שיעור בוקר 05.07.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 434, הקדמה לספר הזוהר

אותיות י"ד – ט"ו

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 434, הקדמה לספר הזוהר, אות י"ד.

באות י"ד בעל הסולם מסביר לנו, כמו שכתוב "והנך מוצא, בהכרח, שיש ג' מצבים לנשמות, בדרך כלל:". ואז הוא מסביר שיש מצב א', יש מצב ב' ויש מצב ג'. סך הכול זה מה שכל הבריאה צריכה לעבור מתחילתה ועד סופה, ג' מצבים. מצב הג' הוא גמר המצב, גמר התיקון, מצב הב' הוא התיקון בעצמו ומצב הא' הוא ההתחלה. כמו שהוא אומר "מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה," עדיין במחשבה, במחשבת הבריאה, בבורא בעצם זה קורה "שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון." אין שום דבר ממצב א', ב' וג' שזה מקרה, אלא כל המצבים האלה הם בהכרח יוצאים זה מזה. אז "מצב הא' - הוא מציאותן בא"ס ב"ה, במחשבת הבריאה" בהתחלה "שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון." זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה"¹.

"מצב הב' - הוא מציאותה בבחינת שתא אלפי שני" ששת אלפים שנים, "שנתחלקו, ע"י ב' המערכות הנ"ל, לגוף ונפש," זאת אומרת כל הבריאה מתחלקת לשניים, גוף ונפש. אנחנו כבר יודעים שלא שנים, לא גוף ולא נפש זה מה שאנחנו יכולים לתאר. זה תמיד משהו מיוחד שצריכים ללמוד ולהשתדל להבין ולהשתדל להשיג, לתאר לעצמנו נכון מה כל זה. "וניתנה להן" לנשמות "העבודה, בתורה ומצוות," צריכים גם לברר מה זה תורה ומה זה מצוות, "כדי להפך את הרצון לקבל, שבהן," שאותו צריך לגלות מהו, "ולהביאו לבחינת רצון להשפיע נ"ר ליוצרם," שכל אותו רצון לקבל שהוא מתגלה בנו, שאנחנו רוצים אך ורק ליהנות לעצמנו, אנחנו צריכים להפוך אותו, ולעלות על ידו לבורא. "ולא לעצמם כלל. ובמשך זמן מצב הזה, לא הגיע שום תיקון לגופים," זאת אומרת גוף ונפש. הוא כותב שהנבראים מתחלקים לגוף ונפש. אנחנו מתקנים רק מה שנקרא נפש, נפשות. "ובמשך זמן הזה," ששת אלפים שנה "לא יגיע שום תיקון לגופים, רק לנפשות בלבד. כלומר, שצריכים לבער מקרבם, כל בחינת הקבלה לעצמם, שהיא בחינת הגוף," נקרא כך. "ולהשאר, בבחינת רצון אך להשפיע בלבד." זה מה שצריכים לעשות במשך ששת אלפים שנה. זאת אומרת, זו תקופה שכך הנשמות מתקנות רק את הרצון לקבל שבהן שיהיה בעל מנת להשפיע. "שזה צורת הרצון שבנפשות. ואפילו נפשות הצדיקים, לא תוכלנה להתענג בגן עדן, אחר פטירתן, אלא, אחר כללות כל גופן, להרקב בעפר." שוב, גם את זה צריכים לברר, מה כל המילים האלה "להרקב בעפר", מה זה "נפשות הצדיקים" ולא סתם נפשות, מה זה "גן עדן". כל מילה ומילה היא צריכה באמת ביאור ארוך מאוד, עמוק, מיוחד. אבל זה בעצם מצב הב'. זאת אומרת יש נשמות, הנשמות מתחלקות לגוף ונפש, ואנחנו צריכים לתקן את הגופים שבהן.

"מצב הג' - הוא גמר תיקון של הנשמות, אחר תחית המתים, שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין." הנפשות תיקנו את הנפש שבהן, עכשיו הגופים הם מיתקנים "כי אז, יהפכו גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף," רצון לקבל, הקבלה עצמה "שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה." שגם הגוף שהוא רצון לקבל הוא יהפוך להיות לרצון להשפיע. "ונעשים ראויים, לקבל לעצמם, כל הטוב והעונג והנועם, שבמחשבת הבריאה. ועם כל זה, יזכו לדבקות החזקה," למרות שיגדל להם כנראה כלי, רצון לקבל, בכל זאת יחד עם זה הם משיגים את הדבקות. זאת אומרת, הרצון לקבל שבהם שיגדל ויתמלא בכל הנועם והטוב, בכל התענוגים שבאים מהבורא, הוא לא יבדיל ביניהם לבינו, אלא יחד עם זה "יזכו לדבקות החזקה, מכח השואת הצורה ליוצרם. כי לא יקבלו כל זה, מצד רצונם" בלבד "לקבל, אלא מצד רצונם, להשפיע נ"ר ליוצרם, שהרי יש לו" לבורא "ית' הנאה, שמקבלים ממנו." ולפי מידת ההנאה שהם יכולים להשפיע לבורא, כך מידת הדבקות שלהם בבורא. "ולשם הקיצור, אשתמש מכאן ואילך, בשמות ג' המצבים הללו, דהיינו מצב א' מצב ב' ומצב ג'. ואתה" כותב לנו בעל הסולם "תזכור כל המתבאר כאן, בכל מצב ומצב."

כך אנחנו צריכים להתקדם. אתמול נגיד עשינו סעודה, סעודת מקובלים, ודיברנו על איך המקובלים מתארים לעצמם גמר תיקון שזה מצב הג'. שאנחנו כולנו מחוברים יחד ברצון אחד, נמצאים יחד עם זה בהשפעה לבורא, ודבוקים בו לפי השתוות הצורה עמו, וזה בעצם המצב שאליו אנחנו משתוקקים. זאת אומרת צריכים להיות "כאיש אחד בלב אחד"², ויחד כולם גם לקבל את הבורא שנמצא איתנו, וכך אנחנו מתארים את המצב הכי רצוי שיכול להיות שאליו בעצם אנחנו כל הזמן, כל רגע ורגע מכוונים את עצמנו יחד כולנו בינינו ולבורא.

תלמיד: בעל הסולם נותן פה תרשים זרימה שכולל את כל המציאות כולה, ממש מסכם פה הכול.

כן. סך הכול לא משהו מסובך. שלושת המצבים, התחלה, אמצע וסוף.

שאלה: האם אתה יכול לשרטט במעין מבט על את ג' המצבים האלה ולתת תמונה ברורה איפה אנחנו נמצאים בכל זה?

אני יכול רק לעשות גרף. יש מצב הא', 1, ואחר כך ממנו בא מצב ב', מצב 2, ומגיע למצב ה-ג', 3 (ראו שרטוט מס' 1), אין יותר חוץ משלושת המצבים הללו. כשאדם מגיע לתחילת לימוד חכמת הקבלה, שזה מושך אותו, שהוא נמשך לזה, אז נקרא שהוא נמצא במצב הא'. אנחנו נגיד נמצאים בזה. כבר הגענו למצב, למקום, שאנחנו יודעים שאנחנו צריכים להתחבר, שאנחנו צריכים לעבוד על האגו שלנו כדי להתחבר, ושבתוך האגו שלנו, כמה שאנחנו מתחברים, שם אנחנו לאט לאט מגלים לפי מידת החיבור בינינו גם את החיבור שלנו עם הבורא. כי הבורא נקרא הכול, כי סך הכול מה שאנחנו משיגים אנחנו בעצם משיגים אותו. זה המצב הראשון. המצב השני שאנחנו מתקדמים בצורה כזאת לתיקונים שלנו, עד שמגיעים לגמר התיקון, שזה מצב הג', ואליו אנחנו משתוקקים.

לכן אתמול, אני שוב מזכיר, עשינו סעודה, דיברנו על זה שאנחנו מנסים לתאר את עצמנו שנמצאים בקשר הסופי בינינו ועם הבורא יחד, והסמל לזה זה סעודה, כך מקובלים מתארים לנו את זה.

שרטוט מס' 1

שאלה: אני רואה חיצים שכל הזמן מניעים אותו, מה מניע אותו קדימה?

זה שאנחנו מקבלים כל פעם מצבים יותר ויותר מחולקים, שבורים והשבירה הזאת מתגלה יותר ויותר, עד שאנחנו מסיימים את כל השבירה בתיקון השלם (ראו שרטוט מס' 2). וכמה שמתקדמים אז מתגלה יותר ויותר שבירה, אבל אנחנו כבר מנוסים מזה שעברנו חלק מהדרך, ואנחנו יכולים כבר לתקן אותה בכל מיני צורות מתקדמות, מורכבות, וכך מתקדמים.

כרגיל כמו בחיים שלנו. כמו שלילדים שלנו אנחנו קונים כמה קוביות כדי שיעמידו אחת על השנייה. אחר כך קונים להם חלקים מהבית, שהם יבנו איזה בניין, ועוד, ועוד. זאת אומרת שהעבודה שלנו כעיקרון זו אותה עבודה, להתחבר בינינו, לבנות מהרצון של עשרה אנשים. בדרך כלל אנחנו רוצים לעשות את זה בקבוצות של עשרה כי זה מותאם לכלי הרוחני.

ועשרה אנשים כשמתאספים ורוצים להתחבר הם כך בונים ביניהם רצון שכל פעם מתעצב, מתייצב, מתעצם יחד.

שרטוט מס' 2

תלמיד: איפה האנושות נמצאת על המפה הזאת?

לאנושות יש חשבון אחר. על המפה הזאת 1, 2, ו-3 נמצאות רק נשמות שמקבלות רצון לעבוד ורצון להתחבר, ונגד הרצון להתחבר התגלות האגו, שיהיה על מה לעבוד. זאת אומרת, כאן רק נשמות מיוחדות. שזה, נגיד כל הקבוצה שלנו הבינלאומית הגדולה, אלפי אנשים שנמצאים בנטייה הזאת להגיע ממצב 1 למצב 2 ולמצב ה-3.

תלמיד: והקבוצה העולמית שלנו, איפה היא נמצאת על המפה הזאת?

אי אפשר להגיד כאן באיזה מצב, הייתי אומר שזה דומה במשהו (ראו שרטוט מס' 2, צבוע באדום). זו לא בדיוק נקודה, כי אנחנו כבר עברנו איזו דרך, ולכן יש כאן אנשים שרק מתחילים, שבאו לפני כמה זמן ועוד לא מרגישים אפילו שהם מתקדמים ובמה מתקדמים בדיוק, מה קורה להם. הם עדיין לא יודעים. אבל אפילו שלא יודעים, כמו, נגיד ילדים שנולדים בעולם הזה הם יודעים איפה הם, מה קורה איתם וכן הלאה, הם לא יודעים.

כמה שנים הראשונות, נגיד עד גיל 10-15 ואפילו יותר, הם לא כל כך יודעים מה קורה להם, אלא עושים מה שאומרים להם לעשות, וככה מתקדמים. עד נגיד גיל 20. מגיל 20 והלאה כבר מתחילים להיכנס בצורה יותר הכרתית לחיים. לכן אי אפשר להגיד איפה אנחנו נמצאים. אנחנו, כעיקרון, נמצאים בדרך, בכללות אנחנו עברנו אולי עד 20 אחוז מהדרך.

תלמיד: הענן האדום בשרטוט, ברור שיש לו כמה שכבות, כמה קבוצות מעגלים.

הוא מרוח, כביכול, על איזה קטע.

תלמיד: אתה יכול להביא אותו במילים, מה זה האדום?

