שיעור בוקר 31.08.23 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', עמ' 368,

מאמר: "ענין שופטים ושוטרים"

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א'. עמ' 368. מאמר "ענין שופטים ושוטרים".

ענין שופטים ושוטרים

תשמ"ו - מאמר ל"ד
1985/86 - מאמר 34

"הנה הכתוב אומר "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך, אשר ה' אלקיך נתן לך". ולהבין את הנ"ל לפי הכלל, שהתורה היא נצחיות ונוהגת בכל הדורות, אם כן יש לפרש את הפסוק הנ"ל גם בדורנו אנו. ומשום זה כל מילה ומילה צריכה ביאור בפני עצמה:

א. מהו שופטים.

ב. מהו שוטרים.

ג. "תיתן לך" הוא לשון יחיד. היינו, שכל יחיד ויחיד צריך לתת שופטים ושוטרים. היתכן שכל יחיד צריך לעשות כך.

ד. "בכל שעריך". אז צריכים להבין, מה שייך לומר בדורנו "שער". ועוד, מה מרמז "בכל שעריך", שמשמע, אם רק נמצא שער, תיכף צריכים להשתדל לתת שם שופטים ושוטרים.

ה. בעיקר, מה מרמז לנו במה שאומר "אשר ה' אלקיך נתן לך". מה בא זה לרמז. וכי חס ושלום יש מי שהוא אחר, שנותן לעם ישראל חוץ מהקב"ה.

ובכדי להבין את הנ"ל, צריכים להקדים מקודם את מה שדברנו במאמרים הקודמים:

א. מטרת הבריאה מצד הבורא.

ב. מטרת עבודתינו בקיום תורה ומצות. היינו לאיזו דרגה אנו צריכים להגיע בסגולת קיום תו"מ.

ידוע שמטרת הבריאה היא להטיב לנבראיו. היינו שהנבראים יקבלו ממנו יתברך את הטוב והעונג כפי יכולתו יתברך, בלי שום הגבלות. אלא מטעם שהוא רצה, שיהיו שלימות פעולותיו, היינו שלא יהיה נהמא דכסופא, נעשה צמצום והסתר. היינו שאין שום גילוי אור בכלים שהם בעמ"נ לקבל. אלא רק לאחר שהכלי, הנקרא "רצון לקבל", קיבל תיקון "בעמ"נ להשפיע", אז לפי שיעור שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע, בשיעור זה מתגלה השפע. ומטרם זה הם רואים את ההיפך מהגלוי, רק מרגישים העלם והסתר.

נמצא לפי זה, שכאן, היינו לאחר שנעשה הצמצום, אז מתחלת עבודת התחתונים, שהמטרה צריכה להיות, שכל מחשבותינו ומעשינו צריכים להיות רק על כוונה אחת, שהיא בעמ"נ להשפיע.

אולם מתעוררת השאלה, איך אפשר שתהיה מציאות כזו. היינו לאחר שאדם מצד הלידה בסוד "עייר פרא אדם יולד", מאין הוא יכול לקבל כוחות, שתהיה לו אפשרות לצאת מהטבע שבו הוא נברא.

ולצורך זה ניתן לנו עבודה בקיום תו"מ. היינו שהאדם צריך לכוון בעת עשייתו בקיום תו"מ, שזה יביא לו כח שיכול להסכים, שיהפוך עכשיו את כל תשוקותיו ומאווייו, שיהיו אך ורק, איך ובמה הוא יכול להשפיע נחת רוח ליוצרו.

ובמקום שמטרם שנכנס לעבודה דלהשפיע, היה חושב, שענין זה, מה שהוא מקיים תו"מ, יביא לו הצלחה וברכה, שיוכל להנות את גופו, היינו שבזכות שמירת תו"מ יהיה אז להגוף עולם הזה ועולם הבא, וזה היה הבסיס שלו, שעל הבסיס הזה בנה לעצמו יסוד, שהיסוד הזה יהיה אצלו הסיבה המחייבו לקיים את התו"מ בכל פרטיה ודקדוקיה, והיה לו כח להתגבר על העצלות שבגופו, ולהתגבר בכדי להשיג את השכר.

כדוגמת אנשים שעובדים עבודה בגשמיות כדי להרויח לחמם, שגם לעבוד עבודה גשמית הגוף מתנגד, היות שהגוף בוחר יותר במנוחה. אבל השכר הגשמי, מה שהוא רואה, שזהו לטובת גופו, יש לו כח התגברות. כמו כן בזמן שהתמורה של העבודה היא שכר לצורך גופו של אדם, גם כן יש לו כח התגברות על כל המכשולים העומדים נגדו. היות שהשכר, למה שהוא מקווה, אין זה רק לצורכי עצמו, ועל זה אין הגוף מתנגד.

היינו, הגם שהגוף נהנה מהמנוחה, אבל כשאומרים להגוף, תוותר על תענוג המנוחה שלך, ויהיה לך תענוג באופן, שהתענוג מה שאתה תקבל ע"י העבודה, הוא תענוג יותר גדול מהמנוחה, או שהתענוג מה שאתה תקבל ע"י ויתור המנוחה, הוא תענוג שיותר נחוץ לך מתענוג שאתה מוציא במנוחה, כי ע"י התענוגים האלה אתה תוכל להתקיים בעולם, אחרת אין לך זכות קיום - על כל אלה ענינים יש כוחות בהגוף שיוכל להתגבר ולוותר על תענוגים קטנים, בכדי להשיג יותר שכר מכפי עבודתו. היינו, שהשכר משלם לו על כל הוויתורים, שהוא דורש מגופו שיוותר, בכדי להיות לו יותר טוב, מכפי שהוא מרגיש עכשיו, מטרם ויתר על התענוגים.

מה שאין כן בזמן שאומרים להגוף, תעבוד עבודה של השפעה, היינו שע"י קיום תו"מ הוא יזכה להנות להבורא. זאת אומרת, שאומרים לאדם, תוותר על אהבה עצמית שלך. ומה תהיה התמורה, שהקב"ה יהנה מהעבודה של קיום תו"מ. אז תיכף בא הגוף ושואל טענת "מי ומה". היינו, מה אני ארויח בזה שהקב"ה יהנה מעבודה שלי. וכי איך אפשר לעבוד בלי שכר. וזו טענת של "מי", שלא רוצה לעבוד. הלא הגוף אומר, אני מוכן לעבוד כמו כולם, אבל לא על תנאים כאלו. היינו שאני אוותר על אהבה עצמית שלי, ואני אעשה הכל בכדי שהקב"ה יהנה, ומה יהיה הרווח שלי מעבודה זאת.

וכשהאדם מתגבר על כל הטענות של הגוף, והוא חושב שכבר יש בידו כח להתגבר נגד טבע הגוף, היינו שיש לו עכשיו הרגשה, שיוכל לרכז כל מחשבותיו רק בעמ"נ להשפיע, פתאום בא אליו הגוף עם טענות חדשות, נכון מצדך שאתה רוצה לעבוד לשם שמים, ולא כדרך הנהוג שהכלל עובדים בעמ"נ לקבל שכר. אבל זה היה טוב, אם לאחר שהשקעת זמן מסויים אתה קבלת כח מלמעלה, שאתה יכול ללכת בדרך של השפעה. אבל אתה רואה, שכבר נתת הרבה יגיעה, ולא זזת כמלוא נימא. אם כן אתה רואה בעצמך, שאתה לא מסוגל ללכת בדרך זו. אי לזאת חבל על היגיעה שלך, שאתה מתייגע בחינם. אם כן לך לך מדרך זו, תברח מהמערכה.

