שיעור בוקר 28.01.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

בעל הסולם. עמ' 452. מאמר "הקדמה לספר הזהר"

קריין: כתבי בעל הסולם, "הקדמה לספר הזהר", עמ' 451, אות ס"ט.

אות ס"ט

"ובהמבואר מובן היטב, כי גם התורה, יש בה פו"ח, כמו כללות העולם כולו. ולפיכך, גם העוסק בתורה, יש לו אלו ב' המדרגות.

ובהיותו, מגביר טרחתו בפנימיות התורה וסודותיה - נמצא גורם בשיעור הזה, שמעלת פנימיות העולם, שהם ישראל, תעלה מעלה מעלה, על חיצוניות העולם, שהם אוה"ע. וכל האומות, יודו ויכירו, בשבחם של ישראל עליהם. עד שיקוים הכתוב (ישעיה, י"ד): "ולקחום עמים, והביאום אל מקומם, והתנחלום בית ישראל על אדמת ה'"." ודאי שהעניין הוא לא שישראל הם היהודים ואומות העולם הם הגוים, אלא ישראל הוא מי שמשתוקק להיות ישר-אל, ואומות העולם, לא חשוב לאן האדם שייך, הוא לא משתוקק לזה. זאת החלוקה האמיתית. וכמו כן הכתוב (ישעיה, מ"ט): "כה אמר ה' אלקים, הנה אשא אל גויים ידי, ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן, ובנותיך על כתף תנשאנה".

אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה", אף על פי שקיבל רצון כזה מהלידה ויש לו נטייה לחכמת הקבלה, לגילוי הבורא, לדעת בשביל מה הוא חי ולמה הוא חי, "הדנה בדרכי נשמותינו ומדרגותיהן, וכן בחלק השכל וטעמי מצוה, כלפי מעלת חיצוניות התורה, הדנה בחלק המעשה בלבד". הוא מבדיל בין זה שעוסקים בפנימיות התורה, כלומר לגלות את הבורא, להגיע להשתוות הצורה עמו, לבין מה ששייך רק לפעולות גשמיות שמבצעים בעולם הזה בידיים, ברגליים ובפה. "ואפילו, אם עוסק פעם בפנימיות התורה, הריהו מקציב לה, שעה מועטת מזמנו, בשעה שלא יום ולא לילה, כמו שהיתה ח"ו, דבר שאין צורך בו - הוא נמצא גורם בזה, להשפיל ולהוריד מטה מטה, את פנימיות העולם, שהם בני ישראל, ולהגביר את חיצוניות העולם עליהם, שהם אוה"ע. וישפילו ויבזו את בני ישראל, ויחשיבו את ישראל, כמו שהיו דבר מיותר בעולם, ואין לעולם חפץ בהם ח"ו." מיהו האשם שחכמת הקבלה ועם ישראל - הכוונה היא לפנימיות, להשתוקקות לבורא - יורדים מטה ולא עולים למעלה בחשיבות בעולם? אלו מישראל שלא עוסקים בחכמת הקבלה. כך הוא כותב. "אבל אם ח"ו להיפך, שהאדם מישראל, משפיל מעלת פנימיות התורה וסודותיה", אז בזה הוא משפיל את כל עם ישראל ואת כל העולם.

"ולא עוד, אלא גורמים בזה, שאפילו החיצוניות שבאוה"ע, מתגברת על פנימיות שלהן עצמן. כי הגרועים שבאוה"ע, שהם המזיקים ומחריבי העולם, מתגברים ועולים מעלה על הפנימיות שלהם, שהם חסידי אומה"ע. ואז, הם עושים כל החורבנות והשחיטות האיומים, שבני דורנו היו עדי ראיה להם, השם ישמרנו מכאן ואילך.

הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה, והשפילו מעלתה מטה מטה, ועשו אותה, כמו שהיתה ח"ו דבר, שאין צורך בו כלל."

כמה זה חמור במה האנשים עוסקים. כי אם הם עוסקים בפנימיות התורה, אז הם עולים מעלה מעלה עד גמר התיקון, למעלה מכל הרע שיכול להיות. ואם חס ושלום הם עוסקים בדברים שבעולם הזה בלבד, אז הם מורידים את עצמם ואת כל ההבחנות הרוחניות שהיו צריכות להיות למטה.

