תעריכו את הרצון שהבורא נתן לכם
שיחה עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן 11.06.25 – אחרי עריכה
"הגם מצד אחד תורה חשובה, מפאת שהדרך שהשיג בתורה הוא יכול לשמש, אבל מזה שהיא בלי חיות, הנקרא מאור. ובזמן שבמצוה הוא כן מקבל חיות, הנקרא מאור. מבחינה זו מצוה יותר חשובה. לכן, כשהוא בלי חיות, הוא בבחינת רשע. מטעם שלא יכול עתה לומר, שהבורא מנהיג את העולם בבחינת טוב ומטיב. וזה נקרא שהוא נקרא רשע, מטעם שהוא מרשיע את קונו, היות שהוא מרגיש עכשיו, שאין לו שום חיות, ושאין לו במה לשמוח, שיהיה בידו להגיד, שהוא נותן עתה תודה להבורא, בזה שהוא משפיע לו טוב ועונג.
ואין לומר שהוא יגיד, שהוא מאמין, שהבורא מנהיג את השגחתו עם אחרים בבחינת טוב ומטיב. כי דרכי תורה הוא מובנת לנו בבחינת הרגשה באברים. ואם האדם לא מרגיש את הטוב ועונג, מה נותנת לו, בזה שיש לאדם אחר טוב ועונג.
ואם באמת, אם האדם היה מאמין שאצל חבירו כן מגולה את ההשגחה בבחינת טוב ומטיב, האמונה הזו היה צריך להביא לו שמחה ועונג, מזה שהוא מאמין, שהבורא מנהיג את העולם עם השגחה של טוב ועונג. ואם זה לא מביא לו חיות ושמחה, מה מועיל, בזה שאומר שלחבירו, כן הבורא משגיח עליו בהשגחה של טוב ומטיב.
כי עיקר הוא, מה שהאדם מרגיש על גופו עצמו, או שטוב לו, או שרע לו חס ושלום. ומזה שיש [...]
אם האדם מרגיש שבמצב שבו הוא נמצא טוב לו, אז הוא אומר שהבורא נקרא טוב ומטיב, מטעם שכך הוא מרגיש, שהוא מקבל ממנו טוב. ואז האדם נקרא צדיק, מטעם שהוא מצדיק את קונו (שהוא הבורא). ואם האדם מרגיש, במצב שבו הוא נמצא, שרע לו, אז האדם לא יכול לומר, שהבורא שולח לו טוב. לכן הוא נקרא אז רשע, מטעם שהוא מרשיע את קונו. אבל בינוני, אין מציאות כזו, היינו שהאדם יאמר, הוא מרגיש במצבו, שטוב לו וגם רע לו. אלא, או טוב לו, או רע לו.
וזהו שאמרו חז"ל "לא אברי עלמא, וכו', או לרשיעי גמירי, או לצדיקי גמירי [לא נברא העולם אלא או לרשעים גמורים, או לצדיקים גמורים]" (ברכות ס"א). והוא מטעם, שאין מציאות כזאת, שהאדם ירגיש טוב ורע ביחד. ומה שחז"ל אומרים, שיש בינוני, זהו ענין שאצל הנבראים, שיש להם בחינת זמן, שייך לומר בינוני ב-ב' זמנים בזה אחר זה. כמו שאנו לומדים, שיש ענין עליות וירידות, שהם ב' זמנים. פעם הוא רשע, ופעם הוא צדיק. אבל בזמן אחד, שאדם ירגיש שרע לו וטוב לו באותו זמן, אין זה במציאות.
ובהאמור יוצא, שמה שאמרו, שתורה יותר חשובה ממצוה, זה דוקא בזמן שלא עסיק בה. היינו בזמן שאין לו חיות, אז התורה יותר חשובה ממצוה, שאין בה חיות. היות ממצוה שאין בה חיות, הוא לא יכול לקבל שום דבר. מה שאין כן מבחינת תורה על כל פנים נשאר לו דרך בעבודה, ממה שקבל בזמן שהיה עסיק בתורה. הגם שהחיות נסתלק, אבל הדרך נשאר אצלו, כנ"ל, שהוא יכול לשמש עמו. שיש זמן, שמצוה יותר חשובה מתורה, היינו בזמן שיש חיות בהמצוה ובתורה אין לו חיות.
לכן "בעידנא דלא עסיק בה" (פירוש, בזמן שלא עוסק בה) זאת אומרת, בזמן שאין לו חיות ושמחה בעבודה, אין לו עצה אחרת כי אם תפלה. אולם, בזמן התפלה הוא צריך לדעת, שהוא רשע. מטעם שאין הוא מרגיש את הטוב ועונג הנמצא בעולם. הגם שהוא עושה חשבונות, שהוא כן יכול להאמין, שהבורא נותן רק טובות, אבל לא כל המחשבות של אדם מה שהוא עושה, הם אמת בדרכי עבודה.
כי בדרכי עבודה הוא, אם המחשבה מביא לידי מעשה, היינו לידי הרגשה באברים, שהאברים ירגישו שהבורא הוא טוב ומטיב, אז האברים צריכים לקבל מזה חיות ושמחה. ואם אין לו חיות, מה מועיל לו כל החשבונות, היות שאין האברים אוהבים עתה, את הבורא, מטעם שנותן להם כל טוב.
לכן הוא צריך לדעת, שאם אין לו חיות ושמחה בעבודה, סימן הוא שהוא רשע, משום שאין לו טוב כנ"ל. וכל החשבונות אינם אמת, אם הם לא מביאים לידי מעשה, היינו לידי הרגשה באברים, שהאדם יאהב את ה', מטעם שהוא המשפיע טוב ועונג להנבראים."1
מושי: זה מעניין, הוא כאילו מחייב, אתה חייב להיות בשמחה.
