שיעור צהריים 26.10.2022 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר כתבי רב"ש, כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 1733,

מאמר 285: "אדם בונה בנין"

קריין: רב"ש ג', עמ' 17336, מאמר 285, "אדם בונה בנין".

אדם בונה בנין

אדר תשכ"ב

"בעולם הזה אדם בונה בנין ואחר מבלה אותו, אבל לעתיד לבוא לא יבנה ואחר ישב.

עולם הזה נקרא שלא לשמה," שאנחנו נמצאים בו בעל מנת לקבל בטבע הטבעי, האגואיסטי שלנו, על מנת לקבל. "ולעתיד לבוא נקרא לשמה, כי מתוך שלא לשמה באים לשמה."אנחנו משתדלים לעשות את המעבר הזה מלא לשמה לשמה, מעל מנת לקבל לעצמו לעל מנת להשפיע לזולת, בעיקר זה לבורא. "שמקום ההוה, שהוא בשלא לשמה, נקרא עולם הזה אשר בו נמצא עכשיו. ולעתיד לבוא, היינו אחר כן, כשיבוא לשמה.

וענין בנין נקרא מה שהאדם עוסק בתורה לשם אחרים, שלא לשם שמים. וזה נקרא שבונה בנין (על דרך אל תקרא "בניך" אלא "בוניך") אבל לאחרים, כי אין כוונתו לטובת עצמו, היינו שעם התורה ומצוות הוא עושה בזה נחת רוח להקדוש ברוך הוא, שעל ידי זה הוא בעצמו יתקרב לה' ויקוים בו "נתאוה הקדוש ברוך הוא לדור בתחתונים", אלא שעושה בשביל אחרים. אבל לעתיד לבוא, היינו בזמן שעוסק לשמה, אז הוא בונה לעצמו שהוא בעצמו יהנה מעבודתו.

ועוד יש לפרש "בעולם הזה", בזמן שהאדם עוסק בתורה ומצוות לצורך עצמו, שהכוונה היא על מנת לקבל, הוא לא יכול להנות מהבנין שהוא בונה.

כי שעה תורה ושעה תפלה דומה ללבנה על גבי לבנה, שנעשה על ידי זה בנין גדול כפי ערך עבודתו בתורה ומצוות. ואלו כלים שיוכלו למלאות עם אור הגנוז, בסוד "וכל המקום אשר אזכיר את שמי", היינו בסוד "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישב לכסלה", אז "אבוא אליך וברכתיך", בכל הכלים שהאדם מכין שורה שם ברכת ה'.

וזה נקרא בנין בית המקדש, וזהו רק אם עבודתו לשם שמים, אז יכול האדם להנות מברכת ה', נמצא שהאדם ישב בהבנין שהוא בנה, וזהו רק לעולם הבא, מי שעובד עבור הרוחניות של לשמה. כי עולם הזה נקרא בחינת הוה, היינו המקום שהוא נמצא בו עכשיו. וזה בסוד "לעולם ילמד תורה ומצוות שלא לשמה".

ואחר כך נקרא בחינת עתיד, היינו עולם דאתיא ובא כמו שכתוב בזהר הקדוש, המכונה בדברי חז"ל "באים לשמה". אז לא יבנו, שהם יעסקו בתורה ומצוות, ואחר ישב, אלא הוא בעצמו, שכיון שכוונתו לשמה, אזי מגלין לו רזי תורה ונעשה כמעיין המתגבר.

מה שאין כן בשלא לשמה, אז שייך עליו לומר מה שאמרו חז"ל "אחד יוצא להוראה", היינו שיש לו הזכות, שעל ידו יוצא אחד להוראה, נמצא שהוא מתייגע בתורה ומצוות ואחרים נהנים מזה, זאת אומרת אלו שיוצאים להוראה. וזה ענין, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן."

שאלה: מה זה בנין ולמה אנחנו בונים אותו בשביל אחרים?