ואם האדם מתגבר על כל אלה הטענות של הגוף, בא הגוף ומגלה לו דברים חדשים, שעל זה כבר אין להאדם לענות לו שום תשובה. ובזה הוא רוצה לנתק אותו מכל העבודה שלו. הגוף אומר לו, ידוע שאדם מתחיל ללמוד איזה חכמה, כל פעם הוא מתחיל להתקדם. אם הוא בעל כשרון, מתקדם יותר מהר, ואם הוא פחות בעל כשרון, מתקדם באיטיות. ובזמן שהאדם רואה, שהוא לא מתקדם כלום בחכמה, אז אומרים לו, החכמה הזאת היא לא בשבילך, אלא אתה צריך ללכת וללמוד איזה מקצוע, ואין אתה מוכשר ללמוד חכמות. וענין זה אנו רואים, שנהוג בעולם, וזהו מתקבל על הדעת.

וכאן טוען הגוף, הלא אתה רואה לפי היגיעה שהשקעת בעבודה דלהשפיע, ואתה רואה, לא די שלא הלכת קדימה אף שעל וצעד אחד, אלא להיפך. זאת אומרת, שמטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, הוא לא היה כל כך משוקע באהבה עצמית. מה שאין כן עכשיו, לאחר שהשקיע עבודה, בכדי להתגבר על אהבה עצמית, הוא קבל יותר חשק, והוא מרגיש שהוא עכשיו יותר משוקע באהבה עצמית.

נמצא, שיש כאן בעבודה זו, שרואים שהולכים אחורה ולא קדימה. והוא רואה את זה בבחינת ידיעה והרגשה ממש. היינו, שעכשיו, במקום שמטרם שהתחיל בהתגברות על אהבה עצמית, הוא חשב, שדבר זה הוא דבר קטן, היינו לוותר על אהבה עצמית בכדי לזכות לרוחניות. כי תמיד היתה מחשבתו, איך אני יכול למצוא דרך, שאני אוכל ללכת בה, ושאני אשיג על ידה קצת רוחניות. אבל אף פעם לא חשב, שיש לדאוג, איך לצאת מאהבה עצמית, שבטח שזה דבר שלא כדאי לחשוב על זה. אלא כל הדאגות היו, למצוא את הדרך הנכונה, המובילה את האדם להכנס בהיכל המלך, ולזכות להמטרה שבשבילה האדם נברא.

ועכשיו הוא בא לידי מצב, שאף פעם לא חלם על זה, היינו שאהבה עצמית תהיה אבן נגף להפריע מלהגיע להאמת. שתמיד הוא היה חושב, שהוא מוכן להקריב את עצמו, בכדי להגיע להאמת. ועכשיו הוא רואה, שהלך עשר מעלות אחורנית, היינו שהוא לא מוכן לוותר כלום מאהבה עצמית שלו עבור הקדושה.

וכשהגוף בא אליו עם טענות כאלו, הוא נמצא אז "רובץ תחת משאו". והוא בא אז למצב של יאוש, ועצלות, ורוצה לברוח מהמערכה, היות שהוא רואה עכשיו, שכל הטענות של הגוף הם טענות אמיתיות.

אולם האמת היא, כמו שדברנו מזה הרבה פעמים. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שיש ענין התקדמות להאמת. היינו, שמטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, הוא היה מרוחק מהאמת, היינו משיעור הרגשת הרע שלו. אבל אחר כך, שהשקיע עבודה בהתגברות על אהבה עצמית, אז הוא מתקדם להאמת, היינו שכל פעם הוא רואה יותר, איך שהוא משוקע בהרע, מראשו ועד רגליו.

אמנם יש להבין, את כל הענין הזה למה לי. היינו, מדוע מטרם שהתחיל בעבודה דלהשפיע, לא היתה אצלו הרגשת הרע במידה גדולה. מה שאין כן בזמן שמשקיע כוחות דהתגברות, נעשה אצלו הרע יותר מורגש. ולמה לא היה תיכף מגולה אצלו את כל מה שיש לגלות אח"כ, אלא שמתגלה בשלבים, בזה אחר זה, כל פעם קצת.

והענין הוא, שסדר התגברות הוא בסדר והדרגה, כדרך מי שמרגיל עצמו להרים משקולות. מתחיל, נגיד על דרך משל, להרים חמישים קילו, ואח"כ הוא מוסיף והולך, כי ע"י תרגילים הוא יכול כל פעם להוסיף. כמו כן בעבודת ה', היינו שמשום זה לא נותנים לו טעם גדול באהבה עצמית בהתחלה, כי בטח לא יוכל להתגבר. אלא כל פעם מוסיפים לו טעם באהבה עצמית, לפי ערך עבודה שלו. היינו לפי מה שרואים, שהוא מוכשר להתגבר, כך מוסיפים לו טעם של תענוג באהבה עצמית, בכדי שתהיה לו היכולת להתגבר. ובזה נבין מה שאמרו חז"ל (סוכה נ"ב) "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו".

ומתעוררת השאלה, מדוע הוא כך. ולפי הנ"ל זהו פשוט. היינו שכך הוא הסדר גם בגשמיות, שהולכין מקל אל הכבד. אי לזאת, מטרם שהאדם מתחיל לעבוד בעבודה דהתגברות, לא נותנים לו כח גדול באהבה עצמית, שלא יוכל להתגבר עליו, כי הוא עוד לא התחיל בעבודה דהתגברות. לכן אין הוא מרגיש טעם גדול באהבה עצמית.

אבל כשהוא מתחיל להתגבר, אז נותנים לו תענוג וחשיבות יותר גדולה באהבה עצמית, בכדי שיהיה לו על מה להתגבר. ובזמן שהוא מתגבר בשיעור מה על אהבה עצמית, אז נותנים לו שיעור יותר גדול בחשיבות של אהבה עצמית. על דרך זה הוא הולך ומרגיל את עצמו, איך להתגבר על תענוגים, בכדי שיוכל לומר, שכל מה שהוא מקבל, הוא אך ורק בעמ"נ להשפיע.

נמצא, שהאהבה עצמית נעשית אצלו כל פעם לדבר היותר קשה להתגבר, מטעם שכל פעם נותנים להרצון לקבל שלו יותר חשיבות, בכדי שיהיה לו כל פעם מקום עבודה להתגבר. אבל צריכים להבין, ולמה מוכרחים מלמעלה לתת יותר חשיבות ויותר תענוג, שיהיה לו קשה להתגבר. ההתגברות הזאת על גשמיות, היה יותר טוב, אם לא היו נותנים הרבה חשיבות, אלא עם החשיבות שהיה מרגיש באהבה עצמית בתחילת עבודתו, היה מספיק לו להתגבר על הגשמיות, והיה יכול תיכף להכנס בעבודה הרוחנית. ולמה לי עבודה זו בחינם, במה שהוא מתגבר על אהבה עצמית בדברים גשמיים. הגם שבכל פעם יש לו התגברות יותר גדולה, אבל בשביל מה הוא צריך לעבוד בעבודה של אהבה עצמית מה שנוגע לגשמיות.

אולם זה תיקון גדול. היות שידוע, שכל רבוי התענוגים, שמרגישים בתענוגים הגשמיים, הוא רק "נהירו דקיק" בערך מה שיש בתענוגים רוחניים. אי לזאת יוצא, אפילו לאחר שהאדם כבר עבר במבחנם של התגברות על תענוגים גשמיים, שהוא יכול לקבל אותם רק בעמ"נ להשפיע, זה המבחן מספיק רק על תענוגים קטנים, שהוא מסוגל להתגבר ולא לקבל אותם רק בתנאי שיכול לכוון בעמ"נ להשפיע. אבל לא על תענוגים גדולים. ואי אפשר לתת לאדם תענוגים רוחניים, שבודאי יקח אותם בעמ"נ לקבל.

