שיעור בוקר 22.09.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 12,

מאמר: "מטרת החברה - ב'"

קריין: כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 12, מאמר "מטרת החברה - ב'".

מטרת החברה - ב'

תשמ"ד - מאמר א', חלק ב'

1984 - מאמר 1, חלק 2

"היות שהאדם נברא עם כלי, שנקרא "אהבה עצמית", ובמקום שאדם אינו רואה, שמפעולה תצא משהו לתועלת עצמו, אין לו חומרי דלק ליגיעה לעשות תנועה קלה.

ובלי ביטול אהבה עצמית, אי אפשר להגיע לידי דביקות בה', שהוא ענין השתוות הצורה.

והיות שזה נגד הטבע שלנו, לכן צריכים חברה, שיהיו כולם כח גדול, שנוכל לעבוד ביחד, לבטל הרצון לקבל, שהוא נקרא "רע", מטעם שהוא המונע להגיע להמטרה, שבשבילה נברא האדם.

לכן צריכה החברה להיות כלולה מיחידים, שכולם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לזה. אז מכל היחידים נעשה כח גדול אחד, שיכול להילחם עם עצמו, מטעם שכל אחד כלול מכולם. נמצא, שכל אחד הוא מיוסד על רצון גדול, שהוא רוצה להגיע להמטרה.

ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו. אבל מי שחושב, שהוא קצת גבוה מהחברים, כבר הוא לא יכול להתאחד עמהם.

וכמו כן בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת.

אבל לאנשים קטנים, על כל פנים בעת האסיפה, צריכים להיזהר, לא להמשיך אחרי דיבורים ומעשים, שלא מביאים את המטרה, שהתאספו, שהוא, שעל ידי זה צריכים להגיע לדביקות ה'. וענין דביקות עיין בספר "מתן תורה" (דף קס"ח, דברי המתחיל "ובאמת").

רק בזמן שנמצאים לא עם החברים, אז יותר טוב שלא להראות לחוץ את הכוונה שיש בליבם, ולהיות בחיצוניות כמו כולם, שזה סוד "והצנע לכת עם ה' אלקיך". הגם שיש על זה פירושים יותר גבוהים, אבל הפירוש הפשוט הוא גם כן ענין גדול.

לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני. ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש, משום שקלות ראש הורס את הכל. אבל כנ"ל, זה צריך להיות ענין פנימי.

אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"."

שאלה: כתוב, "ובכדי שתהיה התכללות אחד מהשני, אז כל אחד צריך לבטל את עצמו נגד השני. וזהו על ידי זה שכל אחד רואה מעלות חבירו ולא חסרונו." מה ההבדל בין ההתכללות שעליה שרב"ש כותב פה לבין התכללות פנימית בקבוצה ואיך להגיע להתכללות כזו?

כל מטרת הבריאה היא שכל הנבראים שמגלים בעצמם רצון לקבל לעצמם בלבד הם צריכים לעבור את התיקון ולהתכלל זה בזה כאיש אחד בלב אחד, זה התהליך. עד כמה אנחנו קרובים לבצע אותו, אפשר לראות פה ושם מהמידה שבה אנחנו מתקרבים קודם כל לקבוע את הריחוק שלנו מהמטרה, מצד אחד. מצד שני, הכרת הריחוק מהמטרה גם מקרבת אותנו למטרה, וזה מה שאנחנו צריכים להשתדל לעשות.

יש לנו כוחות שפועלים מצידנו, אם נרצה לפתח אותם, ואלו כוחות הקשר בינינו, שבקבוצה, בחברה מיוחדת, אנחנו יכולים לפתח משיכה זה אל זה, להיות כלולים יחד. ואם אנחנו מפגרים בזה בתהליך התיקון, אז אנחנו מזרזים את כוחות הטבע והם לוחצים עלינו - זה ההבדל בין דרך תורה ודרך ייסורים - ואז אנחנו נלחצים על ידי כל מיני בעיות ואסונות, בכדי שנבין שאין לנו שום עצה אחרת אלא לעבוד על החיבור בינינו.

