*טעימות נבחרות משיעור בוקר 30.8.2022*

מצוות הקלדות וטעימות.

*אם ה' לא יבנה בית, שוא עמלו בוניו בו*

1. במשפט הזה יש הרבה פירושים ועמקות, אנחנו נלמד מכל הפירושים שלו את מה שרב"ש בדרך כלל נותן למשפט הזה מתהילים שכתב דוד המלך. אם ה' לא ייבנה בית, שווא עמלו בונים בו, כלומר *אין לצפות שהאדם יעשה משהו ויתערב במשהו בבניית הנשמה שלו*, בבניית בית המקדש, מה שנקרא בבניית הבית שבו הוא מגלה קשר עם כל הנבראים, היינו עם כל הנשמות ועם הבורא שממלא אותם. כלי אחד ואור אחד שיחד תומכים ומחזיקים זה את זה. *אם הבורא לא בונה את המבנה הזה וממלא אותו, מסדר אותו, מחזיק אותו, אז האדם לא מסוגל לסייע לזה במאומה*.

2. הרצון לקבל, היינו ליבו של האדם, צריך כולו כולו להיות בע"מ להשפיע ואז הוא יהיה כלי קיבול להשפעת הבורא לפי השתוות הצורה. אנחנו צריכים לצפות שזה יקרה. אם האדם לא יכול להכין את הלב שצריך להיות בניין דקדושה, אז היגיעה היא בחינם.

3. אם האדם אומר: אני לא מסוגל לעשות שום דבר, אבל אם אין אני לי מי לי, כלומר *אם אני לא נותן את כל היגיעה, ויכול להיות שאני מתייאש בסופה, אבל רק כך אני יכול לדרוש מהבורא*, לבקש מהבורא שיבנה את הבית. רק אז אני יכול להגיד שאם ה' לא יבנה בית, אז שווא עמלו בונים בו.

4. כשאנחנו באמת משקיעים את כל הכוחות ורואים שלא בכוחנו להתחבר בע"מ להשפיע כל אחד לשני וכולנו יחד לבורא, וכך בונים בית, אנחנו רואים שאנחנו לא מסוגלים. מתוך ממש אפס כוחות, שאת כל הכוחות אנחנו כבר נותנים לחיבור בינינו ולא מצליחים שהחיבור הזה יהיה דומה לקליטת הבורא בנו, אז אנחנו צועקים. *מה אנחנו צועקים? אם ה' לא ייבנה בית, שווא עמלם בונים בו, ואז מקבלים עזרה מלמעלה. הבורא עושה את זה, הוא לא עוזר לאף אחד אלא עוזר רק לכולם. מכולם הוא בונה את החיבור שנקרא בית, או מבנה של הנשמה. אז אנחנו מרגישים, לפי העוצמת הקשר בינינו, את הבורא, האור הפנימי שמתגלה בתוך הנשמה*.

5. אתם עדיין נמצאים בתהליך שבו אתם רוצים בעצמכם לבנות בית. אחרי שתשקיעו בזה את כל הכוחות שלכם, וזה טוב, כך צריך להיות, אז תראו שאתם לא יכולים לבנות שום דבר, שהכוחות שלכם, הרצונות שלכם לא מספיקים אלא דווקא ההיפך. *אחרי שהשקעתם את הכל, מגיעה לכם אכזבה, אכזבה אמיתית. אתם באמת תרגישו שאין מה לעשות, לא יכולים להרים ידיים, אין כוח לעשות משהו, אבל אחרי השקעה, אחרי שאת הכל משקיעים. אז אתם צועקים*, כי אין מה לעשות, אתם צועקים לבורא שלא מסוגלים, שלא יכולים, שהוא חייב לעזור ואין עוד מלבדו. אנחנו יכולים לסמוך, ולבקש, לפנות, ואז אנחנו זוכים לעזרה.

6. *אנחנו משתדלים כבר להבין שיש לנו מבנה מיוחד לבנות, מבנה פנימי. אנחנו מתחילים לגלות שהמבנה הפנימי הזה נמצא בידי הבורא, אנחנו עליו לא בעלי הבתים. הבורא הוא שמחזיק את הלבבות שלנו. אז אנחנו פונים אליו ומבקשים*, וגם לא מבקשים שישחרר את הלבבות שלנו, שלא ישלוט בהם, אנחנו לא יודעים מה לעשות עם זה, אנחנו רק יודעים דבר אחד, הבורא צריך לבנות את חיבור הלבבות בחזרה.. כשהלב שלי יהיה מחובר עם הלבבות של החברים, אז בתוך ליבנו נתחיל לגלות מציאות יותר ויותר אמיתית. כך מגיעים לתיקון.

