שיעור בוקר 15.06.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

כתבי "בעל הסולם" עמ' 397, מאמר "הערבות", אותיות כ"ח-כ"ט

קריין: כתבי בעל הסולם. עמ' 397. מאמר "הערבות", אות כ"ח.

אות כ"ח

"ועתה מובן לנו היטב, גם המלות הקודמות, בכל שיעורם. כי אומר: "ועתה, אם שמוע תשמעו בקולי, ושמרתם את בריתי". כלומר, לעשות ברית, על זה שאני אומר אליכם כאן. דהיינו, "והיתם לי סגולה מכל העמים". כלומר, שאתם תהיו לי הסגולה. שעל ידיכם, תעבור ניצוצי הזדככות וצירוף הגוף, אל כל העמים ואומות העולם. בהיות, שכל אומות העולם, עדיין אינם מוכנים כלל לדבר הזה. וצריך אני לאומה אחת, על כל פנים, להתחיל בה עתה, שתעשה סגולה מכל העמים.

ועל כן מסיים על זה: "כי לי כל הארץ". כלומר, כל עמי הארץ שייכים לי, כמותכם. וסופם להדבק בי, כנ"ל באות כ'. אלא עתה, באותה שעה, שהמה עדיין אינם מסוגלים לתפקיד הזה, הנה לעם סגולה אני צריך. ואם אתם מסכימים לזה, דהיינו להיות הסגולה מכל העמים, הרינו מצוה אתכם, אשר "ואתם תהיו לי "ממלכת כהנים", שהוא בחינת אהבת זולתו, באופיה האחרון של "ואהבת לרעך כמוך", שהיא קוטבה של כללות התורה והמצות. "וגוי קדוש", שהוא השכר, בצורתו האחרון של "ולדבקה בו ית'", הכולל כל השכר, שאך אפשר להודיע עליו.

וזהו שהשמיענו חז"ל, בביאור הסיום "אלה הדברים, אשר תדבר אל בני ישראל". שדייקו "אלה הדברים", "לא פחות ולא יותר". שקשה מהיכי תיתי, שמשה רבינו יעדיף או יחסיר מדברי ה', עד שהשי"ת צריך להזהירו עליו. שלא מצאנו דוגמתה בכל התורה. ואדרבה, מקרא כתוב עליו: "בכל ביתו נאמן הוא"."

שאלה: הכלים שנקראים ישראל, במה הם מיוחדים, האם במסוגלות שלהם להעביר את האור או במרכזיות שלהם במערכת אדם הראשון?

גם וגם. האחד לא יכול להיות ללא האחר.

תלמיד: מה זה אומר להיות חלק מרכזי במערכת אדם הראשון?

בלתקן אותו אנחנו מתקנים את כל המערכת.

שאלה: איך עובר האור לישראל ואיך עובר האור לכלים של אומות העולם? מה ההבדל?

ההבדל הוא בתנאים. באיזה תנאים האור עובר לישראל, לכלים שנקראים ישראל, ובאיזה תנאים האור עובר לבאי עולם. יש בזה הרבה שאלות.

שאלה: מה זו אומה שיכולה להיות זאת שמשמשת כסגולה בעבודה שלנו בעשירייה? גם בעשירייה יש עם ישראל ואומות העולם, אנחנו יכולים להסתכל על עשירייה ככלי אחד, וגם בעשירייה מתקיימת החלוקה הזאת.

כן.

תלמיד: מה מאפיין עם סגולה בחיבור בינינו? איך אנחנו יכולים לקיים עם סגולה שדרכו יכולים לעבור כל ניצוצי ההזדככות לכל הכלי של העשירייה? מה האיכות של הקשר בינינו שיכולה לייצב את עם ישראל בתוך העשירייה שלי?

הקשר בינינו, כמו שאתה אומר.

תלמיד: האם הקשר הזה כולל גם את אומות העולם בתוכו?

