שיעור הקבלה היומיAug 22, 2026(בוקר)
שיעור בנושא "אני לדודי ודודי לי" (מוקלט מתאריך 05.09.2022)
Aug 22, 2026
שיעור בוקר 22.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה
שיעור מוקלט מתאריך 05.09.2022
https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/zWRaNtmV?c=JfVMUKLU&mediaType=video
אני לדודי ודודי לי - קטעים נבחרים מן המקורות
אנחנו בדיוק נמצאים בחודש אלול שהראשי תיבות שלו הן "אני לדודי ודודי לי", ובמיוחד זה הזמן שבו אנחנו יכולים להגיע למצב שמתחברים בינינו, קודם כל בינינו, ואחר כך לבורא. במידה שאנחנו מתחברים בינינו אנחנו יכולים להתחבר לבורא, ולא אחרת. לכן לא נשכח את זה, כי בדרך כלל אנשים משתוקקים לבורא ואומרים "עימו אני מסתדר, אני רוצה להיות בקשר עם הבורא". הם לא מבינים שהקשר עם הבורא מתגלה ויכול להיות רק במידת הקשר בינינו, בין החברים, מאהבת הבריות לאהבת ה'. רק בצורה כזאת אנחנו מגיעים לזה.
לכן בואו נשתדל לבנות נכון את היחס בינינו, את הכוונה שעוברת מהלב של כל אחד, ללבבות של החברים, ומכולם, מכל הלבבות לבורא. ובזה נשיג לפחות את ההשפעה שלנו עליו, "אני לדודי". ואחר כך נזכה, מתי שהבורא ירצה, "ודודי לי", שהוא כבר ישפיע עלינו ויתן לנו אפשרות להיות עימו בקשר הדוק, בהשפעה נצחית ושלמה.
קריין: ציטוט מס' 5 מתוך "דגל מחנה אפרים".
"נאה לאחד לדבק באחד, ואימתי הוא? כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו, ושורה עליהם ה' ברוך הוא, שהוא אחד. אבל כשחלילה חלק לבם ונפרדים זה מזה, אי אפשר להם להיות דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם חס וחלילה, ושורה חלילה אל זר עליהם. וזה יש לומר הרמז בפסוק "ואתם, הדבקים בה' אלקיכם, חיים כולכם היום", היינו כשתהיו דבוקים ונאחדים זה בזה, אז "חיים כולכם", כשהם באחדות אחד, אז נאה לאחד לדבק באחד, ושורה עליהם ה' אחד."
(דגל מחנה אפרים. פרשת ואתחנן)
שאלה: אמרת שאנחנו בתקופה מיוחדת, בחודש מיוחד ואנחנו יכולים להתחבר בינינו. מה זה להתחבר בינינו?
להתחבר בינינו זה קודם כל להבין שבלי שאנחנו מרגישים זה את זה כמו שכל אחד מרגיש את עצמו, אנחנו לא מגיעים לבורא. זה החשוב.
שאלה: כתוב "נאה לאחד לדבק באחד". איך נידבק כאחד בעשירייה?
אם אתם מדברים על מטרה אחת, על תכונה אחת שאתם צריכים להשיג כדי להשיג מטרה אחת, את האחדות, היא כבר קובעת עד כמה אתם מתקרבים עד שהופכים לאחד. אנחנו מבקשים שהבורא יעשה את זה כי אנחנו לא מסוגלים, אבל להיות בחיסרון לזה אנחנו כן יכולים. על ידי קנאה, תאווה וכבוד, איש את רעהו יעזורו, אם נדבר על זה, כן נקבל איזה חיסרון התחלתי. ואחר כך מבקשים עוד ועוד מהבורא במשך זמן מה, זה יכול לקחת הרבה זמן, אבל אז אנחנו מבינים שבלי חיבור פנימי בינינו עמוק בתוך הלב לא נשיג תכונה שיכולה לקרב אותנו לבורא. וכשאנחנו מתקרבים ומתחילים להשיג אותה אז מרגישים את עצמנו כאחד, ומרגישים את עצמנו יותר ויותר קרובים לבורא, וכך זה קורה.
אני לא יכול להגיד עוד מילים, אתם רואים שככל שנקרא קוראים טקסטים, הכול מסתובב סביב כמה עשרות מילים שכבר מכירים אותן. לכן את כל היתר אנחנו צריכים לשנות בליבנו.
תלמיד: יכול להיות שזו הנקודה העיקרית בעבודה שלנו?
זאת הנקודה הכי חשובה.
תלמיד: אנחנו פשוט עושים כל כך הרבה מעשים, פעולות בתוך העשירייה והנקודה הזו כביכול נעלמת מאיתנו. אולי כדאי לעשות איזה תרגיל מיוחד כך שכל הזמן נהיה ממוקדים דווקא בזה, איך להרגיש כאחד, להיות כאחד?
זו בעיה, אין לזה כל כך מילים. אוצר המילים שלנו לא מסודר כדי שאנחנו נרגיש, נברר את המושג "אחד". תמיד כשאנחנו אומרים "איש אחד", "לב אחד", "יחד", זה די מלאכותי, הכול מיד מתגלה לנו כמין שקר קטן. ולכן צריכים למצוא כאן איזו מין פנייה לעצמנו, שהלב ירגיש את המושג הזה בלי מילים.
שאלה: באיזה רגע אנחנו יכולים להתחיל לשים לב שהבורא הוא חלק מאיתנו, האם זה משהו שאני מרגיש מול כל חבר או שזה משהו שכל העשירייה מרגישה ביחד?
