שיעור בוקר 08.06.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ליקוטי מקובלים בנושא: הכול מושג בכוח התפילה

קריין: שיעור בנושא: הכול מושג בכוח התפילה, קטעים נבחרים מן המקורות. קטע מספר 5.

"צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה.

כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו."

(הרב"ש. מאמר 4 "מהו מבול מים, בעבודה" 1989)

תלמיד: הוא כותב בקטע, "שאין לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו". לעומת זאת אנחנו הרבה פעמים אומרים שהתפילה צריכה להיות מבוררת, אני צריך לדעת מה אני מבקש, איפה אני, לאן אני רוצה להגיע. איך שני הדברים האלה מסתדרים? האם לבקש בעלמא או לבקש מבורר, בדיוק?

לבקש עזרה מהבורא שיפתח לו אפשרויות להבין ולשנות את מצבו. אין כאן הרבה, סך הכול יש מה שהטבע, היצר מעלה באדם, ויש מה שהאדם יכול לקבל מהבורא.

תלמיד: אתה אומר כן לבקש להבין. כי אני יכול להגיד סתם מילים כמו אמונה, השפעה, מה שאומרים המקובלים, או ממש לנסות להבין את המשמעות ומה בדיוק זה אומר.

כן, כאן מדובר על ההבנה בשכל.

תלמיד: מה זה אומר "לנצח את מלחמות היצר"?

לנצח את מלחמות היצר, זה כשאדם רוצה לשנות אותם כוחות, רצונות שמתעוררים בו, כי הוא רואה שדווקא על ידם הוא יכול להגיע למטרת החיים.

תלמיד: את מה הוא רוצה לנצח?

הוא רוצה לנצח במלחמת היצר. מתעורר בו יצר, רצון, שהוא לא יכול להגיע על ידו למטרת החיים, לכן הוא מבקש לקבל מהבורא רצון אחר.

תלמיד: כתוב שצריך להתפלל שהבורא ייתן לו כוח ללכת נגד הגוף.

כן.

תלמיד: האם "הגוף" זה רצון לקבל דברים שבעולם הזה, או רצון רק נגד חיבור?

יש ויש, תלוי על מה מדברים. אבל בדרך כלל זה הרצון לקבל הכללי.

תלמיד: אם אני רוצה דברים של העולם הזה, האם זה מפריע לי להתקדמות רוחנית? יכול להפריע לי.

כן או לא. זה לא סתם רצון לקבל. אלא אני רוצה להתקדם ולהגיע למימוש של רצון מסוים שכל הזמן מתעורר בי, ואז פעם אחר פעם אני בכל זאת מנצל אותו.

תלמיד: כתוב פה "שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר". מה זאת אומרת בעיניים עצומות ולא נצרך לשום דבר?

בעיניים עצומות, זה אומר שלא חשוב מה עומד לפניו, ואם יש לו לזה רצון או אין. לא נצרך לשום דבר, כלומר אין לו מעצמו משיכה למשהו מיוחד, אלא רק להגיע למטרת הבריאה.

תלמיד: איך ללכת בעיניים עצומות?

בעיניים עצומות, זה תלוי כלפי מה אתה עוצם עיניים. אפשר להגיד שהוא עוצם עיניים כי הוא לא רוצה לראות שום דבר שיכול להיות מורגש ברצון לקבל שלו כפרס, כתשלום.

תלמיד: וכלפי מה הוא פוקח עיניים?

הוא רוצה לראות את הבורא.

תלמיד: הוא כותב כאן לא לתת עצות לבורא.

כן.

תלמיד: כשאדם מבקש עזרה מהבורא, האם זה לא בבחינת לתת לו סוג של עצה, להכתיב לו?

זה לא אותו דבר. כי לבקש מהבורא שיגלה לו יותר תנאים בעבודה שלו כדי להתקדם יותר ברור, יותר קצר למטרת החיים, את זה אדם כן יכול וחייב לברר, לבדוק, לבקש, להתפלל ולהשיג. את זה שיראה לפניו כמטרה.

