שיעור בוקר 19.08.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

רב"ש א', עמ' 151, מאמר "קרוב ה' לכל קוראיו"

mlt_o_rav_2023-08-19_lesson_rb-1985-29-karov-ashem_n2_p1_00IUif0u

קריין: ספר כתבי רב"ש, כרך א', עמוד 151, מאמר "קרוב ה' לכל קוראיו".

קרוב ה' לכל קוראיו

תשמ"ה - מאמר כ"ט

1984/85 - מאמר 29

"בזהר חקת (דף כ"ו ובהסולם אות ע"ח) וזה לשונו "מהכא אוליפנא, מכאן למדנו, שכל מי שרוצה לעורר דברים שלמעלה, בין במעשה בין בדיבור, אם מעשה ההוא או דבור ההוא לא נעשה כראוי, אינו מתעורר כלום. כל בני העולם הולכים לבית הכנסת לעורר דבר שלמעלה, אבל מועטים הם שיודעים לעורר. והקב"ה קרוב לכל אלו, שיודעים לקוראו ולעורר דבר כראוי, אבל אם אינם יודעים לקוראו, הוא אינו קרוב, שכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו, לכל אשר יקראוהו באמת". מהו באמת, היינו שיודעים לעורר דבר אמת כראוי. וכן בכל דבר", עד כאן לשונו.

משמע מכאן, שמי שאינו יודע לקוראו, אין לו ללכת לבית הכנסת, כיון שאינו יודע לקוראו, משמע שתפלתו אינה מתקבלת. אם כן יש כאן פתחון פה, וזה תירץ, שלא מספיק שלא ללכת לבית הכנסת, כיון שאינו יודע לקוראו. אם כן יש לדעת, מה לעשות לאדם, בכדי שידע לקוראו, ושיהיה קרוב לה'.

על זה בא הזהר ומפרש לנו, מה יש לדעת, ואח"כ נראה להשתדל להגיע להידיעה. ואומר, הידיעה היא רק אמת, שמי שקראו באמת הוא קרוב לה'. ולפי זה, ש"ידיעה" נקרא זה שקראו באמת, מהו החידוש שבכאן, שאומר, שאצל הקב"ה משמע שצריכה להיות ידיעה מיוחדת בכדי לקוראו לה'. כי מהמשמעות של הכתוב, שאומר "קרוב ה' לכל קוראיו", משמע בלי יוצא מהכלל, היינו שהוא קרוב לכל מישהו בלי יוצא מהכלל. ואח"כ מסיים הכתוב תנאי, משמע שזה הוא תנאי גדול, ומהו התנאי, שיהיה קורא באמת, וזהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם.

ותנאי הגדול זה, שדורשים מהאדם, שנקרא "אמת", הלא מדרך העולם הוא, שמי שקורא להשני, אם הוא יודע שקורא אותו בשקר, בטח שלא ישמע אותו בזה שקוראו, כיון שהוא יודע, מה שהוא קורא אותו, הוא רק שקר, ועושה את עצמו, כאילו הוא עומד מרחוק ואינו שומע את קולו, כיון שהוא שקר, מה שהוא קורא אותו.

אם כן, מהו התנאי הגדול שדורשים מהאדם, שבטח אצל ה' נוהג תנאים מיוחדים שאינו נוהג אצל בני אדם, אבל תנאי הזה, שצריכים "לקוראו באמת", זה הוא תנאי פעוט שאפשר להיות, אלא ודאי שהתנאי של אמת יש כאן כוונה מיוחדת, שהכוונה זו היא נקראת "באמת".

ובכדי להבין את ענין של אמת נקדים מאמר חז"ל "כל המתגאה, אומר הקב"ה, אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד". ויש לשאול, מאי איכפת ליה להקב"ה, אם הוא מתגאה. ונגיד אם אדם נכנס ללול של תרנגולים, ורואה שתרנגול אחד מתגאה על השני, אז האדם שרואה מתפעל מזה. ואאמו"ר זצ"ל אמר, הקב"ה אוהב את האמת ולא יכול לסבול שקר, כמו שכתוב "דובר שקרים לא יכון נגד עיני".

ובאמת הקב"ה ברא את האדם עם רצון לקבל, שהוא האהבה עצמית שיש בו. וזהו המקור לכל התאוות הרעות שישנן בעולם, דהיינו הגנבות והרציחות והמלחמות, הכל נובע מהרצון לקבל הזה, שהוא של האדם. נמצא, שהבורא ברא את האדם בתכלית השפלות, והוא מתגאה, היינו שאומר שהוא לא דומה לאחרים, נמצא, שהוא אומר שקר, והאמת אין סובל שקר.

נמצא לפי הנ"ל, אם האדם בא לבית הכנסת, לבקש מהקב"ה שישמע תפלתו, מטעם שמגיע לו שהקב"ה ישמע תפלתו, שיתן לו מטעם שמגיע לו, שהקב"ה יתן לו יותר משנותן לאחרים, אפילו כשהמדובר הוא רוחניות, הוא נמצא מרוחק מה', כי השקר הוא רחוק מהאמת. לכן הוא נקרא, שאינו יודע איך לקוראו, כי הוא קורא לה' בשקר, וזה נקרא "רחוק" ולא קרוב, כפי הכלל ברוחניות "קירוב מקום נקרא השתוות הצורה, וריחוק מקום נקרא שינוי צורה".

והיות שאין שינוי צורה יותר גדול מבין אמת לשקר, לכן נקרא זה, שאינו יודע לקוראו, משום שהקב"ה אינו קרוב לו, מטעם שהוא, בעת התפלה שמבקש, הוא נמצא בשקר, מטעם שהוא מרגיש עצמו לבעל מעלה יותר מאחרים, משום שרואה כל חסרונות שלו אצל אחרים, ובשביל זה הוא רוצה שהקב"ה יעזור לו.

ובאמת הוא כמו דאמרו חז"ל (קידושין דף ע') "ותניא כל הפוסל פסול, ואינו מדבר בשבחה של עולם. ואמר שמואל, במומו פוסל". ומשום שיש אנשים שמסתכלים תמיד על השני, אם השני לומד כפי שהוא מבין או מתפלל כפי שהוא מבין, השני הוא בסדר, ואם לא בסדר כבר מצא פסול אצל השני. וזהו כמו שאמר אאמו"ר זצ"ל, שמנהג של אנשים הנקראים בשם "קנאים" הוא כך, אם הוא מתנהג בחומרות יותר ממנו, הוא נקרא "פרומר", היינו קיצוני יותר מדי. ממילא מאדם הזה אין מה לדבר, חבל שמעלין את האדם הזה על המחשבה. ואם הוא מתנהג פחות חומרות כפי שהוא נוהג, הוא אומר, שהשני הוא ודאי קל שבקלים וכדאי לרודפו עד חרמה, בכדי שלא יקלקלו אחרים רחמנא ליצלן.

