שיעור בוקר 05.12.2019 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

העבודה באמונה למעלה מהדעת – קטעים נבחרים מהמקורות

קריין: השיעור בנושא: "אמונה למעלה מהדעת".

זה נושא שעליו כל הזמן צריכים לחזור, כלפיו יש לנו עליות, ירידות, כל העבודה היא בזה. אמונה למעלה מהדעת זאת אומרת השפעה למעלה מהקבלה, כשאדם כבר עובר למצב שהוא חי בכוח השפעה, ודאי שיש לו ירידות ושוב עליות לקראת זה, אבל כבר הוא מתחיל לרכוש את השטח הזה "שדה אשר ברכו ה'", ששם הוא נמצא בהבנה, בהכרה, בנטייה, בדבקות לאמונה. יש בזה הרבה מה ללמוד מהחיים שלנו הפנימיים ונעבור את הפסוקים האלה, אין מה לעשות, כדי לזרז את התהליך, אנחנו דרך הפסוקים בלבד יכולים כך ללמוד את זה, אמנם שאתם יכולים לחטט בכל הכתבים של בעל הסולם ורב"ש, אם אתם רואים משהו שמתאים לאותו נושא, אדרבה אנחנו גם כן נחבר לכאן את הקטעים שתמצאו או אפילו מאמרים ונלמד אותם יחד. חוץ מזה אני מבקש ברגע שאתם קוראים, שומעים איזה פסוק, תתכוננו לסדנה.

קריין: קטע מספר 32.

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת, כלומר זה שהוא מאמין לו, הוא בגלל שהדעת לא מתנגד למה שהוא מאמין, כלומר שאין סתירה בין זה שהוא מאמין לו, לבחינת הדעת, נמצא, שאצלו האמונה הוא למטה מהדעת, והדעת יותר חשוב, כלומר, זה שהוא מאמין לו, הוא מטעם שאין הדעת מתנגד. אמנם אם זה יהיה בסתירה להדעת בטח הוא לא יאמין. וזה עוד לא נקרא אמונה למעלה מהדעת.

ב. שהוא אמר לו הרי לך אלף דולר. והמקבל, הלך וסוֹפר אותם שלוש פעמים, וראה שיש שם אותו הסכום, והוא אומר להנותן אני מאמין לך שיש כאן אותו סכום. כמו שאתה אומר, בטח שהאמונה הזו, לא נחשב לאמונה.

ג. שספר את האלף דולר ג' פעמים, וראה שחסר שם דולר אחד, והוא אומר להנותן אני מאמין לך, שיש כאן אלף דולר, כאן, הלא דעת והשכל אומר, שיש כאן חסרון. והוא אומר, שהוא מאמין. נמצא, שזה נקרא למעלה מהדעת אמיתי."

(רב"ש - ב'. מאמר 23 "מהו, ענין טהרת אפר פרה, בעבודה" 1991)

שאלה: מה זה נקרא, מאמין, זה מבלבל מאוד?

"מאמין" זה נקרא שמקבל את מה שאומר השני כעובדה.

שאלה: לא מובן, מה זה אמונה למטה מהדעת?

נקרא שוב.

"באמונה, יש להבחין ג' הבחנות:

א. הוא למשל איש אחד נותן לחבירו אלף דולר, והאדם מקבל אותם, והוא מאמין בטח היות שאיש זה הוא חבר שלי ואדם מסודר. בטח אם הוא נותן לו את הסכום הנ"ל, בטח יש שם אלף דולר, ואינו צריך לספוֹר, וזה נקרא אמונה שהוא למטה מהדעת," זה שאני לא בודק זה נקרא "אמונה למטה מהדעת" זאת אומרת אין לי דעת אני לא ספרתי, אלא אני מאמין שככה זה, זו אמונה למטה מהדעת, שהאמונה עוד יותר למטה מהדעת, אין לי דעת יש לי דעת רק לפי מה שאמרו לי, זו אמונה עיוורת יש לזה הרבה אולי שמות אבל ככה זה. ברוחניות זה לא מתקבל, זה מתקבל באמונת רחוב, אמונה דתית שאומרים ואדם מקבל את זה ככה, בום, מה שאמרו לי, לפי זה. זה נקרא "גירסא דינקותא", אמונה למטה מהדעת.

שאלה: למה הוא צריך לספור, אם יש לו אמונה למעלה מהדעת?

הוא צריך לדעת לפי דעתו מה קורה. אמונה למטה מהדעת זאת אומרת אין לו דעה, אין לו דעת לא בודק, מקבל את הדעת של השני ולכן האמונה שלו היא למטה. אין כלפיה מדידה, כי לא ספר, הוא לא עומד על איזו מדידה.

שאלה: באמונה למעלה מהדעת אחרי שהוא ספר תשע מאות תשעים ותשע ואז הוא מקבל מעל הדעת שזה אלף, הוא עדיין ממשיך להרגיש שבתוך הדעת זה תשע מאות תשעים ותשע, זאת אומרת הסתירה נשארת כל הזמן או שהיא נעלמת?

לא נעלמת אחרת למעלה מהדעת נעלם, הוא יודע שלפי דעתו זה תשע מאות תשעים ותשע, נגיד או דולר אחד ושהוא מקבל את זה כאלף. הפער הזה נותן לו את הדרגה הרוחנית שלו.

שאלה: זאת אומרת יש לו הרגשה ברורה של שני כלים בו זמנית?

ודאי, אחרת איך יכול להיות שהאמונה למעלה מהדעת, שתי הנקודות האלה הן צריכות להיות מלכות ובינה, הן צריכות להיות כאן ברורות.

שאלה: צריך שיהיה לו איזה תרוץ או הסבר למה הוא פועל למעלה מהדעת או שעצם הפעולה מספיקה?

את זה אחר כך הוא יסביר, אין לנו עכשיו לדבר על בשביל מה זה, למה זה, אלא אומר על שלושת הנקודות, למטה מהדעת, בתוך הדעת, ולמעלה מהדעת.

שאלה: בלמעלה מהדעת מה ההבדל בין זה לבין ויתור או תרוץ או מהפה ולחוץ?

אם הוא מקבל בלי לספור, כמו שזה כאן, זה נקרא שהוא מאמין.

תלמיד: זה למטה מהדעת

וזה נקרא למטה מהדעת מפני שאין לו דעת, הוא לא ספר. אז מה אתה שואל?

