שיעור בוקר 11.11.22 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ערבות בדרך ללשמה - קטעים נבחרים מן המקורות

מבין המאמרים שכתב בעל הסולם מאמר "הערבות" הוא המאמר היסודי. ובאמת הוא לא כל כך נראה לנו מלכתחילה, כי מה יש כל כך בערבות, אבל אחרי מאמר "מתן תורה" מיד מופיע מאמר "הערבות", ואם אנחנו רוצים לממש את מתן תורה, זאת אומרת להשיג בשביל מה ניתנה לנו התורה, כל המערכת הזאת, הידיעה על הבורא, אז אנחנו צריכים מכשיר איך להתקשר אליו, לבורא, וזו כבר הערבות.

לכן הערבות היא המכשיר המיוחד, העיקרי כדי להגיע ל"לשמה". ולכן בואו נדבר על הערבות עוד קצת כדי לחזור לנושא הזה ולחזק אותו בנו ואולי להתקדם עוד איזה צעד לקראתו, ל"לשמה".

קריין: ערבות בדרך ללשמה, קטע מס' 1.

"אמרו ז"ל: כל מעשיך יהיו לשם שמים, כלומר דביקות בשמים, לא תעשה שום דבר, שאינו מביא מטרה זו של הדביקות. דהיינו, שכל מעשיך יהיו להשפיע ולהועיל לזולתך. שאז תבוא להשואת הצורה עם השמים: מה הוא יתברך, כל מעשיו להשפיע ולהועיל לזולתו, אף אתה, כל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך, שזו היא הדביקות השלימה." 

(בעל הסולם. "מאמר לסיום הזוהר")

אין לנו עוד על מה לחשוב, אין במה עוד לתקן את עצמנו, לכוון את עצמנו, אלא רק לעשות אותה עבודה כמו שאנחנו חושבים שהבורא עושה, ובזה אנחנו נעשים דבוקים אליו. עלינו להועיל לזולתנו, להתחבר בינינו ולהשפיע ככל האפשר, כל אחד ויחד כולנו, כך שהבורא לפי חוקי הטבע יתלבש בנו וישפיע איתנו יחד, דרכנו, לכל חלקי הבריאה להתחבר יחד ובהשפעה הדדית נגיע שוב לבריאה אחת.

שאלה: להשפיע זה משהו שאני עושה כלפי חוץ ולכן זה ברור, אבל איך אני יכול להועיל לזולתי?

כשאתה מבין מה זה להועיל לכל הזולת, לכל מה שנמצא סביבך כדי להגיע למטרת הבריאה, אז אתה חייב לעשות זאת ככל שאתה מסוגל. זה בא כציווי ממקור הבריאה.

תלמיד: איך אני יודע מה מועיל לזולת או מה נחשב לתועלת הזולת?

חיבור. כל הבריאה התחילה משבירת הכלי דאדם הראשון, לכן אתה צריך פעולה הפוכה, לאסוף את הכלי הזה יחד. אין עוד מה לעשות, רק לחבר את כולם, להביא את כולם לדבקות.

תלמיד: ומדובר על כל הפעולות שהן כלפי חיבור, או כל מה שאני עושה צריך להיכנס תחת מטרייה של חיבור?

כן, כל הפעולות, המחשבות, הרצונות, כל מה שאתה חושב צריך להיות בתוך פעולת החיבור. רק כך.

שאלה: מה זה אומר לא לעשות שום דבר שלא מביא לדבקות? איך לכוון את כל החיים בצורה כזאת?

איך לעשות שכל מעשיך יהיו לשם שמיים ולא לשום מטרה אחרת? זה אפשרי רק אם אתה באמת נמצא בזה וטרוד בזה ואין לך שום פעולה או מחשבה או רצון אחר. איך לעשות את זה? כל הזמן לחשוב. ולא אתה לבד אלא יש לך עוד חברה שנמצאת מסביבך, והם פועלים עליך גם במוח וגם בלב, כך שאתה מרגיש עד כמה כולם נמצאים באותו הכיוון כמוך, ויחד אתם מחזיקים זה את זה מכווָנים לאותו הכיוון, ואז מהר מאוד אתם מגיעים לשְמה. הכול תלוי בחיבור.

תלמיד: יוצא שכל אותן המחשבות, המעשים, הרצונות האלה פשוט מקבלים צורה כזאת של תכונת ההשפעה, או שאני מנקה את כל מה שלא שייך?

גם כך וגם כך. העיקר שאנחנו ממשיכים כל הזמן, ומבינים שבעבודה שלנו אנחנו כל הזמן עולים עוד ועוד בדרגות הרגש כלפי הערבות, החיבור, ההתקרבות. ולכן הרגישות הזאת, עד כמה אנחנו מתקרבים, קרובים לבורא, מכווָנים אליו, הרגישות הזאת היא כמו שעובדים עם איזה מכשיר - ככל שהרגישות עולה כך נראה לנו שלא עשינו כלום ואנחנו אפילו מתרחקים מהמטרה. אבל זה ההיפך, אנחנו רק עוברים מרגישות אחת לרגישות אחרת, מדרגה לדרגה.

ולכן יוצא שגם אם נראה שאנחנו מתרחקים, אפילו כמו תלמידי רבי שמעון שרוצים להרביץ, להרוג זה את זה וכן הלאה, אנחנו מבינים שכל הדברים האלה קורים מפני שאנחנו עולים בדרגות הרגישות של החיבור בינינו.

שאלה: כשאני נותן ערבות בעשירייה, לאיזו ערבות מהחברים אני צריך לצפות?

שאנחנו נחזק זה את זה בכך שאי אפשר לעשות כאן שום פעולה שהיא לא תהיה לחיבור, למרכז החיבור שלנו, ושבצורה כזאת נגיע לאיחוד כזה שלא נרגיש את עצמנו בודדים אלא לאט לאט נתחיל להרגיש שאנחנו נעשים כאיש אחד בלב אחד, רצון אחד, כוונה אחת, מחשבה אחת, ואין הבדל בינינו. אומנם ביני לביני נקבל גם הרגשות ריחוק בינינו, הרגשות דחייה, והכול כדי לאתר שנשאר בינינו עוד מקום לתיקון ולחיבור. כך אנחנו צריכים להתקדם.

שאלה: אני קורא את הטקסט הזה במשך היום ונשאר משותק, נכנס לאיזו ריקנות, אני לא יודע אם להתפלל עבור אנשים שלידי, עבור החברים, ישר לבורא. במצב כזה, מה זה אומר להועיל לזולתך, להשפיע לשם שמיים?

להביא את כולם, את כל החברים לחיבור עם הבורא. בסך הכול העבודה היא פשוטה, היא לא מתפזרת להרבה כיוונים ולהרבה פעולות ואין כאן חשבונות רבים. פשוט לאסוף את כולם יחד בעיגול אחד ולהצמיד את כולם זה אל זה.

תלמיד: במפגשים עם העשירייה ובמשך כל היום אנחנו עושים הכול לשם שמיים.

תנסה לבדוק האם אתה יכול לשפר עוד ועוד את הנטייה הזאת לחיבור, ולכוון את הכול עוד יותר לשם שמיים, זאת אומרת שכולם יתחברו יחד ביניהם ובבורא. אין עוד פעולות, רק בזה אנחנו חוזרים לאותה נקודה שממנה התחילה הבריאה.

שאלה: כתוב שכל מעשיך יהיו רק להשפיע ולהועיל לזולתך. הכוונה היא שכל מעשיך יהיו לשם הבורא?

כן. תשתדל לעשות חשבון, כוונה, תוכנית, שכל מעשה שאתה עושה, אפילו הכי קטן, שיהיה מחובר ומכוון לפעולה אחת, שכולם יתחברו יחד ביניהם ובבורא.