אנחנו יכולים להרגיש את השפעת הבורא אפילו בלי להתחבר לאחד, אבל ההשפעות האלו הן מכך שהבורא מעורר אותנו, ולא שאנחנו מגיעים להתחבר אליו, לחיבור בינינו לבינו. אבל כשאנחנו מגיעים לחיבור בינינו ומזה מתחילים להתחבר לבורא, אנחנו כביכול תופסים אותו ברשת שלנו. וזו כבר הרגשה אחרת, שאנחנו תופסים אותו ויכולים לעבוד עימו. זאת אומרת עוד ועוד מחבקים, סוגרים אותו בקשר בינינו, משפיעים אליו יחד ורוצים להיות ממש מאוחדים כדי לגלות את התכונה הזאת "אחד, יחיד, מיוחד", מה זה "בורא" כלפי המושג "נבראים".
זה מה שאנחנו צריכים לעשות. לכן כל אחד ואחד יכול להרגיש פה ושם איזושהי קרבת הבורא אליו, אבל ההרגשה הזו באה והולכת ואין בה שום קביעות ואנחנו לא יכולים לעבוד עם ההבחנה הזאת בצורה מתמשכת. מה שאין כן, אם אנחנו עושים מאמצים להיות ככל האפשר בחיבורים בינינו, אז אנחנו כבר מייצבים צורה אחרת להתקשרות עם הבורא. כמה תכונות של כמה חברים מתחברות יחד להיות בקשר עם בורא אחד, על ידי זה שאנחנו רוצים להיות כאחד, ואז זה קשר אחר. זה קשר שיש בו חילופי הרגשות ומצבים פרטיים של כל החברים, אבל כולנו רוצים להיות מחוברים בינינו ואליו, לבורא.
ואז אנחנו באמת תופסים אותו כמו שנתפס דג ברשת. על זה הבורא אומר "נצחוני בניי", שאנחנו ניצחנו והצלחנו לתפוס אותו ולהחזיק אותו בינינו וכל זה על ידי כך שאנחנו כל פעם מקבלים על עצמנו עוד ועוד צורות השפעה, שאותן אנו לומדים ממנו. הוא מגלה לנו צורות השפעה שונות ואנחנו כן מקבלים את הצורות ההשפעה האלה ומשתדלים להרגיש אותן על עצמנו, וכך לאט לאט על ידי העבודה ההדרגתית הזאת אנחנו מגיעים להשתוות הצורה. זה נקרא "אני לדודי ודודי לי".
שאלה: מהו הכוח שמוביל אותנו להיות קרובים זה לזה יחד ושמוביל אותנו לאותה אחדות שעליה מדובר כאן?
זו הכרחיות להשיג את הבורא, להשפיע לו, להתחבר, להרגיש אותו, לגלות אותו. זו הכרחיות שבלעדיה אנחנו חיות, בהמות, ורק כשאנחנו מגיעים להרגשת הבורא אנחנו נקראים בני אדם, חלקים ממנו, וזה מה שמעורר אותנו ומקדם אותנו.
שאלה: פתחת את השיעור ואמרת, בואו נשתדל לבנות יחס בינינו, שהכוונה תעבור מהלב של כל אחד ללב של החברים ויחד לבורא. מה פירוש שהכוונה שלי עוברת ללב של החברים? איזו כוונה עוברת?
חיבור, זה העיקר. זה נובע מתוך פעולה אחת, שהבורא ברא את יצר הרע ושבר אותו, ואנחנו יכולים לעבוד עם החלקים האלה של יצר הרע כדי לחבר אותם על ידי כוונה שיהיה לנו יצר הטוב.
תלמיד: בשיעור אני מחפש למסור כוונה לחברים או שאני מחפש כוונה משותפת שלנו אל הבורא?
אני מחפש איך להתחבר עם החברים כדי שמזה תצא השפעה לבורא.
תלמיד: כשאנחנו קוראים קטעים כאלה קצרים, והמילים באמת חוזרות על עצמן, ובסוף המסר הוא תתחברו ביניכם ולבורא, אין הרבה אוצר מילים סביב הנקודה הזאת, מה העבודה כשאנחנו קוראים כל קטע?
אני רוצה להיכנס לתוך הקטע, אני רוצה להשתדל להתרגש, להתפעל ממה שכתוב שם, שנכתב על ידי מקובלים. אני רוצה להיות ברעד פנימי שבו היה המקובל שכתב. לזה אנחנו משתוקקים ולאט לאט מגיעים לכך שההתעוררויות האלו שלנו יהיו בהתאם למה שכתוב.
קריין: ציטוט מס' 6. כותב הרב"ש:
""רוממו ה' אלוקינו והשתחוו להר קדשו, כי קדוש ה' אלקינו".
"רוממו". פירושו, אם האדם רוצה לדעת רוממות וגדלות ה' אלקינו, זה יכולים להשיג רק על ידי דביקות והשתוות הצורה. אם כן מהו השתוות הצורה, ואיך מגיעים להשתוות הצורה.
"והשתחוו להר קדשו". עניין השתחויה היא הכנעה, היינו שמרכין את הדעת שלו, ואומר, מה שהדעת מבין או לא מבין, אני מבטל ומכניע אותו. לאיזו בחינה אני מכניע אותו, ל"הר קדשו".
"הר" פירושו הרהורים, היינו מחשבות. "קדשו", פירוש קדוש ומופרש מהדבר, שענינו הוא, שפורש את עצמו מהרצון של קבלה. "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים, ויקבל על עצמו רק מחשבות של קדושה. וזהו, "השתחוו להר קדשו"."
(הרב"ש. 128. "רוממו ה' אלוקינו")
שאלה: מה הן מחשבות דקדושה?