תלמיד: אבל לבורא כבר יש תכנית כלפיי, כלפי כל הבריאה.

לא, אדם לא יכול להביא תכנית, זה ברור, הבורא לא דורש את זה. אלא ודאי שהוא רוצה לקבל מהאדם נטייה, רצון, לֶמה האדם נמשך, או למה הוא רוצה שיימשך. זה הוא כן יכול.

תלמיד: הוא כותב פה להגיע למצב שאני לא נצרך לכלום. אבל אני מרגיש שכל רגע צריך את הבורא, אני כל הזמן מבקש ממנו את העזרה הזאת. אז מה זה לא נצרך לו?

אם אתה מדבר על זה שאתה הולך לקראת כוח השפעה, אז אתה לעצמך לא צריך כלום, חוץ מאשר יהיה לך ברור מה לעשות כדי לעשות נחת רוח לבורא.

תלמיד: אז כשהוא כותב שלא נצרך לשום דבר, זה עבור עצמי.

כן.

תלמיד: בהמשך לשאלה איך מתפללים אבל לא נותנים עצה לבורא, אני מבין שזה כנראה תלוי בכוונה, למה אנחנו פונים לבורא, רק ככה אפשר ליישב את זה, נכון?

כן.

תלמיד: ומהי הכוונה? הבורא הציב בפנינו איזה מצב, ולא בגלל שאנחנו לא אוהבים את המצב אנחנו פונים אליו, אלא כי אנחנו מבינים שהוא הציב את המצב כדי שנתפלל אליו ונבקש, נכון?

כדי שאנחנו נתקרב למטרת הבריאה.

תלמיד: כן. אז הוא נתן לנו הזדמנות לפנות אליו.

כן.

תלמיד: אבל אני רואה על עצמי שאני פונה לא בגלל שאני מרגיש שהוא נתן לי הזדמנות לפנות אליו, אלא כי קשה לי, כי לוחץ לי, אז אני פונה אליו. איך מסדרים את הכוונה כך שהיא באמת תהיה כוונה כמו שהבורא רוצה?

אנחנו מגיעים למצב שכבר סידרו מקובלים לפנינו עשיריות, קבוצות, לימודים, שיעור בוקר, שיעור ערב, סעודות, כל מיני כאלה דברים. כל זה נעשה לפנינו ונעשה כדי שעל ידי בקשתינו נגיע למטרת החיים.

תלמיד: כל האמצעים שעכשיו ציינת זה כדי להגיע לכוונה הנכונה.

כן.

תלמיד: האם האדם לא יכול להתנות לבורא שאני רוצה כוונה נכונה או שדווקא זה כן רצוי בעיני הבורא שאנחנו נפנה אליו ונדרוש את הכוונה הנכונה?

אנחנו כל הזמן צריכים לחשוב רק על כוונה נכונה שנוכל נכון להתייחס לחיים שלנו, לבורא, ממש לפעולות היום יומיות שלנו.

תלמיד: הוא אומר שהוא צריך להכניע את עצמו.

כן.

תלמיד: מי זה שמבקש להכניע את עצמו ומה זה ה"עצמו" שהוא מכניע?

אדם. אדם רוצה להכניע את עצמו כדי שיהיה מכוון להרגיש את הבורא ולסדר את כל החיים שלו לפי מה שיתגלה לו.

תלמיד: האם הוא מגדיר כעצמו את הטבע שלו שכל הזמן רוצה משהו?

כן, הטבע של האדם.

תלמיד: אתמול רב דיבר על שני חלקים שצריכים להיות בתוך האדם. חלק אחד צריך להיות למטה, מתחת וחלק האחר הוא זה שאנחנו צריכים לתת לו עדיפות.

כן.

תלמיד: יש באדם משהו שאומר, אני לא רוצה את העצמי שבראת, אני רוצה משהו אחר. האם זה נקרא "להכניע את עצמו"?