שאלה: איך עושים זאת במשך היום? נניח שיש לך עבודה לעשות, מה אתה עושה?

כל הזמן חושבים על זה, עד שזה נכנס לאחרית המוח, ואתה פשוט כל הזמן חושב על זה בזמן שאתה עושה כל מיני פעולות, עובד בכל מיני עבודות ומתעסק בכל מיני דברים, ומחבר את מה שאתה עושה בעבודה היומיומית עם המטרה שהיא לחבר את כולם יחד ועם הבורא. זה התפקיד שלך, דרך הנקודה שבלב שלך, דרך הלב שלך לחבר את כולם לבורא. כך ייצא לנו בסופו של דבר כלי אינטגרלי, שבו כל אחת מאלפי הנקודות הבודדות תרצה לחבר את כולם דרכה לבורא. זה נקרא קיום הערבות.

שאלה: האם כל העשירייה צריכה להגיע ביחד לערבות, או האם כמה חברים יכולים להגיע תחילה ויתר החברים יצטרפו אחר כך?

זה לא חייב להיות יחד. זה נקרא "איש את רעהו יעזורו", שכל אחד מושך דרך נקודת ליבו את כולם לקשר ביניהם ועם הבורא, וזה יוצא כפי שזה יוצא. כי מלכתחילה ממקור הבריאה אנחנו מאוד שונים, כל אחד הוא מרשימו אחר, ולכן אנחנו צריכים רק להתאמץ לעשות את החיבור בינינו ומבינינו לבורא. אבל באיזו צורה זה יתחבר בסופו של דבר, זאת אומרת איך תתגלה לנו מערכת אדם הראשון אנחנו לא יודעים, עוד נראה איך היא תתגלה.

שאלה: ככל שאנחנו עושים יותר מאמץ כל יום, אנחנו באמת מרגישים שלא עושים מספיק. אז מהי בעצם הדבקות השלמה?

את הדבקות השלמה אנחנו משיגים בגמר התיקון שלנו. אין לנו יותר מה להשיג, אלא להחזיר את הכלי השבור שלנו לכלי מתוקן, לאסוף את כל החלקים השבורים למערכת אחת.

תלמיד: כלומר הדבקות השלמה היא בסוף הדרך, ולא כרגע.

ודאי שלא, אבל אנחנו צריכים להשתוקק אליה מלכתחילה. אנחנו צריכים כבר עכשיו לראות פחות או יותר לאן אנחנו מגיעים.

שאלה: לגבי ערבות החלקים הפנימיים שבי. איך אני מגיע לערבות עם הקבוצה שהיא צעירה והתחושה היא שהחלקים בך לא מרגישים את זה, ואני יודע שהתפילה שלי היא כן להיות ערב בתוך הכלי העולמי. איך אנחנו עושים את זה, כל אחד לעצמו?

כל אחד חושב איך הוא יכול לקיים את מצוות הערבות. כדאי לקרוא עוד פעם את המאמר הזה ואתם תראו מה זה נקרא ערבות, עד כמה אנחנו ערבים זה לזה, עד כמה אנחנו תלויים זה בזה, אחראים זה על זה. ואז על ידי זה אנחנו הופכים את המצבים מזה שאנחנו דוחים זה את זה, לזה שאנחנו דואגים זה לזה, חושבים וכל הזמן בודקים עד כמה אנחנו מתקנים את הריחוק בינינו לקרבה, וכך עוד ועוד. עד כדי כך שפשוט בלתי אפשרי להתרחק, ההיפך, אנחנו כל הזמן צריכים להרגיש לא עד כמה אנחנו קשורים זה לזה, אלא כמה אנחנו עוד ועוד מתקרבים זה לזה, ואת זה אנחנו כל הזמן בודקים, מודדים ודואגים איך אנחנו כל הזמן סוגרים את המקום בינינו, את המרחק בינינו.

תלמיד: זאת אומרת, אני גם יכול להעלות תפילה אישית שהרצונות שבי יהיו יותר ויותר מכוונים לקבוצה.

כן.

שאלה: מה צריך להיות הצעד הראשון שלי מצידי לערבות?

הצעד הראשון לערבות צריך להיות בזה שאתה מקבל על עצמך אחריות על כולם. שכל הקבוצה, לפחות עשירייה, או כל קבוצת בני ברוך העולמית תלויה בך, היא נמצאת תחת השליטה שלך, ואתה מחויב מלמעלה, מהבורא, להחזיק אותם כל הזמן יחד. כמו שגננת או מטפלת מחזיקה את קבוצת הילדים שהיא מטפלת בהם. ואז אתה ממש כל הזמן דואג לזה.

שאלה: האם אפשר לומר שלעולם לא נצליח להגיע לחיבור מושלם, אבל לעולם נצליח להשתוקק לחיבור מושלם?

לא, אנחנו כן חייבים להגיע לחיבור המושלם, זו מטרת הבריאה ואנחנו כן מגיעים. כמו שזה היה מלכתחילה בכוח הבורא, כך זה יהיה גם אחר כך, רק בכוח שלנו עם כוח הבורא יחד. ולכן אנחנו מגיעים לחיבור פי תר"ך פעמים יותר גדול ממה שהיה קודם במערכת הראשונה לפני השבירה.

ואנחנו צריכים להתנהג כך שאנחנו משתוקקים לזה, לחיבור, כשהערבות בינינו כוללת בתוכה את כל הפרטים של השבירה שלנו. למרות השבירה, כל פרט ופרט של השבירה גם נכנס לתוך הערבות, ואנחנו קושרים אותם יחד, וכך גם את כל הפלוסים והמינוסים, את כל הכוחות המנוגדים והמחוברים. ואז אנחנו מגיעים לתיקון השלם.

שאלה: האם אנחנו יכולים לומר שלהעניק זה לקרב אחרים לבורא?

ודאי שכן. כל אחד צריך מהנקודה הפנימית שלו, מהשבירה הפרטית שלו, מזה שהוא מנותק מהכול, לחבר את עצמו לכל הכלים ולהעלות את החיסרון הזה לבורא, שהבורא יקשור אותו לכל הכלים ולבורא עצמו.

שאלה: האם את הדחייה שאתה מרגיש כלפי החברים אפשר איכשהו להבין שזה גם כחלק מהשפעה, או שלא?

כן, ודאי. הדחייה מראה לך עד כמה אתה עוד לא מחובר אבל יש לך אפשרות עכשיו להתחבר בחזרה. אנחנו צריכים להבין שכל המצבים השליליים הם רק גילוי של מה שאנחנו צריכים לעשות. זה לא שהם באים מלכתחילה לדחות אותנו אלא ההיפך, להראות לנו איפה אנחנו יכולים להוסיף כוחות, להתחבר ולגלות את הבורא בחיבור.

שאלה: איך להכין את עצמך לשיעור בצורה כזאת שתרגיש אחראי על כל הכלי העולמי, על כל העולם?

לכל אחד יש אולי סגנון משלו ורב"ש כותב על זה. אני חושב שאדם צריך להכין את עצמו מראש, וכך זה כתוב, צריכים לקום קצת לפני הזמן, לחשוב על זה, להתפלל, להתקשר לחברים, לבדוק את המערכת. צריכים להיות מוכנים מבפנים ומבחוץ לשיעור עצמו, ואז אתה תראה עד כמה הבורא עוזר לך, מסדר לך את המצב.

שאלה: מהי הפעולה החשובה ביותר בערבות?

תפילה. אין יותר מזה. כל מה שאנחנו יכולים להשיג בסופו של דבר מרוכז בתפילה שלנו לבורא, שיעשה חיבור בינינו כמו שהיה לפני הבריאה. כי זה "בר", זה יצא החוצה ונשבר, לכן שזה יחזור שוב לאותה הדבקות של כולנו יחד כאיש אחד בלב אחד, לנקודה.

