שיעור בוקר 22.09.2018 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

שאלות מהכלי העולמי

תלמיד: שאלות מהכלי העולמי. שני נושאים, אחד על עבודה בקבוצה והשני על הכנס. אנחנו מתחילים ב"ביטול ועבודה בחושך".

אם אני מרגיש שקשה לי יותר ויותר להסכים עם הבורא או עם הקבוצה מה עלי לעשות?

להיכנע, להרכין את הראש, להרביץ לעצמך. לבקש מהם שיעזרו לך ממש להתחבר אליהם. לעשות כל מיני תרגילים, כמה שרק אפשר שתוכל בכל זאת להתכופף כלפי הקבוצה, זה מאוד קשה. הבורא עושה תרגילים מיוחדים עם בני האדם. לפעמים זורק אותו מהקבוצה, לפעמים מחזיר, זו בעיה.

לכן דיברנו שאדם צריך כמה שיותר מהר כשהוא מגיע לקבוצה, אנחנו צריכים לבנות כזאת אווירה כבר בקמפוסים, בכל מיני מקומות, כשאדם נכנס חייב להתחיל עם כל מיני פעולות, עם כל מיני דברים, כמה שיותר לערבב אותו בכל מיני דברים. לא לתת לו ללמוד לבד, כמו סטודנט או משהו, להתחיל את זה כבר בקמפוס. חכמת הקבלה זו עשירייה. יש חלק תיאורטי, לומדים, אבל מיד באופן פרקטי מממשים בתוך עשירייה.

שאלה: כיצד לא מתבלבלים בין ביטול מתוך חשבון אגואיסטי לבין ביטול רוחני אמיתי?

הבלבול יהיה וקושי להבין וזה ייקח כמה זמן, אפילו כמה שנים עד שאדם יוכל להבדיל ביניהם. הכול האדם מברר.

שאלה: מה זה אומר להיות בשמחה בעבודה, על איזו שמחה מדובר?

שמחה עד ש"כל עצמותי תומרנה"¹. אין מה שיכול למלאות את האדם יותר מהמילוי הרוחני, שייכות לרוחניות, תענוג מהשגה, זה קורה בכלים דהשפעה. אין כנגד זה שום דבר. אוכל מין משפחה כסף כבוד מושכלות, הדברים האלה בעולם הזה, כמה שהם נראים לנו שאנחנו מוכנים לשלם על זה בחיינו, אבל זה בלתי אפשרי להשוות עם התענוג הרוחני. זה נקרא "טעמו וראו כי טוב ה'"².

שאלה: איך לשמוח בחושך? בבקשה אם אפשר לתת עצות מעשיות או תרגיל שאיתו נעבוד.

בעולם שלנו יש אנשים ששמחים מחושך, קוראים לאנשים האלה מזוכיסטים. מה חשבתם?

תלמיד: עטלף.

הוא עטלף, בסדר. מזוכיסטים. עד כמה שרע לו, אצלו פשוט יש היפוך ברגשות. אבל אנחנו גם יודעים שיש לנו חשבון הפוך. נניח אני מביא לחבר שלי איזו מתנה והוא חבר מאוד יקר לי, אבל המתנה חשובה גם לפי המתנה עצמה, כמה אני השקעתי בה. יכול להיות שאני עבדתי חודש שלם כדי להביא לו את המתנה. יכול להיות שהבאתי לו איזה דבר מיוחד שנמצא באוסטרליה שם באיזה מקום.

זאת אומרת, חשובה ההשקעה. השקעה נפשית, פיזית, ולכן כך אנחנו מודדים.

תלמיד: ממוסקבה מבקשים שתיתן תרגילים מעשיים לעבודה בחושך, איך לשמוח בחושך?

אני יכול לשמוח בחושך אם אני עובד ומשקיע מאוד כדי שיהיה לי מזה תענוג, או כדי שאני אביא למישהו מתנה, כדי שאני אקבל משכורת, לא חשוב. זאת אומרת, חושך זה לא חושך, חושך זה חוסר חשיבות המטרה. אני יכול לעבוד עשר שנים ולהיות שמח, כי יש לפַני מטרה מאוד מאוד רצינית, חשובה, שכדי להשיג אותה שווה לי עשרת השנים האלו. זה הכול תלוי בהערכה. לכן חושך זה חוסר הערכה. חוסר חשיבות, חוסר גדלות, זה החושך, אין יותר.