בטח.
מושי: בן אדם לא מתנגד להיות בשמחה, הוא רוצה, אבל זה לא תלוי בו. האם זה תלוי באדם להיות בשמחה או לא?
זה תלוי באדם. אדם תמיד צריך להרגיש את הבורא, שהבורא הוא טוב ומטיב, ואין אחרת.
דודי: מה זה שהתורה מגינה ומצילה? במה היא מגינה ובמה היא מצילה אותך?
במאור.
דודי: במאור, כאשר הוא פועל בה בצורה הנכונה.
כן. לכן אתה צריך להגיע לכזה מאור שהוא יאיר אליך כל הזמן כך שאתה נמצא בהכרה.
דודי: כשאדם בפעולת מצווה, האם המאור מאיר לו?
כן.
דודי: מה ההבדל בין תורה למצווה מבחינת המאור שמאיר לו?
בתורה, הוא כל הזמן רוצה להיות בהתקרבות לבורא, ובמצווה, הוא עושה את זה לפי המצב שלו.
דודי: מה זה תורה שמגינה ומצילה גם בזמן שהוא לא עוסק בה?
בזמן שהוא לא עוסק בה, כלומר הוא לא עושה שום פעולה שהיא יכולה להיות משפיעה.
דודי: כלומר הוא לא מושך מאור כרגע.
כן.
דודי: אז במה היא מגינה ומצילה? על מה ולמה?
תורה מגינה ומצילה בזה שהוא עוסק בה ובזה שלא עוסק בה.
דודי: אני מבין שאם הדלקתי את האש, אז היא מאירה, היא מחממת אותי, זה ברור.
כן.
דודי: אבל אם לא עסקתי בזה ולא עשיתי הכנה קודם, אז למה מגיע לי הגנה והצלה, מתוקף מה?
אם אתה לא חושב שהתורה מאירה עליך בלי הפסקה, אז אתה לא יכול להאמין בתורה שהבורא נמצא בה ומאיר לכולם.
דודי: תורה, כשאני עוסק בה, היא מגינה ומצילה. תורה שאני לא עוסק בה, היא גם מגינה ומצילה.
אפשר להגיד, אבל אתה לא מרגיש.
מושי: מה זה שהתורה מתשת כוחו של אדם? למה זה כך כתוב? איך יכולים להגיד כך?
הכוונה שאתה לא יכול לעסוק בתורה בלי הפסקה. אלא אם יש לך לפעמים, אז אתה עוסק בה, ואם היא מתרחקת, אז אתה לא עוסק בה.
מושי: זה ברור. אבל כתוב שצריך להתפלל כל היום.
צריך.
מושי: להשתדל.
כן.
מושי: אבל זה שתורה מתשת כוחות, איך זה יכול להיות? תורה היא מאור, זה משהו שאדם רוצה.
אם אדם לא מתאים את עצמו למאור, אז המאור הזה כשהוא בא, הוא מוריד את האדם.
מושי: אני מבין שאם אדם מזדהה עם האגו שלו, עם הרצון לקבל, אז באמת התורה מתשת כוחות, כי הוא לא מרגיש שום טעם בתורה.
כן.
מושי: במצב הזה זה ברור. אבל אם אדם נמצא בשמחה ובהתרוממות, אז התורה לא יכולה להתיש אותו.
נכון.
מושי: כלומר זה תלוי באדם. כשאדם נמצא בירידה והוא לומד תורה, אז היא ממש מורידה אותו.
מורידה אותו.
דודי: האם אדם אחרי שיעור בוקר צריך לצאת מחוזק או מותש?
מחוזק.
דודי: אם הוא מרגיש שרוקנו אותו, שהוא יצא דווקא הפוך?
לפעמים זה קורה, אבל זה כבר נקרא ירידה.
דודי: אמרת שאדם לא יכול כל הזמן לעסוק בתורה בצורה אינטנסיבית.
כן.
דודי: האם הוא צריך הפסקה?
לא, הוא צריך בכל זאת להשתדל לא להיפרד מהתורה.
מושי: יש מצב שאנחנו קוראים קטעים חצי שעה, שעה, וכבר אין כוחות לקרוא, המוח לא קולט ובא לך להפסיק. האם בכל זאת להמשיך נגד הכוח הזה, נגד הרצון?
כן.
מושי: או להפסיק?
לא.
מושי: לא להפסיק?
דודי: למה לא? איזו תועלת יש פה?
מושי: אני ממש סובל, אני קורא ואני כבר לא יכול.
אז אתה צריך לעבור אולי למשהו אחר, ללמוד, לקרוא.
מושי: אבל לא להפסיק.
הדבר הזה שאדם קם בלילה, האם זה אלפי שנים, או שזה רק לפני כמה מאות שנים זה שאדם צריך לקום בשלוש בלילה? כי זה הדבר הכי קשה, אין יותר קשה מזה. מעשר, הפצה, אתה עושה, לא עושה, את זה אף אחד לא יודע, לא רואה, זה לא נורא. אבל לקום בלילה זה משהו שאי אפשר להתרגל אליו, זה משהו שדורש ממך סדר. למה רוב האנשים נופלים? כי הם לא מסוגלים לעמוד בדבר הזה.
במשך שנים, אנשים באים, מזדהים עם מטרה, רוצים להיות, אבל ברגע שהוא שומע שצריך לקום בלילה, ובאירופה נגיד, זה באחת וחצי בלילה, אז זה משהו מאוד קשה. גם מבחינה גופנית זה מאוד מתיש, אם אתה עובד ויש לך משפחה.
