שיעור בוקר 08.10.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 05.11.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/7PMRGhWx?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך א',

מאמר "מהו כריתת ברית בעבודה"

קראנו את המאמר "מהו כריתת ברית בעבודה", כרך ג', "שלבי הסולם", ספר דברים, פרשת "ניצבים", עמוד רכ"ז, 227.

מהי כריתת ברית ומתי צריכים לעשות "ברית"? ברית זה נקרא שמעכשיו והלאה יש לנו קשר טוב, בתנאים מסוימים. אם אין תנאים, אז בשביל מה הברית, בשביל מה צריכים הסכם? זאת אומרת, כשאנחנו כבר פוסעים בסולם הרוחני, מהתחלת המדרגות ועד לסוף המדרגות, עד שמגיעים לגמר התיקון, ושם אין שום הגבלות, כל הזמן, בכל מדרגה ומדרגה, קיים בינינו ובין הבורא הסכם, רק בכל פעם בצורה שונה, במידה שונה, ובתנאים שונים. 

מצד הבורא, הוא טוב ומטיב, אין שום הגבלות. הוא מסכים לכל דבר שהאדם ירצה, רק בקשר עימו. ובאיזה תנאים עושים את ההסכם, זה האדם מציב לבורא, ואומר, אני רוצה שכך וכך יהיה הקשר בינינו, לא יותר, והוא כבר מבין שיכול לעמוד בזה, וכבר לא יהיה פחות ממשהו שהוא קובע. זאת אומרת, שתנאי ההסכם תלויים באדם, הרצון להסכם תלוי באדם, הכול תלוי באדם. ומצד הבורא, הוא מוכן לכל דבר.

למה צריכים הסכם? למה אני צריך לחתום על משהו? אם אני חזק, אז אני אגיד, אני קובע, עכשיו אני חושב שיהיה טוב, ואחר כך אני רוצה שיהיה רע, מה אכפת לי, אני רוצה וזהו, למה אני צריך אותך? למה אני צריך לחתום על הסכם איתך. ונגיד אם מישהו חלש, אז אני לא רוצה הסכם איתו. אני תמיד אעשה לפי מה שאני חושב, לפי שמה בא לי וזהו. כן.

אלא הסכם עושים כשאני תלוי בו וכבר יש דברים שהוא תלוי בי, ואז אנחנו עושים הסכם. זאת אומרת שכל אחד מוותר לאחר, וכל אחד נותן לאחר. זאת אומרת, שהסכם עושים מטעם חולשה. מתי זה מתקיים בינינו לבין הבורא? מצד הבורא, הוא מראה לנו שהוא חלש מאוד. למה? הוא מראה לנו שהוא זקוק לאהבה שלנו, ליחס שלנו, לתשומת הלב שלנו במאה אחוז. "שכינתא בגלותא", היא בוכה כשאנחנו לא שמים לב אליה, כשאנחנו נמצאים בניתוק ממנה, כמו אימא, שמוכנה לכל קשר עם הילד, גם אם הוא ילד 'רע', או ילד טוב, לא חשוב. היא מצד הטבע צריכה אותו, את הטבע הזה הבורא קובע. הוא כבר קבע מראש, טוב ומיטיב לרעים ולטובים, אוהב אותם וזהו. אז מצידו הוא חלש, הוא זקוק להסכם. עכשיו השאלה היא כמה אני זקוק להסכם. 

אמנם מצידי יכול להית הסכם, אבל הבורא מציב תנאי, שהסכם יכול להיות רק מכך שאנחנו קשורים זה לזה. זאת אומרת, אני לא יכול לבוא ולהגיד לו "אתה תעזור לי בהכול, בכל מה שאני רוצה, בלי קשר איתך", זאת אומרת, שהעזרה ממנו צריכה להיות תלויה בזה שאני תלוי וקשור אליו, באופן הדדי. ככה זה. 

