שיעור בוקר 27.10.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

2. כתבי "בעל הסולם", עמ' 183, "פתיחה לחכמת הקבלה", אותיות פ"ט - צ'

קריין: אנחנו לומדים ב"פתיחה לחכמת הקבלה" מאות צ', עמוד 183 ב"כתבי בעל הסולם".

אות פ"ט

"והנה נתבארו היטב החולם והשורק, אשר הארת אור חדש דרך הטבור המוריד ה"ת מנקבי עינים דכתר לפה, ומעלה בחזרה האח"פ דכתר, הוא סוד נקודת החולם שממעל לאותיות. והארת אור חדש דרך היסוד המוריד ה"ת מנקבי עינים דאו"א לפה שלהם, ומשיב להם את האח"פ, ה"ס נקודת השורק שבתוך האותיות, מטעם שמוחין אלו באים גם בז"ת דנקודים הנק' אותיות."

שאלה: יש פה שתי הארות שכאילו עושות אותה הפעולה. מה ההבדל ביניהן?

קודם כל המקום מאיפה שהן באות. ההארות האלה מגיעות לעולם הנקודים, לפרצוף שנקרא כך לשם העתיד, עולם הנקודים, הן מגיעות דרך הטבור ודרך יסוד של הנקודות דס"ג, וזה כבר מיד קובע את טיב ההארה הזאת בין החולם לשורוק. שחולם זה ממעל האותיות, זה עדיין לא פועל על האותיות עצמן אלא רק על האור מקיף שלהן שמכין אותן לגדלות, וההארה דרך היסוד שהיא נכנסת ופועלת על אבא ואימא היא כבר נותנת גדלות לראש דנקודים. היא מחזירה את הראש לצמצום א', מצמצום ב' לצמצום א', ואחר כך יש רק התפשטות מראש לגוף שזה כבר הארת החיריק. וגם חיריק זה לא חיריק בדיוק כי הארת החיריק אומרת שזה למטה משורת האותיות, שזה ממש קשור כבר לשבירה.

תלמיד: אבל על שתיהן, גם על החולם הוא אומר שזה מוריד את הה"ת מנקבי עיניים לפה.

כן, אבל זה לא בפועל כי זה פועל רק על הכתר דנקודים, ועל אבא ואימא, יש גדלות דמין הא', גדלות דמין הב'. עוד נלמד.

אות צ'

"וסוד החירק, הוא בחינת האור חדש, שהז"ת עצמם מקבלים מאו"א, להוריד בחינת ה"ת המסיימת, העומדת בחזה שלהם, אל מקום סיום רגלי א"ק, שעי"ז חוזרים אליהם האח"פ שלהם, שהם הכלים שמחזה ולמטה שנעשו למקום בי"ע, אשר אז יוחזרו הבי"ע להיות כמו אצילות. אמנם הז"ת דנקודים לא יכלו להוריד הה"ת מהחזה, ולבטל לגמרי את הצמצום ב', והפרסא, והמקום בי"ע, כי בעת שהמשיכו האור לבי"ע, נשברו תיכף כל הכלים דז"ת. כי כח ה"ת המסיימת העומדת בפרסא היה מעורב בכלים האלו, והיה האור מוכרח תיכף להסתלק משם, והכלים נשברו ומתו ונפלו לבי"ע. ונשברו גם הכלים דפנים שלהם העומדים למעלה מפרסא, דהיינו הכלים שמחזה ולמעלה, כי גם מהם נסתלק כל האור ונשברו ומתו ונפלו לבי"ע, וזה היה מחמת חיבורם עם הכלים דאחורים לגוף אחד."

הכול ברור או לא ברור כלום?

תלמיד: כלום.