הבורא קטן, יש לי חושך לעבוד אותו. קבוצה קטנה, לא יכול לעבוד איתם. אבל אם זו קבוצה גדולה, קיבלו אותי לקבוצה, אפילו לא ציפיתי, לא חלמתי, קיבלו אותי באיזה מרץ, באיזו שמחה אני מגיע, מה קרה אחרי שבוע, שבועיים, שלושה, ארבעה וכולי? הכול נעלם.

אנחנו רואים שהמתחילים מוכנים לכל דבר, הכול תלוי בחשיבות, אין חושך ואור. "חשכה כאורה יאיר".

שאלה: איך אנחנו נלחמים במצבים בהם אנחנו מרגישים שהבורא לא שומע אותנו?

מצד אחד "אין עוד מלבדו", וודאי שהוא שומע כי הוא פועל. הבעיה שלנו שאני אולי יכול לשייך לבורא חצי ממה שנעשה, אבל את החצי השני, לא את החצי הראשון.

אני מרגיש רע, ואני פונה לבורא, "תעזור לי שלא יהיה לי רע", זה לא עשה לי רע, הוא עשה לי רע, איך אני פונה בחזרה אליו? אם הוא רוצה שאני אפנה אליו ועשה לי רע, בסדר, אז אני פונה אליו. אבל קודם כל אני צריך להגיד לעצמי, לגלות לעצמי שאת הכול עושה הבורא, "אני הראשון". אחרי שאני בטוח שהוא הראשון, כל מה שקרה לי, מתוך זה אני כבר מתחיל לפעול. יכול להיות דבר הכי קשה והכי גרוע בעולם, הוא עושה, אין מישהו שיעשה חוץ ממנו.

שאלה: איך אנחנו מדברים עם חבר ששומע עצה מהרב בצורה שונה ממה שהקבוצה שומעת?

צריך להסביר. תנסו יחד לדבר, יכול להיות שהוא באמת לא מבין את הדברים, ומהקבוצה, תעזרו לו להתכלל בקבוצה, הוא יתפוס אותו קו כמוכם. יותר טוב לטעות עם הקבוצה מאשר להיות צדיק לבד. אני אומר ברצינות. לקבוצה צריכים להתכלל בעיניים עצומות, זהו. להיזרק לשם וזהו. ואם אני צודק, מאה אחוז צודק, זאת אומרת, זה בטוח. מה כתוב על זה? "אפילו כל העולם אומר לך צדיק אתה, תהיה בעיניך כרשע".

זאת אומרת, אין לך בדיקה שאתה צודק או לא צודק אפילו כל העולם יגיד לך, אתה חייב להתכלל בקבוצה, כי בקבוצה אתה מגיע לרמה הרוחנית הבאה של תפיסת המציאות. אתה יכול להיות חכם, זה נקרא חכם בלילה, כי אתה בחושך, אתה יכול להיות חכם במצב שלך עכשיו וצודק במאה אחוז, אבל כשאתה נכלל בקבוצה אתה עולה רמה, אתה מגיע לדרגה הרוחנית. כי אתה נכנס בעשירייה, בה-ו-י-ה, ואז כל החכמה שלך שנשארת למטה אין לה שום ערך.

לכן הקבוצה חייבת לעבוד על האדם הזה, למשוך אותו לקבוצה ולהסביר לו את הכרחיות הדברים. והוא חייב בכוח להתכלל ולהוציא מעצמו את כל החכמות, וככה כמה שיותר עם ראש ריק להיכנס פנימה, אז יהיה חכם.

תלמיד: מהי המתנה הטובה ביותר לחבר?