מחשבות דקדושה אין הרבה, אלו מחשבות על מנת להשפיע. כמו שמחשבות הפוכות הן על מנת לקבל. המציאות לא צריכה לבלבל אותנו, היא דווקא פשוטה. על מנת לקבל זה העולם הזה, מחשבות של טומאה, ועל מנת להשפיע זה העולם הרוחני, מחשבות של קדושה.
שאלה: עכשיו כשאמרת שצריך להשתדל להיכנס להרגשה של מה שקוראים, באמת הרגשתי את זה מאוד חזק. עד כמה חשוב שכולנו נשתדל להיות בהרגשה הזאת ולהיכנס למצב הזה שמקובלים כותבים לנו בקטעים הנפלאים האלו?
כדאי, ככל האפשר יותר, ויחד. ואחר כך עוזבים לרגע, זה נמחק מאיתנו ושוב נכנסים פנימה. וכך כל פעם. מיציאות וכניסות כאלו, שבהן אנחנו כל הזמן נמצאים בהתקרבות ובהתרחקות, אנחנו בונים קשר יותר ויותר חזק.
שאלה: לבטל את הדעת שלי, עם השנים זה נהייה קצת יותר מובן. מה אפשר להוסיף על הביטול?
צריך להרגיש זאת מבפנים, עד כמה אני מסכים עם המצב שבו לא ארגיש את עצמי, שאני לא אהיה קיים, וכל מה שאומרים מקובלים, אומרת החברה, אומר המורה, בשבילי זה למעלה מכל מה שאני יכול לחשוב ולקבוע. זה ביטול.
שאלה: הוא כותב כאן, "השתחוו להר קדשו". מה זה קדוש?
"קדוש" זה נבדל, הפוך ממני, מה שנמצא ברצון להשפיע, למעלה מהדעת.
תלמיד: "השתחוו להר קדשו", כלומר אני צריך כל הזמן לדחוף את החברים להשפעה, לאהבה.
נכון. כמו שאמרת לכלה, "את מקודשת לי", כלומר את נבדלת מכל העולם ושייכת רק לי. זה נקרא קדוש, נבדל, נבדל מקבלה, מהאגו שלנו.
שאלה: כתוב "והשתחוו", היינו להכניע את הגוף, אפילו שהוא לא מסכים". איך להכניע את הגוף אפילו שהוא לא מסכים?
אנחנו יכולים לעשות את זה במעשים וגם בתפילות. עד שמגיעה ממרום איזו הארה מיוחדת ומקדשת אותנו, ואז אנחנו מגיעים להר קדשו, לאט לאט מתחילים לטפס.
שאלה: האם ההר הזה זה אומר שיש את שתי התכונות, גם את תכונת הקבלה וגם את תכונת ההשפעה?
ודאי שבכל אחד מאיתנו יש כוח קבלה וכוח השפעה.
תלמיד: "הר קודשו", האם זה כשיש את שתי התכונות יחד?
"הר" הוא מהמילה הרהורים, ספקות, התנגדויות, וקשה מאוד לטפס עליו. אבל כשבכל זאת מטפסים, עולים בקושי אבל עולים, זה נקרא שמגיעים להר קדשו, מגלים מה זה קודש, מה זה נבדל מעל מנת לקבל, שזאת תכונת ההשפעה.
קריין: ציטוט מס' 7.
"כתוב, אני לדודי ועליי תשוקתו. שבתחילה, אני לדודי, ואח"כ, ועליי תשוקתו. אני לדודי, לתקן לו מקום בתחילה, בהתעוררות של מטה. ואח"כ, ועליי תשוקתו.
השכינה אינה נמצאת עם הרשעים. כיוון שאדם בא להיטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה. וכמ"ש, אני לדודי, בתחילה. ואח"כ, ועליי תשוקתו. כי כשבא האדם להיטהר, מטהרים אותו."
("זוהר לעם". "לך לך". מאמר "אחר הדברים האלה", סעיף 269)
שאלה: מה זה בעצם לבוא ולהיטהר, "הבא להיטהר"?
לבוא להיטהר זאת אומרת שאני מעורר את העליון, שאני רוצה להיות בתכונת ההשפעה כמוהו, ואני עושה כל מיני הכנות לזה, אני רוצה להיות קשור לחברים ורוצה להשפיע. ואז מתוך שאני מכין את עצמי כך, אני פונה לבורא ומקבל בסופו של דבר תגובה ממנו, ואני מרגיש שאני מתחיל בהתאם לזה להשתנות - אני מסוגל להתקרב בפנימיות שלי לחברים, אני יכול לראות בי יותר את פעולת ההשפעה, תכונת ההשפעה, רצון להשפיע, לקראת החברים ודרך החברים לבורא, אני פותח יותר את הלב. אומנם כל זה לא פשוט אבל אני מרגיש שזה הכיוון שצריך להיות, וכך אני מתקדם.
זה לפעמים לוקח הרבה זמן עד שאדם שומע את זה, אחר כך עד שהוא מסכים לזה, ועד שהוא מתחיל לממש את זה. אבל זו הדרך וזה התהליך.
שאלה: הוא מתאר פה שני שלבים, קודם כל אני לדודי ואחר כך עלי תשוקתו. מה הם שני השלבים האלה?
"אני לדודי" זה שהאדם צריך להתחיל. האמת שהבורא מתחיל אבל אנחנו לא מרגישים את זה, הבורא מעורר את ליבנו ואז אנחנו מתחילים איכשהו להשתוקק. אבל בסופו של דבר כשאדם מעורר יותר ויותר את הבורא על ידי כל האמצעים, על ידי זה שמתחבר לקבוצה, אומנם הוא לא יודע שאת זה הבורא הכין לו, על ידי זה שלומד, אומנם הוא לא מבין ולא מרגיש שזה הבורא לומד עימו, אבל על ידי זה שאדם מגיע למצב שהוא מעורר את הבורא אז קורה "אני לדודי". זה נקרא "אל מסתתר", שהבורא תמיד ראשון.