כן. שמעדיף את מטרת הבריאה לפני מטרת החיים שלו.

תלמיד: מה זה להכניע, מה זה הכנעה?

להכניע, זאת אומרת לא להתעסק בזה.

תלמיד: להתעלם מזה.

כן.

תלמיד: מהו הכוח שיכול להכניע את ה"עצמו" שהוא כל החיים שלנו בעצם?

שהוא יראה את העובדות שמגיעות אליו מלמעלה והוא יכול ללכת איתן.

תלמיד: מה הן העובדות שבאות אליו מלמעלה?

הוא מתחיל יותר לברר ויותר לגלות את מטרת החיים, מטרת הבריאה, פעולות שהוא צריך לעשות, למי הוא חייב וכן הלאה.

תלמיד: האדם מבקש מהבורא, תן לי עובדות שיכניעו את הטבע שלי או מה שאני מכיר כטבע שלי.

כן.

תלמיד: בלי תנאים, לא משנה מה ייתן לי.

לא, בלי תנאים.

תלמיד: האם כשהוא אומר "בלי תנאים" הכוונה לתוצאה, לא לכיוון. לְמה הכוונה כשאדם מבקש משהו מהבורא, לא להכתיב לו?

מה שאנחנו מבקשים מהבורא זה רצון שמכוון לקשר עם כל יתר הנבראים שאני אתכלל איתם יחד ואשפיע על כולם מהרצון שלי לחיבור.

תלמיד: אז אני מכתיב תנאים מסוימים, כיוון מסוים.

בטוח שככה יקרה.

תלמיד: כשהוא אומר לא להכתיב איך שהוא יעזור, על מה לא להכתיב?

אני לא יודע. אלף ואחד דברים, רק לא אלה שמתבררים בי שהם מביאים אותי למטרת הבריאה.

תלמיד: לגבי ההכנעה. אם יש לאדם רצון טבעי להגיע לבורא גם אם הוא לא מתוקן ובעזרת זה הוא עובד, זה אומר שהוא צריך להכניע את עצמו ולהתעלם מהרצונות שיש בו ולבטל את עצמו. עם מה הוא עובד אז?

הוא רוצה לקבל כוח להתקדמות הרוחנית שלו מהבורא בעצמו.

תלמיד: אז כשהוא מבטל את עצמו הוא מצפה לכוח חדש שיבוא מלמעלה?

כן.

תלמיד: לפעמים מגיעות לאדם הפרעות כנגד חשיבות הרוחניות, אין לו כוחות להתפלל ויש לו ביקורת על החברים והוא מרגיש רחוק וכן הלאה. ולפעמים מגיעות לאדם הפרעות כנגד חשיבות הגשמיות, אוכל, מין, משפחה, כסף, כבוד, משוכלות. מה צריך להיות היחס כלפי כל אחד מההפרעות האלה?

היחס צריך להיות שהמטרה הרוחנית תהיה המטרה הגדולה והיא מושכת את האדם יותר מכל יתר מטרות החיים.

תלמיד: החשיבות של הרוחניות בשני המקרים היא צריכה להיות המענה?

כן.

תלמיד: לפעמים אנחנו אומרים שהרצונות הגשמיים הם לא מפריעים. למה הכוונה שאנחנו אומרים כך?

אנחנו מתכוונים בדרך כלל לרצונות הגשמיים שזה על מנת לקבל והאדם רואה בזה רווח עצמי. אז ודאי שרצונות כאלה אנחנו לא רוצים לממש.

תלמיד: כל הרצונות שלנו הם על מנת לקבל. אז למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים שהרצונות הגשמיים, הלב לא מפריע להתקדמות הרוחנית. לדוגמא, תאכל שמונה ארוחות ביום, תישן שתים עשרה שעות ביום זה לא קשור.

זה בכל זאת כן קשור, אבל הכול צריך להיות לפי מה שהמקובלים ממליצים לנו.

