שיעור צהריים 05.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור בנושא -העבודה בעליות וירידות

כבר דיברנו הרבה על כך שכל ההתקדמות שלנו היא בירידות ועליות, ולא יכולה להיות עלייה אם אין לפניה ירידה. בירידה אנחנו רוכשים רצון לקבל חדש שהבורא פותח לנו אותו, זו העבודה שלו, ובעלייה אנחנו צריכים ככל האפשר בכוחות עצמנו להתחבר בינינו ולפנות לבורא ולבקש, לעשות כל מיני מאמצים כדי לעשות עלייה.

ירידה היא כאשר נופלת חשיבות לרוחניות, ועלייה היא ההיפך, יש לנו חשיבות לרוחניות, מצב רוח, התעוררות, התרוממות, אנחנו מוכנים להתקשר יותר זה לזה, "איש את רעהו יעזורו", ולעשות עלייה. כך היא כל העבודה שלנו, בירידות ועליות, ולא יכולה להיות התקדמות אחרת. לכן אם אין לאדם ירידות, אז הוא צריך לבדוק מה קורה לו, כי יכול להיות שהוא נמצא במצב של מישור, ואי אפשר להתקדם לרוחניות אלא על ידי ירידה ועלייה.

קריין: קטע מספר 10, מתוך דבריו של הרבי נחמן מבראסלב.

"צריך להיות עקשן גדול בעבודת ה', אף אם יעבור עליו מה. וזכור דבר זה היטב, כי תצטרך לזה מאד, כשתתחיל קצת בעבודת ה'. כי צריך עקשנות גדול מאד, להיות חזק ואמיץ, לאחוז עצמו, לעמוד על עומדו, אף אם מפילים אותו בכל פעם, ואל יניח עצמו ליפול לגמרי ח"ו. כי כל אלו הנפילות והירידות והבלבולים, וכיוצא בזה, צריכים בהכרח, לעבור בהם, קודם שנכנסין בשערי הקדושה, וגם הצדיקים האמיתיים עברו בכל זה. ודע, שהאדם צריך לעבור על גשר צר מאד מאד, והכלל והעיקר, שלא לפחד כלל."

(ליקוטי מוהר"ן. מהדורא בתרא, סימן מח)

שאלה: כל העקשנות, החוזק והאומץ, זה נראה כאילו האדם הוא גיבור על, יש לו אין סוף כוחות, אבל מדברים על זה שהוא בירידה, אז מאיפה כל העוצמות האלה?

גם בירידה וגם בעלייה יש לו בכל זאת משהו לעשות. יכול להיות שהוא נמצא בירידה כזאת שהוא לא מסוגל לעשות כלום, אבל מזה שהשקיע בחיבור עם החברים, אז עכשיו הם עוזרים לו ועל ידם הוא יוצא מהבור שלתוכו נפל. יש הרבה מצבים כאלה. זה כמו מטפסי הרים שאחד מושך את האחר, כך גם אצלנו.

אלו דברים מאוד מאוד לא פשוטים, לומדים אותם לאט לאט במשך הזמן, ואנחנו חייבים לא לשכוח את כל המצבים שעוברים ושבים וכך נתקדם.

שאלה: כשאנחנו עוברים את כל הירידות והעליות, מה הופך את זה לגשר צר מאוד כדי שנהיה מסוגלים להגיע לקדושה?

אנחנו לא בורחים לאף מקום חוץ מאשר ללכת קדימה. הגשר הזה שנמצאים בו הוא מכוון אותנו רק למטרה, לא ימינה ולא שמאלה אלא קדימה בלבד.

תלמיד: אבל אנחנו מתקדמים משמאל לימין, אנחנו צריכים לעבוד גם עם הצד השמאלי וגם עם הצד הימני ולהפוך את זה לקו אמצעי. אז למה מדובר פה על גשר צר?

כי אנחנו רוצים להתקדם רק קדימה, להתקרב לבורא בלבד, ולכן הגשר הוא צר. צר הכוונה שאין בו חסדים, שאנחנו צריכים לאחוז בו ורק לראות את המטרה לפנינו.

