008_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/OrTye9VS?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה', עם אור פנימי,

אות מ"א

מה מוסיף לנו את המרחק של בינה?

מ"א) אחר כך. אנחנו באנו עכשיו לשלב, שמטי בחסד, מטי בכתר. אז לא מטי בחכמה, לא בבינה. פעמים אומר, בבינה. פעם לא אומר, בבינה. לא מטי בחסד, ומטי בגבורה.

אחר כך חזר להיות לא מטי בכתר, שנזדכך עוד הפעם. ואז הוא מטי בחכמה, ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחלה. אך מחמת אור החסד אשר במקומה, לכן, יורדת להיות שם עמו. אז בינה, כתוב כאן, נשארת במקומ… במקומה. לכן, יורדת להיות שם עמו. וזהו כי חפץ חסד הוא, רוצה בחסד. כאן פירוש אחר. מה זה רוצה בחסד? רוצה להיות יחד עם חסד. וכבר ידעת, כי הבינה נקרא היא. וכאשר ירדה הבינה במקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו. זה בסתירה מה שלמדנו למעלה. למעלה למדנו, שהיא עולה לחכמה. מדוע? מסיבת הבן, מסיבת החסד. וכאן הוא אומר להפך, יורד למטה במקומה מסיבת החסד. אז החסד, אז החסד אין צריך אליה, מדוע? עכשיו הוא על מסך, שמטי בחכמה. אם כן זעיר אנפין כבר גדול, אז הוא יורד למקומו ונקרא מטי בחסד. ואז עולה אור הגבורה בחסד, מדוע? הוא לא אומר. וזה נקרא לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי הגבורה פניה למטה, ונותנת הה' אורות למטה בת"ת. וזה נקרא מטי בת"ת.

אם כן, מה כתוב כאן שינוי? כאן הוא אומר, שלא מטי בכתר, מטי בחכמה. וזה ברור. ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחלה, היינו כמו שלמדנו בשלב ב', אז למדנו מטי בחכמה. אז למדנו, בינה עולה לחכמה. אז הוא אומר, לא. אך מחמת אור החסד אשר במקומה, לכן, יורדת להיות שם עמו. מדוע? אז לא למדנו כך, אחר כך למדנו להפך. בינה נשאר במקומה כחפץ חסד, והיא צריכה לבטל בחינתה עצמה, ועולה לחכמה, ואז כבר יש במקומה אור החכמה. ואז שיש אור החכמה במקומה, אז בינה מזדככת את עצמה ועולה לחכמה, ואור החסד היא יכולה אז לתת, למי? לכלי דחסד. וכאן כתוב, ירדה מקומה. אם כן מה יש? חסד. צריכה לאיזה, בסדר. נראה מה שהוא מפרש, כאן יש שינוי. אז נראה מה שהוא מפרש לנו, הסתירה הזאת.

תלמיד: ...

רב"ש: אור פנימי.

מא) לא מטי בכתר זה פשוט, כי חזר ונזדכך עביות דבחי"ג דנקבה ובחי"ד דזכר שבכלי דכתר, שאז נסתלק הזו"ן דכתר לשורשו ואז הפך פניו למטה, דהיינו, שביטל את הפנים שלו. שהיה חסדים והאחורים, מה שהיה קודם, והאחורים לחכמה נעשו לפנים, עכשיו הוא מאיר חכמה. ואז נתן [את] השארית שבו, שהוא [ה]עביות דבחי"ג דזכר ובחי"ב דנקבה אל הכלי דחכמה. ואז הוא מטי בחכמה. כאן אין שום חידוש. הלאה, בעיקרו כאן. ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחילה. כי אחר ששב הפנים למקומו בהחכמה, למדנו, הנה תיכף חוזרים החו"ב למדרגה אחת, שאז הבינה בכלי דחכמה, כמו שלמדנו שם.

מה למדנו כאן? נמצא כאן שלב אחד שאומר לנו, שאז הבינה נעשה אחד עם חכמה, בכדי שיבטל בחינתה, כמו שלמדנו שלב ב', שיהיה חכמה, למי? לבחינה א' שישנה במקומו. שלמדנו, בזמן שהיה מטי בכתר, ולא מטי בחכמה, מטי בבינה, אז אין חכמה, אז החסד עולה לכלי דבינה. לכן עכשיו שיש חכמה, אז הבינה עולה לחכמה בכדי שיהיה אור חכמה במקומה.

זה אומר נכון. שאז הבינה בכלי דחכמה מקבלת חכמה. אמנם כאן לא נשאר כך, מדוע? כי החכמה הפכה פניה למטה ואחוריה למעלה והחזירה את הזו"ן דבינה אל הכלי דבינה, וחזרו ונתחלקו לב' פרצופין. והבן זה היטב. מדוע?