תלמיד: אז מה הם ממליצים לנו, כשמתגברות הפרעות באדם מסוג חשיבות הגשמיות. האדם אמור לעבוד עם זה?

הוא אמור לעבוד נגד זה.

תלמיד: נגד זה להתעלם מהרצונות האלה?

כן.

תלמיד: אבל אנחנו אומרים גם, שמי שכשמתעלם מהרצון ומנסה לשבור את הרצון, הוא מקבל במקומו פי שניים.

כן.

תלמיד: אז מה האדם יכול לעשות?

אנחנו לא יכולים ללכת נגד הרצונות, נגד המשיכה שלנו בצורה פשוטה כמו בעולם הזה. אלא אנחנו צריכים לבנות יחס לרצונות שהם הפוכים מרוחניות בצורה שנוכל להתמודד נגד הרצונות האלה.

תלמיד: איך לא להתבלבל כל עוד אין לנו באמת כוח שהוא שקול וגובר על פני חשיבות הרצונות הגשמיים. כי אם האדם רוצה להתגבר בכוחות עצמו ומתעלם מהרצונות האלה, אז הוא נשאר מתוסכל וזה מתפרץ בכל מיני שלבים.

לא, יש לך קבוצה, יש לך חברים שאתה גם צריך להיות איתם. אתה צריך כל פעם גם לבדוק את עצמך, אם אתה נמצא בקשר איתם או לא, מתרחק או מתקרב אליהם. זו מערכת דינאמית.

תלמיד: שהיא אמורה לעזור לאדם להתגבר על הרצונות האלה?

שהיא אמורה כל הזמן להשתנות ולתת לאדם כיוון וכוח להתקדם.

תלמיד: אמרת שאנחנו צריכים לדעת להתמודד עם הרצונות ההפוכים מהרוחניות.

כן.

תלמיד: האם להתמודד עם זה זה נקרא דרך הכנעה, שאני רוצה כביכול להכניע את עצמי?

יכול להיות, אבל יכול להיות שבצורה אחרת גם אפשר.

תלמיד: הוא כותב פה בסוף הקטע שאנחנו צריכים להכיר את שפלותנו. הרי להכיר את השפלות שלי זה רק דרך הכנעה לרצונות ההפוכים שהם הרצונות שלי לקבל.

כן.

תלמיד: שמעתי שדרך זה אני מבין את הבורא. איך אחרי שאני מכיר את השפלות שלי ואני נכנע, זה נותן לי להבין את הבורא?

כי אתה מבין אותו בצורה הפוכה. אנחנו לא יכולים לגלות את הבורא בצורה ישירה, אלא דווקא ההפך, איפה שאני מכניע את עצמי וכך אני מכיר יותר, רואה יותר את הגדלות שלו.

תלמיד: עצם זה שאני נכנע נותן שטח לבורא, נותן לו להיכנס פנימה אלינו, לקשר בינינו?

כן.

תלמיד: מה אני מקבל בהכנעה הזו, איך אני ממשיך הלאה עם הקשר בהכנעה הזאת?

בהכנעה הזאת אתה צריך לקבל מהבורא דוגמה לכוח להשפיע שלך.

תלמיד: ואת הדוגמה הזאת אני מקבל דרך החברים?

כן.

תלמיד: איך נחבר את כל הנקודות שבלב שלנו, כך שהן יעלו לתפילה אחת להתחבר לבורא?

מכל החברים?

תלמיד: כן.

איך לחבר את הנקודות, כך שהן יהיו כנקודה אחת בעוצמה ובמטרה נכונה לחיבור עם הבורא? אנחנו כן רוצים שזה יהיה, על זה רב"ש נותן לנו כאן תרגילים.

תלמיד: איך לעשות את זה, איך לחבר את כל הנקודות?

