002-2_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/HsQB0p8q?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב' , חלק ה'. אות ו'

אם אני למדתי, שבכלים דהתפשטות א', שבכלים דגלגלתא בחינה אחרונה נאבדת, היינו, הכלי דהמשכה שנקרא מסך, מה זה בחינה אחרונה? עד כאן האור יכול להגיע, עד בחינה ד'. היינו, יכלו לקבל ד' בחינות עביות. בע"ב, מה זה הבחינה אחרונה? עד ג' יכול לקבל, לא יותר. בס"ג, המסך מבחינה ב', עד בחינה ב' יכול לקבל. כל מדרגה יש לה בחינה אחרונה משלה. שמדברים כאן מפרצוף גלגלתא, מה הבחינה אחרונה שלה הייתה? ד'. אומרים, ד' דהמשכה לא נשארה בהתפשטות א', בכלים דגלגלתא. ברור זה?

עכשיו אני אומר אותו דבר. תדע לכם, כמו שנשאר רשימו בכלים דגלגלתא בהתפשטות א', יש גם כן מסך העולה מדרגה לדרגה, והמסך נכלל מכל הרשימות. תדעו לכם, שגם הוא לא נכלל, היינו שגם הוא לא נכלל מבחינה ד'. אפילו, מדוע? אפילו בכלים של עצמם אין, לא נשאר.

תלמיד: מה לא נשאר, כלים דהמשכה?

רב"ש: כן.

כתוב שגם במלכות יש רשימו. ממה שהיה לה, האור שהיה במלכות הוא מכנה, לא יכול לכנות אותו אור ישר. היינו, אור ישר כהאור שלה. אור שלה, אור ישר נקרא, מקבל על מנת לקבל, זה אינו. לכן אומרים, מה, איזה אור נקרא אור המלכות? אור חוזר.

אבל שני דברים, אבל יש לו אור הנפש שם. ואני לא מכנה את זה אור ישר מסיבה אחרת. אבל זה מדברים עכשיו מאור ישר, זה עניין אחר. שם מדברים מאור, וכאן מדברים המשכת הכלים, הם שני דברים.

זאת אומרת, אנחנו אומרים, מלכות דבחינה ד' המשיכה קומת כתר. אבל איזה אור היה לה? אור הנפש. אור הנפש מכלי דכתר, מה היה אור הנפש שהיה לה? האור שקיבלה נקרא אור הנפש, על ידי אור חוזר שלה. אבל זה בחינת המשכה, זה כבר אור. ומה אני אומר, בחינה אחרונה נאבדת, הכוונה?

תלמיד: על הכלי.

רב"ש: על הכלי, על המשכה, וזה לא נשאר.

ותדע, שעקרם של הרשימות ההם, הכלולים בהמסך, הנה הם העביות של בחי"ג, הנשארה מקומת חכמה. ועביות דבחי"ד, מבחינת התלבשות, הנשארה מן קומת כתר. מה הוא אומר כאן? הוא אומר לנו שעקרם הרשימות, הכלולים בהמסך, הם ד'/ג'. אבל למדנו שנכלל מכל הרשימות. תשובה. מה התשובה? כי הרשימות מהקומות שהם נמוכים מהם, המה נכללים בהרשימות העליונים. לכן מי זה הבחינה העליונה? ד'. מדוע הוא חושב ג'? תשובה, זה מין אחר, מהתלבשות דרק ד', ומעביות זה רק ג'. נמצא, מכאן הבחינה העליונה, מכאן הבחינה האחרו… העליונה, והתחתונות נרשמים, אה, נכללים ברשימות הנמוכים.

לכן הוא אומר, טעם ב'. טעמים נקרא כתר, נקודות חכמה. הלא יש בנקודות גם כן בינה וזו"ן, רק מדברים מבחינה עליונה. או שהוא אומר, הסתכלות א', הסתכלות ב'. הסתכלות א' נקרא טעמים, הסתכלות ב' נקודות. הלא בנקודות יש כמה זיווגים, ג' ב' א' ועביות דשורש. רק מה, זה בחינה אחת. הסתכלות אחת לקומת כתר, הסתכלות ב', הלא אמרנו שהרשימה מתחיל מזה, הלא אמרנו שהמסך מתחיל להזדכך.