דודי: מושי לא שואל על חברים וותיקים שכבר רגילים, אלא קהל חדש שמגיע ומצטרף, ובכלל בעולם יש עכשיו הרבה שמצטרפים אלינו.
מושי: אחד לעשרת אלפים מצטרף לשיעורי בוקר, ואני לא בטוח שלכל שיעור בוקר, אלא מידי פעם.
רואי: השאלה היא עקרונית. אם היית יכול לקיים שיעור בוקר בחמש בבוקר, בשש בבוקר, כל יום, ושיהיו לך פי שניים או פי שלושה יותר אנשים, האם זה שינוי שהיית עושה, או היית עדיין נשאר בשעה הרגילה משלוש עד שש בבוקר, לא משנה מה?
הייתי לומד משלוש עד שש.
דודי: משלוש עד שש.
רואי: אם אתה יכול להכפיל את הכמות, אז למה יותר חשוב ללמוד משלוש עד שש?
כי זה שלומדים תורה בלילה, לפנות בוקר, זאת ההשפעה.
רואי: זה עניין של טבע, וברגע שיש שמש, אור יום, התגובה היא כבר אחרת מבחינת לימוד התורה.
כן.
רואי: זה חייב להיות בלילה.
כן.
דודי: זה כלל לדורות. מכאן והלאה גם אם כל האנושות תרצה ביחד לקום בחמש בבוקר וללמוד, אז לא, אנחנו לומדים בשלוש בלילה, ואם אתם רוצים, אז תתאימו את עצמכם.
בשלוש אני לא יודע, אבל בעצם כן.
דודי: לפנות בוקר הכוונה, לפני עלות השחר.
כן.
מושי: זה דבר מהותי. אם זה היה בארבע, אז זה כבר סיפור אחר, היו מצטרפים הרבה יותר.
דודי: יכולים להצטרף לשעה אחרונה.
רואי: אבל זה לא העניין שיש חושך בחוץ. אם הלימוד היה בערב, אז זה לא אותו דבר.
לא.
רואי: עדיין זה צריך להיות לפנות בוקר.
כן.
מושי: יש לנו תלמידים, נגיד בארצות הברית, ששלוש בלילה שלנו זה שמונה בערב שם, אז מה הם צריכים לעשות? מה יותר חשוב, האם להיות עם כל הכלי עולמי באותו זמן, או לקום בשלוש בלילה שלהם?
לקום בשלוש בלילה.
מושי: ולא להיות יחד עם כולם? באמת?
שמעון: אני שאלתי אותך לגבי אסיה ואמרת בדיוק אותו דבר, שהם צריכים לקום בשלוש בבוקר ולהיות יחד, אבל עדיין הרבה חברים נכנסים לשיעור. אני ראיתי גם בצ'ילה וגם בארצות הברית שהם נכנסים בשמונה בערב, ובאסיה, שזה בדיוק זמן העבודה, הם כן באים לשיעור.
מושי: למה העיקרון הזה שלומדים ביחד כל הכלי הוא פחות חשוב מהשעה שיש אור, שמש, איך זה יכול להיות?
ככה זה.
שמעון: האם זה בגלל המאור בזמן הזה?
המאור, כן. אתה מתחיל את היום לפני שבא אור היום.
רואי: שאלה עקרונית. בדרך כלל אנחנו עושים כנס משמונה בבוקר במשך כל היום. אם היינו עושים אותו בשעות הלילה והיו שליש אנשים ממה שיש היום, האם האפקטיביות שלו, ההשפעה הרוחנית שלו על המציאות הייתה יותר עוצמתית מכנס כמו שאנחנו עושים היום, או שבכנס אלו חוקים אחרים?
בכנס אלו חוקים אחרים מפני שמגיעים הרבה אנשים, קהל גדול, רחב, ולכן כדאי לנו להתחשב בכולם.
רואי: מה יש לפנות בוקר שקורית שם השפעה של האור?
האדם צריך לקום מתי שהשינה שלו היא הכי מתוקה, ולרוץ ללמוד.
מושי: אמרת שזו השפעה, האם מה שאנחנו לומדים בלילה זאת השפעה?
כן.
מושי: השפעה למי?
לבורא.
מושי: בזה אני משפיע לבורא?
למערכת עליונה, כן.
מושי: אני מבין שאני משפיע לבורא בזה שאני נמצא בכוונות, אבל האם גם בזה שאני מביא את הגוף שלי?
אתה "מעורר את השחר". כן.
מושי: האם הוא נהנה מזה שאנחנו יושבים ולומדים בלילה?
כן.
דודי: הבורא נהנה מזה שאני שובר את השינה המתוקה שלי, ומעדיף במקום לישון לקום וללמוד תורה.
כן.
מושי: אני כביכול קם בשבילו.
כן.
מושי: מה הוא עוד אוהב?
אני לא יודע מה להגיד לך.
מושי: האם זה הכי חשוב, או שיש עוד דברים שהוא אוהב אולי יותר מזה, או רק את זה? כלומר זו ההשפעה הכי גדולה שיכולה להיות מהאדם.
ההשפעה מהאדם היא בעיקר בלימוד התורה.
מושי: אבל חיבור בעשירייה נגיד, הוא אוהב פחות, או חיבור הוא גם אוהב?
כן.
מושי: מה הוא אוהב יותר זה שאני קם בלילה ולומד, או שאחר כך במהלך היום אני משתדל לעשות כל מיני פעולות חיבור עם החברים? מה הוא יותר אוהב?