רב"ש כותב "צריך להתפלל לה', שה' יעזור לו, שיהיה ביכולתו ללכת בעבודה בעינים עצומות, ולא יהיה נצרך לשום דבר, אלא שיהיה בידו לעשות הכל לשם שמים, אף על פי שהגוף מתנגד לזה." זה לא עוצר את האדם אם הגוף מתנגד, זה התפקיד שלו.

"כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו."

מה לא ברור?

תלמיד: איך לחבר את כל הנקודות שבלב בשביל לקבל את הכוח הזה, את העוצמה הזאת?

צריכים לעבוד על זה. אני צריך לראות עד כמה אני מצליח לחבר את כל הנקודות האלה לכוח אחד, למטרה אחת, לנטייה אחת, ולבקש על זה עזרה מהבורא, כל מה שרק אפשר כדי שיהיה לי ברור שאני נמצא בזה.

תלמיד: האם אנחנו צריכים להכיר את הרצון מהצד האגואיסטי כדי לבקש רצון מצד ההשפעה?

בדרך כלל כן, אבל זה לא חייב להיות בזה כל הזמן. יש מצבים שבהם אנחנו כן אנחנו מקבלים הגברת הרצון האגואיסטי ואז פועלים כנגדו, ויש מצבים שבהם אני לא צריך להיות במאבק ממש עם הרצון האגואיסטי, זה לא חובה.

תלמיד: כתוב, שהאדם צריך להתפלל לה'. כשהאדם בא לתפילה, עד כמה הוא צריך להרגיש שהלב והפה שלו שווים?

הם צריכים להיות שווים.

תלמיד: האדם קורא במאמר שהמקובל כותב, נותן לו עצה - אתה צריך לבקש שה' יעזור לך ללכת בעיניים עצומות, והוא מוכן להגיד מה שכתוב, הכול בסדר, אבל הוא מרגיש שהלב שלו לא כל כך רוצה ללכת בעיניים עצומות, הוא מפחד, זה מסוכן, והוא לא כל כך רוצה להיות בהשפעה, זה לא נעים לאגו, והוא לא יודע מה יהיה, אבל המקובל נותן לו עצה שהוא צריך להתפלל לה'. ברגע הזה של התפילה, עד כמה הוא צריך להרגיש שהלב והפה שלו שווים?

אם נקרא את המשפט הזה, אנחנו רואים שלא צריכים להיות שום תנאים. "כלומר, שאין לו לתת עצות להבורא, איך שיעזור לו. אלא הוא צריך להכניע עצמו, ולהתבטל לה' בלי שום תנאים. אלא, היות שהוא לא יכול להתגבר על הגוף שלו, לכן הוא מבקש מה', שיתן" לו "עזרה לנצח את מלחמות היצר, היות שהוא מבין את שפלותו." למצב הזה אנחנו כן יכולים להגיע, או לא?

תלמיד: לכאורה כן, ככל שהאדם מתעמק בבירור שלו, במה שהוא רוצה מהבורא, כך הוא רואה שהוא מבקש משהו שאין לו כוח לעשות אותו.

כן.

תלמיד: הוא צריך באמת להיות בזה עד שהוא מגיע לתחתית והוא רואה שהוא שפל לגמרי. אבל מתוך שפלות הוא גם מרגיש לא ראוי, למה שהבורא ייתן לי וכולי וכולי. שפלות זה מצב שבו אתה מרים ידים ומה שהבורא רוצה לעשות שיעשה איתי. אני מבין שאם למישהו יש בעיה, הוא יודע מה הוא רוצה, הוא פונה לבורא ודורש, זה בסדר. אבל פה יש מין דרישה שדורשת מהפך כזה באדם שהוא נגד הטבע שלו.

אין דבר כזה נגד הטבע, זאת אומרת אם יש, אז אנחנו בדיוק צריכים ללכת על זה.

תלמיד: איך מבקשים מהבורא להתבטל?

