שיעור בוקר 02.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 17.05.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Dnhy3GCM?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 7

כשבן אדם מגיע לשיעור ושומע וקורא ונכנס לחברה שמדברת על תכלית הבריאה, תכלית החיים, אז לפי ההתאמצות שלו, לפי ההתעניינות שלו הוא מתחיל לעורר את האור המקיף מהשורש שלו, של הנשמה שלו. כי הנשמה ירדה והתלבשה בגוף, ויש הבדל בין איפה שהיא נמצאת עכשיו ובין המקור שלה, לכן במידה שאדם משתוקק לאותו מקור, באותה מידה הוא מעורר על עצמו אור מקיף.

זה בזמן הלימוד, ואחר כך בחיים הרגילים שלו, כשהוא כבר יוצא מהשיעור, זה תלוי איך הוא ממשיך את זה, זאת אומרת עד כמה הוא קובע סדרים. המקובלים לומדים בדרך כלל לפנות בוקר. אם אדם לומד מ-03:00 עד 06:00 לפנות בוקר, שעתיים וחצי, שלוש שעות, זה מספיק כדי להמשיך את האור המקיף למשך היום. רק למשך אותו יום, כך זה בדרך כלל.

זה לא לגבי המתחילים, לא מפני שהם חלשים או צריך שהם יתרגלו לאט לאט ואחר כך נכניס אותם, אלא פשוט בהתחלה, האורות המקיפים עובדים ביתר כוח, אפילו שאדם לומד פעם בשבוע, פעמיים בשבוע. וככל שהוא מתקדם יותר, כך הוא צריך להשקיע יותר, כי בתחילה האור המקיף עובד ביתר אינטנסיביות, כוח, ואחר כך הוא לאט לאט כביכול נחלש.

לא שהוא נחלש, אלא הוא נכנס ליתר פרטים שאדם לא מרגיש אותם. בגלל זה האנשים המתחילים מתפעלים מאוד ממה שקורה, ואחר כך לאט לאט ההתפעלות יורדת. וזה לאן דווקא שהאור בעצמו יורד, אלא העבודה שלו בתוך האדם הופכת להיות יותר נקודתית פנימית. זאת אומרת, זו רשימה אחרת אבל צריך להשקיע יותר ויותר.

בסופו של דבר מי שרוצה בהחלט להשקיע את עצמו בצורה נכונה, אז כמו שבעל הסולם כותב ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", בערך בסעיף ט"ו או אפילו לפני, שמי שלא מגיע לאלוהות, זאת אומרת לגילוי העולם העליון, זה מפני שהתרשל ביגיעה, בכמות או באיכות. את כמות היגיעה אנחנו יכולים למדוד לפי השעות. אם אדם לומד, כמו שעכשיו דיברנו, שלוש שעות לפנות בוקר, ועוד את הזמן הפנוי שלו בערב משקיע קצת בהפצה, נגיד מלמד פעם בשבוע ועוד מתרגם או עושה, מכין כל מיני מאמרים וכן הלאה במשך השבוע, ובשבת הוא נמצא בסדר העבודה הפנימית עם הקבוצה, אז בעצם לפי הכמות הוא מכסה את הערכאה הזאת לגמרי.

מה שאין כן, האיכות כבר תלויה בכמה הוא נמצא ביתר עמקות וקפדנות בתוך השאלה, בשביל מה אני לומד, מה אני רוצה מהלימוד, חוץ מידע וסתם כך קליטת החומר. הבעיה היא יותר, כותב בעל הסולם, לא בכמות, כי את הכמות מאות אנשים מקיימים, ובכל זאת לרוחניות מגיעים עשרות, לפחות למדרגה פחות ממנה, וזה מפני שמתרשלים באיכות היגיעה. שלא נותנים מספיק מאמץ בזמן הלימוד בשאלה בשביל מה אני צריך את הלימוד. כי כל הדברים שהאדם עושה כאן צריכים להיות רק למטרה אחת. לכן אנחנו דואגים שהחברה כל הזמן תעבוד כך שתעורר בעצמה את השאלה "למה?", "בשביל מה?". ולשם זה יש כל מיני אמצעים שונים, אמצעים צדדיים, שגם בהם אנחנו משקיעים הרבה כוח, והם שייכים לפעילות הקבוצתית הפנימית.