שמעון: האם בן אדם שלא משקיע, יכול לקבל משהו?
תלוי מה זה משקיע.
שמעון: נגיד שהוא רוצה לקום לשיעור בוקר, קשה לו, אבל הוא משקיע. כי אם הייתה שעה רגילה הוא לא מקבל משהו. אבל כשהוא משקיע, אז הוא יותר מקבל.
כן.
דודי: כבר שברנו את השינה המתוקה ובאנו ללמוד. כשאתה מגיע הדברים ברורים. כשהרב לא מגיע, מה אנחנו עושים? היום צפינו בשיעור מוקלט "שמעתי" על המאמר שעכשיו קראנו "מהו סמכין בתורה, בעבודה". אחר כך ראינו שיעור "פתיחה" מאוד מיוחד שהעברת בתקופה אחרת. ואז שני מנחים קוראים קטעים על "תפילה" ואנחנו עושים עליהם סדנה, ובסוף אנחנו קוראים בינינו זוהר. הזמן ששני מנחים עולים לבמה, קוראים קטע ונותנים לחברים להיכנס בסדנה. האם זאת צורת לימוד נכונה, יש עוד דרכים שאפשר להעביר בין החברים?
לא. כך גם אני למדתי.
דודי: הצורה היא לקרוא מקור, לברר אותו, כמו שעכשיו אנחנו יושבים בעיגול, כל אחד אומר מה הוא מבין, מוסיף כל מיני הבחנות ופלפולים בינינו.
כן.
דודי: קוראים עוד מקור ומתקדמים. מתוך מה אנחנו מושכים מאור בסדנה כזאת שהחברים קוראים קטע ויושבים בתוך העשירייה ומבררים?
כל אחד מושך.
דודי: האם כשאנחנו קוראים ביחד "זוהר לעם", גם מזה אנחנו מושכים מאור.
כן.
דודי: וכשאנחנו צופים בשיעור שלמדנו פעם, שומעים את הרב וקוראים מאמר של "שמעתי" או "פתיחה", גם מזה אנחנו מושכים מאור? מכל פעולה כזאת, מכל אחד מהרכיבים.
כן.
דודי: האם יש פעולה שמושכת יותר מאור, שכדאי במינון שלה נגיד לקרוא יותר זוהר, לקרוא יותר רב"ש, ללמוד יותר פתיחה, איזה אלמנט כלשהו שאתה אומר, אם כבר התאספתם, תשקיעו בזה יותר?
אני מבין שאנחנו צריכים להיות כמה שיותר קרובים לבורא.
דודי: אם האמצעים חשובים לנו כל עוד הם כשרים?
כן.
דודי: האמצעי, זאת אומרת, מה אנחנו נלמד וכמה אנחנו נלמד זה דבר חשוב או לא משנה, תקראו זוהר, תקראו תע"ס.
כן, צריכים לקרוא.
מושי: האמת זה חדש, לא חשבתי שבזה שאני קם בלילה אני מביע אהבה לבורא. אני חשבתי שאני קם בשביל לעשות תיקון, כדי אחר כך על ידי התיקון להשוות צורה לבורא. אבל עצם הפעולה שקמתי והוא כבר נהנה מזה, זה כאילו נותן כוח.
דודי: דוד המלך היה קם בחצות לילה, כינור דוד.
כן.
שמעון: אני שאלתי לפני שנים את רב באסיה, באוסטרליה, הוא אמר שהם צריכים לקום בשלוש בבוקר ולא להיות איתנו בשיעור.
מושי: והם עושים את זה עכשיו?
שמעון: לא. זה מה שרב הציע, ואני אמרתי להם את זה.
רואי: יש עכשיו בעולם מגמה של בינה מלאכותית שהולכת ומחליפה את האדם בכל דבר, זה הולך ומתפשט, לוקח מקומות עבודה, מצמצם משמעותית את הצורך שהיה בבני האדם עד עכשיו. מה הבינה אף פעם לא תוכל להחליף?
אני לא יכול להגיד מה בדיוק כן ומה בדיוק לא יכול להחליף, כי אנחנו לא מכירים בדיוק את האדם. אבל נראה לי איפה שאדם רוצה לבנות משהו כעצמו, כהעתק משלו, שם הוא יכול להצליח. אבל איפה שהוא רוצה להידמות לכוח העליון אין לו במה לאחוז, שם הוא לא יוכל להצליח.
רואי: איך עובדות כל התוכנות של בינה מלאכותית? אתה רושם לו מה שאתה רוצה, מרמה של אני רוצה תמונה שהיא תיראה כך וכך ויהיה בה כך וכך אנשים, או שאתה אומר לו תכתוב לי הודעה, או שאתה אומר לו תנתח לי מאמר, לא משנה מה תכתוב, הוא ייתן לך תגובה. אבל אם אני אכתוב לו "תגיע לרוחניות", הוא לא יוכל להגיע.
אין לו את הנתונים האלו, אלא אם כן אפשר לתכנת אותו, שיבלע, שיקבל גם את השאלות האלו.
רואי: אם אנחנו ניתן לאותה בינה מלאכותית את כל המקורות של חכמת הקבלה, את כל מה שרב"ש כתב, בעל הסולם, זוהר, אר"י, את השיעורים שלך, ונגיד לו "תגיע לרוחניות", הוא יגיע לרוחניות?
לא. אם אתה תיתן לו בדיוק את ההגדרות מה נקרא רוחניות, אז הוא יכול להגיד לך משהו.