תראה לו שאתה אוהב אותו. מה הוא צריך? הוא צריך תמיכה ממך. תבוא אליו ותגיד, אני בכל דבר אני אתמוך בך תמיד. בדרך שלנו אתה יכול לסמוך עלי. כך צריך כל אחד להגיד לשני. וברור לכל אחד שהוא לא יכול, וברור לכולם שזה הכול אולי מילים, אבל תראו עד כמה שזה עוזר, כי כבר במאמץ הזה להגיד, יש שם אור עליון. ככה זה עובד.

תלמיד: מה זה נקרא להשקיע בחברים בצורה פנימית ובצורה חיצונית?

בצורה חיצונה זה יכול להיות שמה שאנחנו עושים סעודות, חגים, כל מיני דברים. ובצורה פנימית זה שאני מתפלל עבורם. "המתפלל עבור חברו זוכה תחילה". זה חשוב. לא שאני זוכה תחילה, ולכן אני מתפלל עבורו, זה לא נקרא שאני מתפלל עבורו, אני מתפלל עבור עצמי.

אז מתפלל עבור חברו שאני רוצה באמת להגיע למצב שאני מתפלל עבורו, ואין כאן עבור עצמי, אז באמת זוכה תחילה, מקבל רוחניות.

תלמיד: האם אני קובע את הרצון של חבריי וכיצד?

אני לא יכול לענות על השאלה הזאת. אני קובע את הרצון של חבריי? זו מערכת ואני מעדיף לא לדבר, בצורה כזאת לא. יש בזה משהו, אבל אני לא רוצה לבבר את זה בינתיים.

שאלה: יש עכשיו הכנה מאוד גדולה לכנס ויש צוות שאחראי על הכנות לשיעורים ועל קבוצות המיקוד, השאלה לגבי קבוצות המיקוד. כיוון שזה כנס חדש אנחנו מקווים שבכל שיעור תהיה קבוצת מיקוד חדשה שתדבר בשפה חדשה, שישה שיעורים בשש שפות. מהי האחריות של קבוצת המיקוד ואיך נכון לחברים שנמצאים בקבוצת המיקוד להתכונן לזה?

כן, גם אני חושב שזה טוב אם יהיו לנו קבוצות מיקוד שונות, וגם אפילו באותו שיעור שיהיו לנו כמה קבוצות מיקוד, אלו ואלו, לא חשוב. לכל שאלה יכולה להיות קבוצת מיקוד שונה. למה אני חושב שכדאי לנו כך לעשות? בכל מקום שיש שם יותר משמונה גברים יכולה להיות קבוצת מיקוד, בכל מקום. יש לך איזה מקום נידח, באיזו עיר? ויש שם שמונה גברים? תעשו גם שם קבוצת מיקוד.

למה? אתה תגיד להם עכשיו, "אם אתם רוצים להיות קבוצת מיקוד, אתם צריכים להכין שמונה אנשים שלומדים שיבואו אליכם, ויהיו עם מיקרופון, עם כל מיני דברים האלה שצריכים לשידור." כי כשאנחנו בונים את הכנס הזה העיקר שנקבץ כמה שיותר אנשים מכל מיני מקומות ויש כאלה. ראיתי אתמול מוורשה, היו חבר'ה, הם גם יכולים. לא במקום שבו הם גרים כל השמונה או עשרה אנשים, אלא מסביב, איזה 100 קילומטר מהם. אז מה? שיבואו ויהיו קבוצת מיקוד. לכן כמה שיותר. אם אנחנו נקבל מארבעים, מחמישים מקומות, תגובות כאלה שיש להם קבוצות מיקוד, אנחנו מקבלים אותם, זה דבר אחד.

דבר שני. קבוצת המיקוד הזו היא סך הכול פועלת נניח רבע שעה, עשרים דקות, אחר כך קבוצת מיקוד אחרת. קבוצת מיקוד אחרת. ולכן זה לא נורא שהם קצת חלשים, או קצת יותר. אני שואל את השאלה, אני תמיד שואל את השאלות ומה שהם אומרים, מה שכולם שומעים זו כבר תוצאה, תוספת. בהתחלה יש פסוק, את הקטעים האלה אני עוד מסביר לפני זה, אחרי זה, ואחר כך שואל שאלות. זה לא נורא, זה לא תלוי כל כך בגובה של החברים בקבוצת מיקוד. אני רק בעד לעשות אותם בכמות כמה שיותר, לזה מוסקבה צריכה לדאוג. לא רק מוסקבה, שם יהיו קבוצות מיקוד בספרדית, בצרפתית, בגרמנית, שיהיו ככה.