ואדם הזה, שבא להתפלל לה', שיקרב אותו משום שהוא בעל מעלה, אז הוא מרוחק מה', היינו שיש לו שינוי צורה מה', כי הקב"ה הוא בחינת אמת, ובחינתו של אדם ההוא היא כולה שקר. לכן נבחן זה כמו שה' רחוק ממנו. בשביל זה הוא לא שומע בקולו.

ויש לשאול הלא "מלוא כל הארץ כבודו", אם כן מהו הפירוש, שה' רחוק ממנו. וזה כדרך, שאם האדם עומד רחוק משני, אינו שומע את קולו. לכן ברוחניות ידוע, ששיעור התרחקות והתקרבות תלוי בהשתוות הצורה או שינוי צורה.

מה שאין כן אם האדם בא להתפלל לה' ואומר לה', לי אתה צריך לעזור יותר מאחרים, היות האחרים לא נצרכים כל כך לעזרה שלך, משום שהם יותר מוכשרים ממני, והם לא כל כך משוקעים באהבה עצמית כמוני, והם יותר בעלי משמעת ממני, ואני רואה שאני צריך יותר לעזרתך משאר אנשים, היות שאני מרגיש בעצמי את שפלותי, איך שאני מרוחק ממך יותר מכולם, ובאתי לידי הרגשה, כמו שכתוב "ומבלעדיך אין לנו מלך גואל ומושיע".

נמצא, שטענתו היא טענת אמת, וטענות כאלו הקב"ה סובל, משום שהן אמת. ועל זה נאמר "אני ה', השוכן אתם בתוך טומאתם", היינו אף על פי שהם משוקעים באהבה עצמית, שהיא מקור הטומאה, אבל כיון שהוא טוען טענת אמת, הקב"ה קרוב אליו, משום שאמת עם אמת נקרא השתוות הצורה, והשתוות הצורה נקרא "קרוב".

ובזה נבין השאלה בדברי הזה"ק הנ"ל, שמשמע, שמי שאינו יודע לקוראו, אין לו מה ללכת לבית הכנסת, מטעם שאין הקב"ה ישמע בקולו, משום שהוא רחוק מה', אם הוא לא יודע לקוראו. ועוד קשה, הלא הוא נגד הכתוב "רם ה' ושפל יראה" (תהילים קל"ח). ומה הפירוש "שפל", שאין יודע כלום, משמע שאפילו אינו יודע לקוראו, גם כן יראה.

ובהנ"ל נבין היטב, שהוא לא צריך לדעת שום דבר, אלא לדעת באמת מצבו הרוחני שלו, שאין הוא יודע שום דבר חכמה ושום דבר מוסר שיכול לעזור לו, והוא נמצא במצב הכי גרוע שאפשר להיות בעולם, ואם אין הקב"ה עוזרו הוא אבוד. רק זאת הידיעה הוא צריך לדעת, היינו שאין הוא יודע כלום, והוא השפל שבכולם, מה שאין כן אם הוא לא מרגיש את זה, אלא שהוא חושב שיש אנשים יותר גרועים, כבר הוא נמצא בשקר, והוא כבר נמצא במצב של התרחקות מה'.

ובזה נבין את השאלה השניה ששאלנו, מה יש לו לעשות, בכדי לידע לקוראו את ה', ושיהיה קרוב אליו, איזה לימוד הוא צריך ללמוד בכדי לידע. אז אומרים לו, הוא לא צריך ללמוד שום דבר משהו מיוחד, אלא רק ישתדל ללכת על דרך אמת, אז ממילא יהיה לו על מה להתפלל, היינו על הכרחיות ולא על מותרות, כמו שכתוב (תהילים ל"ג) "הנה עין ה' אל יראיו, למייחלים לחסדו, להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב". פשוט שחסר לו חיים רוחניים.

ובזה נפרש הכתוב "קרוב ה' לכל קוראיו" בלי יוצא מהכלל. ומה שאומר תנאי "לכל אשר יקראוהו באמת", זה לא נקרא "תנאי מיוחד". אלא בין ילדים, אם אחד קורא להשני, והוא יודע שהוא בשקר, גם כן לא יסתכל עליו. אלא כאן אצל הקב"ה, צריכים לדעת על מה נופל ענין של אמת. וזה קשה, שהאדם ידע בעצמו, מה זה מצב של אמת, ומה זה מצב של שקר, כי אין האדם מסוגל לראות את האמת. לכן הוא זקוק למדריך, שידריך אותו, ולהגיד לו מה שחסר לו, ומה שיש לו, עוד אפילו דברים מיותרים, שמפריעים לו להגיע להאמת.

וזה ענין שכתוב "דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב", בטח "בהיותו קרוב" מוצאים אותו. אבל איפה המקום שנקרא "קרוב". וזהו כנ"ל "לכל אשר יקראוהו באמת". אם האדם קורא אותו ממצב האמיתי, אז מוצאים אותו."

שאלה: בזמן השיעור אנחנו מגיעים למצב של התעלות מעל הטבע שלנו, לאחר השיעור אנחנו מחברים תפילה, ואז הרבה פעמים אנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים שזאת לא תפילה אמיתית, יכול להיות שזה מפני שבזמן השיעור קיבלנו מלמעלה התעלות וזה לא המצב האמיתי שלנו? ומה הזמן הנכון לתפילה משותפת?

אנחנו צריכים להשתדל להיות כל הזמן בפנייה לבורא מתוך הקשר בינינו, לפנות אליו עם כל מה שאנחנו צריכים, לכל דבר שאנחנו זקוקים. מתי? לא חשובות אם לפישעות היום או לילה, וגם לא כל כך חשוב מצבי הרוח שלנו או מצב פרטי, כללי, כל רגע שאנחנו יכולים לפנות לבורא אנחנו מוזמנים וצריכים לפנות.

תלמיד: אבל דווקא כשאנחנו מרגישים התעלות פתאום יש בנו תכונה כזאת שדורשת את האמת, איפה האמת, האם אנחנו באמת רוצים את הדבר הגבוה הזה, איך לעבוד עם התכונה הזאת שדורשת את האמת? כמו שרב"ש אומר שאם זאת לא תפילה אמיתית, זאת לא תפילה.

בסדר, אבל כמה שאנחנו מסוגלים. אני לא עושה ביקורת אם זה אמיתי או לא אמיתי, זה בדיוק מה שאני צריך או לא כל כך צריך, העיקר זה להשתדל בכל רגע ככל שאפשר, זה הדבר החשוב.