לא, הקשר הזה כולל התעלות של כל הפרטים של עם ישראל, של כל הכלים של עם ישראל, יחד. כולם נמצאים אז בלגלות את כל הניגודיות שביניהם ולהתעלות מעל זה.

תלמיד: האם עם ישראל הוא היכולת להתעלות מעל הניגודיות שיש בינינו ולהיות בחיבור בה?

כן.

תלמיד: ושאר הדברים שבהם אנחנו לא יכולים להתחבר, האם הם יהיו מתוקנים על ידי החיבור הזה?

כן.

שאלה: למה זו ברית? איזו ברית יש פה עם הבורא? אני שומע פה פקודה, שהבורא פוקד מה הוא רוצה, הוא מציב תנאים, אין פה איזו הסכמה הדדית.

זה קורה רק מתוך הסכמה, רצון ונטייה לזה. להגיע לברית זה למצוא כוחות שיקשרו אותך לברית.

תלמיד: זה לא שישראל יכולים להחליט לקיים או לא לקיים את הברית, זו פקודה, הם חייבים לקיים את הברית.

כן, זו מצווה.

תלמיד: מהי הברית?

ברית זה קשר.

תלמיד: מה הבורא רוצה מהם בברית הזאת? איזה קשר הוא מצפה ודורש פה?

מלכתחילה כשעם ישראל התגלה כעם, התגלתה גם ההכרחיות להיות מחוברים עם מרכז העולם ולהביא לעולם את שיטת התיקון. כאן אנחנו רואים איך הדברים האלה מתממשים.

תלמיד: מה זה אומר מלכתחילה, האם ממצרים, מאברהם? איפה התחיל הקשר הזה?

אפשר להגיד שמאברהם בטוח.

תלמיד: הברית הזאת שהוא מבקש מהם, הערבות, היא לפני התורה.

כן.

תלמיד: אז לאיזו ברית הבורא מצפה עוד לפני שהוא נותן להם תורה?

הוא מספר להם על התנאים שהם צריכים לקיים כדי להגיע לברית, שיהיה להם לב אחד, אוזן אחת בקבלת התורה. שיקבלו יחד אותם תנאים, כוחות שהם צריכים לעמוד בהם.

תלמיד: האם ישראל מסוגלים לקיים את הברית?

אחרי כמה פעולות בתנאים מיוחדים הם כן מקיימים את הברית. זה דבר מאוד יחסי, כי התנאים לברית הם משתנים.

שאלה: עבורנו, עבורי, עבור העשירייה, מה זו קבלת תורה?

קבלת התורה זה נקרא שאנחנו מבינים שאותם התנאים של חיבור בין כולם, בין כל אחד ואחד, בדומם, בצומח, בחי, במדבר שבמין האנושי, יכולים להתחבר על ידי כוח התורה, ואנחנו חייבים להביא להם את הכוח הזה, לגלות בהם את הכוח הזה.

תלמיד: האם זו הסכמה בלבד או שיש פה גם איזו פעולה, משהו קורה שהוא מעבר לשליטת האדם, או שפשוט האדם שומע ומסכים?

לשמוע ולהסכים זה לא הולך כך. חייבים להגיע למצב שאנחנו כן מבינים שצריכים להיות בתוך מערכת שנקראת "תורה", שהיא קושרת את כל הפרטים שבכל המציאות, ושזה יתגלה לעיניי האדם כמו חוקי הגלקסיה, חוקי המציאות העליונה שכוללת בתוכה את כולם.

תלמיד: האם זה מחייב השגה של מדרגה רוחנית?

זה מחייב נכונות לזה, אבל לא את ההשגה עצמה. ההשגה עצמה מגיעה אלינו בהדרגה.

שאלה: הדבר הזה שנקרא פה עם ישראל הוא לגמרי לא ברור.

