שיעור בוקר 28.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 218,

דף רי"ח, פרק ב', אור פנימי, אותיות א' – ד'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 218, דף רי"ח, פרק ב' אות א'.

תלמוד עשר הספירות

חלק רביעי

פרק ב'

מבאר הרשימות הנשארות אחרי הסתלקות האורות. ואור חוזר היורד בזמן ההסתלקות, ובו י' ענינים:

אות א'

בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה

"* וצריכים אנו להודיעך עתה, בהקדמה אחרת, כוללת כל העולמות, והוא, בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר, כי אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם א ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ו.

קריין: פירוש אור פנימי, אות א' מבארת את "ממשיכים ממעלה למטה".

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי בשעת הסתלקות אור הכתר, שהוא מסבת עלית מלכות לז"א לבחינה ג', הנה נעשה אז הזווג דאור העליון במסך דבחי"ג, ונמשכות ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת חכמה כנודע, ועד"ז נעשו זווגים בכל המדרגות, שבדרך עלית המסך לזיכוכו, כמ"ש לעיל, (בהסתכלות פנימית ח"ב בד"ה ולפיכך עש"ה כל ההמשך). וז"ש הרב "כי אע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מהמאציל בחינת אור הנקרא או"ח. כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח."

תלמיד: כאשר המלכות דוחה חלק מן האור, כתוב שכאשר היא עולה לזעיר אנפין, לבחינה ג', אז יוצא אור הכתר. מה זה אומר?

אפשר לומר שאור הכתר הזה יוצא מספירת כתר, ואפשר אולי להציג את זה אחרת. יש כמה שאלות שנברר.

תלמיד: הוא אומר שכל זיווג דהכאה שנדחה ממלכות נקרא אור חוזר. מה זה אומר אור חוזר? ולמה האור החוזר נדחה, מה מהות הפעולה הזאת?

הכלי, מלכות מחליטה שהיא לא רוצה לקבל יותר אור שמגיע אליה, אלא דוחה אותו. האמת היא שהדחייה גם היא חלק מקבלת האור, כפי שנלמד עכשיו.

תלמיד: מה זה אומר שזיווג דהכאה נדחה ע"י מלכות? אני עושה פעולה, אני גורם לזיווג דהכאה, אז למה שיידחה? זו כאילו עבודה הפוכה, כאילו הבורא נגדי. אני עושה משהו, זה צריך להתקבל, לא להידחות.

נראה. כנראה שהדחייה הזו דווקא עוזרת להתקשרות בין הרצון לקבל לבין האור.

תלמיד: אני עושה משהו והוא דוחה אותי?

לא אותך, אלא האור שמגיע לכלי נדחה. ומהי הסיבה בדיוק, אנחנו תכף נקרא.

תלמיד: מה ההבדל בין האור שמגיע מהבורא אל הנברא, לבין האור שהנברא מחזיר לבורא, אור חוזר?

בוודאי שיש הבדל. האור שמגיע מהנברא לבורא זה היחס של הנברא כלפי הבורא, והוא עולה ומלביש על יחס הבורא לנברא. שניהם בפעולה זו מתחילים להיות קשורים זה לזה. ומה שיוצא לנו אחרי הפעולה הזו, הוא כבר תוצאה מההתקשרות זה עם זה, כלומר הנברא והבורא כבר ממשיכים יחד.

תלמידה: היה כתוב שהסתלקות האור היא מידית, ופה היא הדרגתית.

העניין הוא בכך שהאור יוצא בהדרגה, מסתלק בהדרגה, בדיוק כמו שהוא נכנס. ולכן אנחנו צריכים ללמוד כל צעד שעושה האור בנפרד.

תלמידה: לגבי התפשטות האור, מה ההבדל בין התפשטות א' ל-ב', מה נותנת התפשטות א' ומה נותנת התפשטות ב'?

בהתפשטות ב' כבר יש רשימות מהתפשטות א' והן מתלבשות על ההתפשטות האמתית של היום, של עכשיו, שמתרחשת כעת. ולכן האור הזה שנכנס לכלי הוא כבר רבגוני, הכלי מקבל אותו בהדרגה. בפנים יש כבר תדרים חדשים.

תלמידה: לגבי הסתלקות א' ו-ב', מה נותנת הראשונה ומה נותנת השנייה?

אנחנו נראה עוד מעט.

תלמידה: כלים אמתיים קורים מהסתלקות א' או ב'?