כשאדם מתבטל, כשהאדם רואה לפניו שיש כאן איזה תנאי בדרך שהוא לא יכול להתגבר עליו, שאין לו שום מקום פנימי חזק, יסוד שהוא יכול ללכת להילחם, אז הוא מוכן לבטל את עצמו.

קריין: קטע מספר 6 של בעל הסולם מ"שמעתי" ה'.

"אמרו חז"ל "לא עליך המלאכה לגמור, ולא אתה בן חורין להבטל ממנה". זאת אומרת על האדם מוטל לתת את האתערותא דלתתא [ההתעוררות מלמטה], היות שזהו בחינת תפלה. כי תפלה נקרא חסרון, ובלי חסרון אין מלוי. לכן כשיש להאדם צורך לבחינת לשמה, אז בא המלוי מלמעלה, ואז בא מלמעלה עניית התפלה. היינו, שהוא מקבל מלוי על חסרונו.

נמצא, זה שצריכים עבודת האדם בכדי לקבלת מה' את הלשמה, הוא רק בחינת חסרון וכלי. והמלוי, אף פעם האדם יכול להשיג מעצמו, אלא זהו מתנת אלקים."

)בעל הסולם. "שמעתי". ה', "לשמה זהו אתערותא דלעילא. ולמה צריכים אתערותא דלתתא?")

תלמיד: גם בקטע הקודם וגם עכשיו יש שני מושגים שעושים סדר במה שהוא כותב, זה "עיניים עצומות", שזורק אותי למעלה מהדעת ו"לשם שמים" שזה בעל מנת להשפיע, זה כל מה שאדם צריך. התפילה שהוא נותן חייבת להיות שם, הוא מזהה את השפלות שלו, הוא רואה שאין לו כוח להגיע לעבודה בעל מנת להשפיע, מה הלאה?

שיתקרב לזה, שישתדל לבצע את זה.

תלמיד: אז ברגע שהוא מזהה את השפלות שלו, זה אומר שהוא כבר ברצון להגיע לעל מנת להשפיע כי אחרת הוא לא היה רואה את השפלות. אני מתכוון שאדם כבר מגיע לתפילה, הוא יודע למה הוא צריך להגיע, הוא מכיר את השפלות שלו, אז מה נשאר לו חוץ מללכת למעלה מהדעת? זאת המתנה שהוא מבקש?

כן.

תלמיד: יכולת למה?

יכולת ללכת למעלה מהדעת.

תלמיד: זאת אומרת, עם כל מה שיש אני מצטרף עכשיו לרצון שאין בי?

אבל אתה רואה שהרצון הזה הוא שאתה צריך עכשיו לקבל ולממש.

תלמיד: בשביל להגיע לדבקות בבורא?

כן.

תלמיד: איפה החברים נמצאים פה?

בכל אותו הענן שבו אתה נמצא.

תלמיד: נניח שאדם חולה, והוא יודע שהוא חולה והוא צריך לאכול והוא לא רעב, אז הוא יכול פיזית להביא את האוכל, להריח אותו, אפילו ללעוס, אבל הוא יודע שהוא צריך לבנות את החיסרון הזה לרעב. איך בונים ורוצים חיסרון רוחני שאין אותו? הוא אומר פה, אם יהיה לכם חיסרון רוחני תקבלו לשמה, אבל אין לכם אותו.

אבל אם אנחנו מבינים שאין לנו את זה, והולכים בכל זאת לקראת זה, אז אנחנו צריכים איכשהו לקבל את החיסרון הזה. אין מקור מאיפה לקבל את זה, רק מלמעלה. אז אני מסתכל לאותו כיוון, לבורא, למטרת הבריאה, ואני מבקש.

תלמיד: אבל זה צריך להיות כל כך חשוב, שזה הדבר היחיד שאדם צריך אותו, ולא שום דבר אחר בחיים.

נכון.

תלמיד: אז איך מגיעים לכזאת בקשה שרק חיסרון רוחני חסר לנו, לא שום דבר אחר?