בנין זה נקרא "כלי" שאנחנו בונים. למשל כשאנחנו מתחברים אנחנו בונים בנין מהרצונות שלנו שהם רצונות שונים, לא מחוברים, ואנחנו רוצים להתחבר בינינו ברצונות שלנו, ואז בצורה כזאת אנחנו מגיעים לבניין ואז הבורא יכול בבניין הזה להתלבש, כי אנחנו מחברים את הספירות לפרצוף אחד.

תלמיד: כתוב שם בעולמנו אנחנו בונים אותו בשביל אחרים ובעולם הבא בונים אותו בשביל בורא?

העולם הבא והעולם הזה זה שתי מדרגות, על מנת לקבל זה בעולם הזה האגואיסטי, ועל מנת להשפיע זה העולם הבא, העולם האלטרואיסטי.

תלמיד: מה זה אומר שהבורא נכנס לבנין הזה?

אם אנחנו בונים את הרצונות שלנו בעל מנת להשפיע זה לזה, אז אנחנו נותנים תכונות, מקום לבורא, לאור העליון להתלבש לפי השתוות הצורה בין האור לכלי, ואז האור נכנס וממלא את הכלי. זה נקרא ש"הבורא ממלא את הבניין".

מה אתה חושב, מה זה נקרא "בנין בית המקדש"? זה מהרצונות האגואיסטים שהיו לנו, ואנחנו לוקחים את כל הרצונות האלו, מתקנים אותם בעל מנת להשפיע זה לזה ואז יכולים לחבר לבנה ללבנה ובצורה כזאת אנחנו בונים בניין, שכל הרצונות שלנו, המחשבות שלנו כולם יהיו בעל מנת להשפיע זה לזה ולכן הבניין יתקיים ויעמוד, והלבנים יתחברו ויידבקו זו לזו. כך הבניין יוכל להתקיים.

ולכן מהרצונות שלנו שמחוברים בצורה כזאת, אנחנו בונים מקום לבורא שיכנס. כמו בפרצוף שיש בו עשר ספירות, כולן שונות, אבל יש להן כוונה אחת, כל אחת בעבודה שלה משפיעה נחת רוח לבורא, וזה מה שאנחנו בונים. זה נקרא בנין בית המקדש.

שאלה: אם אני כל החיים שלי מקבל אותם כאתר בנייה של הבניין הזה, כתוב במאמר שכבר בחיים האלה אני אמור לקבל טעם בעבודה הזאת, שיהיה הבדל בין אנשים דתיים שהם רק רוצים אחרי המוות להיכנס לגם עדן. איך אני בזמן בנייה צריך להרגיש את האור או את הטעם של בניית הבניין לעולם הבא?

אני לא הייתי משווה את העבודה שלנו עם דתיים ובכלל לא הייתי מתייחס אליהם, אני לא הייתי בכלל חושב על האנשים הדתיים אלא על אנשים כמונו, על עצמנו. בשביל מה לנו להתעסק באחרים, הם כך ואנחנו אחרת? כל אחד במקום שלו. האדם משתוקק למה שהוא נברא, ברצונות שהבורא ברא בו, ולכן אני לא מתייחס לאף אחד, רק לעצמנו. יש לנו מטרה, יש לנו שיטה ואנחנו במטרה ובשיטה הזאת רוצים להתקדם, זה בעצם מה שאנחנו צריכים לעשות.

וזה שהם עושים את זה על מנת לקבל עולם הזה, עולם הבא, זה עניינם, אני לא עושה ביקורת על אף אחד. הבורא ברא אותם בצורה כזאת אז הם עושים ככה.

אותנו הבורא ברא בצורה אחרת, אנחנו רוצים לדעת מהי מטרת החיים, מהי מטרת הבריאה, איך אני מגיע לזה, איך אני מגלה את הבורא, איך אני מתקרב אליו? אם זה על ידי חיבור בין החברים אז אני צריך להתחבר איתם, אני לומד איך עושים את זה, וכך אנחנו מתקרבים עוד ועוד בינינו עד שמגלים שבינינו נמצא הבורא, וזו העבודה שלנו. זה נקרא שאנחנו בונים בית לבורא, "בית המקדש" או "בית הכנסת". כנסת זה מהמילה כינוס, חיבור שככל שאנחנו מתחברים בינינו, הבורא יכול להתגלות בנו יותר.