שאלה: הוא נותן כאן דוגמה לתפילה אמיתית, "שאתה צריך לעזור לי יותר מאחרים היות שאחרים לא נצרכים כל כך לעזרה שלך משום שהם יותר מוכשרים ממני והם לא משוקעים כל כך באהבה עצמית כמוני", תוכל להסביר.

אם אדם מרגיש כך, אז הוא באמת יכול כך לבקש.

תלמיד: הוא מבקש על עצמו?

הוא מבקש שהבורא יעזור לו מפני שהאחרים לא נמצאים בנפילה כמוהו, ואז באמת הוא זקוק יותר לעזרה.

תלמיד: מה הוא מבקש עבור עצמו?

לעזור לו להבין איך לצאת מהמצב שהוא נמצא בו, שיש לו כזאת הכבדת הלב שהוא לא מסוגל להצדיק את החברים ולהצדיק את הבורא.

תלמיד: ומה עם זה שאנחנו אומרים שתפילה אמיתית צריכה להיות עבור החברים?

בסדר, גם זה שייך לזה. כמו שאמרתי, הוא לא מסוגל לעשות את כל הדברים - להצדיק את החברים, להצדיק את הבורא ולבקש על התיקונים.

תלמיד: הוא מבקש אבל על התיקונים שלו?

הוא מבקש על התיקונים שלו.

תלמיד: זה תמיד מבלבל העניין הזה, שהרבה פעמים אנחנו אומרים שאם התפילה אפילו היא תהיה לעשות נחת רוח ליוצרו, אבל אם זה עבור עצמו אז זה גורם חורבן לנפשו, ולפעמים אנחנו אומרים שאפילו על עצמו הוא יכול לבקש תיקונים כי הוא מרגיש באמת שהוא יותר גרוע מהאחרים.

תנסה כל הזמן להיות בבירורים ואז תראה איך הבורא פותר לך את אותו הבירור.

תלמיד: איך לא להגביל את עצמי, הרי כתוב שאדם אסור לו לבקש על עצמו?

לא, אדם צריך לבקש על עצמו ועל האחרים ועל ההתקרבות ועל העבודה המשותפת, הכול צריכים.

שאלה: מה זה נקרא לקרוא לבורא באמת?

באמת, זאת אומרת שהאדם מבין שהמקומות שהוא פונה מהם לבורא הם הכישלונות שלו, הבעיות שלו, הבלבולים שלו, והוא מבקש עליהם הסבר והבנה והרגשה והתגברות.

תלמיד: בתחילת המאמר הוא כותב שאם האדם פונה בשקר אז קורה להיפך, אתה דווקא מתרחק מהבורא בקריאה הזאת.

זה ככל שהאדם מרגיש ומבין.

תלמיד: אז מה זה אמת?

שאדם מרגיש שהוא פונה מתוך האמת, מתוך המצב שלו, עד כמה הוא לא מסוגל, עד כמה הוא בנפילה, עד כמה הוא לא יכול לברר את הדברים, לא מסוגל להעלות את עצמו ואת האחרים.

תלמיד: איך להגדיר שזה נקרא אמת?

אמת, אני חושב שאפשר להגדיר כך, שזה נקודה שאני עומד עליה ואני לא חושב שיש לי עוד נקודת יסוד שאני יכול לעמוד עליה ולבקש, אז איפה שאני נמצא זה נקרא אמת.

תלמיד: ומה זה שאתה קרוב לבורא בקריאה שלך, במה בדיוק אני קרוב לבורא בזה שאני מבקש?

הרב: שאני רוצה להתקרב אליו, להידבק אליו ומתוך הקריאה שלי להתחיל לעלות אליו, כלפיו, על "הר ה'" מה שנקרא.

שאלה: אז על מה אני מבסס את התפילה שהיא תהיה תפילת אמת?

שאני משתדל כל הזמן לגלות יותר ויותר את הנקודה שעליה אני עומד וממנה אני פונה לבורא.

תלמיד: מה זאת אומרת "נקודה שעליה אני עומד"?

שממנה אני צופה על המצב שלי, על מצב העולם, על מצב הקבוצה וכן הלאה, ובמבט הזה אני רואה את העולם וממנה אני פונה לבורא.

תלמיד: אני לא מצליח לתפוס איך לזהות את הנקודה שממנה אני עושה את הכול? איך להיתפס לנקודת האמת וממנה לעבוד?

זו נקודת האמת שלי, אני לא יכול להגיד שזו אמת אבסולוטית לכולם, אלא כלפיי ולעת עתה זה נכון, כך אני מרגיש וממנה אני פונה. אני מבקש שהבורא יעזור לי לייצב את עצמי בנקודה הזאת שלי, איפה שאני נמצא, איך אני צריך לראות מתוך זה את העולם, את הקבוצה, את עצמי, את הבורא, את כול התהליך שאני עובר וכך אני מתכוון ומקווה שאני אתקדם נכון.

שאלה: אדם מזהה מצידו שיש קלקול ביחסים שלו עם החברים והוא מבקש שהתיקון יתבצע עליו, אבל הוא לא מבקש את זה למען עצמו אלא מצד האמת, כפי שהוא רואה אותה לפי שעה. יש פה איזה סכנה שהוא מביא חורבן לנפשו אם הבירור ישר כמו שהוא יכול לעשות באותו רגע?

לא. מזה אין לנו מה לפחד אחרת אנחנו לא נזוז אף צעד קדימה. אנחנו צריכים להשתדל לברר מי אנחנו, על מה אנחנו עומדים ולאן אנחנו רוצים להתקדם. ככל שהנקודה שעומדים עליה והנקודה שרוצים אליה להגיע תהיינה נקודות נכונות ועל ידי מה אנחנו עושים צעדים קדימה הכי מועילים. כל זה אנחנו רוצים לברר ואין לנו מה לפחד אלא לדרוש יותר ויותר. יותר טוב אם אנחנו נדרוש מהבורא, מה שהפוך, נגביל את עצמנו ולא נבקש כלום.

תלמיד: יש תנאי במאמר, שצריך לקרוא לבורא באמת. אם התנאי מתקיים, אז ברור, אנחנו קרובים לבורא, להשוואת הצורה. אבל מה קורה אם אנחנו לא קוראים לו באמת אלא קוראים לו דווקא בשקר?

אם זה בכוונה שאני קורא לו בשקר, אז זה דבר אחד, אבל אם אני קורא לו בשקר אבל אני לא חושב שזה שקר, זה דבר אחר.