עם ישראל הוא קבוצה שמתחברת מתוך היחידים במשך ההתפתחות שלה, ובמשך פעולות שהכוח העליון מפעיל עליה. בצורה כזאת כשהם מתקשרים, הם מוכנים לגלות כאלו חלקים בהם, רצונות, מחשבות, שאי אפשר מראש לגלות.

תלמיד: יש לעם הזה משימה, שאם הוא עושה אותה, אז יש לו זכות קיום, ואם לא, אז ממש בפועל אין לו זכות קיום.

כן.

תלמיד: ולמרות זאת, כשמסתכלים על ההיסטוריה, רוב הזמן הוא לא עושה את המשימה. רוב הזמן יש פירוד, מאבקים פנימיים, יש הרבה יותר בירורים בפירוד מאשר באיחוד. ואז באים אנטישמים, עושים משהו, והוא מתאחד לזמן מה, וברגע שעוברת המכה הוא שוב נפרד. זה משהו מאוד מוזר, איזו מין חיה זאת? איזה מין דבר זה?

זו הדרך הנכונה להתפתחות האומה הזאת דווקא.

תלמיד: הדרך הנכונה?

בטח. זה כמו צורפים שצורפים את הזהב, כך הבורא כל הזמן עובד על הזיכוך של עם ישראל וכך זה נעשה עד היום.

תלמיד: אבל זה נראה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. בית ראשון, בית שני, אותם כוחות שהיו אז יש היום, אותו פירוד שהיה אז יש היום. איך אנחנו לא לומדים את הלקח?

כנראה שעוד לא הגענו לסוף הצירופים. עוד לא הגענו. הוא עוד לא ניקה אותנו מהפסולת. יש עוד הרבה פסולת בינינו, ועד שלא נפטר ממנה, לא נוכל להיות בתפקידנו כעם ישראל.

תלמיד: הוא אומר "אתם צריכים להיות עם, ממלכת כוהנים". התפקיד שלנו הוא להיות רק מן מעבר כזה, ויש פה עכשיו קבוצה שבאמת רוצה לעשות את זה.

כן.

תלמיד: איך אפשר לשנות את ההיסטוריה סוף סוף, או לקדם אותה בדרך טוב, ולא כמו שהיה עד היום?

אנחנו נמצאים עדיין בהשגת הירידה שלנו, ולא בעליה. לכן אי אפשר לעשות חשבונות על היסטוריה שלנו, או על העתיד שלנו. לא. אסור.

תלמיד: אני שואל על התפקיד שלנו עכשיו. את ההיסטוריה אפשר לראות, אבל מה התפקיד שלנו עכשיו?

התפקיד שלנו עכשיו זה כמה שיותר לאחוז בינינו, ובתורה.

תלמיד: ולא להסתכל על מה שקורה בחוץ, על מה שקורה מסביב? לא לראות את זה בכלל כעדות למשהו?

זה רק יבלבל אותנו.

תלמיד: ואיך נתכלל בצער הציבור?

הציבור הוא ציבור, אין לו כיוון, אין לו הכוונה, אין לו כלום. הוא קיצון.

תלמיד: אבל נראה שהוא מודע לזה עכשיו. יש עכשיו מין הבנה שאין כיוון. זו דווקא הבנה ששרויה עכשיו בכולם, שאין שום דבר שאפשר לסמוך עליו, אין כיוון.

זה טוב. נולד מצב יותר טוב, שאין לנו על מה להישען, רק על אבינו שבשמים. אבל זה עוד רחוק. זה עוד לא הגיע לפנימיות של כל אחד ואחד. צריך להיות ייאוש גדול מאוד, ממש סופי, כדי שמתוכו תיוולד העלייה הרוחנית.

תלמיד: תודה.

כמה שחושבים שזה צריך כבר להיות אקטואלי לדורנו, אני לא חושב.

שאלה: אתה לא חושב שבדור שלנו נזכה לראות שינוי מהותי, משמעותי בעם ישראל?