שאלה: האם אפשר להגיד שנשמת ישראל היא הכלי העולמי?

כן, נשמת ישראל היא הכלי שלנו.

תלמיד: וכשהוא כותב "כללות העולם", האם זה העולם הפנימי של כל בן אדם?

אפשר להגיד כך.

שאלה: הוא כותב, "הרי לעיניך, שגאולת ישראל וכל מעלת ישראל, תלוי בלימוד הזוהר ובפנימיות התורה. ולהיפך, כל החורבנות וכל ירידתם של בני ישראל, הם מחמת, שעזבו את פנימיות התורה,". על מי הוא כותב פה?

הוא כותב על הקבוצה שלנו שלומדת את פנימיות התורה, את ספר הזוהר, ולכן מתקרבת כנראה לגמר התיקון בצורה נכונה. מה שאין כן, אלו שלא עושים זאת, הם לא מתקרבים נכון ולא למטרה הנכונה.

תלמיד: מה זה נקרא לעשות זאת? האם מי שלומד את הזוהר כבר מתקרב והוא יכול לגרום לזה שלא יהיו חורבנות? האם אפשר למנוע את זה?

ודאי שכן.

תלמיד: מי יכול למנוע את זה?

אתה.

תלמיד: אבל עובדה שאנחנו קוראים בזוהר, לומדים וקורים אסונות.

אתה חושב שזה מיד צריך להיפסק?

תלמיד: כבר תקופה ארוכה האסונות האלה עוברים עלינו - קורונה, אתמול רצחו שבעה אנשים. אנחנו קוראים הרבה זמן בזוהר, למה זה לא עוזר?

אנחנו צריכים לעשות את מה שמוטל עלינו ומתי שזה ייפסק, ייפסק. אני לא שם תנאים, שבדקה הזו אני מתחיל לעסוק בספר הזוהר ובדקה הבאה הבורא יפסיק את כל הרע בעולם.

תלמיד: אם אנחנו קוראים בזוהר ואנחנו משתדלים, אלפים בעולם, אז למה באוקראינה, למה בישראל, ממשיך הבלגן הזה? למה אנחנו לא מצליחים להשפיע כך שיהיה יותר טוב בעולם? זו שאלה לגיטימית ששואלים הרבה אנשים.

כנראה שאנחנו בכל זאת לא מצליחים, שזה לא מספיק מה שאנחנו עושים.

תלמיד: מה עוד צריך לעשות כדי שיהיה עוד גרגר של אורז והכול יתהפך?

עד כדי כך, עד דיוק כזה שזה יתהפך ממש כמו הגרגר האחרון של האורז על הצלחות של המשקלות, אני לא יודע.

תלמיד: מה לפי דעתך אנחנו לא עושים נכון?

אנחנו עושים הכול לא נכון, הכול. בכל רגע בקיומנו כולנו נמצאים ברצון לקבל על מנת לקבל וכל הזמן חושבים איך לעשות טוב לעצמנו בלבד, ואם אפשר על חשבון האחרים, אז עוד יותר טוב אם נעשה כך.

תלמיד: אתה אומר דברים חמורים מאוד. איך אנחנו משתנים? מתי נשתנה?

קודם כל להבין שזו אמת.

תלמיד: ומה אז?

ואז לחשוב איך לתקן.

תלמיד: איתך ביחד.

כן.

שאלה: מה שהבנתי מהקטע, שאם אנחנו עוסקים בפנימיות התורה, אז אנחנו מעלים את העולם, אם אנחנו עוסקים בחיצוניות התורה בלבד, אז אנחנו גורמים לחורבן. לעומת זאת כתוב שהכול מהבורא, כל מחשבה דקה מן הדקה. אז מהי העבודה שלנו?

העבודה שלנו היא לגרום לתיקון, ולתיקון אפשר לגרום רק על ידי חיבור בינינו. לכן אנחנו צריכים לחשוב ככל האפשר איך כולנו מתחברים, ולהשתדל להתחבר מהחלק הפנימי של האנושות עד החלק החיצוני שבאנושות, מקטן לגדול.

תלמיד: כלומר תמיד מה שמול עינינו זה החיבור, כל היתר זה סוג של הסחת דעת, זה מה שמוטל עלינו.

כן.