תלמיד: אני חושב שככל שמתקדמים הגשר אמור להתרחב לא להיות יותר צר כי שמאל וימין הן משמעותיות יותר.

נראה יחד. ככל שמתקדמים יותר, כך הגשר נעשה יותר ויותר צר כי אנחנו מסוגלים להוסיף אליו בעצמנו עוד ועוד חסדים.

שאלה: אחרי הכנס האחרון יש תחושה שהשינוי האמיתי באדם נעשה טיפה אחר טיפה, כאילו שהאור ממש מסתת אותו, מעצב אותו.

נכון.

תלמיד: התחושה הזאת של גשר צר מאוד היא מין הרגשה פנימית מאוד אמיתית, מאוד כנה שהאדם מרגיש. ואם כך, האם זו האמת והיא צריכה להיות בתוך הלב ואין דרך אחרת, ואז אנחנו חוצים את השער?

כן. אם אנחנו ממשיכים בצורה כזאת, אז אנחנו פורצים את השער.

שאלה: מאין יבואו לי הכוחות לא לפחד לחצות את הגשר הצר הזה ואת המכשולים?

יש כאן כמה תנאים. דבר ראשון, אין ברירה, אנחנו חייבים לחצות את הגשר. דבר שני, יש לידך חברים שיכולים להחזיק את הגשר ויכולים להחזיק אותך. דבר שלישי, דרך החברים אתה נאחז בבורא. אם אתה מחזיק את התנאים האלה, אז אתה עובר את הגשר הצר מאוד. והעיקר הוא לא לפחד, כי הפחד מחליש מאוד. צריך לא לפחד. לא יכול לקרות שום דבר לאדם אם הוא מוסר את עצמו דרך החברים לידי הבורא, מה שלא יהיה. אני מוסר את עצמי לידיים שלהם וכך אני עובר את הגשר הצר מאוד.

שאלה: מהמעשה אני רואה שלפני כל חיבור גדול, שבת או כנס, מתעורר פחד מאותו תיקון גדול. ואתה אומר "תמסור את עצמך, תתמסר לחברים", זאת אומרת להתגבר על הפחד. מה זה אומר לא לפחד? כי אתה בכל זאת מפחד.

להבין שאתה תלוי בהם בכול. במידה שבה אתה יכול למסור את עצמך לידיים שלהם, במידה הזאת תתחיל להרגיש את הבורא. תנסה להרגיש את זה.

תלמיד: אני רוצה אבל מתעורר פחד, מה אני עושה באותו רגע? האם אני מתמסר לחברים, עוצם את העיניים וקופץ אל תוך החיבור?

כן, אתה מוסר את עצמך אל תוך החיבור שלהם.

תלמיד: האם זו המשמעות של לא לפחד?

כן, זה אומר לא לפחד. איך אחרת?

תלמיד: אז לא לפחד זה לפחד, אבל בכל זאת לקפוץ אל תוך החיבור.

כמובן.

שאלה: הגשר מאוד צר אבל הוא מאוד מדויק?

כן.

שאלה: אם אנחנו עדיין לא ברוחניות ולא יודעים איפה אנחנו נמצאים, אז במה אנחנו צריכים להיות עקשנים גדולים?

עקשנים בחיבור בינינו ועם הבורא. זה מה שצריך להיות.

תלמיד: אבל אנחנו עדיין לא מרגישים מה זה חיבור.

אם לא תנסה בכל הכוחות לבצע את זה, אז אף פעם לא תרגיש.

שאלה: איפה היראה אם אין לי פחד?

זה יבוא אחר כך. זה פחד מזה שאתה יכול לא להתקדם, לא להתקרב לבורא, לא להתחבר לחברים. זאת אומרת, לא לייצב את כל התנאים להתקדמות הרוחנית.

שאלה: כשמאבדים את הכול ומרגישים דחייה מאוד חזקה, האם זה בסדר להתבודד כמה ימים וכמובן להישאר מחובר עם השיעורים ועם המקורות, או שזה לא נכון?

