סדרת שיעורים בנושא: undefined
שיעור בוקר 01.09.2021 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שפלות והכנעה - קטעים נבחרים מן המקורות
דיברנו הרבה פעמים שאנחנו לא מן הסתם נמצאים ברצון לקבל שלנו על מנת לקבל, שדואגים רק לעצמנו, ושזה בצורה טבעית נמצא בנו. והרצון לקבל שלנו כל הזמן דורש לדאוג לעצמנו ולעשות חשבון לעצמנו, ובתת ההכרה כמה שאנחנו נכנס יותר ויותר לתוך טבענו, אנחנו נראה שרק מתוך זה אנחנו מחליטים, חושבים, משווים בין הדברים, רק כלפי תועלת עצמנו. ואנחנו אפילו לא מבינים עד כמה אנחנו נמצאים בזה.
לכן העבודה שלנו, אם אנחנו רוצים להרגיש את הבורא, לראות את הבורא, להשיג אותו, לעלות לקיום הרוחני, אנחנו צריכים ממש להתמודד ולהילחם נגד הרצון לקבל שלנו, ובמקום להתחשב עם דעתנו אנחנו צריכים להתחשב עם "דעת תורה" מה שנקרא, עם דעת הבורא. לכן עבודה בהכנעה, להכניע את הרצון לקבל שלנו כלפי רצון הבורא, היא עבודה שצריכה להיות בנו בלתי פוסקת. ורק בלהעמיד אותה יותר ויותר נכון על פני כל הנקודות שבדרכנו, בליבנו, ברצוננו, כך אנחנו יכולים להתקדם ולבנות את העולם העליון למעלה מהעולם הזה. זו בעצם כל העבודה שלנו.
זה נקרא למעלה מהדעת, שאנחנו בונים את רצון הבורא למעלה מהרצון שלנו. זה נקרא אמונה, כי אנחנו מעלים את עצמנו לכוחות ההשפעה על פני כוחות הקבלה. זה נקרא להשתוקק לחיבור, כי על פני כל הרצונות שלנו להיבדל מאחרים אנחנו צריכים כאן דווקא להשפיל את עצמנו כלפי החברים. ובזה אנחנו בונים את תכונות הבורא בנו, שאז לפי השתוות הצורה אנחנו מרגישים אותו בזה.
זאת אומרת, העבודה היא נעשית לעינינו יותר ויותר ברורה, יותר מרוכזת, יותר נקודתית. לא שאנחנו לא יודעים על מה מדובר, אלא אנחנו שוב חוזרים לרצון לקבל שלנו וצריכים לפרמט אותו, לסדר אותו כך, שבתוך הרצון לקבל שאנחנו עכשיו מרגישים את כול המציאות, את העולם הזה, את כול היקום, כל מה שאנחנו יכולים לתאר, הכול מתבאר לנו ברצון לקבל שלנו. במקום זה אנחנו צריכים להפוך את הרצון לקבל הזה לעל מנת להשפיע, זאת אומרת להחליף את הרצון שלנו לרצון של הבורא, ואז נראה במקום העולם הזה את העולם העליון, העולם הרוחני, האמיתי, הנצחי. זו בעצם העבודה שלנו.
הפסוקים האלה שאנחנו לומדים, במיוחד פסוק 11, הוא באמת תיאר לנו נכון את המעבר הזה מדעת לאמונה למעלה מהדעת. למה זה נקרא אמונה למעלה מהדעת ולא דעת עליון סתם? כי אנחנו בונים כל פעם את תכונת הבורא, תכונת ההשפעה, על פני הרצון לקבל שלנו, תכונת הקבלה. ולכן זה לא נקרא סתם אמונה או סתם השפעה או דעת הבורא, אלא "אמונה למעלה מהדעת", בינה שולטת על המלכות. ורק בצורה כזאת אנחנו מתעלים יותר ויותר, עד שמתחילים לצאת מהרגשת העולם הזה להרגשת העולם העליון, וממשיכים עד שרוכשים את תכונת הבינה כולה, מתחילים להתנתק ממלכות ולהיכנס לבינה. אחר כך אנחנו, המלכות, נכללים בבינה ועל ידי זה מגיעים לכתר. זו העבודה. בזה אנחנו כל פעם צריכים לגלות את הבורא, את העולם העליון, כל פעם יותר ויותר.
אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כל פעם במשך היום, וגם מיום ליום, כי בסופו של דבר מה שנדבר, באיזו צורה שנלמד את חכמת הקבלה, היא כולה בזה. או שנלמד אותה בצורה של "תלמוד עשר הספירות", ששם מדובר על הבחנות במדידה של כלים, אורות, מסכים, צמצומים, מדובר על המידות, יותר, פחות, כלומר מספרים. או שאנחנו נדבר על הרגשות, שזה אותו דבר, רק אין בהם דיוק זה כלפי זה, כמו שבעולם שלנו, כי אנחנו משתמשים בכל זאת במילים מהעולם הזה שזה נקרא שפת הענפים.
אבל בכל זאת יוצאים כבר יותר ויותר לדרך הסלולה, שהיא צריכה להביא אותנו ליותר ויותר הבנה מה היא הבריאה, איך בנויה האנושות, איך בנוי כל היקום, כל הטבע, עולמות, כשכל זה צריך להיכנס לתוך הדרך שלנו. ואנחנו יותר ויותר מבינים את הקשר בין החלקים, מבררים לעצמנו יותר ויותר כל פעם את הקשר ביניהם, ויותר ויותר מרגישים את עצמנו הנמצאים בתוך הבריאה ומבינים אותה, מרגישים אותה.
יחד עם זה לסירוגין אנחנו גם נופלים מזה ונמצאים בבלבול, כי זה הכרחי. אם אנחנו עוברים ממצב למצב, מדרגה לדרגה, כל מה שהיה קודם נמחק ואנחנו פתאום לא מרגישים שום דבר, ומתחילים לקבל מדרגה חדשה. למה, מאיפה זה נובע? מתוך זה שאנחנו תופסים את המציאות בעשר ספירות. וכשהן מתחלפות לעשר ספירות חדשות, רצון חדש, גם ט' ראשונות ספירות חדשות, כי הן מתבהרות על פני הרצון החדש, אז אנחנו נמצאים כאן בשינוי יסודי של כל הכלי שלנו שבו אנחנו מרגישים את המציאות. ולכן אנחנו נמצאים תמיד בנתק מהמצב הקודם בתפיסה והרגשה הרוחנית, למצב הבא.
לכן צריכים גם לזה להתרגל, שזה נקרא יום ולילה בעבודת הבורא. אין לך יום חדש בלי לילה, ואנחנו בעצם נמצאים בגילוי הכלים החדשים שעדיין עוד לא תיקנו אותם. ולכן באים כלים חדשים, אנחנו לא מבינים איפה אנחנו נמצאים, מבולבלים, זה נקרא "לילה" בעבודה הרוחנית. אנחנו צריכים להתרגל לזה ולראות איך אנחנו עובדים בלילות האלו, ולהכין את עצמנו מתוך הרגשת הלילה, חוסר התמצאות, חוסר הרגשה, חוסר הבנה. אבל יחד עם זה אנחנו מבינים שכל המצבים הללו הם הכרחיים כדי להגיע למצב חדש, למדרגה חדשה.
כך אנחנו מרגיעים את כל השאלות וכל הבעיות שהאנשים המתחילים מיד נופלים, נובלים ולא מסוגלים להתמודד איתן. אבל "אין חכם כבעל ניסיון", ולכן העבודה בלילות היא דווקא מאוד מכובדת אצל המקובלים, מפני שדווקא בזה שלא מבינים ולא מרגישים ושפלים, הם יכולים לראות מה עוד חסר להם כדי להגיע למצב שיהיו לילה ויום שווים, וחשכה יהיה כאורה, ולהגיע למצב שכולו "יום". לאט לאט אנחנו צריכים להבין איך עושים את זה, אבל בהחלט זה אפשרי, והדבר הזה חייב להיות מיוצב בנו כבר יותר ויותר.