שאלה: האם הערבות כוללת רק פעולות רוחניות כגון תפילה, וכל השאר בידי הגורל?

לא. אם אני רוצה להיות מחובר בלב ונפש עם כל הנבראים, או לפחות לייצב את זה בתוך העשירייה שלי, אז כבר אין לי פעולות במקרה ושאני לא שולט על כלום. אלא אם אני שולט על החיבור שלנו בעשירייה, אז אני רואה שגם כל העולם נכנס ושייך לאותה עשירייה. ולאט לאט כך אנחנו מגלים.

שאלה: האם נוכל לומר שהכוונה של הפעולות שלנו לטובת החברים זהה לפעולה שלנו למען הבורא?

כן, אין הבדל בין השפעה לבורא להשפעה לנבראים, אלא פשוט הנבראים נמצאים יותר קרוב לחושים שלי, להבנה שלי ולפעולות שלי, לכן כתוב, "מאהבת הבריות לאהבת ה'". אבל באמת אין הבדל, בסופו של דבר אנחנו מתחברים למערכת אחת שהבורא הוא הכולל, הכלל, והחברים הם הכוללים אותו.

שאלה: לאורך השנים הקטעים של הערבות מקבלים הרבה יותר עומק, יותר צבע. האם יש הדרגתיות בתהליך הערבות?

ברור, כי זה נושא שאיתו מתחילים ואיתו מסיימים את הכול. כל העבודה שלנו היא בתוך הערבות.

תלמיד: שמתי לב שאני לא חושב כל היום על הערבות, אני חושב על חיבור, אני חושב איך לעבוד עם החברים. האם הערבות היא מטרה, תוצאה או פעולה?

ערבות היא התכללות של כולם בכולם עד כדי כך שאי אפשר לעשות אף פעולה, אפילו הקטנה ביותר, אם היא לא עוברת על כולם, תלויה בכולם ומתממשת על כולם. על ידי פעולות בדידות אנחנו מגיעים לפעולות רציפות, זו ערבות.

תלמיד: יוצא שהערבות היא מעין מטרה, כמו מגדלור שאליו אנחנו כל הזמן הולכים, אבל האם הפעולות בדרך הן אותן פעולות שאנחנו עושים: חיבור בעשירייה, ביטול עם החברים?

כן, כי בסופו של דבר כל הפעולות האלה הן כדי להביא אותנו לחיבור שבו לא קיים כל אחד לחוד, אלא כולנו מתדלדלים בכולנו, נעשים כנוזל שאין בו שום הבדל בין טיפה לטיפה, וכולם הופכים להיות לטיפה אחת.

תלמיד: יש איזה סימן שהגענו לערבות?

הסימנים בדרך הם כאלה שאנחנו מרגישים את החיבורים האלו עד כדי כך שאני כבר לא מבדיל ביני לבינך ובין האחרים ואנחנו חוזרים להיות כאדם אחד. ואדם אחד אחרי השבירה הוא לא אותו אדם כמו לפני השבירה. כי לפני השבירה היו לו את כל החלקים: ראש, תוך, סוף, זכר, נקבה, ועוד כל מיני דברים. אבל אחרי התיקונים של השבירה אנחנו מגיעים למצב כמו הבורא, שאין בתפיסה הזאת לא ראש, לא תוך ולא סוף ולא חלקים, אלא כולו כאחד.

שאלה: איך עשירייה חותמת ערבות עם הבורא?

במידה שאנחנו רוצים בינינו להיות בערבות, אז אנחנו מגלים באיזה חיבור אנחנו צריכים להיות עם הבורא כדי לקיים את הערבות בינינו. קודם אנחנו חייבים לקיים ערבות בינינו, ואז אנחנו מגלים שבלי בורא אנחנו לא מסוגלים לקיים ערבות, ואז אנחנו פונים אליו ומחייבים אותו להיות בינינו ככוח הערב.

שאלה: מה צריכה להיות הגישה שלי בשיעור כלפי החברים, ואיך אני יכול לשרת את החברים בזמן השיעור?

להראות להם עד כמה אתה משתוקק לערבות, לחיבור. כי אותו חוק של כל האנושות, כל הכלי האחד שמתחבר מביא לכך שכול מה שנמצא למטה מדרגת האנושות - חי צומח דומם, הכול חוזר להיות למערכת אחת. אם כבר היום היינו מגיעים לחיבור בדרגת מדבר - בדרגת אדם, היינו רואים שינויים בכל היקום, בכל הטבע, הכול היה מתחבר למערכת אחת ובהרמוניה היו מתאספים יחד כל הדומם, הצומח והחי, ככתוב: "וחי זאב עם כבש", כל הבריאה הייתה בהרמוניה אחת.

אז אנחנו צריכים להתכוון לכך שהחיבור בינינו בערבות יביא את כל הבריאה, לא רק אותנו, למערכת אחת שלמה. וזה יקרה, כי יש לכך רשימות והכוחות פועלים לקראת זה, ואנחנו על ידי השתתפות שלנו למעשה מקרבים את הכול לכך, הכול תלוי בנו.

תלמיד: האם הפעולות שלי בשיעור צריכות להיות מכוונות להעלות מ"ן למען החברים?

למען החברים, שכל החברים ייכנסו לערבות ביניהם והבורא יעזור לערבות הזאת יחד איתנו כשותף. על ידי זה אנחנו מביאים את כל הבריאה - דומם, צומח, חי, מדבר, בכל העולם, בכל היקום לקשר אחד, ואז הבורא מתגלה בהרמוניה ככוח אחד שממלא את הכול וסובב את הכול.

שאלה: איך אנחנו יכולים לעמוד בדרישות של העולם הרוחני, כשאנחנו חיים עדיין בתוך העולם הזה והעולם הזה כל הזמן מוריד את החשיבות ואת הרצון להשקיע בחיבור בין החברים?

אולי אני לא יכול להסביר את זה כרגע, אבל אנחנו נגלה עד כמה כל השבירה הזאת מותאמת לתיקון, שכל מה שמתגלה ויתגלה בנו ולפנינו, הוא אך ורק לפי אותן הפעולות והסדרים שאנחנו צריכים לחבר ולתקן. וכך בסופו של דבר אנחנו מעמידים את עצמנו במרכז הבריאה ככוח שמתקן, מתפלל, מבקש וגורם לתיקון. הכול מחובר בצורה כזאת.

אנחנו נלמד איך גם בזמן השבירה, כשכל הכלים השבורים נופלים, עד כמה כל מה שהיה למעלה נופל יותר למטה, ולכן כשאנחנו מתקנים את כל הכלים מהקל לכבד, אנחנו מחזירים את כל הבריאה לכיוון ההפוך, מה שנפל למטה עולה למעלה. לכן כשאנחנו כשמתקנים את עצמנו, אנחנו בזה מתקנים את כל הבריאה. יוצא שאנחנו בני האדם כוללים בתוכנו את כל הדומם, הצומח והחי שבבריאה, וגם את כל מין המדבר, כי אנחנו הכי גרועים עכשיו, ואם נתקן את עצמנו על ידי זה נראה איך כל בני האדם גם יתוקנו.

זה כבר מתגלה יותר ויותר, עד כמה אותם אנשים שיש להם נטייה או שייכות לתיקון של הרצון לקבל, הם אחראים על זה שכל העולם יתוקן. אם אותם אנשים שיש להם שייכות לרצון לקבל יתקנו את עצמם, יתקרבו לתיקונים, אז ודאי שהרבה אנשים בעולם ירגישו שיש להם שייכות לזה ויתקרבו וירצו לתקן את עצמם איתנו. לכן יש הרבה אנשים בעולם שמרגישים שבנו נמצא המפתח לתיקון העולם ושאנחנו אשמים בקלקולו. זו המערכת.