וכשאדם פועל בזה, אז נראה לו שכך הוא מעורר את הבורא ולא שהבורא פועל בו. והבורא אז מתגלה ומסכים כביכול להתחבר עם האדם, זה נקרא "ניצחוני בניי"1. אבל כל זה משחק מלמעלה כמו שאנחנו משחקים עם הילדים, כי בעצם הכול עושה הבורא - "אני ראשון ואני אחרון"2.
תלמיד: בשלב הראשון לפני שיש את התשוקה, עם מה האדם בא לבורא?
הבורא מעורר את האדם. הבורא שולח כל מיני שליחים שנקראים מלאכים, אלו אנשים או הזדמנויות, או פתאום איזה ספר נופל לידי האדם, או שהוא שומע משהו ממישהו, וכך זה קורה.
תלמיד: למה זה צריך להיות כך? למה הבורא צריך את הפעולה הראשונית הזאת, הרי הוא מעורר אותי?
יש בזה הרבה דברים. אנחנו אחר כך מגלים שהעיקר הוא שהבורא לא יכול להתערב בבחירה החופשית שלנו.
שאלה: כתוב כאן בקטע שהשכינה אינה נמצאת עם הרשעים, אבל אנחנו שמרגישים את עצמנו רשעים, כי אנחנו נמצאים בתוך היצר הרע, האם אין לנו תקווה להכיר את השכינה, את האלוקות?
אתה צריך בדרך להכיר את הרשעים ולהשתדל לגרש אותם, ואז במידה הזאת אתה מתקרב לבורא. כל הרשעים נמצאים בך.
שאלה: אם לא ניתן למצוא מילים, כמו שדיברת בהתחלה, איך עוד אפשר לגשת ולבטא חיבור?
על ידי חיבור עם החברים אתה תמצא מילים איתם יחד, לאט ובהדרגה, ותשיג את הבורא, תגיע למצב שתוכל לדבר אליו.
שאלה: איך לתקן את הקשרים עם הבורא?
התכונות שמפריעות לי להתחבר עם החברים, הן אותן התכונות שמפריעות לי להתחבר עם הבורא. לכן אני קודם צריך להגיע לזה שאני מבטל את התכונות האלה כמו שהן, במקומן אני מפתח תכונות שאני מתחבר עם החברים, ואז אני מגיע למצב שאני יכול גם להתחבר עם הבורא. אנחנו צריכים ללמוד קודם על היחסים בינינו כדי להגיע ליחסים הנכונים עם הבורא. כי הבורא נסתר ואני לא יודע מה לעשות, אני רואה שכל העולם כאילו בטוח שיש לו קשר עם הבורא, ובשיטה שלנו אנחנו צריכים קודם להגיע למצב שאנחנו מתחברים בינינו.
שאלה: האם זה אומר שזו העבודה הפרטית האישית שלי?
כן, זו עבודה אישית שלך.
שאלה: מה זה "עליי תשוקתו"?
שאז אני מגלה שהבורא רוצה אותי.
תלמיד: איך בדיוק אני מגלה את זה?
במידה שאני משתוקק אליו אני יכול לגלות, לא מיד, אלא במידה שההשתוקקות שלי מיוצבת נכון, אני מרגיש ש"עליי תשוקתו".
תלמיד: האם את התשוקה הזאת אני יכול לגלות רק דרך החברים?
אתה תראה איך זה.
שאלה: האם חלק מהעבודה שלנו זה להתפעל משאלות של החברים, לראות עד כמה זה מקדם את השיעור?
כן, ודאי. אני מאוד מתפעל מהשאלות שלכם. וזה כל פעם מחייב אותי לעורר שוב ושוב כל מיני הבחנות שכבר עברתי אותן, אבל כשאני חוזר עליהן זה מחדש לי הרבה דברים בצורה רוחנית, לא סתם בידע או במשהו, אלא בצורה רוחנית. לכן אני חושב שכולם צריכים להשתוקק לשמוע מה שאומרים החברים ומה שאני עונה, כי בזה אנחנו דווקא בונים את רשת הקשר בינינו, את הכלי המשותף.
מאיפה הכלי הזה נובע? מאיפה הוא מגיע? מאיפה הוא נבנה? מתוך זה שכל אחד שואל וכולם שואלים, אני עונה וכולם משתדלים להבין את התשובה ולהתכלל גם מהשאלה וגם מהתשובה. מקובלים כותבים שהכול נבנה על התשובה והשאלה, על השאלה והתשובה.
שאלה: אמרת אתמול שיש משהו מיוחד בזמן הזה של "אני לדודי ודודי לי", הזמן, התקופה שלומדים עכשיו. מה מיוחד בזמן הזה?
התעוררות.
תלמיד: מה זה אומר?
אלול זה חודש התעוררות.
תלמיד: מה זה אומר התעוררות?
התעוררות, שזה זמן המתאים לכך שהלב של האדם מתעורר לבורא.
תלמיד: האם יש לזה קשר רוחני לחלק הגשמי של העולם הזה?
כן. גם יש.
תלמיד: באמת?
כן. זה לא פשוט שאין כלום. יש עוד הרבה דברים שאנחנו לא מבינים, לא מרגישים, לא יודעים.
תלמיד: זאת אומרת, יש חשיבות לתקופה שלומדים בה.