אני צריך להסביר לעצמי שאין משהו יותר גבוה מחיסרון הרוחני, אין. ולכן פשוט "טוב לי מותי מחיי".

תלמיד: "טוב לי מותי מחיי" זה מצב של תוצאה מהרבה הרבה עבודה. כל אדם יכול להצליח בכל דבר אם הוא יתרכז רק בזה. כמו מקצוענים שמתרכזים במשהו. אני שם הכול בצד, רק זה חשוב. איך מגיעים למצב שרק החיסרון הרוחני חסר לנו?

זה רק בתנאי שאתה נמצא בקבוצה ואתה מקבל מאנשים שנמצאים איתך יחד, דוגמאות איך להתקדם ברוחניות. אתם מבררים את הדרישות של המקובלים, של בעל הסולם, ואתם צריכים להבין, אם אתם מוכנים ללכת בעקבותיהם או לא? אז תבדקו ותחליטו, כי ככה אנחנו יכולים ללעוס את המצב הזה אינסוף זמן.

תלמיד: הדוגמאות שאני רואה מהחברים כבר הפכו למשהו שגרתי אחרי הרבה שנים. זה לא משהו חדש שאני מתפעל ממנו, איך החבר בשיעור, בסעודה. בסדר, גם אני נמצא פה בשיעור, גם אני שומע ולומד. איך להוציא חיסרון והתפעלות מחדש ממשהו שאתה כבר רגיל אליו, זה כמו מפעולות שגרתיות יומיומיות, כמו שאני מצחצח שיניים ואוכל. מה עוד אפשר לסחוט מכאן?

אפשר מהמצב הזה לבנות רצונות החדשים.

תלמיד: איך?

שאתה קורא פסוק ואתה מתעמק ורוצה להיכנס בו ולאחוז גם בשאלה וגם בתשובה יחד.

תלמיד: זו התפעלות דרך המקור.

כן.

תלמיד: ויש לי גם התפעלות דרך הרב. אני מדבר על התפעלות דרך החברה, דרך הקבוצה, העשירייה. איך אני מוציא חסרונות והתפעלויות מחדש, מהחברים?

אתה עובד יחד איתם בקבוצה, אתה נמצא בקבוצה, בקבוצה הזאת כולם, במידה, כל אחד בשלו ובצורה שלו, רוצים להגיע למטרת החיים, ואז אתם מתחברים יחד. ודאי שבזה אף אחד לא מבין את האחר.

רצון, כל אחד יוכל להגיד. מילים זה לא העיקר. ולכן מהשיחה הזאת, מהחיבור שלנו, אנחנו רוצים רק לגלות עד כמה כל אחד מאיתנו נמצא בסטייה מהקטע שאנחנו קוראים. האם הוא שייך לנו או לא?

תלמיד: העבודה כלפי המקור ברורה. אמרת קודם "אתה מקבל". כדי לקבל חיסרון רוחני, אתה מקבל מאנשים שנמצאים איתך, מהחברים, דוגמאות בלהתקדם לרוחניות. איזה דוגמאות אני יכול לקבל מהחברים שיעוררו בי חיסרון רוחני?

שאתם קוראים, למשל את קטע מס' 6, אז אתה יכול מכאן להבין במה החברים שלך שייכים לזה, ובמה אתה לא שייך לזה ואיך אתם צריכים להתחבר יחד, שמה ומדובר כאן צריך להיות מדובר עליכם.

תלמיד: ואיך אני יכול למדוד איפה החברים נמצאים? מה שהוא כותב פה זה עבודה פנימית של החבר. אני לא יודע. מבחינתי החבר מושלם.

כן. אז מה?

תלמיד: אז איך אני מקבל חיסרון מהחבר?

אני לא רוצה לעשות הצבעה, אבל אתם נמצאים כבר במצב שכל אחד, כשהוא מסתכל כך על אחרים, הוא יכול להרגיש, חייב להרגיש, עד כמה ליבו מעורב עם כל הלבבות האחרים של חברים. וכך נמשיך.