רואי: האם המחשב יוכל להגיע לשינוי רגשי או שהוא יכול להגיע רק לידיעות?
לא, שינוי רגשי אף פעם.
רואי: רק לידיעות.
אילן: ההרגשה היא המפתח להכול?
כן.
מושי: למה אתה חושב שאי אפשר? הבורא ברא אותנו כיצורים רגשיים, אתה חושב שהאדם לא יוכל לבנות מכונה שתתרגש?
לא.
מושי: למה, מה מיוחד ברגש?
אם אתה לא מכניס בה תוכנה שיכולה להעביר את השכל לרגש ואת הרגש לשכל, איך היא תדע לגלות אותם?
מושי: אבל בצורה חיצונית המכונות כבר מביעות שמחה וכאב.
כן, לפי מה שמתוכנת.
מושי: כן, זה שכלי, בפנים הוא לא יכול להתרגש. זה ההבדל בין מכונה לאדם.
כן.
מושי: רק הבורא היה יכול ליצור אדם עם רגש. דרך אגב, למה בורא עשה אותנו עם רגש?
אחרת היינו חיות, ולא היינו יכולים לגדול.
דודי: איזה נתונים יש באדם, ורק בו, באדם, ולא יהיו אף פעם במכונה?
מה שאנחנו קוראים "נשמה".
דודי: מה זה נשמה?
חלק אלוה ממעל.
מושי: אפשר להגיד שיש לו הרגשת הזולת, הרגשת מישהו אחר?
הרגשת הזולת זה דבר מאוד רחב, תלוי על מה הוא מתבסס.
מושי: נניח אני מרגיש כאב של הזולת, מכונה יכולה להרגיש כאב של הזולת?
אם תעשה אותה כך שהיא תרגיש את כאב הזולת, תגדיר מה זה, ותכניס לה נתונים.
מושי: כן, היא יכולה להרגיש שהדופק של האדם עולה, שהוא מתרגש, היא יכולה להרגיש את זה.
לא, תצטרך להכניס לה את זה.
מושי: כן, זה אפשרי. אבל כמו שאדם מרגיש את כאבו של הזולת, ומזדהה איתו, ומתרגש, זה אפשרי?
לא.
דודי: אפשר להשתמש בבינה המלאכותית, ברובוט, במכונה, כדי להגיע לרוחניות?
אני לא יודע. ודאי שאם ניתן לו סדרת תרגילים, אז כן נוכל להתקדם לזה.
דודי: אם היינו לוקחים קבוצה של מדענים וחוקרים, יושבים איתך, מנתחים אותך, את המקורות, מכניסים למכונה, מתכנתים אותה בצורה כזאת כאילו יש מקובל ברובוט, שיודע להגיב לי, לענות לי, לכוון אותי, לייעץ לי, זה אפשרי? בסופו של דבר הרובוט יעזור לי להגיע לרוחניות?
לא. כי אין רגש.
דודי: נתכנת אותה, היא תכניס רגש. היא תגיד, אתה צריך עכשיו ככה, היא תדבר אליי ברגש. לא?
לא.
דודי: מה חסר פה? אני מנסה לברר מה החלק החסר.
הלב של האדם.
דודי: הלב של האדם קיים, אני שואל מול מה הוא עובד. זה משנה אם הוא עובד מול מקובל חי, או מול רובוט שהוא אוואטר (avatar) של הרב לייטמן?
מושי: נניח ניקח רובוט, נכניס בו 30,000 שיעורים שלך, ונגיד לו, אתה משתמש רק בזה, אתה לא ממציא שום דבר חדש, רק בשיעורים. אז עכשיו יש לי מורה שיש בו 3,0000 שיעורים שלך, והוא יודע לענות על כל שאלה שלי. הוא יכול להגיד "קבוצה, רב, ספרים", הוא יכול להגיד מה זה מסך, יכול לתת לי את כל מה שאתה אי פעם דיברת. אף מרצה, אפילו דודי לא יודע להגיד לי דברים כמו שהרובוט יידע, כי כמובן במשך שלושים שנה אמרת הרבה דברים מעניינים כהדרכה.
אז מה חסר במכונה הזאת, ויש במורה חי? מה מורה חי יכול לתת לי, והמכונה לא? מה מורה מעביר, שאותה מכונה לא מעבירה, ולא תוכל להעביר למרות שיש בה את כל הידיעות?
אנחנו לא יודעים.
מושי: זה מה שנקרא "תורה שבעל פה", זה משהו מעבר, אנרגיות כאלה?
זה משהו שעובר מאדם לאדם.
מושי: אבל בגדול המכונה יכולה לעזור, יעזור לנו להשתמש בה. נניח אני מעלה את מאמר "החרות", שהוא מאמר לא קל, ולא כל אחד יודע להסביר אותו. אז אני מעלה אותו, ותוך כמה דקות הוא מייצר לי שתי דמויות שמשוחחות על המאמר הזה, ואני שומע פודקסט של חמש, או שבע דקות שבו הן משוחחות בצורה מאוד פשוטה, ואנושית כך שאתה לא תבדיל שהם לא בני אדם.
והם מדברים על מאמר החרות, מה כתב בעל הסולם "תקשיב, בעל סולם הגדול ממש כתב כך וכך על חופש הבחירה", והדמות שנייה מסבירה לו את זה, ומסבירה מה זה מצע, ונותנת דוגמאות, והכול על בסיס הנתונים שנתתי, היא לא ממציאה. זאת אומרת שהיא כן יכולה לעזור לאדם.