הוא שואל, איך רשימו דהתלבשות נזדככה? משל. הוא אומר בטעמים דע"ב, שמאיר קומת כתר דע"ב, היה שם ד' דהתלבשות וג' דעביות. אז הוא אומר שכל מה שד' דהתלבשות היה יכול להאיר, היה רק ממה שנכלל מג' דעביות. לכן ג' דעביות נזדככה, גם התלבשות היינו קורה, גם התלבשות נזדכך, מסיבת מה? מסיבת עביות שנזדככה. בהתלבשות לא יכול לראות שום דבר. אם כן בשביל מה ה... אם כן מי הגורם שהתלבשות, שלא יכול להשתמש עם התלבשות? היות שעביות דבחינה ג' נזדככה. בהתלבשות בלי עביות לא יכול להמשיך שום דבר.

... איזה ג' יש שם? ג' דד'.

תלמיד: איפה?

רב"ש: בפרצוף גלגלתא.

תלמיד: כן.

רב"ש: בפרצוף ע"ב זה ג' לבד. יכולים לומר, הג' בא בג' דד'. מה כל בחינה מקבלת מבחינה שכנגדה? אז יכולים לומר, מאיזה ע"ב מקבל הג' שלו? מג' דגלגלתא. אבל זה אין דומה זה. זה ג' שבד', אז ג', אה, זאת אומרת ג' שבכלי ד… זאת אומרת שבקומת כתר, זה קומת חכמה לבד, זה שני דברים. על כל בחינה מקבלת בחינה שכנגד. מאיזה בחינה מקבל הג'? מד', מג' שבד'.

ומה הבחינות עליונות? בחינות תחתונות בוודאי שעולים, זה אין מה לדבר. אחר כך שמצטרפים זה אחר זה, פרטים, קצת הוא אומר אחר כך, וקצת לא. נראה אחר כך, בעוד כמה דפים.

ותדע שאלו ב' הרשימות הנ"ל, אע"פ שקומת כתר, עולה עד אין ערך על קומת חכמה, עכ"ז כאן יכולים שניהם להיות במדרגה אחת. אלא רק בהבדל של זכר ונקבה. והוא מטעם, אם זה יותר גבוהה, איך אני אומר, יכולים שניהם להיות מדרגה אחת? והוא מטעם, שהרשימו של קומת כתר, שנקרא התלבשות, אינו אלא חצי רשימו, ולא עוד, אלא שחסר לה אותה מחצה החשובה ביותר. כי כבר מובא לעיל, אשר כל רשימו נבחנת בשנים: לרשימו דהמשכה ולרשימו דהתלבשות.

פירוש, כי גדלו של הקומה מדודה במדת העביות, אשר בהמסך, כמה עביות המסך יכול לשמש בעל מנת להשפיע. שהעב ביותר ממשיך קומה יותר גבוהה, אמנם כיון שהקומה הגבוהה צריכה לכלי היותר זך, לפיכך, יוצא לנו להבחין בכל קומה, ב' קצוות הפוכות, הנערכים זה על זה: כי כשם שהקומה הגדולה ביותר, נמצאת מחויבת מקצה האחד, שיהיה לה מסך וכלי מלכות [ה]עבים ביותר, שהם כלי ההמשכה לקומה הגדולה, הנה מקצהו השני, נמצאת מחויבת לכלי קבלה היותר זכים, שהם יתאימו להתלבשות האור הגדול ביותר.