שאלה: בעל הסולם כותב על הצורך של פנימיות התורה. אומרים אפילו שאין צורך כלל. מה הצורך הנכון, שאני חייב את זה בשביל לנשום או צורך לשם מותרות או לשם שמים?

העניין הוא שמי שמתעסק בתורה יש לו שני כיוונים - או להתעסק בצורה חיצונית, או להתעסק בצורה פנימית. זה מה שהאנשים עושים.

העבודה שלנו היא לשכנע את כולם להתעסק ככל האפשר לפחות בעבודה הפנימית. זאת אומרת, בחיבור בינינו, בין כולנו בלבבות, במחשבות, פשוט להגיע לחיבוק בין כולם.

תלמיד אני מרגיש אישית שבשבילי השיעור, הלימוד הזה, הוא החיים. האם בשביל מישהו אחר זה מותרות, זה קישוטים?

קישוטים או מותרות או בכלל משהו זר ואפילו משהו שנוא. הכול תלוי באדם.

תלמיד: זאת אומרת זה לא תנאי שאני לומד תורה ואז מצפה לראות שמשהו קורה. הרבה אנשים מצפים לראות, השקעתי, התייגעתי, אני צריך שכר - איפה הוא? וקשה לתת להם את זה.

השכר תלוי בכולם ולא באחד. במידה שתתחברו יחד, אז אתם תגלו שהשכר נמצא בנקודה המרכזית של הקשר שלכם, בבקשה.

תלמיד: ואז הצורך הנכון זה בשביל השכר?

תלוי מה אתה מתכוון כשכר.

תלמיד: איזה שכר הוא הנכון באמת שהצורך לתורה יהיה נכון?

השכר הנכון שנהיה כולנו כאיש אחד בלב אחד. אנחנו חוזרים ללב אחד, חוזרים לצורת אדם הראשון.

שאלה: מהי פעולת הלימוד הנכונה?

שמלמדת אותנו איך להתחבר.

תלמיד: את זה אנחנו שומעים יום יום. אני צריך לתכנת את עצמי לעשות פעולות נכון. בתחילת השיעור אמרת שכל פעולה אמורה להתחיל מההתחלה, כל יום יהיו בעיניך כחדשים. אני רגיל לדברים הזויים, לראות שכר, לקבל תוצאות, כל מיני דברים שלא קשורים ללימוד האמיתי שלנו. איך לומדים נכון בעשירייה?

אנחנו מדברים על זה כל כך הרבה שאני לא יכול שוב לחזור על זה. הלימוד הנכון שלנו בעשירייה יביא את עצמנו ללב אחד.

תלמיד: אבל מה הפעולה, לקרוא, לכתוב, לזכור?

לשבת לקרוא ולכתוב ולרקוד ולאכול ולטייל, כל דבר לעשות, לא חשוב, אבל שאנחנו נעשה את זה כאחד.

שאלה: מה הכוונה שפעולת הלימוד הנכונה, הרצויה דווקא מזכה בגאולה? אבל יש דברים שאתה יכול לעשות וזה יוביל למקומות אחרים לגמרי.

אין לי מה להגיד. כבר שמעת כל כך הרבה על זה שאין לי מה להוסיף. פשוט צריכים יום יום לבצע ואז אתה מגיע למחרת עם שאלות חדשות.

שאלה: האם יש בכלל איזו אפשרות להתחבר בלי הבורא. נגיד האם בערבה נוכל להתחבר ללא עזרת הבורא או שרק עם הבורא, ואיך לעשות שנתחבר יחד עם הבורא?

כוח החיבור זה רק הבורא. כל היתר - חוץ מהבורא אלה כוחות הפירוד. לכן אין לנו ברירה אלא אנחנו חייבים להתחבר בינינו. לבקש מהבורא שיעשה את החיבור הזה, לא שאנחנו הולכים להתחבר, גם גברים וגם נשים.

שאלה: אנחנו עכשיו קראנו דברים מאוד גבוהים. האמת - חסר קצת לראות את כל העבודה שלנו כגבוהה, כחשובה. עם זה אני לא רוצה להפוך להיות גאוותן בגלל החשיבות של העבודה. איך לייחס חשיבות לעבודה הזאת שקבלנו בפני הבורא ולא להפוך לגאוותן?