כי מתחילה בעת שקבל הכלי דחכמה, את האורות זו"ן שלה, ושב הפנים של החכמה על מקומו, כבתחלה, הנה אז ודאי שהבינה וחכמה נתחברו ונעשו לכלי אחד, מטעם הנ"ל, אצל לידת גדלות החסד, שלמדנו בשלב ב'. כי גם כאן, שהחסד היא בכלי דבינה שנתחבר כלי דבינה לכלי דחכמה, הריהו, חסד מקבל שוב הארת [ה]חכמה כבתחלה, ונמצא שוב שהחסד נתגדל ואינו צריך לאימא, לאמו. אבל אי אפשר לו עוד לירד מעצמו אל כלי שלו, זולת על ידי השפעת הבינה. לכן הוצרך החכמה להחזיר את זו"ן דבינה לכלי דבינה, כי אז גם הבינה מחזרת פניה למטה, ומחז… [ו]מחזירה את אור החסד למקומו להכלי שלו. רק אומר כך.

אומר לנו, בינה, מתי שהיה מטי בחכמה, קיבלה חכמה. אז ממילא אור החסד, שהוא במקום בינה, כבר יש לו חכמה, כבר יכול לצאת לחוץ לבד. אבל שאני אומר, מטי בחכמה, זה ג' ב' או נגיד ב' ביתין, איך שנגיד, אבל לבינה יש ב'. אז הבינה לא יכול להיות בחכמה, יצאו ל… במקומה לב', ולהזדכך לא', ואז היא יכולה לתת חזרה בחינה א' שבה לכלי דחסד. זה שאומר, שיורד למקומו. אבל אותו דבר היה צריך להיות שם בשלב א', ושם לא מזכיר את זה. אבל למעשה שם נותן רק חצי דבר, וכאן נותן יותר פרטים.

זאת אומרת, מה שלמדנו בשלב ב', אתם זוכרים? אני חוזר. כשהיה שם מטי בחכמה, אז נלך הלאה. להפך. מה היה בראשונה? שלב א'. הוא נתבלבל. מטי בכתר ד' ג', ובכתר היה מאיר רק אחוריים, שנקרא חסדים. למדנו, מסיבת אור הכתר, שלא נותן להאיר על ד' התלבשות, רק חסדים. בסדר. אחר כך נזדכך ד' ג' שבכתר, ונעשה מטי בחכמה. אז היינו שכתר נזדכך מד' ג' לג' ב', אז נותן לחכמה ג' ב'. ועוד דבר, כתר היה מקודם, הפנים שלו שהשפיע היה חסדים. ואחוריים היה לחכמה. עכשיו להפך, מה להפך? כתר משפיע עכשיו חכמה לחכמה. ברור?

יש כאן הפיכת פנים בשני דברים. אחד, מד' ג' לג' ב', ומחסדים לחכמה. זה אותו דבר כמו חכמה, וזה נקרא פנים בפנים. כבר אנחנו מדברים משלב ב'.

תלמיד: מטי בחכמה.

רב"ש: שלב א', מטי בכתר. עכשיו מדברים, מטי בחכמה. שלב ב', מטי בחכמה.

תלמיד: וזה נקרא …

רב"ש: היינו לאחר שכתר נזדכך מזכר, נקבה, מד' ג' לג' ב', נתן לחכמה ג' ב'. זה אחד. וזה נקרא מטי בחכמה. מה היה הלאה? אחר כך לומדים שנזדככה הג' שיש בכלי דחכמה. ולומדים, ושזה נתנה, למי?

תלמיד: בינה.

רב"ש: לבינה. הוא מכנה אותה, הארה לבד. מה הארה לבד? נתנה חכמה לבינה. מה זה הארה לבד? העביות שיש לבחינה א' עדיין לא נתנה לו. ברור? יש לו ג' ב'. מה נתנה לבינה? רק ב'. וזה מכונה, שהיה שם שתי זיווגים, אה, זיווג אחד על שתי בחינות, על ב' דהתלבשות, ב' דעביות, על שני ביתין יצאו קומה, וקומה זה נקרא בחינה ב'. בחינת ג"ר שבה נשאר בכלי דחכמה, וו"ק שבה נשאר בכלי דבי… ירד לכלי דבינה. וזה מכונה, שיש לבינה ו"ק זכר של בחינה ב'. כאן אין נקרא זכר בחינת דהתלבשות, כאן נקרא זכר על שם האור. לאפוקי, שיש בבינה רשימו בכלי שלה ממה שנשאר מפרצוף גלגלתא, שנקרא ב' דהתלבשות. וזה מכונה נקבה, על שם הרשימו דהתלבשות.

