שיעור בוקר 17.10.2024 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

חג סוכות תשפ"ה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא - "סוכות"

קריין: קטע מספר 1.

סוכה היא סכך

"סוכה הוא מלשון סכך, שסוכה את השכל, כי אמונה נקרא דווקא למעלה מהדעת."

(הרב"ש. 284. "מצוה קלה יש לי וסוכה שמה")

שאלה: איזו מציאות יכולה להיות למעלה מהדעת?

כל המציאות הרוחנית היא למעלה מהדעת.

תלמיד: בקטע רב"ש כותב וגם קראנו במאמר הקודם, ששם יד האדם לא מגעת.

זה נכון, מדובר על האדם הרגיל. אבל מי שרוצה להשיג, להגיע לאמונה שלו למעלה מהדעת, אז הוא מגיע.

תלמיד: בזמן שהאדם עוד לא נמצא באמונה למעלה מהדעת, איך הוא יכול לתאר לעצמו לאן הוא רוצה להגיע? מה התוצאה מהמאמצים שלו?

אדם שרוצה להגיע לאמונה למעלה מהדעת צריך לתאר לעצמו שיש מצב למעלה מדעתו והוא מקבל אותו, רוצה לפיו לעבוד, להתקיים, להתקשר לאחרים וכן הלאה.

תלמיד: כתוב במאמרים שלאדם אין קיום ב"למעלה מהדעת", הוא אפס המוחלט, הוא בעצמו לא קיים שם.

אני לא יודע למה מתכוונים בזה. האמת היא שאדם מגיע. יש אנשים שמעלים את עצמם לאמונה למעלה מהדעת.

תלמיד: זאת אומרת זה לא נתפס.

כן, נכון.

תלמיד: אז איך לבקש מציאות שהיא לא נתפסת?

זה לבקש אמונה שהיא תהיה למעלה מהדעת.

קריין: קטע מספר 2.

"ענין סכך הוא בחינת צילא דמהימנותא, הנקרא בחינת אמונה למעלה מהדעת, שהוא בהפכיות להדעת. שהדעת מביאתו לידי פסולת ולידי גורן ולידי יקב.

היינו מצד הדעת, כפי שהעינים הגשמיים רואים יש מקום לפסולת גורן ויקב. ומזה בעצמה הוא עושה צל, ויושב תחתיה. היינו שעושה לעצמו ישיבה מכל אלו הדברים הנמוכים והגרועים ביותר, ומקיים על ידי הפסולת מצות סוכה.

ועיקר שיש לו שמחה ממצוה זה, כי אמונה למעלה מהדעת נקראת "שמחה של מצוה". נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה, היינו כי בלעדיהם אי אפשר לעשות בחינת סכך."

(הרב"ש. אגרת ל"ו)

שאלה: מה זה אומר לקיים על ידי הפסולת את מצוות הסוכה?

שאתה בונה סוכה מתוך פסולת גורן ויקב.

תלמיד: מהי הפסולת בעבודה בינינו?

תעשה חשבון, מה יש לך בעבודה ומה הפסולת ממנה.

תלמיד: אנחנו יודעים שהדברים החשובים הם הקשר הלבבי בינינו, החברים, גדלות המטרה. אם הם לא מספיק חשובים, אז האם זה נקרא שהם פסולת ואני צריך לבנות מזה סכך? זה תלוי בחשיבות שלי? מהי הפסולת שאנחנו מגלים?

מתוך העבודה אדם מגיע למצב שרק למעלה מהדעת הוא מסוגל לבצע פעולה, את פעולת הסכך, את פעולת הסוכה, לכסות על הראש שלו. ואז מתוך זה יש לו שמחה.

שאלה: רב"ש כותב על מצוות ישיבה בסוכה. האם היא סגולה להביא אותנו ל"למעלה מהדעת"?

כן.

שאלה: איזו פעולה הופכת את הפסולת לסכך?

פעולות האדם. כשהוא שומע את הבורא, את רצון הבורא, ומבצע אותו באמונה למעלה מהדעת, כך הוא מעלה את הסכך, פסולת גורן ויקב, לדרגה שמעל לראשו.

תלמיד: זה נשמע שעל כל מצב שמתגלה במציאות צריך להתנגד קודם כל, לא להסכים, כי זה בטוח ילך לכלים דקבלה.

