"חיבור לחיים טובים"

כנס "קבלה לעם" העולמי פברואר 2019

על כל פשעים תכסה אהבה

שיעור 10

שיעור 21.02.19 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קריין: שיעור מס' 10, בנושא "על כל פשעים תכסה אהבה".

למדנו איתכם בשני השיעורים הקודמים איך אנחנו צריכים להתייחס לרע. שאין רע בעולם אלא כדי לגלות את הטוב, ואין טוב ללא רע והרע הוא הכרחי, לכן הבורא אומר "בראתי יצר הרע". הבורא, שהוא כולו כולו טוב, איך יכול להיות שברא את הרע? כדי לגלות את הטוב הוא ברא את ההיפך ממנו, ולהיפך ממנו אנחנו קוראים רע, אבל זה לא רע. אם נבין איך נכון להתייחס לזה, אנחנו נראה שאין בכלל רע בעולם, אלא רק עוד ועוד מתגלה הטוב משני הצדדים, מחוסר הטוב ומהטוב, ולא מרע וטוב.

זה בעצם הנושא של השיעור. כל השיעורים האלה הם מאד חשובים. אני מקווה שאתם אחר כך עוד ועוד תחזרו עליהם בבית, ותראו עד כמה יש כאן מה ללמוד. ואנחנו נמשיך קדימה לממש אותם בחיי היומיום שלנו וכך נתקדם ליישום המטרה.

שוב, למדנו שהכול מגיע מתוך חטא עץ הדעת, שזה הבורא ברא את הכלי והוא שבר את הכלי. הכלי הזה נקרא אדם, או נשמה. ובשבירה שלה אנחנו מגלים לאט לאט מה אנחנו צריכים לעשות כדי לתקן אותה הנשמה, אותו הכלי, אותו מצב כמו שהיה קודם ונשבר. מתוך זה אנחנו מתחילים להבין ממה מורכב הכלי, או ממה מורכבת הנשמה.

כשאנחנו מגלים את זה לאט לאט, אנחנו מתחילים להכיר מה לתקן, איך לתקן, למה, בשביל מה, מי עושה את התיקונים, מה מתגלה כתוצאה מהם. הכול נגלה דווקא מתוך העבודה שלנו על הכלי כביכול השבור. אני אומר כביכול, כי באמת זה הכול רק כלפי האדם כדי שישיג את הדברים, כמו שאנחנו קונים לילד לגו, פאזל, כל מיני קוביות, שהוא יוכל לחבר אותם וכך ללמוד את הדברים. אנחנו תמיד באים ולומדים מהשבירה לתיקון, מקל לכבד. גם ילדים, גם אנחנו, באותו הסגנון, לפי אותה מתכונת.

לכן מה שאנחנו צריכים, לא כל כך לעבור על הדברים האלו ולאסוף אותם. זה ברור שכולם יכולים לעשות. רוצים או לא רוצים, בכל זאת נעבור את הכול. אלא העבודה שלנו היא להיות בני אדם. בן אדם הוא זה שמגלה משהו למעלה מהטבע שלו הבהמי. הוא מגלה בשביל מה זה נשבר, למה זה נשבר, לאיזו מטרה זה נשבר, מי בנה, מי ברא ומי שבר אותו. וכשהוא אוסף את זה, [הוא מגלה] עם מי יש לו עסק, ממי הוא צריך לקבל שכל ורגש וכוח להתגבר נכון ולחבר נכון את החלקים השבורים האלה, שבעצמו לא מסוגל אלא זקוק כבר לשותף, לשותף העליון, הבורא.

כל העבודה שלנו היא לשנות את היחס שלנו לשבירה, ולדרוש את הבורא שיעזור לנו, שיתקן את השבירה. אנחנו לא רוצים בכלל לקבוע את השבירה כרע, אלא אנחנו רואים בתוך זה יכולת, צורך, הזדמנות לגלות אותו, את הבורא.

קריין: פסוק ראשון, מתוך משלי י', "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה."