לכן הוא מוכרח מקודם לעבור את העבודה בתענוגים גשמיים. ושם נותנים לו כל פעם לטעום טעם יותר גדול, מכפי שהתחיל בעבודה. כי מטרם שהתחיל בעבודה, הוא יכול לטעום טעם תענוג, כמו שנתנו באופן קבוע להתענוגים גשמיים. מה שאין כן מי שנכנס בעבודה דלהשפיע, היינו שהוא רוצה לזכות לרוחניות, אז מוסיפים לו טעם של תענוג בגשמיות יותר מהרגיל, שהוא בכוונה תחילה, בכדי שירגיל להתגבר על תענוגים יותר גדולים, משיש בתענוגים גשמיים. כי זו היא בחינת הכנה, להיות מחוסן בעבודה דהתגברות, על תענוגים גדולים הנמצאים ברוחניות.

ובהאמור אנו רואים, שנותנים, לאלו שרוצים לעבוד עבודת הקודש, הוספה. היינו שמוסיפים להם יותר טעם באהבה עצמית. מה שאינו נמצא באלו אנשים, שאין להם ענין ללכת בדרכי השפעה. וזהו כנ"ל, כמו שאמרו חז"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". וזהו מטעם, בכדי שיתרגלו בעבודה דהתגברות, היות שלתענוגים המרובים, שישנם בתענוגי הרוחניים כנ"ל, אז לא יספיק לו מה שהוא התרגל להתגבר על תענוגים גשמיים, מכפי שנמצא אצלם התענוג מבחינת הקביעות שלהם. אלא בכל פעם מוסיפים יותר טעם וחשיבות, בכדי שיתרגלו כל פעם בהתגברות יתירה.

ובהאמור נבין מה ששאלנו בהכתוב, מה שכתוב "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך", איך נוהג זה בזמן הזה, לתת שופטים ושוטרים. אמנם בהיות כשהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', יש אז להבחין ב' בחינות:

א. ענין בכח. היינו, קודם כל עשה לעצמו תכנית, מה עליו לעשות ומה עליו לא לעשות. היינו הבירור של טוב ורע. וזה הוא שעושה בכח, נקרא "שופט", שהוא אומר מה לעשות.

ב. מה שאח"כ, צריכים להוציא לפועל מה שהיה בכח. ובפועל כבר נקרא "שוטר".

והיות שעניני עבודה הוא עבודה לא של יום אחד, אלא כל יום ויום הוא צריך להתאמץ בעבודה, לכן אומר הכתוב לשון רבים, היינו "שופטים ושוטרים".

וזה שאומר "תיתן לך" לשון יחיד, זה בא להשמיענו, שעבודה זו שייכת לכל יחיד ויחיד.

וזה שאומר "בכל שעריך", יש לפרש כפשוטו, היינו ש"שער" נקרא מקום כניסה. שפירושו, שתמיד, כשהאדם רוצה להכנס בעבודת ה', יש עליו לסדר את סדר העבודה בב' ענינים, שהוא בכח ובפועל, שהם בחינת שופטים ושוטרים.

אולם בענין מה שאומר "בכל שעריך" יש לפרש לפי מה שאנו רואים, שיש כאן אצלנו בעולם הזה ב' מיני חיים:

א. חיים גשמיים.

ב. חיים רוחניים.

ומזה נמשך, שיש לנו ב' שערים:

א. שער, הדומה לשער בית הסוהר. וזהו כמו שכתוב (בתפלת "הודו", שאנו אומרים בערב שבת במנחה) "ישבי חושך וצלמות אסירי עני וברזל". ומפרש שם "המצודת דוד": האנשים, היושבים במקום חושך, והמה אסורים בקשרים המענים ובכבלי ברזל.

ב. שער, הדומה לשער המלך. כמו שכתוב "ומרדכי ישב בשער המלך".

ובכל שער יש שומרים, העומדים על משמרתם. אבל יש לכל אחד מהשומרים פעולות הפוכות. היינו, שומרי בית הסוהר משגיחים, שאף אחד מהאסורים לא יצאו מבית הסוהר. מה שאין כן השומרים היושבים בשער המלך, משגיחים שאף אחד לא יכנס בשער המלך.

והענין הוא, כי אלו האנשים המשוקעים באהבה עצמית, ויותר מתענוגי הגשמיות אין להם שום הבנה והרגשה, הם נקראים "הנמצאים בבית הסוהר". והשומרים לא נותנים להם לצאת. ובאיזה כח הם שומרים אותם, שלא יתנו להם לצאת. כי ברגע שהשומר רואה, שהוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה דלהשפיע, הם מוסיפים להם יותר תענוג באהבה עצמית. ובזה הם קושרים אותם בכבלי ברזל, שלא ירצו לצאת משם.

ואחרי כל התגברויות, היינו שהשומרים רואים, שהאסורים רוצים לברוח מאהבה עצמית, ולהתחיל להכנס לאהבת ה', תיכף מוסיפים להם יותר טעם ויותר חשיבות, בשיעור שאף פעם אדם לא חשב, שכל כך כדאי להישאר באהבה עצמית, מכפי שהוא מרגיש עכשיו, שאהבה עצמית הוא דבר לא כל כך פשוט, כנ"ל "כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו". ובזה יש כח להשומרים, שישגיחו, שאף אחד לא יברח מבית האסורים.

אולם השומרים, שעומדים על משמרתם בשער המלך, התפקיד שלהם הוא, שלא נותנים לאף אחד להכנס לשער המלך. ומה הוא הכח שלהם, שיכולים להתגבר על אלו אנשים שרוצים כן להכנס להיכל המלך. זהו כמו שכתוב בהקדמה לתע"ס (אות קל"ג) וזה לשונו "אלא הדבר דומה למלך, שחשק לבחור לעצמו כל אוהביו, הנאמנים לו ביותר שבמדינה, ולהכניסם לעבודתו בהיכל פנימה. מה עשה. נתן צו גלוי במדינה, שכל הרוצה, כקטן כגדול, יבוא אליו לעסוק בעבודות הפנימיות שבהיכלו. אבל העמיד מעבדיו שומרים רבים על פתחו של ההיכל, וציווה אותם להטעות בערמה את כל המתקרבים להיכלו. וכמובן, שכל בני המדינה התחילו לרוץ להיכל המלך, אמנם נידחו בערמת השומרים החרוצים. ורבים מהם התגברו עליהם, עד שהצליחו להתקרב אל פתח ההיכל. אלא ששומרי הפתח היו חרוצים ביותר, ומי שהוא שהתקרב אל הפתח, הסיתו אותו והדיחו אותו במזימה רבה, עד ששב כלעומת שבאו. וכן חזרו ובאו ושבו. ורק הגיבורים מהם, אשר מידת סבלנותם עמדה להם, וניצחו השומרים ההם, ופתחו הפתח, זכו תיכף לקבל פני המלך, שמינה כל אחד על משמרתו".

נמצא לפי זה, אשר השומרים שעומדים בשער המלך, הם מסיתים עם כל מיני טענות, ש"זה לא בשבילך", להכנס להיכל המלך. ולכל אחד הם ממציאים סברות, שהאנשים האלו יבינו, שלא כדאי להם לתת בחינם יגיעה. ובעיקר, שיש להם כח עם כל מיני טענות להדיחם ולהחזירם מהמערכה של עבודת הקודש. וזה פירוש "בכל שעריך", היינו שער בית הסוהר ושער המלך.

ועתה נבאר את סוף הפסוק, במה שמסיים "אשר ה' אלקיך נתן לך". ושאלנו, מה בא זה להשמיענו. הלא ידוע, שהכל בא מה'. אלא כמו שהסברנו לעיל, שלאדם, הרוצה להינצל מכל אלו הטענות של השומרים, ישנה רק עצה אחת, שהיא אמונה למעלה מהדעת. פירוש, שכל מה שהשומרים אומרים, הם צודקים. אבל ה' הוא רחום, וחנון, ושומע תפלת כל פה, הוא נותן כח להתגבר על כל המכשולים.

