שיעור בוקר 28.12.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 432, מאמר "הקדמה לספר הזהר"

קריין: ספר "כתבי בעל הסולם" עמוד 432, מאמר "הקדמה לספר הזוהר". אנחנו ממשיכים מאות ח'.

אות ח'

"ומכאן באנו, גם לסוף דעתם של המקובלים, שהבאנו בחקירה הג'. שתמהנו עליהם: איך אפשר לומר על הנשמות, שהן חלק אלקי ממעל, בהשואה אל האבן שנחצבה מהר, שאין הפרש ביניהן, אלא שזה "חלק" וזה "כל"?

ותמהנו: תינח, האבן שנפרדה מההר, שנעשית חלקו, על ידי גרזן, מוכן לכך. אבל בעצמותו ית', איך יתכן לומר כזה? ובמה נחלקו הנשמות מעצמותו ית', ויצאו מכלל בורא ית', להיות נבראים?

ובהמתבאר, מובן הדבר היטב, כי כמו שהגרזן, מחתך ומבדיל, בדבר גשמי, לחלקהו לשנים, כן שינוי הצורה, מבדיל ברוחני, לחלקהו לשנים.

למשל, כשב' אנשים, אוהבים זה את זה, תאמר, שהם דבקים זה בזה, כגוף אחד. ולהיפך, כשהם שונאים זה את זה, תאמר, שהם רחוקים איש מרעהו, כרחוק מזרח ממערב. ואין כאן ענין של קרבת מקום, או ריחוק מקום, אלא הכונה היא, על השתוות הצורה: שבהיותם, שוים בצורתם איש לרעהו, שאוהב, כל מה שחברו אוהב, ושונא, כל מה שחברו שונא, וכדומה, נמצאים אוהבים זה את זה, ודבוקים זה בזה.

ואם יש ביניהם איזה שינוי צורה, דהיינו, שאוהב דבר מה, אע"פ שחברו שונא הדבר, וכדומה, הרי בשיעור שינוי הצורה הזה, הם שנואים ורחוקים זה מזה.

ואם, למשל, הם בהפכיות הצורה, דהיינו, כל מה שזה אוהב, נמצא שנוא לחברו, וכל מה שזה שונא, נמצא אהוב לחברו, הרי אז רחוקים זה מזה, כרחוק מזרח ממערב, דהיינו מקצה אל הקצה".

שאלה: בעל הסולם כותב פה בצורה מעניינת, שכאשר החבר אוהב משהו אחר ואנחנו אוהבים דברים שונים, אנחנו לא יכולים להגיע לדבקות. אבל אני צריך לשים לב לא למה שאני או החבר אוהבים, אלא אני צריך לאהוב את החבר.

מה זה אומר לאהוב את החבר?

תלמיד: זאת השאלה, להתכלל ברצון שלו?

על זה בדיוק מדובר, על השתוות הרצונות. התאמה בין רצונות. וברוחניות לא יכול להיות אחרת.

תלמיד: על מה מדובר פה, שאני צריך לשים לב מתוך מה שהחבר אוהב?

כל מה שהוא אוהב אני צריך לאהוב, כל מה שאני אוהב הוא צריך לאהוב. והפוך, גם לגבי שנאה.

תלמיד: אבל כלפי מה זה נאמר, זה לא כלפי כל הרצונות?

ודאי שלא לגבי כל הרצונות, כל אחד נולד כבהמה בתוך הרצונות שלו, על זה אנחנו לא מדברים. דומם, צומח, חי, לא ניתן לתיקון, כך אנחנו נולדים, ורק האדם שבנו, דומם, צומח, חי, דרגת המדבר היא חייבת להיות דומה אצל כולם.

תלמיד: זאת אומרת אני צריך לאהוב את מה שאוהב החבר בדרגה הזאת של האדם?

בסופו של דבר עליך לאהוב את מה שהבורא אוהב וככה גם לשנוא.

תלמיד: איך אני יכול להבין את זה דרך החבר?

דרגת המדבר היא הדרגה שבה אתה דומה לבורא ועליך להיות דומה לבורא. אני צריך להיות דומה לבורא וככה כל השאר, כלומר מקסימום השפעה. כמה שכל אחד מסוגל.

שאלה: אומרים פה משפט מאוד יפה, "ואין כאן ענין של קרבת מקום, או ריחוק מקום, אלא הכוונה היא, על השתוות הצורה שבהיותם, שווים בצורתם איש לרעהו". מה זו כוונה ואיך בכלל מכוונים?