תלמיד: אבל בכל אחד מהמצבים האלה לא ברור מה לעשות כדי להתקרב ולקרוא לו באמת. ככל שאני יכול לקרוא לו באמת אני מתקדם.

תלמיד: אבל במה זה תלוי? כי אני כרגע קורא לו מטעם השקר.

אם אתה יודע או לא שאתה נמצא בשקר.

תלמיד: אם אני כבר יודע, אז יש פה איזו אמת, אבל נגיד שאני לא יודע.

אם אתה לא יודע, אז אין בעיה.

תלמיד: ואם אני יודע, אז מה אני יכול לעשות כדי לשנות את המצב?

תשנה אותו.

תלמיד: אבל מה אני צריך לעשות כדי לשנות את המצב הזה?

תפסיק לקרוא בשקר ותדייק יותר לקרוא באמת.

תלמיד: כלומר לבקש על חלק מהמצב שהוא אמיתי?

כן.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה, לוודא שזה לא מתערבב?

תברר. אתה שואל באמצע הדרך. תברר את הדברים ואז תשאל.

תלמיד: זה בדיוק העניין, כי זה אמצע הדרך. אם קוראים באמת, אז משם הבורא כבר מעלה אותנו, אבל מה אם עוד לא נמצאים במצב הזה שמצליחים לקרוא באמת?

אז אתה לא יכול לקרוא, לא ברור לך על מה לקרוא.

תלמיד: אם כך, לא לקרוא שם?

אבל אתה לא יודע בדיוק על מה לקרוא, מה לבקש. "אני רוצה משהו, אבל מה אני רוצה אני בעצמי לא יודע". אז איזו שאלה זאת? תפילה צריכה להיות ברורה ככל האפשר.

תלמיד: מה לעשות עכשיו במצב שלנו?

"שלנו", אי אפשר להגיד, כי "שלנו" זה משהו שמכאן לכאן, מקיר לקיר.

תלמיד: נגיד שאנחנו מבקשים או מכוונים את הבקשה, את התפילה שלנו למה שאנחנו שומעים מהמקובלים, ממה שאנחנו שומעים ממך, אפילו ממה ששומעים מהחברים בעשירייה. האם על הדברים האלה כן לבקש, אפילו אם אני לא יודע מה הם אומרים בדיוק?

אז איך תבקש?

תלמיד: יש איזו נטייה, לפחות משהו, כי אחרת מה אני עושה?

כן, אתה יכול להגיד בלב שלך שאין לך תפילה משלך אבל אתה שומע את מה שהחברים רוצים ואתה רוצה לבקש עבורם, שתפילתם תתקבל.

תלמיד: כלומר, זה יכול להיות מנגנון בטוח לבקש תמיד על מה שהחברים רוצים. האם זה יכול להיות נכון להגיד שתמיד זה יהיה שייך לאמת?

אמת, אני לא יודע, אבל יש לזה מקום.

שאלה: מה המשמעות של להיות קרוב לבורא?

להיות קרוב לבורא, מדובר מתוך האדם, עד כמה האדם מסוגל להרגיש שהוא מבין את כוונות הבורא, מטרתו בבריאה, מסכים עם זה ורוצה להתקרב לזה, זה נותן לאדם נקודת אחיזה בכוח שמוביל אותו, מקדם אותו.

תלמיד: אבל אני גם מבין וגם מרגיש שאני הפוך לגמרי.

גם זו אמת.

תלמיד: אז למה זו קִרְבה? מאיפה הקִרבה?

זו קרבה, כי לפי זה שאתה קרוב לבורא, מתוך זה אתה מכיר שאתה הפוך ממנו.

תלמיד: הוא בעצם קרוב אליי כל הזמן, זה אני שרחוק ממנו כביכול.

לא, לפי קביעת המצב שלך גם אתה מרגיש שאתה הפוך ממנו. ההפכיות הזאת היא גם מצביעה על זה שאתה מבין ומרגיש את מצבך האמיתי.

תלמיד: ואיך אני יכול למדוד התקרבות?

אתה לא יכול עדיין למדוד התקרבות, אבל זה יבוא. תבקש.

שאלה: האם התפילה שאנחנו בונים יחד יותר קרובה לאמת מאשר התפילה שלי עבור החברות?

כן, היא יותר קרובה מפני שזו תפילת רבים. תפילת רבים היא תמיד יותר חשובה.

שאלה: לפי מה שאנחנו קוראים, בעצם כל אחד צריך להגיע למצב הזה שהוא רואה את עצמו כהכי שפל, שקוע באהבה עצמית.

אני לא חייב להרגיש כך, אני צריך להשתדל להיות יותר קרוב לאמת, אבל לא שהמטרה שלי להרגיש שאני אפס, זבל, חלש, מבולבל, לא.

תלמידה: אם אני רואה את עצמי, ונראה לי שיש עוד כמה אנשים שהם יותר גרועים ממני, האם נכון לבקש עליהם?

כן.

שאלה: שמעתי שאמרת שבמצב הריחוק אדם לא צריך לפחד, אחרת הוא בכלל לא יעשה שום צעד קדימה. אבל מה העצה אם אדם במצב הריחוק מרגיש שהוא לגמרי לא יכול לעשות שום צעד, אפילו הכי קטן, כי הוא יביא נזק בכל צעד, והוא כביכול נמצא בכלוב ותלוי רק בכוח החיצוני אם יוציא אותו או לא?

זה נשמע נכון. בכל זאת הוא צריך להתחבר לחברה, להידבק לחברים, ובתמיכה כזאת כשהוא נמצא איתם יחד, לעשות צעדים קדימה.

תלמידה: אז לא תפילה, דווקא חיבור עם החברים יותר.

כן, על חשבון החברים.

שאלה: יש אמת שהיא המצב שלי שאותו אני מרגיש, ויש אמת שהיא מטרת הבריאה להידמות לבורא, ויש עוד סוג של אמת שהוא ההבדל בין שני המצבים הללו. האם על האמת השלישית מדבר הרב"ש?

כן, גם עלייה הוא מדבר.

שאלה: איך קובעים שהמצב שאנחנו נמצאים הוא האמת?

אם אין לי יותר חוץ מהמצב הזה ואני יכול לבדוק אותו, למדוד אותו, להידבק בו, ומתוכו לפנות לבורא, אז מה יכול להיות אחרת? אז אני קובע שזו האמת שלי, בינתיים, לעת עתה.

תלמיד: איך לצאת ממצב השקר?

לראות שזה השקר וזה יעזור לנו לצאת ממנו.

שאלה: מה יהיה איתו אם הוא משוקע באהבה עצמית?

הקבוצה תשפיע עליו, הבורא יעזור לו לראות שהוא נמצא בשקר, וכך לאט לאט הוא יוכל לגבש את הכוחות לזוז מהמקום.