אבל יש כלל, שהאדם צריך לומר "אם אין אני לי מי לי". היינו, שאין להאדם לחכות עד שה' יעזור לו להתגבר, אלא הוא צריך להתגבר בעצמו, ולעשות כל מה שיש בידו לעשות. ורק לבקש, שה' יעזור שיוכל להתגבר, היינו עוזרו. ואם האדם משתדל בכל מה שבידו, אז הוא צריך לבקש מה', שהשתדלותו תעשה פרי. אבל אין לאדם לומר, שה' יעבוד בשבילו, אלא שה' יעזור לו בעבודתו, שיצליח לרכוש את הטוב.

נמצא לפי זה, כיון שהאדם הוא העובד, וה' הוא רק עוזר לו, האדם עושה חשבון לעצמו, מפני מה הוא זכה להתקרבות ה' יותר מאחרים. הוא מטעם שאנשים אחרים לא היו מסוגלים להשקיע כל כך עבודה בלמעלה מהדעת, ולא להסתכל על כל טענת הגוף, כמו שהוא היה כל פעם מתגבר בעבודתו, ואף פעם לא הסתכל על מחשבותיו של יאוש, מה שהגוף היה רוצה להכשילו. נמצא, שיש אז מקום לומר לאדם "כוחי ועוצם ידי עשה החיל הזה".

על זה בא הכתוב, שעליו לדעת "אשר נתן לך ה' אלקיך", שאין זה אלא רק מתנת אלקים. היינו, שזה שהיה לך כח לתת שופטים ושוטרים בכל שעריך, היה רק מתת אלקים."

שאלה: לפי מה שהבנתי, שוטרים ושופטים זה מה שהבורא שם לנו. הוא נותן לנו כל פעם כל מיני פיתויים כדי שלא באמת נרצה את ההשפעה ולאט לאט זה נבנה מצידנו, אבל מה זה שהאדם שם שופטים ושוטרים?

זה בעצם לפי התגברות האדם. ככל שהאדם מגיב, לפי זה הבורא כבר משחק איתו.

שאלה: כתוב "אין לאדם לומר, שה' יעבוד בשבילו" וכתוב גם אחרי זה "שה' יעזור לו בעבודתו", אז מה ההבדל?

נגיד שאין הבדל.

תלמיד: אבל הוא כותב שאסור לי לבקש כאילו שה' יעבוד בשבילי ואני צריך לבקש שה' יעזור בעבודתי, צריך להיות הבדל.

אז כנראה שעל עזרה אפשר לבקש.

תלמיד: אני לא מבין מה ההבדל בין השניים?

אז נבין את זה במשך העבודה.

תלמיד: הוא מסביר מאוד יפה איך השומרים לא נותנים לצאת מאהבה עצמית. "שהשומר רואה, שהוא רוצה לצאת מאהבה עצמית, ולכנס בעבודה דלהשפיע, הם מוסיפים להם יותר תענוג באהבה עצמית. ובזה הם קושרים אותם בכבלי ברזל, שלא ירצו לצאת משם." זה מתלבש מאוד יפה ומאוד ברור בעבודה שלנו. ואחרי זה הוא כותב ש"ישנה רק עצה אחת, שהיא אמונה למעלה מהדעת. ... שכל מה שהשומרים אומרים, הם צודקים. אבל ה' הוא רחום, וחנון, ושומע תפלת כל פה, הוא נותן כח להתגבר" וכולי. העניין הוא כשכאדם נמצא בתוך אותו בית הסוהר של האהבה העצמית מה זו העצה הזו, מאיפה הוא יכול ללכת למעלה מהדעת כשהוא נמצא בתוך בית הסוהר של האהבה העצמית?

שיבקש, פשוט שיבקש מהבורא שייתן לו כוחות.

תלמיד: אבל מוסיפים לו תענוג באהבה עצמית, הוא לא רוצה לצאת משם, טוב לו שם, מאיפה הוא יבקש?

אבל ביחד עם זה יש לו מחשבה שהייתי יכול אולי לצאת מאהבה עצמית, אם הייתי מקבל כוח מלמעלה. אז שיבקש כוחות.

תלמיד: אז מה בעצם ההבדל בין מחשבה כזו שאתה עכשיו אומר, כמו הבחנה כזו, אני רואה שאני פה ופה ואני רוצה להיות שם, לבין רצון, שאני רוצה לצאת מאהבה עצמית, לא שאני חושב, למדתי, קראתי ושם אני צריך להיות, אלא שאני רוצה. מה ההבדל בין שני הדברים האלה?

זה בכוח וזה בפועל.

שאלה: כתוב, שנותנים לאדם תוספת תענוג בגשמיות כדי שיתרגל את עצמו בהתגברות על תענוגים ואז יהיה ראוי להתקדם ולהתגבר אחר כך גם על תענוגים רוחניים. אז כשמגבירים לו את התענוג בתענוגים גשמיים, כתוב גם שבדיוק מודדים כמה שהוא יכול להתגבר, וכך מגבירים לו ככה השומרים עושים כל פעם במדויק.

אז מוסיפים תענוג בגשמיות וכאילו הוא יכול להתגבר ונגיד הוא לא מוצא כוח, אפס כוחות התגברות הוא מוצא בתוכו, אז מה? כאילו אומרים לך אתה מסוגל להתגבר, אבל אתה לא מצליח להתגבר.

כן.

תלמיד: ומחר עוד פעם, מוסיפים תענוג בגשמיות שכאילו אתה אמור להיות מסוגל להתגבר כי אחרת לא היו מוסיפים ואתה לא מצליח להתגבר וככה יום אחרי יום מוסיפים ואתה לא מצליח להתגבר, מוסיפים ואתה לא מצליח להתגבר.

מה התועלת? שזה מתאסף. ואז יוצא לך באמת הכרת הרע שאתה לא מצליח להתגבר. וצער גדול וצעקה מתוך זה "הצילו".

שאלה: אני לא כל כך הבנתי, הוא כותב על שני שערים, שיש שערים של בית סוהר שמוסיפים לו תענוגים גשמיים ואז הוא צריך להתגבר על השומרים. ויש שערים של בית המלך, שגם שם יש שוטרים, אבל מה העבודה שם? כלומר מה ההבדל בין השערים האלה לשערים האלה?

אנחנו נגיע לזה, זה עוד רחוק. יש שערים גשמיים כביכול ושערים רוחניים.

תלמיד כן. על מה שם ההתגברות?

יש עבודה ויש התגברות גם בעולם הרוחני.

שאלה: מיום ליום ברור שכוח ההתגברות הוא לא בתוכי, זה כוח שאני מקבל למשל מהעשירייה שלי, מהסביבה שלי, זה נכון? ככה אני מרגיש לפחות.

כן.

תלמיד: אם כך, השומרים והשוטרים האלה מודדים, לא לפי הכוח של האדם, אלא לפי הכוח של העשירייה שלו, זה נכון להגיד את זה ככה?

לפי היחס של האדם לעשירייה.

תלמיד: זאת אומרת, הכוח שלי להתגבר תלוי ביחס שלי לעשירייה ולכן המידה שמודדים אותי לפיה זה כמה אני או מה היחס שלי לעשירייה, לפי זה הם נותנים לי כוחות התגברות.

כן.

תלמיד: איך האדם או מה האדם יכול להוסיף כל יום כדי להצליח לייצר יחס כזה שיתנו לו את המדרגה הבאה, כי אנחנו רוצים להתקדם, זו המטרה. מה אני יכול לעשות, עוד מילימטר כדי להתקרב לעשירייה יותר כדי שיתנו לי את האתגר הבא נגיד?