כול מה שאנחנו עוברים, כל השלבים מכאן, מהמצב ההתחלתי ועד סוף הדרך, זה הכול על דרך הכנעה. אנחנו מכניעים את הרצון לקבל שלנו יותר ויותר, עד שאנחנו מתחילים לגלות בו לא רק יכולת להכניע אותו, אלא גם לעבוד עימו יותר ויותר. זאת אומרת עד דרגת הבינה, ממלכות לבינה אנחנו מכניעים אותו, כשרוכשים דרגת הבינה, דרגת ההשפעה, אנחנו מתחילים דווקא לעורר את הרצון לקבל ולהגיע מהבינה לכתר. כך אנחנו מתקדמים.
קריין: תרצה אולי שנפתח מפסוק 11 שדיברת עליו עכשיו?
אם אנחנו נכנס לקטע 11, אנחנו נישאר בו אני חושב עד סוף השיעור, כי הוא כל כך עמוק ומיוחד. אני אעבור על זה, ואז לא ניתן להתפרע. אני קורא, קטע 11.
"כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת," שזו בעצם הגישה הרוחנית למציאות, "זה נקרא שפלות," למה? "היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום," לא חשוב מה שאני חושב, מה שאני מרגיש, זה הכול נקרא דעת, ואני לא מקבל את דעתי, כי אני רוצה לעלות לדעת של העליון, "דהיינו כנ"ל, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו," ייתן לו כל צרכיו "מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו," זה ברור, כמו שאנחנו תמיד מתייחסים בעולם הזה ברצון לקבל שלנו. מי שעושה לנו טובות, מילוי, אהבה, עזרה, אנחנו אוהבים אותו ומעריכים אותו לפי זה, בתוך הרצון לקבל. אבל כאן אנחנו צריכים להבין מה זה נקרא לעלות למעלה מהרצון לקבל, זאת אומרת בהשפעה למעלה מקבלה. לכן במקרה כזה מי שממלא את צרכינו, אנחנו אוהבים אותו. "לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה'," אם הבורא לא ממלא לו את הרצונות "ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא את רצונו." עובד כאגואיסט קטן, רגיל.
"נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר (ה') הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד"." לא יכולים להיות קרובים, להיפגש, להכיר, להרגיש זה את זה. "מה שאין כן אם הוא משפיל עצמו," אדם. זאת אומרת משפיל דעתו, לא חשוב מה הוא מרגיש, לא חשוב מה הוא מבין, אלא הוא מקבל על עצמו את תכונת ההשפעה שזה הבורא, "ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה'," כי אני נמצא ברצון לקבל, "ואומר", אדם, "מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום," לא מקבל בחשבון שום מחשבה ורצון, שזה כל האדם, לא מתחשב עם זה. הוא יודע ומרגיש וזה בולט בו מאוד, אבל אומר "אני את זה לא מקבל בחשבון, אני הולך למעלה מזה", נגד הדעת, נגד הרגש, "ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת," רוצה להחליף את הרצון שלו לרצון של הבורא "זה נקרא שפלות, ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה"." שכמה שאנחנו יכולים להצמיד את עצמנו לבורא ולקבל מרותו עלינו, שליטתו עלינו, לפי זה אנחנו עולים בסולם הרוחני. "והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו." לפי שאדם רוצה לקבל דעת הבורא ולעשות את כל הפעולות שהבורא דורש, לפי זה הבורא מקרב אותו. זה בעצם התהליך שאנחנו צריכים לעבור.
(הרב"ש. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)
לכן מכל מצב ומצב אני צריך להיות בשני רצונות, זה הרצון שלי וזה רצון הבורא, זו המחשבה שלי וזו המחשבה של הבורא. וככל שאני מתאר זה כנגד זה ואני ממש "מקלף" את עצמי מדעתי ורצוני ומדביק את עצמי לרצון ולמחשבה של הבורא, בזה אני עולה. לאט לאט כך פעם אחר פעם אני עושה כאלה פעולות, עד שאני מרגיש שכבר קיבלתי בצורה קבועה רצון ומחשבה של הבורא. וכך הגעתי נגיד לדרגה הראשונה, לבחינה א', ואחר כך עוד ועוד. ואז יותר ויותר אני מתחיל להבין, להרגיש את מחשבות ורצונות הבורא, ולפי זה אני מתעלה מעל הרצון לקבל שלי, מעל הגשמיות, יותר מזה, אני מבין את הגשמיות עצמה, וזה נקרא להיות באמונה למעלה מהדעת, בהשפעה על פני רצון לקבל, בבינה למעלה מהמלכות.
זה בעצם לא קשה. צריכים להתרכז בזה יותר ויותר, עד שזה נכנס להרגל ועד שההרגל יהיה טבע שני. ויהיו לנו שתי צורות הטבע, הרצון לקבל שאנחנו נופלים בו, ואחר כך הרצון להשפיע שאנחנו מתעלים אליו. וכך בפער בין הרצון לקבל והרצון להשפיע אנחנו נתקדם יותר ויותר. עד שכל הרצונות שנמצאים בתוך הנשמה שלנו, של כל אחד ואחד, הם יתעלו ויידבקו בדרגת הבינה, בדרגת ההשפעה. ואחר כך הלאה.
סך הכול צריכים להעביר את התהליך הזה מהשכלה, מהבנה, מתוך שאנחנו מבינים את זה בצורה תיאורטית, לפרקטיקה, למעשה. כמה שיותר ויותר במשך היום נעבוד בזה, וזה פשוט, זו דעתי, זה רצוני, וזו דעת הבורא וזה רצון הבורא, איך אני מעביר את עצמי מכאן לשם. כל פעולה כזאת שאנחנו עושים היא נקראת "מצוה", למה? כי זה בעצם ציווי הבורא לכל אחד ואחד מאתנו.
שאלה: קודם אמרת שצריך לבדוק את עצמו כל יום ויום. איך בודקים כשהמצבים, התנאים, הרגשות כל הזמן משתנים, ולא מתייחסים לרגש של האדם, איך לומדים מזה?
אנחנו לא לומדים במה שאנחנו נמצאים, אלא אנחנו לומדים עד כמה אנחנו יכולים בעבודה שלנו, במאמץ שלנו הפנימי לעבור מהרצון שלי לרצון הבורא. עד כמה אני יכול לתאר את זה.
נגיד, הרצון שלי עכשיו לעשות זה וזה. ורצון הבורא, כמו שאני יכול לתאר לעצמי, הפוך מהרצון שלי, לעשות זה וזה. או לחשוב על זה ואני מעלה את עצמי לרצון של הבורא, לרצון אחר, מקבלה להשפעה, מדעת לאמונה למעלה מהדעת.
לא חשוב באיזה מילים אנחנו מבטאים את זה, אבל המהות היא אותה מהות. מהעולם הזה לעולם העליון. מהנברא לבורא. זה מה שאנחנו צריכים לעשות. כאלו תרגילים שאנחנו עושים כל פעם על עצמנו, ובזה אנחנו מתחילים יותר ויותר להרגיש מה זה נקרא להיות ב"אמונה למעלה מהדעת", בדרגת הבינה למעלה מהמלכות.
וכך אנחנו נתרחק מהעולם הזה. הוא נשאר אצלנו ודאי, ואנחנו מבינים אפילו בו יותר ויותר, אבל כבר מסתכלים עליו מלמעלה, מדרגת הבורא, מדרגת הבינה. ולכן מבינים גם את העולם הזה לעומק בצורה הרבה יותר ממשית, מהותית.