7. *וודאי שהבורא עושה, בונה, הכל הוא עושה אבל בהקדם החיסרון שלנו*. תארו לכם שאתם משחקים עם ילד קטן ואתם מחכים שיגיד לכם שאת הקוביה הזאת צריכים לשים, את הקוביה הזאת צריכים לעשות ככה. הוא מבקש, אבל אתם עושים, וכך הילד לאט לאט נעשה יותר חכם, מבין, מרגיש מה חסר בבניין השלם, איך לבקש את העליון, את האבא או את הבורא שיעשה, שייבצע את הפעולה. כלומר אנחנו כבר מתחילים כאן את הבנייה, תיקונים, ומתחילים מהיחסים בינינו והלאה יותר ויותר להגיע קודם ללב אחד בינינו, לרצון אחד המכוון לבורא.

8. *האדם מלכתחילה נמצא במצב שהוא חושב שהכל עליו לעשות. אח"כ העבודה שלו היא יותר בכך שהוא מבין שסה"כ עליו לבקש מהבורא שיעשה. עד שהוא מגיע למצב שהוא נעשה עם הבורא כשותף*, שהוא מאתר מה הבורא רוצה ממנו בדיוק, באיזו צורה צריכה להיות הבקשה, באיזה עוצמה צריכה להיות העלאת המ"ן הזו. אז הוא פונה לבורא בצורה יותר ויותר מפורטת, ברורה מצידו, שממש נכנסת כחסרון הנכון בבורא....
   
   ש: אני בכל פעולה צריך להרגיש איך הבורא מלווה את היגיעה…?
   ר: כן, שהדברים האלה מגיעים כבר מוכנים כביכול מלמעלה, ואנחנו כשמקבלים אותם מתחילים לראות שמקבלים כל פעם איזושהי חתיכה, בלוק מהמבנה הרוחני המוכן.

9. *העיקר באמת לבכות על כך שאנחנו לא מסוגלים. לא מסוגלים להבין מה אנחנו צריכים, לא מסוגלים להרגיש מה חסר לנו. כך לאט לאט יותר ויותר אנחנו מגיעים לבקשה הנכונה*.

10. שימו לב, יכול להיות אתם מאוד מוצלחים ומבריקים, אבל אם אתם לא מספיק מחוברים ביניכם, זה לא יצליח. דווקא בחיבור ביניכם, לאו דווקא בדיבור, זה יכול להיות בלב, אם אתם לא מספיק מאוחדים אז באמת תרגישו כמה אתם בעצמכם גורמים לעצירה בהתקדמות שלכם.

11. ש: איך נבקש כעשירייה?
    ר: כעשירייה צריכים להיות מחוברים בינינו, צריכים לסכם בינינו שאנחנו פונים לבורא ודורשים ממנו שיחבר בינינו. אנחנו מוכנים להיות מחוברים בלב, שיהיה לנו כלב אחד. יש לנו 10 אנשים ואנחנו עכשיו נרגיש שהלב הכללי שלנו הכללי פי 10 יותר גדול מהלב הפרטי של כל אחד. מה זה הלב? זה יהיה הרצון דלהשפיע, כי אנחנו כבר מתחברים בינינו וכך נבטא אותו מאיתנו החוצה. החוצה כלומר כל אחד כלפי השני וכולנו יחד כלפי הבורא.

12. אם אנחנו לא מבקשים, אז מתרחקים מהחיבור בינינו ומדבקות בבורא. אז אנחנו משיגים כמה אנחנו לא מסוגלים בעצמנו להתקרב וכמה כמעט שלא יכולים לבקש מהבורא שיתקן אותנו. *ממש מכל הכוחות האחרונים והדלים שלנו, אנחנו ממש מקבצים אותם, מחברים אותם יחד ופונים לבורא, מבקשים ממש בכוח האחרון המשותף שלנו שיקרבנו, ויחברנו יחד. מזה מתחילים לקבל הרגשה משותפת והבורא מתחיל לבנות מאיתנו את המבנה החדש*.