שאלה: כתוב "בכל הכלים שהאדם מכין שורה שם ברכת ה'." מה זה?

שאם אנחנו מכינים את הכלים שלנו, וכלי זה נקרא הרצון לקבל שאנחנו מתקנים אותו בעל מנת להשפיע, שאנחנו מתחברים בינינו ובזה בונים, מחברים לבנה ללבנה, ואבן לאבן עד שבונים בניין, אז יש על זה ברכת ה', והברכה של הבורא שורה על זה ואז הבניין הזה קם ומתקיים ובו מתגלה הבורא. זה עשר ספירות בכל מיני מדרגות, רמות, שאנחנו בונים ואז הבורא מתגלה לנו.

תלמיד: ברכת ה' מהי מוסיפה על הפעולה שלנו?

ברכת ה' זה נקרא האור העליון שמאיר במאמצים שלנו ומחזיק את כל הבניין.

שאלה: איך אנחנו בעשירייה צריכים לראות את הבניין, תמיד עשר ספירות או שזה משהו שלם אחד?

לא, אנחנו צריכים לראות בניין שלם ככל שאנחנו יכולים לחבר מהרצונות השונים שלנו, אבל כולם שיהיו מחוברים בעל מנת להשפיע. שהכוונות שלנו יהיו בעל מנת להשפיע לעזור זה לזה, להחזיק זה את זה וכך אנחנו בונים את הבניין. כל אבן במקום שלה וכולן כדי שיעמדו והבורא יוכל להתלבש בבניין, להתגלות על ידו.

שאלה: איך הבורא בוחר למי להתגלות? למה רק אחד מאלף?

בזמנינו זה לא כל כך "אחד מאלף", אומנם כתוב "אחד מאלף מצאתי","אלף נכנסים לחדר ואחד יוצא להוראה" וכן הלאה

אבל יש הרבה אנשים בכל העולם, ואני מסתכל על מה שקורה עכשיו, שמתעוררים בחיפוש הבורא, מה הדרך לבורא, גילוי הבורא. יש הרבה אנשים שרוצים להבין בשביל מה הם חיים, מה הטעם בחיינו. זה דבר גדול. אני זוכר כאלה זמנים שזה בכלל לא היה באוויר העולם, אז אני מאוד שמח שכך זה קורה. זה כמו שכותב בעל הסולם ש"שמח אני שנבראתי בזמן שכזה..", בעולם הזה, בזמן שאנשים רוצים לגלות את הבורא.

שאלה: בפסקה האחרונה הוא אומר שהוא עובד שלא לשמה, הוא עוזר לאחרים, מה זה אומר? איך אני יכול לעזור לאחרים אם אני עובד בלא לשמה?

אתה יכול לעזור לאחרים בזה שאתה נמצא בלא לשמה בדוגמה שלך שאתה משתוקק להגיע ללשמה. כמו שאנחנו עושים עכשיו בקבוצות שלנו, שעדין אנשים כמעט ולא הגיעו ללשמה אבל משתוקקים לזה ומנסים להיות יותר קרובים, להתחבר, ללמוד יחד וכן הלאה.

תלמיד: כלומר שבנוסף אני אצליח לצאת מלא לשמה או שאני אשאר במצב הזה?

ללא ספק שאם אנחנו משתדלים, אנחנו נגיע ללשמה וזה צריך להיות ממש לכל אחד שמשתוקק להגיע ועושה מאמצים כדי להגיע ללשמה, לחיבור בינינו ומתוכנו לבורא. בטוח שנצליח.

שאלה: מה זאת אומרת בכל מקום שאזכיר את שמי?

שאם אנחנו פועלים לשם השם אז בטוח אנחנו נקבל ברכה מהבורא ונתקדם ונגלה אותו ואת הקשר בינינו ועמו.