כלום. אני ציירתי את זה כל כך הרבה פעמים אבל נצייר שוב (שרטוט מס' 1). גלגלתא, ע"ב, ס"ג, כבר מובן לנו. נקודות דס"ג מתפשטות למטה. מהתערבותם עם נה"י דא"ק יש להם צמצום ב' במקום שהפרסא. הרשימות עולות לפה דס"ג ואחר כך לנקבי עיניים לפי רשימו של ב'/א' מצומצם, נעשה זיווג ומתפשט קטנות דעולם הנקודים, פרצוף כזה. אנחנו מחשיבים אותו רק מטבור לפרסא, קטנות דעולם הנקודים.

אחר כך על הרשימו השני בא לנו זיווג בפה דראש דס"ג ואז יוצא לנו גדלות דעולם הנקודים. ואז על גדלות דעולם הנקודים אנחנו עכשיו מדברים. בקטנות דעולם הנקודים יש לנו כתר, אבא ואימא וזו"ן, אלו הפרצופים אבל הם נמצאים בקטנות.

בקטנות, זאת אומרת שרק החלק העליון שלהם נמצא בהפעלה. החלק השני לא נפעל, אין מסך, אין כוח לעבוד עמו.

היה לנו זיווג בנקבי עיניים על ב'/א' צמצום ב', זה קטנות, וזיווג בפה דס"ג על ד'/ג', בעצם על ד', זה גדלות. מה קורה? יש לנו עכשיו לכתר עשר ספירות ולאבא ואימא עשר ספירות ובזו"ן עשר ספירות. האור שמאיר לכתר דנקודים הוא נקרא חולם, האור שמאיר לאבא ואימא דנקודים הוא נקרא שורוק, והאור שמאיר ועובר את הפרסא ושובר את הזו"ן הוא נקרא חיריק. כך נקראים האורות האלה כי האותיות הם הכלים והאורות, איך שהם באים ואיך שהם ממלאים את הכלים לפי זה אנחנו קוראים להם או חולם, או שורוק, או חיריק.

זה מה שבעל הסולם מסביר.

שרטוט מס' 1

שאלה: מה זה כלים דפנים וכלים דאחוריים?

גלגלתא עיניים כלים דפנים, אח"פ כלים דאחוריים.

שאלה: מה ההבדל בין זיווג שהוא עושה בנקבי עיניים ובין זיווג שבפה?

קטנות וגדלות.

תלמיד: שלוש ההארות האלה, חולם, שורוק וחיריק, זה מתבצע כאילו מעל הטבור, מעל הפרסא, ומתחת לפרסא. מה קושר את כל התהליך הזה?

זיווג דהכאה שנעשה על האורות שמגיעים לפרצוף.

תלמיד: ומה מפעיל את כל התהליך?

חייב להיות חיסרון. אז יש כאן חיסרון שהוא מפעיל את שלושת הזיווגים הללו.

תלמיד: בעל הסולם מדבר על אור חדש שפעם הוא מגיע לכתר והוא עושה את הפעולה ואחרי זה הוא מגיע לאבא ואימא.

אור חדש זאת אומרת שיש כבר פרצוף והפרצוף הזה הוא נמצא, הוא קיים ועכשיו מגיע אור חדש. רשימו חדש גורם לזיווג חדש ואור חדש.

תלמיד: זה אותן רשימות שעולות מההתכללות של נקודות דס"ג בנה"י דא"ק?

כן. ודאי. ד'/ג'. זה מגיע מנה"י דא"ק.

תלמיד: אז יש אור חדש לכתר ויש אור חדש לאבא ואמא?

אנחנו מדברים כך. יש כאן שילוב, יש לנו אור שמגיע מב'/א' צמצום ב' (ראו שרטוט מס' 2), זה נקודות דס"ג שהצטמצמו ולכן קטנות דעולם הנקודים הוא לפי הבינה שהצטמצמה. וד'/ג' מגיע מנה"י דא"ק. ולכן יש כאן שילוב, בינה ומלכות. בקטנות זה בינה ויוצא עולם הנקודים בקטנות. ובגדלות זה המלכות (ראו "מלכות" בשרטוט מס' 2)

שרטוט מס' 2

תלמיד: הוא מדבר כאילו על שלושה אורות חדשים, אחד לכתר, אחד לאבא ואמא ואחד לזו"ן.