האדום אלה הרצונות שלנו שנמצאים באיזה חיבור, בעוצמה מסוימת של חיבור. ובחיבור הזה אנחנו רוצים להתקדם יותר ויותר, בסופו של דבר עד שמגיעים למצב ה-ג'. אבל יחד איתנו בדרך, אם אפשר כך להגיד, אנחנו משפיעים על הענן הגדול שזו כל האנושות (ראו שרטוט מס' 3). והיא הולכת איתנו גם בזה שאנחנו משפיעים עליה. הם עושים את העבודה הזאת אבל לא בהכרה. הם כאילו מתקרבים, כאילו מדברים, יש כאלה שמאוד קרובים אלינו, מתעניינים לפעמים. זאת אומרת, המרחק הזה בינינו הוא לא מרחק בדיוק. יש כאן כאלה מאוד קרובים, ויש כאלה יותר רחוקים, ויש כאלה מאוד מאוד רחוקים מאיתנו, ובהתאם לכמה שאנחנו זזים גם הם איתנו. יש כאלה שממש מלווים אותנו, מסתכלים לפעמים לתוך האינטרנט שלנו, ומתכתבים ושואלים באיזו צורה. יש כאלה שפחות מזה, יש כאלה שרק שמעו, יש כאלה שיש להם אולי איזה ספר שלנו, ואז הם כך מתחברים.

אבל יש צורות חיבור מאוד שונות וישנן הרבה. בסופו של דבר, ככל שאנחנו נתקדם יותר יהיו שינויים בעולם הסביבתי. זאת אומרת בחיים של האנושות, עם כל תהליך ההתפתחות באכזבות ובכל מיני בעיות עם וירוס הקורונה, עם עוד כל מיני משברים. אז בהתאם לזה האנושות יותר ויותר עושה חשבון. בשביל מה אני חי? אדם שואל, וכן הלאה. ואז בהתאם לזה הם מחפשים תשובה ואז הם מוצאים אותנו.

חוץ מזה, כשאנחנו מתקדמים, בהתאם להתקדמות שלנו (ראו שרטוט מס' 3), אנחנו משפיעים אור מקיף והוא משפיע על כלל האנושות ואז הם מתחילים לגלות שאלות, למה אני חי, בשביל מה אני חי?זה מגיע מזה שהעולם עובר כל מיני משברים וגם מזה שאנחנו מפזרים סביבנו הארה כזאת. ואז יוצא שיש מצב שלילי של העולם יותר ויותר, והארה חיובית מאיתנו יותר ויותר, וסך הכול שתי ההשפעות ההפוכות האלה, מקרבות אותם אלינו.

כי אצלם יותר ויותר מתבררת השאלה, מה הטעם בחיי? ששואל כל אחד. ואז אנחנו יכולים להסביר להם שאנחנו בעצם נמצאים בתהליך של הבריאה ועוברים ממצב 1 דרך מצב 2 למצב השלישי, הסופי, שם אנחנו כולנו נהיה מחוברים יחד ועם כוח העליון בצורה אינסופית.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אז יש שני צירים מקבילים?

לא. הם מלווים אותנו, אין להם ציר של התפתחות. הם מתפתחים במידה שהם מתקרבים אלינו ומלווים אותנו.

תלמיד: קצב ההתפתחות שלהם תלוי בקצב ההתפתחות שלנו?

כן, וודאי, הם תלויים בנו. כי זו צורת הנשמות שאין להם רצון לקבל לחיבור, לדבקות, להשגת הבורא. ואצלנו, כבר מי שבא ונכנס אלינו, זה אלו שיש להם רצון להבין, להשיג בשביל מה אני חי. אז ישנם אנשים שחיים בלי לשאול בשביל מה אני חי. ואלו ששואלים, הם מגיעים אלינו.

תלמיד: מה קובע את קצב ההתפתחות, ב-ג' המצבים בציר שלנו, של הקבוצה העולמית?

קצב ההתפתחות תלוי בכמה שהבורא מגמר התיקון, ממצב ה-3 מאיר עלינו, ואז אנחנו מרגישים את מצבנו יותר גרוע, כי אנחנו הפוכים ברצון ממנו, אנחנו רצון לקבל והוא רצון להשפיע. אז אם הוא מאיר יותר אנחנו מרגישים פחות טוב, אבל ההרגשה שאנחנו מרגישים פחות טוב מעוררת אותנו לחפש את הסיבה למה רע לנו, ואז אנחנו מתגברים על האגו שלנו ומתקרבים אליו בעל כורחנו. או שאנחנו בלי לחכות שהוא יאיר עלינו, בעצמנו מפתחים את הרצון לקבל שלנו שימשך אליו, ולכן ההתקדמות שלנו כאן כוללת שתי צורות. מצב ראשון נקרא "דרך האור" או "דרך תורה", ומצב שני נקרא "דרך ייסורים".

אז יוצא כאן או בזה או בזה אנחנו מתקדמים. וכל האנושות בהתאם אלינו, מלווה אותנו. ומתחברים יותר, ויותר, ויותר, מכל האנושות אלינו מתחברים יותר ויותר נשמות, ויותר מתבהרים ויותר מתבהרים, עד שכולנו מגיעים למצב הסופי, לגמר התיקון (ראו שרטוט מס' 4).

שרטוט מס' 4

בסופו של דבר כולנו מגיעים אל גמר התיקון, כולנו מגיעים לחיבור אחד, "כאיש אחד בלב אחד" זה נקרא, וכולנו בזה מתחברים עם הבורא והוא ממלא אותנו. זה מצב ה-ג'.

מה קורה מעבר למצב ה-ג'? בינתיים אנחנו לא מדברים מפני שגם אין לנו שפה, אין לנו אפשרות להסביר את הדברים האלה שנמצאים למעלה מהתיקון השלם. כמו שהפיזיקאים, מתקשים להסביר מה יש מעבר למהירות האור. עד מהירות האור פחות או יותר אנחנו יכולים איכשהו להסביר, יש לנו כל מיני תיאוריות וגם לא רק תיאוריות, בצורה פרקטית יכולים להסביר את זה. אבל מעבר לזה, לא מסוגלים. אין לנו מילים, אין לנו הרגשה, אנחנו לא מרגישים את זה, לא טועמים את הדברים האלה, כי זה למעלה מהרגש והשכל שלנו.

כמו שכותב רמב"ם, כל העולם הזה בנוי תחת מהירות האור. ולכן למעלה אנחנו לא יכולים. אנחנו יכולים להבין את זה מתוך חכמת הקבלה. כי עד מהירות האור זה נקרא שיש לי כלי ויש לי יכולת לעבוד בתוך הכלי, לחבר אותו, לתקן אותו, ואז לפי זה הכלי מתמלא. אבל כשהכלי כבר מתוקן כולו ומלא בכל האור אין סוף, זאת אומרת, שהבורא מחובר עם הנברא ונמצאים במצב הג'. מה יכול להיות למעלה מזה? מצד אחד.

מצד שני אנחנו יכולים להגיד בתיאוריה שלנו, שאם אנחנו מתקנים את עצמנו ונמצאים בקשר עם הבורא, שכל הרצונות שלנו מתוקנים, אז אנחנו מגיעים לאיזו דרגת חיים אמיתיים, ששם אנחנו יכולים לחיות, לחקור, להבין. אבל בינתיים אנחנו לא יכולים, אין לנו כאלו תכונות שאנחנו נוכל לחקור את המצבים וכך להתקדם. לאט לאט אנחנו נבין. מקובלים נותנים לנו רמזים פה ושם, אבל בינתיים אין לנו לזה שום גישה כי אנחנו לא מבינים אפילו בדיוק מה קורה בציר 1,2,3.

שאלה: מתי הענן האדום והענן הירוק מתחברים לענן אחד?

לאט לאט במשך כל הציר. זה תלוי בכמה שאנחנו נעשה הפצה, זו הבעיה שלנו, לעשות כאן פעולות הפצה, השפעה מלמעלה למטה, זאת אומרת, מהמצב שלנו למצב של האנושות (ראו שרטוט מס' 4). ולכן אנחנו עכשיו כשמתחילים להתקדם על בטוח למצב הג', ומבינים את זה ומרגישים את זה, אנחנו צריכים יותר ויותר לעורר את עצמנו להפצה, ולהסביר לכל העולם לאן אנחנו מתפתחים. מסבירים את זה דרך מה שקורה לנו, מה שקורה עם כל האנושות, למה היא נמצאת ועוברת כאלו מצבים לא נעימים, וזה הכרח שיהיה.

אדם שנמצא בהתפתחות אישית, הוא עוד יותר נמצא בכל מיני לחצים, אבל הלחצים שלו הם דווקא מכוונים אותו בדיוק למטרה. האנושות לא מבינה את זה. ככל שהיא נכללת איתנו, היא מקבלת דרכנו איזו הארה, שאני קראתי לה אור מקיף, ועל ידי הארה הזאת הם מתחילים להתחבר אלינו יותר ויותר, ומתוך זה מתחילים להבין יותר ויותר מה קורה.

תלמיד: ואיפה נקודת הממשק בין שני העננים הירוק והאדום?

איפה הם נפגשים?

תלמיד: כן, ממש מתחילים כבר להיות ענן אחד משותף.

זה תלוי בהפצה שלנו, אבל כל הזמן יש דיפוזיה מענן ירוק לענן אדום. ולכן אנחנו גדלים, גדלים, גדלים, לפעמים יותר, לפעמים פחות, זה תלוי בתנאים הסביבתיים שלנו, בכמה שטוב או רע מתגלה בעולם.

שאלה: איך המנגנון עובד שאנחנו משפיעים אור מקיף לאנושות, איך אנשים יכולים להשפיע אור מקיף?

על ידי זה שאנחנו מדברים, מתחברים איתם, על ידי זה שאנחנו עושים הרצאות, פותחים שיעורים דרך האינטרנט, שם בעיקר ההפצה שלנו, על ידי זה הם מתחילים, אפילו שהם לא מבינים בדיוק מה אנחנו מדברים, אבל איכשהו ההארה הזאת היא מתפזרת בכל האנושות. אפילו שאנחנו לא נעשה כלום, בכל זאת מאיתנו ישנה השפעה לאנושות, כי סך הכול גם הם וגם אנחנו שייכים לרצון לקבל אחד שהבורא ברא. לכן מתוך זה שאנחנו נמצאים במערכת אחת, יש להם הארה מאיתנו. אבל אם אנחנו עושים את זה עוד בצורה מכוונת בהפצה, בהסברים, כאן ממש אנחנו מזרזים את ההתפתחות.

שאלה: מה בדיוק התכלית של האנושות בשונה מהתכלית שלנו או שזה אותו התפקיד?

הם חלק מהכלי, ודווקא הם נושאים בתוכם רצון לקבל גדול, ואנחנו רק כוונה, רק מחשבה. בסופו של דבר כמה שאנחנו נמצאים בכוונה לגמר התיקון וכמה שהם מתחברים אלינו עם הרצון שלהם הגדול, אנחנו מגיעים ככלי שלם לגמר תיקון. לא יכול להיות שאנחנו בעצמנו נתקדם אם לא נתחבר איתם, אז עבור מה יש לנו כוונה? היא צריכה לשבת על הרצון לקבל ולנהל אותו. לכן אנחנו צריכים לדאוג כל הזמן לאנושות, שהיא גם תבין ותרגיש איפה היא נמצאת, ותזדהה עם אותו תהליך שאנחנו עוברים.

שאלה: אמרת קודם שהבורא מאיר לנו ממצב הג'. מה הוא מאיר לנו ממצב הג' למצבנו הנוכחי?

האור של גמר התיקון הוא מאיר אלינו ומושך אותנו למטרה. והאור הזה ככל שאנחנו הפוכים ממנו, נמצאים באגו שלנו, אנחנו מרגישים השפעה שלילית. כמה שבכל זאת מהשפעה שלילית נוכל להעביר להשפעה חיובית, זאת אומרת את האגו שלנו, את הרצון לקבל נהפוך לרצון להתקרב בינינו, לרצון להשפיע, בהתאם לזה אנחנו נרגיש גם את האור שמאיר לנו כאור הטוב. וכך אנחנו מתקדמים.

תלמיד: איך יכולים לקלוט את האור של גמר התיקון שקיים עכשיו במצב הנוכחי?