אבל בעצם, מתקדמים דווקא בזה שלומדים את הפער מדרגת "אני רוצה" לדרגת "הבורא רוצה". ובין שתי הדרגות האלה אנחנו כל הזמן נמצאים. וכמה שיותר נופלים לרצון לקבל שלנו כך אנחנו צריכים להעלות את עצמנו לדרגת הבורא, לרצון להשפיע. וכך יותר ויותר כל פעם.
כביכול אנחנו מעבירים את כל חלקי המלכות ממלכות לבינה. זאת אומרת, לצרף כל רצון ורצון שמתגלה בנו שיהיה בעל מנת להשפיע.
שאלה: מה שאני רוצה אני יודע בדיוק, אבל איך אני יודע מה הבורא רוצה? מה הסימן שאני באמת יודע להחליט, את זה הבורא רוצה?
אז לכן הוא נותן לך קבוצה. לכן אנחנו לומדים מה זה נקרא "על מנת להשפיע". אל תגיד שאתה לא יודע. ודאי שאתה אף פעם לא תדע מה רצון הבורא, אלא איפה הרצון שלו מתגלה. רצון הבורא זה בינה, השפעה.
תלמיד: האם רצון הבורא אמור להיות מצב שאני מרגיש בדיוק תחושה מנוגדת לרצון לקבל שלי?
בדיוק. לכן העבודה שלנו היא תמיד לבנות פעולות למעלה מהרצון לקבל שלנו. זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", בינה למעלה ממלכות.
שאלה: אם אנחנו מצליחים לראות את הרצון לקבל ממש מתוך המצבים שהבורא מסדר, ואנחנו מצליחים להגיע לסוג של לראות את ההומור מאחורי הדברים, האם זה מצב רצוי, לראות כמו צחוק ממש?
זה לא צחוק. צחוק זה דבר רציני. אנחנו אחר כך נדבר על זה. אלה דרגות גבוהות. זה דרגות גבוהות שאנחנו מתחילים לגלות את כול הקושי שיש בעבודה שלנו, כמה שעולה לנו בכוח, בדם, במאמצים נוראיים, בבכי, בכל הדברים, ואחר כך אנחנו מגלים מצב ש"צחוק עשה לי אלוהים".1 אלה דרגות גבוהות. חכו לזה, יש הרבה הפתעות בדרך.
שאלה: לגבי עבודה עם הרצון. האם אני, אנחנו בוחרים את הרצונות או שהרצונות בוחרים בנו, אם אפשר להעמיק?
אנחנו לא בוחרים כלום. לא בוחרים כלום, חוץ מזה שרוצים להכניע את עצמנו כלפי רצון הבורא. זה נקרא להעמיד את בינה למעלה ממלכות, "אמונה למעלה מהדעת". ואז אנחנו רוכשים מזה הסתכלות נכונה, יחס נכון על כל המציאות, ומתחילים לראות את המציאות הרוחנית מהעולם הזה.
הכול באמת מציאות אחת. בינה שולטת על המלכות, ועכשיו אנחנו מנותקים מזה. לכן אנחנו צריכים כל הזמן להשתדל לקבוע את ההסתכלות שלנו, איך זה יכול להיות בכוח השפעה. וכוח השפעה אני לא יודע מה זה, אבל אני יכול להגיד "זה הפוך ממני". ואם זה הפוך ממני, אז כל פעם שאני נמצא באיזה יחס לקבוצה, למציאות, תהפוך, תעשה הפוך ותראה. יכול להיות שאתה בדיוק קובע פעולה הרוחנית.
שאלה: לפני יומיים שמענו אותך אומר שגאווה זאת תכונה מאוד טובה וחיובית. אבל מתוך הקטע הזה משתמע שזה לא המקרה. איך אנחנו משנים את הגאווה שלנו ממשהו לא טוב למשהו טוב?
תלוי איך אתה משתמש בגאווה. גאווה זה סך הכול הערך של משהו כלפי משהו. אם אני מתגאה בזה שאני מחליף את הרצון לקבל שלי הטבעי, מלכות, לרצון להשפיע של הבורא שהוא יותר גבוה, יותר נצחי, נעלה, שלם, כללי, ואני מתגאה בזה, זה נקרא "ויגבה ליבו בדרכי ה'".2 אני מתגאה ואז על ידי זה אני מתקן את הלב שלי.
ואני לא כמו פושע. אצל הפושעים זה הפוך. ככל שהוא יותר גונב, ככל שיותר גרוע הוא מתגאה בזה. אז תלוי איך אתה משתמש בגאווה. מי יותר גדול בעיניך, או הבורא, כוח השפעה, כוח הבינה, או אתה, כוח הקבלה, כוח המלכות? זה מה שכתוב, מי נמצא בראש, הבורא או הנבראים.
שאלה: כשאני בודק במהלך היום את הרצון שלי לעומת הרצון של הבורא, אני תמיד מוצא שאני תקוע ברצון של עצמי. מה לעשות עם זה? איך מתחיל התהליך שאתה יכול להיות למעלה מהרצון שלך?
זה מצוין שאתה תקוע ברצון שלך. זאת אומרת, יש לך נקודת יסוד מאוד ברורה. עכשיו תעשה ההיפך ממנה, "לפי נקודת הרצון שלי אני רוצה כך וכך, האם אני יכול לתאר לעצמי מצב הפוך, שאני לא רוצה או כן רוצה זה לא חשוב, אלא במקום שאני רוצה עכשיו לקיים את הרצון שלי, איך אני אקיים רצון הפוך ממנו"? זה נקרא "אמונה למעלה מהדעת", בו אני מתעלה למעלה לרצון שהוא הפוך מהרצון לקבל שלי, ואני מעלה את עצמי ממש מדרגת מלכות לדרגת בינה, מדרגת דחיה לדרגת חיבור. כך זה צריך להיות בבירור שלנו.
תלמיד: מה הכלי שמאפשר לך להיות בבירור הזה, להיות למעלה מה"אני" שלך?
כלי העזר שלי היה שבכל רגע חופשי קראתי את המאמרים האלו, ממש. וגם רב"ש היה שואל אותי כל הזמן, "קראת את המאמר"? כי הוא היה כותב פעם בשבוע מאמר חדש. ואם עניתי לו "כן, קראתי והבנתי", הוא הבין שאולי קראתי בעין אחת ובטוח שלא הבנתי.
אבל בכל זאת, עוד יום ועוד יום, כל פעם יותר ויותר הייתי שקוע במאמרים שלו. כי בהם בעצם כל התורה, כל הדרך שלנו עד גמר התיקון, ממש. הוא ייצב אותנו במצב שאין מה להוסיף אחריו. אנחנו אולי יכולים להוסיף, גם אני ניסיתי, כמה הסברים, סיפורים למתחילים.
אבל מי שנכנס כמוכם לתיקונים לדרך, לבורא, אין לו מה לעשות, אלא רק לקחת את המאמרים האלו ותרגישו יותר ויותר עד כמה הכול נמצא בהם. אני לא רואה, אומנם זה אדם שקרוב לי מאוד, אין לי אדם יותר קרוב מרב"ש, אבל בכל זאת, נראה לי עד כמה אני רוצה להיות בתפיסה אובייקטיבית שאין מורה יותר גדול ולא התגלה באנושות מורה יותר גדול ממנו לדרך רוחנית, איך שהוא הסביר את זה, איך שהוא נתן את זה. הבעיה שלנו להבין אותו, הבעיה שלנו היא אולי להתכלל בשפה שלו.
אני רגיל כי הייתי איתו לפחות 12 עד 15 שעות ביום, לפעמים זה היה ימים ולילות, אבל בכל זאת רק לעבור שוב ושוב על המאמרים שלו. יש לנו כרכי רב"ש 1, רב"ש 2, רב"ש 3, הכול נמצא בארכיון, אני חושב שהכול מתורגם לרוב השפות ואם לא, אז צריכים לדאוג לתרגם ולהעמיד את זה בצורה נכונה כלפי כל בני האדם, אבל זה בעצם המקור של הדברים.