(משלי, י', י"ב)

כן. אנחנו תמיד מגלים את הרע, את הנגד, את השנאה, את הדחייה, הכול לא מסתדר, לא בסדר, חסר תמיד משהו, מכל הכיוונים. אבל כשאנחנו מגלים את האהבה, תכונת האהבה היא כזאת שהיא מכסה את הכול. "על כל פשעים תכסה אהבה", זאת אומרת היו פשעים והאהבה מכסה אותם. ואם לא יהיו פשעים, לא יכולים לגלות אהבה, אין מה לכסות. לכן הכול בנוי כך שאנחנו יכולים להרגיש את הטוב רק כמו נבראים, בניגוד למה שהיה קודם, "יתרון אור מתוך חושך"¹. לכן את האור אנחנו משיגים רק מהחושך, מההיפך.

סדנה

איך אנחנו מחזיקים בעשיריות, בסביבה, בכל בני ברוך, איך אנחנו משיגים מצב שלא שוכחים שכל רע מתגלה כדי לגלות עליו טוב, כל רע מתגלה כדי שבגילוי הטוב אנחנו מגלים את הבורא, שברא גם את הרע וגם הטוב יחד. אם אנחנו מתחילים להתייחס לרע לא כמו רע, אלא שמזמין אותנו לטוב, אם אנחנו משתדלים להתייחס לרע ולטוב בשווה, שזה לא רע ולא טוב אלא אמצעים לגילוי הבורא, אנחנו מגלים אותו.

איך אנחנו בונים כזאת חברה שאני לא שוכח שהרע מתגלה אלא רק כדי לגלות את הטוב, ובלהעמיד יחד טוב ורע, ביניהם אני מגלה את הבורא כשורש שלהם השווה?

*

קריין: ציטוט מס' 2, מתוך זוהר לעם, פרשת תצווה.

"אין אור אלא אותו היוצא מתוך החושך. כי כאשר הצד הזה נכנע, מתעלה הקב"ה למעלה ומתגדל כבודו. ואין עבודת הקב"ה אלא מתוך החושך. ואין טוב אלא מתוך הרע. וכשהאדם נכנס לדרך רע ועוזב אותו, אז מתעלה הקב"ה בכבודו. וע"כ שלמות הכול היא טוב ורע יחד, ולהסתלק אח"כ אל הטוב. ואין טוב אלא אותו שיוצא מתוך הרע. ובטוב הזה מתעלה כבודו של הקב"ה. וזוהי עבודה שלמה."

(זוהר לעם. תצווה, 86)

אנחנו צריכים להתייחס בשווה, כאילו שזה לא נוגע לנו, לאור וחושך, אלא שאנחנו נמצאים בקו אמצעי בין שניהם, ומתייחסים לשניהם בשווה, אך ורק כדי לגלות את הבורא, לגרום לו נחת רוח. ואנחנו מקבלים גם רע וגם טוב לגמרי למעלה מהרגשתנו.

אם כך אנחנו מתייחסים לזה, למרות שאנחנו מאד מתפעלים גם מרע וגם מטוב, זה כל החיים שלנו, כל הקיום שלנו, אבל אם אנחנו מתעלים למעלה מזה ומגדילים את הבורא, מכבדים את הבורא יותר מכל ההרגשה שלנו, טובה או רעה, בזה אנחנו מגיעים לשלמות.

איך אנחנו נסדר את הקבוצה, קטנה, גדולה, במה שאני נמצא, איך אני מסדר אותה שאור וחושך יהיו שווים, שאנחנו ממש לגמרי בצורה השווה נתייחס לכל מצב ומצב בנוגע אליי, ורק כלפי הבורא, כדי לעשות לו נחת רוח, אני מתעלה מעל החושך והאור, הרע והטוב, בכל מיני האופנים, ואז אני מגיע אליו, עושה לו בזה נחת רוח, כי הוא ברא אור וחושך, ואני על ידם מתעלה אליו. איך אנחנו כך מסדרים את הקבוצה, שאין טוב ואין רע, אלא אלו רק אמצעים לגלות את הבורא? צריכים לעשות צמצום על הרגש שלי, מסך, אור חוזר, שהכול זה כדי להגיע להשפעת נחת רוח לבורא, לבעל הבית. איך עושים זאת בקבוצה?