הוא קיים, הוא נמצא, אין שום בעיה, חסרים לנו כלים שאנחנו יכולים לקלוט אותו. השדה הזה של האור העליון המלא בכל המציאות, "אין עוד מלבדו" ו"כבודו מלא עולם" מה שנקרא, הוא קיים בכל מקום, ואין מה שנסתר ממנו. רק האדם כמה שהוא מתאים לאותה ההארה לפי התכונות שלו ושל אותו האור. האור הוא כולו משפיע, כמה שאדם נגיד באחוז אחד אם הוא יעשה מעצמו גם משפיע, ובדרך כלל אנחנו עושים את זה בעשיריות, בקבוצות, כמו שממליצים מקובלים שכבר עשו את הדרך, אז אם אנחנו בעשירייה רוצים להידמות ביחס בינינו, בהשפעה הדדית לאותו האור העליון שמאיר עלינו, אנחנו מתחילים להרגיש שהוא מאיר. ואז מתחילים לעבוד עימו בצורה מה שנקרא, "אני לדודי ודודי לי", בהשפעה הדדית.

שאלה: בהקדמה לזוהר מדובר שמצב הא' זה השתלשלות העולמות, והתיקון זה מצב הב'. למה סימנת שאנחנו במצב הא' ולא במצב הב' בשלב התיקונים?

לא שאנחנו נמצאים במצב א'. יש כאלו שרק מתחילים ואז הם נמצאים במצב הא', כשנכנסים לבני ברוך. יש כאלה שמתקדמים וכבר נמצאים במצב 2, עד שדרך 2 הכללי אנחנו מתקדמים. אני לא רוצה לציין כאן כל אחד ואחד איפה הוא נמצא, ואיך הוא משתנה מרגע לרגע, אבל אנחנו כל הזמן נמצאים בהתקדמות מ-1 דרך 2 ל-3 (ראו שרטוט מס' 4).

שאלה: לא הבנתי מה ההבדל בין מצב א' למצב ג'?

פשוט, במצב א' אתה אגואיסט במאה אחוז, זו תחילת הבריאה. במצב ג' כל הרצון לקבל שלך האגואיסטי יתהפך לרצון אלטרואיסטי, כך שמכל הרצון שלך תעשה את כל הפעולות רק כדי להשפיע לזולת, ובזה אתה דומה לבורא עד כדי כך שאתה נכלל בו, במצב ג'.

שאלה: מצב ג' של גמר התיקון הוא לכל העולם, לעשירייה או לאדם הפרטי? האם זה לכולם או בנפרד?

לכולם. כולם נכללים בבורא, הכוונה היא, ברצון להשפיע שמחבר בינינו, אבל ודאי שבמצב ג' כל אחד מקבל את מה שהוא בסך הכול צריך לקבל לפי שורש הנשמה שלו. אחר כך נהיה מחוברים עד כדי כך שלא תהיה ברירה, אף אחד לא יוכל להימנע מהמצב הסופי. במצב הסופי כולנו מקבלים אותו מצב, ואין הבדלים בין צדיקים לרשעים, בין טיפשים לחכמים, בין עצלנים לזריזים. אין שום הבדל, כולנו בסופו של דבר נעשים "כאיש אחד בלב אחד".

תלמיד: גמר התיקון של העשירייה שלי נניח, יתרחש יחד עם כל הכלי העולמי ועם כל העולם או אולי לפני כן?

ישנם מקובלים שבמשך ההיסטוריה הגיעו עד לגמר התיקון. יש גמר תיקון פרטי, שנשמה אחת יכולה לעבור את כל הדרך ולהגיע למצב המתוקן, כמעט המצב המתוקן, היו כאלה נשמות שעשו את זה, והיו נשמות שעצרו באיזה מקום, זאת אומרת, הם מתקדמים כולם למצב ה-ג', אבל יש בזה הרבה מצבים. בסופו של דבר כולנו חייבים להגיע למצב ה-ג'.

תלמיד: מה זה מצב ה-ב'?

את המצב השני ציינתי לא נכון בשרטוט, (ראו שרטוט מס' 5) אני חושב שכדאי לי לציין אותו אחרת, כמספר 2 כזה גדול שהוא מ-1 עד-3, זה המצב, זה כל התהליך שאנחנו עוברים. המצב הראשון הוא תחילה, כניסה, מצב 2 אלה התיקונים, ומצב 3 זה גמר תיקון.

שאלה: בשרטוט שעשית סימנת בירוק את האנשים היותר קרובים אלינו, אלה ששומעים יכול להיות חלק מהשיעורים. מה הופך מישהו מירוק לאדום, לכזה שהוא פתאום עכשיו איתנו?

ירוק זו כל האנושות ברצון לקבל שלה. יש ביניהם יותר קרובים ויותר רחוקים מאיתנו לפי סוג הרצון, לפי עוצמת הרצון, לפי השאלות שהם שואלים, לפי כל מיני תשובות שהם מסוגלים לקבל מההסברים שלנו ולהתקרב. יש כאלה שהם מבולבלים עם כל מיני תיאוריות למיניהן, כל מיני שיטות רוחניות כביכול. כול זה האנושות.

תלמיד: מה הופך אדם מירוק לאדום?

אדום זה נקרא ":נקודה שבלב", (שרטוט מס' 5) זאת אומרת לכל אדם ואדם יש רצון, וברצון הזה יש נקודה אדומה בוא נגיד, שנקראת "נקודה שבלב". זו ההשתוקקות לבורא. אדם לא מבין אולי שזה בדיוק לבורא, אבל הנקודה הזאת נמצאת, וזה הרצון עצמו שמושך ומפזר אותו לכל מיני כיוונים ולא נותן לו בדיוק להתקרב לבורא, לעל מנת להשפיע. ככה בעצם כל אדם ואדם נמצא, הוא מורכב משני רצונות, כי זה בא לנו מהשבירה של הכלי היסודי הראשון שנקרא "אדם". כי פעם הרצון הזה היה אדם שהבורא ברא בו את הרצון הזה שנמצא בו, בדבקות בו, ואחר כך שבר אותו בכוונה כדי לחלק אותו להרבה מאוד חלקים. בדרך כלל אנחנו אומרים שאלה 600 אלף חלקים ועוד תתי ותתי חלקים. ובכל אחד יש אותו מבנה, יש לו רצון גדול לכל מיני תענוגים, שנקרא אגו, רצון אגואיסטי, וגם נטייה לבורא, שני הרצונות האלה נמצאים בעצם בכל אדם.

שרטוט מס' 5

והבורא מאיר אלינו מגמר התיקון אור מיוחד (שרטוט מס' 5, החץ הכחול מימין), והאור הזה לפי העוצמה שלו, כמו במגנט, חלק מהנשמות מקרב יותר וחלק פחות, ואז כמו ששמים מעל כל החלקים ממתכת מגנט וכל אחד מהחלקים האלה מתחיל קצת להתרומם לקראת המגנט, כך אנחנו בהתאם לאור הזה המאיר לנו מגמר התיקון אלינו. וכך אנחנו מסתדרים.

האנשים האלו שמרגישים כבר את האור הזה שמאיר במשהו, מרגישים איזה חיסרון, חוסר מנוחה, ואז הם מחפשים [תשובה] בשביל מה אני חי, למה אני חי, כי האור מאיר מגמר התיקון, מהמצב הסופי, ואז הם מחפשים איפה הם יכולים למצוא משהו כדי להתקרב והם מגיעים אלינו. וישנם אנשים שעדיין לא מרגישים את זה. זאת אומרת החלקים האלה מתרוממים על ידי המגנט יותר או פחות וכך הם מגיעים. לכן אם אנחנו עושים הפצה באינטרנט, בכל מיני מקומות, אנחנו עוזרים להם להתעורר ואז מגלים בהם את הנקודות שבלב, את הנקודה האדומה הזאת, שתתעורר בכל אחד ואחד. כך הם מתקרבים אלינו ואנחנו כולנו [מגיעים] לגמר התיקון.

לכן כמה שיתקרבו אלינו יותר אנשים, כמה שנוכל לחבר את כולם יחד באהבה בינינו למצב הסופי, כך אנחנו קודם כל נינצל מכל הבעיות, מזה שההתקדמות לא תהייה בדרך האור שמאיר אלא בדרך החושך, כי יש לנו שתי צורות התקדמות, או 1 או 2, בצורה כזאת אנחנו יכולים להתקדם, האחת נקראת "דרך האור", "דרך תורה", והשנייה נקראת דרך הייסורים.

שאלה: האם היו הגבלות על הגוף גם עבור המקובלים שגילו את כל 125 המדרגות?

הגבלות וודאי היו, כי בלי הגבלות איך אנחנו מתקדמים? הגבלות לא מגיעות לנו מלמעלה, מלמעלה מגיע אור, ההגבלות הן כולן מתעוררות מהרצון לקבל השבור שישנו בכל אחד ואחד. זה מה שקורה לנו.

שאלה: מצב הא' ומצב הג' הם מעל הזמן, כן?

כן.

תלמיד: זה שתי נקודות של התחלה וסוף.

כן.

תלמיד: אז בצורה כללית מצב הב' אפשר להגיד שאפשר לחלק אותו לשניים, לאבולוציה של האנושות עד שמתחיל התיקון ומהרגע שנכנסים לסולם רוחני זה שלב שני?

לא, מצב שתיים זה מלפני נגיד 5800 שנה, מרגע שהתחילה האבולוציה הרוחנית של אלו שחיים בעולם הזה. לפני זה אנחנו לא מחשיבים את הבריאה שהיא כולה הייתה ללא יכולת להתקדם בציר הזה, לא היה קיים הזמן הרוחני, כי לא היו יורדים אורות על חלקי הבריאה כדי שיתחילו להתחבר ביניהם ולהיתקן. אלא הייתה אבולוציה ארוכה, מיליארדי שנה, שאתה יכול לספור את השנים האלה אבל אין לנו בזה שום עניין מבחינה אבולוציונית, מבחינת התיקון.

תלמיד: אז איפה החלק הזה נמצא על הציר?

על הציר לא נמצא, כי הציר הוא כולו ההתפתחות הרוחנית. רק ההתפתחות הרוחנית. אנחנו לא מחשיבים את דומם, צומח, חי, כי אין להם התפתחות מעצמם, אלא כמו שכתוב "הם עולים ויורידם בהתאם לאדם".

תלמיד: אני רוצה להגיד קודם שזה מאוד מיוחד פתאום להתחיל את השיעור דווקא עם הקדמה לזוהר, עם הציטוטים, יש הרגשה אחרת.

אתם אולי לא זוכרים אבל אנחנו התחלנו את הלימוד שלנו לפני שנה וחצי בסגנון הזה החדש. תקנו אותי.

קריין: כן. של פסוקים בנושאים שונים. כן, בערך שנה וחצי.

למה? כי אני ראיתי שהצטרפו אלינו הרבה אנשים ורציתי להביא את כולם לרמה אחת, ללבל אחד. ולכן לא ראיתי משהו שיכול לעזור לנו גם להבין בכללות את חכמת הקבלה, גם את הדרך שלנו, גם איך שאנחנו צריכים להתחבר לקבוצות, גם מה שכל אחד ואחד [צריך]. בקיצור רק בצורת הפסוקים שאנחנו לוקחים אותם מהמקורות שלנו, במיוחד זה בעל הסולם ורב"ש, לפעמים עוד מקובלים ידועים, אז בצורה כזאת אנחנו גם מכירים את מה שהם כתבו וגם מה שאנחנו צריכים לעשות ואנחנו מתקדמים יחד. אז בין מי שוותיק למי שצעיר, איכשהו זה מתאזן. ובעיקר בצורה כזאת אנחנו מקבלים דחף להתחבר בינינו, וזה מה שאני רואה שבכל זאת קורה ברוך ה' וככה מתקדמים.

תלמיד: ועכשיו אנחנו פחות או יותר מיוצבים אחרי שנה וחצי?

כן, בכל זאת אנחנו היום יכולים לדבר גם בתע"ס, גם בזוהר, גם בהקדמות, בכל החומר של חכמת הקבלה בצורה שווה בוא נגיד כך. יש הבדל תמיד בין אחד לשני, כי לכל אחד יש סוג נשמה משלו, אבל בכל זאת התפיסה הכללית ישנה בכולם.

וחוץ מזה נתקדם ותשאלו שאלות ותראו כמה אנחנו עוזרים זה לזה. הכול תלוי ברצון האדם בלבד, אם הוא מתוך הרצון שלו מבין איך להשתמש בו נכון, לבטל את עצמו, להתחבר עם הזולת, בחיבור עם הזולת להתחיל לגלות מה זה נקרא תכונה רוחנית, אז שם הוא ימצא את הבורא, את העולם העליון.