שאלה: איך כלפי אותם החיצוניים הערבות הזאת עובדת, האם עלינו להפגין את זה בצורה כלשהי כלפי חוץ?

לא, אנחנו לא צריכים להראות לעולם שאנחנו דואגים לערבות ושאנחנו חייבים להביא להם ערבות. הם לא מבינים את זה ולא יבינו אותך ופשוט יצחקו ממך, יחשבו שאתה קצת לא בסדר בשכל ובבריאות הנפש אולי. אלא אנחנו צריכים לעשות תיקונים בינינו ובעצמנו ולראות עד כמה זה משפיע על כל העולם, ואנחנו נראה את כל ההשלכות מהתיקונים שלנו בתוך העולם, עד כמה כל העולם יתחיל להרגיש ולהבין יותר ולהיות מתוקן יותר.

אבל לדבר על זה לא כדאי. אנחנו יכולים לכתוב על זה, כי יש הרבה שכותבים אז גם אנחנו כותבים, אני לא חושב שמישהו ישים לב לזה ויקבל את זה ברצינות. אבל זה לא שאנחנו מפרסמים את זה בכוח.

שאלה: איך להבדיל את הפעולה הזאת? הרי בהפצה שלנו אנחנו כותבים כמו שאתה אומר, ומפגינים את הדעות שלנו, איזה כוונות יש לנו. אז מה ההבדל בין זה שאנחנו מפרסמים, כותבים משהו, לבין זה שאנחנו עובדים?

אל תדאג לגבי מי ששומע ומי שרואה את מה שאתה כותב, כי כל אחד מבין את הדברים לפי רמת הקלקול והתיקון שלו. לכן אל תדאג יותר מדי, אלא תעשה מה שתלוי בך ואיך שאתה חושב שצריכים לעשות וזהו, זה יסתדר. בסופו של דבר הבורא מכסה את הכול.

שאלה: אני מרגיש כל מיני דאגות, איזה פעולות עליי לעשות כדי להגיע לערבות כנגד הדאגות האלה ולמרות הדאגות האלה?

הכול נפתר בתוך הערבות, כי בתוך הערבות אתה מגלה את הבורא, את הכוח המרכזי של כל הבריאה. ולכן אם אתה מתקשר לערבות ורוצה לגלות בה את הבורא, אני חושב שאתה מגלה את זה מהר מאוד, לפחות במידה שתרגיע אותך ותמשוך אותך הלאה לערבות יותר ויותר אמיתית, מרכזית, שבה תגלה את הנוסחה "ישראל אורייתא קודשא בריך הוא חד הוא". זאת אומרת, מי שנמשך לערבות על ידי כוח השפעה ואהבת הזולת, הוא מגיע לגילוי הבורא ונמצאים כולם יחד.

שאלה: מה זה אומר לעשות תיקונים כאלו בינינו שמשנים את תמונת העולם?

חיבור, אין יותר. הבורא ייצב את המערכת הזאת בצורה אידיאלית, סופית מלמעלה, מעצמו, ושבר אותה כדי לתת לנו להעמיד את המערכת הזאת בחזרה בצורה שלמה. כמו שאנחנו קונים לילדים איזה קוביות או פאזל ורוצים שהם יחברו את זה כי על ידי זה הם יהיו חכמים. זו עבודה שלנו. מתוך זה אנחנו מתחילים להבין מהם חלקי הבריאה כפי שמתחברים, איך יש בזה כוונת הבורא? למה הוא דווקא עשה את הכול בצורה הפוכה? איך אנחנו יכולים תמיד ללכת מהמצב השבור למצב השלם? ואיך לגלות בזה את עזרת הבורא כדי שיעזור לנו? כי יש איזה שלב בדרך שאנחנו לא מסוגלים לבצע אותו בעצמנו, אלא אנחנו חייבים להיעזר בכוחות של הבורא וכן הלאה.

שאלה: בערבות היחסים בינינו באים לידי ביטוי בצורה שוויונית או מעגלית או שאנחנו נמצאים בסולם שבו תמיד יש חבר גדול יותר וחבר קטן יותר?

זה משתנה כי אנחנו כל הזמן בונים עשירייה אינטגראלית שכל אחד מאיתנו מציג תכונה אחרת בבריאה, ולכן אנחנו כל פעם שמים לב לאחד, אחר כך לשני, לשלישי, וככה זה. אחר כך זה מתערבב יותר ואנחנו מפסיקים לשייך את זה לאיזה חבר, אלא לאילו תכונות. את זה עוד נראה. אנחנו נכנסים עכשיו לפעולות כאלו שנראה אותן כפעולות אינטגראליות.

שאלה: ההתקדמות שלנו במידה של הערבות יכולה להתבטא בשלום עולמי או רק בתפיסת החברים?

גם וגם. אנחנו רוצים זה לקשור את עצמנו יחד במצב שלנו, בדרגה שלנו ב"דור האחרון" שלנו, וזה פועל על כל המציאות, על כל האנושות, הייתי אומר על כל היקום, על כל הגלקסיות, זה מסדר את כוחות הטבע באיזון יתר, בכל הדרגות והרמות, ואנחנו צריכים לראות תוצאות מזה.

אם אנחנו נתחבר למשל באיזו מדרגה, סימן שתחת המדרגה הזאת כולם יתחברו באותם הכוחות ובאותו יחס כמונו. לכן אנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו אחראים על זה.

שאלה: בתוך העשירייה כולנו צריכים להגיע בו זמנית לערבות, או שכל אחד יגיע בזמנו?

בעשירייה אנחנו לא יכולים לקבוע באיזו רמה, באילו כוחות החיבור צריך להיות כי כל אחד נמצא לפי השורש הרוחני שלו ואת זה אנחנו לא יודעים. לכן אנחנו צריכים רק לעורר זה את זה כולנו יחד, כמו עשירייה שיושבת בסירה אחת ודואגת שהסירה הזאת תגיע לחוף מבטחים. ולכן רק בתמיכה, בערבות אנחנו צריכים לנהל את הספינה שלנו וכך זה יסתדר.

שאלה: אמרת שאנחנו שונים היום מהאדם שהיה לפני השבירה. במה אנחנו שונים?

כל החיבור שהיה לנו לפני השבירה יתגלה עכשיו בצורה שלילית, בריחוק, בניגודיות, בשנאה, בדחייה, ואנחנו צריכים לאט לאט לתקן את זה. אנשים שיש להם נטייה לסידור העולם באים אלינו ומגלים שיש להם "נקודה שבלב", זאת אומרת נקודת החיבור, וכך אנחנו לומדים איך אנחנו יכולים לעשות את זה.

זאת עבודה ארוכה, לא פשוטה אף על פי שאנחנו נמצאים כבר בשלבים האחרונים. אנחנו עוד נראה עד כמה מיום ליום הנטייה לתיקון ולחיבור גם תתגלה עוד ועוד וגם תהיה ברורה ככזאת שחייבת להתבצע אצל כולם בכול העולם. זה קורה על ידי מלחמות, על ידי כל מיני בעיות, על ידי המשבר העולמי שעכשיו מתקרב בכל מיני צורות, וזה הכול כדי שאנחנו נבין עד כמה החיבור בינינו הוא התרופה לכל המצב הרע.

שאלה: הכוחות שאנחנו מתחברים אליהם בטבע עוזרים גם לנו בהפצה וגם לאנשים שאנחנו מפיצים להם?

ודאי, אנחנו נמצאים כל הזמן במערכת עגולה שהכול קשור לכולם, ולכן גם במעשים טובים, גם במעשים רעים, גם כשמבינים, או לא מבינים, מתקנים, מקלקלים, אנחנו עושים שינויים בכל המערכת לכל אחד ואחד.

