אלפי אנשים ואנחנו דנים איך אנחנו מגיעים לשמה. כבר שעה וחצי נמצאים בזה. אז אנחנו לא עוסקים ממש באור ובכלים, אמת שזה קורה בנו אבל לא שאנחנו יכולים לנהל את הדברים האלה. אבל בינתיים האור משפיע על הכלים שלנו, והכלים שלנו מתעוררים ואפילו שאנחנו לא מודעים והם מושכים את המאור, וכך אנחנו מתקדמים.

אתם מיום ליום מתקדמים, יש לכם יותר הבנה, יותר הרגשה. לפעמים חושך יותר, לפעמים אור יותר וכך אנחנו מתקדמים. עכשיו, דווקא מתקופת הקורונה, אנחנו נמצאים בהתקדמות יותר ממשית. ממש נפתחה הזדמנות חדשה.

תלמיד: נראה שאמונה שלמה, השפעה חלוטה ולא לשמה זה כאילו שני דברים נפרדים. קודם כל צריך להגיע להשפעה חלוטה כלפי החברים נגיד בעשירייה, אני כל היום חושב עליהם, רוצה בטובתם, וזה עדיין אומר שאני בלא לשמה. האם המאור פועל רק כשאני בהשפעה חלוטה?

לא. המאור פועל לפי הרצון שלך. כמה שאתה משתוקק להיות בהשפעה, בחיבור, המאור לפי זה פועל.

שאלה: מה ההבדל בין האור שמתקן את הכלי לבין האור שממלא את הכלי?

האור זה אותו אור. אור אחד, אור אין סוף, זה אותו אור. אבל כשהוא משפיע עלינו הוא מסדר כמה תפקידים. אור שמאיר ואתה רואה עד כמה אתה רע. אור שמאיר ואתה רואה כמה שאתה רוצה להגיע לטוב. אור שמאיר ומברר לך מצבים כאלו ואפשרויות כאלו וכאלו. יש הרבה סוגי אורות, בהתאם לזה שאתה סך הכול בנוי מרצון לקבל אחד פשוט, מתחיל לברר את עצמך שאני מזה כלול ומזה כלול ומזה ומזה.

מאיפה זה קורה? מזה שמשפיע עליך כל פעם אור חדש אחר ואז הוא בונה לך כל מיני חלקים, חלקים, חלקים, חלקים שונים מהרצון לקבל, כמו מחתיכת חימר, הוא בונה לך כל מיני דברים חדשים וכך אנחנו מתחילים לקבל פורמט חדש.

אות י"ד

"ומעין ענין הנ"ל, פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו אומנותו". אשר בעסק תורתו, ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו, ומלוה לו כסף. אפשר, שיאמין לו, על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו, עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו, אפילו להלוות לו, את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן, שיאמין לו, על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים, נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.

כך אדם: אחד מקצה לו, מתוך שיעור אמונתו בה', רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו, שתי שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי, אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון, אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין להשי"ת, על כל רכושו. משא"כ הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. ואין להאריך בכגון זה."

שאלה: אני לא יודע איך לתפוס את המושג של לשמה בראש, אבל אני יכול לחשוב רק על חברים.

זה מה שיש, זה בדיוק נקרא "לשמה". אם אתה חושב על החברים ולא על עצמך, אתה כבר מתקדם ללשמה.

תלמיד: אבל אני לא חושב לא על השפעה, לא על עצמי.

יופי.

שאלה: אני שואל על השלישי, "אינו מזניח אפילו רגע אחד משעת הפנאי". יש פה איזה טריק.

משעת הפנאי, כן. אין כאן שום טריק, אתה חייב לעבוד.

תלמיד: אני יכול להמציא לעצמי כל מיני דברים שהכרחיים עבורי.