שאלה: רציתי לשאול לגבי השרטוט וכל מה שקראנו, אם מצב ב' הוא מצב תיקון הנפשות בלבד בלי הגופים, ומצב הג' שהכל מתוקן, אז איפה מתחיל התיקון של הגופים בכלל?

זה מה שאומר בעל הסולם, "מצב הג' - הוא גמר התיקון של הנשמות, אחר תחית המתים", זאת אומרת שיש כאן בדרך תיקון שנקרא תחיית המתים נגיד [מסומן בעיגול כחול] (ראו שרטוט מס׳ 6), "שאז יגיע התיקון השלם, גם אל הגופין" רצון לקבל "כי אז, יהפכו" כמו שהוא כותב במצב הג' "גם את הקבלה עצמה, שהיא צורת הגוף, שתשרה עליה צורה של השפעה טהורה".

שרטוט מס׳ 6

תלמיד: זה חלק משלב הב'?

זה חלק משלב הב', בסוף הב'. הוא כותב על זה אחר כך בתוך ההקדמה בצורה יותר מפורטת.

תלמיד: ומה ההבדל בין תיקון הנפש לתיקון הגוף?

אני לא יכול להסביר את זה, אני גם כן לא רוצה לבלבל אתכם. לא מחכמה השאלות שלך, בוא נתחיל להבין מה זה תיקון הנפש בצורה פשוטה, ולא לקפוץ לדברים שחוץ מהשמות שלהם אנחנו לא מכירים יותר כלום.

תלמיד: אז מה זה תיקון הנפש בצורה פשוטה כמו שאתה אומר?

תיקון הנפש שאנחנו עושים עכשיו זה שאנחנו רוכשים כלים דהשפעה, בונים אותם על פני הכלים דקבלה שלנו, וזה נקרא תיקון של נגיד ט' ראשונות בתוך הפרצוף. וכשרצון לקבל גם כן מצטרף ועובד עם הט' ראשונות בצורה השלמה זה נקרא כבר גמר התיקון, ש"חשכה כאורה יאיר". אבל אין לנו את ההבחנות האלו, אנחנו לא יודעים איך אנחנו מחולקים, במה אנחנו משפיעים עכשיו, במה אנחנו יכולים להשפיע אחרי התיקון של הגופים, של הרצון לקבל ממש.

בוא נגיד כך בצורה פשוטה, הרצון לקבל שלנו עכשיו יכול לעבוד בעל מנת להשפיע בזה שהוא מצמצם את עצמו ומצטרף לכוח העליון, בצורה שהוא מצורף עליו, זה התיקון של הנפשות. ואחר כך כשבצורה כזאת אנחנו גומרים את הדבקות אז אנחנו מגיעים למצב שגם כן הגופים יתקנו, שאנחנו יכולים גם ברצון לקבל בעצמו לעשות את התיקונים בעל מנת להשפיע.

אבל אין לזה מילים, קשה מאוד להסביר את זה, נתבלבל, נסתבך בוא נגיד בצורה פשוטה. אני אוהב לדבר על מצבים שאחר כך אני בטוח שהתלמידים לא יתבלבלו. אז השאלה טובה אבל היא עוד לא בשבילנו.

יש תיקונים בעלייה לדרגת הבינה, יש תיקונים שהם כבר בדרגת המלכות, אז נדבר על זה, תיקונים שבאח"פ דעליה ותיקונים שבאח"פ דירידה. לאט לאט מתוך ההקדמה הזאת אנחנו נבין יותר.

שאלה: המאמץ שאנחנו עושים שמייצר את החיסרון של הניצוצות החדשים של הנשמות, האם הוא קובע את המהירות שהם יתעוררו?

ודאי שהתיקונים שלנו מפני שאנחנו נגיד איזו עשירייה, אתה נמצא באיזו עשירייה ויש לנו כאלה הרבה עשיריות, כולנו מעשירייה אחת שזאת הנשמה הכללית של אדם הראשון, כולנו חלקים ממנה מהמערכת הזאת, אם כל אחד מתקן משהו בתוך העשירייה שלו, בהתקשרות ליתר החברים, אז העשירייה שלו מתחילה להיות יותר אקטיבית ומשפיעה גם כן לעשיריות האחרות שבמערכת אדם הראשון.

וגם כן מתוך המערכת הזאת שזה אנחנו, "בני ברוך", אנחנו משפיעים לאלו שלא שייכים עדיין לתהליך הרוחני, לתהליך התיקון, שנמצאים כאן [מסומן בצורה ירוקה], גם כן משפיעים עליהם, וכך מתקדמים (ראו שרטוט מס׳ 6).

לכן רצוי שכל אחד יתקדם קודם כל בעשירייה שלו, ואחר כך מתוך העשירייה שלו שיתחיל להפיץ את חכמת התיקון, שיטת התיקון לכל האנושות בכמה שמסוגלים. על ידי זה אנחנו מחברים אלינו רצונות חדשים, כוחות חדשים, וכך יותר מהר נתקרב למצב הג', למצב 3.

שאלה: אנחנו רואים שכל הציר מתקיים ומתקדם עד גמר תיקון כתוצאה מכוח בהתחלה במספר 1 שבשרטוט שנקרא "מחשבת הבריאה". אנחנו יכולים ללמוד ולהשיג משהו מהמחשבה הזו?

אנחנו צריכים להמשיך את התיקונים שלנו מהאור הזה שמשפיע עלינו ממצב הג', זה האור של גמר התיקון. זה 3, ג', הוא מאיר לנו ממצב ה-3 (ראו שרטוט מס׳ 6).

תלמיד: במצב ה3 מחשבת הנברא דומה למחשבת הבורא?

שם הכול מתאחד יחד במחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו.

שאלה: שש מאות אלף החלקים של בני האדם, זה אישי או שזה אוסף כולל של כל בני האדם?

אין מספרים, אין לנו, אין לנו הבנה במה זה שש מאות אלף ועוד חלקים ועוד חלקים. ודאי שיש הרבה מאוד ואי אפשר לספור אותם. אלא אנחנו בחכמת הקבלה מדברים לא על המספרים עצמם כמו שבעולם הזה, אלא במהות המספרים. זאת אומרת, עד כמה אנחנו מתחלקים בינינו ומתאחדים בינינו לרצונות מנוגדים או רצונות מחוברים.

שש מאות אלף זה פשוט מספר שהוא רק מסביר לנו שכולנו כולנו נפרדים זה מזה, אבל זה לא שש מאות אלף זה הרבה מאוד, זה הרבה יותר. ממספרים אנחנו אחר כך נלמד מה זה מספרים, דרגת שש, כפול עשר ועוד עשר ועוד עשר, למה המקובלים התחילו להגיד שזה שש מאות אלף, להסביר לנו שזה המספר. לא להיות קשור למספרים, מספרים בחכמת הקבלה מסבירים לנו את מהות המצב.

שאלה: גם אני רוצה להצטרף לחבר שאמר שמאוד מעניין להתחיל את השיעור דווקא בזה. בעל הסולם אומר פה "שיש ג' מצבים לנשמות, ... שכבר יש להן שם, צורה העתידה, של גמר התיקון". מה זה אומר בעצם?

"צורה העתידה "של גמר התיקון היא כבר קיימת, כי ברוחניות אין לנו זמן אלא מצבים, והמצבים האלה מתגלים כלפי האדם המשיג. ולכן ישנם אנשים שנמצאים בגמר התיקון וישנם שלפני זה. ואנחנו מדברים על איך אנחנו מתפתחים מהמצב המקולקל ועד המצב המתוקן.

תלמיד: זאת אומרת, המצב כבר קיים בעולם העליון?

ודאי שהכול קיים ואין שום דבר שלא קיים.

תלמיד: אנחנו קיימים גם בעולם העליון?

כולנו קיימים באין סוף גם כן, נכון.

שאלה: כשאני מושך רשימות, מאיפה אני מושך רשימות, מהאני הקיים העליון?

כן.

תלמיד: אז יש עוד אחד כמוני למעלה, זה מה שבעצם אתה אומר?

יש כמוך למעלה, שזה האב טיפוס שלך המקורי שהוא הרבה יותר טוב ממך, שלם, נמצא בצורת אהבה, מחובר עם כולם. ולעומת זה נמצא למטה מה שאנחנו רואים.

שאלה: שאלה מעניינת, אם אדם מ"בני ברוך" נפטר מהעולם הזה במצב 2, האם הוא חוזר להתגלגל לעולם הזה בהמשך התיקונים?

שאלה מעניינת למי שחושב על עצמו.

תלמיד: זה בא מהעשירייה.

אבל אנחנו מדברים בדרך כלל לא על עצמנו, אלא על התהליך הכללי ועל גמר התיקון לכולם, שעל זה אני עובד, ולכן על עצמי אני לא חושב.

לכן לשאלה שלך בעצם אין מקום בחכמת הקבלה. אני יכול לענות לך, אבל מה זה ייתן לך? השאלה הנכונה של האדם, "איך אני מעביר את כולם לגמר התיקון, קדימה, כמה שיותר קרוב לחיבור".

תלמיד: תמיד למדנו שאין לנו נשמות, שאנחנו צריכים לבנות את הנשמה שלנו. כשאנחנו מדברים עכשיו על נשמות, יש לנו כבר נשמה או שעדיין לא, או שצריך לבנות אותה?

"נשמה" זה נקרא רצון לקבל שהשיג צמצום, מסך, אור חוזר ונמצא בהתאם לזה דומה לאור העליון, לבורא. שיכולים בצורה כזאת הדדית להיות קשורים זה לזה ואז אדם מתחיל לקבל מהבורא מה שמסוגל בעל מנת להשפיע. זה נקרא שיש באדם "חלק אלוה ממעל".

תלמיד: זאת אומרת, אנחנו צריכים לבנות את הנשמות שלנו?

נגיד, כן.

שאלה: במצב הב', לא ברור זה שהוא כותב שיש תיקון רק לנפשות, חשבתי שיש תיקון רק לרצון לקבל, רק לגוף.

לא. נפשות זה גם רצון לקבל שמקבל תיקון על הרצון הקטן שלו שנקרא "נפש רוח". זה נקרא "נפשות".

שאלה: איך שלושת המצבים האלה באים לידי מימוש בתוך העשירייה. הרי כל חבר עובר מצבים אחרים בנסיבות אחרות?

כן. ודאי שכולנו עוברים מצבים שונים, ויחד עם זה כולנו יחד נמצאים במערכת שנקראת "אדם הראשון", מערכת הנשמה הכללית, ושם גם כל בני אדם שבכלל אין להם עדיין, אפשר להגיד, לא נפש, רוח, נשמה, לא כלום, אבל בכל זאת קיימים באותה המערכת. ולכן כולנו מתקדמים וכולנו מקדמים זה את זה. כך המערכת הכללית עובדת.

שאלה: בימינו אדם שמתעוררת אצלו נקודה שבלב עומדים לפניו כל התיקונים, נגיד ששת אלפים מדרגות, או שכבר עשו עבורו חלק מהעבודה?

לא. הוא חייב לעשות מה שיש בנשמה שלו ואז בצורה פרטית הוא צריך לעבוד. כמו שילד, תינוק שנולד הוא גם מזרז את עצמו ודאי אם נולד היום ולא לפני אלף שנה כדי להגיע להיות נגיד מדען או מומחה מיוחד במשהו.

הוא עובר עם כל מה שהיה לו, על כל מה שהעולם השיג לפניו, הוא צריך בכל זאת להשיג את זה בעצמו ולהמשיך.

תלמיד: וסביבה חזקה יכולה לקצר לאדם את הדרך?

כן, ודאי. במידת הדבקות שלו בסביבה חזקה, כך הוא גם מתחזק.

שאלה: לגבי סוף שלב הב', הפירוד שנוצר בין הרצון לקבל של הגוף ושל הנשמה. הרי זה כבר מצב שמשתנה למעשה שמשפיע על התפיסה שלנו והיכולת שלנו להיות מופעלים על ידי הכוח העליון. מה קורה אז ברצון לקבל עצמו?