13. קריין: איך לעשות שלא כל פעם נלך בדרך ארוכה?
    ר: *אנחנו כל פעם נרגיש שאנחנו הולכים בדרך ארוכה, וזה ידחוף אותנו כל פעם יותר ויותר ללכת בדרך הקצרה*, כביכול היותר מכוונת ישר לבורא. דווקא הדרך ארוכה מכוונת אותנו לבורא, אנחנו כל הזמן רוצים ליישר אותה. ההבדל הוא האם הלב שלנו ישר דרך החברים לבורא או לא? זה ההבדל בין דרך ארוכה לקצרה. תארו לעצמכם כמה אנחנו עושים פטפוטים בשכל ורגש שלנו כדי לא להתחבר עם החברים כל כך בצורה פתוחה, ישירה, גלויה, וגם לבורא. זה נקרא שנמצאים בדרך לא ישרה.

14. אל תדאג, בתוך לב האבן יש חור ואתה יכול דרך החור הזה להתקשר עם כולם. *דווקא לב האבן פותח לך את הדרך לבורא*. אם לא לב האבן היית כמו כל בני האדם, לא היית מתאר שיש לך הפרעה. אבל כך אתה רואה שההפרעה נמצאת והיא בתוך הלב שלך, ושהלב שלך סתום ואתה לא יכול להזיז את האבן מפי הבאר. זה יבוא.

15. ש: איך הגוף עובר מהתנגדות לצער?
    ר: *הגוף בכוונה מתנגד, כדי שתלך נגדו. הוא רוצה שתפגע בו, הוא רוצה שתילחם עימו, כי ע"י זה אתה כאדם גדל, וכך הוא כבהמה עוזר לך*. אין ברירה, אין מצב אחר, *אין עבודה אחרת, אלא ע"י התנגדות הגוף דווקא אנחנו רואים שזקוקים יותר לקשר בינינו ולפנייה לבורא שיעזור. תעשו את זה עוד ועוד, ועוד מעט תתחילו להרגיש שדווקא הסגנון הזה הוא הסגנון הנכון, תתחילו לראות בו הוכחות גם גשמיות וגם רוחניות*.
    
    ש: להתנגד להתנגדויות האלו?
    ר: תשתדל להיות למעלה מהו ולעשות את העבודה שלך. אל תלך איתם ראש בראש בהתקפה, אלא תנסה להיות למעלה מהם. לא חשוב לי מה ששם נעשה, אני עושה כך זהו. כי אנחנו לא מצליחים בדרך כלל ללכת נגד הרצון לקבל. צריכים ללכת לא בהתקפה נגדו אלא בהתקפה על העיקרון. נו, עוד נראה.

16. *המרחק בינך לבורא הוא בדיוק כמו המרחק ממך לחברים*. ולכן אין מה לעשות אלא להשתדל להתקרב אליהם.

17. ש: איך מפתחים הכרה ורגישות שבלי פנייה לבורא, לא מצליחים?
    ר: כתוב שמה שלא עושה השכל עושה הזמן. *אדם שנמצא כבר שנים בתהליך ורואה שהוא לא מצליח, שישאל את עצמו למה בכל זאת אני לא מצליח? הוא יכול להתרגז על החברים, על הבורא, על המורה, על כולם, אבל בכל זאת למה אני לא מצליח? התשובה אחת: הוא לא בנה מקום לגילוי הבורא, כלומר לא בנה חיסרון, חיסרון לחיבור*. כי הבורא מתגלה בחיבור בינינו. האם האדם בנה חיסרון לחיבור או לא? אם לא, אז שיברר איך בונים את החיסרון הזה.

18. ש: איך להתחזק להרגיש הביטחון שאני בדרך הנכונה... ובאותו זמן באיזו צורה לבקש שהבורא ידחה אותי..?
    ר: יפה מאוד יש לך הרגשה מאוד טובה, נכונה. לא סופית, אבל היא כבר נמצאת לפני שמקבלים אמונה למעלה מהדעת. אם ה' לא יבנה בית, כלומר המדרגה שנמצאת בע"מ להשפיע, אנחנו לא מסוגלים לעלות אליה לבד. זה מה שצריך כאן לקרות. העבודה שלנו צריכה להיות בהבנה למעלה מהדעת, ולשם זה ודאי שאנחנו זקוקים לעזרת הבורא. לכן אדם שמבין זאת, מרגיש את זה, מגלה את הנחיצות הזאת בעזרת הבורא כדי לעלות לדרגה למעלה מכל הטבע שלו, למעלה מהדעת. אז הוא אומר, אם ה' לא יבנה בית, אני לא מסוגל.