כל הזמן להיות בתפילה ובתוך התפילה כל פעם לייצב את עצמך בצורה יותר נכונה.

תלמיד: בעניין התפילה, מה שאני רואה כל הזמן, זה שאין דבר כזה תפילה בעלמא, אני לא יכול סתם להתפלל, תן לי להתחבר, או בוא נגיד זה מאוד חלש אם זה ככה, אלא תמיד צריכה להיות תשתית של מעשים, צריך לעשות משהו בעולם הגשמי ממש, להיפגש, להתארגן, לעשות פעולות ואז יש תשתית לתפילה הזאת.

כן.

תלמיד: זאת הדרך הנכונה?

כן. אחרי שאתה משתדל לעשות משהו, אתה מבקש שהבורא יעזור לך.

תלמיד: זאת אומרת, התפילה לא יכולה להיות בעלמא, תמיד צריך תשתית.

כן.

תלמיד: ולכן אנחנו כל כך מחשיבים את המסגרת ואת הפעולות האלה הקבועות שהאדם עושה כדי שיהיה לו תשתית של פעולות.

כן.

שאלה: הוא כותב שאחרי כל הסיבובים שהאדם עובר, בסוף הוא צריך לפתח איזו אמונה מעל הדעת שה' יעזור לו.

אבל זה לא שהוא דוחף את הכול ומחכה לישועת ה'.

תלמיד: לא, הוא עובר את כל השלבים מתמודד עם הרצון שלו, עם היצר הרע, עם ההתנגדויות, עם בית הכלא, עם שער המלך, אבל בסוף בסוף הוא צריך להגיע למצב, שכל תנועה שעושה, גם בגשמיות אני חושב גם ברוחניות הוא עושה או בדעת או למעלה מהדעת כאילו יש שתי דרכים. ולמעלה מהדעת זה כאילו יסוד רעוע, אדם לא בטוח ב-100% בזה. בדעת אני מבין זה ספר, זה שולחן, זה כיסא, זה קשה, זה קל, כאילו השכל נותן הרגשה שזה אמת ופתאום אדם צריך להישען על אמונה, מישהו אמר לו, משהו כתוב איפשהו ואין לו יסוד להחזיק את זה וכאילו כל העבודה זה ללכת באמונה הזאת על פני מה שהעיניים רואות והשכל מבין. איך אפשר לחזק את השריר הזה שנקרא אמונה?

רק על ידי העבודה, היגיעה בקבוצה, בחיבור עם אחרים. לאסוף מכל האחרים את האמונה שלהם ושתהיה להם אמונה משותפת וגם שיהיה לו שם חלק וכך הוא יתקדם. צריכים להשתדל לעבוד בזה כדי להמחיש את זה, להרגיש בזה טעם.

תלמיד: נגיד שמישהו רוצה להיות אדם עשיר, אז הוא קונה ספר של אדם עשיר ולומד את הפילוסופיה שלו ומנסה ללכת בדרכו, למרות שהוא לא במצב הזה, אבל הוא חולם נניח להיות מדען גדול, אז הוא לומד ממדענים אחרים. איך אפשר לקחת אמונה ממישהו אחר? איך אפשר ממש שזה יכנס, לא כאילו, אלא ממש יורגש, מה שהוא מאמין שגם יהיה האמונה שלי?

על ידי התקרבות, כמו שזה קורה גם במדע ובכל הדברים האחרים שאדם אחד נדבק לאחר והוא לומד ממנו, רוצה להדמות לו ככל האפשר.

שאלה: לפני כמעט שנתיים נכפה עליי לעבור עשירייה. למדתי ממש לאהוב את החברים החדשים, להתחבר איתם. מצד שני, הבורא שולח לי בלי סוף מחשבות על החברים הקודמים. אני מנסה לדבר עם חברים, להבין מה לעשות, אתה יכול אולי לעזור לי בזה?

לא.

תלמיד: אז מה לעשות?

זה לא שטח בו אני יכול להגיד משהו. תדבר עם החברים בעשירייה הקודמת ועם החברים בעשירייה הנוכחית, ואם אין ברירה תנסה לפתור.

תלמיד: השאלה איך? אני פונה לבורא, אני לא מוצא תשובה.

אני חושב שאם אתה נמצא כבר שנתיים בחברה חדשה, תשתדל להתכלל בה ללא גבולות.

תלמיד: כן, אבל המחשבות מהבורא על החברים מהעשירייה הקודמת לא פוסקות.

הוא נותן לך אותן כדי שתתקשר עוד יותר חזק לעשירייה הנוכחית ותתקדם.

שאלה: רב"ש כותב שצריך לעשות כל מה שבידו לעשות ולבקש עזרה. בהמשך הוא כותב, "ואם האדם משתדל בכל מה שבידו, אז הוא צריך לבקש מה', שהשתדלותו תעשה פרי". מהי הבקשה הזאת?

שמתוך כל היגיעה שאדם נותן תהיה לו תוצאה בהתקרבות לבורא.

תלמיד: באיזו צורה לבקש את זה?

במילים.

שאלה: מה זה אומר שאני שם לעצמי שוטר ושופט?

זה אומר שאתה רוצה לבנות את העבודה שלך במסגרת הגדרות כלשהן.

תלמיד: ואיך אני יודע שההגדרות ששמתי לעצמי תואמות לשלב בו אני נמצא?

על ידי העבודה שלך בעשירייה והפנייה שלך לבורא, אתה בהדרגה מתחיל להרגיש את הגבולות.

שאלה: ישנם שערים ואני צריך למצוא אותם בדרך. מה זה למצוא שער?

כשאתה רואה שעומד לפניך איזה מכשול ולא יודע האם הוא לטובתך, לרעתך, האם אם תתגבר עליו תעלה ותצליח או שהוא בא לעצור אותך בדרך כדי שתחפש איזו פתיחה אחרת, שער אחר.

תלמיד: כל מכשול שמביא אותי לקשר עם החברים לבורא, הוא בעצם שער בו אני צריך לבקש מהבורא שייתן לי את המפתח שבתוך הלב, בקשר עם הלב?

כן, יוצא שאם אתה עושה יגיעה נכונה, תתחיל להרגיש באיזו צורה לשאול את הבורא.

שאלה: מה הבורא רוצה למסור לאדם, כשבמשך זמן רב הוא נופל בכל פעם לאותו תענוג גשמי ולא מצליח להתחסן מפניו?

הבורא רוצה שהאדם סוף סוף יבין שהוא חייב להיות למעלה מהתענוג הגשמי.

שאלה: איך עליי לעבוד אם אני רואה בתוכי אגו גדול מאוד המפחיד אותי?

להתקרב לבורא ולבקש עזרה. וקודם כל להתכלל עם החברים.

שאלה: האם הסימן להתקדמות הוא, שהתענוג שלנו מדברים גשמיים הולך וגובר?

אני לא חושב שהתענוג שלנו גובר כל כך, הוא אמנם גדל אבל לא עד כדי כך.

שאלה: אמרת שאם אדם עושה יגיעה נכונה, הוא מרגיש איך ובאיזו תפילה לפנות לבורא. מהי יגיעה נכונה?

זו יגיעה בה אני מכוון את עצמי באופן כמה שיותר מדויק למטרת הבריאה.

שאלה: לאדם מסדרים בחיים הזדמנויות כמו, לימודים, עבודה, טיול לא נחוץ, המרחיקים, מנתקים אותו מהדרך, הוא פונה אז לעשירייה ומבקש שיחשבו עליו בזמן הפעולה שהוא עושה. אתמול העשירייה ייעצה לחבר לבטל פעולה שבחר לעשות, לא להיכנס אליה בכלל. מתי עשירייה יודעת לא לגנוב עבודה מחבר? איך לייעץ לחבר נכון בסיטואציות?