אני לא יודע. לפי הסימנים שיש היום, אני לא חושב. אבל זה אני חושב, מלמטה, ומה נעשה מלמעלה? אני לא יודע.

תלמיד: אמרת קודם, "כנראה שעוד לא הגענו לסוף הצירופים", כמו צורף. אז "עוד לא הגענו לסוף הצירופים. הוא עוד לא ניקה אותנו מהפסולת. יש הרבה פסולת". איזו פסולת, ומה הפסולת?

האגו. אין יותר. רק האגו שלנו. זה שמקלקל לנו את כל המאמץ שלנו, את כל הקשר בינינו. ואז במקום להיות מאוחדים יחד, במקום זה אנחנו נראים כצאן מבולבל.

תלמיד: אמרת לפני כמה ימים שנראה שבעם שלנו יש זרמים שלא מכוונים בכלל ל"ואהבת לרעך כמוך", אלא הפוכים לגמרי. מה זה? זה גם משהו שמקשה עלינו להתקדם?

כן. ודאי, שזה מקשה עלינו.

תלמיד: ולמה התהליך כזה איטי? או שצריך לשנות את הפרספקטיבה ולהסתכל על זה עוד מאה, מאתיים, שלוש מאות שנה, מתישהו העם הזה יגלה תיקון, וזה חלק מההתפתחות שלו, ולא להתרגש?

לא, אבל זה לא טוב. מצד אחד, עלינו להסכים עם מה שקורה, כי זה קורה מלמעלה, מהשמים. ומצד השני, אנחנו צריכים לצפות לכל רגע שיבוא.

תלמיד: איך? זה מאוד מנוגד. כי אתה מבין שזה תהליך ארוך, אתה יודע שזה תינוק ויש לו עוד הרבה שנים להתפתח, ועכשיו לרצות אותו גדול מפותח.

לא. זה גם וגם.

תלמיד: אמרת שהתנאים לברית משתנים כל פעם. מה התנאים לברית עם העליון בדור שלנו?

להיות באמת בחוסר אונים, בחוסר סבלנות, בחוסר כל, ולהשתוקק מתוך זה רק לחיבור.

קריין: אות כ"ט.

אות כ"ט

"ובהאמור מובן היטב, כי בענין ציור העבודה, על אפיה האחרונה, כמבואר בהמלות של "ממלכת כהנים", שהוא ההגדרה הסופית של "ואהבת לרעך כמוך", הנה באמת, שהיה אפשר למשה רבינו, להעלות על דעתו, להתעכב ולא לגלות להם בפעם אחת, צורת העבודה בהפלגה הגדולה והרמה כזו, מפחד פן לא יתרצו בני ישראל להסתלק, מכל קנינים הגשמיים, ולמסור כל הונם ורכושם לה', כהוראת המלות של "ממלכת כהנים".

בדומה, למה שכתב הרמב"ם, אשר לנשים וקטנים, אסור לגלות להם ענין העבדות הנקיה, שמחוייבת להיות על מנת שלא לקבל פרס. רק להמתין, עד שיוגדלו ויתחכמו, ויהיה להם האומץ, להוציא אל הפועל את זה, כמ"ש לעיל. ולפיכך, הקדים אליו השי"ת, האזהרה הנ"ל: "לא פחות", אלא להציע להם את האופי האמיתי עם כל הפלגתה הנשגבה, המתבטאה בהמלות "ממלכת כהנים".

וכן בענין המתן שכר, המוגדר בהמלות "וגוי קדוש". היה אפשר למשה רבינו להעלות על דעתו, לפרש ולהרחיב להם ביותר, את הנועם והעידון הנשגב, הטמון בדביקותו ית', כדי להתאימם ולקרבם, שיקבלו ויסכימו אל ההפלגה העצומה הזו, להסתלק לגמרי מכל קניני עולם הזה, כבחינת כהנים.