19. ש: למה לחכות לייאוש, למה לא לבקש אותו מיד?
    ר: *בלי ייאוש לא יהיה לנו כוח בבקשה, היא תהיה כאילו ללא צורך*. אני הכל עושה מתוך הרצון לקבל שלי, אם הרצון לקבל שלי לא יהיה ריק ומיואש, אז הבקשה שלי לא תהיה בתוקף.

20. אנחנו צריכים את הבורא בכל צעד ושעל. אנחנו נותנים חיסרון והבורא מתקן אותו ומצרף אותו אחד על השני. אנחנו מבקשים שיחזיק זאת. אני לא מסוגל לעשות שום דבר בלי עזרה שלו, ושזה יישאר בצורה נכונה בלי העבודה שלו.

21. ש: מה המשמעות אם אין אני לי מי לי?
    ר: *אם אין אני לי מי לי*, כלומר למרות שאני לא עושה כלום והכל פועל ה' והוא זה שבונה, שובר ומתקן, הכל עושה הוא, אבל כל זה נעשה בהקדם לבקשה שלי. אני צריך לתאר את עצמי כמו קטן שיושב על הידיים של הגדול ומושך אותו, אומר לו: את זה אני רוצה, את זה את זה את זה, ומושך את הגדול ללכת לכל מקום. כך אני צריך לתאר את עצמי, שאם אין אני לי מי לי. אני צריך לרצות בכל דבר, אבל הבורא שומע למה שאני בוחר רק לפי הרצונות הנכונים שלי, כלומר כמה אני מכוון את עצמי לע"מ להשפיע, יותר לחיבור.

*בעה"ס, מאמר עת לעשות*

22. בעבר היה למקובל מדף ועליו היו 3-2 ספרים. היום אתה נכנס לכל אדם שלומד תורה ויש לו קיר של ספרים. אז זה היה כל כך יקר שהיו בסה"כ כמה ספרים, 3-2 ספרים אבל זה היה מספיק לו כדי דרך זה להתקשר לרוחניות. הוא לא היה צריך אפילו את כל הש"ס וכל המשנה, לא היו לו. אלא מתוך כך שהיה מוסר את עצמו על הספרים האלה, דרכם היה מגלה את הרוחניות, את יחס הבורא לבני האדם. העניין הוא לא בכמות אלא באיכות, והיום זה כבר אחרת לגמרי.

23. אני לא חושב שאנחנו צריכים הרבה ספרים, כי את כל הדברים שכתובים ברוב הספרים אתה צריך להשיג בכניסה שלך לרוחניות.. *אתה צריך לפתוח את הלב שלך. מה שנכנס ללב, כתוב הלב מבין, אז אתה מתחיל מתוך זה להבין את המערכת עליונה, איך היא עובדת עליך, איך אתה צריך להתקשר אליה*. זה העניין.

24. ברור שקשה לנו היום לגשת לאדם המודרני ולהתחיל לדבר עימו על ערבות, על תיקון העולם ועל מטרת הבריאה. זה לא בשבילו, הוא טרוד ב-1,001 דברים. קודם זה לא היה עד כדי כך, האדם היה קם ליד הפרות שלו, ליד השדה שלו או ליד העסק הקטן שלו וזה מה שהיה לו בחיים. לכן היה לו עוד זמן לחשוב על משהו. היום אתה לא יכול, מבלבלים לך את המוח בידיעות ובעוד כל מיני דברים. *העולם סביבך סותם לך את הכל*.
    
    אתה צריך להיכנס ללב שלו, למוח שלו, להבין אותו ולפי הגובה שלו לדבר. אי אפשר אחרת להסביר ואי אפשר אחרת לגשת. אתה צריך להשתדל לעשות לאדם טוב, לא להרוג אותו עם כל הידיעות שלך, אלא לאט לאט, כמו לתינוק, אנחנו מורידים את הידיעות והחינוך וכן הלאה. כך להתייחס לאדם הרגיל, באהבה.