יש עיתים לטובה ועיתים לרעה.
שאלה: כתוב "ותשוקתו עליי". איך אנחנו מעוררים את תשוקת הבורא?
על ידי זה שאנחנו משתוקקים אליו.
שאלה: מהי בדיוק הפעולה הזאת שהאדם בא להיטהר?
שהוא רוצה לנקות את הלב שלו מכל מיני מחשבות, רצונות, נטיות שהן לא בדיוק לבורא.
תלמיד: אבל איפה, איך קורה התהליך הזה שאתה מטהר את הלב?
רק על ידי תפילה.
תלמיד: יוצא מהקטע שזאת כביכול עבודה מאוד אישית של האדם. איפה נכנסת פה העבודה שלו בעשירייה כלפי כל עבודת טיהור הלב?
כלפי החברים. כשאני אומר שצריכים לנקות את כוונותינו כלפי הבורא אז אני קודם כל מכוון את עצמי כלפי החברים, כי בלי זה אני לא יכול להידבק בו. הבורא הוא הכולל, אני יכול להגיע אליו רק כשאני מתחבר לחברים. אם אני מתכוון לבורא לבד זה לא נכון. אפשר כך כביכול לבדוק איזו נטייה פרטית, אבל גם זה לא נכון, אלא את כל הדברים אנחנו בודקים רק אם אנחנו מתחברים לחברים ואיתם לבורא.
תלמיד: מהו לב נקי כלפי החברים?
אני רוצה חיבור עם כולם, אני דואג לכולם, אני דוחף את כולם כלפי הבורא ואני אהיה כאחרון שעוזר ועושה.
שאלה: מה לעשות כאשר אני רוצה אבל לא יודע איך להתחבר ואיך להתפלל?
עליך פשוט לשתוק ולשמוע ואם תעשה זאת אז לאט לאט זה ישתנה, אבל בלי טענות לשום דבר ולאף אחד, בלי טענות לארגון, לחברים, לעשירייה ולבורא, אלא כל הזמן רק תשמע ותנסה להכניס זאת ללב.
שאלה: העשירייה שלנו השתתפה היום בהכנה לשיעור ואנחנו מרגישים חיבור בינינו. איך מתוך החיבור הזה לעבור למצב של חיבור עם הבורא?
תסכמו ביניכם שאתם מחברים יחד את כל הרצונות, התשוקות, הכוונות והנטיות, ומכוונים אותם רק לבורא ורוצים שהכול יתחבר בו וישפיע עליו. זו הפעולה הכי חזקה שיכולה להיות מהקבוצה.
שאלה: איך לכוון לבורא בצורה יותר ויותר מדויקת?
הדיוק הוא ככל שאנחנו מתחברים בינינו ודואגים שהחיבור בינינו יהיה מאוד נקודתי וחד, ואותו אנחנו מכוונים לבורא.
תלמיד: מרגיש כאילו החיבור דווקא מאוד מפוזר ורחב.
נכון, זה אומר שאתם צריכים לעבוד על זה. כי אין בורא, אין מקום, אין לאן לכוון את עצמכם אלא דווקא למרכז החיבור ביניכם, שם הוא נמצא. אתם בונים אותו, אתם מייצבים את המושג "בורא". הוא לא קיים, הוא ממלא את הכול ועושה את הכול, אבל איפה? אין איפה. אלא רק בחיבור ביניכם, כשאתם מייצבים את החיבור ביניכם, במרכז החיבור שלכם, בהסכמה ביניכם, בעבודה שלכם, שם אתם מאתרים שהתכונה הזאת שאתם משיגים, היא כמו שהבורא אומר "אתם בניתם אותי", שם אתם בונים ומייצבים אותו ודבוקים בו, וזה כאילו שאתם מולידים אותו.
קריין: ציטוט מס' 8, בעל הסולם.
"וליודע תעלומות גלוי שעור החפץ שבלב האדם לקרבתו ית', אשר עדיין אפשר להיות מתפסק ח"ו. ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות, שאם האדם שומע לקולו ית', בסוד "ה' צלך", נמצא שאינו נופל ויורד מחמת התגברות הצער של ההעראות, כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו, מחמת הגעגועים המתרבים, ממילא נמצא הולך ומתעצם, פעם אחר פעם, ביתר געגועים, עד שמשלים נקודת לבבו, בחפץ השלם, בקשר חזק שלא ימוט.
ע"ד שאמר רשב"י ז"ל באדרא: "אני לדודי ועלי תשוקתו, כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, בקשר אחד נקשרתי בקדוש ברוך הוא, ומשום כך, עתה ועלי תשוקתו". והיינו, "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד", ועל כן זוכה להשיב את ה' לגבי ו' לנצחיות. דהיינו, גמר ביאה, והכנסת עטרה ליושנה, שהוא סוד "תקיעה גדולה"."
(בעל הסולם. אגרת י"ט)
שאלה: מהו סוד "תקיעה גדולה"?
סוד "תקיעה גדולה" זהו הזיווג בין האדם והבורא בלקבל על מנת להשפיע בצורה הדדית הגבוהה ביותר, זהו גמר התיקון הפרטי של האדם.
שאלה: אמרת שהבורא לא יכול להתערב בבחירה החופשית שלנו, אבל הוא שם לנו את ההפרעות כדי שלא נצליח, אז איך מגיעים לבחירה נכונה?