שאלה: לגבי הערבות בעשירייה. אני מזהה שלהרבה חברים יש כבר זמן רב דאגה ואחריות כלפי העשירייה, כלפי לעורר אותה ולדאוג לחברים, אבל גם מזהה שזה לא תמיד מביא להם שמחה. זה יכול להביא תסכול, צער מהאחריות הזאת ומהדאגה התמידית הזאת שיש בלב. איך לעשות שהערבות תהיה נעימה?

אני צריך לראות בערבות הזאת הצלה אישית, כללית, עולמית, בכל מיני רמות, כלכלה, בריאות, כוחות הטבע, אקולוגיה, בכל דבר ודבר. אנחנו לא צריכים לחכות למכות יותר גדולות, מספיק לנו מה שיש לנו. וכבר אנחנו צריכים לזהות, כמו שכתוב "חכם עיניו בראשו", כי אנחנו נמצאים מול איזה צונאמי שיכול להגיע אלינו וממש לשטוף את כולם, ואנחנו צריכים לראות עד כמה אנחנו צריכים בחיבור בינינו לעצור את הצונאמי הזה ולא לתת לו להתקרב. על זה צריכים לדבר. כי רק החיבור בינינו, האיחוד בינינו, הוא מסוגל להיות כמגן נגד כל הגלים האלו שמגיעים עכשיו אלינו. והטבע - ה"א-לוהים" בגימטרייה - "הטבע", כבר מכין לנו כל מיני הוכחות שכדאי לנו להתכופף ולקבל את המרות שלו, את השליטה שלו עלינו.

תלמיד: איך אפשר לעשות את ההתכופפות הזאת? אנחנו הרי מטבע אחר. איך לעשות שנשמח מזה, שנרגיש שהאחריות הזאת כלפי כל העולם או העשירייה שלי תבוא בשמחה ולא בכבדות וחוסר נעימות מהאחריות הגדולה הזאת?

זה לא כל כך קשה, כי אנחנו צריכים לפרסם לעצמנו ולכולנו שחיבור כוחות הטבע האינטגראליים הם הכי חזקים, כלליים, ויכולים באמת להציל אותנו מהכול. וזה מה שאנחנו צריכים להפיץ. אין יותר חוץ מהכוח הכללי, שאנחנו משתדלים לראות את הטבע ככוח אחד שפועל.

שאלה: בהמשך לזה, אתה הסברת היום כמה פעמים שהחיבור בינינו, המאמץ לערבות בינינו בעשירייה חודר לכל רמות הטבע, לכל הבריאה בעצם. האם נכון לכוון את עצמנו בחיבור בעשירייה כאילו אנחנו יכולים בתוך העשירייה לתקן את העולם במשהו, לספוג אולי איזו התרשמות מהעולם ולכוון את עצמנו כך שהעשירייה היא מעין מקום שבו מתקנים את מה שקורה בעולם? יכולה להיות כזאת כוונה, מחשבה?

ודאי שבתוך העשירייה אנחנו מתקנים את העולם. תראו איך הכול בעולם תלוי בבני האדם, מכל שכן ברוחניות, בכל העולמות ובכל העולם הרוחני, הכול תלוי באדם הרוחני.

תלמיד: זאת אומרת אנחנו צריכים להתכלל במשהו מהתהליך הכללי, ממה שקורה, ולהביא את זה אלינו?

כן.

תלמיד: העשירייה הופכת להיות כמו איזה רחם של העולם המתוקן, של בעיות העולם?

בדיוק. אנחנו צריכים לראות איך על ידי החיבור בינינו אנחנו כוללים בתוכנו את כל באי עולם, והם מתחילים להתעבר בנו ואנחנו מגדלים אותם והם נולדים מאיתנו כבר בדרגה רוחנית יותר גבוהה ממה שהם עכשיו. כשאנחנו מעלים את עצמנו לדרגה יותר רוחנית אנחנו גם מושכים אותם אחרינו והם נולדים בדרגה יותר רוחנית, וכך כל באי עולם.

שאלה: איך נוכל לראות שכל העולם שייך לעשירייה?

אנחנו צריכים לדבר על זה יותר. אבל אין מה לעשות, זאת עובדה שכל העשיריות מסודרות כמו בפירמידה, ואנחנו צריכים להעלות את הפירמידה למצב הגבוה ביותר ואחרינו יבואו אחרים. אתם עוד תראו את זה.

שאלה: המוטיבציה שלנו לממש ערבות צריכה להיות מטעם זה שאנחנו מבינים שאלו הפעולות שמתקנות את העולם מחוץ לעשירייה?

כן.

תלמיד: מה ההבדל בין זה שהמוטיבציה מגיעה מתיקון העולם לבין זה שהיא מגיעה מכך שזו הפעולה שמשפיעה נחת רוח לבורא?

יש ויש. זה כמו שיש לך אנשים שמתקנים את העולם בפעולה פיסית ובפעולה טכנית, מדעית, רוחנית וכן הלאה. לכל אחד יש חלק משלו.

תלמיד: כשאני הולך לעשירייה ורוצה לממש ערבות, אני צריך להסביר לעצמי או לסדר את זה כך שהפעולה הזאת היא שעושה נחת רוח לבורא?

בטוח שכן, כי זה קרוב למצב המתוקן.

שאלה: כשאנחנו ערבים זה לזה בעשירייה ומתמוססים זה בזה בחיבור המשותף שלנו, איפה כל זה נמצא ביחס למערכת הכללית של אדם הראשון, למערכת של כל הנשמות?

אנחנו נראה את זה אחר כך. בינתיים אנחנו יכולים לתאר שאנחנו נמצאים במרכז, בפעולה המרכזית של כל הכלי אדם הראשון.

קריין: קטע מס' 2.

"אם מקיימים הערבות, עד שכל אחד דואג וממלא לכל מחסוריו של חבריו, הנה נמצאים משום זה, שיכולים לקיים התורה והמצות בשלימות, דהיינו לעשות נחת רוח ליוצרו."

(בעל הסולם. "הערבות", אות י"ז)

שאלה: אם כל אחד עסוק בלמלא את הצרכים של עצמו אז איך הוא יכול להיות אחראי על כל העשירייה ובכלל על כל העולם?

אם האדם מקיים ערבות הוא צריך להיות בדאגה לכולם. מה זה נקרא "ערבות"? אני דואג שאני אקיים ערבות, אבל בערבות הזאת אני דואג לכל העשירייה. אני מקיים, נכון, זה כמו אימא שדואגת לילדים הרבים שיש לה. אז יש לה בעיה, היא דואגת לכולם, כולם נמצאים בתוך ליבה.

תלמיד: והדאגה שלה לעצמה היא רק כדי שיהיה לה כוח לדאוג לילדים?

נכון, כל זה ברור.

שאלה: מה זה אומר שאני צריך למלא את כל הצרכים של החבר?

הבורא לא דואג לחיבור שלנו אלא רק לתת לנו תנאים לממש את החיבור. לכן אני צריך לדאוג איך אני מחבר את החברים יחד, זו הדאגה שלי, וכשאני דואג לזה אני יכול לבקש מהבורא.

שאלה: האם כל מה שיש במציאות שייך איכשהו לעשירייה?

הכול שייך לעשירייה, רק אנחנו עוד לא רואים את זה.

שאלה: איזה סוג של צרכים אנחנו יכולים לעזור לחברים למלא?

כל מה ששייך לחיבור.

שאלה: הרגע שמענו הגדרה חדשה עבורנו, שהעשירייה היא כמערכת שבנויה כמו פירמידה. האם אפשר להסביר קצת יותר מה זה אומר?

לא עכשיו, תחשבו בעצמכם.

שאלה: מה פירוש שיכולים לקיים תורה ומצוות בשלמותן, מה זה אומר למלא בשלמות?

שהם כבר מסוגלים להגיע לחיבור הסופי.