שאלה: רב"ש אומר "ובהחברה צריכה להיות שמירה יתרה, שלא יכנס בתוכם ענין של קלות ראש", אבל מצד שני אומרים לנו שצריך לעשות מצב רוח לחברים. איפה עובר הגבול בין לעשות מצב רוח לבין קלות ראש בעשירייה?

לעשות מצב רוח לחברים אני יכול על ידי זה שאני מדבר איתם יחד על גדלות הבריאה, על גדלות המטרה, עד כמה אנחנו יכולים להתקרב זה אל זה ובזה לגלות את הבורא שיתגלה בינינו, ואין לנו כאן קלות ראש או משהו שהוא נגד תהליך ההתפתחות הרוחנית.

תלמיד: אבל מה זה נקרא קלות ראש, ממה צריך להיזהר, מה זה המושג הזה "קלות ראש"?

יש ספרים שמדברים על זה, שברגע שאדם קם, אפילו לפני שהוא הולך לישון בלילה, עד כמה עליו לכייל את עצמו לקפוץ מהמיטה ברגע שמתעורר ולהתחיל לעשות פעולות כדי להיות מוכן לעבודה פנימית ככל האפשר.

תלמיד: ואיך אפשר להסביר את מה שהוא אומר, "אבל בזמן שנמצא מי שהוא, אם הוא אינו מחברה זו, צריכים לא להראות שום רצינות, אלא להשתוות מבחוץ עם אדם שבא עכשיו. היינו, שלא לדבר מדברים רציניים, אלא מדברים שמתאימים לאדם שבא עכשיו. שהוא נקרא "אורח בלתי קרוא"." למה הוא מתכוון פה, מיהם אנשים מבחוץ?

הוא מתכוון לכך שיש לך קבוצה שבה יש עשרה אנשים שהם כולם בראש אחד למטרה אחת להשיג אותה יחד באיחוד ביניהם, ופתאום מגיע "אורח בלתי קרוא", זאת אומרת הוא לא מהם, הוא לא יודע, לא על המטרה שלהם ולא על המאמצים שהם צריכים לעשות, ואז כשהוא נמצא ביניהם, הוא גם לא מבין על מה הם מדברים אם הם ידברו לידו, והוא גם לא יודע לאן הוא נפל. זה "אורח בלתי קרוא".

תלמיד: לכנס יגיעו הרבה אנשים חדשים, אנשים שלא מבינים על מה מדובר בכלל, איך אני צריך להתייחס אליהם?

בכנס זה משהו אחר. בכנס אנחנו רוצים לקבל כל אחד ואחד, זו אסיפה כללית ביותר, וחוץ מאיתנו נמצאים איתנו עוד אלפי אנשים על פני כדור הארץ שבטוח ייצפו בנו לפי מה שאני מרגיש ומקבל מהם דיווח, והם מאוד משתוקקים לראות אותנו ולמרות המרחקים להיות איתנו יחד כאילו ברצון אחד. הרצון לא נמצא באיזה מקום, הוא נמצא בין כולם.

כך אנחנו רוצים להתחבר בינינו, וכל אחד במידה שרוצה להיות שייך לאסיפה הזאת, למטרה הזאת, לאנשים האלה שהוא רואה שאיתם הוא משתוקק למטרה אחת, אז בשבילו הכנס הזה הוא כינוס של החברים, שבכל זאת רוצים להיות מחוברים כדי לגלות יחד את המטרה שלהם.

תלמיד: זאת אומרת צריך לנסות להתכלל עם כולם במחשבה?

זו הזדמנות להתכלל והזדמנות מאוד מאוד מיוחדת, מפני שדווקא אחרי כל האירועים שאנחנו עברנו, המלחמות, המחלות, הקורונה, אנחנו יכולים להעריך יותר את החיבור בינינו ולחדש אותו ככל האפשר ולהוסיף אליו.

אני בכל זאת מצפה מהחיבור הזה, מהכנס הזה, שהוא ייתן לנו דחיפה קדימה, ואנחנו נדע איך נכון להשתמש בזה. הזמן מיוחד, המצב מיוחד, נשתדל.