תלמיד: אני שאלתי אבל על למעלה מהדעת. הוא ספר ראה שחסר דולר ואמר לו אני מאמין לך.

אפילו כמה פעמים ספר.

תלמיד: אפילו שלוש פעמים כתוב.

ומה אז?

תלמיד: אז יכול להיות שאמר לו את זה מהשפה ולחוץ, יכול להיות שהוא ויתר על הדולר

לא, מה אתה מוסיף? תלך לפי מה שכתוב, אל תהיה חכם.

תלמיד: רב"ש אמר שספר שלוש פעמים

רב"ש אמר כאן, זה לפי דעתי, ודעת זו הוכחה, כאן זה לפי דעתי תשע מאות תשעים ותשע, אבל אני מקבל את זה כאלף. אז יש לו פער בין דעת ואמונה למעלה מהדעת של דולר אחד.

תלמיד: ברור שבדעת הוא חישב שחסר דולר אבל מה קורה לו באותו רגע בלמעלה מהדעת?

שהוא מקבל את זה כאלף דולר.

תלמיד: בלב שלם?

כן. עכשיו השאלה, לפי מה הוא הולך? אם הוא ילך בחנות אז ודאי שזה לא יעזור לו, מדובר לא על המישור הזה, מדובר על המישור הרוחני, במישור הרוחני אנחנו חייבים ללכת עם למעלה מהדעת, שם אנחנו בונים את היחס שלנו לבורא למעלה מדעתנו וכך יותר ויותר. אתה יכול להגיד שזה לא מציאותי וזה לא נכון ועל מה אנחנו מתבססים, הרוחניות מתבססת על כוח אמונה ולא על כוח הידיעה.

אני מבין שאתם לא לא מרגישים את היסוד לזה, על סמך מה אנחנו עושים, איפה איזה בסיס לי, אני הולך לפי מה שהשני אומר לי? כן. למה? כי אני לא רוצה להסתמך לעמוד על מה שאני מרגיש בתוך הרצון לקבל שלי, עד כמה שאני יכול לבטל את עצמי כלפי העליון זה כוח האמונה שלי בהתאם לזה אני יכול ללכת בכלים של העליון.

שוב, זה לא בגשמיות שכאן זה שטח אחד, זה ברוחניות שיש לי אני ויש לי עליון, אח"פ דעליון ואני הולך לפי אח"פ דעליון, אני נכלל בעליון, בדעה שלו ואז שאני דבוק לעליון אז אני יכול לעלות עימו, וזה רק בתנאי שאני מקבל את דעתו שזו האמונה שלי, זה הפער בין המדרגות בין תחתון לעליון. מפני שלפי הכלים שלו זה אלף לפי הכלים שלי זה תשע מאות תשעים ותשע.

שאלה: הייתי רוצה לדעת במה הוא מחליף את הדולר האחד הזה?

באמונה. הוא מוסיף מה שחסר לו, דולר אחד. הוא מבין, הוא מרגיש, הוא יודע שיש לו 999 בכיס, אבל בכלים דעליון יש לו 1000.

תלמיד: זה בהרגשה שלו.

זאת הרגשה. את ההרגשה הזאת הוא ממלא עכשיו בכוח העליון.

תלמיד: וכך הוא מרגיש שלם.

מרגיש שהוא שלם על חשבון העליון. שאת זה העליון עושה לי.

שאלה: גודל האמונה נמדד על פי התנגדות הרצון לקבל שלי, הדעת שלי? אם חסר דולר אחד זה בסדר, אבל אם חסר 900 דולר, אז גודל ההתנגדות שלי גדול יותר.

אז האמונה נמדדת לפי 900 דולר שחסרים או 999, או בכלל אין שם שום דבר. אין. קיבלתי מעטפה, הוא אומר "אני מחזיר לך 1000 דולר", אני פותח ואין כלום.

תלמיד: זה נבנה בהדרגה, זאת עליית מדרגה מבחינת ההתנגדות שלי?

כן.

שאלה: חייבת להיות התנגדות בין דעת לאמונה?

ודאי. איך יכול להיות שלא? איך תעלה למדרגה יותר עליונה אם אתה לא קובע ש"זו דעתי, וזה למעלה מדעתי". דעתי זה לפי מה שאני יודע עכשיו שספרתי ג' פעמים, נגיד 999 או בכלל כלום, ודעת של המדרגה העליונה היא ששם הסכום שלם, 1000 דולר. ואני מקבל את הדעת של העליון כעובדה, אני רוצה להיכנס לכלים שלו. אני רוצה להיכנס לדרגה שלו, להתכלל בו כעובר. אז אני צריך לסגור את העיניים שלי, למרות שאני יודע ששם יש 999 או דולר אחד או בכלל כלום, ואז אני מתנתק מהדרגה שלי, שאני יודע מהי, כמה שספרתי, ועולה לדרגה של העליון, דבוק לעליון. אבל יש לי שתי הבחנות, דעת, ולמעלה מהדעת.

תלמיד: וזה תמיד הדרגתי, זאת אומרת כל פעם זה דולר אחד, שני דולר?

כמה שחסר? כן.

תלמיד: או שזה משתנה?

לא.

תלמיד: זה הדרגתי.

כן. גם בכמות וגם באיכות. יש כאן הרבה דברים.

שאלה: אם חסר לי דולר אחד במעטפה, ואני קיבלתי את זה שיש לי חיסרון, האם אני שמח מזה?

אני לא יודע אם אתה שמח מזה, תשאל את עצמך. אם אתה דבוק לעליון אתה מבין שהעליון מזמין אותך להתכלל בו בדולר אחד. אבל אם חסר 999 או בכלל חסרים כל 1000 הדולר, אז בהתאם לזה אתה צריך להיות עוד יותר שמח שיש לך עכשיו אפשרות להידבק לעליון בכל האח"פ שלו.

תלמיד: זה אומר שכמה שיחסר לי מהכלים האלה, אני צריך לשמוח?

זה קובע את מידת הדבקות שלך בעליון.

תלמיד: זאת אומרת שיש לי את הקשר הזה עם העליון.

כן.

שאלה: הרי אנחנו לא מדברים על כסף, אז על מה הוא מדבר?

מדובר על דעת ולמעלה מהדעת.

תלמיד: אבל למה הוא מתכוון בדוגמה על הכסף?

לעובדה. כסף זה עובדה. שלפי דעתי זה ככה ואני הולך לא לפי דעתי, אלא לפי דעת העליון, ודעת של העליון הפוכה מדעתי.