כוונה זה התוכן הפנימי של הרצון.

תלמיד: איך מבצעים כוונה? אני יודע שברובה יש כוונת, אתה מכוון ואז אתה יורה. אבל איך אני עושה את זה ביחסים בינינו?

מה אני רוצה לקבל בסוף הפעולה.

תלמיד: ומאיפה אני יודע שאני מצליח לקבל ולירות למקום הנכון, מהו הפידבק?

איזה פידבק ואיזה מה, אני רוצה לקבל משהו בסוף הפעולה, לכן אני מבצע פעולה שבסופה אני נמצא כבר במצב חדש. למצב החדש הזה אני מתכוון מלכתחילה.

תלמיד: הוא כותב שצריך להגיע בעניין הכוונה להשתוות הצורה.

כן. אז אני רוצה להגיע בהשוות הצורה לבורא, להיות כמו הבורא על ידי הפעולה המסוימת.

תלמיד: מה זה השתוות לבורא, למה הכוונה שאני משתווה לבורא?

שאני משפיע כמוהו, שאני חושב כמוהו, מרגיש כמוהו.

שאלה: מה ההבדל בין שינוי הצורה להופכיות הצורה?

יש שינוי צורה, שזה במשהו שונה מהזולת, ויש הפכיות הצורה, שזה ממש הפוך מהזולת. זה מידות השוואת הצורה והפכיות הצורה.

תלמיד: נראה שיש פה שלוש דרגות של התקרבות, אבל בין הפכיות לשינוי הצורה זה משהו שאני לא מצליח לאחוז בו.

הפכיות זה הפוך.

תלמיד: אבל מה באמת ההבדל ביניהם?

כל מה שאחד אוהב השני שונא, וההיפך.

תלמיד: אבל את זה הוא מסביר בדיוק בשינוי הצורה.

אבל כאן זה ההיפך ממש.

תלמיד: אז איך אני עובר מהפכיות הצורה לשינוי הצורה? איך אני מתקרב קצת?

על ידי שאתה משנה את התכונות שלך בהתאם לחבר.

תלמיד: השינוי הזה מביא אותי לסוג מסוים של התקרבות שעקב זה קורה שיוני?

כן. ודאי. שינוי זה כבר לא שאתה נמצא בקצה השני.

תלמיד: זה מרגיש כאילו יש שתי תפילות, בין הפכיות הצורה לשינוי הצורה, ובין שינוי הצורה להשתוות הצורה. מה ההבדל בין התפילות?

כשאתה מרגיש שאתה לא כמוהו, אז אתה מפעיל את התפילה שתתקן את זה.

תלמיד: מה אני מבקש גם פה וגם פה?

השתוות הצורה.

שאלה: למדנו שצריכים לשמור על המחלוקת, שזה העיקר בין החכמים, בין החברים, ועל הייחודיות של כל אחד. ופה יוצא כאילו כולם צריכים להיות שווים.

לא. תמיד אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו לגבי החברים. ואם יש איזה הבדל, היינו מחלוקת, אז אנחנו צריכים לבדוק במה היא בדיוק, באיזה תכונות, באיזה מידות, ולעשות תיקונים.

תלמיד: אנחנו רואים גם מהחיים וגם כנראה ברוחניות, שהפוכים משלימים אחד את השני. ומהטקסט כאילו אין מקום להשלמה.

לא, כאן זו השלמה גמורה, וכשאנחנו מגיעים להשתוות הצורה, לדבקות, זה ממש גורם לתיקון הסופי.

שאלה: האבן וההר זה נשמע שזה אותו דבר, כמו אם היה לי הר של גלידה והוצאתי ממנו כפית, אז זאת אותה גלידה. אבל ברוחניות שינוי צורה זה הופך להיות משהו שונה לגמרי, או לא לגמרי, אבל לשינוי מהותי. אז איך יכול להיות קשר? נגיד אנחנו אומרים בורא ונבראים, יש שינוי צורה ביניהם, יש מערכת יחסים של הנהגה והשגחה.

אבל תלוי איך הם משתמשים בתכונות שלהם, אם אחד מקבל והשני משפיע, אז אם הם משתמשים בתכונות ההם בצורה נכונה, אז הם נמצאים בהשתוות צורה, וכל אחד רוצה לגרום נחת רוח לשני. רק אחד משתמש ברצון לקבל שלו ושני ברצון להשפיע.