אני לא יודע. אני לא נמצא בסוף מצב הב' לקראת מצב ג'. ואני לא מבין מאיפה אתה שואל את זה, אלה שאלות לגמרי לא לעניין. אתה שואל על דברים שעוד כל כך רחוקים מאתנו שאין לי שום אפשרות להסביר לכם על זה. ולכן, בוא נגיד שהשאלה שלך היא דוגמה מה לא צריכים לשאול. כי אין לך, לא מילים על זה, לא הבנה, ולכן לי אין על זה תשובה.

אנחנו נמצאים בתחילת מצב הב'. איך אתה שואל על סוף מצב הב'? אני מבין שישנה שאלה כזאת, אבל מה מסבירים? כי בכל רגע ורגע, מדרגה לדרגה, אנחנו מתקנים את הרצון לקבל שלנו יותר ויותר על מנת להשפיע, ובאים לנו לפי זה במוח ובלב הרגשה והבנה על מציאות חדשה.

ואז אנחנו כאילו נולדים כל פעם מחדש עם הבנה, עם הכרה, עם תפיסת מציאות, עם ראיית החיים בצורה אחרת. איך אתה יכול להסביר לתינוק, אפילו בעולם הזה, איך מרגיש אדם מבוגר? אתה לא מסוגל, כי לאדם המבוגר יש שכל ורגש גדולים עם הרבה נתונים, ולכן לפי זה הוא תופס את העולם כך שלתינוק הוא לא יכול למסור את זה. זה הקושי, לשאול אפשר הכול, אבל להסביר לתינוקות אי אפשר, אלא רק לגדל אותם בצורה הדרגתית. אז תהיו סבלניים, בואו נתקדם יחד בחיבורים מתקדמים בינינו ואז נגיע גם לשאלות כמוך.

שאלה: בשרטוט שעשית אנחנו רואים את העבודה שלנו כסימון האדום ואת האנושות למטה בסימון הירוק. איפה העבודה של עם ישראל הפיסי, שאנחנו יודעים שהיא גם חשובה לתיקון הכללי? איפה ממוקמת העבודה של עם ישראל?

עם ישראל שלא מתעסק בחכמת הקבלה נמצא הכי קרוב אלינו אבל לא איתנו יחד לצערנו (ראו סימון בכחול בשרטוט מס' 7). ואם היה מתקדם ומתחבר אלינו זו הייתה תוספת גדולה מאוד לתיקון הכללי. ולכן לוחצים עליו אומות העולם, People, וכשהם לוחצים, אז הם לוחצים על עם ישראל כך שבעצם בצורה בלתי הכרתית בזה שהם לוחצים, הם מחייבים אותם גם להתחבר אלינו.

שרטוט מס' 7

תלמיד: אם כך העבודה של עם ישראל הפיסי היא נחוצה בנוסף לעבודה שלנו כדי שתיקון העולם יתקיים?

כן, אנחנו צריכים להשתדל להפיץ את חכמת הקבלה קודם כל לעם ישראל, אבל זה קשה מאוד כי הוא עם קשה עורף, זאת אומרת, יש לו את הרצון אגואיסטי הגדול ביותר כי הוא היה למעלה בהשגה בזמן שהנשמה של אדם הראשון הייתה מתוקנת, ולכן נפל הכי למטה. ולכן קשה להם מאוד לעלות ולהצטרף לתיקון, הרבה יותר קשה, לפי מה שכתוב, מאומות העולם. לכן אנחנו לומדים גם בסוף ההקדמה הזאת, באות ס"ו, על מה שכותב ישעיהו הנביא על גמר התיקון.

קריין: "ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'". וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה"."³

זאת אומרת, כל בני האדם הרי מחולקים לפי הרצון, לפי הרצון שבהם כך הם באים בדרגות. אז יוצא שמי שהיה גבוה במערכת אדם הראשון הוא נפל יותר נמוך ולכן התיקון שלו הכי קשה, לכן כתוב על עם ישראל שזה "עם קשה עורף", עצלנים, לא רוצים להתחבר, לא רוצים לעשות שום תיקון, הרבה יותר גרועים מבחינת התיקון מכל אומות העולם, אבל בסוף כשמתקרבים לתיקונים, אז דווקא אומות העולם יחייבו את עם ישראל להיכנס לתיקון ובזה הם יקיימו את התפקיד שלהם.

נקווה מאוד שזה יקרה. אבל גם כאן, "ישראל" נקרא כל אחד, לא חשוב מאיפה הוא נמצא, מאיזו אומה הוא נמצא, שנמשך לבורא. אנחנו נמצאים כמו בבבל החדשה, שכולם מעורבים, אז כל אחד שנמשך לבורא הוא נקרא "ישר אל", וכל אחד שעדיין לא נמשיך אליו נקרא "אומות העולם". וכך אנחנו מגיעים בסופו של דבר לכך שאלו עוזרים לאלו, עד שכולנו מתיישבים, מתחברים ומגיעים לתיקון אחד.

נקווה שכל הדברים שאנחנו עכשיו עוברים בכל האנושות הם יעשו מאיתנו כלי אחד. אבל זה מה שכתוב. עוד נלמד את זה בהקדמה הזאת, באותה ההקדמה שאנחנו נמצאים עכשיו.

שאלה: מה זה עם? לפי איזה סימנים של הרצון מוגדר עם.

קשה לנו עכשיו להבין, כדי לא להתבלבל. המבנה הכללי של אדם הראשון מתחלק לעשרה חלקים, חלק הג"ר שלו, כתר, חכמה ובינה לא שייך לכל הנשמה הכללית הזו של אדם, רק שבע הספירות התחתונות, הרצונות האלה, הן שייכות לתיקון והן נקראות "אדם" ממש. שבע כפול עשר זה שבעים, לכן אנחנו מדברים על שבעים רצונות שבמערכת האדם או שבעים אומות, כך אנחנו סופרים אותם, וזה מה שאנחנו צריכים לתקן.

בעצם זה כך, למשוך את כל הרצונות להיות יחד ולקשור אותם לכוח העליון האחד, זה התיקון ולכולם. אבל בזמן התיקון כל הנשמות השבורות האלה כולן עולות, כל אחת לפי העביות שלה יותר או פחות ומתחברות ביניהן ונפרדות ביניהן. יש דיפוזיה ביניהן, תנועות כאלה, לכן מאוד מעניין לראות את זה, לדעת ולהרגיש. אני מקווה שאנחנו נבין את זה ונרגיש את זה. מתוך הראייה הזו, מתוך לימוד התהליך הזה בעצם אנחנו לומדים מה קורה בעולם, מה קורה בין אומות העולם, בין האנשים, בין העמים, את כל ההיסטוריה שלנו, כל מה שקורה לנו, אנחנו מזה יכולים לראות איפה הכוחות האלה, מה הם עושים עלינו, איך הם מפעילים אותנו, איך אנחנו מגיבים אליהם. הכול מתברר מתוך המערכת הזו. נגיע לזה.

שאלה: באותו ענן ירוק של האנושות (ראו שרטוט מס' 7), האם יכול להיות שיהיו שם תופעות כאלה של קבוצות שהן גם משפיעות על התיקון הכללי של המערכת, או 100% מהתיקון זו רק העבודה של "בני ברוך", וזה כבר איכשהו משפיע על האנושות, אבל באנושות לא יכולים להיות תיקונים מעצמם?

האנושות כולה מחוברת, אנחנו הגענו למצב שכולנו מחוברים וכולנו משפיעים זה על זה. וגם "בני ברוך" בכל זאת נכללים עם כל האנושות ומשפיעים בצורה הדדית זה על זה, אנחנו על האנושות והאנושות עלינו. ככל שההשפעה בינינו תהיה יותר חשובה ויותר עוצמתית וככל שאנחנו נשפיע יותר על כל האנושות, האנושות בחזרה תוכל להשפיע גם עלינו וגם על עצמה, וכך נתקדם.

גם בין האנושות ישנן כאלו שכבות שיש ביניהן השפעה הדדית בין אלו לאלו. הכול גוף חי, אלה ממש תנועות, לפי כל דבר שמופיע מלמעלה, איזו הארה מהאור המקיף, בהתאם לזה כל נשמה ונשמה משתנה. כי אף אחד לא זז לבד, בעצמו, כי מתעורר בו איזה רצון. אין דבר כזה, הרצון הוא פסיבי לגמרי, הוא מת, אלא רק על ידי הארות מלמעלה, מהצדדים, מה שיש על הרצון, על ידי זה הוא מתעורר ומתחיל להראות את פעולתו. רק בצורה כזו.

תלמיד: נניח מופיעה איזו קבוצה באנושות שלא שייכת לישראל, אבל הם נכנסים לאיזה מצב כזה בחיים שהוא מבוי סתום, ואז הם מבינים שהכול תלוי רק בכוח העליון, רק בכוחו יוכלו לפתור את המצב הזה. הם מתאספים בקבוצה ונניח פונים לכוח העליון. האם הפעולה הזו יכולה להשפיע על המערכת הכללית?

כן, ודאי, לפי הרצון שבלב שלהם. אם הם מחפשים דרך אז לאט לאט הם מתקרבים לאור. לפי כמה הם מוצאים ביניהם חיבור הם יותר קרובים לאור, כי אלה חוקי הטבע, חוקים רוחניים לפי השתוות הצורה. לכן כך אנחנו יכולים לראות בין העמים גם יותר מחוברים, פחות מחוברים, יותר קרובים, פחות קרובים למצב התיקון, לתהליך התיקון. עוד נרגיש את זה. זה גם עלול להשתנות, זה צריך להשתנות בזמננו מאוד.

שאלה: לגבי ישראל, אם לכל אחד מאיתנו יש "ישראל" בתוכו, האם בנוסף להפצה אנחנו יכולים לעשות תיקון בעם ישראל הפיסי כדי להאיץ את התיקון, כלומר אם נתקן את "ישראל" שבנו זה יאיץ את התיקון בעם ישראל הפיסי וביתר העולם?

"ישראל" זה נקרא מי שמשתוקק לגלות חיבור עם החברים שלו כדי להגיע לחיבור עם הבורא, לכן נקרא ישראל "ישר אל". כל העולם נקרא "בבל" מפני שנמצא בערבוביה של רצונות, מחשבות וכוונות. אלו שמרגישים שהם איכשהו מכווָנים למטרה, למצוא את הכיוון הנכון, מטרת ההתפתחות, לפי זה הם לאט לאט מסתדרים לפי הכיוון הזה, לכן הם נקראים "ישר אל", ישר לבורא, "יִשְרָאל". זה לא עניין של לאומיות ושום דבר, רק רצון בכל אחד ואחד.

כמו שהיו המקובלים הראשונים. הם היו שייכים ליהודים, לרוסים, לאמריקאים, לפולנים, לארגנטינאים, למי הם היו שייכים? פשוט people, אנשים. אלא גם בזמננו, גם תמיד, "ישראל" זה לא לפי ההגדרה שהוא שייך לאיזו אומה כפי שרשום בתעודת הזהות שלו, אלא לפי נטיית הלב. אם הוא רוצה למצוא מקום, מגע עם הבורא, נקרא "ישראל". אם לא רוצה את זה, נקרא עדיין "אומות העולם". רק לפי זה.

תפסיקו להתחשב בכל ההגדרות שיש לנו בעולם הזה עכשיו, כל זה לא רוחני ולא נכון.

שאלה: איך עשירייה אחת יכולה להשפיע על תיקון העולם? ואיך להרגיש את אותה האחריות?

כל עשירייה ועשירייה, מפני שהמבנה של העשירייה, הוא דומה למבנה הכללי של נשמת אדם הראשון, במידה מסוימת היא משפיעה על כל המבנה של אדם הראשון ויכולה להשפיע על תיקון העולם הכללי, היא נכללת בזה. אם אנחנו מבינים את זה ושאנחנו מרגישים שאנחנו גם אחראים על זה, אז אנחנו צריכים יותר לחשוב שהתיקון הפנימי שלנו בעשירייה זה חלק מהתיקון הכללי ואנחנו צריכים גם להרגיש אחריות על התיקון הכללי.