תלמיד: ובדרך הבורא מסדר לנו כל מיני מצבים כדי שנבחן את האמונה, שנתעלה מעל זה. אז האדם נמצא באיזה חוסר ביטחון או בפחד.

יש לו קבוצה. בלי זה אי אפשר. איפה אנחנו בודקים איך אנחנו רואים את העליון? אנחנו צריכים לתרגם את יחס הבורא אלינו כמו יחס הקבוצה אלינו. אני נמצא בקבוצה, כמו שהקבוצה מתייחסת אלי זה יחס הבורא אלי.

אתה יכול להגיד, "מה פתאום, קבוצה זאת קבוצה, בורא זה בורא", "קבוצה זה חברים, זה כמוני רק הכפילו אותם פי עשרה, אבל כל אחד כמוני". לא, לא נכון. אם אני מקבל אותם כקבוצה אחת, זאת נוכחות הבורא, זאת הופעת הבורא כלפיי.

ואז מה שהם אומרים, עושים, לא חשוב לי מה, אני מקבל את זה כאותה מעטפה שיש בה את כל ה-1000 דולר. למרות שאומרים לי שטויות כאלו שאני לא רוצה לשמוע ואני מבטל אותם. אני יותר חכם מהם, באמת יותר חכם. אני יודע שהם עכשיו אומרים לי משהו וזה לא מתקבל לפי דעתי, אבל אני מקבל את זה. ולמרות שלפי דעתי זה לא נכון, אני מקבל. אני גם יודע שאם אני אגיד להם עכשיו מה אני חושב, הם פתאום יגידו, "יופי, איזה פתרון, כמה אתה חכם. אנחנו מקבלים את דעתך". אני לא רוצה את זה, אני רוצה לקבל את דעתם.

זאת אומרת שדעתם הפוכה מדעתי ואני יודע שאני צודק, ועובדה שאם הייתי אומר להם את דעתי הם היו מקבלים את זה בשמחה כפתרון, אבל אני לא אומר להם את זה. אז בזה אני מוריד את הקבוצה? את עצמי? אני בזה כאילו מפריע להתקדמות שלי ושלהם? אני בזה מבטל את הדעת? אנחנו כולנו כאילו נשארים בדרגה יותר קטנה כי אולי יש לי משהו להוסיף לקבוצה?

אם אני לא אקבל את דעתם, אני לא אלך למעלה מהדעת שלי. ויוצא שלמעלה מהדעת שלי, שאני הולך בצורה כזאת, זה שווה יותר מהדעת הטובה והיפה שהייתה לי. כי למעלה מהדעת זו כבר רוחניות ודעת זו גשמיות.

לא נורא, לאט לאט. אלה דברים שצריכים יותר ויותר לעבוד עם זה, לחשוב על זה.

שאלה: איך אני בכל זאת מבטל את ההתנגדות?

אתה לא מבטל את ההתנגדות.

תלמיד: זה נשאר אצלי?

בטח. זה נקרא אמונה למעלה מהדעת. יש דעת, דעתי ואני עומד על זה, זאת הדרגה שלי. והדרגה של העליון זה נקרא כלפיי "אמונה". הוא אומר, קח 1000 דולר, אני פותח את המעטפה, ריקה, ומה אני עושה? או שאני לוקח את דעתו, שזה נקרא אמונה שלי, או שאני נמצא בדעתי, ואני אומר, "אין כאן כלום, תראה בעצמך". מה הוא אומר לי? "אני יודע שאין שם כלום, רק רציתי שאתה תידבק אלי למעלה מדעתך. הדרגה שלך זה 0, בדרגה שלי זה 1000". זאת לא אמונה עיוורת, זה לא אמונה דוסית.

שאלה: זאת בדיוק השאלה. אמונה זאת תכונת ההשפעה?

הם מקבלים את זה כדעת, זה נקרא גירסא דינקותא, "כך לימדו אותי, כך אמרו לי".

תלמיד: וזה לא מבטל את מה שהוא מרגיש. גם אם הוא אומר "זה מה שלימדו אותי" ובדעת קרה לו משהו, איזו הרגשה לא טובה, והוא מתייחס לבורא כטוב ומטיב, זה לא מבטל את מה שהוא מרגיש. מה ההבדל בין זה לגישה של המקובל שגם לא מבטל את מה שהוא מרגיש ורוצה להידבק בעליון?

אז יש לו פער כזה בין מה שהוא מקבל לפי דעתו למה שהוא מקבל לפי אמונתו.

תלמיד: מה זה אמונתו? זה הרגשת הבורא כטוב ומטיב?

אני לא יכול להיכנס לזה. אין מילים. נעבור עוד כמה פסוקים, אנחנו נמצא. אתה אומר נכון, אבל אם נמשיך לדבר אנחנו נאבד את ההבחנה הזאת, בין תחתון לעליון.

קריין: קטע מס' 33, מאמר "מלא כל הארץ כבודו" של רב"ש.

"מטרם שהאדם מוכשר להשיג את האמת, הוא צריך להאמין, שהאמת היא לא כפי ערך ידיעתו והרגשתו, אלא שהיא בבחינת "עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו"." זאת אומרת, יש לי עיניים, יש לי אוזניים, יש לי לב, יש לי מוח, הכול יש לי. אני אדם חכם, אני מבין ומרגיש הכול. בדרגה שלי "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אני עוד על ארבע רגליים. עכשיו השאלה, איך אני עולה לדרגה יותר למעלה ממני? על ידי מה? מהי המעלית הזאת, האמצעי הזה שעל ידו אני מחליף את הרגש והשכל שלי ברגש והשכל בדרגה יותר עליונה, ברגש והשכל של העליון, זה אותו דבר?