לנסות כמה שאפשר יותר להיות בחיבוק עם החברות, וכמה שתתחילי להחזיק בזה - זהו. אבל את תראי עד כמה מהר מאוד זורקים אותך מהמצב הזה ואת שוב צריכה לחפש איך לטפס לחיבוק.

שאלה: במה אנחנו צריכים להיות עקשנים כדי שזה לא יהיה עקשנות אגואיסטית בעשירייה?

אנחנו רוצים להיות מחוברים בעשירייה כדי שבתוך החיבור שלנו אנחנו נגלה את הבורא ואז לעשות לו בזה נחת רוח, שייהנה מאיתנו, מהחיבור שלנו. זה הכול.

שאלה: מה זה אומר לגלות את הבורא בחיבור שלנו ולעשות לו בזה נחת רוח?

אנחנו מתחברים כדי לעשות מעצמנו עשירייה שבה לפי חוק הטבע מתגלה הבורא. וכשכך אנחנו עושים לפי עוצמת החיבור שלנו, כך תהיה עוצמת הגילוי של הבורא בינינו, ובזה אנחנו נשפיע לו נחת רוח כי אנחנו רוצים לגלות אותו.

תלמיד: העניין הוא שעכשיו כשאנחנו מתחברים זה נראה כאילו גילוי הבורא, זה איזשהו תענוג שאנחנו נמשיכם אחריו. מה זה אומר שזה למענו, מה צריך להניע אותנו, איזו הרגשה, איך לעשות את זה?

בינתיים שזה יהיה לא בשבילו אלא כביכול בשבילנו. גם טוב. כי לשם כך אנחנו צריכים לוותר על האגו הפרטי של כל אחד כדי להתחבר עם האחרים. אבל אחר כך יהיו לנו גם חשבונות יותר גבוהים.

שאלה: הגשר זה הקשר בינינו לבין הבורא, מהו סדר העבודה שאנחנו צריכות לעשות כדי שהגשר יתרחב?

להוסיף חסדים, אהבה. הגשר צר מפני שחסרים לו חסדים. אם אנחנו מוסיפים חסדים אז הגשר מתרחב.

שאלה: שאלה על הערבות. בעלייה ברור שהכי חשוב שאני אעזור, אדאג לעשירייה, אבל בירידה יוצא שכל אחד שנמצא בירידה הוא עדיין צריך להוציא את עצמו, כי הגשר הזה נהיה צר יותר והקשר עם העשירייה כאילו נעלם.

בזמן הירידה אנחנו זקוקים לעזרת החברים.

תלמידה: כן, אבל דווקא בירידה אנחנו כביכול לא מרגישים את העזרה הזאת. נראה לנו כאילו שאין עזרה מהחברים, ויוצא שדווקא כשאין לך אמונה למעלה הדעת אתה צריך לכסות, להשלים ולקחת את הבורא ביד, רק הבורא יכול לעזור לחזור לעשירייה.

מה שאת אומרת זה לחלוטין לא נכון. משום מה את בטוחה בעצמך. את חייבת לחשוב על כך שרק בקשר שלך עם החברים, עם החברות, רק זה יכול להוציא אותך, והבורא יעזור בהתאם לאותו הקשר.

שאלה: תפסתי את עצמי על כך שכל הייסורים שלי הם כי אני לא מקבלת מספיק מהבורא, הוא חסר לי. למה אני צריכה להסתפק במועט? למה אני צריכה לבטל את הרצון שלי לקבל יותר מהבורא?

העניין הוא שיהיה לך טוב אם את תתקרבי לבורא ולא שסתם תרצי אותו, תרצי להתקרב אליו, וזה אפשרי רק לפי השתוות הצורה עימו. אז תחשבי מה את יכולה לעשות כדי להיות דומה יותר לבורא.

שאלה: מה בפועל אנחנו צריכות לעשות כדי להגביר חסדים ולהרחיב את הגשר, מלבד להתפלל עבור החברות? לפעמים אתה מוצא את עצמך במצב שאתה לא מרגיש אהבה כלפי החברות כמו שאתה אוהב את עצמך, ואז אתה צריך להתפלל עבור החברות, עבור עצמך. האם זו הפעולה שמגבירה חסדים?