כנראה שמ-ב'. אבל עכשיו נראה את כל זה. הרבה שאלות בהתחלה לא יוסיפו לנו שום דבר. אנחנו צריכים לקרוא כמו שצריך את מה שנתן לנו בעל הסולם והרב"ש, ואחר כך נראה מה מובן לנו ומה לא.

תלמיד: ברור שההתפשטות קודמת להסתלקות. אבל איך זה שהסתלקות האור יותר מבוררת? למה זה כך?

יכול להיות שאנחנו צריכים להבין שהסתלקות היא התקשרות כלי ומילוי בצורה יותר פנימית ביניהם, ולכן הסתלקות האור יותר מבוררת.

תלמיד: האם תוכל להסביר מה זה אומר מלמעלה למטה מלמטה למעלה?

או מהמאציל או מהנאצל. איפה מתחילה להיות הפעולה ולאן היא נמשכת. אנחנו עוד נדבר על זה.

תלמיד: הוא אומר בפירוש פנימי לאות א', שאור חוזר נמשך מהאור העליון. למה האור החוזר נמשך מהאור העליון ולא מהמלכות? זו אמורה להיות תגובה של המלכות.

צריכים לראות אולי יש על זה הסבר למטה. "כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח". נראה.

תלמידה: אנחנו נמצאים בשלב שבו מלכות עלתה לזעיר אנפין וקרה שם זיווג. האור החוזר שעכשיו נמשך, הוא לא הגיע מהפרצוף הקודם, הוא הגיע מאור מקיף, נכון?

כן.

תלמידה: הוא נמשך בחכמה. אז האור החוזר של חכמה, של המדרגה הקודמת, ואור חוזר של המדרגה הנוכחית, במה הם נבדלים?

זה הבדל עצום. אז היה פרצוף כתר, עכשיו פרצוף חכמה, ויש ביניהם התקשרויות שונות. אני חושב שאנחנו צריכים פשוט בצורה אוטומטית ללמוד את מה שקורה עכשיו, את מה שכותב בעל הסולם, ואחרי זה יהיה לנו בהדרגתיות ברור. נרגיש על עצמנו איך האורות האלה נכנסים, יוצאים ובאים אחד אחרי השני, באילו צורות וכולי.

תלמידה: מלכות עולה לזעיר אנפין, זה אומר שהאור של מלכות, האור הישר עולה ומזדווג. לפני זה היה אור ישר עם אור חוזר של כתר, ועכשיו זה אור ישר עם אור חוזר של חכמה. האם זיווג האורות האלה משפיעים זה על זה, אור חוזר משפיע על אור ישר?

כן, זה יהיה קצת בהמשך.

תלמידה: כשאנחנו אומרים שזיווג ממשיך אור חדש, אז האם כל אחד מאתנו שעוסק בתיקון מושך אור חדש לבריאה שלפני זה לא היה?

כן. כל אחד מאתנו ימשוך את אותו האור שנמשך על ידי נשמתו, על ידי המלכות שלו.

תלמידה: האם אפשר להגיד שאור פנימי הוא כאור חוזר, או כמראה איך האור החוזר מתלבש באור הישר?

כן.

תלמיד: אמרת שדווקא הדחייה עוזרת לקשר עם הבורא.

כן.

תלמיד: למה להסתלקות האור אנחנו קוראים אור חוזר? מה הקשר המיוחד שהבורא בונה עם הכלי? יש איזה יחס חדש שהוא בונה. יש איזו הסתלקות וקוראים לזה אור חוזר בחזרה.

כי רוצים להדגיש שהכלי עצמו, הנברא, מתחיל את הפעולה הזאת וממשיך אותה. זה כבר הרצון של הנברא להתקשר לבורא.

תלמיד: ואיך כל התהליך הזה תורם לזיכוך המסך?

מפני שהפעולה הזאת הפוכה מפעולת קבלת האור.

תלמיד: מה זה מסך מזוכך יותר?

מסך זה הכלי של הפרצוף שעומד בדרך של האור שנמשך ממעלה למטה. והאור החוזר שיש לנו, זה האור שנדחה מהפרצוף, מהמלכות, ועולה ומלביש על ספירות דאור ישר.

תלמיד: אנחנו אומרים מסך מזוכך יותר, זה אומר שיש החלטה. אנחנו כל הזמן בתהליך של החלטות, להתעלות, להיות ברצון לקבל שלי, ברצונות של הפרטים שלי, או ברצון המשותף, איך אני רוצה יותר ויותר להשפיע לבורא. מה משתנה באופן ההחלטה מזיכוך לזיכוך?