זאת אומרת אני לא יכול לבוא ולבקש " תעזור לי לגנוב, אתה תעזור לי לרצוח", אם זה נגד רצונו, אם זה נגד טבעו, נגד מה שהוא הציב כקשר בינינו. זאת אומרת שאני מוכן ויכול לבקש ממנו, רק את הדברים שנמצאים אצלי ואצלו באופן שווה. יוצא שאדם יכול לבקש, כלומר הסכם יכול להתקיים רק בשמירת הדרגה המסוימת הרוחנית, איפה שאנחנו נמצאים כבר על מנת להשפיע.

שהגעתי לאיזשהו קשר בעל מנת להשפיע לו והוא לי, ואנחנו אוהבים זה את זה במידה מסוימת, במשהו פוחדים זה מזה, קצת רחוקים זה מזה, ויש גבולות מסוימים, והגבלות, אבל בכל זה אני רוצה להישמר במדרגה הזאת. אני מבין שיכול להיות פחות מזה, גרוע מזה, אז לזמנים שיכול להיות שהיחסים יתקלקלו, מכל מיני סיבות, אני כותב הסכם. 

עכשיו אני כביכול לא צריך הסכם כי הגענו לאיזו הבנה הדדית, הכרת ההבנות, יש בינינו איזשהו קשר, ועכשיו אנחנו מבינים שאת הקשר הזה כדאי לנו לשמור. אבל אני מבין שיכול להגיע זמן כזה שבגלל כל מיני בלבולים, סיבות שהן לא מוצדקות, שאני ארצה להפר את ההסכם. אם אלה סיבות מוצדקות, אז מילא, אז ודאי שההסכם מבוטל, וזהו. זה יכול להיות בדרגה אחרת, במצב אחר, מי יודע מה יקרה. 

אבל אם אני יודע, והגעתי להכרה שהפרת ההסכם הזה תביא למשהו יותר גרוע בקשר בינינו, זה דבר רע ביותר שיכול להיות, מכל מיני תנאים שיבואו, לא חשוב איזה, יותר גרועים ממוות, אז בכל זאת אני לא רוצה להפר את ההסכם, ואני כורת ברית. ואז אני אומר "אני מבקש, בוא ונשמור על היחסים שלנו, ולא חשוב מה יהיה, איזה הפרעות יגיעו לשנינו, אבל שהמצב כמו שהוא עכשיו יישמר, מצב קבוע, שפחות מזה לא יכול להיות.

עוד הפעם אני חוזר, זה יכול להיות בתנאי שאני מכיר שמצב פחות מעכשיו הוא גרוע מכל מצב אחר שיכול להיות, ואין סיבה מוצדקת לעולם שיכולה באמת להגיד לי שכדאי לי להפר את ההסכם. כלומר כשאני נמצא באיזו מדרגה רוחנית, אז אני בודק אותה עד סופה, ואומר שמדרגה פחות ממנה זה הדבר הרע ביותר. 

ואז במדרגה שאני נמצא, חוץ מהסכם, אני רוצה לכרות ברית. הסכם אני כותב לעכשיו, ברית זה נקרא לעולם, אנחנו מבטיחים אחד לשני שאנחנו נחזיק אחד בשני ברמה כמו שעכשיו. אז באמת אנחנו הולכים לבדוק את עצמנו, ובודקים את עצמנו בכל מיני מצבים שיכולים לבוא, בהתאם למדרגה שלנו ודאי, לא בהתאם למשהו יותר גבוה, ורואים שההסכם הזה הוא הסכם בר קיימא.

בדקנו את זה, עשינו את זה, הכול בסדר ולכל עומק המדרגה זה נשמר, אז אנחנו יכולים קצת להתקדם קדימה ביחסים בינינו. ובאה המדרגה הבאה, גם בה יש כל מיני תנאים חדשים שרוכשים. קודם כל מרגישים ששונאים זה את זה, זה קו ימין ושמאל שיש בתוך הנברא, אחר כך מתחילים להתקשר אחד בשני, זה כבר כשקו שמאל מקבל תכונות של הנברא והופך להיות לאמצעי. ובקו אמצעי כשמגיעים להבנה, לזיווג דהכאה, להכרה, לקשר בינינו, זה נקרא שחותמים הסכם. אחרי שחותמים הסכם רוצים שהמדרגה הזאת תישאר לעולם ועד, לפחות היא, מצב קבוע שלא יכול להיות פחות מזה, מצב דלא פסיק, ואז חוץ מהסכם חותמים בו גם ברית וכן הלאה.