כי בעניין הכמות, כל אחד משקיע כמות. איכות היגיעה תלויה בכמה האנשים מאוחדים יחד בזמן הלימוד. עד כמה המחשבות שלהם מצטרפות אחת לאחרת. לשם זה אנחנו חייבים לעשות פעולות קבוצתיות. וכך עשו מקובלים מדורי דורות, זה לא פטנט חדש דווקא בשבילנו.

הרב'ה סיפר עד כמה בעל הסולם היה מטייל עם התלמידים שלו. אנחנו גם יצאנו אתמול לטיול. הוא היה עושה איתם הרבה טיולים בהרי ירושלים או בהר הכרמל, הוא היה אוהב לטייל ליד חיפה, ליד הר תבור, ולעשות עוד פעולות, בעיקר שבתות. לכן כמות ואיכות, בסופו של דבר אלו שני הדברים העיקריים שצריכים לדאוג להם. לא מדובר על המתחילים בעצם, המתחילים צריכים ללמוד איך שהם מסוגלים עד שבאמת נכנסים לזה. אבל בסופו של דבר, אני לא מסתיר, מי שבהחלט ירצה ברצינות להתקדם לרוחניות הוא יצטרך להשקיע.

אתה רוצה משהו שלא נמצא בעולם הזה, אלא מה שנמצא למעלה מהעולם הזה. זאת אומרת, בעולם הזה אם אתה רוצה להיות הכי עשיר או הכי חכם, כמה אתה צריך להשקיע. וכאן אתה רוצה להיות עוד יותר חכם מכל החכמים, ועוד יותר עשיר בעושר ובכל הבחינות ממה שיש כאן לכולם. אז לשם זה לא צריכים לעבוד? לכן חובבנות טובה גם כן מפני שהיא בכל זאת מקדמת את האדם למטרה, אבל תלוי כמה זמן אדם יצטרך כדי להגיע לתכלית.

יש שגומרים בחמש, בעשר שנים, ויש שגומרים בחמש עשרה, עשרים, ויש כאלה שגם ארבעים שנה לא מספיק להם. אבל היגיעה שאדם מתייגע היא לא לריק, היא נשארת, נקלטת בנשמה. כל ההבחנות שאדם עבר, כל הדברים שהוא קרא, הכול נכנס לתוך הנשמה. זה באמת הדבר היחידי במציאות שלא נעלם. מה שאתה לומד כאן אתה מכניס לתוך הנשמה, זאת אומרת יש תיבה נצחית ששם זה נשאר, זה ממש בנק שאין כמוהו. ואז אפילו שמתגלגלים, אז אתה מתגלגל כבר עם רכוש שבעצם בנית קודם.

תלמיד: זה מהרשימו?

זה רשימו, זה בחינת רשימו, ודאי. ואז ממשיכים ודאי במישור אחר לגמרי מאנשים שלא נגעו בקבלה. וגם אלה שהתחילו ללמוד יש להם עניינים מיוחדים איך שהם יכולים להמשיך גם להתקדם ללא גוף, ואחר כך שוב בגוף, אלו דברים מורכבים.

אנחנו נמצאים בשיעור מספר 7, שעניינו הוא עולם האצילות. למדנו שהבורא ברא את הכלי דרך ארבע בחינות (ראו שרטוט מס' 1), הכלי התמלא באור שזה נקרא עולם אין סוף. אחר כך הכלי הזה עשה צמצום א', גירש את האור. ואחר כך החליט שעל ידי מסך הוא מגיע לקבלה על מנת להשפיע, לא שעניין הקבלה חשוב, אלא חשובה השוואת הצורה לבורא. בכמה שהוא יכול הוא יקבל על מנת להשפיע, זאת המטרה. ואז על ידי המסך המלכות הזאת, הנברא יתמלא כמו בעולם אין סוף, וזה יקרא גמר התיקון. זה דבר ראשון.