שאלה: למה כשחברים מתחברים ויש להם השתוות צורה אז הם בעצם מתבטלים?

אחרת הם לא יכולים להתחבר. לכל אחד יש נטייה קטנה לחיבור מתוך מה שלמד, מתוך זה שעשה כל מיני תרגילים, וההכנות האלה נמצאות בנו. ברובם הם נמצאות באיזה הסתר, זה לא גלוי שהאדם בוער ממש, אבל הוא למד, הוא יודע, הוא שמע על זה, זה דבר אחד. ומצד אחר הוא צריך להשתדל לבטל את כל ההפרעות שיש לו כנגד החיבור.

יש כאן כמה פעולות בעד ונגד, ואם בכל העולם אנחנו משתדלים להיות בנטייה הזאת, מצד אחד להיות בחיבור בינינו ככל האפשר, מצד אחר לדחות את כל ההפרעות כנגד החיבור, אז אנחנו מתחילים לברר את שני הכוחות בבריאה ששייכים ליצר הטוב וליצר הרע, ועל ידי זה אנחנו כן נותנים מקום לבורא להתגלות, בדיוק בין שניהם. מאחד מהם תהיה אחר כך מידת העביות ומהאחר תהיה מידת הזכות, ואז בין שניהם אנחנו מגלים את הבורא, את המרחב הרוחני, ולומדים איך לעבוד עם שניהם. לא יכול להיות אחד ללא האחר.

שאלה: פתאום כשאני מסתכל על מה שרב"ש כותב זה לא מובן לי, הוא רושם שאנחנו צריכים חברה שנוכל לעבוד ביחד לבטל הרצון לקבל.

בסך הכול המטרה שלנו היא לבטל את הרצון לקבל לעצמו שהבורא ברא, ולבנות ממנו רצון לקבל שלנו כללי עבור כולם, ובזה אנחנו נתקרב זה אל זה ויהיו לנו כוחות גדולים בלקבל על מנת להשפיע.

תלמיד: עכשיו לקראת הכנס אנחנו מדברים על לפתוח את הלב, להכניס את החברים פנימה. איך הפעולה הזאת של לפתוח את הלב מתקשרת עם ביטול אהבה עצמית?

זה ברור מאוד, כי לפתוח את הלב וביטול עצמי, שאני מתנגד לסגירת הלב, אלו פעולות שנמצאות בקו אחד.

שאלה: כשהרב"ש מדבר פה על אנשים קטנים בעת ההתאספות, מה שאני מבין זה שהוא מדבר עליי או על חבר או חברים אחרים שנמצאים במצב שנקרא "אנשים קטנים" ואז הוא מזהיר שלא להימשך אחרי דיבורים ומעשים שלא מביאים למטרה. האם הכוונה היא לא לדבר דיבור כזה קוצ'קי או גבוה מדי, מה בדיוק הוא אומר לנו באזהרה או בהמלצה הזו?

שאנחנו לא נדבר על שום דבר חוץ מהמצב שאנחנו צריכים להשיג, להיות כאיש אחד בלב אחד, ולהרגיש שם, כל אחד את כולם, ובכל הקשר הזה שנבנה בינינו נבצע את גילוי הבורא. זה מה שאנחנו צריכים. אנחנו רוצים לגלות את הבורא בקשר בינינו, זה אפשרי, אנחנו יחסית קרובים לזה, רק עלינו לעשות עוד כמה מאמצים ואז בהתפרצות הרגש שבינינו נגלה את הכוח העליון. נקווה שזה יקרה.

שאלה: עוד בעניין שצריכים להיות רציניים בעת ההתאספות. במקום אחר הרב"ש כותב, שהאדם מביע טענות כלפי החברים שהוא רואה, ואומר שחס ושלום לא יעלה צחוק על פיהם ושלא ידברו מעניינים גשמיים אחד על חברו.

כן.

תלמיד: הוא מביא את זה כדבר שצריך להיות בחברה, ואם האדם חושב שכך לא צריכים החברים להתנהג, בעצם הוא עושה עליהם ביקורת.