אל תעשה כאן משחקים, מדברים על דבר רציני. אתה רוצה להגיע לגילוי הבורא? אתה רוצה לפתוח את העולם הרוחני "עולמך תראה בחייך"¹? אז תשמע מה שכתוב. אתה יכול לשאול כך, "איך אני בודק אצלי מה היא שעת הפנאי?", אז אני אגיד לך, חוץ מזה שאתה צריך לעבוד שזה לא תלוי בך, חוץ מזה שאתה צריך לאכול שזה לא תלוי בך, חוץ מזה שאתה צריך לישון אמנם כמה שפחות אבל זה לא תלוי בך, תנקה מכל עשרים וארבע השעות מה שלא תלוי בך, ואז ביתר הזמן אתה חייב לעסוק בתורה, בשיטה איך להגיע ללשמה.

שאלה: אני לא הבנתי את העניין הזה שהמציאו לנו במקום הסיגופים המובאים במשנה.

המאור המחזיר למוטב במקום הסיגופים.

תלמיד: כן. זה בדיוק מה שאני שואל. בתקופת המשנה לא היו צריך להשתוקק למאור התורה, פשוט סיגופים וזה היה מספיק?

היה מספיק. גם למדו אבל לא שהגיעו לגילוי הרוחניות על ידי מאור המחזיר למוטב. היה גם מאור המחזיר למוטב, אבל העיקר היה על ידי זה שפעלו נגד הרצון לקבל. הרצון לקבל היה בדרגה הגשמית ולא בדרגה הרוחנית, כי יש השתלשלות הדורות, וכמה שהדורות הולכים ומתפתחים אז יש בהם רצון לקבל יותר ויותר מסובך, משובח, מורכב. והם היו עדיין בדורות כאלו שמספיק היה להם לעסוק פשוט בפועל בהשפעה, זה היה מספיק, לא היו צריכים כל כך את האור העליון.

תלמיד: יוצא מזה שחז"ל היו משדרגים כל הזמן את צורת הלימוד?

ודאי. לכן אנחנו לומדים לפי בעל הסולם ולא לפי אותם המקובלים שהיו אפילו קודמים לרבי שמעון.

תלמיד: הרי בתקופה שהתחילו לכתוב את התלמוד, במקביל גם התחילו לכתוב פחות או יותר את הזוהר, אז מה ההבדל בין המאור בזוהר ובתלמוד?

אני כתבתי על זה ברוסית, אני לא יודע אם זה מתורגם. רבי שמעון כתב גם את ספר הזוהר עם התלמידים שלו כשברח לפקיעין, וגם היה נמצא בכתיבת התלמוד. רבי שמעון מוזכר בתלמוד הרבה פעמים. הוא היה אדם מאוד ידוע, למדן מאוד גדול. גם תלמוד, אנחנו צריכים להבין, שאנחנו לא יודעים מה כתוב בתלמוד, כי כל התלמוד כתוב בשפת הענפים. תלמוד זה גם כן קבלה, רק כתובה בצורה כזאת שמדובר על חיות, על בני אדם, על הטבע, אבל כולו ד' בחינות ואיך אנחנו מתקנים אותן בעל מנת להשפיע. אני למדתי עם הרב"ש גם חלקים שלמים מהתלמוד, בבא מציעא, סנהדרין, כל מיני כאלה. זה אותו דבר, רק השפה אחרת.

תלמיד: אבל בכל זאת המקובלים מדגישים בשלב מסוים לעזוב את כל הספרים ולעבור רק על ספרי הקבלה.

כן.

שאלה: מה ההבדל?

כי אנחנו נמצאים במצב, בדור שאנחנו כל כך מקולקלים שרק ספרי הקבלה יכולים לעזור לנו. מכל יתר הספרים אנחנו לא יכולים להזמין מאור שנמצא אחרי הספרים האלו. אבל באמת, יש בכל הספרים האלה אור גדול מאוד, כוח גדול מאוד רק זה לא בשבילנו. אנחנו עבים, עכורים ממש כדי להזמין מאור דרך התלמוד. אבל באמת, אין שום בעיה. מי שזך כמו שהיו אז אנשים, הם הגיעו דרך זה. הכול זה עניין של הדור, אנחנו כבר לא מסוגלים.

(סוף השיעור)

---

1. "עולמך תראה בחייך" (ברכות י"ז, ע"א(.↩