סעודה - שיחה עם רב

להתבטל לעליון - קטעים נבחרים מהמקורות

שיחה 22.08.2021 עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שאלה: כולנו רוצים להגיע ממש למצב הזה, אני חושב שכל הכלי העולמי כבר מוכן ורוצה להגיע למצב הזה, וזה ממש דוקר בלב, ממש הרגשת הכנעה להתבטל ובאמת להפוך כולנו לטיפה אחת שנכנסים לעיבור ביחד. תוכל לכוון אותנו איך לבנות את התפילה הזאת?

לבנות את התפילה, בזה כל אחד ואחד צריך להתאמץ, בלי יגיעה, מאמץ, עזרה הדדית, תמיכה, דוגמה מכל אחד לאחרים זה לא ילך, וצריכים ממש לעזור כל אחד לחברו לעשות חור בלב. חור בלב שלמקום הזה, דרך החור הזה יכנסו ללב כל התשוקות, הרצונות, המחשבות של החברים וכך לכל אחד ואחד, וכך נהיה "כאיש אחד בלב אחד".

החור הזה זה חיסרון, חיסרון להרגיש את החברים כי במידה שאני מתקדם להרגיש את החברים, אני מתקדם להרגיש את הבורא, ולא יכול להיות אחרת. לא מן הסתם כתוב "מאהבת הבריות לאהבת ה'", אנחנו קודם צריכים לבנות את הכלי. וכשאני משתדל להכין בתוכי מקום לחברים, אני בזה מכין את המקום לבורא. ואם אני רואה שלא יוצא לי, לא הולך לי, אז אני פונה לבורא שיעזור לי. וכך אנחנו מגיעים לבניית הלב המשותף ואז בו כבר מתגלה כל המציאות האמיתית למעלה ממה שאנחנו מרגישים עכשיו.

לכן כתוב "אנחנו נתאספנו.."

קריין: הציטוט הראשון שלנו מ"מטרת החברה - א'".

"אנחנו מתאספים כאן, לייסד חברה, שכל אחד מאיתנו נלך ברוח הזה "להשפיע לה'". ובכדי להגיע להשפיע לה', מוכרחים מקודם להתחיל להשפיע להאדם, שזה נקרא "אהבת הזולת".

ואהבת הזולת לא יכולה להיות, אלא בביטול עצמו. שכל אחד ואחד צריך להיות בשִפלות מצד אחד. ומצד השני אנו צריכים להתגאות, בזה שהבורא נתן לנו את ההזדמנות, שנוכל לכנס לתוך חברה, שלכל אחד מאיתנו יש לו רק מטרה אחת "שהשכינה תִשרה בינינו"."

(הרב"ש. מאמר 1, חלק א', "מטרת החברה - א'", 1984)

אם אנחנו מתאספים בכוונה כזאת להיות אחד כדי לגלות את הבורא, בזה בדיוק אנחנו בונים את הכלי מהחיבורים בינינו ובכוונה שהבורא ימלא את הכלי. זו בדיוק הפעולה שצריכה להיות ברוחניות, אין יותר חוץ מהפעולה הזאת, סך הכול כל ההכנות שלנו הן רק לזה.

קריין: קטע מספר 2.

"אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכוח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כוח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת.

ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל להשני. מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא אפס נגד חבירו."

(הרב"ש. מאמר 7 "לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך" 1984)

קריין: קטע 4.

"צריכים לזכור שהחברה נתייסדה על בסיס של אהבת הזולת; היינו שכל אחד ואחד יקבל מהחברה אהבת הזולת, ושנאת עצמותו. ובזה שרואה שחבירו משתדל בביטול את עצמותו, ובאהבת הזולת, זה גורם שכל אחד יהיה נכלל מכוונת חבירו. נמצא, שאם החברה מבוסס למשל על עשרה חברים, אז כל אחד יהיה נכלל מעשרה כוחות, שעוסקים בביטול עצמיותו ושנאה לעצמו, ולאהבת הזולת."