ולפיכך הגיע אליו ההזהרה: "ולא יותר". רק לסתום, ולא לפרש כל בחינת המתן שכר, הכלול בהמלות הללו של "וגוי קדוש" בלבד. וטעם הדבר, כי אם היה מגלה להם, ההפלגה הנפלאה, שבמהות השכר, הנה אז בהכרח, שהיו משתבשים, ומקבלים את עבודתו ית', על מנת להשיג לעצמם את השכר הטוב הזה. שזה היה נחשב לעובד את עצמו, ולאהבה עצמיית, שנמצאת כל הכונה מסורסת, כנ"ל באות י"ג, עש"ה.

והנה נתבאר, אשר על שיעור המלה של צורת העבודה, המתבטא ב"ממלכת כהנים", נאמר לו: "לא פחות". ועל שיעור הסתום של מתן השכר, המתבטא בהמלות: ו"גוי קדוש", נאמר לו "ולא יותר"."

שאלה: יש משהו שתמיד מבלבל אותי, היחס לארץ. מצד אחד תמיד שמענו שהארץ זה רצון, ואין לזה הרבה חשיבות בהקשר הזה. כמו שאתה וגם הרב"ש התייחס לקברים כמו לאבנים, אתם בדרך כלל לא מייחסים לזה חשיבות. מצד שני, אני רואה שאתה עשית מאמצים מאוד גדולים להיות פה בארץ הזו. וגם בעל הסולם עשה מאמצים מאד גדולים להיות דווקא בארץ הזו. אז אני לא מצליח להבין, איך לסדר נכון את היחס כלפי הארץ דווקא?

אין שום בעיה, אתה יכול להיות ממש משה רבנו גם בחו"ל. רק שלקיים את הכול, זה כבר קשה. אבל לקשור את הדומם, צומח, חי, מדבר, בגשמיות, ורוחניות יחד, בשביל זה אתה צריך להיות בכל זאת כאן.

תלמיד: חצי מהמשפחה הגשמית שלי עכשיו עם כל המצב הזה עוברים לחו"ל. אבל אני מרגיש שאני שייך לכאן, שאני חייב להישאר כאן. מין הרגשה פנימית כזאת, ואני לא יודע לומר אם זה שייך לרוחניות או לא. אני פשוט רואה שהעשירייה שלי כאן, החברים שלי כאן, הרב שלי כאן. אז אני מרגיש שייך לכאן, ושאני צריך להישאר כאן. כך האדם עושה חשבון, הוא מנסה להרגיש לאן הוא שייך, ואיפה הוא צריך להיות?

כן, למה לא? כן. אני כל פעם חוזר למצב כשירדתי בווינה מהרכבת, כשיצאתי מרוסיה. כל הרכבת הייתה עם אנשים שלנו. ורק אנחנו, שתי משפחות מכל הרכבת טסנו הלאה לישראל. שתי משפחות, וכל היתר עברו הלאה להולנד, לאנגליה, ולאמריקה. אז אני לא יודע מה להגיד, פשוט אדם נמשך אחרי לבו.

שאלה: נאמר הרבה פעמים על ממלכת כוהנים. למה דווקא משתמשים בטרמינולוגיה הזאת? למה לא צריך ממלכת לווים, או ממלכת ישראל, או בכלל כמושג כללי כממלכת צדיקים, למה דווקא הביטוי ממלכת כוהנים?

מפני שיש דרגות, יש אדם רגיל שלא מתוקן בכלל, ואחר כך יש מדרגות רוחניות שהוא יכול לעלות עליהן, שנקראות "כהן, לוי, ישראל", וכך הוא מגיע לשורש נשמתו. אז לזה צריכים להשתוקק להגיע. זה יכול להיות לכל אחד, כל העולם יכול להיות כממלכת כוהנים וגוי קדוש, כל העולם.

תלמיד: האם יש משמעות עמוקה שנמצאת בביטוי "ממלכת כוהנים"? האם יש איזו נוסחה נכונה של עבודה שרק הכוהנים עושים ולכן משתמשים בביטוי הזה?