כן.

תלמיד: איפה המקום לפעולה? מה זה ללכת למעלה מהדעת?

כשאדם לא רוצה לעשות פעולות בתוך הדעת ומעלה את עצמו למעלה מהדעת, אז שם הוא יכול לעשות הכול.

תלמיד: באיזה שטח צריך לפעול, או מה צריך לעשות כדי שזה יחשב שאדם מעלה את עצמו לאמונה למעלה מהדעת?

בכל המצוות.

תלמיד: האם צריך להתנגד לקבל בתוך הדעת כל דבר, או לעשות בתוך הדעת כל דבר?

לא, אין לך מצווה להתנגד לכול.

תלמיד: אז זה כמו שקראנו קודם, זה להסתפק במועט או להסתפק במה שמתגלה בעניית התפילה, ואז טוב לאדם, אין לו צורך ביגיעה נוספת.

אתה מחפש משהו טוב?

תלמיד: לא, אני מחפש איפה היגיעה הנכונה.

היגיעה היא למעלה מהדעת.

תלמיד: אני מצליח להבין מה זה לא לקבל בתוך הדעת, אבל אני לא מצליח להבין איפה אני מתייגע ב"למעלה מהדעת".

בכל מצווה ומצווה יש לך אפשרות לעבוד למעלה מהדעת.

תלמיד: האם זה תלוי בחשיבות הקשר עם הבורא, בחשיבות המטרה?

כן.

שאלה: לגבי היגיעה. בתחילת הדרך אין ספק שהיגיעה הרבה יותר קשה, וכשקראנו את המאמר הקודם ממש הרגשתי שמישהו סיפר את כל המסלול שעברנו, שעברתי. האם היגיעה אמורה להיות יותר קשה לזיהוי כשאני ביגיעה או שלהפך בכל מדרגה זה אמור להיות יותר קשה, כי כמו שרב"ש אומר צריך כל הזמן לחפש את היגיעה, ולרצות לעשות יותר מאמץ?

כן.

תלמידה: זאת אומרת בשום מצב זה לא הופך לדבר טבעי?

כן.

תלמידה: זה צריך להיות כמו משהו טבעי?

לא.

תלמידה: אתמול דברתי עם חברת ילדות, ופתאום בשיחה הבנתי איזה פער יש בינינו, אני בעולם אחר ברמה כזאת שהיא דאגה לי. כי אני כל היום רק עם העשירייה, קוראת מאמרים, מקורות, שיעורים, ופתאום הבנתי כמה אנחנו רחוקות אחת מהשנייה. ובאיזה מקום הבנתי שאולי פה יש יגיעה, אולי עלי לעשות יגיעה כדי לחזור או לפחות להיות מסוגלת להביא את זה אליה, או שהיגיעה היא רק מול הבורא?

יגיעה זה מול הבורא.

שאלה: אם אפשר שנקרא את קטע 5, לדעתי הוא ייתן תשובות להרבה חברים, וגם אני אוכל לתת דוגמה פיסית מה זה סכך וסוכה.

תקרא.

תלמיד: "סוכה היינו סכך, שהיא "פסולת גורן ויקב". וסכך נקרא צל. וצל נקרא הסתרת פנים. ובכדי שלא יהיה נהמא דכסופא יש לנו מקום עבודה, היינו שיכולים לעסוק בתורה ומצוות אע"פ שלא מרגישים שום טעם וחיות - וממילא אנחנו יכולים לקבל אח"כ את החיות ולא לפגום במתנה, היינו שהמתנה לא תהיה נפגמת מחמת הבושה הנוהגת במקבל."

(הרב"ש. אגרת י"ב/ב')

אני אתן דוגמה מאוד פשוטה מחיי העשירייה שלנו עכשיו בסוכות. אני כל שנה בונה סוכה בגינה, ומזמין את העשירייה לישיבת חברים בסוכה. השנה כנראה חבר נוסף בונה סוכה, ורוצה שהעשירייה תשב אצלו בסוכה בישיבת חברים. אז אמרתי, אם זה המצב אני מוותר על התענוג, זה כנראה יבוא לרצון לקבל, ואני נותן לו את התענוג לבוא להשפיע.

למה? זאת אומרת שאתה מבטל את הסוכה שלך?