הכלי עובד עם רצון לקבל שונה. ולכן ברצון לקבל השונה הזה המסך משתנה ומתקשר לאור כל פעם בדרגה אחרת, וממשיך מאותו אור העליון חלק לתוך הפרצוף.

תלמיד: האם בתהליך הזה, ככל שהמסך יותר מזדכך, אנחנו יכולים להגיד שאנחנו יותר קרובים אחד לשני ולבורא ככלי אחד משותף?

כן.

תלמיד: הוא כותב באות א' "אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר". מה הכוונה שמלמעלה יש אור חוזר?

כאילו האור החוזר נדחה מהמסך, מהמלכות, וכאן זה אחרת. זאת אומרת, למה אור חוזר לא יוצא ממלכות או מהמסך שעומד על המלכות, שמלכות רוצה להתלבש על מה שיש לפניה, על מקורות האור.

תלמיד: זה כתוב באות א'. דברי האר"י.

אות א'

בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה

"* וצריכים אנו להודיעך עתה, בהקדמה אחרת, כוללת כל העולמות, והוא, בענין חזרת האורות אל המאציל. כי זולת מה שביארנו במקום אחר, כי אף על פי שהם עולים ומסתלקים, הנה הם א ממשיכים ממעלה למטה מן המאציל בחינת אור הנקרא אור חוזר."

* עץ חיים היכל א"ק שער ו' פ"ו.

תלמיד: מה הכוונה שממשיכים ממעלה למטה אור חוזר, למה זה לא ממטה למעלה?

כי הם מתקשרים לספירות שכבר נמצאות בפעולה עם האור העליון. אז הם מתקשרים אליהם וממשיכים, ממש ממשיכים את האור שיש בהם.

תלמיד: למה זה נקרא "אור חוזר"? זו פעולה שבאה מלמעלה.

לא. זאת פעולה שבאה מלמטה, מהספירות שעכשיו רוצות להתמלאות. הן דווקא נקראות ספירות דאור חוזר.

פירוש אור פנימי לאות א'

"א) כי בשעת הסתלקות אור הכתר, שהוא מסבת עלית מלכות לז"א לבחינה ג', הנה נעשה אז הזווג דאור העליון במסך דבחי"ג, ונמשכות ע"ס דאו"י ואו"ח בקומת חכמה כנודע, ועד"ז נעשו זווגים בכל המדרגות, שבדרך עלית המסך לזיכוכו, כמ"ש לעיל, (בהסתכלות פנימית ח"ב בד"ה ולפיכך עש"ה כל ההמשך). וז"ש הרב "כי אע"פ שהם עולים ומסתלקים, הנה הם ממשיכים ממעלה למטה מהמאציל בחינת אור הנקרא או"ח. כי כל זווג דהכאה ממשיך או"ח מאור העליון, כי אותו חלק האור הנדחה ממלכות נקרא או"ח."

תלמיד: מה הכוונה פה שהוא ממשיך אור חוזר מהאור העליון?

כי הוא מושך את האור ומקבל ממנו את האור החוזר.

תלמיד: ומה ההבדל בין אור חוזר שחוזר על ידי דחייה ממלכות לבין אור חוזר של הסתלקות?

אין לנו כאן אור חוזר של הסתלקות.

תלמיד: כתוב בכותרת לאות א', "בעוד שהאורות עולים ומסתלקים, ממשיכים או"ח מלמעלה, ע"י זווגים דהכאה". האורות מסתלקים ואחר כך יורדים על ידי זיווג דהכאה. אם האור לא היה מסתלק, אז האם לא היה זיווג דהכאה?

לא.

תלמיד: באות ה' באור פנימי כתוב, שאור חוזר שיורד מלמעלה למטה זה באמת אור חוזר שבדרגה העליונה היה אור חוזר, ועכשיו הוא נכנס למטה. אני הבנתי לגבי הבחינה הנוכחית כשהוא יורד, הוא משחק תפקיד של אור ישר, כי זה אור חוזר שמלובש באור ישר שיורד מלמעלה למטה. האם זה נכון?

כן, זה כך.

תלמיד: אור חוזר יכול להיות רק בתנאי שיש מסך, כוח השפעה, בינה, שאני יכול להראות לבורא שיש לי כוח לדחות את האור הישר, למרות שזה תענוג אין סופי, אבל אני לא רוצה בשבילי. רק בתנאי שאני אקבל על מנת להשפיע, שמזה אני עושה לך נחת רוח, אני מקבל את האור הישר. זה נכון?