כן, ודאי שיש.

תלמיד: צורת העבודה של הכוהנים.

איזו עבודה?

תלמיד: אני זוכר שאמרת שלישראל יש צורה מסוימת של עבודה כמערכת נשמות, ללויים משהו אחר, ולכוהנים בכלל משהו מיוחד.

כן. הכוהנים הם בעצם קסטה עליונה בחברה הישראלית. אבל זה לא שייך לכמה האדם ירצה לעלות ואיך הוא נולד, לגמרי לא. זו העבודה הפנימית הרוחנית שלו.

שאלה: נאמר במאמר, אני מצווה עליכם "להיות ממלכת כוהנים". לפני שאנחנו מצווים עלינו להסכים להיות אותם אנשים קדושים, אותם צדיקים. מה נדרש כדי שנגיע להסכמה כללית משותפת?

"ואהבת לרעך כמוך".

תלמיד: ואיך מגיעים לצעד הבא, להסכים עם זה?

אלו שני דברים. זה הלימוד שלנו שיהיה כדי לעורר את האור העליון שישפיע עלינו ויתקן אותנו עד שנהיה כולנו בעל מנת להשפיע, ועד שכל העולם אחרינו גם ירצה ויגיע לאותה דרגת השפעה הדדית. זה יחבר את כולנו, את כל בני האדם, לגוף אחד.

שאלה: לגבי הגוף האחד, אמרת שעלינו להיות דוגמה לכל העמים. במה אנחנו יכולים לשמש דוגמה? ואיך להעביר את הדוגמה?

אנחנו צריכים להיות דוגמה לכל העמים בחיבור בינינו. שיהיה בינינו חיבור שיימצא ממש ברמה הרוחנית, וכולנו נעלה מעלה מעלה בקשר בינינו. בזה נהיה דוגמה לכולם, וכולם ילמדו מזה וירצו להיות כמונו. לכן עכשיו אנחנו הכי גרועים מכל העמים, וכדי לתקן את עצמנו אנחנו צריכים את המאור המחזיר למוטב, תורה, ואז נתחיל לעלות.

תלמיד: איך עלינו לבטא את הדוגמה הזאת בצורה חיצונית? האם זה אומר שהעמים יסתכלו איך אנחנו מקיימים סעודות, או גם הם ירצו צורה כזו של עשיריות שלנו יש ולהם אין? איזו דוגמה אנחנו יכולים להראות בצורה חיצונית, או שזה משהו פנימי בלבד?

רק דוגמה אחת אנחנו יכולים לתת להם והיא הערבות. כלומר חיבור הדדי, כשכל אחד ערב עבור כולם.

תלמיד: איך הם יוכלו לראות את זה? נגיד שיש לנו עבודה בעשיריות ואנחנו יכולים להדגים להם את זה, או אירועים כמו כנסים למשל, האם זו יכולה להיות הדגמה עבורם של הערבות שלנו?

אנחנו צריכים כולנו יחד, העם כולו, להגיע למצב שאנחנו מראים לכל העולם מה זה נקרא חיבור לבבי בין כל חברי האומה.

שאלה: האם אפשר לומר שברית עם הבורא דרך החיבור של עם ישראל היא אפשרית רק כשישראל רוצים להביא את כל העמים לבורא?

כן, לגמרי נכון.

שאלה: מה זה אומר במודע להשתוקק לשמחה והנאה מהרגשת הנותן?

כמו שאנחנו מבינים מה אנחנו יכולים לעשות כדי שהיחסים החדשים בינינו ישמחו את הבורא.

שאלה: כתוב במאמר על משה רבינו "בכל ביתו נאמן הוא". אני אדם פשוט וקטן. איך אדם פשוט וקטן יכול להיות משה רבינו? איך לעשות את זה?