נניח שאין לי זמן לקרוא, אני בנסיעה ונוהג, אז אני יכול לשמוע את הפודקסט, וזה יכול לעזור, תלוי איך אני משתמש בזה. כמו שהזום והאינטרנט עוזרים לנו להתחבר.
כן, אבל בכל זאת זה לא השכל האנושי.
דודי: כן, אבל אני עדיין לא מבין. למשל אני רואה עכשיו שיעור שלך. אפשר ליצור אוואטר, דמות שלא ידעו אם זה באמת אתה או לא אתה. עשו לי דמות בדיוק כמו הרב לייטמן, הכניסו בה את כל מה שהרב לייטמן יודע, ואמר כל השנים. את כל המקורות של רב"ש, ובעל הסולם, והיא יודעת לזהות כשאני כותב לה מה המצב שלי, שאני מרגיש כך ירידה, או מרגיש עלייה, אני מרגיש כך וכך, והמכונה יודעת לענות לי, ולכוון אותי. מה חסר פה?
לב האדם.
מושי: אבל הלב תלוי באדם. היום אני יכול לייצר דמות שלך, להכניס לה טקסט, ואני אשים אותה לאילן בשיעור הבוקר, הדמות תדבר בדיוק כמוך, והוא לא יבדיל.
אילן: איך אתה יודע אם אבדיל או לא אבדיל?
מושי: אני כבר עשיתי את זה, אתה לא יודע.
אילן: לא, אני לא מסכים איתך.
מושי: במה אתה לא מסכים?
אילן: כי כשרב יושב מולנו ומדבר, מי מדבר?
דודי: כשרב יושב מולנו זה משהו אחר. מדובר כרגע על דמות כביכול, כשאתה רואה שיעור מוקלט.
אילן: גם כשאתה רואה שיעור מוקלט אתה מרגיש ברוח, ברוח הרב.
דודי: זו השאלה שלי.
אילן: זו התשובה, רק הרוח חסרה. האם אתה יכול לסדר בינה מלאכותית שתעביר לי רוח?
דודי: זו השאלה שלי.
מושי: אנחנו מנסים לברר. האם אתה תבדיל או לא, אני חותם לך שאתה לא תבדיל. אולי אתה תרגיש, כי אתה אדם מיוחד, אבל אני אומר לך, עשינו כאלה דברים ואתה לא תראה הבדל. אולי במשהו, בצורה פנימית.
לכן אני שואל, מה יש בהקלטה אמיתית ומה יש באותו אוואטר שהכנסנו לו את כל המידע שלך והוא מדבר בדיוק כמוך. התכוונתי שבצורה החיצונית אין שום הבדל.
מה זאת אומרת "אין הבדל"? זה מחשב.
מושי: לא המחשב, זו הדמות שלך, בהקלטה.
דודי: אני יכול לקחת שיעור של רב"ש. להכניס את הדמות של הרב"ש ואתה תראה שהוא מדבר אליך ואומר את אותן המילים. אני לא מכניס לו שום דבר, הוא לא ממציא, הוא לוקח בדיוק את אותם טקסטים של רב"ש ואת המאמרים, ומדבר אליך. זה לא רב"ש, לקחתי טקסט והבאתי דמות וירטואלית, אוואטר של הרב"ש והוא מדבר אליך עכשיו. אתה תרגיש שזה לא הרב"ש שם?
לפי המילים?
דודי: הוא יגיד את אותן מילים, באותו קול, הוא נראה אותו דבר, לא יהיה שום הבדל בין האוריגינל, שהוא אתה, כשצילמתי אותך בווידאו, לבין הדמות הוירטואלית שהזנתי לה את התוכן. אותו הדבר בדיוק. השאלה היא, האם אתה תרגיש שחסר לי פה משהו?
לא.
רואי: אבל מבחינת ההשפעה, האם אותה הדמות הווירטואלית תוכל לקדם אותך לרוחניות או לא?
אותה הדמות הווירטואלית לא יכולה.
רואי: למרות שדרכה ברמת המילים, ברמה המילולית והוויזואלית היא אותו דבר?
מושי: הוא ייתן עצות בדיוק כמו שאתה נותן עצות, וכמו הרב"ש. כי זה מה שמתוכנת, לא תוכנת ממשהו אחר. הוא תוכנת לתת עצות כמו שאתה נותן לנו עצות.
לא.
רואי: אם כך, מה יש באדם? כי נשמע שבסופו של דבר אין תחליף לאדם, למרות שהעולם עובר להשתמש בתחליפים, אבל מה יש באדם שמכונה אף פעם לא תוכל להחליף?
נשמה.
רואי: מה היא נשמה, למה אי אפשר להחליף נשמה?
כי היא חלק אלוה ממעל. יש בורא, ויש באדם חלק ממנו.
רואי: והאם אותו חלק אלוה ממעל, יש בכל אחד במציאות? יש כאן אנשים, עכשיו הם הולכים, מטיילים, רצים, יושבים, האם בכולם יש חלק אלוה ממעל?
לא יודע.
רואי: לא לכולם, רק לאנשים מסוימים יש חלק שהתוכנה לא תוכל להחליף.
כן.
רואי: המכונה תוכל להחליף הרבה מאוד אנשים, אם כך. המחשב, אותה בינה מלאכותית תוכל להחליף כל מי שאין לו נקודת אלוה ממעל.
כן.
רואי: האם המחשב יכול לעורר באדם את הנקודה הזאת? הנושא הזה אקטואלי מאוד עכשיו באנושות, הבינה המלאכותית. האם אותה בינה מלאכותית תוכל לעורר באנשים חלק אלוה ממעל?
בטח שהיא יכולה. כמה ספרי קריאה ורומנים כאלו יש, שהאנשים ממש הושפעו מהם?