תלמיד: כי כנראה זה ברצון לקבל ולא ברצון להשפיע, אחרת הבורא היה נותן לי את התענוג.

זה החשבון שלך.

שאלה: נחזור לקטע שקראנו הוא כותב, "נמצא שכל הקושיות והשאלות שישנם במציאות בעולם הם מתתקנים בסוכה,". זאת אומרת שכל החסרונות שמתעוררים בנו, כל הקשיים, הכול רק בשביל שיהיה לנו צורך לעזרה מלמעלה?

כן.

תלמיד: איך אדם מגיע לעניין שכל מה שקורה איתו ומסביבו הוא רק בשביל שהוא יהיה נזקק לעזרה מלמעלה?

כי הוא בונה את הסכך מפסולת גורן ויקב, ועל ידי זה הוא מעלה את כל העבודה שלו למעלה מהדעת.

תלמיד: וזה שיש לו כבר משהו מצד ההתקדמות, מצד הפתרון בידיים שלו?

ודאי.

תלמיד: אבל איך הוא מגיע לזה מראש, שבזה זה תלוי, שרק בשביל זה קורה כל מה שקורה איתו?

אז כמו שאתה אומר, הוא צריך לעבור על כל מה שקורה לו, ולעלות את היחס שלו לסכך, לכוח האמונה יותר מכולם.

תלמיד: גם המצב הזה תלוי מלמעלה?

במאמץ שלו.

שאלה: אתמול כל החברה קיבלה לינק לשיחה שהייתה איתך, בינך לעשירייה שלך, וכולנו דיברנו על עתיד הארגון שלנו. אתה מהפכן, אתה בנית כזה כלי ענק בכל העולם. רשב"י לא זכה לזה, וגם לא האר"י ובעל הסולם, אף אחד לא עשה דבר כזה בעולם.

אולי בפנימיות, שם כן, אבל בורא נתן לך כזו זכות, ולכן אני שואל, אנחנו רגועים קצת במצב שלנו, וגם מהשיחה שלך עם העשירייה כאילו אנחנו נרגעים, הכול סדור, שיעורים, סוכה, מתחכמים, מדברים יפה.

אז מאיפה צריכה לבוא הפריצה, מאיפה? גם היום אמרת "אם אתם מוכנים כל הזמן להוריד ידיים ולשבת". מצד אחד כן, אנחנו מוכנים לשבת, ומוכנים לעשות כל מה שתגיד. אבל איפה המחסום הזה, שנרצה לפרוץ את המחסום כמו לפני עשרים שנה.

הכול נרגע כאילו, יש קהילה, סוכה קטנה, אבל אם מישהו יקפוץ, למה שאקשיב לו? אצלך יש זכות, אם אתה אומר עכשיו התקפה, עכשיו כנס, עכשיו סוכות, עכשיו פסח, אנחנו נמשכים אחריך.

אבל אם יקפוץ מישהו, אני או מישהו אחר, למה שאני אקשיב לו? ואם לא יקפוץ אז אנחנו נשב עם הידיים למטה. אז איך הארגון שלנו ימשיך, ממה אנחנו חיים? אנחנו לומדים בעשירייה, אפשר להסתגר בעשירייה וכל הגילויים בעשירייה, זה קצת מרגיע מצד אחד. אז איך לא להירגע, איך כל הזמן לחפש?

אז איש את רעהו יעזורו, אתם צריכים ככה לסובב אחד את השני.

תלמיד: בתוך העשירייה?

בתוך העשירייה, בתוך כל הקהל הזה, בתוך כל בני ברוך העולמי.

תלמיד: אם אני אקפוץ ואסובב, למה שאני שפיץ כזה שקופץ, למה שמישהו אחר יקפוץ ויסובב?

אין הבדל, אין הבדל בין אף אחד לאף אחד.

תלמיד: אם אתה אומר משהו אנחנו מוכנים ומתבטלים, אם מישהו יקפוץ ויגיד "יאללה להתקפה אחריי", למה שאני אקשיב לו?

אני לא יודע מה לענות לך. בואו נגיד שאתם חייבים כך להתייחס לכל חבר בתנאי שהוא נורמלי.

תלמיד: ואז בנוסף אמרת לחבר שצריכה להיות איזו הנהלה, איזה ראש אידיאולוגי אחיד.

גם זה יש לכם.