גם, גם כן להפך. תמיד לומדים, רשימו דהתלבשות זכר, כאן נקרא נקבה. מדוע? אם אני מכנה אור זכר, אז הרשימו, שאין האור ממש, נקרא נקבה. זאת אומרת, הפירושים מתחלפים לפי עניין.

שאור מגולה … איך הגעתי? לאחר שנזדככה בחינה ב' דחכמה, עלה לכתר, נעשה מטי בכתר. והשיריים ירדה לבינה, נעשה מטי בבינה. נמצא עכשיו הסדר, לא מטי בכ… מטי בכתר, לא מטי בחכמה, מטי בבינה. ובחינה א' שיש שם בבינה, לא יכול לרדת לחסד, אין חכמה. והוא נקרא תינוק הצריך לאימו. ברור עד כה? זה …

אתה שואל, מדוע אני אומר אחרת ממה שלמדנו עד כה? אז אמרת, זכר נקבה זה שם המושאל, ומשמשין לפי עניין. אם אני אומר, יש רשימה של חיסרון, אז הרשימו דעביות נקראת נקבה. רשימו של האור, נקרא התלבשות, זכר, אין שם חיסרון. עכשיו, אם אני אומר לך, שהאור הזכ… שאור נקרא זכר על שם אור, אז רשימו נקרא נקבה בערך האור. אם תדע, זה עניין אחר. ברור? הלאה.

מה היה הלאה? שוב לא מטי בכתר. נזדכך בחינת ד' ג' שבכתר, ושוב נעשה מטי בחכמה. אז, בינה שראתה כי יש חכמה בחכמה, אז הוא ובינה כחדא נפקין כחדא שריין. אז בינה נתחבר עם חכמה. שיש בינה חכמה, נמצא, בחינה א' שיש לו בכלי דבינה, יש להם עכשיו חכמה, אז הם יכולים לצאת לחוץ.

אז לומדים עכשיו, לא מטי בבינה, אה, לא מטי בכתר, לכן היה מטי בחכמה. ולא מטי בבינה, ובינה עלתה, למי? לחכמה. ואומרים נוח… עוד דבר, לא מטי בבינה שבינה נזדככה עכשיו מב' לא', הב' שיש בה לא', בכדי שיוכל לתת לבחינה א', א' שלא יהיה לו ב', שיהיה לו השתוות. נמצא, שבינה, לאחר שנזדככה עלתה לחכמה, אז הבחינה א' שהייתה בכלי דבינה ירדה לחסד. אז אני לומד עכשיו, לא מטי בכתר, מטי בחכמה. יכול לומר, לא מטי בבינה מטעם בינה שעלתה למעלה. ומטי בחסד, שיש לו עכשיו אור דחסדים בהארת חכמה בכלי דחסד.

אחר כך אנחנו לומדים, לא מטי בחכמה. ולא מטי בבינה. היינו, שחכמה בינה, שניהם עלו, למי? לכתר. מדוע? אם אני אומר, שבינה נזדככה לא' ונתנה הכול לכלי דחסד, אז בינה עלה לחכמה, וגם חכמה נזדככה. ועלתה, למי? לכתר. נעשה שוב מטי בכתר, ולא מטי בחכמה, ובבינה. ולא מטי בחסד, כי אם יש חסד, אין לו חכמה שם. הוא עולה, למי? לכלי דבינה. והשארית שהייתה בכלי דחסד, מה זה שארית? נראה אחר כך, נתנה לגבורה.

אז עכשיו, איך הסדר? על ידי זה שבינה נזדככה מכל הב' שלה, ועלתה לחכמה, וחכמה גם כן נזדככה אז …

תלמיד: ... חכמה ...

רב"ש: שאנחנו למדנו, שבחינה א', ש… שאיך מה למ…

אתה שואל, מדוע אני לומד, מדוע שנזדככה בינה, שהייתה בכלי דחכמה, נזדכך הכול? שנקרא לא מטי בחכמה ובבינה. זה אתה שואל. מדוע אני אומר, בזמן שבינה נזדככה ונעשה א', שהיה להשתוות הצורה מכלי דחסד, שאז יכלה לתת את הבחינה א' לכלי דחסד? נמצא שנזדככה בינה. מבינים. אתה שואל רק, מדוע נזדככה חכמה?

אם כך, מדוע אני אומר שבשעה שהבינה השפיע אור החסד לכלי דחסד, אז נזדכך הבינה, אנחנו מבינים. מדוע נזדכך החכמה? נשאלת השאלה. אז הוא אומר, לא. בזמן שאימא בינה נזדככה, אז מקודם נזדככה חכמה. על מה אינה היא חכמה? כל זמן שאין שליטת הכתר, צריכים לומר, יכול להאיר חכמה.