תלמיד: מה הצעדים שבעזרתם אתה בונה את הכלי למעלה מהדעת? איך זה מתפתח, יש שלבים? איך זה קורה?
אנחנו יום יום עושים צעד אחד קדימה. לפעמים קצת מתעלים יותר מידי מעל המקום שאנחנו נמצאים כדי אולי לראות דבר יותר רחוק, אבל אחר כך שוב יורדים לשביל שלנו וממשיכים להתקדם בו. אני לא רואה שום אפשרות אחרת להתקדם, אלא לפי המאמרים האלה, לפי הפסוקים שאתה עם הקבוצה שלך מחבר אותם ומכין לנו אותם, זו בעצם הדרך ורק להיות בהתמדה. וזה שזה לוקח כמה שנים, מה לעשות? זה תיקון הנשמה, וככל שהנשמה יותר כבדה היא דורשת יותר זמן תיקון. אין מה לעשות.
אבל כאן רוצים ללמד אותנו שנשמח בזה שאנחנו אפילו נמצאים בזמן ההכנה, כי ודאי שאתה משתוקק להרגיש את הבורא, להרגיש את הדרך, לראות מה יוצא לך מכל העבודה שלך, אבל בעצם זה כבר רצון לקבל. וכאן אנחנו צריכים ללמד את עצמנו לסגור את העיניים. וכשאנחנו סוגרים את עיניי הקבלה ועוברים לעיניי ההשפעה, אנחנו נראה את הדרך ואיך מתקדמים. לכן, העיקר זה להשתוקק לתיקונים.
תלמיד: ברור לי שהתהליך קיים ואין על זה שאלה. אני לא מצליח להוציא חיות מההליכה שזה יהיה המילוי שלי, מעצם זה שאני הולך בדרך. אלא, אני כל הזמן רואה עד כמה אני עדיין יותר שקוע ב"אני" במקום להצליח לצאת החוצה.
זה טוב מאוד. מתגלות יותר ויותר שכבות עמוקות של הרצון לקבל שבנשמתך, ואתה רואה כמה שיותר ויותר אתה רחוק מיום ליום. ומה שהיה אתמול זה לא נורא, אבל היום זה כבר הרבה יותר גרוע, ואין כוחות, ואתה עייף ויגע כמו שכתוב.
אין מה לעשות, אנחנו צריכים להבין שכל התרגילים שהבורא עושה לנו בכל שנייה, הם תרגילים הכרחיים כי אחרת אנחנו לא נתנתק מהרצון לקבל שלנו. ואין מה לעשות, זה לוקח שנים, ובעל הסולם כותב שזה יכול לקחת 10, 20 שנה. בזמננו זה לא, אני רואה איך הצעירים המתחילים מתקדמים מהר מאוד, אבל בכל זאת, סך כול סכום היגיעה בכמות ובאיכות כל אחד חייב לגלות ולממש.
שאלה: אמרת שיש את הרצון לקבל שלי, יש את הרצון ההפוך לי, שזה הרצון שצריך לעלות אליו, הרצון המנוגד למצב הנוכחי שלי שאני צריך להתאמץ כל הזמן לעלות לשם יותר ויותר. בעצם זה רצון שלישי שזה כוח אקטיבי שאני כל הזמן משתדל לעלות יותר ויותר. מה זה הרצון הזה?
אני לא מבין את זה. אני נמצא באיזה רצון, וזה מה שאני רוצה. אני צריך לתאר לעצמי מה בעצם הבורא רוצה מהמצב שהוא צייר לי. בטוח שבמה שאני נמצא זה מה שמגיע לי מהבורא, אז איך אני במקום שאני נמצא עכשיו, באיזה רצון, מייצב את הרצון הנכון, את הרצון להשפיע, את הרצון להיות למעלה מעצמי, איך אני הופך ממלכות לבינה? מהרצון לקבל לרצון להשפיע? מהרצון שלי לרצון הבורא? הפעולה הזאת נקראת "מצווה", כי זה בעצם הבורא מצווה שאנחנו נעשה.
תלמיד: בעזרת מה אני מייצב את הרצון שלי לרצון שלו?
שאני חושב על זה, שאני כל הזמן תופס את עצמי, באיזה רצון אני עכשיו נמצא? האם זה הרצון שלי, ומה הרצון של הבורא בזה? איך אני מתוך הרצון שלי עכשיו עולה להשפיע לקבוצה, לבורא, לאנושות, מחוצה לי. כי מלכות זה נקרא שהכול היא רוצה לתוך עצמה, היא עובדת בצורה אינטרוברטית והבינה עובדת בהשפעה, זה כוח הבורא אז היא עובדת בצורה אקסטרוברטית, החוצה. יש שני מצבים, או בתוך הדעת או למעלה מהדעת וזה מה שאני בודק.
תלמיד: אז ברגע שתפסתי את המצב שלי שאני הפוך מהמצב הרצוי, האם המחשבה שלי מעלה אותי עצם זה שאני רוצה להיות ברצון?
מחשבה ומעשים. יכול להיות שאתה צריך להתקשר לחברה, אתה צריך לקרוא איזה מאמר, כל מיני פעולות. אז אתה עושה כל מיני מאמצים גם פיזית, גם נפשית, גם רגשית, ובמאמץ הזה אתה מתאר מהו רצון הבורא במצב שאתה נמצא בו, מה רצון הבורא כנגד זה, ואז אתה מתחיל להרגיש ולהבין איך אתה צריך לייצב את עצמך כדי להיות לפי רצון הבורא.
תלמיד: איך אתה מזהה את רצון הבורא?
השפעה, אהבה, התקרבות לחברים, התחשבות עם הזולת, התחשבות עם העולם, השפעה בקיצור.
שאלה: יוצא שאני נמצא כל הזמן ברצון שלי והרצון של הבורא לא קיים, אני כביכול צריך לעשות אותו, זה נקרא "אתם עשיתם אותי"?
בדיוק, כי בינה לא קיימת בנו, אנחנו בונים אותה.
שאלה: איך אני יכול לתת עזרה לחבר שתהיה לו חיות בעבודה?
דוגמה. אין יותר, רק דוגמה. ודוגמה כל אחד נותן לפי הטבע שלו, יש כאלה שמרגישים, יש כאלה שעושים בשקט כל מיני דברים. אבל מורגש בחברה שאתה נותן דוגמה יפה, טובה, מחזק את הקשר בין כולם, מעורר את כולם.
שאלה: אני קצת מבולבל לגבי הרצון הזה. נגיד שאני בעבודה, אני עם לקוח או משהו, אני נמצא באותו רגע בתוך הרצון שלי לעבוד, להרוויח. ומה הבורא רוצה ממני? האם זה הרגע לחשוב על זה? או פשוט באותם הרגעים שיש לנו עם הקבוצה, שלוש ארבע פעמים שאנחנו נפגשים, ואני מתחבר איתם, אז לחשוב על זה? או שבכל רגע אני יכול לשאול את עצמי את השאלה הזאת, האם אני ברצון של עצמי, האם אני ברצון שלו? מה אני צריך לעשות כאן בצורה פרקטית?
בעבודה שלך עם הלקוחות אתה צריך לעבוד איתם כאילו שאתה לא שייך לרוחניות. פשוט. זה בינתיים. ובכל יתר הזמנים אתה צריך להשתדל בכל זאת להיות בבירור, בביקורת, באנליזה, באיזה רצון אתה נמצא? ברצון שלך או ברצון של הבורא? בזמן העבודה אתה צריך להיות ברצון של בעל הבית, כי בעל הבית קנה אותך, הוא משלם לך כסף כדי שאתה תקיים את הרצון שלו. אבל ביתר הזמנים שאתה לא נמצא ברצון של בעל הבית בעבודה, אז אתה חייב לבדוק את עצמך באיזה רצון אתה נמצא? ברצון שלך או ברצון של הבורא? ואז להשתדל לראות איך אתה עובר מרצונך לרצונו, כמו שכתוב, "תעשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך", ואז יהיה ביניכם קשר בינך לבין הבורא.