נמצא אני עכשיו במצב שלי, "מיכאל", ואני רוצה לעלות ל"מיכאל פלוס אחד". "שזה רק מסיבת התיקון, בכדי שהאדם יבוא לשלימותו, שהוא מרגיש רק את עצמו ולא מציאות אחרת. לכן אם האדם ישיב את לבו להשתדל ללכת בבחינת אמונה למעלה מהשכל, על ידי זה מכשירו ומתקנו לבוא לידי גילוי פנים. על דרך שמובא בזהר הקדוש שהשכינה הקדושה אמרה לר' שמעון בר יוחאי "לית אתר לאתטמרא מינך", היינו שבכל מיני הסתרות שהרגיש, היה מאמין שכאן אור ה', וזה הכשירו, עד שבא לידי גילוי פנים של אורו יתברך. וזהו ענין גודל האמונה, שמוציא את האדם מכל מיני שיפלות והסתרות, אם האדם מתחזק בה ומבקש מה' שיגלה את עצמו. וזה ענין מה שאמר אאמו"ר זצ"ל, "ברח דודי עד שתחפץ", היינו שמטרם שהאדם מוכשר לגילוי אורו יתברך, מבקשים ממנו, "ברח דודי", היינו שלא יגלה את עצמו להנבראים, מטעם הנ"ל, שענין הסתרה הוא רק תיקון הבריאה. לכן האדם צריך להתחזק ולהתפלל על ב' אלה:

א. שיהיה מוכשר לגילוי אור ה'.

ב. שה' יתן לו את הכח להתחזק בבחינת אמונה למעלה מהדעת, שעל ידי זה ממזג כלים מוכשרים לגילוי פנים."

(רב"ש - ג'. מאמר 236 "מלא כל הארץ כבודו")

סדנה

מה זה נקרא שאני מבקש מהבורא כלים של אמונה למעלה מהדעת? מה אני רוצה לקבל?

*

למה עלייה רוחנית מדרגה לדרגה יכולה להיות אך ורק מדעת לאמונה למעלה מהדעת, שהופכת להיות לדעת העליון ואחר כך עלייה שוב מדעת לאמונה, למעלה מהדעת?

למה רק על ידי המכשיר הזה אנחנו יכולים לעלות מדרגה לדרגה? מה ההבדל בין שתי המדרגות האלה, בין מלכות לבינה, שאנחנו דווקא על ידי מידת האמונה למעלה מהדעת עולים כל פעם?

*

מתי האמונה שרכשתי באמונה למעלה מהדעת, הופכת להיות דעתי החדשה?

*

למה אמונה היא כצל, ש"בצילו ישבתי וחמדתי ופריו מתוק לחיכי", למה זה נקרא "צל האמונה?

*

איך אני יכול לזרז שהאמונה הנוכחית שתהפוך לדעת, לעובדה?

*

איך במשחק שלי אני, קבוצה, וקבוצה, אני, אני מזרז את התהליך הזה של אמונה למעלה מהדעת, עולה לדעת חדשה, שוב אמונה למעלה מהדעת, שוב דעת חדשה וכן הלאה? איך אני על ידי העבודה שלי עם העשירייה מהר מאוד עובר בין דעת לאמונה למעלה מהדעת שהופכת להיות לדעתי החדשה, ושוב אמונה למעלה מהדעת ושוב דעתי החדשה, וכך אני פוסע? איך זה נעשה על ידי העבודה שלי בעשירייה? האם אפשר בלי עשירייה לבצע דברים כאלה?

קריין: קטע מס' 34, מתוך מאמר "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה", של רב"ש.

"דוקא ע"י אמונה למעלה מהדעת, היינו אפילו שהוא מרגיש בחינת חושך בדרך הזה, ואף על פי שהוא מבין, שאם היה המלכות מאירה בגלוי ולא על דרך ההסתר, אלא שהגוף היה מרגיש את גדלות ה', היה לו בטח יותר קל ללכת הלאה, ולזכות להיות תמיד במצב עבודה, ולא היה לו שום ירידות, מכל מקום הוא בוחר ללכת למעלה מהדעת... היינו אפילו שאינו מאיר לו, הוא גם כן עם כל כוחו, כאילו היה מאיר לו הכל בגלוי."

(רב"ש - ב'. מאמר 6 "מהו רועי מקנה אברם ורועי מקנה לוט, בעבודה" 1991)

למה אנחנו לא מחפשים גדלות ה' בתוך הדעת? מה ההבדל בזה שאנחנו רוצים להיות דבוקים בו דרך כוח האמונה למעלה מהדעת?

דיון בעשיריות.

*

קריין: קטע מס' 35, מתוך מאמר "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" של רב"ש.

"כשהאדם מכניע את עצמו ועובד למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, היינו שמשפיל את הדעת שלו, ואומר, שדעתו אינה שוה כלום, דהיינו, שדעתו של אדם מחייבת, אם ה' נותן לו כל צרכיו, מה שהרצון לקבל מבין שמגיע לו, אז הוא יכול לאהוב את ה', מסיבת שהוא ממלא לו כל צרכיו, לכן הוא אוהב אותו. ואם לא, אין הוא יכול להשפיל עצמו, ולומר שדעתו לא שוה כלום, אלא האדם מתרחק אז מה', ואומר, שאינו כדאי לעבוד את ה', אם אין ה' ממלא את רצונו. נמצא, שזה נקרא בעל גאוה, מטעם שהוא רוצה להבין את דרכיו של הבורא, במה הוא נקרא טוב ומטיב, אם אין הגוף מקבל מה שהוא דורש. ועל בעל גאוה זו אומר הקב"ה "אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". מה שאם כן אם הוא משפיל עצמו, ואומר, שאין בידי להבין את דרכי ה', ואומר מה שהדעת שלו מחייבת, אינו שוה כלום, אלא שהוא הולך למעלה מהדעת, זה נקרא שפלות, ועליו נאמר "רם ה' ושפל יראה". והוא זוכה שה' מקרב אותו אליו."

(רב"ש - ב'. מאמר 4 "מהו שהמחבל היה נמצא בהמבול, והוא היה ממית, בעבודה" 1991)

במה בדיוק אדם צריך להיות שפל? הוא לא מבטל את דעתו, אחרת לא תהיה לו אמונה למעלה מהדעת. במה בדיוק הוא צריך להיות שפל?

כל אחד מדבר במשפט קצר.

*

מה ההבדל בין הקשר עם הבורא בתוך הדעת והקשר עם הבורא למעלה מהדעת?

*

קריין: קטע מספר 36 מתוך מאמר "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א" מתוך "שמעתי".

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם. שמעתי. ח. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

אני אשאל ותקרא שוב. למה אנחנו לפני שקובעים העלאת הדרגת שלנו, שרוצים לעלות לדרגה הבאה, זאת אומרת לאמונה למעלה מהדעת, כך זו העלייה ממדרגה למדרגה, למה לפני זה אנחנו צריכים לקבוע שאין עוד מלבדו? למה עליה בדרגת האמונה מחייבת אותנו לפני זה לקבוע שאין עוד מלבדו?

קריין: שוב קטע מספר 36.

""בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי". היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת. ובזמן שיש כח בידו לומר כך, היינו שהקב"ה מסבב לו את הסיבות האלו, הוא לטובת האדם. זאת אומרת, שעל ידי זה הוא יכול לבוא לעבוד בעמ"נ להשפיע, ולא לתועלת עצמו. ואז האדם בא לידי הכרה, היינו שהוא מאמין, שהבורא נהנה דוקא מעבודה זו, שהוא בנוי הכל למעלה מהדעת. נמצא, שאין האדם מתפלל אז מהבורא, שהצללים יעברו מן העולם, אלא הוא אומר אז, אני רואה, שהבורא רוצה, שאני יעבוד אותו בצורה כזו, שהוא הכל למעלה מהדעת. אם כן בכל מה שהוא עושה, הוא אומר, בטח שהבורא נהנה מעבודה זו. אם כן מה איכפת לי שאני עובד במצב של הסתרת פנים, היות שהוא רוצה לעבוד בעמ"נ להשפיע, היינו שהבורא יהנה. לכן אין לו שום פחיתות מעבודה זו, היינו שירגיש שהוא נמצא במצב של הסתרת פנים, שאין הבורא נהנה מעבודה זו. אלא האדם מסכים להנהגת הבורא."

(בעל הסולם. שמעתי. ח. "מהו, הבדל בין צל דקדושה לצל דס"א")

איך אנחנו יכולים להיות דווקא שמחים מהחושך, שבו אנחנו יכולים כן לעבוד באמונה למעלה מהדעת? איך אנחנו מבינים שדווקא בחושך אנחנו עולים ממדרגה למדרגה בזה שהולכים באור האמונה? כי אם לא, אז בשביל מה לנו יום, אם כל העבודה שלנו בחושך? אז מה זה נקרא "יום ה'" ו"לילה ה'"? דברו על זה.

*

למה אנחנו לא מקבלים דרגת אמונה למעלה מהדעת, כי מקבלים וזהו, וקיימים בה? מה יש לנו מזה שאנחנו רוכשים את זה במאמץ מהדעת ללמעלה מהדעת? איזה רווח יש לנו כאן ביגיעה, בלרכוש אותה, להבין איך שרוכשים? למה דרגת האמונה למעלה מהדעת מגיעה לנו ככה כמתנה?

*

איפה אני בעצמי רואה מצב המדרגה שלי והמדרגה הבאה? איך אני מגלה אותם? את המדרגה הנוכחית והמדרגה הבאה? איך אני בודק אותה מעטפה שהיא לא בדיוק ממה שאני ציפיתי, ואיך אני מקבל את זה בלמעלה מהדעת? הכול מוכן, הכול ניתן, רק צריכים לקבל ולממש.

*

קריין: קטע מספר 37 מתוך מאמר "שני יגיעות" של רב"ש.

"בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זה נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל, כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו ליראת שמים. לכן כשהוא עונה להרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיא, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל איזה קושיא, ואני משיב לך, שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל - זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצוה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה' הוא רק אמונה."

(רב"ש - ג'. מאמר 572 "שני יגיעות")

שאלה: האם אני צריך לדעת שהבורא נהנה דווקא מעבודה הזאת למעלה מהדעת?

יש לזה אמונת חכמים. המורה אומר לך אתה צריך לעשות.

תלמיד: אני מתכוון האם האדם צריך להרגיש את זה? האם הוא מרגיש באיזה שלב שהבורא נהנה בעבודה למעלה מהדעת?

זאת שאלה. הוא יכול להרגיש הכול רק שזה לא יקלקל לו את העבודה. אם הוא מקבל את ההבנה ואת ההרגשה באור האמונה, אז בסדר. גם על זה צריך לעבוד באמונה למעלה מהדעת.

שאלה: האם מספיק רק הסכמה או שיש איזו פעולה נוספת שצריך לעשות בזמן החושך?

מה זה נקרא חושך?

תלמיד: חושך, נניח דוגמה פרקטית, חבר בסדנה מדבר ואני ממש חושב שהוא מסיט את כל העשירייה לכיוון ממש לא טוב כביכול.

כן.

תלמיד: אז אני בדעתי ממש רוצה לעצור אותו להגיד לו מה אתה עושה אתה פוגע בעשירייה.

כן.

תלמיד: למעלה מדעתי.

לא, אתה צריך את זה לברר. אתה צריך לברר את הדברים האלה בעשירייה. יכול להיות שאתה צודק. יכול להיות שעוד מישהו צודק. צריכה להיות דעת ואחר כך למעלה מהדעת הולכים.

תלמיד: אז צריכה להיות דעת של עשירייה לא של אדם בודד?

כן.

תלמיד: והדעת הזו אנחנו רוכשים מתוך העבודה בחיבור בינינו?

כן.

תלמיד: איך אנחנו יודעים שהדעת היא נכונה, כי כל אחד יש לו את התפיסה של הדעת?

תלוי על מה אתם שוקלים. אם אתם שוקלים לפי מה שקורה כאן בעולם הזה לפניכם, אז "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות". אז אתם כדיין.

תלמיד: אבל אני יכול להסתכל רק מהעיניים שלי, תפיסת המציאות שלי איך שאני תופס את הדברים.

כן.

תלמיד: נניח קורה משהו בסדנה, ואני מרגיש שהחבר פוסל את התשובות של החברים. אבל אני המרגיש. אז האם יש לי משהו לעשות פה?

אני לא יודע על מה אתה מדבר, אלה דברים שהם מלכתחילה לא ברורים. אם אלה עובדות גשמיות אז אתם צריכים לדבר על זה ולסכם.

תלמיד: אבל זה כאילו ברור שזה משהו שאני מרגיש, אולי זו הפרעה שלי.

אם זו רק הרגשה שלך והיא שייכת להרגשות, אתה צריך להכניע את עצמך כמו שרב"ש כותב.

תלמיד: ועוד דבר בעניין הזה. הוא כותב "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחיכי".

כן.

תלמיד: אז מה זו ישיבה במצב הזה?

שאתה מקבל דרגת האמונה זה נקרא ישיבה, קטנות, שאתה מכניע את עצמך.

תלמיד: להכניע את מה?

את דעתך. מקבל את דעת העליון. דעת העליון כלפי דעתך זה נקרא אמונה.

תלמיד: כלומר שהוא מטיב לי עכשיו ורק אני לא רואה את זה שזו הטבה?