*

קריין: ציטוט מספר 3 מתוך "זוהר לעם", פרשת "אחרי מות".

"הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. אלו הם החברים, בשעה שיושבים יחד ואינם נפרדים זה מזה. מתחילה הם נראים כאנשים עושי מלחמה, שרוצים להרוג זה את זה. ואח"כ חוזרים להיות באהבת אחווה. הקב"ה אומר עליהם, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. המילה גם, באה לכלול עימהם השכינה. ולא עוד, אלא הקב"ה מקשיב לדיבורם, ויש לו נחת והוא שמח בהם."

(זוהר לעם. אחרי מות, 65)

איך אנחנו יכולים לחבר בתוכנו גם שנאה וגם אהבה יחד, איך אנחנו יכולים להבין ששנאה ואהבה הם כן יכולים להיות יחד דווקא, ולא שבא זה ומוחק את זה? ברוחניות אין דבר כזה, שניהם קיימים, שניהם תומכים זה בזה. אם אנחנו נרצה להרגיש שזה כך אנחנו נכנס לרוחניות. כך בנויה רוחניות. אנחנו לא מבינים, אבל אנחנו חייבים לחבר אותם כשני חלקים של דבר אחד. נדבר בינינו, איך אנחנו יכולים לחבר שנאה ואהבה יחד שישלימו זה את זה, ויתקיימו בבת אחת במקום אחד, בזמן אחד?

*

הפתרון הוא כמו שכתוב, "איש ואישה שכינה ביניהם"², תנסו כך לפתור את הבעיה הזאת, שנאה ואהבה, והבורא כמקור שלהם.

*

קריין: ציטוט מספר 4 מתוך "ליקוטי עצות", ערך "שלום".

"עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים."

(ליקוטי עצות. ערך "שלום")

איך אנחנו עושים זאת, איך אנחנו עושים השלמה, שלום, בין שני ההפכים?

*

קריין: ציטוט מספר 5 מתוך "רב"ש" א', מאמר "עשה לך רב וקנה לך חבר-ב'".

"אלו אנשים, שהסכימו שיתייחדו לקבוצה אחד, שיתעסקו באהבת חברים, הוא מסיבת שכל אחד מהם מרגיש, שיש להם רצון אחד, שיכול לאחד את כל הדיעות שלהם, כדי שיקבלו את הכח של אהבת הזולת. כי ידוע מאמר חז"ל שאמרו: "כשם שפרצופים אינן דומות זה לזה כך אין דעותיהם דומות זה לזה". אי לזאת אלו אנשים שהסכימו ביניהם, להתאחד בקבוצה אחד, הבינו שאין ביניהם כל כך התרחקות הדיעות מבחינה זו שמבינים, את נחיצות של עבודה באהבת הזולת, לכן כל אחד יהיה מסוגל, לוותר ויתורים לטובת הזולת ועל זה יוכלו להתאחד."

(רב"ש - א'. מאמר 8 "עשה לך רב וקנה לך חבר - ב" 1985)

אילו ויתורים צריכים לעשות? נניח יושבת קבוצה, לכל אחד יש דעות משלו לכאן ולכאן על כל דבר ודבר. אילו ויתורים הם צריכים לעשות?

*

כל אחד צריך לבטל על הבורא האישי שלו ולקבל את הבורא האחד שלהם, לכן ישראל אומרים "ה' א-לוהינו, ה' אחד", אחד לכולם, ואז יש ביניהם חיבור ושלום, אחרת לא. דברו על זה.

*

קריין: ציטוט מספר 6 מתוך "רב"ש" א', מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים".

"ענין אהבת חברים, שבנויה על בסיס של אהבת הזולת, שע"י זה יכולים להגיע לאהבת ה', הוא ענין הפוך מה שמקובל באהבת חברים. שפירושו, שענין אהבת הזולת, אין הפירוש, שהחברים יאהבו אותי, אלא, שאני צריך לאהוב את החברים. אם כן לא משנה זה שהחבר מדבר עליו לשון הרע, שבטח יש לו עליו שנאה. אלא האדם הרוצה לקנות אהבת חברים מטעם אהבת הזולת, האדם הזה הוא צריך תיקון, שיאהב את השני. לכן בזמן שהאדם נותן את היגיעה ודן אותו לכף זכות, זוהי סגולה, שע"י היגיעה מה שהאדם נותן, נקרא זה "אתערותא דלתתא"[התעוררות מלמטה], ונותנים לו מלמעלה כח, שתהיה לו היכולת לאהוב את כל החברים בלי יוצא מהכלל."