שאלה: איך כל יום מחדש אנחנו עוזרים לעשירייה להכין את הרצון להשפיע?
אנחנו מגיעים לשיעור ומראש משתדלים להתחבר בינינו, ויש לנו חברים ותיקים נגיד, כמו החבר הוותיק שלנו שנמצא ביניכם, מסור, ומבין, ויודע עם לב גדול, אז אנחנו כך לומדים זה מזה איך להיות מחוברים, איך להיות מסורים לדרך, לעבודה רוחנית. ו"איש את רעהו יעזורו", האדם בעצמו אם הוא יוצא מהקבוצה הוא לא יודע מה הכיוון, הוא יכול להסתובב הרבה זמן עד ששוב יכנס לאיזה מגע ויחזור. העיקר לא לצאת, ולכן אנחנו קובעים יום יום, וכמה פעמים ביום, חיבורים בינינו.
שאלה: אמרת שמצוות הבורא הן אחידות לכולנו, האם אנחנו מרגישים את המצוות או הציוויים האלה בצורה שונה בכל מדרגה?
ודאי שכל אחד מאיתנו מרגיש את זה בצורה ספציפית, אישית כמו שגם כך אנחנו מרגישים את העולם הזה, בעולם הזה שאנחנו קיימים אנחנו גם כל אחד מרגיש את העולם בצורה מיוחדת שלו, אנחנו אפילו לא יכולים להשוות את זה בינינו.
ברוחניות אנחנו נלמד אחר כך איך אנחנו יכולים להבין את החבר על ידי זה שאנחנו מתלבשים בו והוא בי וכן הלאה. בזה קיימת טכניקה רוחנית על ידי תכונות ההשפעה אבל בעולם שלנו שהוא קיים כולו בתכונת הקבלה אין לנו שום אפשרות להבין ולהרגיש את השני וכמה שאני מדמיין את החבר בעייני, בזה בטוח שאני נמצא בשקר.
לכן רק בהתעלות להשפעה, שם אנחנו מגיעים למצב שיש לנו יותר ויותר הזדמנויות להבין ולהרגיש נכון את החבר במידה שכל אחד מאיתנו רוכש תכנה רוחנית.
שאלה: כשאני מגיע לרגעים הקטנטנים שבהם אני יכול פשוט להיאחז ברצון של הבורא, לתפוס אותו, איך אני יכול להישאר בתוך זה, האם אני יכול לקשור את עצמי לזה? כי הרצון לקבל כל הזמן כאילו מרביץ לי כמו במקל, כמו כלב ואני כאילו נפרד, אז איך אני יכול פשוט לקשור את עצמי למצבים האלה?
דווקא בזכות המקל הזה אתה תתקדם, תשתדל להיות מחובר עם הקבוצה ועם הלימוד, עם הפסוקים האלה שאנחנו לומדים כמה שיותר, ובזה אתה תראה את הדרך, אתה פתאום תתחיל להבין את המהות הפנימית [שעליה] הפסוקים האלה מדברים, שאנחנו קוראים, ואתה תראה שכל פסוק ופסוק בעצם מספר לך על כל הדרך רק כל פעם מזווית אחרת.
שאלה: אמרת שאם מכרת את עצמך לבעל הבית שלך בעבודה אתה חייב להימצא ברצון הזה, אחר כך זה יתוקן?
אתה חייב לעשות בעבודה מה שבעל הבית דרש ממך, נקודה.
שאלה: אותה העבודה שאנחנו עכשיו מדברים עליה, הבחנתי בכך שכשאני שורה במחשבות כבדות אז באמת קל לעשות את זה כי הכול מורגש מאוד בחדות אבל המצבים האלה שאתה בין לבין, הם מצבים אפורים מאוד, איך אנחנו מגדירים אותם?
אתה חייב להעלות רגישות למצבים שאתה נמצא בהם, כי רוב המצבים שלנו זה לא מאוד רע או מאוד טוב אלא באמצע, אפור, לא זה ולא זה, וכאן אנחנו צריכים להגביר את הרגישות שלנו ואז לראות בתוך המצבים האפורים האלה גם מצבים רעים וגם מצבים טובים ואז לפי זה לעבוד.
כל פעם להעלות את הרגישות, למצב שבו נמצאים, שאפילו רגע אחד ניתוק מהעבודה הרוחנית יראה לנו כמו שאנחנו התנתקנו לשנה שלמה, צריכים לעבוד על זה.
תלמיד: מה זה אומר בדיוק להגדיל את הרגישות?
בזה שאני נמצא בקשר עם החברים ונמצא בקריאת המקורות, על ידי זה אני מעלה את הרגישות שלי למצבים שלי בדרך, אין לנו יותר אמצעים להעלות רגישות לשלבים שאנחנו בהם נמצאים, לימוד וחיבור, בלימוד אנחנו מתקשרים למקובלים ובחיבור אנחנו מתקשרים לכלי שלנו, אין יותר מה.
שאלה: מהו ההבדל בין הכנעה לביטול?
הדברים קרובים זה לזה, אבל בכך שאדם מבטל את עצמו, מקטין את עצמו, זה דבר יותר רחב ולא כל כך מדויק. אבל יש ביטול עצמו שזה דבר יותר חד ומקומי, שאני נמצא באיזה מצב ואני מבטל את עצמי בו, זה ההבדל, אבל בדרך אנחנו צריכים גם את זה וגם את זה.
שאלה: מה משתנה בתוכנו במצב של השגה רוחנית?
אנחנו מושכים את המאור המחזיר למוטב והוא מעורר בנו את תכונות ההשפעה שמתעוררות ומתקנות לנו את הכלים שלנו שיהיו בעל מנת להשפיע, ואז אנחנו בכלים שמתעלים מהרצון לקבל לרצון להשפיע, מתחילים להרגיש מה זה נקרא תכונת ההשפעה, תכונת הבינה ואחר כך אנחנו אפילו מתקנים את הכלים דקבלה שלנו בעל מנת להשפיע, שבזה כבר אנחנו ממש דומים לבורא. בעביות שורש, א' ו-ב' אנחנו מעלים את עצמנו ממלכות לבינה, בעבודה עם עביות ג' ו-ד' אנחנו מעלים את עצמנו מבינה לכתר.
שאלה: בקטע 11 הרב"ש כתב, "כך שיש אינסוף מחשבות, שאלות ובירורים", מה הדרך הטובה ביותר לעשות בעשירייה כדי להתכלל בקטע 11?
להשתדל להתבטל כלפי החברים כמו שאתה מתבטל כלפי הבורא, כי אחריהם נמצא הבורא ואז על ידי כך אתה כבר מעלה את עצמך לאמונה למעלה מהדעת, שבצורה מעשית זה ביטול מעשי בינך לחברים.
תלמיד: אז אם אנחנו נפגשים במשך היום כדאי לנו יותר להיכנס לתוך המאמר, יותר לדבר על המאמר, יותר להעלות שאלות ודברים שיהיו לנו בנושא?
ודאי, תראו מה יותר טוב לכם לעשות, אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, אני לא יכול להגיד לך, אתם צריכים בעצמכם לראות מה כדאי. לפעמים ישנם כאלו ימים שאתם לא רוצים לקרוא כלום, אתם רוצים בעיקר לדבר כל אחד מעצמו או סתם לשבת אפילו מול המסכים, אבל כולם, ולעשות איזו סעודה קטנה.
שאלה: אתמול בשיעור אמרת שאנחנו לא מגיעים לחכמה וכתר ועכשיו אתה אומר שאם עובדים עם רשימות ג' ד' אפשר כן להגיע לכתר, אז אני מבולבל, האם אתה יכול להסביר?