לאו דווקא נגיד את זה ככה.

שאלה: ברגע שמתגלה לעיניי כל, שדרך ה' היא האמונה, מה מחזיק את האמונה?

דרך ה'. מה זה מה מחזיק?

תלמיד: כי זה מתגלה.

אם זה מתגלה לעיניי אדם, אז לא צריכים כבר להחזיק.

תלמיד: אז זה כבר סוף מדרגה?

סוף מדרגה.

שאלה: האם יש הבדל בין הצדקה ולמעלה מהדעת באמונה?

ההבדל הוא הפער בין המדרגות. הצדקה זו עובדה שאני רואה.

תלמיד: אם אני מקבל משהו נגד הדעת שלי.

כן, ומצדיק את זה.

תלמיד: אני יכול לבנות הצדקה לתמוך במה שאני.

מקבל.

תלמיד: קיבלתי. ואז זה עדיין דמיון שלי זה לא אמת. אמת זה באמונה.

אני לא יכול לענות. לא יודע. מישהו מבין מה שהוא שואל?

שאלה: קיבלתי משהו. אז הוא שואל מה ההבדל בין זה שמעל מה שקיבלתי ואני מתנגד לו, אני בונה איזה הצדקה לדעה של העליון וכך שזה יש לי תמיכה בזה, לבין אמונה למעלה מהדעת. הוא שואל אם זה אותו דבר או משהו אחר?

פחות מילים אתה יכול, תברר כל מילה ומילה.

שאלה: האם יש הבדל בין אמונה מעל מהדעת, לבין זה שמעל הדעת אני בונה איזו הצדקה לדעה של העליון?

אם אני מצדיק את העליון בזה שעושה לי את זה, אז אני מצדיק. אני מצדיק, זאת אומרת שאני מסכים עם הדרך, עם הפעולה של העליון. האם אני, שאני רואה את זה, זה נקרא שאני קיבלתי את זה כבר בכוח, עכשיו אני צריך לקבל את זה בפועל. אז אני עכשיו קיבלתי את זה בכוח דעה של העליון, פעולה של העליון, אני מבין מה שהוא עושה, עכשיו אני צריך רק לממש מצדי. זה נקרא ש"אני מסכים עם העליון, ואני מקבל את זה", זאת אומרת, "מממש". זה ההבדל.

במה ההבדל בין זה לזה?

תלמיד: ברגע שאני מצדיק, זה טוב ומטיב. אז אני מצדיק את זה, כי זה לטובתי. אבל אמונה למעלה מהדעת זה נגד הכלים דקבלה שלי, של מה שהוא לטובתי.

אבל אתה יכול לקבל ולהגיד שזה לטובתי, אמנם שאתה עדיין לא יכול לממש את זה. זה בכוח, וזה בפועל. יש שני מצבים.

תלמיד: בלי לבנות כל מיני הצדקות, זה מה שאני שואל?

בוא נעזוב את זה, זה די מורכב, עוד רחוקים אנחנו מזה. אני רואה מה אני שואל, ואיך עונים. זה דברים מאוד גדולים ורחבים, עד גמר התיקון אנחנו בזה נמצאים.

שאלה: הוא כותב פה "היינו שאומר, שכל הסתרות והיסורים, שהוא מרגיש, הוא מטעם, שהבורא שלח לו את המצבים האלו, בכדי שיהיה לו מקום לעבוד למעלה מהדעת." אז השאלה, בזמן שאומר את האמירה הזאת, האם זה לא הופך להיות באותו רגע דעת?

לא. להגיד, זה להגיד, ולממש, זה לממש. זה אותו דבר כפי שכאן דיברנו, יש בכוח, ויש בפועל. ברוחניות זה הבדל גדול מאוד. אמנם שבכוח להגיד שזה הבורא שלח לי, ואני צריך לעשות את זה, זה גם דבר גדול, אמנם שעדיין הוא לא רוכש את המדרגה. הוא לא רוכש. הוא צריך אז להתפלל אחרי זה לקבל כוחות מלמעלה, לממש את זה, קבוצה, לימוד, זה יכול להיות עוד הרבה פעולות עד שזה יתממש בפועל.

שאלה: אתה יכול בבקשה להסביר למה השיטה הזאת, למה הבורא עיצב את זה כך שיש אמונה למעלה מהדעת, מה היתרון בזה בשביל הנבראים?

שאלה יפה. אדם מציאותי. למה הבורא ייסד את כל הבניין של הנשמה, של איך לרכוש את הנשמה, איך לעלות במדרגות, כל העולם הרוחני למה הוא בנוי באמונה למעלה מהדעת, בכוח הבינה שלמעלה ממלכות? בזה שצריכים ללכת בעיניים עצומות, בזה שעושים את העבודה בלילות וכולי.

זה שאנחנו מקבלים, מקבלים. קודם באונס, אחר כך ברצון. אבל למה הבורא ייצב את זה בצורה כזאת של אמונה למעלה מהדעת? אנחנו נענה על זה. יש מאמר שלם, "ויבן ערי מסכנות", נכון. למה הבורא שיכול לעשות הכול בתוך הדעת, עשה את הדרך כולה בלמעלה מהדעת. אנחנו צריכים הרבה פסוקים על זה, השאלה הזאת היא לאורך כל הדרך.

קריין: אז מתוך מאמר "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה", של רב"ש.

"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם." 

(רב"ש - ב'. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)

זאת אומרת, אנחנו כל פעם מגלים, מלמעלה מגלים לנו את החלל, חלק ממנו, ואנחנו צריכים למלא אותו באמונה. וכשאנחנו ממלאים אותו באמונה, אנחנו אחר כך מגלים איך שהוא מתמלא בדעת. ואחר כך שוב חלל, חושך, חלל, ממלאים אותו באמונה, עולים למדרגה יותר עליונה בכוח האמונה, על ידי זה מתמלאת האמונה אחר כך בדעת. וכך אנחנו עושים. עיבור, יניקה, מוחין. עיבור, יניקה, מוחין, כל פעם בעליות. ודווקא החושך שמתגלה, הריקנות שמתגלה, אנחנו מבינים שזה החלק מהמדרגה העליונה יותר, מהמדרגה הבאה, וכך אנחנו מתקדמים.

קריין: נקרא שוב.