שאלה: כשאדם מרגיש שהוא עושה נחת רוח לבורא הוא לא הופך להיות עבד למצב הזה?

זה כל העניין של החיבור וההשפעה ברוחניות. אתה לא נשאר עבד, אלא ההיפך, אתה נעשה לאדון. כמו בדוגמה של בעל הבית והאורח, אמנם האורח מקבל הכול מבעל הבית, אבל מפני שבעל הבית כל כך מצפה שהאורח ייהנה אצלו, אז הוא נעשה ההיפך, תלוי באורח. על זה כתוב "נמכרתי עימה", כך הבורא אומר.

תלמיד: זה סימן חד משמעי שהעשירייה עובדת בצורה מודעת בהשפעה?

כן.

שאלה: מה הסיבה שאנחנו לא שואלים הרבה על הערבות?

כי אנחנו לא רוצים אותה.

שאלה: איך נוכל לברר בעשירייה איך לעזור זה לזה להוסיף לערבות ולאיזה הסכמות אפשר להגיע ?יש תחושה שיש נושאים ארגוניים שלא הסכמנו עליהם וזה מפריע מאוד לעבודה הפנימית. איך בודקים את זה נכון?

אני חושב שצריך להיות אחרת, שמהחיבור הפנימי שלנו יבואו שינויים וחיבורים חדשים בצורה פיזית בינינו. קודם כל אנחנו צריכים לתקן את עצמנו מבפנים ואז נדע איך לתקן את עצמנו בצורה חיצונית.

שאלה: ברור שהבורא לא רוצה שארגיש רע, אבל בסוף אני מרגיש רע. מיהו זה שמרגיש רע?

אתה צריך לפתוח את הדברים האלה לעצמך - לבד.

שאלה: מהו השורש הרוחני של כל אדם?

השורש הרוחני של כל אחד נמצא בבורא.

שאלה: האם עיסוק נכון באהבת חברים משמעו קיום מלא של התורה והמצוות?

כן. מה זה קיום תורה ומצוות? קיום הקשרים בינינו. כי "ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה" ואפשר לבצע אותו רק על ידי המאור המחזיר למוטב. וזה מה שאנחנו עושים.

שאלה: פעולות אינטגרליות הן תמיכה בפעולות המתרחשות לאורך מחזור החיים. האם לזה התכוונת כשדיברת על פעולות אינטגרליות?

לא. אני לא רוצה לבלבל אתכם. במשך החיים, מחזור החיים.

שאלה: האם אפשר להגיד שלהגיע לערבות זה שווה ערך כמו לצאת ממצרים?

הערבות מתחילה עוד לפני היציאה ממצרים. ומתממשת מהיציאה ממצרים והלאה. אחר כך הדרגה הבאה שלה זה קריעת ים סוף וכל קבלת התורה וכן הלאה. אלה הכול דרגות בהתחברות יתר ובקביעת הערבות בין כל יוצאי מצרים.

שאלה: ערבות אגואיסטית כמו בחבורת פושעים יכולה להיות מכשול בדרך הרוחנית?

ודאי.

שאלה: בעל הסולם נותן הוראה ברורה - לדאוג לחיבור, למלא את החסרונות של החברים. אבל כשעושים את זה בפועל מגלים כמה לכל אחד יש יחס שונה לפעולה הזאת. איך להתעלות מעל ההפכים בינינו? אנחנו מאוד מאד שונים.

אתם מתקרבים למצב כמו שתלמידי רבי שמעון רצו להרוג זה את זה. מה פתאום רצו להרוג זה את זה? כי כל אחד הבין את הדברים האלה בצורה הפוכה. זו הייתה ממש מלחמה אידיאולוגית. כמו שתמיד בתורה אנחנו מדברים על מלחמות. אלה מלחמות אידיאולוגיות.

שאלה: האם ניתן לומר שבערבות אנו הופכים להיות לעובדי ה'?

כן. במידה שאנחנו מקיימים את הערבות אנחנו נעשים עובדי ה'.

שאלה: איך התיקון בינינו מחלחל לאנושות, איך זה פועל במערכת?

אנחנו קשורים באותה המערכת כמו כל האנושות. מפני שאנחנו החלק הפנימי של כל האנושות שדואג לחיבור בינינו לכן בפעולות שלנו של החיבור אנחנו משפיעים על כל האנושות. זה עוד לא כל כך ברור לנו, אבל זה מה שמתגלה בהדרגה.

שאלה: איך מחברים בפנימיות את מה שקורה במציאות שלי בחיי היום-יום לעשירייה? אלה הם שני דברים שנראים לא קשורים זה לזה.

זה משפיע זה על זה. אנחנו לא צריכים לדאוג. אנחנו צריכים לדאוג רק באיזו מידה אנחנו מתקרבות זו לזו.

שאלה: מה זה אומר שלכל אחת יש שורש רוחני משלה ואיך זה משפיע על החיבור בעשירייה?

לכל אחד יש נקודה שבלב שמנותקת מהאחרות ואנחנו צריכים לעשות קשרים בין הנקודות שבלב.

שאלה: איך להחזיק את הרגשת האחריות והדאגה לעשירייה במשך היום ולהיות טרודים רק בזה?

לחשוב על זה יותר. לדבר על זה יותר. להזכיר זה לזה. אז אני מקווה שזה יקרה.

שאלה: למה הכוונה "וגר זאב עם כבש" אם הכבש הוא לפי הטבע המזון של הזאב?

"גר זאב עם כבש"? שהזאב כבר לא רוצה לטרוף את הכבש אלא הוא רוצה לחיות אתו יחד כשני חברים.

שאלה: האם כאשר אנחנו כעשירייה מבררות קטעים זה מביא אותנו להשתוות הצורה לבורא?

כן. דווקא זה מקרב בינינו.

שאלה: האם עשירייה יכולה להיכנס לרוחניות אם לא כולן בתוכה מוכנות להיות בערבות הדדית עם כולן?

כן.

שאלה: אם חברה אומרת שאין לה מספיק עבודה בעשירייה, היא אומרת שהחברות לא מתאמצות מספיק וזה לא מאפשר לה להתקדם ברוחניות, האם זה יכול להיחשב כרצון רוחני? איך הקבוצה יכולה למלא אותו והאם יכול להיות שהקבוצה לא מאפשרת לאחת מהחברות להתפתח?

לא. בכל קבוצה וקבוצה כל אחת ואחת יכולה למצוא לעצמה מה לעשות ושתהיה לה מספיק עבודה כדי להגיע לגמר התיקון הפרטי.

שאלה: אמרת שלא צריכים לדבר על ערבות עם אנשים חיצוניים, כי הם יחשבו שאנחנו לא בסדר בראש, אז מה זה אומר לגבי ההפצה שלנו?

בהפצה אנחנו מדברים על משהו השייך לכל העולם ואנחנו לא מדברים על העבודה הפנימית של האדם, אנחנו מדברים על כך שתיקון העולם תלוי בחיבור של בני אדם ולא יכולים לומר עלינו שאנחנו לא בסדר, גם מבחינה ארגונית, אנושית וגם מבחינה פסיכולוגית, פיזיולוגית.

שאלה: האם ערבות וברית הם מושגים שונים?

לא, ערבות וברית הם כמעט אותם מושגים, "וכרת איתו הברית" שמסכימים על חוקי הערבות שהתקיימו ביניהם.

שאלה: ערבות זה משהו שאנחנו נותנים אחד לשני או משהו שאנחנו צריכים לבקש מהבורא?

אנחנו צריכים להרגיש כמה זה חסר לנו ולבקש מהבורא.

שאלה: אני מרגיש בחברה הזאת המון ערבות גם דברים שרואים בעיניים גם מורגש ממש מאמץ פנימי של ערבות אחד לשני, אני לא מצליח להרגיש מה בדיוק חסר, על מה צריך לשים את האצבע עכשיו?