המצבים האלה הם כל פעם מתקיימים בכל מדרגה ומדרגה. ומה שהוא אומר "מהו כריתת ברית בעבודה", זו בהחלט הפעולה שבה אנחנו חייבים כביכול להיתקל בכל קביעת יחס שלנו עם הבורא.

תלמיד: איך לקשור את המאמר הזה למי שעוסק בקבלה לפני המחסום?

אנחנו אומרים שגם לפני המחסום, גם אחרי המחסום, יש לנו בעצם אותם המצבים. אנחנו עוד לא מרגישים. חלק מאיתנו עוד לא מרגיש את זה, חלק מאיתנו כבר מרגיש שיש בו כל מיני שינויים. ובהתאם, כשאנחנו קוראים מאמרים, אנחנו יכולים איכשהו למצוא בנו, בתוכנו, אותן ההבחנות. רק עוד לא בצורה ברורה שזה באמת קיים אחרי המחסום, את זה אנחנו לא יודעים, לכן אנחנו לא יודעים בצורה ברורה, לא ברורה, אין עם מה להשוות. אבל בכל זאת תאמינו אם כך, שגם לפני המחסום כל ההבחנות האלה ישנן בנו, רק בצורה שנקראת הסתר רגיל. זאת אומרת לא בצורה ברורה וממשית, שאני יכול לעבוד איתה, אבל בכל זאת כן, היא קיימת.

כל ההבחנות קיימות גם לפני המחסום, ואנחנו איכשהו יכולים לתאר אותן בפנים, להרגיש אותן. וודאי שזה דמי, זה לא הדבר האמיתי, אבל כמו ילדים קטנים שמשחקים עם צעצועים, עם בובות, עם מכוניות, עושים מלחמה, עושים כל מיני דברים, זה גם מה שקורה לנו בחיים הרגילים, הגדולים שלנו. אז אותו דבר, מעל המחסום הם כבר החיים האמיתיים, ואצלנו זה גן ילדים. אבל צריכים להתייחס לזה, ויש כזאת אמרה שמשחק זה דבר רציני, וזה באמת דבר רציני כי הוא בונה את האדם. 

לכן כשהוא שואל, איך לקשור אלינו כשאנחנו נמצאים לפני המחסום, אז לקשור פשוט מאוד. אנחנו צריכים למצוא את הדברים האלה גם בתוכנו, והם קיימים. ובהחלט לחפש בנו את ההבחנות האלו כשאני עכשיו נמצא באיזה תנאים עם הבורא, והמצב שלי עכשיו הוא נניח מצב טוב, במשהו. כי זה לא יכול להיות במאה אחוז שטוב גם בזה וגם בזה, בכל האופנים בקשר שלי עם הבורא. כלומר שהוא גם גדול בעיניי, אני גם מפחד ממנו, גם מודה לו, גם מוכן לתת לו, וגם זקוק שהוא ייתן לי וכן הלאה. אלא אפילו בדבר מסוים, בערוץ אחד מהרבה ערוצים, מ-620 ערוצים, שאני קשור אליו בכל איבר של הנשמה שלי, רק ערוץ אחד עכשיו אני מרגיש, אבל אם אני מרגיש טוב איתו, קשר טוב, אז כלפי הקשר הזה אני יכול להגיד שעכשיו אני רוצה לכרות איתו ברית, שהדבר הזה יישאר לעולם ועד, לא פחות מזה. ואני מבקש ממנו שהוא יעזור לי לשמור על זה, שהוא ישמור לי את זה. ואפילו שאהיה במצבים הגרועים ביותר, הוא יזכיר לי על הקשר הנוכחי הזה ויחדש לי אותו כל הזמן. ואני עכשיו עושה את זה לעתיד.