"האדם צריך לומר לאומות העולם שבקרבו, תדעו לכם, שכל מה שאתם מדברים, זה נכון, שלפי השכל אתם צודקים, ואין לי מה להשיב לכם. אלא שניתן לנו עבודה למעלה מהדעת, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שאין אתם צודקים. והיות שהעבודת האמונה צריכה להיות למעלה מהדעת, לכן אני נותן לכם תודה רבה על הטענות הצודקות, שאתם הבאתם לי. מטעם, שאי אפשר לומר, שאדם הולך למעלה מהדעת, אלא רק בזמן שיש דעת ושכל, אז שייך לומר שהולך למעלה מהשכל. מה שאין כן כשאין דעת, אין שייך לומר שהולך למעלה מהדעת. פירוש, "למעלה מהדעת" נקרא, שדרך הזאת יותר חשובה מדרך שבתוך הדעת. אולם בזמן שאין דרך אחרת, שתגיד לו: "לך בדרך הזאת", אז לא שייך לומר, שהוא בוחר בדרך של אמונה למעלה מהדעת. לכן דוקא מכח אמונה למעלה מהדעת, יכולים לנצח את הדעות של אומות העולם, שנמצאים באדם." 

(רב"ש - ב'. מאמר 36 "מהו, כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים, בעבודה" 1989)

סדנה

מה ההבדל בין לקנות דעת על ידי עלייה לדרגה עליונה, באמונה למעלה מהדעת, לבין לקנות דעת על ידי הדבר הרגיל, כמו שבחיים האלו?

*

קריין: קטע מספר 39, מתוך מאמר "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים", של רב"ש.

"ענין המכה שאדם מקבל מה', היינו שלוקח ממנו את הטעם בעבודה. ובזה עצמו הוא מרפא אותו, כי אז אין לו שום עצה לעבוד לה', אלא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא שהמכה שקיבל מה', מזה עצמו הוא יכול להתרפאות, כי אחרת הוא ישאר בפרודא. ובזה מובן מה שאמרו חז"ל, הקדוש ברוך הוא במה שהוא מכה, הוא מרפא. היינו שזוהי הרפואה, היינו שנותן לו מקום שיוכל לעבוד בבחינת אמונה בלי שום סמיכה. וכמו כן יש להבין מה שאמרו חז"ל "הקדוש ברוך הוא גוזר וצדיק מבטלה", שהכוונה שה' גוזר, היינו שלוקח ממנו את התענוג של העבודה, ואין לך גזירה יותר גדולה מזו, שלוקח ממנו את החיות של העבודה. וצדיק מבטלה, היינו אם האדם אומר שהוא רוצה לעבוד בלי שום תמורה של חיות ותענוג, אז ממילא הגזירה מתבטלת. אלא אדרבא הוא עולה עכשיו למדרגה יותר גבוהה, שהוא עכשיו בבחינת אמונה טהורה, ונקרא בלי פניה עצמית."

(רב"ש - ג'. מאמר 289 "הקדוש ברוך הוא מדקדק עם צדיקים")

איך אנחנו מקבלים ירידה, חושך בהרגשה, כהזמנה ללכת למעלה מהדעת? איך אנחנו מגיבים בצורה נכונה על ההתרוקנות, חושך, ירידה? איך מקבלים את המצבים האלה כתחילת המדרגה החדשה, שהבורא דוחף אותנו קדימה דווקא על ידי ההתרוקנות?

*

קריין: קטע מספר 40, מתוך מאמר "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה", של הרב"ש.

"העבודה למעלה מהדעת צריכה להיות כניעה ללא תנאי, כלומר שהאדם צריך לקבל על עצמו עול מלכות שמים בבחינת למעלה מהדעת. שהאדם צריך לומר "אני רוצה להיות עובד ה', אפילו שאין לי שום מושג בעבודה, ואין לי שום טעם בעבודה, ומכל מקום אני מוכן לעבוד בכל כוחי, כאילו שהיתה לי השגה והרגשה וטעם בעבודה, ואני מוכן לעבוד ללא שום תנאי". ואז האדם יכול ללכת קדימה, ואין לו אז שום מקום, שיוכל ליפול ממצבו, מטעם שהוא מקבל על עצמו לעבוד אפילו כשהוא מונח ממש בארץ, היינו שאי אפשר להיות למטה מבארץ. וזהו כמו שכתוב "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת"."

(רב"ש - ב'. מאמר 24 "מהו, שהאדם צריך להוליד בן ובת, בעבודה" 1991)

מה זה נקרא לקבל מדרגה עליונה, אמונה למעלה מהדעת, ללא שום תנאי, כניעה ללא תנאי? איך בפועל אנחנו עושים את זה? איפה היא המדרגה היותר עליונה שאני אקבל אותה, שאני אקח אותה? במה בפועל הבורא עושה לנו חושך, נותן לנו מקום עבודה, ואיך אנחנו רוכשים את המדרגה העליונה, במה היא שונה מהמדרגה הקודמת?

*

איפה אני מממש את המדרגה העליונה? איפה אני צריך לראות את מצבי הנוכחי? איך אני מגיע לכניסה למדרגה יותר עליונה בפועל?

*

איך כל האלמנטים האלו של המצב הנוכחי, ירידה, במה הירידה, הדרגה הבאה שמתגלה לפני, איך אני עולה עליה, איך אני נדבק אליה, רוכש אותה, ואחר כך מקבל שוב איזו ירידה לצורך עליה, שוב חושך, שוב מעטפה ריקה, איך אנחנו עובדים על זה בפועל? ודאי שזה בעשירייה, איך אנחנו מממשים את זה כל פעם?

*

מי יכול להסביר לנו את זה בכמה משפטים? איך אנחנו עובדים, אמונה, אמונה למעלה מהדעת, דעת, איפה אפשר לממש את זה בצורה הרוחנית חוץ מעשירייה?

תלמיד: יש משפט שאומר, "בצלו חמדתי וישבתי ופריו מתוק לחכי", הוא מסמל את כל העבודה. "בצלו חמדתי", אנחנו רוצים את עבודת החושך, כי רק ממנה אפשר לעלות מעל הדעת.

זה תיאורטי. אני שאלתי איך מממשים את זה בתוך הקבוצה?

תלמיד: אז יש את הדוגמה עם המעטפה, שהוא מלווה לחבר, זאת אומרת, הוא עוזר לחבר.

מעטפה זה לא עניין רוחני, אני שואל ממש על הכלי הרוחני.