שאלה: נראה שהבורא בונה את הבניין. לא אנחנו, אנחנו נפגשים עם חברים, מדברים ואנחנו לא מבינים כלום והבניין נבנה, זה מה שאנחנו מרגישים. מה התפקיד שלנו בבנייה?

התפקיד שלנו, ככל שאנחנו מסוגלים לעשות מאמצים כדי להיות יחד. החיבור שלנו זה נקרא שאנחנו בונים את הבניין.

שאלה: יוצא מהמאמר שדווקא שאתה בלא לשמה אתה בונה עבור האחרים ושאתה בלשמה אתה בונה עבור עצמך. אז איך זה מסתדר, במה בדיוק ההשפעה פה אם דווקא בלשמה אתה מקבל עבור עצמך ולא עבור האחרים?

כי כל מה שאתה בונה זה בלשמה, זה הכול ממש בעל מנת להשפיע. אתה לא מתכוון אלא אתה בפועל, עושה את זה. ומה שאתה עושה כשאתה עדין בלא לשמה, זה עדין יוצא לך פעם כך ופעם כך.

תלמיד: כתוב ".. אבל העתיד לבוא היינו שעוסק לשמה אז הוא בונה לעצמו, שהוא בעצמו יהנה מעבודתו" אז במה זה השפעה?

כי הוא רואה שהוא בונה את זה באמת לעצמו, הוא רואה שהבית שהוא בונה יהיה בית המקדש לכולם והוא עושה את זה, וזה לא שלו אבל הוא עושה את זה כדי להגיש את זה לבורא. הוא יודע שזה שייך לו.

תלמיד: מהמאמר מובן שאם אתה נמצא בלא לשמה ואתה בונה, אז אתה בונה עבור האחרים.

נדמה לך שאתה בונה עבור האחרים.

תלמיד: למה בלשמה אתה בונה עבור עצמך כדי שאתה תשב שם?

כי כולך, כל הרצון לקבל שלך, נעשה מכוון על מנת להשפיע לזולת.

תלמיד: איפה האחרים בלשמה?

בלשמה האחרים נמצאים איתך יחד.

תלמיד: האם כבר אין הבדל בין הרצון שלי לרצון שלהם?

כן. אני מבין שיש כאן בעיה מילולית. בלא לשמה אתה מתכוון להגיע ללשמה והמאמץ שלך הוא שמקדם אותך. כשאתה נמצא בלשמה, אז אין לך לאן להתקדם, אתה פשוט בונה בשביל האחרים ומבין שאתה בונה את הבניין שלך. אתה כבר עברת את התיקונים האלה מהעצמי לאחרים ועכשיו אתה כבר בונה.

שאלה: מה זה לבנות לאחר בשלא לשמה, או בלשמה? מה בונים לו?

זו בעיה כי אין לך מה לבנות לאחר. כולך פשוט מכוון לכולם, לזולת, לבורא, וזה מה שאתה בונה.

תלמיד: מה ההבדל בין לבנות לעצמך ללבנות לאחר?

אין לך חלוקה כזאת.

תלמיד: למה הוא כותב שיש לעצמך ויש לאחר?

זה מה שהיה לך לפני שהגעת ללשמה.

תלמיד: מה הוא בונה לאחר בלא לשמה?

בלא לשמה הוא מכוון את הכלים שלו שהם יהיו בעל מנת להשפיע לזולת.

תלמיד: האם בלשמה הוא כבר עושה בפועל?

הוא כבר נמצא בזה.

שאלה: איך אני יכולה להביא את החברות שלי ללשמה?

רק על ידי דוגמה. את מתחברת אליהן ורוצה לחבק אותן, שכולנו נגיע ללשמה.

שאלה: האם אנחנו עובדים מזמן בשביל הבורא ורק לא יודעים זאת, והוא משחק איתנו בשביל לגדל אותנו ואנחנו מזמן חיים בהשפעה?