מצד אחד זאת ביקורת ומצד שני זאת שמירה. אנחנו צריכים להבין שבזמן ההתאספות או לפני שמתאספים, אנחנו כבר צריכים לעשות כל מיני תרגילים והכנות כדי להגיע לאספה לחיבור.

תלמיד: האם כחלק מהאספה זה התעניינות בחיים של החבר?

לא, לא צריכה להיות התעניינות בחיים של החבר. מה נשמע? מה קורה? איך העסקים? זה לא צריך להיות. בכלל אנחנו נתאספנו כאן כדי להתחבר ולתת צביון לחברה החדשה, וכל פעם היא חדשה, כי כל פעם היא עולה יותר ויותר ואנחנו רוצים להיות שייכים רק למבנה הזה שאנחנו עכשיו בונים ומעלים אותה יותר.

תלמיד: עבור חלק מהחברים דיבור כזה מביא להתקרבות, אז למה זה לא טוב ההתעניינות בחבר? הגשמיות של החבר היא הרוחניות שלי.

לא.

תלמיד: אני דואג לחבר, מה מטריד אותו.

לא, זה לא נכון. ההיפך, אתה מוציא אותו מהכיוון לרוחניות, להשגת המטרת הבריאה, אל הכיוון הגשמי. מה קורה? מה נשמע עם הילדים? מה עם האישה? מה עם חמותך? מה עם העבודה? אלה דברים שהם לא צריכים להיות בחיבור כשמתאספים, הרב"ש היה עומד על זה בצורה חמורה מאוד.

תלמיד: ואם יש עניין גשמי, כמו בריאות, בעיה במשפחה שממש יושבת על החבר ומכבידה עליו?

גם אז לא. אנחנו רוצים באווירה הכללית לכבות את כל הדברים האלה, לתת להם איזה רוגע, שתיקה. אתה בכל זאת לא תעזור בזה, אלא רק תמשוך יותר ויותר תשומת לב ממה שהחברים נמצאים, לדברים שאתה חושב שהם חשובים.

לא, בחיבור, בכנס, באספה, הנושא צריך להיות רק חיבור בינינו בלבד.

שאלה: אמרת קודם שאנחנו צריכים להיות בשתי פעולות בעד ונגד, מצד אחד להיות בחיבור בינינו כמה שאפשר, מצד שני לדחות את כל הפרעות כנגד החיבור.

כן.

תלמיד: מה זה לדחות את כל ההפרעות כנגד החיבור, איך דוחים אותן?

האמת שכבר על ידי זה שאנחנו משתדלים להתחבר ולהיות יחד בחיבוק אחד, אנחנו בזה כבר מתרחקים מכל ההפרעות ומרחיקים אותן. אבל גם צריכים לדבר על זה.

תלמיד: עוד אמרת, שאתה מצפה מהחיבור בכנס שהוא ייתן לנו דחיפה קדימה, שנדע איך להשתמש בו נכון בזמן הזה, בתקופה הזאת. אם יש לנו עוד שבוע לכנס איך נכון מיום ליום להוסיף בתרגול שנגיע ממש בשלים, מוכנים לעבודה הפנימית בכנס?

קודם כל כבר בתחילת השבוע הבא אני חושב שאנחנו מתחילים לקבל את האנשים מחו"ל. יבואו אלינו הרבה חברים וחברות שלנו וצריכים להשתדל לעורר את החיבור בינינו כך, שאנחנו לא נצטרך לדבר על איך להבריח את האגו שלנו, את האגו של כל אחד ואחד, אלא על ידי ההתקרבות אנחנו מפנים מקום לכל החיבורים.

תלמיד: עוד רגע ממש, כמו שאתה אומר יהיה פה מבול של חברים, תהיה מציאות אחרת לגמרי, זה הרגע הכי מיוחד שיש לנו שכולם מתאספים יחד. איך לנצל את הזמן הזה את המקסימום ממנו?

להשתדל להתחבר לליבם של חברים. לא לשכוח שסביב העולם נמצאים איתנו עוד אלפים אלפים שלא מגיעים אלינו פיזית אבל נמצאים איתנו בחיבור נפשי, וכך להמשיך, כך להתחבר.