דבר שני שביארנו, איך עושים את זה? עושים את זה על ידי פרצופים, זאת אומרת, על ידי מנות שמקבלים. את מלכות אנחנו מציירים עכשיו, כתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. ואומרים שאפשר למלא את המלכות הזאת עד התפארת, שזה נקרא "תוך". יש כאן פרצוף גלגלתא, פרצוף ע"ב מחכמה שלה, פרצוף ס"ג מבינה שלה, פרצוף מ"ה עליון, פרצוף בו"ן עליון. הם ממלאים את הגלגלתא בחמישה פרצופים, זה נקרא "עולם אדם קדמון", שהוא ממלא את הגלגלתא מפה שלה עד הטבור.

אבל למטה, חלק ממלכות כנראה מתמלא. אם ניקח את המלכות הזאת, נחלק אותה, אז החלק שנקרא תוך מתמלא, וחלק הסוף, עדיין ריק, והמטרה שלה היא איך למלא את הסוף.

לשם כך, יש לנו בפרצוף ס"ג אפשרות לרדת למטה בנקודות שלו. פרצוף ס"ג יורד למטה, זאת אומרת לאותו חלק הכלי שאי אפשר למלא באור חכמה בצורה ישירה, זה נקרא פרצוף נקודות, נקודות דס"ג, והוא משפיע לשם אור חסדים. אור חסדים הזה ממלא את כל המרחק הזה, אבל אחר כך בפרצוף הזה שממלא את כל החלל באור חסדים, נעשה צמצום.

אנחנו קוראים לזה צמצום ב'. ואז אור חסדים יכול להופיע רק עד מקום מסוים שנקרא פרסא. הוא גם יכול להופיע למטה, אבל שם כבר אין לו שליטה. איפה נמצאת הפרסא? אם נחלק את הפרצוף הזה נקודות דס"ג, לכתר, חכמה, בינה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, אז בדיוק בתפארת שם נמצאת הפרסא, שם נגמרים כלים דהשפעה.

ואחר כך בא עוד פרצוף שנקרא עולם הנקודים, בקטנות, והוא מתפשט רק את הפרסא, והוא בעצם לא עושה כאן שום דבר מיוחד, במקום הזה. אבל כשהוא רוצה לצאת לגדלות, אז הוא עובר את הפרסא, וקורית כאן שבירה. אנחנו למדנו, בשביל מה אנחנו צריכים את השבירה הזאת, למה סידרו כך את הכוחות העליונים האלו שתהיה כאן שבירת הכלים.

דיברנו על זה, שיש כאן כלים (ראו שרטוט מס' 1), חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד מלכות. שחסד, גבורה, תפארת, הם כלים דהשפעה, ונצח, הוד, יסוד, מלכות, הם כלים דקבלה. בכלים דהשפעה אנחנו יכולים להשתמש, אין לנו בעיה, אבל בכלים דקבלה אנחנו לא יכולים להשתמש. זאת אומרת, כאילו עשינו כאן עוד צעד אחד, שבסוף יכולים למלא את המקום הזה עד הפרסא.

אבל איך למלא הכלים האלו מפרסא ולמטה עד הסיום, זאת הבעיה. כדי לעשות את זה אנחנו צריכים שגם שם למטה יהיו קצת כלים דהשפעה שדרכם אפשר יהיה למלא גם כלים דקבלה. איך לעשות את זה? אפשר לעשות את זה על ידי שבירה. מה זאת אומרת? שיתערבבו כלים חג"ת עם כלים נה"י. איך יכולה להיות התערבבות אם הכלים האלה הם כלים שונים מאוד מאוד אחד מהאחר?

דיברנו שאפשר לערבב אותם על ידי השבירה, שבא אור מלמעלה, אור חכמה גדול מאוד, ואז הוא עושה משני סוגי הכלים האלה, למעלה מפרסא ולמטה מפרסא פרצוף אחד, הוא נכנס לתוכם כאור אחד, ואז הכלים האלה מתערבבים ומאבדים מסך, ואז קורית בהם שבירה. הם מתערבבים עד כדי כך שכל שבעת הכלים האלה כלולים בכל שבעת הכלים.

שרטוט מס' 1

אחרי זה יש לנו איזו תקווה לסדר את התיקונים, מפני שכל כלי כלול מכל הכלים, אז ודאי שבכל כלי של נצח, הוד, יסוד, מלכות, בכל הכלים דקבלה, תמיד יש לנו איזשהו כלי דהשפעה שדרכו אפשר לתקן ולמלא את הכלי דקבלה. זאת אומרת, אחרי שהתחברו כל הכלים האלה על ידי שבירה, יש תקווה לתיקון של כל כלי וכלי. אי אפשר בלי שבירה, על ידי שבירה דווקא נכנסים כלים דהשפעה לתוך כלים דקבלה.