אנחנו יכולים לברר איפה אנחנו באמת נמצאים רק על ידי החיבור עם החברים. אדם אחד לא מסוגל לקבוע את המטרה, איפה הוא נמצא כלפיה ואיך הוא מכוון אליה. בכל מקום שאנחנו נמצאים אנחנו צריכים שלוש או לפחות שתי נקודות כדי להיות מכוונים נכון, כי אדם אחד לא יודע והוא יכול להגיד על כל כיוון שהוא הנכון. לכן הוא מכוון נכון רק אם הוא נמצא עם החברים, לפחות עם עוד אחד, "מיעוט הרבים שניים", אבל רצוי שיהיו עד עשרה.
שאלה: מה זה לשמוע בקול הבורא, איך עושים זאת?
צריכים להגיע לדרגת הבינה, לאור החסדים ואז נשמע. אחר כך צריכים להגיע לדרגת הראיה, לאור החכמה.
שאלה: כתוב "ועל כן הוא ית' מרבה העראותיו, כלומר, התחלות הביאות," מהן העראותיו והביאות?
אם אנחנו לא יורדים מלהתקרב ומלעורר את הבורא לקשר איתנו ועושים כל מה שצריך, אז זה נקרא שאנחנו מעוררים אותו למגע ולקשר איתנו, ואז הוא מגיע, נמצא ומתגלה בקשר. ההתגלות בקשר זוהי תחילת הביאה, תחילת המגע.
תלמיד: איך לשלב עבודה פרטית עם עבודה בקבוצה?
אתה צריך לבדוק זאת לבד.
שאלה: כתוב שהוא מתייסר מהשתוקקות, וגם מתחזק בהשתוקקות שלו. מה זה?
ככל שהוא מרגיש שהוא רחוק כך זה דווקא פועל כדי להגדיל בו את התשוקה.
שאלה: כתוב "כי רואה ושומע שגם השכינה הקדושה סובלת כמדתו". האם השכינה יכולה לסבול?
כן, היא יכולה לסבול וזה נקרא "צער השכינה".
תלמיד: מהו המושג "צער השכינה"?
"צער השכינה" זה שהבורא סובל מכך שאדם מקבל ממנו את כל האמצעים כדי להתקרב אליו אבל הוא לא מתקרב.
שאלה: אנחנו מתחברים עם החברים שלנו במהלך היום הרבה מאוד פעמים. איזה מחשבות צריכות להיות לנו בזמן החיבור הזה ומה צריכה להיות הכוונה שלנו בזמן החיבור עם החברים?
רק כדי לכוון אותנו לבורא, שנגיע לאותו גל - כמו שהוא מתייחס אלינו כך אנחנו רוצים להתייחס אליו. שניכנס באותו צינור הקשר בינינו ובהתאם לזה נמשיך להתקרב. כל פעם שאנחנו מגיעים לזמן ההתקשרות אז אנחנו רוצים לקבוע שכולנו מתקשרים יחד ומכוונים את עצמנו קודם כל לחיבור בינינו ואחר כך לבורא, ובדיוק לפי אותה התכונה שהבורא מתייחס אלינו.
שאלה: מה נקרא שזה מעיד עליו, מה זו העדות הזו?
"עדות" זה כמו עובדה או הוכחה.
שאלה: בקטע מס' 8 כתוב, "להשיב את ה' לגבי ו'". מה הכוונה, על מה מדובר?
להפוך את הרצון לקבל שלנו לעל מנת להשפיע. ה' זה מלכות - רצון לקבל, ו' זה זעיר אנפין - כוונה דלהשפיע. לחבר בין שניהם נקרא "להשיב ה' לגבי ו'".
שאלה: בקטע 8 כתוב שאדם לא יורד ולא נופל מתוך הייסורים, מה היא הסכנה הזאת שהוא יכול ליפול?
אני לא יודע איך תירגמו לכם. אדם כל הזמן משתדל לשמור את עצמו בקו המכוון לבורא וכמה שיותר מחזק אותו על ידי קשר עם החברים, אז הוא לא ייפול. אין לו יותר במה להיאחז בקו הקושר אותו עם הבורא מלבד על ידי חיבור עם החברים.
תלמיד: האם כמו שאני מבין יש סכנה שהבורא מנסה להביא אותנו לייסורי השכינה ודווקא מהייסורים האלו האדם יכול ליפול מהדרך?
לא, אין דבר כזה.
שאלה: מה זה "יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד"?
שהבורא כבר יודע שהאדם ילך יותר ויותר בדרך הישר, מתי זה? כשהאדם מקיים כל מה שכתוב לפני בפסוק.
שאלה: איך משיגים פרקטית ומתרגלים כניעה והשתחוות בעשירייה?
זה לא כל כך פשוט להגדיר את זה. אנחנו צריכים כל הזמן לעבור שוב על אותן המילים, כל הזמן לעבוד עם העשירייה. לוקח הרבה זמן עד שאדם בכלל שומע, נקשר לזה, עד שהוא מתחיל לעבוד בזה ולהרגיש איפה המקום שלו בעשירייה, שאליו הוא כל הזמן כביכול חוזר ונדבק בו, זה לוקח הרבה זמן.
שאלה: הוא כותב בקטע 5, "אי אפשר להם להיות דבוקים באחד ואין השם שורה עליהם חס וחלילה, ושורה חלילה אל זר עליהם.". מה זה "אל זר"?
הרצון לקבל שלהם שמתחיל להתגבר עליהם וכביכול שורה, יושב עליהם.
שאלה: הבורא מגיש את עצמו לחבר על ידי העשירייה, לומד איתו, מדבר איתו, מופיע לפניו, זה המשחק של הבורא. איך משחקים בחזרה עם הבורא, מהם כללי המשחק?
אין משחק עם הבורא. רק חיבור בין החברים, אנחנו רוצים את החיבור בין החברים לכוון אליו, לבורא, זה כל המשחק שלנו.