תלמיד: האם זה לא תלוי בו?

זה תלוי בו, אבל על ידי כוחות חיצונים ובעיקר הקבוצה.

תלמיד: האם הוא יכול להפעיל אותם?

כן, ודאי.

תלמיד: איך?

ככל שיידבק אליהם.

תלמיד: לפני השיעור שמענו קטע משיעור של הרב"ש על המשל של בעל הסולם, שבן אחד קיבל מאבא שלו הרבה שדות והוא בוכה שאין לו כוח לעבוד אותם. הרב"ש אומר "תתגבר", אם נותנים לך טעם בשינה, אז תתגבר. בשביל מה מגבירים לך את התענוג בשינה? כדי שתתגבר. נותנים לאדם משקל יותר גדול ממה שהוא מסוגל לשאת, ואז אומרים לו "תתגבר". מה זה "תתגבר"?

עד שיגיע למצב שהוא מבין שאין לו כוח התגברות ויתפרץ בתפילה.

שאלה: האמת שמתגלה לאדם זו לא התקרבות, לא מגלים לו אותה, אלא ההיפך, הוא מגלה כמה הוא רחוק. האם העזרה של הבורא היא שהוא מראה לאדם כמה הוא רחוק מהאמת?

אבל ככל שאני מגלה שאני רחוק, זה סימן שכבר התקרבתי, כי אחרת לא הייתי מזהה שאני רחוק. אנחנו כל הזמן מגלים דבר והיפוכו.

תלמיד: האם אותה הרגשת הריחוק נותנת לבן אדם לגלות עוד ועוד חיסרון?

כן, ככל שהוא מתקרב, כך הוא מגלה שהוא רחוק.

תלמיד: אנחנו רואים שאותה הרגשת הריחוק, גם בקבוצה שלנו, גורמת לכך שיש כאלו שפשוט עפים מפה.

הם חלשים. מה זאת אומרת שאדם עף? אין לו כוחות? אין לו כוחות סבל? אין לו עצבים? מה נקרא שהוא עף? במה הוא מחליף את זה? כתוב "חוץ מצא". אני נמצא בזה כבר כ-40 שנה, אני גם יכול להגיד "מספיק, זהו, די".

תלמיד: אני לא שואל בשביל להרגיז אותך.

אני לא מתרגז מזה, שיעברו עוד מאה שנה. זאת הבריאה, אני נמצא בתוכה, אני נע בתוך הזרם הזה, ואני לא יכול להיות למעלה מהכוח העליון שקבע כך.

תלמיד: איפה כוחות ההתגברות של כל אחד?

אפילו שאין כוחות התגברות, תוריד מעצמך מעט את הנטיות, הדרישות, קצת גדלות וכולי, ומה שלא עושה השכל עושה הזמן. אתה חושב שאין כאלו מצבים שאדם נמצא ללא כוח, שפל, וממש באפס? נמצא. אז מה? תן לבורא קצת לארגן את הדברים.

תלמיד: מה שבאמת עוזר לי להחזיק בחברים, בדרך, זו אותה הרגשת האמת שהייתה לי כשהגעתי לפה בפעם הראשונה. היו לי כל מיני מצבים, גם בעבודה, גם בחיים, גם מצב הבריאות שלי היה רע כך שיכולתי ממש להישבר.

בסדר, בינתיים נותנים לך לאחוז במשהו כי אחרת היית עף. מה הלאה?

תלמיד: אני לא יודע מה הלאה.

תגיד תודה.

שאלה: האם האמת בדרך שאנחנו הולכים היא דבר יחסי? כלומר, כל פעם כשאנחנו מגיעים לנקודה שאנחנו מצליחים לבקש מהבורא ונניח שאנחנו מקבלים איזשהו סוג של מענה, של תחושה שהתגברנו, אז הצעד הבא הוא לראות שזה דווקא היה בשקר.

האם הבורא מראה שהדבר הנדרש הוא כביכול לבקש על אמת ואז לראות שזה שקר, או שהאמת היא נקודה יחסית שכלפיה אנחנו כל הזמן מתכיילים, כביכול חיבור, וכלפי זה אנחנו כל זמן בודקים את עצמנו? מהי העבודה שלנו כלפי האמת בין שתי הנקודות האלה? איך הבורא מוביל אותנו בכלי הזה שנקרא אמת?

יכול להיות שעליך לבקש ממנו שיגלה לך את השאלה, שהוא יסביר לך מה את צריכה לעשות במצב הנוכחי. שהוא יסביר לך.

שאלה: לפעמים יש מצבים שאדם מרגיש שלא שאין לו כוח התגברות אלא שפתאום, כמו שהרב"ש אמר לרב, מגבירים לו טעם בשינה. השינה זו דוגמה. מגבירים לו טעם בגשמיות, ואז האדם מרגיש שהוא יכול לטעום טעמים משני העולמות. הוא מתקדם ברוחניות, אבל פתאום כאילו מחזירים לו את העולם הגשמי ותענוגיו ומגבירים עוד ועוד את הווליום. ואז האדם מרגיש שהוא יכול ליהנות משני העולמות, שיש לו גם את זה וגם את זה. איך יוצאים מכזאת קליפה?

זאת לא קליפה, אלא פשוט יש לו גם את זה וגם את זה.

תלמיד: מה יהיה איתו?

לא יודע, תמשיך ותראה. אני לא אומר לכם מה לעשות, כי תשובות כמו תיכנס לצמצום, תהיה יותר ישר, כל הדברים האלה, מה יש להגיד? מה שלא עושה השכל עושה הזמן, והעיקר להוסיף בחיבור. יש לך קבוצה, יש לך לימוד, יש לך כל מיני דברים ששייכים לחיבור בקבוצה, תוסיף בזה ככל האפשר וזה הדבר היחיד שמועיל.

שאלה: למה בכלל צריך לרדוף אחרי אמת אם היא נסתרת? ככל שאני לומדת, כך אני מגלה שהיא נסתרת יותר.

זה סימן של התקדמות.

שאלה: אנחנו לומדים שאמת ניתן לזהות דרך העשירייה ולבד לא ניתן להגיע לכך. במאמר, כביכול נותנים לאדם ללכת לבית הכנסת לבד. איך ניתן לאדם להיכנס לבית הכנסת לבד?

שיהיה ברור, בית הכנסת זו הקבוצה שלך.

שאלה: אני מנסה להרגיש ולהבין, הלב מדבר עם הבורא ומה שנמצא בליבי זו אמת, כאילו תוצאה מהעבודה, מההשפעה של העשירייה, מהכול. איפה פה שקר?

תגלי אותו.