רק זה יכול לעזור לך.

שאלה: בבירור הזה שלנו, מה זה אומר לשלוט על עצמי? הרי נאמר שהבורא הוא המולך בכול אז איך אני צריכה להיות שליטה על עצמי?

לשלוט בעצמך משמע לקחת את עצמך בידיים ולפנות לבורא.

שאלה: הגשר הזה, עוברים אותו לבד או כל הקבוצה?

אינדיווידואלי.

תלמידה: ומה הקבוצה עושה, איך היא עוזרת?

עוזרת, תתחילו לעבור אותו ותראו.

תלמידה: והגשר הצר הזה זה המצב של רבי שמעון?

לא, אני לא רוצה לדון בזה בצורה כזאת, את מתחילה להיות חכמה מדי.

שאלה: מה זה אומר לקצר את הרצון הגשמי, לוותר על בילויים ובמקום זה לחשוב על מפגש העשירייה? לשמוע שוב את השיעור? האם צמצום הרצון יהיה יותר חזק אם אני רוצה ללכת לעשות משהו אחר ולא עושה?

כך לא עושים, ובצורה כזאת את לא תשיגי שום דבר. את צריכה לעשות מה שכל האחרים עושים בחיים, רק בכל זאת במחשבות שלך כל הזמן להשתוקק לקשר עם החברים ועם הבורא. יותר מזה שום דבר. בשום דבר לא להגביל את עצמך.

שאלה: מה זה המצב של מעבר הגשר ואיך להוסיף שם חסדים אם הבורא שולט בכול?

הבורא לא שולט בכול, הוא שולט רק לפי הרצון שלנו, כך שאל תשתמשו בזה. נאמר, "יראת שמיים חוץ מיראת שמיים"¹. כלומר הבורא לא מנהל את הכול אלא הוא מחכה, מצפה מאיתנו לפנייה אליו כדי שדרכו אנחנו ננהל, וכך אנחנו נעבור את הגשר הזה אט אט בבטיחות בעזרתו.

תלמיד: מה זה המצב כאשר אתה עובר?

כשאני חושב רק על הקשר בינינו ועם הבורא ויותר מזה אין לפניי שום דבר. כלומר, אני הולך על חבל שמתוח מעל לתהום, אבל אני חושב רק איך להיות קשור עם החברים ועם הבורא, ואז אני מתגבר על כל זה צעד אחר צעד, אחר צעד.

תלמיד: ואם יש הפרעות גשמיות, אם יש משפחה ועוד?

כמובן שיש, לכולם יש, זה הכול נכלל בתנאים הכלליים.

שאלה: כשעוברים את הדרך הזאת, ההבדל בין הפיסי, החומרי והרוחני מרגיש מאוד מודגש, לפעמים מרגישים איזושהי דחייה כלפי ההיבט החברתי, איך להתמודד עם המצבים האלה?

להמשיך ולהמשיך ולבקש מהבורא, בכל רגע ורגע לפנות לבורא שיעזור לי.

שאלה: ביחס לבירור הכוונה, אני כל הזמן נמצאת בירידה, אפילו בזמן שמחה מחיבור עם הקבוצה, כל הזמן מעיבה עליה המחשבה שאני עושה את זה בשביל עצמי. ואני כל הזמן נמצאת באיזשהו צער שאני עושה הכול לא כמו שצריך בצורה אידיאלית. האם אני צריכה כל הזמן להיות במצב של צער, או שאני צריכה ליחס הכל לבורא ולמסור את עצמי לתהליך?

את צריכה להיות בשמחה מזה שאת בקשר עם הבורא בכל המצבים שלך, בשמחה.

שאלה: מה זה כניסה לשערי הקדושה?

אני לא יכול להגיד, כי קודם צריך להשיג את זה, ואחרי זה לטעום מה זה ולברר מה זה הטעם של זה.

שאלה: אמרת שנרגיש את הבורא, נגלה את הבורא, ואתה לא אומר שנראה את הבורא? מה ההבדל בין בוא וראה, ולגלות?