תלמיד: אבל הוא לא מבין אותו. איך הנבראים מבינים את הבורא? הבורא שלם, עגול.

אני מסתכל על תינוק ואימא, ככל שהוא מקבל – כך היא נהנית מזה.

תלמיד: אבל התינוק לא מבין אותה, איך הוא יכול להצדיק אותה על מה שהיא עושה לו?

אז תוסיף לזה קצת הבנה, קצת כוונה. אני נותן לך דוגמה. זה לא שייך לפעולה עצמה, אלא רק לכוונה.

תלמיד: זאת אומרת הם יכולים להיות ביחד ביניהם בקשר נכון למרות שהם שונים.

ועוד איך. איך מתפתח בגופה של האימא גוף התינוק, שזה ממש גוף זר. איך הטבע מסכים לזה? - רק על ידי זה שיש ביניהם כוונה נכונה.

שאלה: יש לי ולחבר שני רצונות שונים, אבל אנחנו רוצים להגיע להשתוות הצורה, זאת אומרת עדיין כל אחד מאיתנו יחזיק ברצון השונה שלו, אבל מעל הרצונות השונים תהיה השתוות צורה בינינו?

איך?

תלמיד: זה מה שאני שואל.

במה תהיה השתוות בצורה?

תלמיד: בזה שאנחנו רוצים להשפיע אחד לשני.

במה אתם משפיעים אחד לשני, שאתם מנוגדים, מתנגדים?

תלמיד: אם ככה איך שומרים על הייחודיות של כל אחד?

אתם רוצים להיות קרובים, מחוברים, ויחד עם זה, האם אתם יכולים להיות הפוכים? אם הכוונה של כל אחד להשפיע טוב לזולת, אתם לא צריכים לשנות את התכונות, אתם צריכים לשנות את הכוונה.

תלמיד: זאת אומרת שהרצונות נשארים שונים, אבל יש איזו כוונה שמחברת בינינו.

כן בטח, זה לא מפריע לנו. אנחנו מהטבע שלנו שונים כולנו לגמרי זה מזה, איך אנחנו מגיעים פעם לחיבור שמסתובבים כולנו כחלקים קטנים במכונת אדם הראשון כאחד.

תלמיד: כשאנחנו רוצים עכשיו להתחבר בעשירייה, להגיע לחיבור הראשון שאנחנו מדברים עליו כל הזמן. אז הרצונות של כל אחד מאיתנו הם שונים, מה שיש, לא יודע, כל אחד איכשהו נפרד. אבל מעל זה אנחנו אומרים שבשבילנו יותר חשוב החיבור, הקשר בינינו, מאשר הרצון הזה שיש בכל אחד מאיתנו?

רצון אתה לא יכול לשנות אף פעם באף אחד, אלא רק את הכוונה.

תלמיד: כשאנחנו אומרים לחבר או להתחבר עם מישהו, אז יוצא כאילו שאני והוא בסופו של דבר מגיעים כאילו לרצון אחד. אבל פה אנחנו אומרים משהו אחר, אנחנו אומרים לא, הרצונות נשארים שונים, זה בסדר, כך זה צריך גם להיות, ומעל זה אנחנו בונים איזה עוד שיכבה כזאת.

כן.

תלמיד: אנחנו מדברים על זה הרבה זמן, לא פעם ראשונה אנחנו שומעים את זה, ובכל זאת יש הרגשה שחסר משהו בשביל להתחיל לעבוד בזה נכון.

העיקר להשפיע. אני מקבל או נותן, אני משפיע. יותר או פחות, אני משפיע. במה בדיוק אני מקבל ובמה בדיוק אני נותן? זה גם לא חשוב, העיקר אני משפיע. זאת אומרת אנחנו מודדים את האדם לפי ההשפעה. ושוב אני אומר, כמו תינוק ואימא. הוא מחייך, הוא שילם על כל 24 שעות שהיא משקיעה בו בחיוך אחד. אף פעם אי אפשר להשוות, לכן חכמת הקבלה היא כל כך אוניברסלית.

שאלה: החיבור שאנחנו מגיעים אליו הוא חיבור בכוונות?

כן, בהשפעה הדדית. לכן אחד יכול לקבל והשני יכול להשפיע, או שניהם יכולים לקבל ושניהם יכולים להשפיע. וגם השאלה היא לא מה הם נותנים ומה הם מקבלים, אלא רק בכוונה.

תלמיד: הרצונות אף פעם לא מתחברים?