לא, אני לא יודע למה אמרתי כך אתמול, אם אמרתי. העבודה שלנו באמונה למעלה מהדעת היא בדרגת השפעה למעלה מדרגת הקבלה ובדרגת ההשפעה אנחנו יכולים להיות במצב של קטנות, בעבודה על הרצונות שלנו בעביות שורש, א', ב', זאת אומרת מלכות, זעיר אנפין, בינה ואחר כך יכולים להיות גם ברצונות ג' וד', כשאנחנו כבר מקבלים בעל מנת להשפיע. כי בעבודה על שורש א', ב' אנחנו מבצעים רק את להשפיע על מנת להשפיע, ובעבודה בדרגות ג' וד' אנחנו כבר יכולים גם לקבל בעל מנת להשפיע, זה נקרא מצבי הגדלות, זה הכול.
במצבים שאנחנו מתפתחים בהם בדרגת שורש זה נקרא עיבור ואחר כך במצב א' זה נקרא יניקה ובמצב ב' זה נערות אבל במצב של ג' וד' אנחנו כבר מקבלים על מנת להשפיע, אנחנו כבר גדולים, אנחנו כבר דומים לבורא. כי במצבים של קטנות אנחנו לא יכולים לתת שום דבר, אנחנו רק משתדלים להידמות, לקחת דוגמה, כמו קטן שלוקח דוגמה מהגדול ורוצה להידמות לו אבל לבצע משהו, לבצע תיקונים מעצמו הוא לא יכול, מה שאין כן בדרגות ג' וד' דעביות, שם אנחנו מקבלים על מנת להשפיע ושם זו העבודה האמיתית.
שאלה: האם נכון להעלות את החשיבות כלפי המצב הסופי עם הבורא וכל שאר המצבים לקבל כדרך למצב הסופי, לא להתעמק בהם?
אני לא מבין את מה שאתה אומר, להיכנס יותר פנימה, לא להיכנס יותר פנימה, אם אתה ככה משחק עם המצבים שלך אני לא בטוח שאתה עושה משהו נכון. אמרנו מה לעשות עם כל המצבים שאנחנו נמצאים בהם, אני חייב לבדוק האם אני מקיים את הרצון שלי או את הרצון של הבורא, אם לא ברור לי מה זה רצון של הבורא, אז רצון של הקבוצה ולעבור מהרצון שלי לרצון של הקבוצה, לרצון של הבורא. ומכל הפלפולים האלה שאתה אומר לא נראה לי שזה ברור.
שאלה: באיזו מידה העבודה הזאת נגד הרצון צריכה להיות נגד הרצון או נגד המחשבות שלי או השיוך שלי לעצמי, לטובתי או לטובת הבורא, בכוונה מה שנקרא?
ככול שתעלה יותר למעלה בסולם תצטרך לעלות יותר למעלה מהרצון האגואיסטי שלך להשפעה ולאהבה, יחד עם זה אתה מעלה כל פעם על פני הרצון האגואיסטי, זה כמו תלמידי רבי שמעון שמצד אחד גילו שהם רוצים להרוג זה את זה ומצד שני שהם אוהבים זה את זה, אז גם עביות וגם זכות, מסך, הכול נמצא.
תלמיד: אני מחפש דוגמה פרקטית, נניח אדם ביום עבודה שלו לקח הפסקה, יש לו חמש דקות, הוא יוצא לעשן סיגריה או להשתמש בטלפון. בטלפון הוא יכול לבדוק, לקרוא משהו, איזו שטות באינטרנט, ויכול לקרוא קטע מקור של רב"ש. פה זה ברור, העבודה היא נגד הרצון. עכשיו מה עם סיגריה, אני מעשן אותה או שאני אומר לא, זה נעים לרצון לקבל שלי, אני לא אעשן אותה כי זה דווקא יהיה יותר טוב נגד הרצון?
אני לא יודע מה להגיד לך, ישבתי שעות, נגיד שבע, שמונה, תשע שעות מול הרב"ש כשנסענו לטבריה, היינו מעשנים, שותים קפה ולומדים. ובדרך כלל זה לא הפריע. אחר כך בחצי השנה האחרונה כשהוא הפסיק לעשן, הוא עישן נלסון, כבר לא הייתי מעשן לידו, וזה לא היה מפריע לנו. האמת הרבה מקובלים במשך השנים, במשך מאות שנים מאז שהתגלה הטבק, אמרו שהטבק עוזר לריכוז. בעיקרון זה לא מזיק ללימוד הקבלה, כללית, זה מזיק כנראה לבריאות.
תלמיד: השאלה היא לא על הבריאות, ניסיתי לתת איזו דוגמה, כי היה לנו דיון בעשירייה בעקבות משהו שאמרת לפני שבועיים, שאני צריך ללמוד להגיד לא למה שנעים לרצון לקבל שלי, ולהגיד כן למה שלא נעים לרצון לקבל שלי. אז איך עושים את הבירורים האלה ולאיזה רזולוציה יורדים?
אני לא חושב שאתה צריך לרדת לכל מיני רזולוציות כאלו או כאלו. העיקר בשבילך איך להיות, לא עם כל ההפרעות, מה מפריע לי להתמודד, אלא כמה שיותר לרכוש כוחות בעד, להידבק יותר, זה כדאי. אחרת אתה תהיה שקוע בכל מיני הפרעות ולא תתרחק מהן.
תלמיד: אז יוצא שהעבודה היא בכל מקרה יותר במחשבה.
במחשבה וברצון לחיבור ואהבה. לא לדבר על הקליפות, ולא לחשוב עליהן ולא להתכלל בהן אלא ההיפך, כמה שיותר להתקרב ולהתכלל בקדושה.
תלמיד: ולרצון שלי למלא את עצמי בכל מיני דברים הקשורים לעולם הזה, לא להתייחס בכלל?
לא, לא להתייחס. אתה צריך לעבור מרצון לרצון, מעיסוק לעיסוק. אתה צריך נניח גם לדעת חדשות, ללמוד משהו שהוא לא בדיוק חכמת הקבלה אלא ליד זה, כדי להבין, להסביר משהו. אבל אלה דברים שרק מלווים את הלימוד שלנו, את החיים שלנו.
שאלה: יהיה נכון לומר שאם אני מזהה שמשהו מפריע לי להתחבר עכשיו למחשבות הנכונות, אז בטח גם יש הפרעות לחברים שלי בעשירייה, אז עדיף לחשוב עליהם שהם יתחברו, במקום להתעסק עם הרצונות שלי שהם אינסופיים?
זה ברור שעם הרצונות של עצמו, לא כדאי להתעסק. כל הזמן לעבור מהרצונות של עצמו לרצונות של הקבוצה, בטוח שלזה אנחנו כל הזמן צריכים לדאוג.
שאלה: מתוך בירורים אחרי פעולות משותפות שאנחנו עושים ביחד, ואנחנו ומגיעים לבירור למה אנחנו רוצים את המצב הבא, אפשר להגיד בעצם שזה רצון הבורא?
לא, אני לא יכול להגיד כך. צריכים כל הזמן להיות בבירורים, וזה יתגלה יותר ויותר. העיקר שאתה כל הזמן בודק, מה זה נקרא בתוך הדעת, ומה זה יהיה למעלה מהדעת.
שאלה: אמרת שאנחנו עובדים עכשיו ממלכות כלפי בינה בתוך סוגי העביות. בתוך אפס, אחת, שתיים כן?
שורש, א' וב'.
תלמיד: כן, אז מה זה אומר הרמות האלו של הרצון בתוך העבודה שלנו, איך הוא בא לידי ביטוי בעשירייה?