זה שיטות שונות של השגת הבורא. יש לראות, לשמוע, לחוש, לטעום, לחבק וכן הלאה. כלומר זה כל מיני דברים שונים, העיקר זה להיכנס לקשר.

תלמידה: אחרי הכנס קיבלתי עלייה והתפעלות והרגשה שהייתה עלייה מאוד גבוהה, ואני לא מרגישה ירידה. כלומר יש מהירות אבל אין ירידה.

אל תדאגו, הכול יגיע בזמנו. העיקר הקשר עם החברות.

שאלה: העשירייה שלנו עובדת, יש לנו מפגשים, ואני כאילו מחזיקה בקרון האחרון של הרכבת וממש כמעט לא מספיקה לרכבת הזאת. וכמעט ששכחתי על המפגשים של העשירייה, אני לא מספיקה אפילו לראות פעם אחת את השיעור אין זמן. מה תציע לי?

אני לא יכול לייעץ לך כלום, תבחרי בעצמך איזה שיעורים היית רוצה לראות שוב. תתייעצי עם החברות.

שאלה: אם חברה שבירידה לא רוצה את החיבוק, האם צריך לכפות עליה את החיבוק?

לא. יש כאלה שלא רוצות, יש כאלו שכן רוצות, העיקר שאת פותחת את עצמך לכולם, וכל היתר תלוי כבר בהן.

שאלה: האם החברות בעשירייה צריכות לדעת שאני נמצאת בירידה?

לא.

תלמידה: איך אני יכולה להשתמש בירידה שלי, כדי להעלות את כל העשירייה?

לחבק אותן ולהביא להן הרגשת הגדלות הבורא.

שאלה: מה זה אומר שהבורא מתגלה בתוך החיבור בינינו. אני מבינה מה זה שהבורא מתגלה אלי, ומה זה נקרא בעשירייה?

תתחילו להרגיש מה שמתחיל להתגלות ביניכן כאיזו תכונה, כוח קולקטיבי.

תלמידה: אבל זה איזשהו רגש?

כן רגש.

תלמידה: אפשר להשיג בתוך החיבור הזה איזה גילוי?

הרגשת החיבור ואחרת תראו.

שאלה: אני רוצה להודות לבורא, על זה שנתן לנו את המצווה העיקרית ויש רצון מאוד גדול ליישם אותה. אני מודה על כל המצבים שאנחנו חווים יחד בעשיריות, וגם במקומות הכי חשוכים אתה מגיע והרב"ש מגיע עם עקרונות העבודה בקבוצה, והחברים מגיעים ומוציאים אותנו מהמצבים האלה. ונראה שהמצב של שמעון מן השוק זה חדשות טובות, כי אפילו במצב הכי נמוך יש קשר עם הבורא.

כן, את צודקת.

שאלה: להתגבר על הפחד זה כמו להתגבר על קנאת אחים גדולה. איך מבטלים את השיפוטיות?

רק על ידי חיבור עם החברות.

שאלה: איך ניתן למדוד את הירידה? האם היא יכולה להיות מלווה בתוך מקום של עבודה, שפתאום אחרי כנס היא מכה? האם אפשר לקשר כל מיני בעיות גשמיות לירידה?

לא, ירידה נמדדת רק בהרגשת הבורא, כמה הוא נופל חס ושלום בעיני האדם.

תלמידה: ואם אני מרגישה שזה מכה בי כרגע ואני לא מצליחה?

אלו כל מיני תוצאות. אבל העיקר הוא עד כמה הבורא נפל בעיניי בגדלותו, בתפארתו וב"אין עוד מלבדו".

שאלה: האם הגשר הצר הוא אותה עזרה שאנחנו מקבלים מהקבוצה אחרי שנפלנו?

לאו דווקא. גשר צר מאוד זה כשאני מרגיש שיש לפניי דרך צרה מאוד שקשה מאוד להתקדם בה, אבל בכל זאת אני רואה שזה הגשר ושרק עליו אני יכול לפסוע ולהגיע לחיבור עם הבורא.