ולפיכך אותם הרשימות, שנשארו מן התפ"א, באו לפרצוף דגלגלתא, נבחנים כל אחד בשני החצאים הנ"ל, דהיינו רשימו דהמשכה ורשימו דהתלבשות. ותדע, שהרשימו דהמשכה הוא העיקר, כי זווג העליון נעשה עליה, וממנה עולה האו"ח, המקשר והמלביש את האור העליון בהפרצוף.

הוא נתן לו הקדמה. אם כן, מה יש?

ובהמתבאר תבין היטב למה נחשבים הרשימו דקומת כתר של המדרגה גבוהה ביותר, עם הרשימו דקומת חכמה לזכר ונקבה, ושניהם נמצאים בקומה אחת. שלכאורה, תמוה הלא נודע, שזכר ונקבה צריכים להיות בהשתוות זה לזה, דאל"כ, איך יהיה להם נגיעה זה עם זה, ואיך ישפיעו ויקבלו זה מזה? וכאן, יהיה הזכר מקומת כתר, והנקבה מקומת חכמה, אשר מעלת הכתר על החכמה הוא לאין ערך כנודע.

ועם המתבאר, אשר הרשימו דקומת כתר, היא, הוא רק מחציתו של רשימו זו, וגם מחציתו החלש ביותר, משום שאינו ראוי להמשכת האור מצד עצמה בלבדה, אמנם הרשימו דבחינה ג' הוא רשימו שלימה, הן מבחינת ההמשכה והן מבחינת ההתלבשות, ולפיכך נמצא, אשר הרשימו דבחי"ג השלמה, משתוה עם מחצית הרשימו דקומת כתר. קומת כתר. והבן זה. וזכרהו היטב לכל ההמשך שבכאן.

מה הוא אומר לנו כאן? מה היה השאלה? איך כתר עם חכמה יכול להיות בשווה? הוא מתאר, כתר בעצמו לא יכול לו, הוא חצי רשימה חלשה ביותר, לא יכול לבחור שום דבר. אם כלי מוכרח לקבל התכללות מחכמה, לכן הם שווים. והוא בעל חיסרון, מצד חסר לו שיהיה לו המשכה, מה שאין ג' לא צריך לכלי לבחינה ד', יש לה משלה הכול.

הו. ולהלן יתבאר, ולהלן יתבאר, איך זכר נקבה הללו, מתחברים עם המסך שבמלכות של ראש בזווג אחד, בסבת עליתם שמה, אשר עי"כ המה חוזרים וממשיכים שוב התפשטות האור העליון להפרצוף, שהוא מכונה בשם התפ"ב, פרצוף ע"ב. וזה אמרו "כאשר לא מטי בכתר, הוא לפי שעולים הזכר והנקבה של הכתר למעלה ואז שורש כתר עליון משפיע למטה". מה כוונתו? שהוא כמ"ש לעיל, שבשעה שלא מטי בכתר, דהיינו בהתפ"א שנקראת בכללה פרצוף הכתר, הנה אז נמצאים עולים מקומת כתר הזאת, בחי' זכר נקבה, שהזכר, הוא בחינת הרשימו דכתר של קומת כתר, והנקבה היא בחינת הרשימו דחכמה של קומת כתר הזאת, והם עולים תחת המלכות של ראש, ומתחדשים שם בזווג חדש, כמו שמתבאר.

אז צריכים להתחיל רצ"ה, דבר המתחיל, הם נשארים במקומו.

ושם נשארים שניהם.

שורה שנייה, למעלה. ולכן הם נשארים במקומו, והוא עולה במקום השורש של המלכות, מי? אור ה... הם הרשימות נשארים במקומו של הכתר, והוא, אור הכתר עולה במקום השורש של המלכות, ואז גם השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד:

וצריך שתדע כאן הכלל הזה, אשר עלית הענפים, אין כאן מקומות, רק מה? שפירושו, הזדככות העביות שבהם, הנה זה גורם גם לעלית השרשים שלהם. לפי זה, אם אנחנו אומרים, הזדככות העביות, זה נקרא עלייה? למדנו, בראש אין הזדככות, איך יש עלייה בשורשים? אז הוא מתרץ הכלל, וצריך שתדע כאן הכלל הזה, אשר עלית הענפים, שפירושו, הזדככות העביות שבהם, הנה זה גורם גם לעלית השרשים שלהם.