אני לא יכול להגיד לך מראש. העיקר שאת כל המצבים האלה נעבור יחד כולנו, כל העשירייה.

תלמיד: כלומר העשירייה היא גם שומרים ושופטים כלפי כל חבר?

מה שלא יהיה. כן.

שאלה: כשאדם מתחיל ללכת בדרך, הוא מוצא את עצמו בין שער בית האסורים לבין שער בית המלך ויכול להיות תקוע שם הרבה שנים. רב"ש כותב שיש גיבורים שמידת סבלנותם עמדה להם. איך להיות מהגיבורים האלה העושים את העבודה ויושבים בסבלנות ומחכים, ולא יושבים ומחכים בצורה פסיבית?

יושב ומחכה זו גם עבודה. אבל עלינו להשתדל יותר להתקדם בעבודה הרוחנית, וזה תלוי כמה אנחנו יחד, קודם כל יחד, משתדלים לקרוא את המאמרים, לדבר עליהם, לפתוח ולממש אותם. זה העיקר.

תלמיד: מהי מידת הסבלנות?

מידת הסבלנות זו המידה אותה אדם מוכן לסבול, עד שיקבל תיקון.

תלמיד: אנחנו רואים שהעבודה היא לצאת מאהבה עצמית. מה מגדיר אהבה עצמית? איך אני יודע שעכשיו הפעולות שאני עושה הן פעולות של אהבה עצמית?

בעצם כל הפעולות שלנו הן אהבה עצמית. אתה שואל איזה יותר ואיזה פחות?

תלמיד: הרי המלחמה היא, האם אני מצליח לעשות את הפעולות שלי מטעם אהבה עצמית, או מטעם בעל מנת להשפיע.

אני לא חושב שקיימת כאן שאלה כזאת בינתיים. יש שאלה, האם הפעולה היא לטובת האדם או לטובת החברה.

תלמיד: וכאן אני צריך להציב על עצמי שומרים ושוטרים, ולא מה שמוצב עליי מלמעלה?

אתה צריך רק לאתר אותם.

תלמיד: הם מכוונים אותי בעצם או לחברה או לעצמי?

כן.

שאלה: מה הסיבה שבן אדם לא מבקש עזרה?

כי מה יש לך לעשות בחיים, אתה רגיל לא לבקש אלא לממש את הרצון שלך לבדך.

שאלה: לפחות חצי יום ועוד יותר אני מסתובב עם תלונות ובקשות, ואני כמו זומבי.

לא. אתה לא צריך להיות כל הזמן כך אלא עליך לברר. העיקר בשבילנו זה בירור, ואחרי שאנחנו מבררים את הדברים ומבינים מה עלינו לעשות אז אנחנו פונים לבורא, כי כל הפעולות שלנו לתיקון הן פעולות קבוצתיות, הן פעולות בחיבור, הן פעולות כלליות בקבוצה ובחברה.

לכן אין לנו ברירה ואנחנו חייבים לפנות לבורא כדי שהוא יעזור לנו, שהוא יבצע את הפעולות האלה עלינו. זה נקרא עבודת ה', רק תשמע את המילים, עבודת ה' ולא עבודה שלנו.

אנחנו מחפשים מה בדרכנו הבורא יכול לבצע ואיך הוא מבצע, אנחנו רואים "או, כאן אני רוצה שהוא יעשה, וכאן אני רוצה שהוא יעשה", וכך מתקדמים כמו ילדים קטנים.

תלמיד: שמענו שהאדם צריך להתפלל כל היום. מה שומר על האדם שיהיה בתפילה כל היום?

הוא מבקש מהבורא שיעזור לו בכל צעד ושעל. כמו ילד קטן שכל הזמן מבקש ומבקש, כך אנחנו צריכים. כי את כל הכוחות, המחשבות והתיקונים שלנו, אנחנו לא נוכל לבצע לבד, אין לנו לא כוחות ולא שכל ולא שום דבר.

תלמיד: מה הכוח שלא מאפשר לנו לבקש, מה בדיוק הכוח שעליו אנחנו צריכים להתגבר?

עליך להתגבר על כך שאתה רוצה להרגיש, לראות, להבין בעצמך, ואחרי זה גם לבצע בעצמך. וכאן דווקא יש לנו בירור מדויק, מה אני צריך לעשות, איך אני צריך לראות את המצבים כך שאני כל פעם לוקח את הבורא כשותף והולך יחד עימו, מחזיק ביד שלו כמו תינוק שמחזיק את האימא או את האבא שלו, וכך אני מתקדם צעד אחרי צעד. על ידי זה, מהחסרונות שלי שאני מגלה, ומהתיקונים שהבורא מבצע, אני לומד איך ללכת, איך להתקדם, וזו דרכנו.

שאלה: אני מרגיש שהגאווה לא תאפשר לי לבקש.

הגאווה מפריעה לנו לבקש?

תלמיד: כן.

גם נכון.

תלמיד: כי אני רוצה לעשות בעצמי.

כן.

תלמיד: ודווקא לתת הנאה למעלה, זה על ידי כך שאתן לבורא אפשרות לפעול.

ככל שתתקרב יותר לחברה כך יהיה לך יותר קל לבקש מהבורא.

שאלה: איך לקבל כוח אמונה מהחברים?

זה מגיע מתוך החיבור, אתה פשוט מתחיל להרגיש מתוך החיבור שיש לך.

תלמיד: כלומר, כוח האמונה למעלה מהדעת מגיע מהחיבור בין החברים?

כן.

תלמיד: מה זה "אמונה משותפת"?

אמונה משותפת, אמונה למעלה מהדעת. כי אנחנו לא יכולים לקפוץ מעל הראש, אבל על ידי החיבור עם החברים אנחנו כן יכולים להתעלות.

שאלה: הרב"ש מסביר, ב-379 בטור ב' למטה, שכל העבודה בהתגברות על התענוגים הגשמיים, כל ההכשרה הזאת שכאילו מכשירים את האדם, ההשתלמות הזאת להתגבר על תענוגים גשמיים אז "לאחר שהאדם כבר עבר במבחנם של התגברות על תענוגים גשמיים, שהוא יכול לקבל אותם רק בעמ"נ להשפיע, זה המבחן מספיק רק על תענוגים קטנים", ואז הוא ממשיך ומתקדם.

במצב שאדם לא ברוחניות, בשלב שהוא עדיין בבית כלא, מה נקרא שהוא מתגבר על תענוג בלקבל אותו בעל מנת להשפיע?

מתחילים ממה שיש, אדם עוד לא יכול להבחין בין רוחניות לגשמיות.

תלמיד: מה זה להתגבר על תענוג במצבנו?

להתגבר על תענוג, זה שאני מעדיף להיות בקשר עם הקבוצה במקום להיות בהרגשת התענוג בעצמו.

תלמיד: האם אני מעדיף להיות בקשר עם הקבוצה במחשבה או בהרגשה?

בהרגשה.

תלמיד: ואם האדם רואה שברגע שהוא מקבל כל מיני סוגים של תענוגים אז הוא לא מסוגל, הוא יכול אולי במחשבה, לחשוב על החברים, לחשוב על הבורא?

זה יבוא.

תלמיד: מה הקשר בין התגברות על תענוגים גשמיים לבין התקדמות ברוחניות בחיבור עם החברים?

זה סוג אחר לגמרי של התגברות. התגברות עם החברים זו ממש התגברות רוחנית, ובגשמיות כל אחד יכול, אפילו אם יש לפניו מטרה רוחנית או שאין.

תלמיד: מתי תענוג גשמי הופך להיות מכשול בדרך הרוחנית, ומתי לא להתעסק איתו בכלל?