תלמיד: אבל הוא לא נראה לי בוער.

תחממו אותו. אני לא יודע, אני משתדל לעשות את זה, אבל כמה שאני יכול. באמת אתם די רדומים רוב הזמן, וזה מורגש.

מה אתה ממליץ?

תלמיד: יש לנו המלצות מכאן ועד עכשיו, למדנו ממך הכול. גם בעשירייה אפשר להסתגר, תפילה, חיבור, תפילה והפצה, יש לנו כללים לכל דבר, חכמים כאלה אנחנו, כמו חסידים. ואתה דווקא כל הזמן היית נגד, כל הזמן שברת, כל הזמן פרצת את הגבולות.

תלמדו את זה.

שאלה: השבוע במפגש ישבנו עם חבר שאחד הדברים המאוד משמעותיים שהוא אמר, זה שהוא מרגיש שאנחנו לא מספיק דואגים להעביר את מה שקורה פה לכלי העולמי, לא מספיק דואגים לקחת את הכלי העולמי ולהכניס אותם לכל מה שקורה כרגע. האם יש לך עצה בנושא הזה?

יכול להיות שהוא צודק. ככל שאתם גדלים, לי יש פחות ופחות יכולת להתערב, כי אני בסך הכול לא נועדתי להיות מנהל גדול. אתם צריכים להיות בקשר ממש חזק כולכם יחד ולהתקדם, לדחוף את עצמכם.

שאלה: אמרת שככל שאנחנו גדלים, כך יש לך פחות ופחות יכולת להתערב. אבל כל העיניים מסתכלות עליך, מחכות שתגיד לנו מה השלב הבא, איך לפרוץ קדימה.

עד שאתם תסתכלו על עצמכם ותסדרו את עצמכם כמו כלי שמוליך את עצמו.

תלמיד: עד שזה יקרה, העיניים נשואות אליך, אנחנו מחכים שאתה תביא לנו את הפריצה הבאה, את החידוש הבא, את הרעיון הבא, את הכנס הבא. איך נוליד את זה מתוך עצמנו?

מה לעשות, מתי לבצע ואיך לבצע, אלו דברים שאתם צריכים להחליט עליהם לבד,

שאלה: אתה באמת בנית אימפריה רוחנית, ארגון עולמי לתפארת, אין עוד דוגמה כזאת. אני גם מושפע מהשיחה שלך עם הקבוצה, ויש לי רושם כבד כאילו אתה רוצה לרדת מהעניין. היום הארגון שלנו הוא לתפארת, הוא טוב, אידאולוגי, אדמיניסטרטיבי, ארגוני, מכל הבחינות הוא מצוין. אבל מי המנהיג הרוחני? לא יכול להיות ארגון בלי מנהיג רוחני, אחרי מי נלך? אנחנו נתחבר, אבל צריכה להיות הנהגת רוחנית.

הנהגה רוחנית היא כמו שאתה אומר, הנהגה. אלו כמה בני אדם שלוקחים על עצמם לארגן את כל העבודות. אני חושב שאתם יכולים לבצע את זה.

תלמיד: עוד לא הייתה דוגמה כזאת בהיסטוריה, תמיד היה מישהו שאחריו הולכים.

כן. ואתם יכולים להיות. הבורא ממש נותן לנו מושכות בידיים.

שאלה: אם היינו צריכים לנהל שיעור שאותו מוביל צוות שמנהל את הכלי, איך ייראה השיעור? איך הצוות הזה נותן שיעור? האם כמה אנשים יתנו שיעור, או כל יום מישהו אחר מאותו צוות אידיאולוגי? איך אתה רואה את המצב הזה?

אתם צריכים לתת להם תאריך, שבתאריך הזה הם צריכים להעביר לכם מסר מסוים, וכך הם יצטרכו להתנהג. עד שלא תקבלו את זה, עד שלא תתחילו להתארגן, זה לא יקרה, כי מעצמו זה לא יקרה.

תלמיד: יש כבר התארגנות, אפילו עכשיו בשיעור יש זמן שאתה מעביר את השיעור וזמן שאנחנו מעבירים את השיעור בעצמנו. אבל יש משהו שממלא את הזמן הזה בינינו. זה עדיין לא צוות שממש מוביל את החברה, אלא אנחנו עובדים עם הטקסט ברמה של למשוך מאור, שזה דבר גדול ומאוד מיוחד, אבל זה לא תחליף לרב. אם אתה אומר שאותו צוות אמור להוות פה תחליף לרב, איך יראה השיעור הזה?