אם אנחנו מתחברים יחד ומחפשים את מרכז החיבור שלנו אז אנחנו רואים שעדיין לא יכולים לאתר אותו, שהוא יהיה ממש מורגש בצורה מוחשית בינינו, ואז לא תהיה לנו אפשרות להתגאות אלא אנחנו נרגיש שלגלות את מרכז החיבור אנחנו יכולים רק בעזרת הבורא, ולכן אנחנו צריכים להתפלל אליו וכל הזמן להיות בגישה אליו.

קריין: אות ע'.

אות ע'

"וזה שאמרו בתיקונים (תיקון ל', נתיב תנינא), וז"ל:

"קומו ואתערו, לגבי שכינתא, דאית לכון לבא, בלא סוכלתנו למנדע בה, ואיהי בינייכו" - קומו והתעוררו, בשביל השכינה הקדושה, שהרי, יש לכן לב ריקן, בלי בינה, לדעת ולהשיג אותה, אע"פ שהיא בתוככם.

"ורזא דמלה, קול אומר: קרא, כגון קרא נא היש עונך, ואל מי מקדושים תפנה. והיא אומרת, מה אקרא, כל הבשר חציר, כלא אינון כבעירן דאכלין חציר, וכל חסדו כציץ השדה, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין".

וסוד הדבר, כמ"ש (ישעיה, מ'):

"קול אומר: קרא" - שקול דופק בלבו, של כל אחד ואחד מישראל, לקרות ולהתפלל, להרמת השכינה הקדושה, שהיא כללות נשמות של כל ישראל.

ומביא ראיה מהכתוב:

"קרא נא היש עונך" - שקריאה פירושו תפילה.

אבל השכינה אומרת:

"מה אקרא" - כלומר: אין בי כח, להרים את עצמי מעפר, בשביל,

"שכל בשר חציר" - כולם המה כבהמות, אוכלי עשב וחציר, כלומר, שעושים המצות בלי דעת, כמו בהמות.

"כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - כל החסדים שעושים, לעצמם הם עושים, כלומר שאין כונתם, במצות, שעושים, שתהיינה בכדי להשפיע נחת רוח ליוצרם, אלא רק לתועלת עצמם, הם עושים המצות.

"ואפילו, כל אינון דמשתדלי באורייתא, כל חסד דעבדין לגרמייהו עבדין" - ואפילו, הטובים שבהם, שמסרו זמנם על עסק התורה, לא עשו זה, אלא לתועלת גופם עצמם, בלי כונה הרצויה, בכדי להשפיע נ"ר ליוצרם.

"בההוא זמנא, רוח הולך ולא ישוב, לעלמא" - בעת ההיא, נאמר על הדור, רוח הולך ולא ישוב, להעולם.

"ודא, איהו רוחא דמשיח" - דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל".

שאלה: הרבה פעמים מדובר פה על קול קורא, מה זה הקול הזה ומה הוא קורא?

הבורא דרך ההשפעות האלה על אנשים רוצה לעורר אותם לזה שהם יתחילו לחשוב איך הם צריכים לפעול נכון כדי לתקן את הקשרים שבעולם וכדי להרגיע את כל מה שקורה. אחרת האגו שולט ומביא את העולם לשבירה מוחלטת.

תלמיד: למה התשובה על הקריאה היא שלאף אחד אין כוונה, ואפילו לטובים שבטובים אין כוונה לעשות נחת רוח?

הגענו לכזה מצב שהוא לפני גמר התיקון, שבו אנחנו נמצאים בשבירה מוחלטת, שלמה.

תלמיד: האם כשאומרים על הטובים ביותר מדובר עלינו?

כן, בין היתר גם עלינו.

תלמיד: מה התועלת שאפשר להוציא מהקטע הזה? מה המהות שלו?

המהות היא בזה שאנחנו צריכים להתקרב זה לזה על אף כל מה שמרחיק אותנו זה מזה, כל ההפרעות במחשבות, ברצונות.

שאלה: לי אין שום קשר עם היהדות, אבל כשנכנסתי לבית כנסת ראיתי שיש שם רק ספרי קבלה, של האר"י, של רמח"ל, זאת אומרת ביהדות יש קשר לקבלה. למה בקרב עם ישראל, היהודים, יש התנגדות לחכמת הקבלה? ומה צריך לעשות כדי לעורר את ההשתוקקות של העם הזה ללימוד הקבלה?