תלמיד: בהתאספות כזאת עם חברים שלא נפגשנו איתם הרבה זמן, לא להתעניין בשלומם, בכל הדברים מסביב?

כמה שפחות להתעניין בדברים ששייכים למבנה הקבוצה, מבנה הלימוד, כל מיני דברים, כי אנחנו נמצאים בזה גם ככה וברור שאין מה לעשות. אז נשאיר את זה.

תלמיד: הגישה הזאת היא רק בכנסים ובהתאספויות גדולות, או גם בחיי היומיום שלנו?

גם בחיי היום יום, שדברי החול והקודש יהיו כך שקולים.

תלמיד: זאת אומרת להתעניין בבריאות של החבר, בשלום החבר, במה שקורה איתו אין לזה מקום?

יש מקום כל פעם בצורה מאוד מוגבלת. מה יש לנו להתפלפל בזה, זהו.

שאלה: היו תקופות שהיינו עושים כנסים ואמרנו לפחות מבחינה חיצונית, אם זה לא דיבור על גדלות הבורא לא מדברים, מפקידים טלפונים ואז נוצרת איזושהי אווירה כללית שמאוד לוחצת את האדם להיות בבירור פנימי כל הזמן. אתה חושב שזה משהו שיש לו עכשיו מקום בכנס הקרוב?

אני לא יודע איך אתם מחליטים בקשר לטלפונים ושאר הדברים, אני חושב שכבר עברנו את השלבים האלו של כיתה מתחילה ולא נשתמש סתם בכל מיני דברים שימשכו אותנו מהמטרה. אני לא חושב שיש מישהו בזמן הכנס שיפתח את הטלפון שלו ויתחיל לקרוא איזה רומן או משהו שלא שייך לנושא שלנו. אני לא יכול כך לחשוב על אף אחד.

שאלה: הוא נותן פה דוגמה ודגש איך אנחנו צריכים להתנהג. כשאני יוצא החוצה, אני צריך להשתוות לאנשים שלא בקבוצה ולא בדרך שלנו. כמה זה חשוב בתקופה הזאת שאתנהג בצורה נכונה שלא תהרוס ולהתרחק מכל ההפרעות?

אני צריך להתנהג כך שכביכול לא רואים אותי, זה הכי טוב. אני צריך לעבור באיזה מקום, לעשות משהו מחוצה לבניין הזה אז אני עושה את זה, אבל בצורה כזאת שלא שמים לב אלי. לא תמיד זה אפשרי אבל להשתדל.

תלמיד: כשמתאספים ביחד חברים, נראה לי שיושבים ומדברים על עצמם, כמה אנחנו גדולים, כמה אנחנו חכמים, כמה אנחנו מיוחדים. ככה זה צריך להיות?

למה לא, אם כל אחד רוצה לעורר את החברה, להעלות את החברה.

תלמיד: אבל אנשים שהם גדולים כבר יודעים שהם גדולים.

אני לא רוצה להתווכח איתך, שמעת מה שאמרתי, אז תחשוב על זה.

שאלה: הוא כותב, "לכן כדאי, שבין החברים, שמתחברים, תהיה להם השתוות אחד עם השני, בכדי שיוכל להיבטל אחד לפני השני." אנחנו לומדים שצריך להגיע להשתוות הצורה עם הבורא, לתכונת ההשפעה, איך זה עוזר לי שאני משווה צורה עם רצונות לקבל שנמצאים מסביבי?

אני רוצה להתחבר עם כל החברים שנמצאים בכנס, להיות כאיש אחד בלב אחד. בכנס אננו כמעט ולא נמצאים בעשירייה אלא רוצים לחבר את כל העשיריות לעשירייה אחת ולהעלות את העשירייה האחת לדרגה שהיא תהיה ממש קרובה לבורא, זו המטרה של החיבור.

תלמיד: אבל מה היא השתוות הצורה שבין הרצונות?

שכולם רוצים מטרה אחת, זה נקרא השתוות הצורה. שכל אחד לבטל את האגו שלו ולהתחבר עם האחרים, להיטמע בהם וכך להגיע למצב להיות כאיש אחד בלב אחד.