כל אחד יכול להגיע לדרגת משה רבינו, ממש להיות כמוהו. זו הדרגה הגבוהה ביותר שבן אדם, ילוד אישה, יכול להגיע אליה. איך? על ידי זה שהוא עובד על עצמו כך שהופך את כל הרצון לקבל שלו לעל מנת להשפיע, ולא נשאר לעצמו כלום. ואז הוא עובר את כל המצבים בכך שהאגו שלו מתעלה יותר ויותר, ובזה הוא נעשה קדוש ושותף לבורא.

תלמיד: אני צריך לשרת את כולם בלי שום חשבון.

אל תרוץ עכשיו לעשות את זה, כי אתה בזה תתכלל עם הרצונות הזרים ומי יודע מה הם. צריכים לברר את זה קודם.

שאלה: לגבי העבודה שלנו, האם אפשר לומר שאני מגדילה את ההשתוקקות ובהתאם לזה גם את התענוג כשאני מחזיקה את עצמי מלקבל גם אם הקבלה היא על מנת להשפיע, או שזה לא נכון ואני בעצם משקרת לעצמי, אני כן צריכה לקבל בעל מנת להשפיע?

את כל הזמן מרמה את עצמך.

תלמיד: איך לברר?

לבקש להחליף את הלב.

תלמיד: רצינו לעדכן שממחר נתחיל ללמוד מכתבי הדור האחרון של בעל הסולם. נרצה להיכנס הפעם יותר לעומק הכתבים האלה של בעל הסולם, מה שהוא כתב לדור האחרון, על איך תיראה החברה העתידית, מה הסיבות לכל מה שקורה, וכל הפרטים שהוא נותן בשפע. אף פעם לא נכנסנו ממש כך לעומק, לא עכשיו כשהמציאות במצב השביר שלה.

מאוד נרצה מכל החברים בעולם שיעזרו לפתח את זה כדי שנוכל לבנות שפה חדשה, מסמך חדש, חזון משודרג לעם שלנו ולאנושות. כל החברים שעוסקים בתוכן ובשיווק, ובכלל מתוך העבודה הפנימית שלנו וניסיון החיים שלנו, ננסה לעזור לעצמנו, לעזור זה לזה, לעזור לרב, כמה שיותר להעמיק ולפתוח את זה.

תלמיד: אנחנו רוצים לקחת את כתבי הדור האחרון ועל בסיס העקרונות שכתובים שם לנסות לבנות, הפעם בצורה משותפת, חזון לקבוצת בני ברוך, וגם להתאים אחר כך את החזון למעגלים יותר קרובים, גם לעם ישראל וגם לכל העולם, כי זה קצת שונה. את החזון שלנו כולנו מכירים, ולפי הגדרת בעל הסולם הוא השגת הכוח העליון. זה מה שאנחנו עושים, אנחנו בונים סביבה, וכל אדם שרוצה להשיג את הכוח העליון יכול להיקלט אצלנו ולהתפתח לכיוון הזה. המילים האלה הן פחות ברורות לעם ישראל, אי אפשר לצאת עם חזון כזה, צריך יותר לפרט.

נשארו לנו שלושה חודשים עד הכנס, ומה שנעשה, יהיו משימות יומיות בעשיריות, יהיו משימות שבועיות שהן עבודה עם התוכן וגם סדנאות, כך ששלושה חודשים יום יום נעבוד בהכנה לכנס, כך שבכנס כבר נממש את החזון או לפחות נשתדל שהוא יהיה גם ברור, גם כתוב.

במהלך ההכנה הזאת נעשה הכשרות, כי אנחנו צריכים להכשיר את עצמנו, כמו שקראנו להיות ממלכת כהנים, להכשיר את עצמנו להיות מסוגלים להעביר את המסר וגם לקלוט לפחות מעגלים קרובים. יהיו מספר הכשרות וקורסים שיעזרו לנו לצאת בקרוב לעם ישראל עם מסר וחזון, כי זה ממש חסר. כל אחד מבין שיש חוסר זהות, חוסר ודאות, חוסר בטחון, ואין ספק שהחזון שלנו יכול להיות כמו עוגן לכל אותם אנשים וגם כמובן לכל העולם ולא רק לעם ישראל. יש לנו שלבים מעניינים למימוש החזון.