זה מפני שהפרצוף מחולק לשלושת החלקים, לכן כל חלק מקבל אור חדש שנקרא חולם, שורוק, חיריק, אור דגדלות. שלושתם מגיעים על זיווג ד'/ג'. לא מנקודות דס"ג, אלא מנה"י דא"ק.

תלמיד: מנה"י דא"ק, אבל זה אור אחד שמגיע והוא משתלשל מכתר לאבא ואמא או שכל אור מגיע מהמקום שלו בנה"י דא"ק?

לא, אור אחד. אור אחד שמגיע על ד'/ג' לכתר דנקודים, ולאבא ואמא ולזו"ן, זיווג אחד.

שאלה: יש כתר, אבא ואמא וזו"ן, כמו שאתה ציירת חולם, שורוק, חיריק. כתר מצליח להוריד ה' תתאה, אבא ואמא מצליחים להוריד ה' תתאה, וזו"ן משום מה לא מצליח ואז קורית שבירה. מה קורה שם? למה זו"ן לא מצליח?

כי לא יכלו לקחת בחשבון את כל הכלים דזו"ן. יש כאן בחינה ד' שהיא לא משתתפת בזיווג, לא יכולה, ולכן האור מגיע, אבל הכלים לא מוכנים ואז קורית שבירה.

שאלה: איך זה שהארה בנקבי עיניים, ב'/א' צמצום ב' לא נותנת הגנה לאח"פ דזו"ן?

איך יכול להיות? זו הארה דקטנות, זה רק אור החסדים חלש וכאן מגיע אור החכמה.

תלמיד: אבל הבסיס לכל חכמה זה חסדים. אם היה זיווג בנקבי עיניים, זה לא מספיק?

אני לא מבין אותך. אם יש לך חסדים שמגיעים רק מזיווג שנעשה בנקבי עיניים דראש דס"ג, איך יכול להיות שהם יכולים לא לתת זיווג לאור החכמה, שהם יכולים להתגבר? הם לא יכולים להכיל את אור החכמה. כל הבעיה היא שאור החסדים מה זה? זה כוונה על מנת להשפיע. אבל אם כוונה על מנת להשפיע מגיעה רק על עביות א', ב'/א' צמצום ב', ואז נותנים להם נגיד ב'/א' צמצום א', אבל זה לא ד'/ג'.

שאלה: איך זה שלא נעשתה במערכת הכנה של חסדים על זיווג ד'/ג'?

זאת בעיה גדולה מאוד. אתה שואל איך בכל זאת המערכת לא מוכנה לגלות את השבירה מראש ונותנת אפשרות לשבירה להתרחש? זה מפני שאין במערכת שום הרגשה מה זה רשימו ד'/ג'. רוצים לקבל אור חכמה על מנת להשפיע, אנחנו כולנו על מנת להשפיע, אז למה שלא? זאת אומרת, בראש אין שום בעיה, גם בכתר וגם באבא ואימא.

רק כשמשתמשים בגוף, אז מתגלים כלים דקבלה שאין עליהם כיסוי דחסדים, כוונה על מנת להשפיע אין. מתי זה מתגלה? מתי שהוא מקבל וכבר מרגיש שהוא מקבל על מנת לקבל. לכן כתוב בעלילה בא אליו, זאת אומרת כאונס, שלא ברצון. לא שראה שתהיה כאן שבירה והולך על זה, לא הולך על זה, רוצה ללכת על גמר התיקון.

שאלה: איזה שינוי האח"פ עובר מקטנות לגדלות?