תלמיד: דואג שהעשירייה תהיה בהתעוררות, דואג שהעשירייה תהיה בכיוון לבורא, להשפעה, לרצות השפעה, לכוון לכיוון הזה.

אלה סתם מילים.

תלמיד: אני חושב שזה רק כלפי גדלות החברים. בדעת שלנו הבורא יאתגר אותנו לראות את גדלות החברים, ואנחנו כל הזמן צריכים לראות את גדלות החברים, איך הם במצב המתוקן, מעל הדעת לבקש כוחות כלפי זה, זאת העבודה.

מישהו יכול להגיד יותר, לפרט את זה?

תלמיד: קבענו שיש לנו שיחות זום, ישיבות עשירייה.

זה לא חשוב, שיחות זום בעשירייה, תכל'ס.

תלמיד: כשנקבע משהו והחברים לא עושים זה קשה לי, אני חושב שהם צריכים לעשות. העבודה שלי היא מעל הדעת, להגיד שהבורא נותן לי מקום עבודה, ואני צריך להמשיך להשתדל לכוון לשם ולקבל את זה בהבנה.

טוב, זה מילים.

תלמיד: אם אנחנו קובעים בינינו ברית, להיות כל הזמן במשחק כלפי גדלות המטרה והשתוקקות להשפעה, זה כל הזמן מכניס אוויר חדש בחברה.

כן, אבל איזה מצבים אנחנו עוברים, דעת, למעלה מהדעת, אמונה, אמונה שהופכת להיות לידיעה? וכן הלאה.

תלמיד: אז לכל אחד יש מצבים שונים כלפי החיסרון להתכלל בחברים, הוא יכול להרגיש בזה כוחות וחוסר כוחות.

אתה אומר משהו מעורפל. תגיד אחת, שתיים, שלוש אני כלפי עשירייה. מה מצבי כלפי עשירייה זה נקרא שאני נמצא בתוך הדעת.

תלמיד: כשאני רואה שהחברים משתוקקים למטרה ואני ביחד איתם הולך על זה. אני לא מרגיש התנגדות למצב הזה.

מה הבורא עושה אחר כך?

תלמיד: נותן לי הרגשה של ריחוק דווקא מהחברים, שאני פתאום מתחיל להרגיש שאני מתרחק מהם.

במה?

תלמיד: אני רואה שאני חושב אחרת מהם, בכמה המטרה חשובה, איך מגיעים למטרה הזאת, לחיבור בינינו, לכזה כוח שישרה בינינו.

זאת אומרת, חשיבות החברים נופלת בעיניך.

תלמיד: כן.

אז תגיד ככה. כאן זה המקום שמקבלים מעטפה. מה עושים?

תלמיד: מבקשים כוח מהבורא להתכלל בחברים במדרגה החדשה.

זאת אומרת, אני מקבל אותם כאילו שהם שלמים, אמנם בעיניי זה לגמרי לגמרי לא נכון. אז יש לי הבדל בין מה ש"עיניים להם ולא יראו". אני פתחתי את המעטפה, אני מגלה שהחברים שלי הם בעיניי במצב לא טוב, לא מסכים איתם וכן הלאה, אבל אני מקבל אותם למעלה מדעתי.

תלמיד: זהו, שנראה לי שלפני יזה ש שלב שאני לא רוצה לקבל אותם למעלה מדעתי.

זה וודאי. זה החושך. אני מקבל אותם למעלה מדעתי, מה קורה אחר כך? מה אני עושה עם הקביעה הזאת, שאני מקבל אותם שהם שלמים במאה אחוז, עם כל הפגם שלי, שאני לא מוחק אותו, מה אני עושה?

תלמיד: הודיה לבורא. הודיה שיש מצב למעלה מהדעת שלי, אני מצליח בכל זאת לקבל אותם למעלה מדעתי.

זה שאני תפסתי את האמונה למעלה מהדעת, איך עכשיו אני עולה לדרגה הזאת שהיא תהפוך לדעתי? זה נקרא לעלות לדרגה יותר עליונה, ממלכות לבינה.

תלמיד: צריך לתת לזה להתפשט בכל ההרגשה. או שהחברים ירגישו את המצב החדש הזה, או שאצלי זה צריך להיות ממש בכל הכלים, שזה ממש שולט עליי ובקשר עם החברים.

איזה פעולות אנחנו יכולים לעשות כדי להפוך אמונה לדעת חדשה?

תלמיד: משחק.

משחק זה יפה. עוד?

תלמיד: מקיים את רצונם, מה שהם רוצים.

מקיים רצונם. גם נכון. עוד?

תלמיד: תפילה.

תפילה. גם נכון. ואז אני רואה שלא עוזר לי כלום אלא רק תפילה, בסופו של דבר. אני חייב לקיים את כל הדברים האלה. אני מבקש מהבורא שהוא יעזור לי לקבל את החברים, את המצב החדש הזה בתוך הדעת, אבל אני מוכן להישאר באמונה למעלה מהדעת, זה רק בתוך הדעת החדשה. אני רוצה להיות ממש בתוך אמונה שהיא שווה לדעת חדשה. זו דעת של בינה. ואז זה הופך להיות לדעתי, זה נקרא "המאור שבה מחזירו למוטב". ואז אני מסתכל על העולם, זה מה שקורה, זו דעתי החדשה. אז אני טעיתי מקודם? לא, לא טעיתי. לכל מדרגה, יש דעת משלה ואמונה משלה. וכך מתקדמים.

קריין: בהקשר לשאלה, למה הבורא בחר דווקא בדרך הזאת.

כן, רב"ש עונה על זה, הוא שואל על זה ממש.

קריין: זה משהו בכיוון. זה במאמר רב"ש א', "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא".

"אמר אאמו"ר זצ"ל, זה שהקב"ה רוצה שנעבוד אותו בבחינת "אמונה", אל יחשוב האדם שזהו מסיבת שאינו יכול להאיר לו בבחינת "ידיעה", אלא הקב"ה יודע שבחינת "אמונה" היא דרך יותר מוצלחת שהאדם יוכל להגיע להמטרה, הנקראת "דביקות ה'", שהוא ענין "השתוות הצורה". שע"י זה יהיה כח באדם לקבל את הטוב. ויחד עם זה יהיה גם בלי "נהמא דכסופא", היינו בלי "בושה", היות שכל מה שהוא רוצה לקבל את הטוב ועונג מה', הוא רק שהוא יודע, שמזה יש להקב"ה הנאה,"

(רב"ש, "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא")

(סוף השיעור)