תלמיד: ואיך זה מעורר אותי? איך אני מקבל חיסרון מזה שאני מסתכל על החבר?

"קנאה, תאווה וכבוד מוציאים אדם מהעולם", מהמדרגה שלו למדרגה יותר גבוהה.

תלמיד: אני שואל על הקנאה בפנימיות החבר. כי בפעולות החיצוניות כבר אין ממה עוד להתפעל.

אנחנו לא מדברים על פעולות חיצוניות.

תלמיד: ממה אני יכול להתפעל מהפנימיות של החבר כשהיא נסתרת באופן יחסי?

יחסית זה נסתר, אבל בין זה לזה אתה מגלה.

תלמיד: בעניין הביטול, יש רצונות שהגוף בעקשנות דורש לקבל בהם לעצמו, כל הזמן זה מלווה. איך אדם מכניע רצונות כאלה? מה זה שהוא מכניע אותם?

תבקש מהשמיים.

תלמיד: אנחנו נמצאים כל הזמן בתפילה כלפי הרצונות האלה כשהם מתעוררים. אומנם הבורא עונה, אבל לא בדיוק מזהים את התשובה. לפעמים עולים מעל הרצונות האלה, לפעמים שוב מרגישים אותם. מה זה אומר שהוא הכניע את הרצון, שהוא תיקן אותו?

שתיקן אותו, שהכניע את הרצון הזה, שיתפלל על זה ויקבל על זה תשובה.

תלמיד: האם רצון מתוקן זה שאדם יכול להתגבר עליו או שהרצון הזה כבר לא דורש לעצמו?

כן.

תלמיד: האם כשהרצון כבר לא דורש לעצמו זה רצון מתוקן, שהוא לא עולה יותר, או שהוא מתגבר עליו לשעתו?

אם עולה בי רצון, אז סימן שאני יכול לתקן אותו וסימן שאני חייב לתקן.

תלמיד: ואחרי זה שוב הוא מתעורר, שוב הוא דורש לעצמו, מה זה אומר?

אני אחשוב איך להסביר.

תלמיד: כשהרצונות חוזרים על עצמם, ואם יש התקדמות, אז זה לא חשוב מהו הרצון עצמו, לא אותו צריך לתקן. יש הרגשה שהוא בא לשרת משהו, לתת לך איזו התגברות מסוימת, אבל ההתגברות יכולה להיות שונה מפעם לפעם, או מחשבה אחרת על הבורא. מה בעצם מיתקן?

התקשרות ביניכם עם הבורא.

תלמיד: האם רצונות שמתעוררים הם רק כדי לתקן את הקשר שיש ביני לחברים, ביני לבין הבורא?

כן.

תלמיד: זה שהרצון חוזר על עצמו, זה לא אומר שלא תיקנו משהו לפני זה.

לא.

תלמיד: שמעתי שאנחנו צריכים להסביר לעצמנו שהדבר הכי חשוב הוא החיסרון הרוחני שלנו. איך אנחנו מסבירים לעצמנו שאין שום דבר גבוה יותר בחיים שלנו מחיסרון רוחני? איך הופכים את החיסרון הרוחני לדבר הכי חשוב בחיים שלנו?

אנחנו כך לומדים, שבסדר התפתחות הרצונות, יש לנו רצונות גשמיים שאנחנו מרגישים אותם דרך הגוף שלנו, ורצונות רוחניים שאנחנו מרגישים אותם דרך הנשמה, ובצורה כזאת מתעלים.

תלמיד: איך אנחנו מזהים את החיסרון הרוחני של הנשמה?

החיסרון הרוחני של הנשמה מגיע אלינו מנקודת הקשר של הנשמה בבורא. עוד פעם או פעמיים אנחנו נלמד, נגיד בשיעור הבא או בשני השיעורים שלפנינו, ואז נרגיש את זה יותר.

(סוף השיעור)