כן. אנחנו רק רוצים לדעת מראש על זה, כי אנחנו אחראים על התרגום, אז להיות מוכנים לזה.

תלמיד: בהמשך למה שאמרת ובהמשך למה שביררנו במחלקה הטכנית ומה שכתבת, בכל שיעור יהיו לא קבוצת מיקוד אחת, אלא שלוש שידברו.

שלוש אני לא כתבתי, מצדי שיהיו עשר.

תלמיד: אם הרעיון של הכנס הוא שאין מאזינים, אלא כולם צריכים להיות כלולים בתוך הסדנה, בתהליך כמשתתפים.

בטח שזה הכי טוב.

תלמיד: אם כך, מה תפקיד קבוצת המיקוד?

אז שכולם יהיו בקבוצת המיקוד, בכל מקום. כולם מדברים, כולם דנים, וקבוצת המיקוד היא כאילו אלו שנמצאים בכל זאת, ויש כאלו הרבה שהם בודדים, אז הם ישמעו את קבוצת המיקוד.

תלמיד: יש עכשיו שלב של הכנה, אז מה התוצאה המצופה מהכנס ובמה להתרכז בשלב ההכנה?

הכנס צריך לתת לנו התרחבות לכל הכיוונים, שאנחנו נחבר לכנס אנשים הכי הכי רחוקים מאיתנו שישתתפו בו בכל הצורות. זה לא כנס מקומי, זה כנס וירטואלי. וירטואלי זה כל אחד יכול להיות. זה דבר אחד.

גם כשאנחנו נלמד בכנס דברים שהם יסודות של חוכמת הקבלה, והיסודות האלה הם חשובים מאוד ונקווה שאנחנו נשמע ונקלוט אותם כבר בדרגה יותר גבוהה. חיבור, שאנחנו כל כך עכשיו עובדים על זה מצפים מכולם שאנחנו נצטרף לעשיריות, אני חושב שאנחנו נוכל להצליח בזה, ואחרי זה תהיה לנו הפצה. אנחנו צריכים לצאת להפצה, לכן כנס זה גם סיכום ממשהו שהיה ותחילה למה שיהיה, להפצה העולמית. העולם מתקדם מהר מאוד לכאלו מצבים, שאנחנו חייבים להחדיר בו את הידיעה על חוכמת הקבלה, על התיקון. לכן כנס זו התחלה לתיקון העולם ממש.

תלמיד: בהתחלה הכנס תוכנן ככנס פיזי במוסקבה, אחרי זה במרחב הווירטואלי שמרכזו במוסקבה. אחרי זה כנס וירטואלי עולמי בדגש על הקבוצות דוברות רוסית, עכשיו הכנס עולמי באופן מוחלט. איך קבוצת מוסקבה יכולה לקבל את ההזדמנות המדהימה הזאת לביטול ולחיבור עם הכלי העולמי?

אני מאוד שמח לראות מהצד עד כמה שקבוצת מוסקבה משתדלת להתקפל, אמנם שזה קשה, הם גאוותנים גדולים, אבל זה פועל לטובתם. אני לא חושב שלא נשארה להם עבודה בכנס, בכנס וירטואלי נשאר הרבה. זה שיהיה כנס וירטואלי אנחנו החלטנו כבר מזמן. אני לא יודע, לי נראה שיש הרבה עבודה, עבודה אירגונית וירטואלית למוסקבה נשארת, אז צריכים לעשות.

מה היה אם היו מקבלים אלף איש באיזה מקום בפרברי העיר? ומה מזה? כמה אנשים לא היו מגיעים? כמה אנשים לא היו מתארגנים? אנחנו במקום זה צריכים לתת ממש תשומת לב, לחץ על ההתארגנות לעשיריות בכל מקום שבעולם.