פשוט, תענוג גשמי נעשה למכשול אם אדם לא יכול להתגבר עליו.

תלמיד: האם כדי להתגבר על תענוג צריך להיות ניתוק ממנו?

צריך להיות למעלה ממנו.

תלמיד: מה זה "למעלה ממנו"?

נגיד ניתוק, שבמשהו מתנתק ממנו. שיש לו משהו בתמורה, נגיד גדלות הקבוצה, גדלות הבורא, מטרה כללית שהיא יותר ממה שהוא מגלה עכשיו על ידי המכשול שיש לפניו.

תלמיד: מה אדם צריך לעשות אם הוא מזהה איזה סוג של תענוג שהוא לא מסוגל להתגבר עליו ואז הוא ממש לא עם החברים? האם הוא צריך לסלק את הגורם הזה שמשפיע לו תענוג? לדוגמה, נניח שיש לי אובססיה לגלידה, ובכל פעם שאני אוכל גלידה אני לא חושב על החברים, האם כדאי שיותר לא אקנה ואוכל גלידה?

יכול להיות שבינתיים כן.

שאלה: מה יש אחרי שער המלך?

אחרי שער המלך יש את היכל המלך.

תלמיד: מה יש שם, למה כולם רצים לשם?

חושבים שיש שם טוב.

תלמיד: אני מבין שיש שם אהבה וחיבור. איך אדם רץ לשם?

זה יגיע לאט לאט לפי העבודה שלנו.

תלמיד: למה צריך לדחות אדם מלרוץ לשער המלך אם זה בין כך לא מושך?

לא, דוחים את מי שרוצה להיכנס לשער המלך, דוחים אותו עד שהמצבים שהוא עובר והמאמצים שהוא מגלה יהיו באמת כאלה שפותחים לו.

תלמיד: כלומר, אדם שרוצה להתחבר עם החברים אז כל פעם דוחים אותו מהרעיון הזה.

גם, כן. אדם מקבל דחייה מכל דבר טוב כדי שיהיו לו אפשרויות לפרמט את עצמו.

תלמיד: ולאדם שרוצה לצאת מאהבה עצמית מוסיפים כל פעם תענוגים, כמו שרב"ש כותב?

לאו דווקא מלכתחילה אלא אחר כך.

תלמיד: וכל זה כדי ליצור בו תשוקה?

כן.

שאלה: אני רוצה לברר את ההתמודדות עם תוספת התענוגים ועבודת ההתגברות. אם נשווה את זה לספורט, נניח חבר מתאמן בלהרים משקולות. אז הוא בא היום, ישים לעצמו משקולת של 20 קילו. יהיה לו קשה, הוא ייתן מאמץ, ובסוף הוא יצליח. למחרת יבוא המאמן שלו, ישים לו 21 קילו, יהיה לו קשה, ייתן מאמץ, ויצליח. מתי הוא מעביר אותו מ-20 ל-21, אחרי שהוא הרים כבר את ה-20?

כן.

תלמיד: עכשיו הנמשל. מוסיפים לבן אדם תענוג בגשמיות, הוא צריך להתגבר עליו.

כן.

תלמיד: ואם הוא לא מצליח להתגבר עליו?

אז מורידים מהמשקל.

תלמיד: וגם עליו הוא לא מצליח להתגבר.

אז עוד מורידים.

תלמיד: הוא לא מצליח.

מורידים עד שהוא מצליח.

תלמיד: מה זה נקרא שהוא מצליח?

שיכול להרים.

תלמיד: ואם הוא אף פעם לא מצליח?

אז אין מה לעשות איתו, עוזבים אותו. ירד לדרגת בהמה.

תלמיד: אז מה הוא עושה מכאן?

כלום.

תלמיד: פתאום נותנים לו עוד מחשבה שהוא צריך להיות בן אדם לא להיות בהמה.

אולי.

תלמיד: אז מה הוא עושה עם המחשבה הזאת?

אז הוא שוב מתחיל לטפס על ההר.

תלמיד: הוא שוב נכנס לחדר הכושר. נותנים לו משקולת, והוא לא מצליח.

אז כך זה כל החיים עד שהוא מת.

תלמיד: אז למה מטמטמים אותו כך?

הוא בינתיים עושה איזו עבודה בכל זאת איזו התגברות.

תלמיד: מהי התגברות?

הוא עשה משהו, הוא רצה לעשות, יצא לו לא יצא לו, הלך לו לא הלך לו. זה מה שאפשר לומר בהתאם למה ששאלת. אבל אין לו ברירה. ויכול להיות שמכניסים אותו לחדר כושר אחר, לקבוצה אחרת, למאמן אחר ומחליפים לו גם כל מיני דברים. פתאום הוא מתחיל להרגיש ערכים אחרים כלפי כל מיני דברים, מחליפים לו נתונים, ואז הוא בעצם נעשה אדם אחר במשהו.

תלמיד: ולהצליח להתגבר זה נקרא שהחשיבות של המטרה, של החברים, של החיבור היא ממלאה אותי עכשיו עד כבר לא חשוב לי מה שהיה חשוב לי קודם.

זה חשוב, אבל זה חשוב יותר.

תלמיד: זו נקודה חשובה, זאת אומרת אני לא סתם מתנזר.

המשקולת פתאום לא תעלם, היא לא תהפוך לאוויר.

תלמיד: ואם אני גם לא מתעמת איתה, מתמודד איתה אז לא עשיתי שום עבודה, עזבתי כאילו.

כן.

תלמיד: זאת אומרת כשבאה לי תוספת התענוג או תוספת המשקולת אני חייב להרים כנגד זה גדלות המטרה, חשיבות החיבור עם החברים, מה שזה כנגד אותו התענוג או אותה המשקולת שהיא תמלא אותי.

כן.

שאלה: כשאנחנו מדברים על תענוגים גשמיים, מה נכנס בהגדרה זו כל מיני תענוגים, אוכל, מין, כבוד?

כל מה שיש.

תלמיד: רב"ש כותב כמה פעמים שאדם צריך להתגבר על תענוגים גשמיים, אז במה היגיעה לצמצם את הרצון, לא נגיע לתענוג, לא לחשוב על זה, במה ההתגברות?

במה שאתה רוצה.

תלמיד: אבל אדם לא יכול לשקר לעצמו שהוא מתגבר על זה?

הוא מתגבר.

תלמיד: ואם נתנו לו עוד רצון יותר חזק, לכסף, למין, הוא מרגיש את זה כמו גבר שקיבל את התרופה ועכשיו הוא מרגיש את הרצון יותר חזק, והוא יודע שזה לא כל כך טבעי, שנתנו לו זה מלמעלה והוא לא כל כך מסכים עם זה, אז מה זה נקרא שהוא מתגבר על זה. איך הוא בונה קשר בין המטרה סופית, למצב שלו, הקשר שלו עם העשירייה ושהוא מרגיש יותר רצון לתענוג גשמי והוא עושה משהו שנקרא שהתגבר?

אני לא מעוניין לענות על כל הדברים האלה כי זה בא רק לבלבל אותנו. אתה תבלבל לבד.

תלמיד: והוא כותב שהוא צריך גם לא רק להתגבר, אלא להתגבר וקיבל על מנת להשפיע.

כן.

תלמיד: אז אם אדם מקבל את התענוג גשמי כי זה הכרחיות אז זה בסדר, אם יש לו חשיבות מטרה.

כן.

תלמיד: כל עוד הוא מקבל תענוג גשמי זה בסדר, אבל כשאדם רואה שזה לא הכרחיות אז רק בנקודה הזאת הוא יכול לקבל את זה על מנת להשפיע או הפוך, הוא צריך לצמצם ולא לקבל?