שאלה: למה לאנשים זרים אסור להראות את הכוונה שלנו?

אסור לנו להראות את הכוונות שלנו לחיבור בינינו, לחיבור עם הבורא, למטרת הבריאה כי להם יש נטיות, מחשבות ומטרות אחרות ולכן אנחנו לא צריכים להתחבר איתם, להתערב איתם. זה העניין.

תלמיד: זה אומר שלא מדברים בכלל על רוחניות?

אנחנו לא מדברים בזמן הכנס עם אף אחד שהוא לא שייך לכנס. אנחנו משתדלים בזמן הזה שאנחנו מתחברים בינינו ומשתוקקים להגיע למטרת הבריאה להיות רק מקושרים בינינו. זה למעשה התנאי הראשון בזה שיש לנו הזדמנות להגיע למטרת החיבור, זאת אומרת לגלות את הבורא במרכז החיבור שלנו.

שאלה: כשאנחנו לא מדברים עם החבר על דברים זרים, על החיים, על העבודה, על המשפחה, על הבריאות, אלא רק על החיבור בינינו, איך נתקרב בשיחות האלה לחיבור בינינו אם לא יהיו לנו שיחות לבביות שיקרבו בינינו?

הכול תלוי במידת הקשר שיש ביניכם, עד כמה אתם מדברים מעומק הלב ישירות לחבר, עד כמה אתה רוצה מתוך הלב שהחבר יבין אותך, שיתקשר אליך מלב ללב. אין לי כאן מה להציע, זו עדינות, עדינות הנפש.

תלמיד: בכנסים יש בדרך שיעור ויש מקום שבו החברים בין השיעורים לדבר ביניהם, למשל בסעודות, על מה צריכה להיות השיחה הזאת?

הכי טוב אם היא תהיה על אותו נושא כמו בכנס.

תלמיד: כמו סדנה בלתי פוסקת?

כן, לכן כנס זו פעולה בלתי פוסקת על חיבור בינינו.

תלמיד: איך לשמור על עצמך ועל החברים כשאתה יודע שקיימת סכנה כזו, שחברים יכולים לרצות לדבר על משהו שהוא שונה, זר?

מטרת הבריאה, החברים, הבורא – שלוש הנקודות הללו יחד מחזיקות אותי ואני לא נופל מהם.

שאלה: כשאנחנו מתגברים על הפירוד בינינו אנחנו בונים את החיבור בינינו, מה מטרת החיבור?

בזה שאנחנו רוצים להתחבר בינינו, אנחנו רוצים לבנות תנאים שהבורא יתגלה בין הנבראים. אנחנו נותנים את התנאים לבורא להתגלות בינינו.

שאלה: רב"ש אומר שהיחידים צריכים להיות באותה דעה בעת ההתאספות, מה זה אומר לגבי העשירייה שלנו להיות בדעה אחת?

אנחנו רוצים שבחיבור בינינו יתגלה הבורא בכבודו ובעצמו בפנינו, שאנחנו נרגיש עד כמה כל אחד יוצא מהלב האגואיסטי שלו ורוצה להיות מחובר עם הלבבות של החברים, בזה אנחנו מרחיבים את הכלי שלנו ונותנים תנאים לבורא שיתגלה, לזה אנחנו רוצים להגיע.

תלמידה: איך לייצב שדה של החיבור שבו נאחד את כל הרצונות שלנו ללב אחד שמתקרב לבורא?

רק על ידי הקשר בינינו.

שאלה: אורח בלתי קרוא זה מישהו שלא נמצא בכלל בדרך?

כן, כזה שנפל במקרה בין החברים - הוא לא מוזמן לכנס והוא לא חבר בין החברים, וכשהוא נמצא המחשבות שלו מפריעות לכולם, כי הוא לא נמצא עם כולם בחיבור לכיוון המטרה של כולנו.

תלמיד: הוא אחד מה- 99% שלא נמצא איתנו בכוונה?

כן.

שאלה: מהיכן האדם שואב את הכוח לביטול עצמי?

מהחברה, את כל הכוחות הוא מקבל מהבורא דרך החברה.