כן.

תלמיד: מלכות בהשתוקקות שלה לאור חסדים גורמת לזיווג בין אבא לאימא, חסדים וגבורה, חכמה ובינה, שבהשתוקקות שלה דרך ז"א הם גרמו לזיווג. האם זה הכיוון?

אנחנו עוד נלמד את זה.

תלמיד: כשאנחנו מדברים על מלכות שמעלה אור חוזר, אנחנו מדברים על מלכות שבכל ספירה וספירה. כן?

מה זה חשוב?

תלמיד: כל המנגנון הזה של אור ישר ואור חוזר למדנו שזה בשביל להלביש אורות בכלי דכתר.

כן.

תלמיד: קראנו שכל התוצאה של אור ישר ואור חוזר זה נקרא "ששון".

כן.

תלמיד: איך בעבודה שלנו אנחנו מגיעים למצב כזה שיש אור ישר, אור חוזר? איך זה נראה בעבודה בינינו?

זו כבר שאלה אחרת, איך זה בינינו.

תלמיד: איך אנחנו מאפשרים למצב כזה לקרות במערכת?

בזה שאנחנו לא רוצים לעבור לעל מנת לקבל אנחנו ממשיכים אור, ככל שהוא נמשך אלינו, מעשר ספירות דאור ישר. בדרך כלל אנחנו עושים עימו התקשרות בכל המדרגות, בכל הספירות אפשר להגיד, ובזה שהאורות מסתלקים אנחנו ממשיכים מלמעלה למטה אור חוזר.

תלמיד: האם זה על ידי תפילה?

על ידי התקשרות.

תלמיד: איך מתבצעת ההתקשרות?

תגיד תפילה אם אתה רוצה. זו התקשרות, כשמלכות הכללית מתקשרת לאותו האור שבספירות.

תלמיד: אבל מה קורה בנברא בשביל שזה יתבצע? מה הוא צריך, האם הוא צריך לעלות למעלה מהדעת, או לקבל את האור בעל מנת להשפיע? בפרקטיקה, בעבודה.

בפרקטיקה בעבודה, כשאנחנו מרגישים את האורות עולים ומסתלקים, אז אנחנו מגלים שהם ממשיכים מלמעלה למטה, מהמאציל, אור חוזר. ואז אנחנו משתמשים באותו אור חוזר ועושים בעזרתו זיווגים.

קריין: אות ב' דברי האר"י.

אות ב'

אור המסתלק מניח רשימה במקומו

"עוד יש בחינה אחרת גדולה ורב התועלת, והוא, כי לעולם אף על פי שמסתלקים, אינם מסתלקים לגמרי בכל בחינותיהם עצמם ועולים, אמנם מניחים מכחם ומבחינת עצמם קצת הארה למטה, במקום אשר עמדו שם בראשונה. וזו ההארה אינה נעקרת משם לעולם ועד, אף גם בעת עלייתם למעלה. והארה הזאת נקרא ב רשימו, בסוד, שימני כחותם על לבך, הנזכר סוף פרשת משפטים בסבא דקי"ד ע"א."

קריין: הוא מבאר באות ב' אור פנימי מה הוא רשימו.

פירוש אור פנימי לאות ב'

"ב) הרשימה דומה לחותם, כי כמו החותם, אחר שמסתלק ממקום שהיה דבוק בו פעם, נמצא מניח שמה כל צורתו אף משהו לא יחסר, כן דרך אור העליון, אם נתפשט לאיזה מקום, אע"פ שחזר ונסתלק משם, הוא מניח שמה כל צורתו אף רושם קטן לא יחסר, וסופו לחזור ולהגלות בכל אותו השיעור כבראשונה."

תלמיד: הוא מדבר על זיווג דהכאה. האם הכאה היא קודמת לזיווג, והזיווג הוא תוצאה מהכאת האור?

הזיווג הוא תוצאה מהכאה.

תלמיד: כלומר התחתון קודם כל לא רוצה לקבל את האור, כי הוא רוצה עכשיו לברר עד כמה הוא יכול לקבל.

נגיד.

תלמיד: עכשיו יש לנו אור חוזר, והוא כותב שאור חוזר זה כמה הוא נדחה מהכלי, שמלכות לא יכולה לקבל. האם כל הזיווג מגלה לו כמה הוא יכול לקבל באור פנימי וכמה הוא מחזיר באור חוזר? האם זה ככה עובד?

כן.