לא. אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו מבררים את הכוונות האמיתיות שלנו ומתקנים את כולן בעל מנת להשפיע לזולת. אני רוצה רק לטובת הזולת וזה מה שצריך להיות.

שאלה: לגבי המשפט שהוא בונה בית לאחרים, האם אפשר לפרש זאת כך, שהגיעו אורחים לבן אדם והוא מתחיל ללמוד תורה כדי להראות להם שהוא עוסק בה, אבל בפועל הוא עושה זאת כדי לקבל כבוד מהם ולא לשם השם?

אני מסכים איתך, אפשר לפרש גם כך.

שאלה: לשמה זה כשיש לי מסך, רצון, ואני יכול לקחת איזה רצון כדי לתקן אותו לעל מנת להשפיע. אנחנו מדברים על לא לשמה עם כוונה, אז כשאני בא לשיעור עם כוונה ליתר חיבור בינינו, למשוך את האור המחזיר למוטב ולעשות נחת רוח לבורא, רק הכוונה הזו כבר בונה את הכלי ואנחנו יכולים להגיע עד הלשמה האמיתי. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: האם הבניין שהוא בונה של לא לשמה זה כמו שבונה ערי מסכנות?

כן, אפשר להגיד.

שאלה: מאיפה אני לוקח אנרגיה לבנייה בשביל החברים שלי אם כל הכוונות שלי הן לעצמי?

אם כל הכוונות שלך יהיו על מנת להשפיע לאחרים כולל הבורא, אז אתה תקבל מלמעלה כוח שנקרא "כוח השפעה", אור ההשפעה.

שאלה: כתוב שלשמה נקרא הווה ולא לשמה נקרא בחינת עתיד, ואנחנו לומדים ההיפך.

צריכים לבדוק.

תלמיד: במה האדם צריך להיות ממוקד, האם ברגע הנוכחי או ברגע הבא?

ברגע הנוכחי ולעשות ממנו את הרגע הבא.

שאלה: ידוע שהלבנים הן לא לשמה וזה כשאני מתחיל את הבנייה. איך נעשית עבודת הבנייה עם הלבנים בעשירייה, בשיעור? האם שכולנו בצורה קולקטיבית משפיעים זה לזה, עושים עבודה משותפת, בזה אנחנו מניחים את הלבנים?

כן.

תלמיד: מהי עבודת הלבנים בשביל להגיע ללשמה?

עבודת הלבנים היא כשכל אחד רוצה לצרף את עצמו לאחרים. על ידי כך אנחנו בונים מהרצונות שלנו בניין.

שאלה: רק הבורא יכול לסיים את העבודה. למה אנחנו שוכחים לבקש ממנו, גם על בניית הבניין? איך לא לשכוח?

כי אנחנו לא מעוררים זה את זה. אנחנו צריכים להחזיק זה את זה ויחד לפנות לבורא, לבקש ולדרוש ממנו, ואז הוא יעשה. אין שום בעיה, כל העבודה שלנו היא רק בבקשה. כמו ילדים קטנים שכל הזמן לוחצים על הגדולים שיעשו להם, שיתנו להם, כך גם אנחנו צריכים להתייחס לבורא.

שאלה: האם יכול להיות שהכוונה של "לא לשמה זה לאחרים" היא לאלוהים אחרים, למען הרצון לקבל, וב"לשמה זה לעצמי", הכוונה היא למען הבורא?

אני לא מתעסק בפרשנות, אנחנו קוראים ורוצים להבין מה הרב"ש כתב לנו.

שאלה: מסיום החגים התחלנו להתעמק יותר בנושא שמתוך שלא לשמה יוצאים לשמה וכל יום אנחנו מוסיפים בהבחנות.

נכון.

תלמיד: העניין שלפעמים זה משלים אחד את האחר, לפעמים סותר. זו תקופה כזאת. איך להתייחס, צריך להתעקש ולנסות להבין, ליישב האת הדברים או מה?