עכשיו השאלה, איך יכול להיות שאני שומר את זה לעתיד? האם אני יכול להבטיח את עצמי לעתיד? ודאי שלא. אלא הרצון הזה שלי להבטיח את עצמי לעתיד הוא כבר נותן לי את הכלי הבא, שאת הכלי הזה אני כאילו מכניס כמ"ן לתוך הבורא, לתוך מדרגה יותר עליונה, והיא שומרת לי אותו, את הכלי הזה, היא שומרת ומכינה לי את המילוי לכלי הזה, וכבר משם זה נשמר.

מה בכל זאת התנאים לברית בינינו, זאת אומרת, באילו תנאים אני חותם על הברית, ובאמת מסכים. מה אני צריך להגיד, סתם כמה מילים בעל פה, "תשמור עלי שיהיה בסדר כך שלא יהיה יותר גרוע"? במה החתימה שלי? מה אני צריך עכשיו לעשות כדי לחייב את הבורא לשמור בשבילי את היחס בינינו. מצידו הוא שומר להתייחס אליי תמיד טוב. איך לשמור עליי שאני אתייחס אליו תמיד טוב כמו שעכשיו באיזשהו ערוץ מין הערוצים שבקשר בינינו? איך אני יכול לעשות את זה?

שוב אנחנו אומרים, לעשות אפשר רק בדבר אחד, בהעלאת מ"ן, בחיסרון לעתיד, שאני מאוד מפחד שבעתיד אני יכול להתקלקל. מאיפה הפחד הזה יכול להיות, כרגיל אנחנו הולכים אחורה, ואיזה כלי צריך להיות מהפחד הזה. 

זאת אומרת, אני נפלתי הרבה פעמים וראיתי עד כמה אני סובל, עד כמה רע לי מזה שאני התנתקתי ממנו, ועכשיו הפחד הזה והייסורים האלו הם בנו לי את ההכנה למ"ן, להעלות בקשה כזאת, שרק אל תגרום לי להיפרד ממך, "אל תשליכני מלפניך ורוח קודשך אל תקח ממני". אם באמת יש לי את ההכנה הזאת מהייסורים הקודמים, אז המ"ן שלי הוא המ"ן הנכון. יכול להיות שאני סתם סובל ויכול להיות שאני בוכה כמו ילד קטן, אבל זו חייבת להיות בהחלט בקשה בוגרת שאני חותם בזה את הברית. בחתימה יש עוד הרבה תנאים, עוד נדבר על זה, זה לא פשוט.

אתם יודעים מתי מגיעים להסכם אפילו בעולם הזה, אחרי שנותנים מכות זה לזה ונכנסים בכל המצבים להרוס את השני, למחוק אותו. אחרי זה מחוסר ברירה של איזה צד שלישי מתחילים להתקרב, עד שמתחילים להגיע למשהו. קודם כל עושים את זה בחשאי, שלא יפריעו כל מיני הפרעות צדדיות כאלו שיכולות להיות כדי שלא יהיה בינינו הסכם. אז עושים את זה ככה בחשאי, זה נקרא "בהסתר" אצלנו, שאדם אפילו לא יודע שהוא כבר מוכן להסכם הזה, והוא הולך כך עוד בחושך. עד שבאמת מתגבשת בו החלטה שהוא חייב לחתום, אין ברירה, אז הוא בא ומבקש מצד השני. בקיצור, זו באמת דרך ארוכה.

זאת אומרת, הוא חייב לקחת את כל הסבל הקודם, לאסוף אותו, לא לאבד אותו. ואנחנו יודעים שתמיד המדרגות הקודמות הן נעלמות, נאבדות מאיתנו אם עוד לא הגענו להבחנות הסופיות שלהן. רק ההבחנה הסופית שנרשמת במלכות של כל מצב ומצב, רק היא מתקיימת ונשארת ונשמרת. כל יתר ההבחנות נמחקות כי הן עוד לא סופיות, עוד לא מוגמרות. 