איך יכול להיות? הרי הם יהפכו להיות כאחד.

תלמיד: אבל הכול התחיל מרצון אחד שנשבר, אנחנו לא אמורים לחבר אותו בחזרה?

לא, גם הרצון ההוא לא היה רצון אחד.

תלמיד: איך זה עובד? אם מסתכלים מלמעלה על המצב, כל אחד נשאר ברצונו?

כן, ולא חשוב באיזה רצון ומה משתנה בתוך הרצון, על כך הוא לא עושה חשבון.

תלמיד: אז הכלי שלנו הוא הכוונות, אלה הכלים.

כן, רק לפי זה בלבד אנחנו עושים חשבון.

תלמיד: ומה מביא כוונות לחיבור, איך הכוונות מתחברות?

שכל אחד מתכוון לשני, להשפיע לשני, ובהשפעה הזאת לזולת אנחנו מתחברים. בהשפעה הזאת התינוק שווה לאימא, כמו האורח שווה לבעל הבית.

שאלה: אם הרצון היה מורכב מכל מיני רצונות והכול קושר את הכוונה, הכוונה היא כוונה אחת על כל החלקים? איך הכוונה מחברת את כל הרצונות?

כוונה מחברת בין כל הרצונות מתוך כך שיש לך כאילו כתובת אחת של המקבל וכתובת אחת של המשפיע. ולכן היא עובר מהמשפיע למקבל, מהמקבל למשפיע.

תלמיד: אבל הן הרבה כוונות שמתחברות לכוונה אחת, או שזו כוונה אחת על כולם?

האם כוונה אחת על כולם, זה באמת לא חשוב.

תלמיד: למה הרצונות לא מתחברים והכוונות דווקא כן מתחברות?

הרצונות לא יכולים להתחבר כי זה כמו רצון ללחם הוא לא כמו רצון למים, והמר למתוק וכן הלאה. אבל הכוונה היא לגרום בזה איזה תענוג למישהו, למשהו, לכן הכוונה יכולה להיות אחת.

שאלה: בעשירייה, במה זה מתבטא שמישהו אחד משפיע ומישהו אחד מקבל, איך זה מתבטא בעשירייה?

זה מתבטא בפעולה, אבל הכוונה צריכה להיות אחת, אחרת זה לא מתחבר. כל החיבור הוא לא על ידי הפעולות, כי בפעולות אנחנו נמצאים בעולם הזה, בקבלה והשפעה, נניח פיסית. אבל העיקר אצלנו זו הכוונה, מה אנחנו רוצים להשיג, ובזה צריכים להיות כולנו מחוברים.

תלמידה: אני לא בדיוק מבינה מה זה כשאני עכשיו מקבלת, מה זה אומר?

נניח ישנה מדינה, ובמדינה הזאת כולם רוצים להשפיע זה לזה, אז כל אחד מקבל וכל אחד במשהו משפיע. כך אין הבדל בין בני האדם, כולם משפיעים וכולם מקבלים זה לזה, כמו שכתוב, "לכו ותתפרנסו זה מזה".

תלמידה: אני לא מצליחה להבין מה זה ההבחן שעכשיו אני מקבלת בעשירייה ועכשיו אני נותנת. או שאולי אני לא צריכה להבין את ההבחן הזה.

את לא יודעת מה זה לקבל ומה זה להשפיע?

תלמידה: אני יודעת, רק אני לא מבינה במה זה מתבטא, מה זה נקרא שאני מקבלת עכשיו?

בזה שאת מקבלת ובזה שאת נותנת. תבקשי מהחברות, הן יסבירו לך.

שאלה: באיזה רצונות אנחנו יכולים להידבק עם החברים בכוונה?

על כל סוגי הרצונות. אנחנו נדבקים עם חברים בכוונה לעשות להם טוב, ודרכם לבורא.

תלמיד: אבל כל הרצונות שלי הם דומם, צומח, חי.

למה?

תלמיד: אז איזה רצונות יש לי?

להתחבר עם החברים.

תלמיד: האם זה רצון או מאמץ שאני עושה? אין לי כזה רצון מהלב, אני לא מרגיש כל כך אותו.

אני מאחל ליהנות את הבורא כי במקרה כזה אני דומה לו ונדבק בו, עולה למדרגה שלו.

תלמיד: זה לא רצון לעשות נחת רוח לבורא, זאת כבר כוונה שאני עושה בעצם מעל הרצונות?