רק תבין דבר אחד, האם אתה רוצה להרגיש את כול הבריאה?

תלמיד: כן.

ושהבורא ימלא אותה?

תלמיד: כן.

אז לא חסר לך שום דבר חוץ מערבות עם החברים.

תלמיד: בהרבה מקרים אנחנו מרגישים רסיסים מהדבר הזה. לפעמים לא כל כך ברור איפה אפשר עוד להגביר, מרגיש שכל אחד ממש נותן את הלב את הנשמה שלו, החברים מוכנים לכול, מבקשים עליך, אולי זה לא עשרים וארבע שבע אני לא יודע אם זה משהו שאפשר למדוד בזמן.

איפה עכשיו אני יכול לבוא לחברים לומר, אנחנו צריכים עוד ערבות אין לנו ערבות. אנחנו קוראים פה את כל הציטוטים האלה, אתה מרגיש שאנשים חיים את זה, אז מה חסר לנו?

חסר לנו להרגיש עד כמה אנחנו זקוקים לכלים נוספים שנמצאים בכל החברים שלנו שכל הכלים האלו יתאספו בכל אחד ואחד.

תלמיד: ואיך אנחנו מגיעים להרגשה הזאת של הצורך הזה?

תאר לעצמך אם כן אז היית מרגיש את כל המציאות בך.

תלמיד: אז אני צריך כאילו להסתובב עם הרגשה שאני הולך וחסר לי משהו כל הזמן.

כן, בטח.

תלמיד: והוא נמצא אצל החברים?

כן, כזקן שנאבד לו משהו, ואז הוא מחפש, מתכופף.

תלמיד: זה משהו שכאילו לי חסר, אבל מה אני נותן לחברים?

אתה לא צריך לדאוג מה לתת לחברים, הם גם צריכים את החיסרון הזה, הם יקבלו הם ירגישו אותו ממך.

תלמיד: זאת אומרת, כולנו בעשירייה צריכים להסתובב בתחושה שאני רוצה עוד חיסרון מהחברים, יש להם עוד כלי לזה ולזה?

חסרונות מהחברים, רצונות מחברים. אני רוצה לקבל את החסרונות האלה מהחברים כדי יחד איתם למלאות אותם.

שאלה: האם יכולה להיות דרגת ערבות שונה בעשירייה, נניח אצל אחד החברים זה 90%, אצל מישהו 10%, או שאנחנו צריכים להגיע לדרגה אחת משותפת לכולם?

לא, כל אחד גם לא יכול למדוד איזו רמת ערבות יש לו, כל אחד פועל לפי כמה שמתגלה לו חוסר לערבות.

שאלה: בצורה חיצונית הערבות באה לידי ביטוי בצורה מאוד חזקה. ויש בעיה כשאתה עם החיסרון שלך, אתה מגיע לחברים, אם אתה מבטא את החיסרון שלך, אז זה נראה כאילו אתה פוסל את מה שרואים בחיצוניות, למרות שאתה בעצם רוצה לחזק את הפנימיות של הערבות. אז איך לפעול נכון כדי לא להזמין התנגדות כזאת חיצונית, אבל כן להתחזק מבחינה פנימית?

אני לא מתאר את המצב הזה שלכם ולא יכול לענות. תנסו למצוא תשובה.

תלמיד: כשהחבר דיבר ואני שמעתי באמת יש כזאת התרוממות, אתה מסתכל על מה שקורה בכלי העולמי והערבות מבחינה חיצונית, היא ממש גלויה, רואים אותה, אז חסר לנו משהו בכל זאת. אז יש הרגשה שמה שחסר, זה דווקא משהו פנימי. וכשאתה מגיע לחברים עם זה שאתה מבטא את זה שבאמת חסר משהו, ואתה בא לחברים בעשירייה, אז הם מגיבים מבחינה חיצונית ואומרים שהכול בסדר מבחינה חיצונית, מה אתה עכשיו קופץ עם החיסרון הזה שלך?

אני מבין, אבל צריך עוד לעבוד על זה. הם כנראה לא מרגישים את החיסרון שלך, את הרצון שלך.

שאלה: האם אפשר להגיד שערבות זה אומר לפנות בתפילה לבורא עבור הצרכים, החסרונות של החברים שלי?

ערבות היא כשאני פונה לחברים כדי לקבל מהם כוחות להחזיק את עצמי יחד איתם. ואז מגלים בקשר בינינו את כוח הבורא ועל ידי הכוח הזה הולכים קדימה.

שאלה: להיות בחיסרון בשביל לגלות את החסרונות של החברים, האם זה צריך לבוא מתוך מאמץ פנימי או בגלוי מהחברים?

ממאמץ פנימי.

קריין: קטע מס' 3.

"דווקא ע"י הערבות, שזהו בחינת שכולם נחשבין כאחד, ע"י זה דווקא עיקר קיום התורה. כי עיקר האהבה ואחדות, הוא בבחינת הרצון, שכל אחד מרוצה לחברו, ואין שום שינוי רצון ביניהם, ונכללים כולם ברצון אחד, שעל ידי זה נכללין ברצון העליון, שהוא תכלית האחדות." 

("ליקוטי הלכות". חשן משפט, הלכות עָרֵב)

שאלה: אני חושב שכולנו כבר מבינים מה זו ערבות חיצונית. מה זו ערבות פנימית?

ערבות פנימית היא שאני לא מדבר ולא חושב אלא אני מרגיש. יש מוחא ויש ליבא, מוח ולב, אז אני מרגיש בתוך הלב שלי שאני נמצא בערבות עם החבר, שאי אפשר להפריד בינינו. לב אתה לא יכול לחתוך, מחשבה אתה יכול איכשהו לחלק לכאן או לכאן ויבואו מחשבות אחרות, אבל הלב הוא הרבה יותר פנימי, לכן אנחנו צריכים להבין שהערבות צריכה להיות בלב האדם. בחיבור הלבבות אנחנו מגיעים ללב אחד, לכלי אחד, לסירה אחת, וכך אנחנו יכולים להגיע למטרה.

תלמיד: מה זו ערבות פנימית כלפי החברים?

ערבות אמיתית כלפי החברים היא שאני מוכן לעשות הכול כדי להביא להם את כל מה שהם דורשים להשגת המטרה, ואני בעצמי נכלל בהם ורק את זה אני מקיים.

תלמיד: כשאני מקיים, אז זה בכל זאת משהו חיצוני, אלו כל הפעולות שאנחנו מוכנים לעשות אחד בשביל האחר. מה אני חייב לעשות עבורם מבחינה פנימית?

אני מדבר על חיבור פנימי ולא על מה שאתה מדבר במילים. מהחיבור הפנימי הזה אתם צריכים להגיע למצב שמה שיש בלב אחד יהיה מורגש בלב האחר וכך בכולם.

שאלה: אמרת בשיעורים הקודמים שאנחנו צריכים להרגיש או להחתים את הערבות ממש על העצמות שלנו. איך אנחנו יכולים להגיע לזה?

אנחנו צריכים להיות כל כך מחוברים בינינו ועם הבורא עד שלא נוכל להעדיף חלק אחד על האחר, כלומר החבר והבורא הופכים להיות בשבילי כאחד, וכך אנחנו מתקרבים למטרת הבריאה. אין לי מילים כל כך.

שאלה: האדם הראשון שהיה לפני השבירה והאדם הראשון שנחזור להיות בגמר התיקון, האם יש הבדל ביניהם?

כן. כי אדם הראשון אחרי השבירה וגמר התיקון, תיקון השבירה, הוא מגיע לדרגה שהיא פי תר"ך פעמים יותר מאשר הוא היה לפני השבירה.

תלמיד: האם זה קשור למה שאמרת שבאדם הראשון לפני השבירה היה ראש, תוך, סוף, ואחרי זה לא יהיה?