רואי: מה צריכה לעשות אותה בינה מלאכותית כדי לעורר באדם את הנשמה שלו?
הקריאה הזאת צריכה לעורר באדם להתקשר לשורש הבינה, ואז, מאותו המקור יבוא אליו גל מיוחד, שיקשר אותו עם הבורא. ואז הוא יידע שהוא קיבל נשמה.
דודי: אדם יכול לעורר את החלק אלוה ממעל כנשמה באדם אחר?
הוא כבר לא יכול להיות אדם פשוט.
דודי: מקובל יכול לעורר באדם?
כן.
דודי: ובמה הוא מעורר אותו, מה הם האמצעים שלו לעורר?
האם כוונתך היא איך אדם שנמצא בקשר עם האלוהות יכול לעורר את הזולת?
דודי: שהוא ללא קשר לאלוהות.
אם הוא ללא קשר עם האלוהות, שיהיה גם כן בקשר.
דודי: כן.
בסדר, כן. אין בעיה.
דודי: איך?
על ידי לימוד.
דודי: זאת אומרת שצריך להיות רצון ללימוד מצד האדם.
כן.
דודי: ואם אין לאדם רצון? אם ניקח עכשיו אחד מהאנשים ונביא אותו לפה, אתה יכול לעורר בו רצון?
לא.
דודי: אם כך, אין דרך לעורר. אם הבורא לא עורר באדם את הנשמה, את חלק אלוה ממעל, אין לבן אנוש יכולת לעורר אדם אחר. כלום לא יעזור.
נכון.
דודי: אני חוזר על כך שוב, העולם מתפתח עכשיו מאוד, עוד מעט יחליפו את הרופאים, את הפסיכולוגים, את הפסיכיאטרים.
אלה הם סתם דיבורים.
דודי: למה מדברים? אבל המכונות כבר משוכללות.
מכונות.
דודי: אתה לא מאמין? מה אתה חושב על כל המהלך הזה שקורה עכשיו בעולם, עם הבינה המלאכותית שהולכת ומחליפה את האדם ברובוטים?
היא לא מחליפה.
דודי: לא תחליף? לעולם יישאר? אולי יישאר קומץ קטן שיתעסק בזה, אבל כל השאר יידעו להפעיל את זה בדרך מכונות.
לא, לא אכפת להם אם תחליף או לא תחליף להם, זה לא העניין.
דודי: אם כך מה זה, האם זה כביכול טרנד עכשיו, משהו שבא ויחלוף אחר כך?
כן.
דודי: בשביל מה האנושות צריכה את זה עכשיו, מה היא הולכת ללמוד מהדבר הזה?
האנושות רוצה להבין איפה נמצא גבול ההתפתחות שלה.
דודי: מה הקצה שהיא תגיע אליו?
הקצה הוא שהיא תבין שאין יותר לאן להתקדם, רק בעזרת הכוח העליון.
דודי: וכשהיא תבין את זה, מה יקרה אז? יתחילו להתעורר נקודות שבלב באנשים? יתחיל לצמוח משהו? משהו רוחני יקרה בבני אדם כתוצאה מההבנה הזאת?
כן.
דודי: אז אפשר להסתכל על כל המהפכה של הבינה המלאכותית עכשיו, שהיא באה כדי להביא את האנושות לגלות את קצה ההתפתחות שלה, שהיא לא מסוגלת גם עם רובוטים לעשות משהו עם עצמה?
לגלות את קצה ההתפתחות של האנושות ברמה הנוכחית, האנושית.
מושי: האם מכונות אף פעם לא יוכלו לשלוט באדם, כי אין להן אגו, אין להן רצון, או שאם מישהו מתכנת אותן לשלוט בבני אדם, אז הן כן יוכלו?
כן.
מושי: אבל בעצמן הן לא יוכלו להשתלט.
לא.
מושי: כמו שאומרים כולם בסרטים.
לא. המחשב לא יכול ללמד את עצמו.
דודי: הוא לא יכול להגיע למצב התפתחות יותר מעצמו.
כן.
דודי: גם אם אדם, שהוא חתיכת אגואיסט יושב מאחורי המחשב, ושם כסף ומתכנת, הוא לא יכול לבלבל את המערכת ואת כל האנושות?
לא.
מושי: זה נכון להגיד, כמו שאומר בעל הסולם, שכמו שיורד גשם, והאדמה לא מרגישה מאיפה, מי שולח את הגשם, היא מרגישה את הגשם, אבל לא מבינה מאיפה, ככה אנחנו, בני אדם, לא מרגישים מאיפה בא לנו כל דבר, כל מצב, אבל בנו יש את היכולת לגלות ובאדמה אין יכולת אף פעם לגלות. זו דוגמה נכונה?
נכון. מאה אחוז.
מושי: אנחנו מחפשים שיטת הסברה ויזואלית לאדם.
כן.
שמעון: כל אלה שעכשיו הולכים, רצים, אין להם נשמה, או שיש נשמה רדומה וצריך לעורר אותה?
מושי: זה מוזר. כל השנים אמרת שלכל אדם יש נשמה, רק היא לא התעוררה, אבל אין כזה דבר שאין נשמה.
בטח. אני לא יכול להגיד על אף אחד.
שמעון: הנשמה זו בעצם הנקודה שבלב?
כן.
שמעון: ואם יש אנשים רדומים, שלמשל עכשיו הולכים לים, באיזשהו זמן הם מתעוררים?
משהו פתאום מתעורר.