תלמידה: הלב מבקש מהבורא "תגלי אותי". אני מרגישה שכאילו העבודה היא של הבורא עם ליבי, הוא עושה את הפעולה, ואני יכולה להגביר את הפעולה הזו בהשתתפות שלי.

בסדר, לא צריך יותר, למה את עדיין מחטטת?

תלמידה: אני רוצה יותר.

יותר זה בסדר, אבל בחיבור, באהבה, בדברים ששייכים לאיחוד.

שאלה: אם אני מתפללת שהוא ירחיב לי את הכלים כדי להצליח להשפיע יותר על העשירייה, האם זה אגואיסטי? אני מבקשת גם על העשירייה אבל גם עליי.

זה לא אגואיסטי, את מבקשת להתקדם בתוך העשירייה.

שאלה: בהרבה מצבים אנחנו נמצאים במצב של שקר וקשה לצאת משם כי האגו נותן לנו להאמין שהשקר הוא האמת. איך להבחין נכון, לא להצדיק את השקר ולצאת מהמצב הזה במהרה?

רק על ידי חיבור את תרגישי האם זה הולך יחד עם החיבור עם החברות או לא, ובצורה כזאת יהיו לך בירורים נכונים והתקדמות.

שאלה: האם השקר שאנחנו מגלים הוא ביחס לאמת שאנחנו מתארים?

כן.

תלמידה: כשאני מתארת את האמת ואז מגלה שאני נמצאת בשקר, האם כשאני מתגברת על זה או מקבלת תכונות יותר קרובות לאמת, אני מגלה אמת אחרת יותר גבוהה?

כן

תלמידה: ואז השקר שלי הוא בעצם יותר גדול כלפיה.

כן, והסימן לזה הוא שמחה.

תלמידה: איך אנחנו עוזרות אחת לשנייה כדי שכולנו בעשירייה נתקרב לאמת היותר אמתית?

יש הרבה צורות קשר ביניכן, דיבורים, לימוד. איך אתן עוזרות? לעזור אפשר אפילו בלי מילים, עם תפילה שבלב, או עם עזרה במטבח, אני לא יודע.

תלמידה: אבל המטרה שלנו כל פעם, שנוכל לתאר את האמת היותר גבוהה?

כן.

תלמידה: "מאשפות ירים אביון". אדם שנמצא שקוע בגשמיות, בזבל.

אם הוא חושב שזה זבל.

תלמידה: חושב שזה זבל, אוהב את טעם הזבל אבל הוא יודע שזה זבל.

כן

תלמידה: הוא יודע את זה גם כשהוא נכנס לתוך העשירייה, נכלל בחברים. איך למסור את עצמו כך שהבורא יעלה אותו, שהרצון שלו יהיה ליתר חיבור?

דרך החברים.

תלמידה: אני נמצאת עכשיו עם העשירייה שלי, כולן ביחד. איך אני מוסרת את עצמי שהם יעלו אותי כי אני בזבל?

תדבקי אליהן, תעזרי להן בכל מה שהן עושות, תתחברי אליהן בכל הפעולות של חיבור שהן מבצעות.

תלמידה: ואיך אני מוודאת שאני לא מקלקלת אותן?

תשאלי אותן, האם אני מסריחה או לא?

שאלה: הבורא הוביל אותנו ל"בני ברוך", עם החיסרון למצוא אמת ובדרך אנחנו כל פעם מתגברים על השקר והאמת גדלה, זה יימשך כך עד גמר תיקון?

כן, יכול להיות.

שאלה: יש לנו לב משותף שאנחנו עובדים עליו?

כן.

תלמידה: שמעתי שאפשר לבקש מהבורא כמו שמבקשים מהחבר הכי טוב, לפנות אליו.

כן, לפחות כך.

תלמידה: כן. איך לחבר תפילה בעשירייה ולהרגיש באמת, צריך להיות בלי מסכות, בלי להתבייש, הכי קרובות?

אי אפשר עד כדי כך כמו שאת רוצה, להיות ערומים. אבל בכל זאת יש לנו, לכולנו אותן המילים, אותן ההרגשות, יש יסוד משותף שאנחנו נמצאים בו, אז אפשר.

תלמידה: אני בפני עצמי הבנתי, שאני לא מצליחה לפנות אליו כמו לחבר הכי טוב, או כי אני לא סומכת עליו שהוא יעשה, או כי אני מפחדת שהוא כן יעשה.

בכל זאת יש לך התקדמות טובה דווקא. מלפני כשנה או שנתיים, כשהכרתי אותך קצת יותר, את עברת דרך טובה.

שאלה: הבנתי ששקר הוא בעצם הגאווה, אם אני מרגישה יותר גבוהה מכולם אז אני מתרחקת ממנו, וכשאני מרגישה שפלה, בשפלות, שכולם יותר טובים ממני, אז אני נמצאת במקום הנכון. האם העבודה בעשירייה, הניסיונות שלי להתקרב אליהם, הם שמגלים לי יותר את האמת, או זו התפילה, הפנייה אליו, או שניהם?

כן, גם וגם נכון.

שאלה: איך אדם מזהה שהוא בשקר? כולם עושים את העבודה, נמצאים בעשירייה, מהו השקר שמונע מאתנו להתקדם?

בדרך כלל את השקר אנחנו מגלים דרך הרגשת הבושה, כשאדם מתחיל להתבייש ממשהו שהוא שונה, ממה שנראה לו נכון וטוב.

שאלה: כתוב "שהוא חושב שיש אנשים יותר גרועים, כבר הוא נמצא בשקר," וב"התרחקות מה'." זה שהוא מזהה כבר את הנקודה הזאת, זו כבר יכולה להיות תפילה, או שיש עוד דרך בין זה שהוא מזהה לזה שהוא יכול לתקן?

יש הרבה נקודות כאלה. אנחנו צריכים לתפוס כמה שאפשר מהן ועל ידן כל הזמן לטפס.

תלמידה: ואיך מהמצב שהוא מזהה שהוא נמצא בהתרחקות מה', הוא מגיע, מתקרב, לטענת אמת?

הכי טוב זה עם החברים. לא לבד. כי לבד הוא יסתובב, ויהיה לו לא טוב, אז הוא צריך ממש לשבור את עצמו. הכי נוח, טוב ומהר זה כשהוא נמצא עם החברים, ואיתם יחד יעשה צעד קדימה.

תלמידה: אז כשהוא מזהה את המצב שהוא בהתרחקות מה' ומרגיש שיש חברים יותר גרועים ממנו, מה זה אומר שהוא יהיה עם החברים? הוא מביא את זה לחברים?

הוא מתקרב אליהם ויחד איתם עושה צעדים כלפי הבורא.