ואע"פ, שאין הזדככות נוהג בשרשים, שהם הע"ס דראש, אמנם עלית השרשים, נמשך מן ההזדככות שבענפים גופייהו, כי יחס הענפים לשרשיהם, הם כיחס ה"פועל אל הכח" והם באמת מהות אחת, ואין בפועל, אלא מה שיש בהכח, ולפיכך אם יש איזה גילוי אל הענפים, שהם ספירות דגוף, הרי אותו הגילוי מחויב להופיע מקודם, בהע"ס של השרשים, וע"כ הן אמת, שענין זה של הזדככות והסתלקות אורות מבחינת התלבשותם בכלים, לא יתכן, שיארע בהע"ס דראש, שהרי כל עיקר התלבשות האורות בכלים אינה שם אלא רק בכח, אבל ענין התעלות מקום הזווג, ישנו שם ודאי, אלא שזה נעשה בסבת עליתם של הענפים שמה.

מהו השאלה, מה התשובה? כתוב כאן, ואז גם השורש של המלכות עולה בשורש של היסוד. אז הוא שואל, הלא מה זה עלייה? הזדככות המסך ממקום למקום, הזדככות הזה אינו בראש אלא בגוף. אבל, מוכרחים לומר, שכל מה שיש בגוף, מוכרח להיות מקודם בראש. אבל סוף כל סוף, נכון, כל מה שיש בפועל מוכרח להיות מקודם בכוח. אבל מה זה הזדככות? מה זה עלייה? חסר נקודה אחת.

היות, שעליון צריך לתחתון, מה שתחתון יכול לקבל. אם כן, אם אנחנו אומרים שעל תחתון נעשה הזדככות המסך, היינו שכבר לא יכול לקבל על בחינה ד' או על בחינה ג', הגם שהעליון נשאר בבחינה ד' אצלו, אבל הוא צריך לתת לתחתון מדרגה יותר קטנה, בשביל התחתון הזה העליון עושה זיווג, לא בשביל עצמו. היינו, הוא כשלעצמו נשאר בבחינת גלגלתא, בחינת קומת כתר. אבל היות שעלה עכשיו הרשימות, שלא יכולים לקבל קומת ד', רק ג', לכן העליון מוכרח לעשות בעצמו זיווג כאילו שהוא עלה.

תלמיד: כאילו שהזדכך.

רב"ש: בשביל מי? לצורך התחתון. והרי אי אפשר להיות מה שבפועל בלי שיהיה מקודם בכוח. זה כל הכוונה על ה… לא על ההזדככות, זה כוונה על האור. לא על השלילי, רק על החיוב.

וידיעה זו היא מהחשובות ביותר בחכמה זו, ולקמן מרחיב הרב את ענין הזה לכל פרטיו, וכאן, הוא מדבר רק בדרך כלל, ואומר, שעלית הזו"ן, שתי רשימות של הקומת כתר דגוף, למתחת המלכות דראש. זה שהרשימות מקומת כתר עלו למתחת המלכות דראש במקום כתר, גורם להתכללות אור הכתר בבחי' כלי המלכות של הראש, ושני התכללות הזו, הללו, שהם: התכללות זו"ן דכתר של הגוף בתחת המלכות דראש במקום אור הכתר דגוף, והתכללות אור הכתר של הגוף בכלי המלכות עצמה, הם גורמים, שיעלה השורש דהמלכות, שפירושו המסך הכלול בכלי מלכות של ראש, אל מקום השורש של היסוד, דהיינו בבחי' העביות דבחי"ג, כמ"ש זה.

אבל מה חסר כאן? אבל שורש של יסוד לא עלו למעלה להוד, רק שניהם נשארו במקומו.