תלמיד: אם המצב הוא כזה שאנחנו יכולים לעבור על הגשר רק כשאנחנו יוצאים מהאגו, אבל אנחנו לא מסוגלים להיפטר מהאגו בצורה קלה, אז איך עוברים על הגשר?

הבורא עושה זאת, אנחנו אף פעם לא עושים שום דבר. אנחנו רק צריכים לדעת מה המצב שבו אנחנו נמצאים ולאיזה מצב אנחנו רוצים להגיע. כל העבודה היא עבודת ה', עבודת הבורא, הוא מבצע את כל העבודות.

שאלה: בזמן האחרון לרבים מאיתנו יש הרגשה שהזמן מאוד מצומצם. אם פעם העליות והירידות היו בקצב יותר איטי, אז עכשיו אנחנו מרגישים שזה קורה ממש תוך כדי היום. אנחנו מרגישים הרבה מאוד עליות והרבה מאוד ירידות, עד כדי כך שנראה לפעמים שאנחנו ממש משתגעים. האם זה מצב נורמלי? ומה לעשות כשזה קורה בקצב כזה?

להמשיך ואפילו עוד יותר. לא לדאוג, לא תשתגעו.

שאלה: התחושה הזאת שכולנו נמצאים בחלל אחד משותף, האם זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו ולשמר אותו או להניח אותו לעבר?

להמשיך.

שאלה: כשאנחנו מדברים על גשר צר מאוד, אז כדי לחצות את הגשר אנחנו צריכים לזרוק את כל מה שמיותר, את הדולרים, את המזוודות, אנחנו צריכים להיפטר מכל המטרות, ואז נוכל לעבור. האם זה נכון?

נכון.

שאלה: כתוב שהעיקר לא לפחד. האם הפחד מגיע מהבורא, ואם לא, אז מאיפה הוא מגיע?

הפחד מגיע מחוסר הביטחון שלנו מפני שאנחנו לא קשורים מספיק לבורא.

שאלה: שמעתי שהקשר עם הבורא זה הדבר החשוב ביותר שיש.

נכון.

תלמידה: האם הקשר עם הבורא הוא המענה לתשוקות שלנו, להשתוקקות שלנו ולמצב שאנחנו מאוד רוצים להתחבר עם הבורא?

כן, נכון.

שאלה: מצב הירידה זו הרגשה מדויקת שלי. האם שמירת הערבות עם החברות יותר חשובה לי מהבורא?

כן, לכן נאמר "מאהבת הבריות לאהבת ה'".

שאלה: אנחנו רוצים שהמעבר על הגשר יקרה מיד. כמה זמן נמשך המעבר? האם צריכים סבלנות?

כמה זמן שצריך כך יהיה. בדרך כלל לא שואלים כאלו שאלות כי אין עליהן תשובות. עליך לשמוח על כל רגע שבו את נמצאת בעבודת ה'.

תלמידה: מה זה אומר לשמוח?

הכי חשוב זה לשמוח על ההזדמנות.

שאלה: איך לעבוד עם הקנאה במצבים האלה? האם הקנאה עוזרת לי, ואיך להשתמש בה?

הקנאה עוזרת מאוד, יותר מכל צריך לקנא ובכולם.

שאלה: עד כמה הפחד מהאגו עוזר לנו לעבור את הגשר?

הוא עוזר, צריך לפחד.

שאלה: שמעתי "והעיקר לא לפחד כי הפחד מחליש מאוד". מה זה לא לפחד כשמגיע פחד?

עליך להתגבר על הפחד עד שתזלזל בו, עד שתרצה להרוס ולהכניע אותו, "והעיקר לא לפחד כלל וכלל". כשאתה תתעלה מעל להרגשה הזאת, אז פתאום תראה שהיא הגיעה מהבורא רק למטרה אחת, כדי שלא תשכח ממנו.

שאלה: האם הפחד כלפי הבורא הוא בגלל שיש פחד מפני הבורא או מפני האגו?

מפני האגו, את צודקת, אבל בינתיים כך זה מתברר לנו.