שאלה: אנשים שלא לומדים איתנו, אני תמיד מבולבל ביחס ההתנהגות שלי איתם, האם אתה יכול לתת לי עצה כיצד להתנהג בצורה נכונה איתם?

תבטל את עצמך ותידבק לחברים, ואז בטוח תצליח. על זה כתוב "בתוך עמי אנכי יושבת", אם אתה רוצה להתחבר עם הבורא, אתה צריך להיות ממש בתוך החברה שאתה נמצא בה. יכול להיות פיזית אם אנחנו מדברים על כנס וצריכים להיות דבוקים בלבבות.

תלמיד: כשאני נמצא מחוץ לחברה, כשאני לא במגע עם החברים אלא עם המשפחה, בעבודה, אני הרבה פעמים מרגיש שהגשמיות שייכת לי ממש פנימית. איך אני צריך לעבוד עם זה כשאני נמצא מחוצה לחיבור עם החברים ועם החברה?

אתה צריך להכין את זה מראש. הכנס שלנו בעוד שבוע ימים ואתה כבר צריך להתכוון להתנתק מכל העולם, ממי שאתה נמצא עימו בקשר כדי לא לקבל מהם רצונות ולא מחשבות, אלא רק בעשירייה שלך ודרך העשירייה שלך עם כל יתר העשיריות שלנו בעולם. תנסה לעשות כך ותראה עד כמה ההכנה הזאת היא תעזור לך להרגיש את הכלי הכללי שבו אתה תגלה את הבורא. אני מבטיח לך שאם תעשה מאמץ אתה תרגיש תוצאות מהמאמץ.

תלמיד: בראש שלי אני כבר נמצא בכנס, אני כבר רוצה להיות לידך, להקשיב לשיעורים ולהתכלל עם כל הכלי העולמי. אנחנו נגיע הרבה חברים מאיטליה בשביל להיות איתכם ועם כל הכלי העולמי.

אני שמח מאוד, אני גם זוכר את הכנס שלנו באיטליה ואת הפגישות שלנו בכל מיני מקומות. אני מצפה שבעוד שבוע אנחנו נשב יחד ונרגיש דרכנו, דרך הלבבות שלנו, את חיבור הלבבות שלנו, את החיבור עם הבורא.

שאלה: שיש חיבור בין החברים, שיש התקשרות, מה קובע אם התוצאה של הפעולה שלנו תביא לפתיחת הלב?

עד כמה אתם, כל אחד ואחד, באמת רוצים לפתוח את הלב לכל אחד.

תלמיד: במי זה תלוי?

זה תלוי בכל אדם ואדם.

תלמיד: מה זאת אומרת בכל אחד ואדם, האדם הוא פותח את ליבו?

האדם פותח את ליבו לאחרים ומחפש את פתיחת הלב שלהם.

תלמיד: איך לפעול בכנס בצורה כזאת שאני כל הזמן מגביר את פתיחת הלב שלי?

על ידי כך שאתה עובד בפנים עם הלב שלך, שאתה כל הזמן מעורר אותו.

תלמיד: אבל מה אני מחפש? מה זה לעורר את הלב שלי כדי שהוא ייפתח יותר?

אני נמצא בקשר עם אלפי אנשים שנמצאים בכנס, אני שומע את מה שאנחנו לומדים, אני משתדל להיות קרוב אליהם, חוץ מזה שאנחנו קרובים פיזית אנחנו קרובים נפשית, במחשבה, בחיבור בלב, ברגש. כל אלה התנאים בהם הלב שלי יכול להיפתח, בצורה כזאת אני יכול, מסוגל להרגיש את כל הכלי העולמי, את הבורא ואת מטרת הבריאה.

תלמיד: מה משתנה באדם אם הוא מסתכל על עצמו, מה אמור להשתנות אם הלב נפתח?

שהבורא נמצא בתוך ליבו.

תלמיד: איך הוא פתאום נמצא בתוך ליבו?

הוא נמצא בתוך ליבו, רק הוא מתגלה שהוא נמצא בתוך ליבו.

תלמיד: ומה זה ייתן לאדם שעכשיו הוא מגלה שהבורא בתוך ליבו?