אומנם המצב הזה בעצמו הוא מצב מאוד חמור, כי איבדו את המסך, נעשו לקליפות, נעשו לרצונות רק לקבל, רחוקים מהקדושה. אבל בכל זאת יש התחברות בין האלוהות לנבראים. בין תכונות הבורא שנקראות כלים דהשפעה לבין תכונות הנברא שנקראות כלים דקבלה.

מה עושים הלאה? אם עכשיו על ידי כלים דחג"ת אנחנו נתקן את הכלים דנהי"מ, שאפשר יהיה למלא אותם באורות שהם מסוגלים, שהם רוצים, אז בזה נמלא את המלכות דאין סוף בחלק שלה שאי אפשר היה קודם למלא כי היו כאן רק כלים דקבלה. עכשיו מפני שירדו לכאן גם כלים דהשפעה, אנחנו נתקן את הכלים דקבלה על ידי כלים דהשפעה, ואז יהיה אפשר למלא את המלכות דאין סוף ולהגיע לגמר תיקון של כל המלכות. זה נקרא המצב הסופי, המטרתי, בינתיים לכל מערכת המציאות.

אחרי שמלכות הזאת תהיה מתוקנת במסך ותוכל לקבל את כל האורות, ולהתמלא עם כל האור מלמעלה, אז היא תהיה לפי התוכנות שלה שווה לבורא, לאור, כי היא תקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת, הפעולה שלה תהיה בדיוק שווה לאור, שווה לבורא, האור ימלא אותה. הנברא, שזו המלכות דאין סוף, הנברא או הנשמה הכללית שאנחנו חלקים ממנה, יגיע למצב כמו בורא לכל דבר. ממש באותן תכונות, באותו מצב בנצחיות, בשלמות, בהכול, רק מה שאפשר להגיד לפי השפה שלנו.

אחרי שהכלי יהיה מתוקן ויהיו בו כל הכוחות להיות כמו בורא, אחרי זה יש עוד אפשרויות של עלייה והשתפרות המצב. על הדברים האלה שיש מעבר לתיקונים אנחנו לא מדברים מפני שזה שייך כבר למה שנקרא "סודות התורה". זה לא בשבילנו מפני שאנחנו עוד לא מבינים אפילו באיזו שפה אפשר להתבטא שם, איך בכלל אפשר לתאר את המצב שהוא מעבר למצב שהכלי מלא באורות ומקבל כולו על מנת להשפיע ושווה לבורא. מה יכול להיות יותר מזה? אבל יש עוד דרגות ועוד דברים. לא לחינם המצב הזה נקרא רק "גמר תיקון הכלים". שהכלי רק גמר עכשיו לתקן את עצמו, ומעכשיו והלאה כבר מתחילים באמת משהו מיוחד. אבל על המשהו המיוחד הזה, באף ספר לא כתוב שום דבר.

מקובלים כותבים לנו רק איך להגיע לתיקונים, איך לתקן את עצמנו. בגלל שהחכמה בעצמה היא דבר מאוד פרקטי, מה אנחנו צריכים לעשות כרגע. ומה שלעניין לעת עתה לעבודה שלנו, הם מספרים לנו ומסבירים. בגלל זה מוכרים ספרי קבלה בכל מקום, אפשר ללמוד אותם, כי החלק הזה הוא חלק שפתוח לכולם. אלו תיקונים, תבוא ותעשה.

אחרי זה "מעשה מרכבה", "מעשה בראשית", על זה לא מדובר באף מקום, זה כבר אחרי גמר התיקון, על זה לא כתוב באף מקום. לכן החלק הנסתר בקבלה הוא חלק שבאמת נסתר ולא כתוב עליו באף מקום. לכן אין שום בעיה לפתוח את כל הספרים וללמוד אותם בצורה מאוד מאוד פשוטה, נגישה, ישרה לכולם.

תלמיד: האם תיקון הכלים הוא רק על ידי לימוד?