תלמיד: מה שקראנו עכשיו על המושג החדש רשימו, האם הוא נשאר מתוך האור הפנימי?

מה אתה שואל?

תלמיד: מה הסדר? האם רשימו זה סוף התהליך אבל הכאת האור, דחיית האור היא זו שמבררת כמה הוא יכול להכניס וכמה הוא חייב לדחות?

בהכאת האור ברשימו מבררים את כל הפרטים. ואחר כך כשמגיעה שוב פגישה בין האור העליון לרשימו, מקבלים מהאור הישר אותו חלק שיכול להיות שייך לפרצוף שעכשיו מולידים.

תלמיד: אנחנו לומדים שבעולם הזה מתחת למחסום לגמרי אין אור, אנחנו הפוכים לגמרי מהאור, לכן אי אפשר לתפוס אותו. כאן הוא אומר שאף פעם האור לא באמת מסתלק מהכלי, אז האם בעולם הזה במקומות הכי הפוכים מהאור ומהבורא עדיין יש איזו הארה שנשארת?

כן, האור חייב להיות בתוך הכלי כל הזמן גם אם זה נגד התוכנית הכללית שלו, כי אחרת לא יקרה כלום. ולכן אנחנו תמיד מדברים על נוכחות האור בתוך הכלים, אפילו כשמסתלק, אפילו כשמתהפך, זה לא חשוב, האור לא יכול לעזוב את הכלי ויש ביניהם התקשרות נצחית.

אות ג'

כל אור עליון לתחתון ממנו, הוא ביחס אב אל בן

"והטעם הוא, כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים, בבחינת אב אל בנים, אשר חשקו תמיד להשפיע בהם, כמבואר אצלנו בכבוד אב ואם. כי ניצוץ אחד מהאב נמשך אל הבן, ואינו זז ממנו לעולם, וכן הענין בכאן ביוד ספירות, כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא ג רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים."

קריין: אור פנימי אות ג' מבאר רשימו.

פירוש אור פנימי לאות ג'

"ג) וזה נוהג הן באור הן בכלי והן בכללות והן בפרטות. כי מן הרשימות, אשר נכללות בטבור של התפשטות הראשונה של אדם קדמון אשר עלה לפה שלו, נולד ויצא, רת"ס דהתפ"ב דא"ק, המכונה פרצוף ע"ב דא"ק, כמבואר לעיל (חלק ג' בלוח התשובות אות ר"י עש"ה). וכן בפרטות, כי רשימה הנשארת בכלי דכתר דהתפשטות א', נעשית לזכר בכלי דכתר דהתפ"ב. ומהרשימה הנשארת בכלי דחכמה דהתפ"א, נעשה לכלי דזכר בכלי דחכמה דהתפ"ב. ומזווגם יצאו הזכרים בשאר הספירות, כמו שכתב הרב, בע"ח (בשער מטי ולא מטי פרק ג' וד').

וכן מהרשימות הנשארות מד' הקומות, שיצאו בזמן הסתלקות א', הנקראות ניצוצין או אותיות, כמ"ש לקמן, הנה מהן נעשות הנקבות של התפ"ב: כי מן הניצוצין שנפלו מקומת הבחי"ג, שהוא ז"א, לכלי מלכות, שהיא בחי"ד, נעשית התכללות מלכות בז"א, אשר אח"כ בהתפ"ב שאור המלכות נתלבש בכלי דז"א, הנה מצא שם את הכלי של מלכות השייכת לו. וכן מכח ניצוצין שנפלו מאו"ח של קומה דבחי"ב שהיא בינה, גרם להתכללות ז"א בכלי דבינה, שאח"כ בהתפ"ב, שאור ז"א בא ונתלבש בכלי דבינה, הנה מצא שם כלי שלו, וכו' עד"ז. כמ"ש לקמן (באו"פ בביאור דברי הרב בפ"ג אות פ'), הרי שכל הבחינות שבפרצוף התחתון, נמשכות רק מהרשימות, שהניח פרצוף העליון ממנו. וז"ש הרב, "כי האורות העליונים הם לאורות התחתונים בבחינת אב אל בנים", כלומר, שפרצוף תחתון נמשך מפרצוף עליון כמו בן מאב. דהיינו, שמשתלשל מעצמות האורות שבפרצוף העליון ממנו, והיינו ע"י הרשימות הנשארות בכלים דפרצוף העליון מהאורות שלו, כמ"ש לעיל, וזה שכתב הרב "כי העליונים מניחים במקום הראשון קצת הארה הנקראת רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים" כמבואר. וזכור את זה לכל המקומות, כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות, בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה."