לכוונה הזאת תתחיל להדביק את המעשים, מה אני יכול לעשות כדי ליהנות את הבורא? בשביל זה עליי להתחבר בעשירייה. כלומר עליי לאסוף את העשירייה ולנסות לעשות כל מה שאני יכול, כל מה שתלוי בי, כדי שהם יתחברו. ואת הפעולה הזו אני מכוון לבורא, מייעד אותה לבורא.

שאלה: אם יש שני חברים שיש ביניהם רצונות שהם ממש בדחייה, בשנאה אחד כלפי האחר, איך ממצב כזה בונים עכשיו חיבור בכוונות?

הם צריכים לעלות לדרגה יותר עליונה, למקום שבו הם יכולים להיות מחוברים, מפני שחיבור זה הבורא.

תלמיד: בעולם אפשר לראות ממש רצונות שהם עד כדי כך בהתנגדות זה כלפי זה שהם רוצים להשמיד אחד את האחר, אז איך במצב כזה אפשר להביא לחיבור בכוונות?

אם השגת הבורא היא יותר חשובה לי מכל התנאים האחרים, אז אני מגיע לחיבור.

תלמיד: אז עבורנו, עבור מי שלומד את חכמת הקבלה, להגיד לו "אם השגת הבורא יותר חשובה לך", אז יהיה אולי יכולת לעלות מעל הרצון, אבל איך אומרים את זה לאנשים בעולם שאצלם אין להם עדיין תפיסה כזאת?

זה כבר משהו אחר. אנחנו צריכים לתרגם את זה ללשון המסות, ללשון הרגילה. אין לנו ברירה להינצל מסוף העולם, מהמכות, מכל מיני הדברים כמו אסונות טבע, אם אנחנו לא נעשה בינינו שטח רגוע, יחסים טובים, יפים בעזרה הדדית, בזה אנחנו מרגיעים את כוחות הטבע ואז נמשיך לחיות בעולם הטוב.

תלמיד: אז איך רצונות שרוצים להשמיד זה את זה יכולים להתקיים יחד?

הם משלימים זה את זה.

תלמיד: במה הם משלימים, אם הם רוצים להשמיד?

כך הטבע בנוי מלכתחילה, שאין שום בעיה עם כוחות הטבע, אלא יש בעיה רק שהאדם לא נותן להם להתחבר ולהשלים. אין בטבע שום דבר שחלקיו מנוגדים, אלא רק אנחנו לא יכולים לסדר את צורות הקשר הנכון ביניהם. זה תלוי באדם.

תלמיד: אז מה יוצר את זה שיש כל כך הרבה ניגוד אחד כלפי האחר?

אנחנו.

תלמיד: במה?

אנחנו, הניגוד בינינו.

תלמיד: ברור, אבל מה אנחנו עושים שיוצר את זה שאני רואה כל כך רע?

שנאה, דחייה.

תלמיד: וזה בשליטה של האדם האם לשנוא או לא?

כן.

תלמיד: איך?

אנחנו צריכים לקיים "ואהבת לרעך כמוך".

שאלה: יש לי דוגמה בקשר לרצון וכוונה, אולי זה יעזור. למשל, לאחד יש נטייה לבנות בניינים, ולי יש רצון, נטייה לכתוב שירים. השאלה, כל אחד בשביל מה, בשביל מי הוא עושה את זה.

זה ברור.

תלמיד: אז אם אני בונה או כותב בשביל כבוד, בשביל להתעשר, אז זה שונה ואם כל אחד מאיתנו עושה את זה למען כולם, אז אני נהנה מהבנייה שלו והוא נהנה מהשירים שלי.

כן, בדיוק. יפה.

שאלה: אמרת עכשיו שהאדם צריך לעשות כל מה שתלוי בו כדי שהחברים יתחברו. האם זה חשוב שהם יתחברו ככה לפניי שאני אראה את זה ממש, אני אראה את החיבור שלהם או שהם יתחברו בלב שלי?

לא צריך לראות את זה בהכרח בעיניים. העיניים לא שייכות לרוחניות, הלב זה בית קיבול לרצונות, ולכן כשאנחנו מחברים את כולם ללב אחד, אז מתחילים להרגיש את מה שמשיגים ביחד.

תלמידה: ובכל מקרה אני צריכה להשיג את התיקון שלי וזהו?

כן.

שאלה: כיצד אנחנו יכולים לפתח את הכלים שלנו כדי להשיג כוונה שכוללת את כל הרצונות של החברות?