הכרחיות זה "לא יגונה ולא ישובח". עליו לא מדברים.

תלמיד: כן.

וחוץ מהכרחיות, על יתר הדברים אנחנו מדברים עד כמה שעל ידם אני יכול להתקרב למטרת החיים.

שאלה: אז אדם יכול להתגבר על התענוג גשמי, לקבל על מנת להשפיע כדי להתקרב למטרת החיים?

כן.

תלמיד: וכשאנחנו מדברים על בית האסורים, יודעים שאין אדם מציל את עצמו מבית האסורים, בית אסורים תענוגים גשמיים, מה תפקיד היחס שלי לחברים, הקשר בין חברים שהם יכולים להתיר את האדם מתענוגים גשמיים?

הם יכולים לעזור לאדם לצאת מבית הסוהר.

תלמיד: אדם מרגיש את הרצון יותר גדול לאיזה תענוג גשמי.

אז הם עוזרים לו לראות בתענוג רוחני, במטרה הרוחנית יותר חשיבות.

תלמיד: דרך החשיבות שהוא מקבל מהסביבה. ויש דבר כזה לתת שוחד לשוטרים בבית סוהר או שיכולים לתת חברים שלי?

עוד לא יצא לי. אני לא יודע.

תלמיד: הבנתי שהפעולה הנכונה היא פעולה משותפת.

כן.

תלמיד: מה זאת פעולה משותפת?

בקבוצה.

תלמיד: אבל מה הופך אותה למשותפת אם לכל אחד יש הרגשה של עצמו ושליטה?

ודאי שלכל אחד תמיד יש הרגשה של עצמו ומכשול שיש לפניו, אבל בכל זאת הם עוזרים זה לזה ונכללים כך ומתקדמים.

תלמיד: אדם צריך להרגיש בפועל שהפעולה היא משותפת או שהוא צריך להאמין שהפעולה היא משותפת והחברים נמצאים בזה?

גם להשתדל להרגיש שאנחנו עובדים בפעולות המשותפות.

שאלה: האם ניתן לומר שאני בהכרת הרע, כאשר אני לא יכול להתגבר ואז אני פונה לבורא לעזרה?

כן. ודאי. זו הדרך. כשאני רואה מה יש לפניי ואני רואה שאני לא מסוגל להיות נגד זה ולהתמודד עם זה, ואז אני פונה לבורא ומקבל ממנו עזרה. זה לא פשוט. לפנות לבורא לעזרה ולא לברוח זאת התגברות.

שאלה: אנחנו כל הזמן בעליות ובירידות. איך אפשר להבין לפחות במידה מסוימת שהבורא משחק איתנו וכך אולי לרכך קצת את הסבל שאנחנו מרגישים?

צריכים לעבוד יחד, לדבר על זה, ויהיה לכם יותר ברור ויותר קל.

שאלה: אנחנו רואים שחברים שונים עוברים בצורה שונה את המפגש עם אותם שומרים. במה תלוי אופן המעבר?

אין מה לעשות, זה משורש הנשמה.

תלמיד: מה העשירייה צריכה לעשות, אם היא רואה שחבר כבר נתקע המון זמן באיזשהו שער ושום דבר לא משתנה?

לא משנה. שיישאר עם כולם עד כמה שהוא יכול.

תלמיד: איך העשירייה צריכה להיאבק עם ייאוש כזה מתגבר, ותסכול מתגבר מכך שאין תוצאה? האם זו בדיקה בשבילנו?

זו בדיקה עבור כולכם, ניסיון עבור כולכם. שאתם לא עוזרים לו והוא לא יכול לפנות אליכם.

שאלה: הרב"ש נותן כאן תוכנית פעולה, שבה קודם בונים תוכנית בכוח מה לעשות ומה לא לעשות, לחלק בין טוב ורע ולברר את זה. וכל מה שנעשה דרך מאמץ נקרא שופט, כי הם שופטים ושומרים. ואחרי זה צריך בפועל לממש את ההחלטה שהתקבלה. איך לעשות את התכנון מכוח לפועל?

אני חושב שנראה את זה בפרקטיקה של החיים.

תלמיד: איך לעשות זאת באופן מעשי, לכתוב רשימה בבוקר ולתכנן את היום, מה לעשות ומה לא לעשות?

תנסה.

תלמיד: זה קשור לחיבור עם החברים?

חיבור עם החברים ופנייה לבורא.

שאלה: כשאני שם לב שאני מרגיש לחץ מתוך האגו, אני צריך להודות לבורא על כך, או שעלי לבקש ממנו שישנה את זה לתחושה הפוכה, לכוח של השפעה?

אנחנו עוד נברר את זה. יש כאן שאלה.

שאלה: לחשוב על עצמי שאני ראויה לצאת מהכלא משמעותו שאני שוקעת באהבה עצמית. אבל מצד שני, זה גם לא טוב שאני אחשוב שאני לא מסוגלת לצאת מהכלא הזה. השאלה אם השער יפתח מבפנים על ידי, או מבחוץ על ידי הבורא ובעזרת החברים?

השער נפתח לא על ידי. אני מעלה את התפילה והבורא פותח את השער. הפותח בעצמו זו כבר דרגה מאוד גבוהה, אבל השער נפתח על ידי השומרים השוטרים.

שאלה: מה זה אומר בפועל לקיים תורה ומצוות?

זה להעביר את כל הרצונות שלנו מהאגו לעל מנת להשפיע לכל העולם. תורה זה האור העליון שמתקן אותנו להשפעה, והמצוות שבמקום הפעולות האגואיסטיות שאיתן נולדנו והתפתחנו, נהפוך אותן לפעולות השפעה אלטרואיסטיות לאהבה, וזה נעשה על ידי תורה ומצוות. תורה זה האור הכללי שמתקן כל רצון אגואיסטי שלנו שנקרא עבירה, לרצון אלטרואיסטי שלנו שנקרא מצווה.

תלמיד: האם אהבה עצמית גדלה בדרך, או זו מודעות שגדלה לגבי אהבה עצמית שיש בנו?

גם המודעות וגם האהבה בעצמה, כי רוצים לתת לנו כוחות גדולים בקו שמאל ובקו ימין, כדי שנתקדם בשני הקווים לקראת מטרת הבריאה.

תלמיד: כתוב שמרדכי היה יושב בשער המלך. מה המהות הפנימית שלומדים מהדבר הזה?

מרדכי הוא הנציג של אלו שרוצים לצאת מהאגו והוא יושב בשער המלך, כלומר, הוא בכל זאת רוצה להיכנס למלך, והוא בעצמו כולל את כל אלו שרוצים להיכנס למלך ולהידבק בו.

שאלה: לגבי תוספת של תענוג בעולם הגשמי. איך לעשות כך שזה יעבור דווקא לתפילה ולא יבריח לתענוג?

על ידי החברה. אנחנו צריכים כל הזמן לחזק את הקשר בינינו בקבוצה ואז זה יעזור לנו לא לברוח מעבודה שלנו ולהשיג את המטרה.

שאלה: אני נהנה להיות בכל השיעורים כל הימים, כי העשירייה נותנת לי את הכוח לעשות את זה. אז איך עליי לשפוט את מעשיי כדי שהם יהיו השומרים שיעזרו לי לעבוד לטובת העשירייה ולא לטובת אהבה עצמית?

אתה צריך לראות את כל המצבים שלך, כמה הם מחייבים אותך להידבק בקבוצה, בעשירייה. כי אם לא תידבק אליהם אתה תאבד את עצמך.

שאלה: עצלות הגוף ניתנת לאדם על ידי הבורא ובכלל כל התנאים הם ממנו. איך אדם יכול להתעלות מעל העצלות שלו?

הוא לא יכול. זה אפשרי רק על ידי הסביבה.

(סוף השיעור)