הוא מוסיף לעצמו כלים דקבלה. באח"פ יש לך גם גלגלתא עיניים שהם עומדים למעלה מפרסא, חב"ד חג"ת עד החזה ותנה"י למטה מחזה, למטה מפרסא. ואז למטה מפרסא לא מגיע אור החסדים, כי שם מלכתחילה נמצאת בחינה ד' ואת זה הם לא יכולים לראות מראש. זה אותו דבר בדיוק כמו שקרה בחטא עץ הדעת. שלא יכולים לדעת מראש שזה יקרה, אבל כשזה קורה והרצון קיבל אור חכמה, הוא לא יכול יותר להחזיק את עצמו, "אכלתי ואוכל עוד", עכשיו הוא נמצא כבר בעל מנת לקבל.

שאלה: רשימו ד'/ג' עולה לפה דס"ג. איך הוא עולה לשם? היה צמצום ב', הוא אמור היה להיות חתוך משם לגמרי, אני לא מבין את זה.

רשימו יכול לעלות. מה זאת אומרת?

תלמיד: הוא לא שייך לס"ג בכלל. היה צמצום ב'.

כן, אבל הוא מתעורר, מנקודות דס"ג מתעורר רשימו בנה"י דא"ק. נה"י דא"ק רואה שישנם חסדים והוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, אז הוא מתעורר בגישה מאוד נקייה. והרשימו הזה עולה בכלל עד אין סוף, כמו שאנחנו לומדים, במלכות דאין סוף זה קורה ואחר כך יורד למטה.

תלמיד: אז כאילו הס"ג פתאום מרגיש מחדש את מה שהוא עשה עליו צמצום?

אני לא מבין את השאלה.

תלמיד: היה צמצום ב' על הרשימו הזה.

נכון, זה עניין של שתי רשימות, שתי רשויות. לפי רשות אחת מותר ונותנים גדלות. לפי הרשות השנייה, במצבים האלה לא יכול להיות. אבל אף אחד לא מכיר את השני. שתי רשויות, אנחנו עוד נלמד את זה, כנראה שנצטרך קצת לעמוד על זה. אבל תקבלו את זה קודם כל כעובדה, מגיע אור ע"ב ס"ג, עד הפרסא הוא מבטל את הפרסאות, נותן שם יכולת לקבל אור חכמה, על מנת להשפיע, אבל למטה מפרסא הוא לא עובד, הפרסא לא מתבטלת, ולכן שם קרתה שבירה. אחרי זה נוסף רשימו נוסף, שכבר למטה מפרסא אף פעם אין לנו ירידת האורות, אלא באצילות ועולמות בי"ע אנחנו משתמשים באח"פ דעליה. זאת אומרת, כל התיקונים הם למעלה מפרסא, למטה אין. למטה מפרסא יש לנו רק כלים שממתינים לתיקון וקליפה.

שאלה: בגדלות עולם הנקודים, אפשר להוסיף לשרטוט ראש, תוך, סוף?

אני ציירתי את זה, מה הבעיה?

תלמיד: איפה הראש, איפה התוך, איפה הסוף של גדלות עולם הנקודים?

יש את הראש (ראו שרטוט מס' 2) של כתר. יש את אבא ואמא, את הראש שלהם. ויש את הזו"ן כאן מתחתם. הכל אחד תחת השני. אם אתה רוצה לראות את כל השרטוטים האלה בצורה גיאומטרית נכונה, אז לא בכל דבר אתה יכול את זה לעשות. לא לכל דבר. זה בעיה.

תלמיד: הד'/ג' בציור, יש זיווג בפה דס"ג, זה הראש של גדלות עולם הנקודים?

זה ראש דס"ג. ראש דס"ג עושה זיווג דהכאה לצורך פרצוף הנקודות דס"ג, לצורך עולם הנקודים, ובונה עולם הנקודים בקטנות מזיווג בנקבי עיניים שלו, ואחר כך בונה גדלות בזיווג בפה שלו.

תלמיד: איפה שהחולם, שורוק, חיריק, איפה ראש, תוך, סוף בקו הזה?