שאלה: הציר שציירת קודם, ואם אנחנו עושים מה שנקרא התקדמות בעבודה שלנו, איך מתקדמים יותר מהר ומאיצים את כל הסיפור. כי אמרת שאנחנו לא מספיקים וכתוצאה מזה יש אסונות. עובדה היא שיש עכשיו קורונה פתאום וכל מיני בלגנים והרגשה רעה מאוד. איך אפשר להאיץ, למשל כמו הסעודה של אתמול או בכלל, כנס אולי צריכים לעשות עוד פעם, איך אפשר להימנע מכל הדרעק הזה שעכשיו בא עלינו?

כמה שאנחנו מתחברים, עושים פעולות של התחברות, כמו נגיד אתמול בסעודה שלנו הקצרה ובשיעורים ובכל מיני פעולות, כמה שאנחנו מפיצים את השיטה שלנו לכל האומות, לכל האנושות, בזה אנחנו בעצם עוזרים לאור העליון דרכנו להשפיע על כל העולם. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. מצד אחד.

ומצד שני, אנחנו צריכים לראות גם שכל האלו המצבים שהאנושות עוברת ואנחנו גם יחד עם האנושות, כמו קורונה וירוס ועוד דברים, כל זה גם הכול נכלל בתיקון ואנחנו צריכים בהתאם לזה להבין שהכול תיקונים.

תלמיד: מה זה שאתה אומר שהכול תיקונים בעצם?

תירגע ותתחיל לעשות מה שצריך.

שאלה: איך התרשמת מהסעודה אתמול?

התרשמתי מהסעודה. אני חושב שזאת הייתה סעודה מאוד טובה, היא השאירה בי רושם מאוד חיובי וגדול, ואני חושב שמדי פעם אנחנו צריכים לעשות כאלה סעודות עד שזה יהיה הרגל. וזה לא עניין של הלחם, בצל ומלח ושמן, וכוס בירה או משהו, אני ראיתי שאנשים גם כן שותים שם יותר מבירה. בסדר, זה לא מפריע. אבל בכל זאת השאלה מה הוא הרושם שנשאר לנו מהסעודה.

אני התרשמתי מזה שאנחנו בכל זאת עשינו צעד אחד קדימה בהתקשרות בינינו, שזה פעל כך שזה עזר לנו מאוד להיות קרובים יותר זה לזה. זה פנימית מה שאני התרשמתי. בצורה חיצונה יכול להיות גם, אבל זה אתם צריכים להחליט ולחשוב. כמו ששואלים עכשיו מתי אפשר עוד לעשות סעודות כאלה, אני לא יודע, זה הכול תלוי בחברים.

ודאי שלא יותר מדי קרוב, שזה לא יהיה נעשה כהרגל ומפיג טעם אבל פעם בכמה זמן כן.

אות ט"ו

"וכשתסתכל בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה בהחלט גמור, באופן שאם היה אפשר שיתבטל משהו מאחד מהם, היו מתבטלים כולם. כי למשל אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות צורת הקבלה לצורת השפעה, הרי בהכרח לא היה יכול לצאת מצב הא' שבא"ס ב"ה, שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג' כבר שימש שם בנצחיותו ית' כמו הוה, וכל השלימות שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה אשר שם, אבל באם היה אפשר שיתבטל העתיד, לא היתה שם שום מציאות בהוה. הרי שמצב הג' מחייב כל המציאות שבמצב הא'. ומכ"ש בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה העתידה להגמר במצב הג', דהיינו העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב' מחייב את מצב הג'. וכן מציאות מצב הא' שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם כל השלמות שבמצב הג', הרי הוא מחייב בהחלט שיותאם זה, דהיינו שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו ממש בכל אותה השלמות אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי שמצב הא' עצמו מחייב בהכרח שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב', כדי לאפשר מציאות גוף ברצון לקבל המקולקל ע"י מערכת הטומאה, ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו הרצון לקבל הזה, ולא היה אפשר לתקנו ולבא למצב הג', כי אין אדם מתקן מה שאין בו. הרי שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה מצב הא' הוא המחייב מציאותה ולהתקיים כן, במצב הב'."

זאת אומרת, הוא מדבר על זה שיש לנו ג' מצבים ושג' המצבים האלה הם מחייבים זה את זה וכל אחד ואחד אם לא היו מצבים נותרים אז הם לא היו מתקיימים. מצב הא' מחייב מצב ג', מצב ב' מחייב מצב א' וג', מצב ג' ודאי שיכול לצאת רק אחרי מצב א' וב'.

שאלה: הוא כותב שמחייב בהכרח שתתקיימנה מערכות זו לעומת זו במציאות הב' כדי לאפשר מציאות הגוף ברצון לקבל המקולקל על ידי מערכת הטומאה. אם אתה יכול להרחיב בבקשה מה העבודה הזאת שמערכת הטומאה ואיך אנחנו אמורים לעבוד איתה?

ממצב הא' שזה מצב התחלתי שהיה בנשמת אדם הראשון ישנה התחלקות הרצון לקבל לשני חלקים, לקדושה וטומאה ואז יש לנו עבודה על ידי האור לתקן את הרצון לקבל מכוונה על מנת לקבל לעל מנת להשפיע. זה מה שאנחנו עושים במשך זמן ששת אלפים שנה ממצב א' עד מצב הג', כל המצב הב' זה זמן התיקון.

אות ט"ו

"וכשתסתכל, בג' מצבים הללו, תמצא, שמחייבים זה את זה, בהחלט גמור." זאת אומרת כל מצב ומצב א', ב', ג', לא יכול להיות שאחד מתקיים בלי 2 ו3, 2 בלי 1 ו3, 3 בלי 1 ו2. חייבים להתקיים. "באופן, שאם היה אפשר, שיתבטל משהו מאחד מהם," אפילו חלק קטן מאחד מהם "היו מתבטלים כולם." כי זה מדובר על מערכת שלמה שהיא כך חייבת לעבור תיקונים לפי מחשבת הבריאה.

"כי, למשל, אם לא היה מתגלה מצב הג', שהוא התהפכות, צורת הקבלה לצורת השפעה," שמגיעים למצב הג' אז ככה זה, אם זה לא היה מתגלה "הרי בהכרח, לא היה יכול לצאת, מצב הא' שבא"ס ב"ה." מצב המקולקל. זאת אומרת, מצב המקולקל מאיפה שהוא יצא, מזה שהיה באין סוף מצב הג' בכל מלואו, בכל הכוח שלו, בכל העוצמה שלו, בכל התיקונים שלו היה כבר נמצא מלכתחילה. אבל כדי לקיים את התיקון הזה בפועל מלכתחילה צריכים שייצא מקולקל מצב הא', ואז יתוקן לאט לאט על ידי ההשתתפות מתחתונים ואז הם יגיעו למצב הג'. אבל מצב הג' כבר קיים, זה נקרא "סוף מעשה במחשבה תחילה".

אז זה מה שהוא כותב שכבר "(שהרי לא יצאה שם כל השלמות, אלא מפני, שהעתיד להיות במצב הג',) כבר שימש שם בנצחיותו ית', כמו הוה. וכל השלימות, שנצטיירה שם באותו המצב, היא רק כמו העתקה מהעתיד לבא, אל ההוה, אשר שם. אבל, באם היה אפשר, שיתבטל העתיד," מצב הג', "לא היתה שם, שום מציאות בהוה." כי הווה שקורה זה מפני שמצב הג' מלכתחילה קיים "סוף מעשה במחשבה תחילה" והוא מחייב שיצא מצב הא' ומצב הב'. זאת אומרת, כל המצבים שלנו שאנחנו עוברים הם כולם חייבים להתגלות ולעבור עלינו וזה מחייב אותנו דווקא סוף התיקונים שלנו. גמר התיקון הוא מחייב שיצא מצב מקולקל בכל פרט ופרט ויתגלה בנו בכל אחד ואחד. וכך אנחנו רק בצורה כזאת מגיעים לגמר התיקון. "הרי שמצב הג', מחייב כל המציאות שבמצב הא'."

זאת אומרת, דווקא הסוף שכבר קיים, כי ברוחניות אין הבדל בזמנים, זה רק כלפינו מתרחש, אז הסוף הוא שקיים הוא שמקיים מצב הא'. שבלי מצב הא' לא יכול להיות שבפועל מצב הג' יהיה.

"ומכ"ש, בהתבטל משהו ממצב הב', ששם מציאות כל העבודה, העתידה להגמר במצב הג'. דהיינו, העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב', מחייב את מצב הג'."

שוב.

"ומכ"ש, בהתבטל משהו ממצב הב'," זאת אומרת, העבודה שלנו במשך ששת אלפים שנה, "ששם מציאות כל העבודה, העתידה להגמר במצב הג'. דהיינו, העבודה בקלקול ותיקון, ובהמשכות מדרגות הנשמות, ואיך יהיה מצב הג'. הרי שמצב הב', מחייב את מצב הג'."

אם לא הייתה עבודה בתיקון במשך ששת אלפים שנה, איך היינו בפועל יכולים להגיע למצב הג', למצב המתוקן, זה מה שהוא שואל.

וממשיך "וכן מציאות מצב הא', שבא"ס ב"ה, שכבר נוהגת שם, כל השלמות שבמצב הג'. הרי הוא מחייב בהחלט, שיותאם זה, דהיינו, שיתגלה מצב הב' ומצב הג'. דהיינו, ממש בכל אותה השלמות, אשר שם, לא פחות משהו ולא יותר משהו. הרי, שמצב הא' עצמו, מחייב בהכרח, שתתפשטנה מערכות זו לעומת זו, במציאות הב'," זאת אומרת שתי מערכות קליפה וקדושה, "כדי לאפשר מציאות גוף, ברצון לקבל המקולקל, ע"י מערכת הטומאה. ואז אפשר לנו לתקנו. ואם לא היתה, מערכת העולמות דטומאה, לא היה לנו, הרצון לקבל הזה. ולא היה אפשר, לתקנו, ולבא למצב הג'. כי אין אדם מתקן, מה שאין בו. הרי, שאין לשאול, איך נתהותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה, מצב הא', הוא המחייב מציאותה, ולהתקיים כן, במצב הב'." זה מה שאנחנו כאן קראנו.

שאלה: רציתי לשאול על השרטוט. אם הבנתי נכון, אמרת קודם, שנקודה אחת, זה מה שהתחיל באדם הראשון לפני 5800 שנה, כביכול בתחילת תיקון האנושות. האם הנקודה האחת הזו, זה מצב הא' שבעל הסולם מתאר כאן?

לא האנושות, אלא הנשמות. האדם הראשון זה לא בני אדם, זה נשמות, מדובר רק על נשמות. בני אדם יצאו מהקוף, מה הבעיה? זו העטיפה הבהמית שלנו החיצונה ששייכת לעולם הזה. האדם הראשון זו מערכת רוחנית והיא קיימת ברוחניות. יש בנו רק חלק קטן מהאדם הראשון, שזה תחילת הנשמה בכל אחד ואחד.

תלמיד: אז נקודה אחת, זה מצב א' שציירנו בשרטוט?

מצב א' זה תחילת התפתחות הנשמות ברצון לקבל המקולקל שלהן. וזה נעשה מפני שהיה רצון לקבל גולמי, שהתקלקל על ידי פעולות רוחניות, ואז הוא התחיל להתגלות בוא נגיד, בגופים של בני האדם בעולם הזה. אבל אין קשר בין הגוף הביולוגי הזה, הזואולוגי, לא חשוב איך תגיד והרצון לקבל הפנימי ששייך לדרגת האדם.

זאת אומרת, לפני ששת אלפים שנה, התחיל להתגלות ברמה שלנו, ברצון לקבל, רצון שהוא מושך [את] אותו הרצון לבורא, וזה נקרא "תחילת התפתחות הנשמה הכללית, תחילת האדם". מאיפה זה היה? מהרצון לקבל הרוחני שהתקלקל והפך להיות לרצון לקבל הגשמי, ובמקום להשתוקק לחיבור ולבורא, הוא משתוקק לכל מיני תענוגים שבעולם הזה, כמו שאנחנו רואים את זה לעינינו.