אנחנו צריכים להשתדל להבין, ככל האפשר, כל מאמר ומאמר ולראות איך המאמרים האלה מתאספים בנו. המאמרים עצמם בונים את הבניין בנו וכך אנחנו נתקדם. יש כאלה שאנחנו שוכחים, יש מאמרים שאנחנו לא מבינים. ויש כאלה שאנחנו מבינים ולא שוכחים והם הופכים להיות מאמרי היסוד שלנו. אז מה שיש יש. יש ממש מאות מאמרים ואנחנו צריכים לעבור אותם ולחזור עליהם שוב ושוב עד שיבנה בנו מה שנקרא "בית", בניין.

תלמיד: מה הגישה ללימוד כשלא מבין, כשמבלבל אותו וזה הפוך ממה שהוא הבין אתמול?

שום דבר. גם זה קורה וגם זה צריכים. אי אפשר לבנות בלי לסתור.

"מה שאין כן בשלא לשמה, אז שייך עליו לומר מה שאמרו חז"ל "אחד יוצא להוראה", היינו שיש לו הזכות, שעל ידו יוצא אחד להוראה, נמצא שהוא מתייגע בתורה ומצוות ואחרים נהנים מזה, זאת אומרת אלו שיוצאים להוראה. וזה ענין, זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן".

שאלה: בהתחלה הוא מציין שיש זכות בעבודה של לא לשמה שמקדם את האחרים לשמה. מה הזכות?

בזה שאני זוכה לתת לאחרים קידמה בבנייה הכללית זו הזכות שלי.

שאלה: באיזו צורה אפשר להימנע מייאוש אם כל פעם מה שאתה לא עושה אתה מוצא את עצמך בתוך עצמך - בנקודה סופית - אתה מקבל.

אני חושב שלא צריכים לחשוב על זה כל כך. העיקר שאנחנו על ידי כל מאמר ומאמר נמצא באיזה אופן חיבור אנחנו יכולות להיות עוד ועוד יותר מחוברות. זה החשוב.

שאלה: לשמה זה העתיד שלנו וזה עתיד יפה. איך להתגבר על כל האגו כדי להגיע לעתיד הזה ביחד?

ביחד אפשר רק שהבורא יעזור לנו מלמעלה, שאנחנו נבקש ממנו. לפני זה אנחנו צריכים לסכם בינינו שאנחנו כולנו מתחברים ומבקשים מהבורא, זה נקרא "תפילת רבים". בתפילת הרבים אנחנו פונים לבורא ומבקשים ממנו שיעזור לנו - שיחבר אותנו כאיש אחד בלב אחד. ואנחנו נרצה ברצון המשותף שלנו שהוא יבנה בנו - לפנות אליו, שאנחנו נדע באיזה מילים ובאיזה כוח לפנות אליו שיפתח לנו את הלב, ואז אנחנו נשכנע אותו לעזור לנו. זה מה שאנחנו צריכים.

שאלה: למה תמיד אני רואה שאני לא יכולה לעשות להצלחת החברות? איך לעבור את זה כדי לרצות מכל הלב את התקדמות החברות? כל פעם מתגלה שזה בלתי אפשרי.

למה זה בלתי אפשרי?

תלמידה: כנראה שכל פעם מתגלה חוסר הקשר. כל פעם אני עושה מאמץ ויש מחשבה שצריך שהחברות יצליחו, אבל איכשהו זה לא מתקשר.

נגיד שאת מרגישה שאת לא יכולה, זה טבעי, זה טוב שאת כבר מרגישה כך, יש המון אנשים שעדיין מנסים בעצמם לעשות משהו ואת כבר גילית שאין לך שום יכולת אישית, אז את צריכה לפנות לבורא.

תלמידה: אבל לפנות לבורא זה דרך נקודת החברות, ואין דרך כזאת.

את אומרת נכון מאוד, דרך נקודת החברות. אז את צריכה למצוא את נקודת החיבור שלך עם החברות ולפנות אליו.

תלמידה: האם זאת נקודה מחיבורים הקודמים?