ולכן אנחנו צריכים עוד ועוד להוסיף בעבודה, כל עוד לא נגמור את כל ההבחנות. גמרנו אותן, יש לנו הבחנה סופית שאני לא מסוגל לעשות שום דבר, אלא ההסכם זה הדבר הטוב ביותר. אצלנו בעולם שלנו אנחנו מגיעים להסכם מחוסר ברירה. עם הבורא אנחנו צריכים להגיע למצב שאני חותם הסכם לא מחוסר ברירה, אלא אין לי מצב יותר טוב מזה, איזה שלא יבוא. תיתן לי מה שאתה רוצה, אני לא מסכים במקום ההסכם הזה לקבל שום מצב אחר. ואז מגיעים להסכם.

אז המצבים האלו, כמו שהוא שואל, הם גם נמצאים אצלנו, גם מתקיימים אצלנו.

תלמיד: איך לקשור את עשיית הברית עם הקבוצה?

בקבוצה יש לנו בכלל תנאים מאוד טובים לזה, כי אנחנו בקבוצה יכולים קודם כל להיזהר אחד עם השני, ולשמור את הברית אחד עם השני, שאנחנו מתקיימים בקבוצה כדי להגיע לקשר עם הבורא.

האם זה טוב? האם זה לא מנתק אותי מהבורא כשאני מתעסק עם הקבוצה, עם החברים בברית בינינו? אם זו ברית שהיא בקשר לברית שלנו עם הבורא, אז היא תתקיים גם בקבוצה ותתקיים עם הבורא, וזה יהיה תומך בזה. אבל אם הברית שלנו בקבוצה היא לא בקשר עם הבורא, אז זה כמו שבעל הסולם אומר שרוסיה עשתה עוול גדול כשרצו לקשור ביניהם ברית, להיות אחד לשני טובים ובאהבה, אבל בלי שום קשר לבורא, לכן הם הרסו את עצמם. כלומר הברית הזאת לא יכולה להתקיים בגלל זה. לכן אנחנו צריכים גם את זה לקחת בחשבון. אבל אם עושים כך שמטיבים אחד לשני, רוצים ברית בינינו כדי שזה יחזק אותנו כלפי הבורא, שהוא המטרה לברית בינינו, אז זה יכול להתקיים וזה כוח אדיר שאין כמוהו בכלל כדי להתקדם.

תלמיד: אנחנו לומדים שהאדם חי בהווה, ולפחד מעתיד זה פחות מאמונה בבורא. מה זה אמונה בבורא?

הברית הזאת, שאני מבקש ממנו שהוא ישמור אותי מכל הרגעים הרעים ביותר שיבואו, מפני שאני בדקתי, אחרת זו לא תהיה בקשה נכונה, אז אחרי שבדקתי שהמצב הזה הוא הטוב ביותר מכל המצבים שהיו לי עד כה, ואני רוצה לפחות להישאר בגובהו, זה נקרא שאני חותם לעתיד. ברית לא חותמים להיום, חותמים אותה לעתיד, כשיבואו זמנים יותר גרועים. והאמונה בבורא היא דווקא בזה שהוא ישמור את הברית, שאני מאמין לו שהוא מסוגל לשמור את הברית.

יש לי בברית הזאת גם הכרה ביכולת שלו, ברצון הטוב שלו, באמונה שלו בי, בנאמנות שלו אליי, וזה סך הכול נקראת האמונה. אמונה היא הרגשת הבורא. במידה שאני מרגיש אותו כגדול, כנאמן, כאוהב, כטוב ומיטיב, במידה הזאת אני הולך לקשור איתו ברית לעתיד ואני מוסר את עצמי בזה אליו, לא רק לעכשיו אלא גם לעתיד. אני הרי אומר "אתה תשמור עלינו, ואני מוסר את עצמי בידיים שלך". זו נקראת באמת "אמונה שלמה", שהיא תוצאה מאמונה שנקראת "אמונה רגילה", שאני מרגיש אותו כגדול, כנצחי, וכטוב ומיטיב אליי.

תלמיד: איך יודעים שהבורא קיבל את ההתחייבות שלנו, וגם איך יודעים שהבורא התחייב לנו?

לפני שאנחנו בעולם הרוחני יכולים לקבוע את המצב שהבורא הוא טוב ומיטיב ורוצה בנו ומחכה לנו, לפני שאנחנו מגיעים למצב שאנחנו מרגישים אותו כפרטנר, אז אין לנו עם מה לחתום ברית, זה ברור. זאת אומרת, "דע את ה' אלוקיך ועבדהו" זה התנאי הראשון, לא יכול להיות פחות מזה.