אחרי זה לא יהיה. יהיה פשוט עיגול אחד.

שאלה: מה זה אומר בעבודה הזאת של הערבות לתת עד טיפת הדם האחרונה?

שלא נשאר לי כלום, בכל מה שיש לי אני נכלל בחברים. אני לוקח את כל המשימות שיש לפניהם ונמצא בהן כדי לקיים אותן. זה נקרא שאני נמצא בערבות השלמה בתוך החברים.

שאלה: שמענו איך לעבור מערבות לאמונה למעלה מהדעת, או שזה תהליך הפוך?

לא, אנחנו עוד נלמד איך הם קשורים זה אל זה.

קריין: קטע מס' 4.

"הרגש התפעלות, המגיע לאדם בעסק המצות בין אדם למקום, הוא שוה לגמרי עם הרגש ההתפעלות, המגיע לו בעת עסק המצות שבין אדם לחבירו.

כי כל המצות מחויב לעשותם לשמה, בלי שום תקוה של אהבה עצמיית. כלומר, שאין שום הארה ותקוה חוזרת אליו, על ידי טרחתו זו, מתשלום גמול או כבוד וכדומה. אשר כאן, בנקודה הגבוה הזאת, מתחברים אהבת ה' ואהבת חבירו לאחת ממש."

(בעל הסולם. "הערבות", אות כ"ב)

קריין: קטע מספר 5.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך, שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה, וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. [...] ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים."

("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)

תקרא שוב, זה מאוד חשוב.

קריין: קטע מספר 5.

"האדם יש לו להתפלל תמיד בעד חבירו, שלעצמו אין יכול לפעול כל כך," זה משפט מאוד חלק, כביכול אין כאן שום דבר, אבל הוא בעצם אומר לנו שאל לנו לדאוג עבור עצמנו, אנחנו חייבים לדאוג רק עבור החברים והחברים עבורנו, רק בצורה כזאת אנחנו יכולים לקדם זה את זה לקראת מטרת הבריאה. "שאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים. אבל על חבירו הוא נענה מהרה," ועוזר לו. "וכל אחד יש לו להתפלל בעד חבירו, ונמצא זה פועל לזה חפצו וזה לזה, עד שכולם נענים. [...] ערבים זה לזה פירוש עריבין, לשון מתיקות, מפני שממתיקין זה לזה בתפלתם שמתפללין, כל אחד בעד חבירו, ועל ידי זה הם נענים."

("נועם אלימלך". ליקוטי שושנה)

שאלה: האם ערבות אמיתית יכולה להיות לפני גמר תיקון?

ערבות לא יכולה להיות לפני גמר תיקון, ערבות אמיתית מביאה את כולם לגמר התיקון.

שאלה: רצון העליון הוא תכלית האחדות. אם בקבוצה אנחנו רוצים שזה יהיה הבסיס החדש, איזה מדרגות אנחנו יכולים לבנות?

חיבור, אין יותר. ערבות זה חיבור הדדי, שאני דואג לחיבור שלך עם האחרים ועם הבורא, ואתה דואג לחיבור שלי עם האחרים ועם הבורא. אף אחד לא דואג לעצמו, כי הוא לא מסוגל. "ערבות" הכוונה היא, שאף אחד לא מסוגל לתקן את עצמו, אלא כל אחד יכול לגרום לתיקון של הזולת. ולכן אנשים נותנים יגיעה במשך כל החיים ולא מצליח להם שום דבר, מפני שהם לא מרגישים שאף אחד לא יכול לדאוג לעצמו, אלא כל אחד פועל ברוחניות רק במידה שהוא יכול לצאת מעצמו ולעזור לזולת.

תלמיד: האם למתחילים אמונה מעל הדעת היא שהחיבור הוא זה שמהווה לנו את הבסיס לערבות?

נגיד, כן.

שאלה: האם התפילה היא כבר ערבות או שהיא כלי כדי לעורר את הערבות?

תפילה היא עדיין לא ערבות, אלא חייבת להיות הכרת החיסרון בחיבור ואז יוצאים לתפילה. אלו דברים מאוד לא פשוטים, קשה לדבר עליהם, כי המילים לא מכסות את ההרגשה.

שאלה: כתוב פה שכל אחד עובד עבור הזולת עד שכולם יקבלו מענה. איזו תשובה כולם צריכים לקבל?

שיש חיבור ביניכם ובחיבור הזה מתגלה הבורא. שמצד הכלי אנחנו מגיעים לכזה חיבור שהכלי הזה נעשה שווה ערך לאור, זה נקרא "חשכה כאורה יאיר", ואז בכלי הזה מתגלה הבורא.

שאלה: חבר שלנו היה חולה הרבה זמן ואתמול הוא הלך לעולמו. על מה אנחנו צריכים להתפלל?

לא צריך להתפלל, אתם צריכים להמשיך את העבודה שלכם.

שאלה: מה זה אומר שממתיקים, ערבים זה לזה בתפילות?

עוזרים אחד לאחר, מראים דוגמה איך צריך לבקש, איך לדאוג לחבר.

שאלה: בקטע הקודם כתוב שמהמצוות בין אדם למקום, לבורא, צריכה להיות אותה התפעלות כמו מהפעולות בין החברים. מהי אותה הרגשת התפעלות שעליה מדובר כאן?

האדם מקבל כוחות מסוימים ויכול להשתמש בהם לקשר עם החברים, והוא יכול לקבל גם כוחות נוספים, גדולים יותר, לקשר בינו לבין הבורא.

תלמיד: מהן המצוות בעסק בין האדם למקום, לבורא, שאנחנו עושים בעשירייה מתוך החיבור שלנו?

יש פעולות שעוזרות לאנשים להיות קשורים זה עם זה, ויש פעולות שעוזרות לאדם להיות בקשר עם הבורא. פעולות של קשר, חיבור, או בין האנשים או עם הבורא נקראות "מצוות", מפני שאנחנו חייבים, מצווה עלינו להיות בקשר, להתחבר זה עם זה כמו שהיה לפני השבירה של הכלי הזה, של נשמת האדם, ולכן אנחנו צריכים להגיע לזה.

תלמיד: ברור מהן פעולות של הקשר בעשירייה, אנחנו דואגים זה לזה, תומכים זה בזה. מה הן פעולות של חיבור, של קשר, של העשירייה כלפי הבורא, מהי העבודה הזאת?

פעולות של קשר בעשירייה כלפי הבורא הן כשאנחנו מתחברים כולנו יחד ורוצים להשלים זה את זה כולנו יחד עד כדי כך שבינינו יתגלו תכונות של השפעה הדדית והבורא יתגלה בנו לפי חוק השתוות התכונות.

תלמיד: אבל הדבר הזה נסתר בעבודה שלנו.

לא צריך לדבר על זה, צריך פשוט כל הזמן לחשוב על זה.

שאלה: הנושא הוא "ערבות בדרך ללשמה". במה צריך להיות המיקוד שלנו, בערבות בעשירייה או בערבות כלפי כל העולם?

קודם ערבות בעשירייה, זה ברור, ואחר כך עם העשירייה יחד אנחנו רוצים להגיע לערבות עם כל העולם.

שאלה: כתוב פה בקטע, שכשאנחנו מתפללים עבור החבר אז אנחנו מקבלים תשובה מהר, וזה באמת הרבה פעמים עובד כך, אבל יש פה שלב נוסף שבו כולנו צריכים לקבל תשובה. אני מתפלל עבור החבר ואני מקבל את התשובה, אבל איך לעשות כך שכולם יקבלו תשובה? האם צריך להמשיך להתפלל?

כולם צריכים להתפלל, כולם צריכים לבקש, כי אם לא יהיה חיסרון, רצון, אז מאיפה תקבל את התשובה, לאן?

(סוף השיעור)