תלמידה: אם אני הבנתי את הנושא הזה, שקר זה שאני מרגישה שאני יותר גבוהה מחברות, ואמת זה שאני מרגישה שהחברות בעצם יותר גבוהות ממני.

כן.

תלמידה: המצב היחידי שאני באמת יכולה בכלל לסבול את זה שהחברות יותר גדולות ממני, הוא אם אני אוהבת אותן. כי אחרת, הרצון לקבל שלי לא ייתן לי שום אפשרות לראות שהחברות גדולות.

אז תתחילי לעבוד איתן, להתקדם, ותראי שאת באמת אוהבת אותן.

תלמידה: אבל מה יש לי לבקש במצב הזה מהבורא? זאת אומרת, אם אני רואה את האמת, מה כבר יש לי לבקש מבורא? כי אני רואה את האמת רק במצב שאני כבר אוהבת את החברות. אולי צריך לבקש בכלל ממצב של שקר, שאני רואה שאני יותר גדולה מחברות, אז באמת יש לי מה לבקש.

את פונה לבורא רק עם בקשות?

תלמידה: גם בהודיה.

אם לא היית צריכה לבקש ממנו משהו, לא היית פונה אליו?

תלמידה: האמת, קשה לי לבקש ממנו.

לא. אנחנו צריכים כל הזמן להיות בקשר עימו, או עם בקשה, או עם הודיה. אז תשתדלי.

שאלה: מה שקורה פה כל בוקר, שלוש פעמים ביום, השיעור הזה שעכשיו יושבים בו חברים שלפני שבוע לא יכלו להגיע, הוא לא אמת? כל מה שקורה פה זו אמת, לא?

אומרים, "היינו כחולמים". שבגמר בתיקון נדמה לנו שכל מה עברנו היה כמו בחלום.

תלמידה: אז על זה להודות? זה אמת?

כן.

תלמידה: בהודיה גדולה.

גם לך על ההשתתפות שלך.

שאלה: בהקשר לקטע ששמענו שבו רב"ש דיבר איתך בשיעור, הוא אמר לך ככה. "אתה עברת מרחובות לבני ברק, וקיבלת טעם בשינה".

בבני ברק?

תלמיד: כן, שומעים שאתה אומר לו, "כן". עכשיו, מה הלאה? מה הפרק הבא בסיפור? מה קרה איתך אחר כך?

אני לא יודע מה קרה לי הלאה. המשכתי ללמוד, ואותן השעות שבאתי מרחובות, כבר עברתי לכאן, רב"ש מצא לי דירה, כאן גרתי ברב עמי 5, שזה אולי 100 מטר מהמקום של רב"ש, פחות אפילו, אז הייתי הולך ללמוד וחוזר.

תלמיד: אני שואל על התענוג, עליו דובר בדיון עם רב"ש, על טעם בשינה, כדוגמה. טעם בשינה, טעם בגשמיות. אז האדם עושה מאמץ להתקדם רוחנית, מקבל שכר, ומגבירים לו את הטעם בשינה, ובשאר התענוגים הגשמיים. מה עכשיו האדם עושה?

מתגבר.

תלמיד: מה זה המילה הזאת, "מתגבר"?

חשיבות המטרה. צריך להגדיל את חשיבות המטרה בעיניו. שכמו שהייתי עד כה לומד ומשתתף בחבורה של מקובלים, עכשיו אני צריך להגדיל את חשיבותם בעיניי פי כמה.

שאלה: אם יש חולה במחלה נוראה, בסכנת חיים, ויש רופא שמטפל בו, שהוא הרופא הכי טוב שיכול לטפל בו, ויודע לטפל בו. אבל החולה בזמן הטיפול סובל מאוד מהטיפול, לא יכול להחזיק את רמת הכאב, ומתעלף מהכאב. ואני שומע ומרגיש את הסבל של החולה. קודם כל, למה אני מרגיש את זה? מה זה נותן לי? למה אני צריך להרגיש את הסבל של הריפוי?

הבורא מסדר לך את זה.

תלמיד: ומה אני יכול לעשות כדי לעזור לחולה?

להשתדל להתפלל שהבורא ייקח ממנו את הסבל.

שאלה: אם אני מרגישה ויודעת שהחברות יותר גדולות ממני, לפעמים אני מרגישה את זה כל כך שאני תוהה מה יש לי לתת להן. לפעמים אני מרגישה שהן כל כך גדולות, ואני כל כך קטנה לעומתן שאין לי מה לתת להן. אז מה התפילה, הבקשה של האמת הזאת שאני צריכה לבקש מהבורא? שיהיה לי מה לתת, שאני אשרת אותן?

שהוא יעזור לי להיות דבוק אליהם, לחברים שלי, ושאני רוצה יחד איתם לעשות כמה שיותר צעדים לקראת התיקון.

שאלה: אתה אומר שצריך לדבר עם הבורא כל הזמן. מה צריך להיות היחס שלי אליו כמו לחבר קרוב, כמו למלך שממלא את כל הבקשות? או שעלי לדייק מאוד בפנייה שלי אליו, ולהיות ביראה מפניו?

הייתי אומר שהכול נכון, גם זה, וגם זה.

שאלה: שכשאני מרגישה שאני הכי גרועה מכולן, מה בעצם יש לי לתת להן? כי לפעמים אנחנו צריכים להיות ככתר כלפי החברות. אז גם במצב שאני רוצה להשפיע להן, אני שם צריכה להרגיש שאני הכי שפלה מכולן?

גם במצב השפל את יכולה להשפיע להן. לדוגמה, להראות שבכל זאת את עושה מאמץ ומשתתפת.

תלמידה: שכביכול יש בי מה לתת להן?

כן, זו דוגמה של הכנעה.

שאלה: האם האמת היא שבכל מצב אני מחפש קשר עם הבורא?

כן.

שאלה: כתוב "ונגיד אם אדם נכנס ללול של תרנגולים, ורואה שתרנגול אחד מתגאה על השני, אז האדם שרואה מתפעל מזה." אם תוכל להסביר מה המסר?

יש מסר, לא כדאי להתגאות אחת על השנייה כי כולן תרנגולות.

שאלה: לפעמים, למרות שאנחנו רחוקים מהבורא יש לנו תחושות שקריות שאנחנו קרובים ושאנחנו צדיקים. אז איך להגיע להתעוררות אמיתית וכנה כדי להתקרב לבורא באמת?

להמשיך, פשוט להמשיך. נשמע עוד קצת ועוד קצת על עצמנו ועל הצדיקות, ואז נראה עד כמה אנחנו עוד לא הגענו לדרגות שלהן.