שאלה: קודם לא היו הרבה שאלות, האם זה מראה על התקדמות ושהחומר כבר בלבבות שלנו?
זה לא אומר כלום. אני לא רוצה לתת על כך תשובות לטוב או לרע. יש זמנים כאלה וכאלה.
שאלה: למה בתחילת הדרך האדם מרגיש געגועים ברורים יותר לבורא ועם הזמן הרגשת הגעגוע מטשטשת, איך להחיות אותה?
כדי לגדל אותו, לפתח אותו, לכן הגעגועים הקודמים כבר לא פועלים כמו קודם. כך זה תמיד אצלנו, נשכח מהלב. צריך לעבוד על זה.
שאלה: "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אבל איך לא להתבלבל בין אהבה גשמית לרוחנית? איך להישמר מצורות אהבה פסיכולוגיות?
על ידי קשר עם החברים, אני לא רואה שום אפשרות אחרת. לא יכול להיות שאדם ישמור על הכיוון הנכון, ישמור על עצמו לא לסטות מהדרך, אם הוא לא מחובר. דווקא חיבור עם החברים כאן הכי חשוב. אסור לנו לעשות שום תנועה אם קודם אנחנו לא מחדשים את החיבור עם החברים. תתייחסו לזה בצורה הרצינית ביותר.
שאלה: כשאומרים "כשישראל הם אגודים ודבוקים יחד באחדות גמור, אז לאחד יחשבו" זה אומר אחדות עם כל בני ברוך או רק עם העשירייה?
קודם כל עם העשירייה. למה אני אומר קודם כל עם העשירייה? כי אם אני אגיד גם עם בני ברוך יהיה בלבול ואדם לא יידע איפה הוא נמצא ויתבלבל. לכן שיהיה בטוח דבוק לעשירייה שלו בלבד, וזה יכוון אותו כבר נכון למטרה. אחר כך כדי להגיע בדיוק למטרה נצטרך להרחיב את הקשר בין העשירייה שלנו ליתר העשיריות.
שאלה: האם ניתן לומר שככל שנתקרב לתכונת האהבה וההשפעה, כך נרגיש בצורה ברורה יותר את השפעת הבורא עלינו?
ודאי. "אני לדודי ודודי לי", בדיוק כך זה קורה.
שאלה: בקטע 7 כתוב "כיוון שאדם בא להיטהר, ולקרב את עצמו אל הקב"ה, אז שורה עליו השכינה.". להיות בבני ברוך מרמז על כוונה להיטהר, האם האלוהות שורה עלינו?
בטוח שכן, רק אנחנו עדיין לא מגלים את זה.
שאלה: מה זה אומר להעביר את צורות ההשפעה של הבורא?
להעביר את צורות ההשפעה של הבורא זה לבנות כלי מצדנו להשפיע שבו אנחנו נרגיש את ההשפעה שלו.
קריין: ציטוט מס' 9, בעל הסולם.
"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה.
כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה."
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
אם אדם עובר מצב שחור, חושך, בלי שום עתיד, בלי שמאיר לו משהו מההווה או מהעתיד, אבל בכל זאת הוא עובר אותו, זה נקרא שהוא עובר מלכות דעליון, שהיא שחורה, ומתוך זה הוא מגיע אחר כך לכתר דתחתון, שזה כבר הכתר שלו שמאיר, וכך הוא מתקדם. לכן מחושך לאור, מחושך לאור, כך אנחנו עושים.
קריין: שוב ציטוט 9.
"בזמן שהאדם בא לידי מצב, שאין לו שום סמיכה, אז נעשה המצב שלו שחור, שהיא בחינה היותר תחתון שבעולם העליון, ומזה נעשה בחינת כתר לתחתון, שכלי דכתר הוא כלי דהשפעה." זאת אומרת ממלכות דעליון, מהשחור, אם הוא מחזיק וממשיך נעשה מזה כתר דתחתון שהוא כבר מאיר וזה שלו.
"כי הבחינת התחתונה שבעליון היא מלכות, שאין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים, שהיא בבחינת שאין לה כלום, בשמחה, נעשה מזה אח"כ בחינת כתר, שהיא כלי דהשפעה וכלי זכה ביותר. כלומר, שזה שקבל בחינת מלכות בבחינת השחרית, נעשה אח"כ בחינת כלי דכתר, שהוא כלי דהשפעה".
(בעל הסולם. "שמעתי". מ"ב. "מהו, שראשי תיבות אלול "אני לדודי ודודי לי" מרמזת בעבודה")
שאלה: בשביל שהמלכות דעליון, הרגשת החושך תהפוך לכתר דתחתון, צריך לחכות או שיש פה תנאי נוסף?
מה זה לחכות? בלחכות אתה לא עושה שום פעולה, אז מה פתאום שזה ישתנה?
תלמיד: מצד אחד אנחנו לפעמים אומרים שבן אדם במצב הזה צריך לשמור על המסגרת, כאילו שאין לו שום כוח, שום אנרגיה צריך לשמור על המסגרת, להמשיך לבוא לשיעורים, להפצה.
צריך לעשות כל מה שמסוגל.
תלמיד: אבל פה יש כאילו תנאי נוסף, כתוב לקבל את בשמחה.
כן, וודאי.
תלמיד: אחר כך יש תנאי נוסף.
תנאי נוסף שמקבל את זה בשמחה, כמו שאתה אומר, כל מצב ומצב, מפני שכל מצב מגיע מהבורא.
תלמיד: אבל במצב הזה בדרך כלל אדם לא יכול להרגיש שמחה.