יש לכם מקור, על זה אין ויכוח. יש קריין, גם אין ויכוח. הקריין קורא את המקור.

תלמיד: בשיעור אנחנו קוראים את המקור, אתה עונה על שאלות, אתה נותן לנו את הזווית הרוחנית, את ההיבט הרוחני, לפי מה שאתה מרגיש שאנחנו כחברה מסוגלים לקבל.

אתם מסוגלים יחד לדבר על הטקסט המקורי ולפתוח אותו כמו שפותחים עכשיו.

תלמיד: האם אותו צוות ייפתח את הטקסט עבור החברה?

כן. דברים כאלה כבר קרו הרבה פעמים בהיסטוריה, וחבל שאתם לא שומעים את זה. אתם ממש דוחים את זה כאילו אלה דברים שאסור לקבל. אבל נניח שאני לא אהיה, בעוד שנה, בעוד שנתיים, מה יהיה אז?

תלמיד: על זה אני שואל.

גם אני מדבר על זה. אתם צריכים להיות מוכנים לקחת גם את הניהול וגם את זרימת השיעור.

תלמיד: בקשר לניהול אין לי ספק, אני שואל כלפי ההתנהלות הרוחנית של החברה. האם באותו שיעור ישבו פה שלושה, חמישה, שבעה אנשים שיעבירו את השיעור, או כל יום מישהו אחר מאותו צוות? איך אתה רואה את זה מתממש?

אני חושב שאתם יכולים לממש את זה. הבעיה היא רק לאסוף את הראש ולהחליט על כל התהליך. אני בטוח שתוכלו לעשות את זה.

שאלה: נראה לי שכל אחד בחדר הזה הגיע לבני ברוך בגללך, וכל אחד בתוך תוכו רוצה להיות כמוך ורוצה להיות בהשגה רוחנית, רוצה לפרוץ לעולם הרוחני. אף אחד לא בא הנה בגלל ארגון מסוים, בשביל הארוחה או אפילו בשביל ללמוד. מעל הדבר הזה יש את הרצון של כל אחד בתוך תוכו להיות כמו הרב בעולמות העליונים, כמו הרב"ש ובעל הסולם, ולהשיג את דרגת האדם. לשם כך נולדנו וזו הזכות שלנו. ואני חושב שכל אחד שואל את אותה שאלה ורוצה לדעת, מי האדם הרוחני שיש לו את המפתחות ויכול לקחת אותנו להיות בני אדם בדיוק כמוך? איפה הסיכוי שלנו להפוך להיות בני אדם?

על הסיכוי שלכם אנחנו כל הזמן מדברים. לא מדברים על אדם אחד שיהיה במקומי או במקום רב"ש, אלא מדברים על הארגון, על הקבוצה שתנהל את עצמה, ועל ידה כל בני החברה יגיעו למטרה הרוחנית. ואין לחלום על שום דבר אחר, כאן זה לא יקרה. אז תחשבו איך אתם מבצעים את זה. צריכים לשבת ולחשוב.

שאלה: אתה מזמן מכוון אותנו לזה שנצטרך לעבוד יחד לא מול רב או מורה אחד. ואני חושב שמה שחסר לנו זה לא לפחד מטעויות. נלמד איך לעשות את זה בהדרגה, ואסור לנו לפחד משגיאות כי הן רק יקדמו אותנו. צריך רק אמונה שהבורא עושה את הכול בדיוק כמו שזה צריך להיות, אנחנו רק צריכים להיות עם הפנים קדימה, אליו. והכי חשוב שנרצה לעשות את זה ביחד בלי שום רצון לפילוג ולו הקטן ביותר.

שאלה: נתת עצה לשבת יחד ולדון על זה. פעם היה לנו פורמט של דיון משותף, הוצאנו מסקנות, קיבלנו החלטות. היום כל ההתפתחות הרוחנית היא בעשירייה. ושני סוגי הפורמט האלה כביכול סותרים זה את זה. מה זה אומר תשבו יחד, תחשבו ותקבלו החלטה?

אני לא אארגן ואחליט את כל זה במקומכם.

(סוף השיעור)