הוא משיג את מטרת הבריאה, הוא משיג את התקדמות שלו לזה, עד כמה הוא נמצא בחיבור עם כולם ומשיג את הדברים האלה בו, בתוכו, בתוך הרכש שלו, בתוך השכל שלו, בתוך הכלי שלו.

תלמיד: זו עבודה מאוד אישית של כל אחד בפתיחת הלב.

אישית, אבל בהתחברות עם כולם.

תלמיד: במה אנחנו עוזרים אחד לשני בפתיחת הלב?

כי כולנו בסך הכול מתחברים, הבורא לא מתגלה באחד, הבורא מתגלה לפחות בעשירייה.

תלמיד: פתיחת הלב היא לא חלק מאהבה עצמית?

למה אהבה עצמית?

תלמיד: איך אני מסוגל אחרת ?

למי אתה פותח את הלב?

תלמיד: לחברים, אני מנסה.

אז זו כבר זה לא אהבה עצמית.

תלמיד: אבל רב"ש כותב במאמר, שאם אין תועלת לעצמו אז אין חומר דלק לעשות את הפעולה.

נכון, מזה מתחילים.

תלמיד: אז איך באמת להתחיל, מה מניע את התהליך של לפתוח את הלב?

שאני רוצה לפתוח את הלב לכולם, שאני רוצה שהלב שלי יכלול את כולם.

תלמיד: זה לשקר לעצמי.

זה לא לשקר, תנסה שככה זה יהיה באמת.

תלמיד: ומה יקרה משם?

אז אתה תגלה את מה שיש לך בלב שתיקנת אותו אתה בצורה כזאת.

תלמיד: כלומר להצהיר שזה מה שאני רוצה?

כן.

תלמיד: מה זה לפתוח את הלב כלפי כל האלפיים או חמשת אלפים אנשים שיהיו בכנס?

לפתוח את הלב כלפי כל העולם.

תלמיד: כן, אבל זה מטושטש.

אני לא מבין מה אתה רוצה, אתה רוצה לבדוק בשכל שלך ובמידות שלך.

תלמיד: מה הוא הברז שאני פותח לכל האנשים שנקרא "פתיחת הלב"?

שאתה רוצה על ידי החיבור שלך עם האנשים, שאתה פותח להם את ליבך, על ידי זה אתה רוצה לפתוח את הלב לבורא.

תלמיד: מה החיבור הזה בין כמות כזאת של אנשים?

שאחריהם נמצא הבורא.

שאלה: איך לראות את המעלות של החברים אם האגו רואה רק את השלילי?

אם הם הולכים איתי בדרך, ולכן הם נקראים החברים שלי, אז אני חייב לגלות בהם רק דברים חיוביים.

שאלה: מה זה אומר שבשמירה לא תיכנס קלות ראש והיא צריכה להיות עניין פנימי?

השמירה צריכה להיות על פנימיות הלב, שאומרת למה אני באמת משתוקק.

שאלה: כתוב במאמר, "בעת ההתאספות, צריכים להיות רציניים, בכדי לא לצאת מהכוונה, שעל הכוונה זו נתאספו. ומטעם הצנע לכת, שזה ענין גדול מאוד, היו רגילים להראות מבחוץ, שהוא לא רציני. אבל באמת בתוך ליבם היה אש בוערת." מה זה אומר, למה צריך להיות בהצנע לכת ולהראות מבחוץ שהוא לא רציני?

כדי לא לתת לאגו של האדם פתאום להתהפך ולהצליח לשלוט עליו.

שאלה: במיוחד אצל נשים הדאגה לגשמיות של החברה ועזרה הדדית יוצרת קשר יותר קרוב בין החברות. זה אמצעי קשר בינינו שעוזר להגיע לרוחניות או שזה סוג חיבור שלא קשור להתקדמות לקשר רוחני?

זה תלוי איך נשים יכולות לעבוד עם זה.

שאלה: מדוע אנו מוצאים את הקשר הגופני בינינו קל יותר והקשר הפנימי והשקט כל כך קשה?

כי הוא ברור לנו, אפשר לזהות אותו.

(סוף השיעור)