זה הבורא שפועל כך בכוונה כדי שנבין עד כמה אנחנו מפריעים להפצת הידע הזה בנושא ההתקרבות בינינו, ההתקרבות לבורא, שעל זה מדברת חכמת הקבלה, וכדי שנגיע למצב ההפוך של קשר ואהבה בינינו. ככה זה תמיד ובכל דבר, אם אנחנו רוצים להכיר משהו, לדעת משהו, אז אנחנו צריכים להגיע לזה מהמצב ההפוך.

שאלה: המצב של שכינה בעפר, האם אלו המצבים שלנו שבהם אנחנו מרגישים אחד את האחר ולא מוכנים לקבל את ההשפעה לזולת, כמו שאנחנו לא מתייחסים לקבלה מהבורא?

כל דחייה, התרחקות מאנשים אחרים ובמיוחד מהקשר עם הבורא, מההזמנה שלו לזה, זה הטבע שלנו, ואנחנו צריכים לאט לאט לעמוד כנגדו.

שאלה: רציתי להודות ולומר שבקבוצה שלנו, 19 חברים מעשר מדינות, רוצים להודות לרב על הסבלנות, על הלימוד, על זה שבמשך שנים אתה מלווה אותנו, על המאמץ עצום שאתה עושה. תודה על ההפצה, זו זכות ללמוד את הזוהר, כי אתם מראים מהי המחלה העולמית שצריך לתקן, ויש לנו את הסגולה כדי להעלות את השכינה מעפר.

תודה לכם גם ממני, מכל הלב.

שאלה: מהי חיצוניות התורה?

חיצוניות התורה היא לימוד על כל מיני פעולות, במיוחד פעולות שאנחנו עושים בגופנו וצריכים לעשות - לעמוד, לקום, לשבת, לשיר, לעשות פעולות בידיים, ברגליים, בפה. אלו פעולות שכל אחד יודע לעשות בלי לכוון את הלב, והן נקראות פעולות חיצוניות.

שאלה: בקריאה ובשמיעה של הקטעים הרגשתי בושה וצורך לעשות עוד משהו. האם זה יכול להתבטא ביותר תפילות ובעבודה פנימית?

כן.

שאלה: כתוב "שקול דופק בליבו, של כל אחד ואחד בישראל". למה הם לא שומעים?

אנחנו לא שומעים, האוזן שלנו לא שומעת את זה. כשיש לך משהו בלב ואת רוצה עם הלב שלך לצעוק לכל העולם, אני לא שומע, אני לא נמצא באותו גל.

תלמידה: אבל זה הבורא מדבר בלב שלהם. איך הם לא שומעים?

ככה זה. כי אנחנו צריכים מעצמנו להשתדל להתחבר.

תלמידה: אנחנו שומעים, אלה שלומדים קבלה?

אנחנו צריכים להגיע לזה שנשמע.

תלמידה: איך?

על ידי זה שמתחברים כולנו "כאיש אחד בלב אחד", ואז ודאי שנשמע את הלבבות של החברים.

תלמידה: כשאנחנו מבקשים להכניס את כל החברות או החברים לתוך הלב, איזה כוח יכול לאפשר להם להישאר שם? כי זה ממש לשנייה. איך הם יכולים להפוך לחלק ממני?

אם כולנו נרצה להתחבר, לעזוב את כול החיצוניות, כל הטענות, כל הסיבות, שיהיה רק רצון להתחבר, אם נרצה את זה אנחנו נצליח.

תלמיד: מה הכוונה במילים שקראנו שיש איזו נשמה שעוזרת ולא שבה לעולם? מדובר על נשמת המשיח?

כן. ככה זה.

תלמיד: הרי אנחנו יודעים ש"סוף מעשה במחשבת תחילה". שהכול יהיה בסדר בסוף, הכול יהיה טוב.

ברור שאנחנו בסוף נתקן את הכול, אבל בינתיים זה לא מתקיים.

תלמיד: לפני כמה שנים אמרת שבדור האחרון, הדור שלנו, מקבלים המון אור, כביכול באה חללית מבחוץ, ומביאה איתה המון אור לעולם. מה צריך לעשות אם כל כך הרבה אור מגיע לעולם? לבנות כלים? למה התכוונת? האם בדור שלנו מתגלה יותר אור בעולם ולכן יש לנו כל כך צרות בכל מה שקורה?

כן.

תלמיד: זה הקושי. איך בונים את הכלים האלה כדי שנוכל להכיל את האור הזה?