ושוב אני אומר. מה ההבדל בין כל היחסים האלו לברית? שאת הברית אני עושה לעתיד לא לעכשיו. וכל המדרגה שלי עכשיו, עד כל העומק שלה בתוך הכלי שלי ובתוך הרצון שלו במצב הנוכחי, היא ברורה לי. גם את הכלים וגם את האורות ואת כל הנסיבות לזה, את כל הדברים האלו בדקתי, ראיתי, השגתי והבנתי, וזה נמצא אצלי עכשיו כבסיס לקבוע משהו לעתיד. בלי זה אין תנאים לברית, בלי זה אני לא רציני כשאני ניגש אליו ואומר "אתה יודע, שמור עליי", איך אני יכול להגיד את זה? כל הדברים שיש לי עכשיו אני צריך קודם להיות בטוח שזה כך. אצלנו בעולם הזה זה יכול להיות, ואתה רואה מה ההסכמים שלנו שווים.

תלמיד: מה זה המצב שאתה מדבר עליו, שהוא המצב הכי טוב שיכול להיות באותה מדרגה, שלא רוצים בשום אופן פחות מזה?

המצב הכי טוב שיכול להיות באותה מדרגה שאני נמצא, חייב להיות שהמצב שהגעתי אליו עכשיו עם הבורא אני רוצה שלא יהיה פחות ממנו, אלא מצב קבוע. מה זה פחות ממנו? פחות ממנו, הכוונה שאני דורש קטנות, שלפחות זה מה שיהיה. גדלות, אם תבוא אז תבוא, אבל אני דואג תמיד לקטנות, להישאר לפחות במדרגה הזאת. המצב הקבוע זה כמו אצילות, שלומדים תכונות ממנו. אומנם עולה ויורד, אבל בעולה ויורד הוא יורד עד המצב הקבוע שלו ולא פחות. 

תלמיד: אבל יש הרגשה כביכול שבכל מדרגה רוחנית כורתים עוד ועוד בריתות.

בכל מדרגה יש ברית, ויש עוד הרבה בריתות בכל מיני ערוצים אחרים כפי שאמרתי. הרגשתי עכשיו אותך כגדול, בדקתי את זה, ראיתי את זה, ספגתי את זה, אני רוצה שההבחנה הזאת תישאר אצלי לעולם ועד, לפחות ככה, אל תיקח את זה ממני. אל תיקח ממני עכשיו לא את הכרת הגדול, אלא הנורא. חסד, גבורה, תפארת, זה לא חשוב איך נקרא לזה, או נקרא לזה במילים אחרות לפי הרגשות שלנו. אבל אני רוצה שזה יישאר.

זאת אומרת, קביעת כל הבחנה והבחנה שאני משיג בבורא, אני חותם אחרי שבדקתי, כי זו עבודה בתוך ההבחנה הזאת, אבל אחרי שהבחנתי ובדקתי את כל הסיבות, היכולת ואת כל הקשרים ביני לבינו בהבחנה הזאת, אני מבקש ממנו להישאר בזה לפחות כך.

מה זה נקרא "לחתום ברית"? האם אני יודע אם לחתום או לא לחתום, ואני נזכר שעוד מעט אנחנו צריכים לחתום על ברית? האם מביאים אותי בשתי הידיים לזה? אלא כשאני בודק את כל הדברים, מטבע הדברים הכול מתגלגל כך שאני מגיע למצב שנקרא "כריתת ברית".

זה לא שאני נזכר לפי הספרים או נזכר מהשכל שלי שפעם שמעתי בשיעור הבוקר שכך צריך לעשות. אלא ברוחניות הכול הוא קודם ונמשך, סיבה ומסובב, ואז אני מגיע בין המצבים למצב שנקרא כריתת ברית. אחרי שבדקתי את כל הדברים וראיתי שלא יכול להיות יותר טוב מזה, ואחרי שפחדתי שיכול להיות יותר גרוע מזה, אני מגיע למצב שאני מבקש ממנו שישמור לי את זה לעתיד וזו תהיה כריתת ברית.