מטבור עד הסיום.

תלמיד: מה זה מטבור עד הסיום?

ראש, תוך, סוף דנקודות דס"ג דגדלות.

תלמיד: ואין חלוקה?

מה זה אין חלוקה? יש ראש דהתלבשות, ראש דעביות וגוף. אתה שואל כך, אנחנו רואים [בקטנות] שכל שלושת החלקים האלה נמצאים אחד בתוך השני, ואחד מעל השני. איך בגדלות הם נכנסים לאותו מקום? איך יכול להיות שאותו חלק נמצא באותו מקום, וגם החלק שמתחתיו וגם החלק הנוסף שתחתיו, אין כאן מקום לשלושת החלקים האלה שייכנסו אחד אחרי השני. נכון? זו בעצם השאלה שלך.

תלמיד: לא, אבל זאת גם שאלה, כאילו יש חפיפה על אותו מקום.

אין מקום. אני לא יכול להראות לך את זה, אבל ככה זה. בהרבה מקומות כאלה יש קושי לשרטט את הפעולות האלה הרוחניות, כי אין מקום להביע את זה. אתה יכול לראות בשרטוטים של רב"ש בהם הוא כותב בצד. אין. תתאר לעצמך שהמהות הרוחנית לא נכנסת למקום הגשמי. תתרגל.

שאלה: שורוק בא לתאר מצב של אור בתוך הכלי, חולם של אור מעל הכלי, מה זה המצב הזה של חיריק שהאור נמצא מתחת לכלי?

מתחת לכלי זאת אומרת, נכנס לרצונות שאין לו כלים, שאין להם אור החסדים לקבל את האור. זה סימן. סימן, שאור נכנס לכלים דקבלה, ללא לבוש של חסדים.

שאלה: אמרת שבסוף נמצא כלים ממתינים לתיקון, וקליפות.

זה אחר כך בעולם האצילות, לא עכשיו.

תלמיד: אנחנו סוף של הפרצוף שלך, או שנולד פרצוף חדש?

לא הבנתי. שלי?

תלמיד: או שכל אחד בנפרד?

לא.

תלמיד: יש לי משהו שאני לא מצליח לבטא.

לא אל תייחס את זה אלינו, אחרת יהיה בלבול. עוד נדבר, זה עוד רחוק מאתנו. זה עוד גבוה,. זה יורד לאט לאט אלינו, אז תקבל הסבר.

תלמיד: זו מערכת של איך אותם כלים מתייחסים לבורא בחזרה.

זו מערכת שהיא מנהלת אותנו. היא עדיין לא שייכת לנשמות. זו מערכת שהיא מגיעה מהבורא. יש את (ראו שרטוט מס' 3) האור העליון, את מלכות דאין סוף, ואחר כך עולמות בריאה, יצירה, עשייה, ולמטה מזה אנחנו. ואנחנו מעלים את עצמנו, ומתחילים להיכנס כבר לסולם. זאת אומרת, לפי המסך. והיכן שאנחנו עדיין נמצאים עכשיו, זה עוד לפני המסך, לפי החיבור בינינו בלבד.

כשאנחנו מגיעים לחיבור הראשון, אז אנחנו נכנסים לסולם. ולפני החיבור אנחנו לא נמצאים בסולם, אלא ככה שבורים. זה הכול.

שרטוט מס' 3

שאלה: זה העניין. אז המערכת הזאת זה עלינו, זה איך היחס שלנו כלפיי?

המערכת הזאת שאנחנו לומדים חכמת הקבלה, היא מסבירה לנו על הסולם. ובמאמרים של המקובלים כלפינו, הם מסבירים לנו על המצב שלנו, של איך אנחנו נמצאים בעולם הזה. זה אנחנו. אז כל העבודה שלנו, היא כמה שיותר מהר לעלות דרך המחסום (ראו שרטוט מס' 3).

(סוף השיעור)