זה שאנחנו יכולים להיות בקשר נכון וטוב, בקשר הדדי זה עם זה ברצונות הקטנים. כי שורש, א' וב', אלה עדיין לא רצונות דקבלה שלי, שאני רוצה בהם לקבל, אלא רצונות שנקראים דהשפעה. אנחנו נתחיל לאתר אותם יותר ויותר, ונלמד איך לעבוד איתם.
שאלה: בכל התהליך הזה של הבירור והעלאת הרגישות שלנו כלפי המצבים השונים, מהו המפתח שעוזר לנו לעלות את המ"ן?
חיסרון. ורצוי שזה יהיה חיסרון משותף בינינו, ולא של אדם אחד שמעלה את המ"ן, אלא העלאת המ"ן זה לשורש, לכתר שלנו, והוא מאיר לכולם בשווה. לכן רצוי שנעלה אליו את הבקשות שלנו כמה שאפשר יחד, את הבקשות לחיבור, ובחיבור שאנחנו נידמה לו.
שאלה: אם מתבססים על סוף הקטע שכתוב בו שהוא זוכה לכך שהבורא מקרב אותו. מה זה אומר בדיוק?
שהאדם מרגיש שהוא נעשה יותר דומה לבורא, ולפי השתוות הצורה, הוא נעשה יותר קרוב לבורא.
קריין: קטע מספר 12.
"דוקא אלו, שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם, והם זקוקים לגדלות ה', והם יכולים למלאות את הריקנית הזו, דוקא עם רוממות, הנקרא מלאים מצות, כשיעור, שהם מבקשים, שה', שיתן להם כח, שיוכלו ללכת למעלה מהדעת, שזה נקרא רוממות. היינו, שהם מבקשים, שה' יתן להם כח ברוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' יתן להם זה להשיג, היות שהם רוצים להכניע את עצמם, בכניעה ללא תנאי, רק שמבקשים עזרה מה', בשיעור זה הם יכולים למלאות את המקום של ריקנות עם מצות. וזהו "מלאים מצות כרמון"."
(הרב"ש. מאמר 7 "מהו אדם ומהו בהמה, בעבודה" 1991)
שאלה: מה ההבדל בין מילוי של חשיבות, למילוי אחר? הרי זה מורגש כתענוג, אבל מה ההבדל ביניהם?
אני לא יכול להגיד לך מה זה מורגש כתענוג. ודאי שמילוי הוא תמיד תענוג, אבל יש בזה הרבה אופנים. תלוי מה הכלי מצפה שיהיה, כי הכול מורגש כלפי החיסרון.
תלמיד: אז מה ההבדל בכלי, מה משתנה בו?
בכלי משתנים כל פעם הערכים על פני דרגות העביות. כי אנחנו לא מרגישים את העביות בעצמה, אין לנו כלי שאנחנו כל הזמן בודקים, שוקלים את העביות שלנו, את הרצון לקבל שלנו. אלא במקום זה אנו מרגישים, כי רצון לקבל זו הרגשה, זה מרגיש, אז אנחנו מרגישים את החשיבות, את הגדלות, כל מיני התפעלויות של הרצון. ולפי זה אנחנו נותנים מספרים, מה יותר חשוב, מה פחות חשוב, ולפי זה עובדים.
תלמיד: יוצא שהחשיבות יכולה לכסות על כל הריקנות של הכלי?
החשיבות יכולה לכסות את הכול, כי בסופו של דבר אתה מכסה את הכול עם גדלות הבורא בעינייך.
שאלה: לגבי תפיסת המציאות מצד הבינה. רמת הבינה, האם אנחנו מבינים נכון שרמת הבינה זו אותה מציאות שכבר הכול נמצא בהשפעה?
כן.
תלמיד: אפילו שהשכל לא מראה לי את זה בצורה ראלית.
אתה מלמד אותנו מצד אחד יש לפניך בורא וכלי עולמי, ומצד שני תלמידים קטנים שמתעלים ממטה למעלה. איך אתה מרגיש את שתי המציאויות האלה?
אין שום בעיה, בשבילי זה אותו דבר. הבורא כבר רואה אתכם בדרגות העליונות, ונמצא איתכם בחיבור, ולכן אין לו שום בעיה לטפל בכם. אומנם שלפי הרגשתכם אתם נמצאים בצורה הפוכה ממנו. אבל יש הבדל בין איך שהוא רואה אתכם, ואיך שאתם רואים את עצמכם. הוא כבר רואה אתכם בגמר התיקון, ואתם רואים את עצמכם במצב כמו שרואים. ואז לאט לאט הדברים האלה יותר ויותר מתקרבים.
שאלה: יש פה שני ציטוטים שקצת מבלבלים אותי. הם מבקשים מהבורא את הכוח ללכת למעלה מהדעת, ואחר כך הם מבקשים מהבורא שייתן להם להשיג את זה. האם הרצון הזה או הבקשה הזאת מהבורא לתת את הכוח ללכת למעלה מהדעת, זה משהו שאני מבקש עבור עצמי? זה שונה מהבקשה הקודמת?
אני רוצה לעלות לאמונה למעלה מהדעת מפני שאני רוצה להיות בתכונות כמו הבורא כי בזה אני עושה לו נחת רוח. אחרי שאני כבר מקבל את התכונה הזאת של בינה, השפעה, אמונה, לא חשוב איך קוראים לזה, אז אני יכול עם הרגשת הבינה הזאת, עם כוח הבינה, לנקות את הרצונות לקבל שלי כמה שאפשר, ולעבוד איתם בעל מנת להשפיע. זו העבודה שלנו.
תלמיד: מה שמבלבל אותי פה, זה שיש פה שבציטוט אחד הם מבקשים מהבורא שייתן להם כוח ללכת למעלה מהדעת, ובציטוט השני הם מבקשים מהבורא שה' ייתן להם זה להשיג. האם הם סותרים אחד את השני, או זהים? כי כאילו שהם אומרים פה שהם לא רוצים שה' ייתן להם להשיג. איך זה מסתדר?
אתה לא יכול להשיג את דרגת הבינה, אתה יכול רק להשיג איך אתה עובד עם דרגת הבינה, ובזה אתה מדמה את עצמך לבורא. הוא נמצא בכוח השפעה, כוח השפעה בעצמו זה הכתר. וכוח הבינה זה כוח הכתר המלובש ברצון לקבל, וזה מה שאנחנו משיגים. אין לי יותר מה להגיד.
מתרגם: בציטוט כתוב "ולא רוצים שה' ייתן להם זה להשיג". אז הוא מתבלבל, האם הם לא רוצים שה' ייתן להם להשיג? לכאורה זה נשמע הפוך למה שאתה אמור לבקש.
לא. אנחנו צריכים להשתוקק רק להשפעה, ואם בכוח ההשפעה שלנו אנחנו מתחילים לקבל משהו מהבורא, אז גם את מה שמקבלים, לקבל בהשפעה.
כי קודם כל רק לשם זה ניתנו לנו כל חכמת הקבלה, והרצון לקבל, כדי שאנחנו נגדיל את כוח הקבלה למעלה מהכול, כי זאת תכונת הבורא. וכדי להגיע להידבק אליו, כך אני צריך לעבוד. גם לקבל על מנת להשפיע, זה נקרא שאני עושה את זה כדי לעלות, לרומם את כוח ההשפעה. ואפילו לקבל, אפילו את הרצון לקבל אני מעמיד כדי לעשות ממנו פעולת השפעה.
שאלה: כתוב פה שהם מבקשים שה' ייתן להם כוח ורוממות, שהיא למעלה מהדעת, בגדלות וחשיבות ה', ולא רוצים שה' ייתן להם את זה להשיג. אם אני מרגיש גדלות וחשיבות ה', אני בהרגשה שלי מרגיש שזו השגה, איך פותרים את הסתירה הזאת? איך אני הופך את זה שזה לא יהיה להשיג?