שאלה: ככל שאנחנו מתקדמים איך לנווט בין הכוחות האלה שמתגברים ודוחפים אותנו מפה לשם? במה להיאחז?

רק בחברה. חברה זה כמו סכין שעל ידה אני ממש מנקה את הדרך וכך אני עובר למשל דרך היער, או משהו שמפריע לי.

שאלה: רב"ש נתן דוגמה של התפילה שהיא האמת, אני מנסה לברר את התפילה הזאת. האלמנט הראשון בתפילה זה שאדם מזהה שהוא השפל ביותר והוא מרים את החברים, שהם כבר מתוקנים. והם גם מרגישים את גדלות הבורא, שהם שונים מהגדלות הזאת והם רוצים להידמות לבורא והאדם הזה מרגיש שרק הבורא יכול לעזור לו. הוא מגיע למצב של התבטלות מוחלטת, בהכנעה כלפי הבורא במצב של אמונה. האם זה מה שהופך את התפילה הזאת למודל של אמת? מהי התפילה האמיתית, האם כל המאפיינים האלה הם התפילה האמיתית?

כן, זה יכול להיות תפילה אמיתית. אם זאת השאלה, אז כן.

שאלה: כל אחת מרגישה את האמת בתפיסה שלה, אז איך פועלת התפילה של העשירייה? זה מקרב אותנו לאמת אחת?

כן, בסופו של דבר זה מה שאנחנו צריכים לגלות, שכל התפילות הפרטיות, הקבוצתיות שלנו, לא חשוב מה, בסופו של דבר מתחברות יחד לקריאה אחת לבורא, זה מה שאנחנו נגלה.

תלמידה: אם אני מגלה שהאמת שאני מרגישה זה שקר, אז איך להתכלל בתפילה משותפת, כי אז התפילה נמצאת בדרגה אחת מעלי, איך לעבוד במצב כזה. האם להתבטל פשוט או אפשר לדבר על זה?

לבקש מהבורא להתכלל בתפילה משותפת, שיעזור. הבורא צריך לעשות את כל העבודה שלו, העבודה שלו נקראת "עבודת ה'", שאנחנו רק מבקשים והוא מבצע. אז לא לשכוח על עבודה שלנו ועל עבודה שלו.

שאלה: כשאנחנו מרגישים שאין לנו את כוח ההתגברות, מה יכול לעזור לנו לפרוץ בתפילה?

רק עזרת החברות כי הבורא עונה רק על כלי משותף, מה שנקרא "תפילת רבים".

שאלה: הצורך בחיים אמיתיים מושך אותך לבורא, גם אם הלב נמצא עדיין בטומאה, השאלה היא איך אנחנו יכולים באמת להתקרב לאמת בעשירייה?

להשתדל להגיע יחד לשאלה שהיא מאוד חשובה לנו ולחייב את הבורא שיענה עליה.

תלמידה: אני יודעת שעל המצב האישי שלי, לא צריך לספר לחברות. אז כולן מחפשות את הקשר שלהן לבורא, אבל איך עושים את זה ביחד בעשירייה אם אי אפשר לספר אחת לשנייה?

אף על פי שאתן לא מספרות זה מתחבר יחד, ובפעם הבאה שאתן תשמעו את השאלה אתן תרגישו שהיא באה כמשותפת לכולן.

שאלה: להתפלל בקול או להגיד את השם של הבורא שוב ושוב, האם זה יכול לקרב את הלבבות שלנו לבורא?

אני? לא יכול.

תלמידה: האם להגיד בקול את השם של הבורא, או להתפלל בקול, זה יכול לעזור לנו להתקרב אליו?

תבקשו ממנו במילים שאתן מבקשות זו מזו, ואז זה יועיל.

שאלה: כתוב בתוך המאמר שמי שאינו יודע לקרוא אין לו מה ללכת לבית הכנסת ואין לו מה לבקש מבורא עולם. לפעמים בן אדם במצב כל כך נמוך שהוא לא יכול לבקש, לא יוצאת ממנו הבקשה לבורא עולם, אז מה אפשר לעשות?

שיכתוב, לא צריכים לדבר. הוא חייב להביע את מה שיש לו בלב.

שאלה: יש לפעמים הרגשה בזמן התפילה שמעומק הנשמה יוצאת תפילה ולאחר מכן יש תענוג וסיפוק. האם זה האגו משטה בי?

כן.

שאלה: כאשר בקבוצה יש בירורים ואני מצליחה בצורה אובייקטיבית לשמוע את החברות כצופה מהצד בלי לברר את המצבים, לא לחשוב שזה קורה איתי, איתנו, האם אפשר להעלות תפילה במצב כזה?

זה אפשרי.

שאלה: כשאני מקשיבה לשיעורים, מגיעה לסדנה ומפיצה, יש לי הרגשה שמישהו מאוד מאוד חשוב נתן לי משימה חשובה ואני חוששת שאם לא אעשה אותה, אז אני אפגע בו, האם זאת פעולת השפעה?

כן.

שאלה: האם לעשירייה יש אגו משותף?

כן.

שאלה: שאלה על כנות. מאוד קשה לדבר בצורה כנה למשל על זה שאתה שפל מכולם, על זה שאתה אוהב את החברים. אם אנחנו אומרים מילים נכונות אבל לא מרגישים זאת בלב, אז עד כמה הכנות חשובה?

גם אם את סתם אומרת מילים ולא מרגישה עדיין בלב את המילים שאת אומרת, גם זה פועל.

שאלה: אנחנו בעשירייה כולנו שונות, לכל חברה יש את התכונות שלה. איך אפשר לגלות את האמת של הבורא בקשרים בינינו?

זה לא עניינך איך זה יתגלה, את צריכה לבקש.

שאלה: האם תפילה יכולה לעשות נזק למי שמתפללים עליו אם עוד לא הגענו לכוונה האמיתית?

לא.

שאלה: האם התפילה בונה בתוכנו את אמת התורה?

ודאי.

שאלה: בנוגע לפנייה לבורא. אחרי המילים "הבורא גדול" הפנייה הופכת לבירור פנימי בקופסה שלי, ואז גם הבקשה עבור החברים עוברת חשבונות אגואיסטים. מאיפה למצוא את המילים שלא מעורבבות באגו בתפילה עבור החברים? ואיך לעבור ממונולוג עם עצמי לדיאלוג עם הבורא?

אך ורק על ידי מאמצים, כך לאט לאט אנחנו נתקרב לתפילה אמיתית.

אני מצטער שלא יכולתי לשמוע כל השאלות ולתת על זה תשובות מספקות, אבל יהיו לנו בעזרת ה' עוד כאלה מפגשים.

(סוף השיעור)