קריין: אות ד' כותב האר"י.

אות ד'

בהסתלקות אור הכתר, הניח רשימו במקומו כדי להאיר לחכמה

"ונמצא, כי בהעלות הכתר ובהסתלקותו מניח ד רשימו אחד במקומו בכלי ההוא שלו, כדי להאיר לחכמה אשר תחתיו, אחר שיעלה ויסתלק, ואחר שהוא עלה ונסתלק, אז נמשכת ה הארה אל אור החכמה, מאותו הרשימו, שהניח הכתר בכלי שלו, ואע"פ שאחר כך יתעלה ויסתלק גם אור החכמה אל המאציל אף על פי כן אותו רשימו שנשאר בכלי של כתר, אינו זז ממנו אף אחר שעלה אור החכמה אל המאציל."

קריין: אור פנימי אות ד' הוא מבאר "רשימו אחד במקומו".

פירוש אור פנימי לאות ד'

"ד) ואין להקשות, הרי אומר לעיל באות ז' שמן הרשימה נעשה מציאות הכלי, וכאן אומר, שכבר יש כלי עוד מקודם הרשימה וקודם הסתלקות האור. והענין שיש ב' מיני כלים בכל פרצוף, שהם: כלים הנמשכים מהסתכלות ראשונה שבמלכות של ראש, אשר המלכות ההיא מתרחבת, בכח האור חוזר שבה שהעלתה ממטה למעלה, ומתפשטת מינה ובה, לע"ס ממעלה למטה, שהן נבחנות לכלי קבלה אל ההתפשטות הראשונה. ועוד יש בחינת כלים בפרצוף, הנמשכים על ידי הסתכלות שניה במלכות דגוף של הפרצוף הגורם הסתלקות וחזרת האור ההוא למאציל, שהרשימות הנשארות אחר הסתלקות ההיא, נעשו לכלים גמורים. כמ"ש הרב (לעיל בחלק ג' פרק י"ב באו"פ).

והנה כל הרשימות הללו דהסת"ב, ממשיכות לכל הבחינות: לפרצוף התחתון שלו, כמ"ש בדיבור הסמוך. וזה אמרו: "כי האורות עליונים הם לאורות התחתונים בבחי' אב אל בנים" כלומר, שפרצוף התחתון נמשך מפרצוף העליון כמו בן מאב, דהיינו על ידי הרשימות הנשארות תוך הכלים דהפרצוף העליון מהאורות שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך. וז"ש הרב "כי העליונים מניחין במקום הראשון קצת הארה הנקרא רשימו, כדי שמשם יומשך הארה לתחתונים", כמבואר. וזכור זה מאד כי הוא המפתח להשתלשלות המדרגות בדרך סבה ומסובב, מראש הקו עד סוף עשיה. אשר כל תחתון מסובב על ידי הרשימות דפרצוף העליון שלו."

תלמיד: הרשימו הוא התרשמות גם מהתפשטות האור וגם מההסתלקות שלו, העיקרון הזה פועל גם בנו, זאת אומרת כל מה שהוא הסביר עכשיו גם בנו, מכל כניסה של אור ויציאה נשאר רשימו?

אני לא יכול להגיד.

תלמיד: אני מנסה להבין אם גם המעבר שלו בין המצבים הוא באמצעות אותו מנגנון של רשימו?

אני לא יודע.

תלמידה: באות ב' היה כתוב "שימני כחותם על לבך", למה הכוונה, איזה אור נחתם בתוך הלב?

"ליבך" זה המלכות, זה מה שמרגישים אחרי הפעולה שהרשימו מאיר בתוך עשר הספירות דכלי.

תלמידה: הלימוד שלנו בתע"ס מביא תיקון לכל העולם, אז איזה יחס פנימי נחוץ לנו כדי לזרז את התהליך הזה?

אנחנו נגיע לזה.

תלמידה: למה אני לא מצליחה להבין את עשר הספירות, למרות שאני משתדלת?

זה יעבור, העיקר לא לעזוב, אלא עוד ועוד לקרוא וזה יבוא.

תלמידה: ממה מזדכך המסך בזמן העלייה?

המסך מזדכך רק אם יש לזה סיבה, אבל כעיקרון אפשר לומר שהמסך דווקא גדל, מתעבה ולא מתדקק או מזדכך, כיוון שככל שהוא עולה יותר, כך הוא צריך להיות חזק יותר.

(סוף השיעור)