זה שאתה לא יכול להרגיש כל מצב ובשמחה זו הבעיה שלך, אבל כל מצב אתה מקבל מהבורא כדי להתקדם. מעלים בקודש. ואם אתה רוצה מצבים שמחים, יפים, קלים, אז זו בעיה שלך, זה לא נקרא שאתה רוצה להתקדם.
תלמיד: שמעתי הרבה פעמים שבמצב שצריך להתייחס לכל דבר שהוא בא הבורא לקבל אותו בשמחה וכן הלאה, אבל בפועל שהמצב נופל אני לא מרגיש נגיד שמחה, אני מרגיש שחור, אז מה עושים?
מה עושים? מחזיקים במה שאפשר, בסביבה במיוחד. מה נשאר לך בזמן הירידה? רק להחזיק בסביבה.
תלמיד: אני מבין שצריך להחזיק במסגרת, זה ברור. אני שואל אם יש מעבר לזה עוד פעולה, כי כאן הוא כותב כאילו מעבר לזה.
כן, מסגרת, כמו שאמרת, זה נכון, שיעורים וכל מה שאנחנו עושים. חוץ מהכוונות, כי מבחינת הכוונות אתה עכשיו לא יכול לעשות שום דבר, אלא בכל זאת אתה עושה אותן בצורה מלאכותית, קורא, כותב, מדבר, אבל ללא לב המכוון. ולאט לאט הלב שוב מתעורר.
שאלה: אני זוכר שפעם סיפרת באחד השיעורים שיש מלכות שחורה, שזה מצב נוראי ביותר שהאדם לא מבין מיהו, מהו, והמודעות נעלמת ונשארת רק ההתבוננות שלו. על זה מדובר כאן או שזה מדובר במצב כללי של עשירייה?
גם כך וגם כך זה יכול להיות. זה יכול להיות בשני הכיוונים.
שאלה: איך מתוך מצב כזה שחור שבו אין לך שום דבר משלך, איך יכול להופיע כתר, כלי טהור, משפיע?
דווקא. כך הוא התהליך, שמהמצב השחור ביותר מגיע המצב המאיר ביותר. זה כמו שבלילה החושך הגדול ביותר הוא לפנות בוקר, לפני הנץ החמה. ככה זה.
שאלה: מה זה אומר לעבור את המצב השחור הזה?
שאני בכל זאת משתוקק לכך שאני אראה את הבוקר. זה שאני מגיע לאור היום, לכוח השפעה ששוב מתעורר בי. כוח השפעה.
שאלה: למה ההתפתחות, גם ברוחניות וגם בגשמיות היא מגיעה משני כוחות מנוגדים? לאו דווקא משני כוחות מנוגדים צריך להתפתח?
איך יכול להיות אצלנו בכלל משהו, אצל הנבראים, שלא מורכב משני כוחות מנוגדים? כוח אחד שזה אנחנו, כוח הקבלה, וכוח שני שאנחנו רוצים להידמות לבורא, שזה כוח ההשפעה.
שאלה: האם המלכות זה הרצון לקבל? למה אני שואל? הוא אומר ש"אין לה מעצמה ולא כלום. ורק בצורה כזו נקרא מלכות. היינו, שאם מקבל עליו המלכות שמים".
נראה לי שאמרתי לך את זה אולי לפני עשרים שנה.
תלמיד: זה כן, כבר שכחתי בעשרים שנה. כי הוא אומר ש"אין לה מעצמה ולא כלום", מה הכוונה, מה אני לא צריך לבקש כלום?
שהיא לא יכולה שום דבר מעצמה לייצב מפני שהיא רק רצון לקבל.
תלמיד: אז למה הוא אומר שהוא לא צריך כלום ורק להתחבר לשמיים.
התיקון שלה שהיא כולה תהייה בלהשפיע.
שאלה: זאת אומרת, אני צריך להשתדל לא לבקש כלום בעולם הזה? זה מה שהוא אומר לי?
כן.
תלמיד: להתבטל סופית?
כן. את זה אתה שומע אחרי עשרים שנה.
תלמיד: סופית להתבטל, לא לדרוש בחיים האלה כלום, זה מה שאתה אומר לי?
וודאי שלא כלום. רק תגיד לי, מה יש לך לקחת מהחיים האלה?
תלמיד: מה זאת אומרת, אני צריך פרנסה, אני צריך פה, אני צריך שם.
כבר זהו מספיק לך. תפסיק.
תלמיד: אז כלום.
כן.
תלמיד: טוב.
עכשיו אתה יודע ומפסיק לקבל.
שאלה: איך מצד אחד להסכים עם המצב שהוא נמצא בו, לדוגמה מצב שחור, ומצד שני גם לדרוש שינוי?
אני רוצה לדרוש שינוי לטובה, לעל מנת להשפיע, לא לעצמי.
תלמיד: ואני גם רוצה להסכים עם המצב שקיבלתי.
אני בעצמי מסכים עם המצב שקיבלתי, אבל אני לא מסכים עם המצב שאי אפשר להשפיע מחוצה לי, ולכן זה לא מפריע לזה. זו שאלה טובה ששאלת, תרשום אותה שהיא תהייה שם באיזה מקום, גם השאלה וגם התשובה.
שאלה: האם החשכות היא מחוסר טעם בהשפעה והשמחה מזה שאתה מגלה את מצבך האמיתי?
החשכות זה מחוסר חסדים, שאתה לא רוצה להשפיע.
תלמיד: והשמחה היא מזה שגילית את זה?
כן.
שאלה: האם במצב הזה יש לנו אפשרות לשרת את החברים בשמחה, לא קשור לתוצאה שאנחנו נקבל, והאם העבודה היא להשפיע שמחה לחברים?
כן.