תלמיד: איך לתת תחושה של שוויון לכל הקבוצות שמשתתפות בכנס?

דווקא כאן יהיה ככה. זה דווקא יהיה כך, כי במה שונה קבוצה מקבוצה? כל קבוצה מתחלקת לעשיריות. אז יש קבוצה שמתחלקת, נגיד כאן, שיהיו כאן ארבעים עשיריות ויש קבוצה שיש לה בקושי עשיריה אחת. אז מה? בכל זאת אנחנו סופרים עשיריות, לא יותר. וחשוב לנו באמת מספר עשיריות שאנחנו נוכל לספור.

תלמיד: זו צורה חדשה לחלוטין של הכנס, שעוד לא ברורה לנו.

כנראה שיהיה ככה גם. אנחנו יכולים לעשות כאלה כנסים אפילו פעם בחודש.

שאלה: איזה עוד סימנים של הצורה החדשה הזאת, כדי שנוכל איכשהו להסתגל אליה? אמרת שתהיה כמות מקסימלית של אנשים בכל מקום פיסי. שלכל מי שיש הזדמנות להתחבר פיסית.

קודם כל, מה שחשוב לנו שיהיו כמה שיותר עשיריות, אמרתי. כמה שיותר עשיריות. אנחנו רוצים שכך זה יתארגן, בכל מקום שרק אפשר. יש לך איזה כפר ברוסיה או בפולניה או באירופה, לא חשוב, עיר קטנה, שיהיו עשיריות. אנחנו רוצים התארגנות של האנשים. אנחנו אחרי הכנס הזה שיהיה באוקטובר.

אחר כך יכולים לעשות אותו בדצמבר שוב, אחרי חודשיים. אחר כך יש כנס גדול בישראל, אחר כך עוד חודשיים כנס כזה וירטואלי. אחר כך יהיה כנס באמריקה. אחר כך יהיה כנס באפריקה. אבל בסופו של דבר, העולם הוא מתקדם למצב שאנחנו לא נוכל לעשות כנסים גדולים. לא יכולים.

איך תעשה אותם בדרום אמריקה, איך תעשה? יש עשרים מדינות, אתה תעשה מדינה מדינה כנסים? לא. הם בעצמם לא יכולים לבוא ממדינה למדינה, זה מאוד יקר. אז מה עושים? לכן אין לנו ברירה, הצורה הזאת היא צורה העתידה.

יישאר כנס בישראל. אני גם לא בטוח אם זה יהיה בעוד שנה, השנה אנחנו החלטנו, סיכמנו איתם, חתמנו, אז זה יהיה. אבל בשנה הבאה אני כבר לא חושב. לא חושב. בשביל מה, אם אנחנו יכולים לעשות את זה כאן. יכולים לעשות כנס כדי ככה, להכניס כמה שיותר מהעם, אבל בעצם אני חושב זאת הצורה שהיא תהיה. לא יהיה כסף לאנשים לנסוע לכנסים, לא יהיה לנו מקום ואמצעים להקים אותם. כך אני חושב.

חוץ מעשיריות שאנחנו צריכים לארגן בכל מקום וקשר בינינו, אנחנו צריכים לפני כנס להכניס כמה שיותר אותם לעבודה. לדון על תכנית הכנס, על השיעורים, על החומר לשיעורים, כל מה שהם רוצים צריכים לקבל, צריכים לעבוד על מה שמקבלים. לעשות מזה ממש עבודה, שהיא תקשור אותנו בינינו. כנס הוא חייב להיות באמת המחבר, אמנם שכל אחד בעשירייה שלו.

זה מה שאני מקווה שנעשה. וכאן אני מאוד מצפה מקבוצת מוסקבה שהיא תיתן דוגמה הנכונה. שהיא תיתן דוגמה נכונה, שהיא רוצה לחבר את כולם, ולא לשלוט אלא לחבר את כולם.

(סוף השיעור)

heb_o_rav_2018-09-22_lesson_sheelot-kli-olami_n1_p3_hd