התיקון הוא על ידי האורות. כמו שלמדנו קודם, שלא יכול להיות שהכלי ישתנה אלא אם כן האור שבא משנה אותו. איך? אנחנו למדנו שיש את בחינה א' שהיא רצון לקבל, וכשממלא אותה אור חכמה, היא רוצה להשפיע, וכן הלאה.

השינוי שלנו יכול להיות רק על ידי האור מלמעלה. ובכלל בעולם הזה שום דבר לא משתנה. אם אתה רוצה להזמין, לגרום לאיזה שינוי בעולם הזה, אז אתה צריך לגרום שינוי למעלה, שאז מלמעלה תבוא תוספת אור והוא ישנה את הכול.

כל התוכנות, כל הדברים שעוברים תיקונים, כל התוכניות, כולם מלמעלה. הכול נגמר למעלה ואחר כך יורד לעולם שלנו רק בתור פקודות. בגלל זה אנחנו ממש בובות לכל דבר, אין לנו שום אפשרות לעשות כאן משהו, להשפיע. בגלל זה אנחנו גם לא יכולים לראות את המחר, להשפיע עליו בצורה ביקורתית. אם אתה רוצה באמת להיות בעל הבית על המחר, אז אתה צריך לעלות לדרגה שהיא בעצם קובעת את המחר שלך ושם לעשות תיקונים, ואז תראה איך זה יורד ומתגשם בעולם הזה. לכן חכמת הקבלה היא באמת חכמה, המדע הפרקטי ביותר. אדם שרוכש מסך, לפי המסך הזה הוא יכול להשפיע על מה שקורה ועל מה שיקרה.

תלמיד: הרכישה היא רק על ידי לימוד?

לרכוש מסך אפשר רק על ידי לימוד ועבודה בקבוצה, ובעצם לשם זה לומדים. אף אחד לא צריך כאן לשבת סתם, יש עניינים חוץ מזה. אלא מפני שאנחנו רוצים לשנות את מצבנו, בגלל זה אנחנו לומדים איך לעשות את זה. זו הבחירה היחידה שיש לאדם, חוץ מזה אין שום דבר בעולם שלנו שניתן לבחירה. בשום פנים ואופן אף אחד לא עושה איזו החלטה בעצמו ולפי ההחלטה הזאת מבצע משהו. אלא ההחלטות האלה הן מתעוררות בך בגלל שיש יציאת הרשימות, ולפי הרשימות האלה שמביאות לך רצון חדש, קופץ משהו מבפנים ואתה מבצע אותו, קופץ משהו בפנים ואתה רץ לזה.

להיות מוקדם יותר ליציאת הרשימות ולקבוע מה אני ארצה ואיך אני רוצה שיהיה, לשם זה צריכים לעלות לדרגה יותר גבוהה ממה שאתה עכשיו, ואז אתה קובע לעצמך מה שלמטה מלמעלה. בשביל זה אתה צריך להיות בשני העולמות, בעולם שבו קובעים ובעולם שעושים.

תלמיד: איפה שקובעים זה השורש?

איפה שקובעים זה השורש, זה העולם העליון.

תלמיד: האם יש מקום לספונטניות?

אין שום מקום לספונטניות, יש סדר מאוד ברור, החלטי, איך אדם צריך להתפתח צעד אחר צעד. לכל נשמה ונשמה יש אותן דרכים, אף אחד לא יכול כאן לקפוץ מדרגות, אלא לעבור אחת אחרי השנייה בצורה הדרגתית. לאף אחד אין מנוס לברוח מזה, אלא כל אחד יכול לזרז את ההתפתחות שלו בלבד, בזה בעצם הבחירה שלנו.

כל אחד מאיתנו נמצא עכשיו במצב מסוים וחייב להגיע למצב מסוים, וזה לא תלוי בו, זה תלוי בשורש הנשמה שכבר מוסתרת בו. ואז מהמצב התחלתי ומהמצב הסופי, ברור איזה תהליך הוא צריך לעבור. לעבור את התהליך הזה במהירות, במצב הטוב, או לעבור אותו בייסורים, במצבים רעים, זה תלוי בבחירה שלנו. אבל לא את ההתחלה ולא את הסוף אנחנו קובעים, זה ה', זה עוד לפני הבריאה, לפני התחלקות הנשמות, בשבירת אדם הראשון זה הוחלט.