שאלה: התנודתיות והקצב של העליות והירידות בעשירייה שונים בין חברות העשירייה. במה זה תלוי? האם זה תלוי בסך הרשימות בעשירייה? איך לפרש זאת?

העיקר הוא הקשר בין חברי הקבוצה, בו תלוי הכול, כל הפרמטרים.

שאלה: כדי להתקדם הלאה, לפעמים אנחנו רוצים לראות את התוצאות של ההתקדמות שלנו ולפעמים אנחנו מדמיינים לעצמנו שאנחנו מתקדמים. איך להבדיל נכון אם אנחנו מתקדמים או לא מתקדמים?

רק מתוך מדידת הקשרים בינינו. אם הקשר בינינו גדל, אז משמע שאנחנו מתקדמים.

תלמידה: כשאדם נמצא במחלה קשה ועדיין משתדל להיות מחובר לבורא ולעשירייה, האם זה מקדם גם את העשירייה שלו?

זה מקדם, אפילו אם את, או אתם, עושים את זה לשם המחלה.

תלמידה: אני עושה את זה בשביל העשירייה ובשביל הבורא.

אחרי זה נראה.

שאלה: המצווה הראשונה היא יראה בפני הבורא. איך לדעת ולהבדיל בהתקדמות שלנו האם אנחנו מתקדמים נכון? האם חוסר הפחד מראה שאנחנו מתקדמים נכון או שבכל זאת, צריך את מצוות היראה?

את זאת אנחנו צריכים לברר. תישארי בינתיים עם השאלה שלך, היא תעזור לך להתקדם.

שאלה: האם הגשר צר במכוון כדי להחזיק אותנו עם הפחד הזה שכל הזמן ידחוף אותנו קדימה בצורה נכונה לעבודה? אם כן, מהי העבודה הנכונה שאנחנו צריכות לעשות?

העבודה הנכונה היא שנחזיק בבורא כך שלא נרגיש את הגשר הצר.

שאלה: מה לעשות אם אדם מרגיש שמעל כל המאמצים שהוא השקיע, הוא עוד לא הגיע למקום שהוא רוצה להיות בו ברוחניות?

מה לעשות? להוסיף ככל האפשר כוחות כדי לברר את השאלה. מה לעשות כדי להגיע מהר למטרה? לצעוק לבורא, להתפלל לבורא, לבקש מחברים. כל מה שאפשר.

תלמיד: בדרך כלל אחרי כנסים, רק שבוע או קצת יותר, מתברר מה באמת קבלנו בכנס. רק אחרי זה, בזכות הקשר, בזכות החיבור בינינו אנחנו מתחילים להרגיש.

נכון.

תלמיד: פתאום אני מרגיש שזה הכנס שהשקעתי בו הכי הרבה יגיעה, מאמץ. באתי לישראל, התגברתי על הרבה מאוד מכשולים גשמיים. לא אכפת לי המכשולים האלה, אכפת לי לגבי הכיוון. אני רוצה להגיע לבורא. אני רוצה שיהיה בי רצון להשפיע, כוונה להשפיע עוד ועוד. אני כביכול קצת מאוכזב, אפילו מאוכזב מאוד שלכאורה לא הגעתי לזה.

למה? לא הגעת לבורא? לא גילית את הבורא? לא תפסת אותו? לא חיבקת אותו? מה קורה לך? איך זה קורה? אפילו הקריין לידי מחייך.

תלמיד: אני אוהב אותך, וגם את כל החברים. תודה, היה לנו כנס נפלא. אני אף פעם לא מסופק, אני תמיד רוצה יותר.

בסדר גמור, זה טוב מאוד. אתה מתקדם מהר מאוד והכול יסתדר עוד מעט. אני מבטיח לך. אנחנו עוד נמשיך. וחוץ מזה יש לנו עוד הזדמנות לבוא ולהיות יחד, מי שיכול, מי שמסוגל מוזמן בעוד חודש, לכבוד פסח.

(סוף השיעור)

---

1. "הכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים" (מגילה כה, ע"א)↩