תלמיד: אז אחד זה מצב א'?

כן, אחד זה מצב א', במקום א' אני קורא אחד. שתיים זה ב', ו-ג' זה שלוש.

שאלה: המצב השלישי מודבק כבר במצב הראשון, והאור העליון שמאיר במצב הראשון גורם למצב השני להופיע ואז האור מאלץ את המצב השני להפוך למצב השלישי, שזאת הצורה המושלמת של המצב הראשון?

כן. יש עוד מה להוסיף, אבל בינתיים זה נכון.

שאלה: אם במצב אחד הרצון לקבל הוא כבר מקולקל לגמרי, אז לכאורה הוא צריך לעבור תהליך של תיקון דרך מצב שתים, אז למה יש שתי מערכות שהוא מתאר במצב שתים, של טומאה וקדושה?

הרצון לקבל מתחלק לשתי מערכות שמשפיעות עליו, כך הוא אומר. חוץ מזה אנחנו עוד לא לומדים כלום, נראה הלאה מה זה נקרא שתי מערכות. כנראה שהרצון לקבל שמקבל הגברת הרצון, זה כביכול מערכת אחת, וכשמקבל השפעת המאור המחזיר למוטב זה שתים שהם פועלים זה על זה.

תלמיד: כאילו ציירת כל אחד מאיתנו שהוא נקודה בציר שתים. אז עכשיו אני צריך לחשוב על זה, שבנקודה הזאת יש שני חלקים שעוברים שני תהליכים מקבילים?

אנחנו עוד מעט נצייר את זה. אני אוהב ללמוד מה שכתוב, כי אני לא לומד רק אתך, אז לאט לאט.

שאלה: לא ברור איך מצב ג' מכריח את מצב א'?

אני הייתי אומר לך כך כמו שהוא כותב, שמצב ג' נמצא לפני מצב א' והוא יסוד לכל המצבים, "סוף מעשה במחשבה תחילה". כי מצב ג' הוא קיים בצורת מחשבת הבריאה להיטיב לנבראיו ולכן ממנו יוצאים המצבים אחד ושתיים.

תלמיד: אז אני יכול לקבל את זה, אבל אז איך יכול להיות שא' מכריח גם את ג'?

א' כשיוצא מג' הוא מתפתח עד שהוא מגיע למצב ג'.

תלמיד: אז בכל זאת יש פה סדר של סיבה ומסובב.

אין סדר, הכול אחד. במחשבת הבריאה כל המצבים האלה נכללים כאחד. אלא כלפינו, מפני שאנחנו צריכים לעבור תיקונים על ידי שתי מערכות, רצון לקבל והאור העליון, אז אנחנו עוברים את התיקונים האלה בהדרגה, ולכן אנחנו נמצאים במצבים דיפרנציאלים כאלו, זה אחר זה.

תלמיד: אז כל פעם שאנחנו מסתכלים על איזה מצב, בעצם אנחנו מסתכלים רק על זווית מסוימת של השלמות?

אנחנו לא מסוגלים אחרת, אנחנו בינתיים לא בנויים לתפוס את השלמות. אחרי שנתקן את הכול, תהיה לנו הסתכלות אינטגרלית על הכול, בינתיים אנחנו לא יכולים.

שאלה: אפשר להגיד, שבהתאם להתפתחות של מצב ב', מגיעים להכרה שמצב א' וג' הם אותו הדבר?

מצב א' וג', זה לא אותו הדבר. אלא א' הוא מצב שכולו מקולקל מלמעלה וג' הוא מצב שכולו מתוקן מלמטה. זה לא אותו דבר.

תלמיד: הוא כותב באות הזאת.

לא, הוא אומר שהם מחויבים, מחייבים זה את זה שהם יצאו. כי כולם קשורים זה לזה וכולם מחייבים זה את זה, אבל לא שזה אותו הדבר. איך יכול להיות אותו הדבר? מצב ג' הוא מצב מתוקן. או שמלכתחילה הוא מתוקן על ידי הבורא, או שאנחנו מגיעים אליו על ידי התיקונים שלנו הנבראים, זה מצב ג'.

מצב א' הוא מקולקל על ידי הבורא מלכתחילה וכשאנחנו מתחילים לגלות אותו, מגלים אותו כמקולקל. איך יכול להיות שזה אותו הדבר א' וג'? הם הפוכים.

תלמיד: בתהליך ההתפתחות ההדרגתי של מצב ב', יש הכרה שכאילו מצב א' וג' הם אותו מקור.

אני לא יודע מה שאתה אומר. אני קורא מה שכתוב בלי פילוסופיות. מצב ג' הוא מתוקן, מצב א׳ הוא מקולקל, זה הכול. לפי מה עוד אתה עושה השוואה ביניהם שזה אותו הדבר? תתחילו ללמוד בצורה פשוטה בלי פילוסופיות, בלי כל מיני דברים. אתה רוצה להגיד משהו לעניין, תמצא את המקור.

שאלה: אדם שעולה להשגה רוחנית הוא נמצא מעל הציר הזה? כלומר, יש מערכת שנמצאת מעל המערכת הזאת?

לא. אדם שיוצא להשגה רוחנית, הוא נמצא בתוך הציר הזה מאחד, דרך שתיים לשלוש, לפי היציאה שלו מרצון לקבל לעל מנת להשפיע. לפי זה הוא מתקדם בציר הזה.

תלמיד: אבל הוא מתקדם כשהוא רואה את כל הציר, או שהוא מתקדם בהתאם למקום שבו הוא נמצא?

הוא לא יכול לראות יותר את כל הציר, הוא רואה רק מה שהוא עבר ממצב א', ראשון, ולאיזה מקום בציר שהוא משיג. אז את כל הדרך הזאת הוא עבר והוא מבין ומרגיש, לא יותר מזה.

תלמיד: אבל אומרים שברוחניות אין זמן, אין עבר, הווה, עתיד, אז זה קצת לא ברור לי.

אם אדם מתעלה להבחנות רוחניות, אז עבר, הווה ועתיד רוחניים, לפי זה הוא מרגיש את החיים שלו, לפי זה הוא מייחס את עצמו ליותר קרוב, יותר רחוק דרך החברים לבורא. זה בשבילו המצבים, זה בשבילו הזמנים, ולא זמן אסטרונומי לפי ירח ושמש וכדור הארץ.

תלמיד: אז כל הציר הזה, הוא בעצם לא ציר של זמן, הוא ציר של התקרבות לחברים ולבורא?

נכון, וגם ששת אלפים שנה זה לא עניין של זמן, אלא מצב. מתי שמתקנים שש ספירות של הגוף הכללי, שש ספירות חג"ת נהי"ם. נה"י, מתי שהם מצטרפים לבינה, לתיקונים. זה נקרא שהוא מתקן אותם ומגיע למספר ששת אלפים.

שאלה: הייתה דוגמה של בעל הסולם על מלך שהכין הכול לקראת הולדת הבן, הכין לו מטעמים, הכול הכין בשבילו. נולד בן, לא שומע, לא יכול לשמוע, לא יכול לאכול גם, יש לו סכרת, לא יכול גם לראות, הוא עיוור. איך לתקן את הבן הזה, לרפא אותו ולהביא את הרצון?

צריכים להביא אותו להכרת המצב שהוא חולה, שהוא יידע איך למצוא את התרופה, את הרופא, וכך ירפא את עצמו ויתקדם ויצליח בחיים. כל אחד מאיתנו כך צריך להרגיש איפה שהוא נמצא ולאיזה מצב בריא ושלם הוא צריך להגיע. והבורא הוא המרפא, רופא כל החולים כמו שכתוב עליו.

תלמיד: איך ילד יכול לרפא את עצמו?

הוא לא יכול, אלא העולם מסודר בצורה כזאת שכותבים בשבילו ספרים ומכינים לו את כל הדברים, עד שעומד על הרגליים ויכול לעשות פעולות מעצמו. ואז הוא מגיע לאיזה מצב, מקום, איפה שהוא לומד על החיים שלו, על הבריאה, איך הוא יכול להתקדם ולהבין בשביל מה הוא חי.

תלמיד: עדיין אין חושים, אין יכולת לילד לראות את המערכת הזאת בצורה שלמה, כי זה לא חוק.

סימן שהילד הזה עדיין לא מוכשר לקבל תרופה, הוא לא שומע שהוא צריך לקבל תרופה על ידי חיבור בעשירייה ועל ידי פנייה לבורא, שהבורא ייתן הארה, ועל ידי ההארה הרצון שלו יתפתח יותר וכך הוא יתקדם. זה רק על ידי שימוש נכון במערכת שנמצאים בה, לא יעזור לך שום דבר חוץ מזה.

שאלה: יש פה איזו תמצית, הייתי רוצה שתעשה לנו בירור, אני לא מבין מה כתוב פה. הוא אומר, "כי אין אדם מתקן, מה שאין בו. הרי, שאין לשאול, איך נתהוותה ממצב הא' מערכת הטומאה, כי אדרבה, מצב הא', הוא המחייב מציאותה, ולהתקיים כן, במצב הב'." למה הוא אומר אין מה לשאול בכל הסיפור הזה, אז בשביל מה הוא כותב?

הוא רוצה להגיד לך שגמר התיקון כבר נמצא ואתה קיים שם בצורה המתוקנת, אבל אתה לא מרגיש את זה. ואתה חייב את הדרך הזאת לעבור ממצב הא' דרך מצב הב', עד מצב הג', וכל המצבים האלה הם כבר נמצאים, ואתה משפיע רק על המהירות של ההתקדמות של התיקון שלך בלבד.

תלמיד: אתה יכול להגיד לי למה ניתנו כל התיקונים?

כדי שאתה תתרשם מכל התיקונים האלה ותתחיל להרגיש את המצב שאתה גם עכשיו נמצא בו, אבל אין לך כלים. הכלים מתעוררים באדם, מתבהרים לאדם, רק כשהוא עובר מצבים, רע וטוב, רע וטוב, ועושה את זה ביגיעה שלו.

שאלה: העולם הזה או כל החיים שלנו נמצאים בתוך מצב הב', נכון?

לא, יש כאלה שנמצאים במצב גמר התיקון, במצב שלוש, פרטי, פרטי שלהם, לא כללי של כל העולם, של כל הנשמות, אבל [מצב] פרטי קיים, שכבר נמצא שם. יש כאלה שעדיין לא נמצאים במצב אחד, שלא התחיל להתגלות בהם הרצון להשפיע בכלום, ואז הם לא מבינים שהם נמצאים ברצון לקבל, ויש כאלה שנמצאים במצב שתיים.

שאלה: כשאנחנו נכנסים למצב הב', האם מתחילים לאבד את ההרגשה של זמן ומרחב?

לא, אנחנו לא מאבדים שום דבר, אנחנו קיימים גם בעולם הזה וגם מרגישים את התהליכים הרוחניים. אנחנו קיימים בשתי המערכות, מערכת של העולם הזה, זו מערכת גשמית לפי הגוף שלנו, וגם במערכת הרוחנית, כמה שאנחנו נמצאים כבר ברצונות וכוונות על מנת להשפיע.

שאלה: איך אנחנו כעשירייה צריכים לכוון את עצמנו לכיוון מצב הג' כל פעם מחדש?

אתם צריכים לתאר לעצמכם כאילו שאתם נמצאים בגמר התיקון, רק כאילו, אחרת אתם תתבלבלו. אנחנו רוצים לקבוע בינינו, ביחסים בינינו בעשירייה מצב של גמר התיקון, שכולנו נכללים בלב אחד, וכולנו רוצים דבר אחד, וכולנו מחוברים וממש רוצים לברר מה זה המצב הזה. זה נקרא להימשך לחיבור. אז בכל מצב ומצב, בכל רגע ורגע אנחנו רוצים להיות עוד יותר ועוד יותר בזה, וכך מגיעים ממצב אחד עד מצב ג'.

תלמיד: מה זה אומר שהחיבור שלנו שאנחנו בונים בעשירייה הוא כמו בגמר התיקון ולא פחות, האם זה צריך להיות מאמץ שלם שמשקיעים כל פעם?