מתחברים יותר.

תלמיד: זאת אומרת שאפשר למנוע את הצרות באמת, לעשות שיווי צורה בין אור לכלי?

כן. ככל שיותר קרובים זה אל זה הכלי נעשה יותר גדול.

תלמיד: מה הסיבה שמתגלה אור יותר גדול בעולם בתקופה שלנו?

כי זה התהליך הכללי שהעולם עובר.

תלמיד: זאת הבעיה באמת.

זאת הבעיה. תקופת המשיח.

קריין: פסקה השלישית מלמעלה, "דהיינו, רוח המשיח.." .

"דהיינו, רוח המשיח, הצריך לגאול את ישראל, מכל צרותיהם, עד לגאולה השלמה, לקיים הכתוב "ומלאה הארץ דעה את ה'". הרוח הזה, נסתלק לו והלך, ואינו מאיר בעולם.

"וי לון, מאן דגרמין, דיזיל ליה מן עלמא, ולא יתוב לעלמא, דאילין אינון דעבדי לאורייתא יבשה, ולא בעאן לאשתדלא בחכמה דקבלה" - אוי להם, לאותם אנשים, הגורמים, שרוחו של משיח, יסתלק וילך לו מהעולם, ולא יוכל לשוב לעולם, שהמה, הם העושים את התורה ליבשה, כלומר, בלי משהו לחלוחית של שכל ודעת. כי מצטמצמים, רק בחלק המעשי של התורה, ואינם רוצים להשתדל ולהבין, בחכמת הקבלה, לידע ולהשכיל בסודות התורה וטעמי מצוה.

"ווי לון, דגרמין עניותא וחרבא וביזה והרג ואבדן בעלמא" - אוי להם, שהם גורמים במעשיהם הללו, שיהיו, עניות וחרב וחמס וביזה והריגות והשמדות, בעולם. עכ"ל."

שאלה: בעקבות מה שאנחנו לומדים, האם אפשר לטעות בלימוד וליפול למשהו חיצוני ולא לכוונה פנימית של חיבור?

כן, ודאי שאפשר תמיד ליפול לכל מיני בורות, כישלונות, טעויות, אם לא מחזיקים יחד. אם מחזיקים יחד, אז הבורא כבר שומר עלינו וכבר כמעט ולא יכולים לטעות.

שאלה: בתחילת קטע ע' כתוב שהלב ריק למרות שהשכינה בינינו. אם השכינה כבר נמצאת בינינו אז למה הלב ריק? למה אנחנו לא מסוגלים להשיג אותה, להכיר בה?

השכינה תמיד בקרבנו ואנחנו לא מסוגלים לגלות אותה כי אין מגע, קשר בן הלבבות שלנו לבין השכינה. יש להם תכונות שונות, ללבבות שלנו יש תכונות של קבלה בלבד ולשכינה יש תכונת השפעה בלבד. לכן אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ואז נרגיש אותה.

שאלה: האם כל האנושות חייבת לעסוק בחכמת הקבלה או מספיק שכל הכלי העולמי יתחבר ויאיר לעולם?

מספיק הכלי שלנו.

שאלה: ממה מתחילה העבודה של האדם, מכוונה או מתפילה?

בהבנה, בקביעה באיזה מצב האדם נמצא, ואחרי זה הוא צריך להחליט מה לעשות.

שאלה: אדם שמגיע לשיעור בוקר ונותן יגיעה כמותית ולא מצליח לתת יגיעה איכותית, לכוון את הלב, האם זה נחשב לעבודה חיצונית?

באופן כללי, כן.

תלמיד: מה עושים?

לוקחים דוגמה מקבוצות יותר מוצלחות, מחברים יותר מוצלחים.

שאלה: האם זה אנחנו שהופכים את ההרגשה של הבורא לעפר, ואם זו אשמתנו, מה אנחנו יכולים לשנות בהתנהגות שלנו?

להתחבק חזק זו עם זו ואז הכול יעבור.

שאלה: לפני כמה זמן אמרת שהמטרה היא לבטל את האני שלנו. מה זה האני שצריך לבטל?

האני שצריך לבטל זה האגו שלנו כלפי החברים ואחר כך כלפי הבורא.

תלמיד: ואיך עושים זאת?

על ידי החיבור.

(סוף השיעור)