לא חשוב אם היא מחיבורים קודמים או עכשוויים או עתידיים, העיקר שתפני לבורא. את חייבת למצוא נקודת חיבור עם החברות כדי לפנות אליו, כדי לשכנע אותו, להתחנן אליו שיעזור לכולכן לבנות כלי משותף. זה מה שאת צריכה לעשות, את צריכה לפנות בשם כל החברות שלך ולבקש ממנו לחבר את כולכן כדי שתרגישו כמה אתם קשורות ויכולות לבקש ממנו יחד.

תלמידה: כלומר אני מבקשת שלכל חברה תהיה אפשרות לבקש הצלחה עבור חברה אחרת.

כן. אתן כבר קרובות לזה, אתן יכולות לפנות אליו ולשכנע אותו.

תלמידה: איך לבדוק שהצלחנו לפנות?

לפי התשובה שלו.

תלמידה: האם כולן ירגישו או רק מי שביקשה?

תנסו כולכן יחד, אבל אפשר שכל אחת למען האחרות. ככל שתפנו יותר לבורא ותפילתכן תהיה כוללת יותר, כך מהר יותר תקבלו תשובה טובה.

שאלה: על מה צריך לשים לב מיום ליום בעבודה שלנו על לשמה?

עד כמה יש לנו בכל רגע ורגע פנייה לבורא עם בקשה יותר ויותר מבוררת.

תלמיד: מה בדיוק צריך להשתנות מיום ליום?

מיום ליום צריכה להשתנות הבקשה שלנו. אנחנו יותר ויותר מבקשים, "תעזור לנו לבנות כזאת תפילה, כזה חיסרון אליך, שלא תוכל לעמוד כנגד זה ותהיה חייב לעזור לנו".

שאלה: איך מגיעים לתפילה אחת בכל העשירייה?

כתוב "כאיש אחד בלב אחד", אז תשתדלו. תדברו ביניכן כמה אתן צריכות להיות מחוברות, כמה בתוך החיבור שלכן אתן צריכות לפנות לבורא, עד כמה הבורא צריך להיות מורגש לכן כמו כוח עליון משותף לכולן, לא לכל אחת, ואז תפנו כמו תינוקות, כמו ילדים קטנים לאימא.

תלמידה: איך מפעילים את כל הלבבות בו זמנית כדי שהבורא ירגיש את זה כתפילה שקורית עכשיו ביחד, כלומר לא מדברות על תפילה אלא ממש עושות את זה?

יפה אמרת, מצוין. תנסו לבצע את זה, שיהיה לכן אותו רצון, אותה תפילה, לאותו מצב רוחני עליון, ותנסו ללחוץ עליו, לפנות אליו. כמו שאתן כאימהות מרגישות את הלחץ של התינוקות, של הילדים הקטנים, כמה הם באים לוחצים, בוכים, דואגים ודורשים, כך גם תעשו. הבורא אוהב את זה, כי בזה אתן מתחילות לקבל אותו, לזהות שהוא המקור שלכן.

שאלה: חשיבות ההשפעה תמיד מתאדה איכשהו, אנחנו מנסים לעבוד על זה, אבל כשאנחנו מרגישים שאין לנו כוחות וטעם בעבודה, מה עוד אנחנו יכולים לעשות, להוסיף כדי לא להתרחק מהמטרה שלנו ולא להיכנס יותר לאגו?

כתוב "קנאה תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם". קנאה תאווה וכבוד, תנסו לעורר אותם גם ביניכם, כדי שזה יקפיץ אתכם עוד יותר גבוה.

שאלה: מה זה אומר לבנות לטובת הבורא. ואיך ניתן לעשות בירור אם עובדים לטובת האחרים, או לטובת הבורא?

גם זה וגם זה צריך להיות.

שאלה: בתפילה המשותפת הזאת אנחנו צריכים לתפוס זו את זו, אחרי השיעור אנחנו עושות סיכום ואולי כדאי לנו להתחיל מאיזו תפילה. האם לקחת מילים של חברה שלי, או איזה מצב פנימי שלה שהיא פונה ממנו, או את המצב הבא שלה שהיא אמורה להיות בו?