השאלה איך אני עובד עם מה שאני מקבל מהבורא. האם אני משתדל להגדיר, להגביר, להגדיל את כוח ההשפעה שלי, או שאני רוצה יותר לדעת ולהישאר בדעת הזאת. אני כל הזמן רוצה להיות באמונה למעלה מהדעת, שכוח הבינה, כוח ההשפעה, הוא יהיה יותר מכוח הקבלה. וכוח הקבלה שמתגלה, אני משתמש בו כדי עוד יותר להיות בעליה עם כוח ההשפעה.
תלמיד: האם זו הכוונה שכל הזמן יש כניסות ויציאות, שאני מרגיש שעכשיו זו השגה, או עכשיו זו קבלה, ועוד הפעם אני רוצה להפוך את זה לחשיבות וגדלות ה' עוד יותר גדולה, שזה בעצם יכסה על זה?
כן.
שאלה: אלה שרוצים להגיע לתכונת ההשפעה, מרגישים ריקנות בפנים, הריקנות הזו זה דבר חיובי, זה דבר טוב?
ודאי שזה טוב, זה מעורר אותנו, זה מראה לנו שאנחנו עדיין לא קיבלנו כלים, לא גילינו כלים שיכולים להיות בהם בבחינה הרוחנית. שעדיין הרצונות שלנו הם ריקים מחוסר התיקונים, מחוסר הכוונות שלנו בעל מנת להשפיע, ולכן הם ריקים. ברגע שהרצון להשפיע יתגלה בהם, כוונה דלהשפיע, רצון זה הבורא עצמו, אבל ברגע שכוונה על מנת להשפיע תתגלה בהם, מיד אנחנו נרגיש בהם הבחנות רוחניות.
שאלה: למלא את מקום הריקנות במצוות, אתה יכול להסביר מה זה?
זה נקרא שאני לוקח רצונות לקבל שלי ומשתדל לעבוד איתם בעל מנת להשפיע. מצווה זה נקרא שאני לוקח רצון לקבל שמתגלה בי ועובד עימו בהשפעה. להעביר רצון לקבל מקבלה להשפעה, זה נקרא לבצע מצווה. כשאנחנו נמצאים עכשיו במשהו ומגלים מה זה נקרא הרצון שלנו, ורוצים להעלות אותו מקבלה להשפעה, זה נקרא לעלות לאמונה למעלה מהדעת, אנחנו בזה מבצעים את המצווה.
מצווה זה נקרא ציווי של הבורא, שאנחנו נעשה כך. ומפני שיש לנו 613 רצונות, לכן אנחנו צריכים לבצע תיקונים על כל רצון ורצון, זאת אומרת לבצע 613 מצוות. וזה לא בידיים, ברגליים, בכלום, זה רק בתוך הרצון. בעיקר זה לתקן את הלב של האדם, זאת אומרת את הרצונות של האדם, כמו שכותב אבן עזרא.
שאלה: איך אנחנו יכולים להגדיל את החשיבות של הבורא ושל תכונת ההשפעה בעשירייה?
רק על ידי איש את רעהו יעזורו, שאנחנו יחד לומדים, שאנחנו יחד חושבים, שאנחנו מתחילים לעכל שרק במידה שהבורא יהיה חשוב בעינינו, לפי המידה הזאת אנחנו יכולים לעלות ברוחניות, בדרגות רוחניות. ממנו יש לנו את כל הכוחות, ההבחנות, הרצונות, הצמצומים, המסכים, הכול ממנו, אז ככל שהוא יהיה חשוב בעינינו לפי זה נעשה את העלייה.
שאלה: בעצתך אתמול נפגשנו בעשירייה ועבדנו על חומר הלימוד של היום וכתבנו שאלה. הוא כותב "דווקא אלו שרוצים ללכת בבחינת להשפיע, הם מרגישים את הריקנות שבהם". אם אני לא מרגיש ריקנות, האם זה אומר שאני לא רוצה ללכת בבחינת השפעה?
אולי אתה רוצה ללכת אבל אתה עדיין לא הולך. כי ריקנות היא אומרת שאתה הכנת את עצמך לצעד קדימה, ואם אתה לא מרגיש ריקנות, איזה צעד קדימה אתה יכול לעשות? אבל אתה ממשיך ללמוד ולהתכלל עם החברים ולעשות את כל הדברים האלה, ואז אתה מגלה ריקנות ועושה צעד קדימה. זאת אומרת יש פעולות שעליהן אנחנו מגלים חיסרון, רצון, כלי, נפילה כאילו, ויש פעולות שבהן אנחנו מתקדמים קדימה, ממלאים את הכלי, עלייה. זה נקרא מתקדמים על שתי רגליים, או לילה ויום.
שאלה: איך לזהות את הרצון שלנו במצב של ריקנות?
איך אנחנו יכולים להרגיש את הריקנות? בזה שאני פשוט מגלה שאני רוצה משהו או לא רוצה. יש לי הרגשת ריקנות בזה שאני מרגיש את עצמי ריק, אין לי משיכה לרוחניות, הרצונות שלי שבהם אני בדרך כלל הייתי מתקשר לרוחניות, אני מגלה אותם ריקים ואין לי מה לעשות עם זה. כאן אנחנו צריכים רק עזרה מהסביבה. אם אדם מגלה בעצמו מצב כזה, חבל על הזמן להישאר לבד, רק להתכלל בחברה ולקבל מהם התעוררות.
שאלה: אנחנו יכולים איכשהו לעבוד עם אותן 613 מצוות שכתוב עליהן, לקבל את זה בצורה מילולית?
הן יתגלו בך אל תדאג. לפי היכולת שלך לעבוד עם הרצון לקבל שלך, חלקים של הרצון לקבל יתגלו בך כאלו וכאלו. קודם כל יש 248 פעולות של להשפיע ו- 365 פעולות לקבל, אז להגיע לפעולות לקבל על מנת להשפיע, 365 סך הכול, זה עוד רחוק מאיתנו. אבל להגיע לפעולות להשפיע על מנת להשפיע, ממלכות לבינה כמו שאנחנו דיברנו לעשות, פשוט על כל דבר שמתגלה בנו צריכים לבקש רק התעלות רוחנית למעלה ממה שמתגלה. מאוד פשוט.
תלמיד: האם כדאי לנו לקרוא וללמוד קצת על המצוות?
לא, זה רק יבלבל אתכם. וגם מה שכתוב בצורה שכתבו מקובלים, הם כתבו שצריכים לעשות ברכות לפני שאדם אוכל או עוד כל מיני דברים, זה לגמרי לא יהיה מובן לכם, לא. אחר כך אם נגיע לכאלו רצונות, אנחנו נדבר איך לקיים את הדברים. אבל עכשיו זה רק יבלבל אותנו, לכן לא לעשות שום דבר. רק את הקטעים האלה שאנחנו קוראים, או מאמרים מאיפה שהקטעים לקוחים, בבקשה, את זה אתם יכולים לקרוא כמה שאתם רוצים, אבל עדיין לא על המצוות. המצוות יתגלו, ויתגלו לנו מספרים שאתם לא יכולים להגיע אליהם, אלו ספרי קבלה שמדברים על המצוות. זה לא מה שאתם יכולים למצוא בספרות הרגילה.
שאלה: האם אפשר לומר שבעצם כל הרצונות שמתגלים באדם, אין לו שום קשר אליהם, ובזה שהוא ממלא את עצמו הוא הופך להיות עבד ה'?
אני לא יודע מה שאתה אומר, תעשו פשוט מה שאנחנו דיברנו, בלי פלפולים. הכי טוב אם אנחנו יודעים מה לעשות, או מבררים מה לעשות, ואחר כך מזה שעושים מבינים מה שקרה. ממעשיך הכרנוך, זה מה שצריך להיות, רק מתוך המעשים. זה שאתה עכשיו מתחיל בפילוסופיה אם זה כך או כך, לא נראה לי שאתה תבין בזה יותר, רק תתבלבל.
(סוף השיעור)