(רב"ש - א'. מאמר 30 "מה לדרוש מאסיפת חברים" 1988)

כשאני מגלה כלפיי דחייה, שנאה, כל מיני רגשות שליליים מהחברים, איך אני מבין שזה המקום להשלים אותם באהבה, איך אני עושה את זה בפועל? כשאני רואה מהחברים כל מיני סימני דחייה, זלזול, אפילו שנאה, אמנם לא כמו אצל רבי שמעון, כשרצו להרוג זה את זה, את זה אני עדיין לא מגלה, אבל פחות מזה, כן. איך אני משלים זאת באהבה מצידי?

*

איך אני פונה לבורא, שיתקן לי את המצב הזה, מה אני אומר לו, מה אני עושה? אני רואה, הוא שונא אותי, הוא לא אוהב, הוא סתם דוחה, הוא מזלזל בי, הוא לא מתחשב בי אף פעם, וכן הלאה. איך עם כל אחד ואחד אני עושה חשבון דרך הבורא, לפי הכלל שאחרי כל חבר עומד הבורא?

*

בואו נעשה סיכום לשיעור הזה, כל שולחן ושולחן מסכם את השיעור.

*

האם מכאן והלאה אנחנו בהחלט יודעים איך לקבל כל דבר, טוב ורע, בצורה נכונה להתקדמות רוחנית בלבד, כן או לא?

תלמידים: כן.

טוב, אני לא אבדוק אתכם, נראה, נראה.

קריין: אולי בכל זאת תוכל לסכם את השיעור שעברנו, את כל מה שחווינו עכשיו יחד כאן בעיגולים?

לסכם? הכול נברא בצורה כזאת, שכל השלילי שמתגלה, מגלה סך הכול חיסרון בהשפעה, באהבה, בחיבור, בכיסוי של טוב. לכן יש לו יחס רלטיבי לטוב, ואנחנו צריכים לכבד את הדבר השלילי, את הדבר הרע, כמו את הטוב. כמו שכתוב, "לברך על הרע כמו על הטוב"³.

אנחנו צריכים לדעת שכל השלמות היא בכך שהטוב והרע נמצאים יחד, בהשלמה, בלי זה לא יכולים, אלא רק בהשלמה זה לזה, איפה שיש רע שם צריך להיות טוב, איפה שיש טוב שם צריך להיות רע, ובין שניהם או למעלה משניהם, אנחנו מגלים את הבורא.

כמו כשיורים למטרה, בלי שנמצאים בהצלבה בין הטוב והרע בצורה הנכונה, אנחנו לא מגלים את הבורא, אלא מגלים כל דבר רק לא אותו, כי הוא המקור גם לטוב וגם לרע, בזה הוא מכוון אותנו. הוא מנהל אותנו שתי מושכות, אם בין שתי המושכות האלה אנחנו מבינים ומרגישים שאנחנו כמו סוס והוא כמו הרוכב על הסוס, אז אנחנו מגלים אותו.

ואנחנו צריכים לפתח הרגל לכך שהטוב והרע צריכים להתגלות יחד, בצורה שווה, ואין שום עדיפות מרע לטוב ומטוב לרע, אלא סך הכול שניהם מצביעים על המקור שלהם, על העליון.

אנחנו צריכים לגלות את זה בכל החברים, ובכלל בכל בני אדם, שאין באף אחד טוב ורע, ואם זה מתגלה, סימן שהוא מצביע, מראה לנו, עד כמה בבריאה שלו יש מקום שעדיין לא השלים.

מה עוד היה לנו? דיברנו שגם במשפחה, גם בחברה, גם בקבוצה, רק לזה אנחנו נמשכים.

נראה לי שזהו, כול היתר זה שיעורי בית, בהצלחה.

(סוף השיעור)