אתן תתחילו לכתוב תפילה משותפת לבורא. בקשה, פנייה. תתחילו לעשות זאת.

תלמידה: כל יום אנחנו אוספות את התפילה הזאת. אבל זה יבש, אנחנו מחדשות את החשיבות, אבל כביכול אין התכללות, חיבור במילים האלה וכל אחת נמצאת במילים שלה.

מה לעשות, חייבים לנסות.

שאלה: כשאנחנו נמצאים במצב של לא לשמה, כשמרגישים בושה. האם בושה יכולה לעזור לנו להיכנס ללשמה?

כן ודאי. כל התכונות שלנו יכולות לעזור לנו להצטרף כאן ולפנות לבורא עד שאנחנו משכנעים אותו לעזור לנו. אם הבורא לא יעזור, אנחנו לא נוכל לבנות שום דבר רוחני. אלא אנחנו חייבים לפנות אליו ולשכנע אותו לעזור לנו, לחבר בינינו. ובחיבור בינינו שאנחנו נמצא אותו הכוח ואותו המרכז, שבו אנחנו יכולים לפתוח לב משותף ושהוא יפתח לנו אותו. הבורא עושה הכול, לא אנחנו, אנחנו רק צריכים לבקש. מאיתנו אין כלום חוץ מבקשה.

שאלה: אנחנו שבע שנים יחד וחברות כל כך גדולות, ונראה לי שאני לא שווה להן ואני מושכת אותן אחורה ורק בגללי הן לא יכולות להתקדם. מה אני צריכה לעשות כדי יותר ויותר לקדם ולחבר אותן לבורא?

לא נורא, תמשיכו והכל יהיה בסדר. המצבים האלה קורים לכל אחד וזה טוב מאוד. תבקשו כוחות מהבורא.

שאלה: האם עזרה מצד הבורא, זה שהתפילה של העשירייה הופכת להיות חדה וברורה יותר מיום ליום?

כן.

תלמיד: וכשהעשירייה מרכיבה את התפילה ופונה לבורא, היא מצפה לתשובה כלשהי מתוך השאלה. או שהיא פשוט באה בשאלה פתוחה כזאת ביחס למה שייתן, מה שיענה?

גם וגם. זה תלוי בזמנים, תלוי במצבים שעוברים.

שאלה: אם אני מרגישה שאני לא שמחה ממצב העולם הזה של עשירייה, זה אומר שאני חושבת למען עצמי?

כן.

שאלה: מה לעשות עם קנאה בחברים שהם כל כך עמוקים. אני גם רוצה להגיע למצב תיקון כזה, כדי להרגיש את העולם באותה צורה.

זה טוב מאוד שאתם מרגישים שאין לכם התקדמות, זה מקדם אתכם. אם אתם רוצים להרגיש שאתם שמחים מההתקדמות שלכם, אז לא תתקדמו, אלה שהבורא רוצה לקדם אתכם קדימה, הוא לוחץ עליכם, תדעו את זה. אחרת לא נתקדם.

שאלה: לפני כמה שיעורים ענית לחבר שזה כמו חוט שמקשר בין החברים, בין הרצונות שלהם. והתפילה הזאת היא המתחברת לזה, אז אני רוצה להבין מה מקומי בזה, אני בתוך התפילה הזאת או שאני בונה איזו נקודה, או שאני מתחילה אותה?

את צריכה לקשר את כולם בין כולם. את צריכה להיות כמו חוט שמקשר את כולם ביחד.

תלמידה: וכל אחת עושה כך מקשרת בין כולם?

תקשרו את כולם יחד, תחבקו את כולם יחד, ובצורה כזאת אנחנו נעלה הלאה. בינתיים אני רואה שלמרות הכול, משיעור לשיעור אנחנו בכל זאת עולים.

מחבק את כולכם ונתראה מחר. תהיו בריאים.

(סוף השיעור)