בפעם האחרונה עשינו כנס בנושא הדור האחרון בשנת 2004, עשרים שנה עברו, אני מקווה שעשרים שנה עשינו הכנה טובה ונהיה מוכנים לעשות כנס שהוא יהיה שונה בתכליתו מכל הכנסים שהיו עד עכשיו, הוא יהיה מאוד מעשי מכל הבחינות. נתחיל הכנות כבר ממחר, מזה שנתחיל ללמוד וגם נקבל משימות, וגם מזה שיהיה לנו בעוד שבועיים ערב איחוד, ונקודת הפתיחה להכנה לכנס תהיה בערב האיחוד.

תלמיד: כדי שנוכל באמת להיכנס לחזון הזה, למהלך הזה, שמאוד מרגש אותנו, אנחנו רוצים לעשות את "יריית הפתיחה" שלנו בערב איחוד שמטרתו תהיה להיכנס לזה רגשית כולנו ככלי אחד ולהרגיש בינינו את המהלך שעליו מדובר. בערב הזה הסעודה וההתכנסות יהיו בצורה של בופה בהתחלה, שם נתחבר, נשיר, ואחרי החלק הזה מיד ניכנס בינינו להתחיל להרגיש את המהלך הזה של מימוש הדור האחרון.

תלמיד: בערב הזה ננסה להיכנס לרגש משותף של התהליך הזה, זו באמת רק ההתחלה אבל אנחנו מאוד שמחים על התהליך שנעבור ביחד. נפנים את החזון הזה, נרגיש שהוא שייך לכולנו ונבנה אותו בשותפות מלאה. אנחנו שמחים ומזמינים את כולם לערב האיחוד הזה ובכלל להתחיל את התהליך כבר ממחר. לחיים.

שאלה: בסוף המאמר שקראנו הבורא אומר למשה אל תפרש את ממלכת כהנים וגוי קדוש, שלא יהיה בלבול, זה לפחות מה שאני מבין מכל הסיפור הזה, והוא קושר את זה באופן מדויק ל"ואהבת לרעך כמוך", שזה כלל גדול בתורה וכו'. יכול להיות שכל השנים, מהבירורים שכל העם שלנו עושה, כל החכמים שלנו עושים, לא מתקרבים ל"ואהבת לרעך כמוך"?

נכון.

תלמיד: אז אולי לא צריך לברר את זה?

אז מה לעשות עם זה?

תלמיד: אני לא יודע.

אנחנו צריכים לחפש בכל זאת איך לקיים את הכלל הזה "ואהבת לרעך כמוך", איך אנחנו, האגואיסטים, שכל אחד נמצא כביכול בתא שלו, סגור, איך אנחנו יכולים לשבור את קירות התאים שלנו ולהתחבר ללא שום מעצורים בינינו, איך אפשר? אנחנו עומדים מול תנאי שאם לא נקיים אותו, לא נתחבר, לא נגיע למטרת הבריאה, לא נגלה את סוד הקיום של האנושות, מה לעשות?

כאן אנחנו צריכים לראות את עצמנו נמצאים בתנאי האחרון, באזהרה עליונה, שאנחנו חייבים, מוכנים להגיע לחיבור, לחיבור כזה שכל חבר ייכנס לכל חבר ויגלה בו את המקום של עצמו וגם ייתן לחבר מקום בליבו, שהחבר ייכנס. אלו דברים הכרחיים, בלי זה אנחנו ניפול למצב שאין יותר גרוע ממנו. זה מה שיש לפנינו לעשות, זה מה שעלינו לקבל, לבחור, להודות לבורא על מה שנקרא "ובחרת בחיים".

(סוף השיעור)