תדברו ביניכן ותראו עד כמה אתן יכולות להתחבר בכוונה, ברצון, במחשבה, ואז תבינו זו את זו יותר ותתקרבו אחת לחברתה. העיקר לתאר שיש ביניכן בורא אחד משותף.

שאלה: האם הבנתי נכון, שאנחנו בעשירייה, שונים, כל אחד אינדיבידואלי ואנחנו שונים זה מזה, ואפילו שאנחנו יכולים להיות הפוכים ברצונות שלנו לחבר את העשירייה, אבל אנחנו כולנו נדבקים בכוונה האחת שכל אחד דרך הרצונות שלו, רוצה לעשות תענוג לזולת?

כן, לגמרי ניסוח מדויק.

תלמיד: עד כדי שאני והחבר יכולים ברצונות שלנו לחבר את העשירייה, גם אם הרצונות הפוכים, אבל יש לנו את הכוונה.

כן.

תלמיד: אנחנו לומדים עכשיו את הזוהר, וכנראה שזה ספר מיוחד, אהבה לבורא, לבריות וכן הלאה. עכשיו אנחנו מסיימים את השיעור ויוצאים לעולם, ויוצא שאנחנו צריכים לגמרי לשכוח על את כל זה, ואנחנו לא מצליחים בזה, לא שלא מצליחים, אלא אי אפשר להמשיך את זה בצורה ישירה על החיים, על העולם. למה אחרי שיעור אתה צריך לשכוח את הכול, ליפול עוד פעם לכל מיני רצונות אגואיסטים שלך שרק איתם אתה יכול לפעול בעולם הזה עם אנשים אחרים וככה לחיות?

העניין הוא שעל העולם הזה אנחנו יכולים להשפיע רק מתוך העולם העליון, רק הבורא, לפי הוראה שלנו ישנה את העולם, אבל לא אנחנו בעצמנו בצורה ישירה. לכן עלינו לחשוב, איך דרך הבורא לתקן את העולם, אבל אנחנו עצמנו ודאי שלא נתקן אותו.

תלמיד: אנחנו כל יום יוצאים לעולם הזה ואתה מקבל איזשהו מטען מהשיעור, מהזוהר, מה לעשות איתו? ויוצא שאפשר לכוון את מה שקיבלנו רק כלפי העשירייה, כשאתה רואה את החברים או מבחינה פנימית שאתה חושב עליהם, אבל לכוון את זה לעולם בצורה ישירה אי אפשר?

אי אפשר, בשום אופן לא יבינו אותך ואתה בזה רק תזיק לעולם. אין לנו מה לצאת לרחוב ועם דגלים לצעוק שאנחנו בעד העולם, בעד האהבה, בעד השלום, לא, זה לא יעזור.

תלמיד: לא, אני לא מדבר על דגלים ולצאת החוצה, אני מדבר סתם על יחסים.

לא, אין צורך. אתה צריך להיות כמו כל השאר, שקט, רגוע ואוהב שלום וזהו. לא להתבלט בשום דבר מיוחד.

שאלה: דיברנו הרבה היום על נושא השפעה וכוונה. מה אני צריך להוסיף לכוונה כדי להגיע להשפעה? כוונה זה בסדר, אני מכוון והכול בסדר. בזה אני מגיע להשפעה, רק רך הכוונות בעולם הזה?

כן.

תלמיד: מהן הפעולות הפיזיות שאני צריך לעשות?

אם הכוונה היא נכונה, אז היא תדחוף אותך לפעולה פיזית.

תלמיד: מהי הפעולה הפיזית האפקטיבית ביותר כדי להגיע להשפעה?

להתחבר עם הזולת.

תלמיד: מה זה להתחבר עם הזולת?

תברר מה חסר לו ותנסה איכשהו לעזור.

תלמיד: גם להתבטל מולו?

יכול להיות. זאת לא שאלה, זה עניין של הכרת המצב.

שאלה: אמרת קודם שבחיוך אחד תינוק משלם לאימא על כל ה-24 שעות שהיא משקיעה בו.

כן.

תלמיד: איזה חיוך אנחנו יכולים לתת לבורא על כל ההשקעה שלו?

אם תעשה את זה כמו תינוק מכל הלב כשטוב לו, זורק את הידיים והרגליים ומסתכל על אימא וכולו כך אליה, לא צריכים יותר. אז בואו אנחנו נתחבר בינינו ולבורא, כמו אותו תינוק.

כל טוב לכם, חיבוק.

(סוף השיעור)