דודי: יבוא הזמן שפתאום יתעורר, כי מה קרה? הבורא החליט עכשיו לפי המערכת והתוכנית שלו, שעכשיו הדמות הזאת או האנושות צריכה להתעורר לרוחניות? כך הוא עושה עם כל אחד מאיתנו?
כן.
דודי: מה הפעולה של ההפצה עושה פה? אנחנו מתערבים בתוכנית של הבורא?
כן.
דודי: ואנחנו מזרזים בעצם את הזמנים כדי שעוד אנשים יתעוררו?
כן.
מושי: ואני יכול לייצר דמות וירטואלית כלשהי שתדבר מילים שלנו, ותוכל לעורר את האנשים האלו. לתת להם מידע, ואז האדם פתאום יתעורר. הרי זה תלוי באדם, בבורא. מה זה משנה על ידי מה אני מעיר אותו?
כן.
שמעון: נגיד שעכשיו יש הקלטה של מושי שהוא מדבר באנגלית ובכל מיני שפות, כאילו, הוא מדבר בעברית או ברוסית, אבל הוא שומע את כל הדברים שהוא אומר באנגלית, בטורקית, וזה בסדר. זו הפצה.
דודי: מתי האנושות תזדקק למקובלים? תבוא אליהם? תגיד, "תלמדו אותנו את החכמה"?
אין חיסרון.
דודי: מתי? מה אתה רואה?
האנושות לא נמצאת בגלוי חיסרון לרוחניות.
דודי: מה עוד צריך לבוא? כמה מכות האנושות עברה, וכלום. ועוד מחפשים, דרך מכונות, עוד ימציאו אלף דברים מחר. מה צריך לקרות כדי שיהיה פה מהפך כזה, שפתאום יהיה חיסרון גלוי באנושות, מה יעלה אותו על פני השטח? זה אבסורד, עוברים פה כל כך הרבה אנשים עכשיו, יושב פה מקובל, הוא יכול לתת להם את כל הטוב שבעולם, ללמד אותם איך לעשות לעצמם טוב, לא רק פה, בכל העולמות, וכלום, אין להם חיסרון, הוא לא יכול לתת להם, וכך זה ממשיך להתנהל, עוד דור ועוד דור.
כן.
דודי: והם יחטפו מכות בדרך, וזה לא יעניין אותם, אולי לרגע הם יעצרו, ייקחו אוויר וימשיכו, וזהו. למה זה ככה?
תכנית הבריאה.
אילן: אנחנו רואים את זה, אנחנו מגלים את המצב שדודי דיבר עליו. מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? מה להוציא מהמצב הזה? יש לנו מציאות של קבוצה עם נקודה שבלב שמשתוקקת לבורא, שעובדת כדי לממש את מטרת הבריאה, והקבוצה הזו שנמצאת בעבודה, רואה את הבריאה ועוד איזה יצורים שאין להם מטרה, הם רוצים ללכת, לרוץ, לעשות ספורט ולבלות, זה מספיק להם. למה הבורא מראה לי את הדבר הזה, מה אנחנו צריכים לעשות עם זה?
כדי שאתה תעריך את הרצון שהבורא נתן לך. שתעריך את הרצון שהבורא נתן לך, לעומתם.
דודי: אבל כואב לך עליהם? או שאתה מבין את תכנית הבריאה וזה בסדר גמור, הם בתוכנה כזאת, אני בתוכנה אחרת.
אם יש בהם חיסרון למה שאני יכול לתת להם, אז וודאי שאני מתעורר ורוצה למלא אותו.
שמעון: העם היהודי נמצא אלפיים שנה כל הזמן בפוגרומים, היו צריכים להיות מיליארד אבל עכשיו יש כמה מיליונים בגלל השואה וכל מה שקרה לאורך השנים, ועדיין אין הבנה כזו. איך יכול להיות שאחרי אלפיים שנה היהודים לא לומדים כלום מכל מה שעברו, והכול מפורק, הכול בהתנגדויות?
לא לומדים.
מושי: זה שלא לומדים, זה תלוי בבני אדם או בתוכנית הבריאה?
זו תכנית הבריאה.
מושי: אז זה שלא לומדים, זה לא תלוי בבני אדם, פשוט צריכים לעבור X מצבים ולא יעזור כלום. אבל איפה פה אנחנו, איפה חופש הבחירה? אמרת שבכל דור ודור יש תמיד בכל אדם רגעים שיש לו בחירה, הוא כן היה יכול לשנות את המצב של הסבל.
כן.
מושי: האם יש כזה דבר, וזה שעדיין לא עשינו את זה, זה מפני שאנחנו לא התאמצנו?
כן.
מושי: נניח עכשיו, אם לא נתאמץ ותהיה מלחמת עולם שלישית שכולם כבר מדברים עליה, אז ישבו בעוד איזה אלף שנה אנשים ויגידו "הנה, לא הצליחו."
דודי: אז יגידו.
מושי: או שזה בכלל לא תלוי באדם והבורא כבר תכנן מלחמת עולם שלישית ורביעית והיא תהיה, לא משנה אם יעשו פה משהו או לא. כלומר יש עשרה קילו של סבל ואדם צריך לעבור את העשרה קילו, לא תשעה ולא שמונה, ולא יעזור כלום, או שאני כן יכול לעצור בשמונה ולהגיד, אני לומד עכשיו תורה ועל ידי התורה אני מזרז את הזמנים והסבל כבר לא יהיה ברמה גופנית. האם יש דבר כזה?
כן.
(סוף השיחה)
-
בעל הסולם, מאמרי "שמעתי", מאמר ו' "מהו סמכין בתורה, בעבודה"↩