אנחנו רק מתארים לעצמנו מה זה יכול להיות תיקון שלם, אבל ודאי שאנחנו לא יכולים לתאר אותו ממש. מאיזה כלים, מאיזה רצונות, מאיזה מחשבות אנחנו יכולים להרכיב את המצב הזה השלם, התיקון השלם? לא יכולים. אלא רק כדי להתקרב, להימשך לאותו המצב אם הוא רצוי לנו, אנחנו יכולים לעשות מאמצים.

שאלה: עם מה אנחנו צריכים לפנות לבורא כדי שהוא יאיץ את מהירות התיקון שלנו?

תדבר עם החברים, ואז תשאל אותם ותחליטו אתם ביניכם איך אתם פונים לבורא, עם מה אתם פונים.

שאלה: נאמר שעלינו לראות את החברים כאילו הם כבר מתוקנים לגמרי, ורק אנחנו עדיין לא מתוקנים, איך נעשה התיקון הזה לפי הציור שעשית?

מי מתוקן?

תלמיד: אנחנו תמיד אומרים להתייחס לחברים כאילו הם כבר מתוקנים.

כאילו הם מתוקנים זה כדי שאני אמשך לחיבור אליהם, שאני ארצה להיות יותר קרוב אליהם, כי כשאני מעריך אותם אז אני על ידם גם עולה. כי אחרת אני מסתכל עליהם עם האגו שלי ואני מבטל את כולם, אז איך אני יכול להתרומם?

שאלה: האם אפשר להשוות את מצב הא' עם הנשמה השבורה של אדם הראשון ואת מצב הג' כנשמה המתוקנת?

כן, זה נכון. מצב הא', המצב הראשון, זה נשמת אדם הראשון השבורה, ומצב הג', המצב השלישי זה נשמת אדם הראשון המתוקנת.

שאלה: מה הקשר, החיבור, בין גוף גשמי לגוף רוחני?

אני לא יודע מה זה גוף גשמי וגוף רוחני. גוף זה נקרא רצון, רצון על מנת לקבל נקרא גשמי, מקולקל, קליפה, ורצון לקבל על מנת להשפיע נקרא רצון מתוקן, רצון של נשמה, שכבר האור יכול להיכנס ולהיות שם לפי השתוות הצורה בין האור ובין הרצון.

שאלה: מה זו המציאות הזאת של ששת אלפים שנה, זה הרי זמן רוחני, מה הוא מציין?

מדרגות שיש לנו לעלות ממלכות לבינה. כי באמצע ביניהם זה זעיר אנפין, שהוא כולל שש ספירות חג"ת נה"י, שכל אחת מתחלקת עד אלף, וסך הכול יוצא לנו ששת אלפים מדרגות.

תלמיד: כל חלק בנשמה עובר את כל ששת אלפים המדרגות האלה?

כן, כל חלק עובר ששת אלפים מדרגות, שאנחנו לא כל כך סופרים אותן. יש כאלו נשמות שהן מרגישות את זה יותר, מרגישות פחות, תלוי [אם הן] שייכות לאיזו מין עבודה, אבל בעצם כולן עוברות או בעצמן או בהתכללותן בכל מיני ההתקשרויות שביניהן.

תלמיד: גם המקובלים, אם אני לא טועה, איכשהו מייחסים את הזמן הזה גם לזמן גשמי, האם יש כזה קשר ולמה?

זה נוח לנו ככה לחשוב, כי זה קצת מציין לנו את הדרך. אבל בעצם כן, אנחנו צריכים בינתיים להגיד שיש העתקה מהרוחניות, ששת אלפים שנה, לגשמיות. ולכן באמת אנחנו כך מדברים על אדם הראשון מלפני כמעט ששת אלפים שנה שהיה קיים וכן הלאה. אומנם גם לפניו היו בני אדם, וגם אנחנו שמגיעים עוד מעט לגמר התיקון, ששת אלפים שנה, מה יקרה עם כל העולם שלנו הגשמי בגמר התיקון, האם יהיה קיים אחרי זה או לא, האם יפסיק להיות קיים? כי אנחנו כולנו נעבור תיקונים ואז אנחנו לא נראה את הגשמיות אלא נראה את הרוחניות בלבד, והעולם הגשמי הזה הוא מתעלה ונכלל ברוח.

אנחנו עוד נלמד את ההבחנות הללו ואז נדבר. אנחנו נגיע לזה, אבל שיהיה לנו ברור שלא יהיה לנו בלבול מזה. הבעיה היא שמכל ההסבר שלי אם הוא לפני הזמן, חוץ מכמה דברים טובים יש כנגד זה עשרות בלבולים.

שאלה: הערבות ההדדית בעשירייה, לאיזה משלושת המצבים היא שייכת?

כל עשירייה ועשירייה שלנו שייכות למצב שתיים. אנחנו נמצאים בדרך תיקונים.

שאלה: רק לראות אם הבנתי נכון אז האם ניתן לומר שבעצם לפני מצב הא' יש הכנות רוחניות שאפשר לומר שהן מקבילות להכנות שעובר האדם כי אמרנו שהוא לפני מצב הא' זאת אומרת שעוד לא התגלה בו הצורך לתיקון?

לפני מצב הא' אדם לא מתעניין ברוחניות, הוא מתעניין בכל מיני פילוסופיות, למה שלא יהיה, בכל דבר אבל לא במה ששייך לכוח עליון. כשמתחילה נקודה שבלב ולא הרצון לקבל הכללי אלא הנקודה שבלב שנמצאת בתוך הרצון לקבל הכללי שנקרא "לב", כשנקודה הזאת מתחילה למשוך אותו, למקור שלה, זאת אומרת לבורא, זה נקרא שהוא מתחיל דרך שתיים. דרך הציר הזה לגמר התיקון, לפני זה לא.

תלמיד: ומבחינה רוחנית, לפני מצב הא' יש הכנות שאפשר להגיד שהן כאילו מקבילות למצב הזה של האדם?

מה זה הכנות, מצד מי?

תלמיד: מצד המערכת הרוחנית.

מצד המערכת, ודאי שאנחנו נמצאים כל הזמן במערכת והיא מכינה כל אחד מאיתנו לתיקון. היא מביאה לנו כל מיני מצבים וכן הלאה, רק אנחנו צריכים להגיב ולהימשך למצב הג' באיזושהי צורה, זה כבר ממצב הא', מהמצב הראשון.

שאלה: רק כדי להשלים את הפאזל בתקווה לא לבלבל, השרטוט הזה, מראה על ההתפתחות הרוחנית נטו, 1,2,3?

כן, אבל אנחנו צריכים כאן להבין שכל מה שאנחנו רואים בעולם הזה, כל מה שאנחנו מרגישים ברצון לקבל הגשמי, הארצי שלנו, זה גם מלווה אותנו בהתפתחות הרוחנית. ולכן אם אנחנו נגיד נשנה את התכונות רוחניות שלנו, אנחנו נראה גם את העולם הזה בצורה אחרת.

תלמיד: אז איפה בעצם העולם הגשמי נכנס בשרטוט הזה?

אין בשרטוט הזה [עולם] גשמי, כי לא אכפת לנו [ממנו], הגשמי זה העתקה ההכרחית מהרוחניות.

תלמיד: ההעתקה הזאת היא בדיוק העתקה של אותו דבר? יש גם העתקה גשמית?

לא, זה לא בדיוק אלא אנחנו מרגישים בחמישה החושים הגשמיים שלנו, הגופניים, ומקבלים אותם גם ברגש ושכל, בהתאם להתפתחות הרוחנית שלנו.

תלמיד: זאת אומרת להעתקה הזאת אין חוקיות משל עצמה, היא נגזרת של הרוחניות?

אם זאת השאלה אז כן.

שאלה: רציתי קודם כל להגיד לך תודה רבה ענקית על השיעור המדהים היום, שהוא כבר המשך של תקופה ארוכה שאתה מעביר לנו את המצב החדש וגם אחרי הסעודה אתמול, אין ספק שמחשבת הבריאה קיימת ואנחנו לומדים כל היום איך להשתלב בה, איך אנחנו מתקדמים שזה לא יהיה בייסורים?

בזה שאנחנו רוצים כמה שיותר להיות קרובים זה לזה ולבורא, זה הכול.

שאלה: אמרת שהמצב השלישי מחייב את הפעילות במצב השני. האם כשאנחנו מפיצים אנחנו גם מושכים את האור ובכך מחייבים את יתר הנשמות להתעורר?

על ידי ההפצה שלנו אנחנו עושים שינויים הכי גדולים שיכולים להיות בכל המערכת, כי אנחנו ממשיכים את האור העליון להאיר בכל המערכת ולכן זאת הפעולה הכי מועילה לכל המערכת. אין דבר יותר חשוב מזה שאנחנו מתחברים, זה דבר הראשון, ודבר שני שאנחנו גם מפיצים את כל הידע על התיקון לכל האנושות.

שאלה: האם אפשר לומר שהסיבה של הופעת עולמות הטומאה במצב ה-ב' זה הצורך לבטל את הבושה שהתגלתה במצב ה-א'? זה קשור?

לא. הבושה היא לא סיבה לתיקון, הבושה רק מראה לנו עד כמה שאנחנו צריכים תיקון. אנחנו צריכים לתקן את הרצון לקבל. כשאני מגלה רצון לקבל שמלווה בבושה, זה נקרא שאני מגלה אותו בצורה נכונה ואז אני יודע מה אני צריך לתקן. אם הרצון לקבל מתגלה ללא הרגשת הבושה, אני לא סובל ממנו ולא מתקן אותו.

שאלה: האם האור העליון יאיר יותר ויותר חזק במצב ה-א' ועד אז הוא נראה בעינינו, נתפס בעינינו כמשהו קבוע שלא משתנה?

אנחנו תופסים את האור העליון לפי הכלים שלנו. כמה שאנחנו מתקרבים זה לזה, אנחנו יותר קרובים לטבע האור ותופסים אותו יותר חזק. זה בעצם מה שקורה. ולכן בזה כל העבודה שלנו וכל התיקון שלנו.

שאלה: אומרים "סוף מעשה במחשבה תחילה". אני מבקש שתמקם לנו את המצב השלישי, זה כבר נקרא "זכו אחישנה"?

כן.

שאלה: מה זה אומר שבכל רגע בזמן, בעשירייה אנחנו צריכים להתקדם ב"אחישנה"?

עד כמה שאנחנו נמשכים זה אל זה שזה יהיה הכוח העיקרי בינינו ולא שמים לב לכל יתר הדברים, העיקר הכול להפוך לכוח המשיכה ההדדית, לכוח החיבור, אז בהתאם לזה אנחנו מגיעים ל"אחישנה" הכי גדול. זה כל העניין "על כל פשעים תכסה אהבה" מה שנקרא.

תלמיד: מה זה אומר שאנחנו הופכים את הכול לכוח של המשיכה ההדדית?

לפי החשכה אנחנו הופכים להיות לאור "חשכה כאורה יאיר". ככה אנחנו צריכים.

תלמיד: איך?

שאנחנו מתגברים על פני כל המחשבות והרצונות של הריחוק, של האגו שלנו ומשתדלים להיות למעלה מזה כי פונים זה לזה, מתחברים ופונים לבורא ומקבלים משם כוח החיבור. זהו, אין יותר מה לשאול. מספיק. תעשו.

תלמיד: אני רואה את החברים, אבל לאט לאט בעצם אני רואה שזה כוחות של הבורא שעובדים מולי.

נכון.

תלמיד: זו בעצם התפיסה של העולם הרוחני החדש שלי?

לא, זה בינתיים תפיסה שלך שאתה כבר רואה את זה, אבל הפרצופים של החברים, אל תחשוב שזה רוחניות. רוחניות זה מערכת פנימית שאנחנו צריכים לתאר אותה במוח ובלב שלנו ואז כל מה שאנחנו רואים בחמישה חושים גופניים שלנו, לאט לאט מאבד חשיבות עד שלגמרי נעלם.

(סוף השיעור)

---

1. "סוף מעשה במחשבה תחילה" (קהלת רבה פ"ב, י"ד).↩

2. "כאיש אחד בלב אחד" (רש"י על שמות י"ט, ב').↩

3. הקדמה לספר הזוהר, אות ס"ט↩