(הרב"ש. מאמר 2 "בעניין אהבת חברים" 1984)

אנחנו צריכים להאמין שאם אנחנו נתחבר אפילו לא עם עשרה, ארבעה, חמישה, כבר בזה אנחנו מספיק מבטלים את האגו שלנו ומתחברים עם הרצונות שמחוצה לנו, וכדי להתחבר אנחנו צריכים גם לקבל מהם, גם להשפיע להם, ובזה אנחנו בונים כבר תשתית לגילוי הבורא בנו, שבקשר בינינו יתגלה הבורא. זה נקרא "נצחוני בני", שאנחנו מנצחים את הבורא. הוא נמצא כא-ל מסתתר, כן הוא מסתתר מאיתנו, ואנחנו על ידי שמתחברים בינינו ודאי שמבקשים ממנו עזרה להתחבר בינינו, אבל כשמתחברים בינינו הוא מחויב לפי הבטחתו להתגלות בחיבור בינינו וכך מגיעים אנחנו לגילוי הבורא לנברא.

זה מה שכותב לנו כאן רב"ש ש"צריכים לזכור שהחברה נתייסדה על בסיס אהבת הזולת", שרק זה צריך להיות בינינו, ושם הבורא, האהבה והחיבור שלנו. צריך להיות באהבה וכך אנחנו נגיע לתיקונים.

אני נפגש הרבה פעמים עם האנשים שקשורים לכתיבה וגם היום דיברתי עם כתבת אחת משלנו שסיפרה לי על ההתרשמות ממה שקורה בעולם, והיא כולה שקועה שם באנגלית ובספרדית, עד כמה שהעולם הרחב כולו מאבד את הכיוון, אנשים חיים בהרגשה שאין עתיד, הם לא יודעים מה יקרה בעוד כמה זמן או בעוד חצי שנה או שנה, עתיד הילדים שלהם לא ידוע, מקצועות שקודם היו בוחרים בהם לא ידוע מה יקרה [איתם], היחסים בין בני אדם, בין העמים, שום דבר. העיקר זה שהעתיד בלתי ידוע.

וזה מוציא מאדם המון כוחות, הוא כבר לא רוצה לעבוד, הוא לא רוצה להשקיע, הוא מרגיש שללא העתיד הברור אין לאדם כוח לחיות, הוא חי מעכשיו לעכשיו ולא יותר. ואנחנו רואים את זה בעולם בכל מקום לפעמים יותר, לפעמים פחות, בכל מיני חלקים ומדינות ועמים, בהתאם לאופי בהתאם לטבע שלהם וכן הלאה. אבל בעצם אנחנו צריכים להבין שזו המגמה, הבורא מראה לאדם, לבני אדם, לכולם, לכל האנושות שאין להם בשביל מה לחיות בעולם הזה, הם חייבים לחפש בשביל מה לחיות, אחרת "טוב לי מותי מחיי". ואנחנו צריכים לעזור להם בזה, להביא להם את המטרה האמיתית שדווקא בגללה עכשיו מתגלה בעולם חוסר אונים ללא מטרה לחיים.

אני בטוח שאנחנו נוכל להסביר לאנושות מהי המטרה שהיא לא נמצאת בתוך החיים האלה, בתוך העולם הזה, אלא למעלה ממנו ונעזור להם להתרומם ויחד איתם, בשבילם ובשביל הבורא אנחנו נבצע את הפעולה הזאת ונגיע למצב שהחברה שבאמת נוסדה על בסיס אהבת הזולת, היא תגיע לזה ותמשוך את כל האנושות מתוך הרצון הזה השחור האגואיסטי עד הבורא, לנצחיות.

אז שוב נעשה לחיים על זה שנחזק זה את זה ונעזור כך זה לזה לצאת מהייאוש הזה הכללי שמכסה יותר ויותר את העולם ומגיע ממש לעצמות וללבבות. נצליח לחיים בני ברוך.

(סוף הסעודה)