תלמיד: האם לא יכול להיות שאדם חותם ברית "אל תיקח לי את זה שגיליתי אותך כנורא", ואחרי שבוע, שבועיים הוא מגלה עומק יותר גדול? 

כשהבורא מגלה לך עומק יותר גדול אחרי שבוע שבועיים, והייתי אומר אחרי שנייה, אפילו לא שתי שניות, אז אתה במצב אחר, וברוחניות אין הבדל בין עוד שנייה לעוד 100 שנה. אם זה המצב הבא, אז בו קורים אותם הדברים מאפס עד 100% שקרו במדרגה הקודמת. והלוואי שיקרה בעוד רגע הדבר הזה ולא בעוד 100 שנה. כי ההבדל הגשמי ביניהם בשנים, ברוחניות הוא אפס. אז למה לחיות כאן 100 שנה כדי להגיע למצב הרוחני הבא? תגיע אליו ברגע הסמוך למצב הקודם. 

תלמיד: אז אצלנו לקיים את ההסכם והברית בשפת הספירות, ההסכם יכול להיות מסך, וברית זה יכול להיות מחיצה שמפרידה בין מדרגה למדרגה?

אתה שואל כך, תספר לנו בבקשה על הברית בספירות, זיווגים, אורות נכנסים, יוצאים, מה קורה כאן. אז הייתי אומר שברית זה התנאי הסופי בכל מדרגה, שרק אחרי התנאי הזה אתה נכנס לקשר עם הבורא לזיווג דהכאה. 

זה כמו שאתה אומר, וזה אולי לא יפה להגיד, אבל הרב'ה אמר את זה כי זו דוגמה מאוד בולטת לעינינו. כשבעולם שלנו אתה נגיד אומר לאשתך, "אני אוהב אותך עד סוף החיים, רק חמש דקות לפעמים יהיה לי הפסקה ממך". ככה, משהו כזה. אז זה לא נקרא ברית, זה מוחק את כל הקשר, נכון? חמש דקות ל-100 שנה, אם אתה אומר עכשיו מראש שיכול להיות דבר כזה מצדך, אז לא 100 שנה ולא לעולם ועד, זה לא שווה, לא שייך, נכון?

זאת אומרת, זיווג דהכאה, זה קשר עם הבורא אפילו בעולם הזה. אבל עוד יותר עם הבורא, הוא חייב להיות מצדך רוחני. ורוחני זה נקרא נצחי, שמתקיים לעולם ועד ולא יכול להיות פחות מזה מצדך אף פעם. זאת אומרת, לכרות ברית זה תנאי שבלעדיו אין זיווג דהכאה. בלעדיו אתה לא נכנס לקשר עם הבורא, לזיווג, לייחוד, רק אחרי זה עושים זיווג דהכאה. 

תלמיד: זה תנאי של כוונה פנימית?

זה תנאי פנימי שלך ואם אתה מוכן לזה, אז אתה ניגש לזיווג דהכאה והוא מתקיים, לפני זה הוא לא מתקיים, פשוט מאוד. כי הבורא ובכלל ברוחניות, כל מדרגה היא מדרגה שמתקיימת לאינסוף, במידה שלה הקטנה. אחר כך כל המדרגות האלו בגמר התיקון נאספות יחד ויש לנו אינסוף כללי. אבל כל מדרגה ומדרגה היא אינסופית, זאת אומרת זה חלק מהאינסוף במידה מסוימת.

לכן ברית כורתים בכל מדרגה, ובלי ברית אין קשר. זאת אומרת אין זיווג דהכאה, אין השגת המדרגה בעצמה, זה התיקון האחרון שבמדרגה לפני זיווג דהכאה, תיקון אחרון על הכלי.

תלמיד: "עד שמעיד יודע תעלומות", זה אותו דבר?

"עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לכסלו עוד", נכון, כן. זה בדיוק. זה נקרא כריתת ברית. 

תלמיד: מתי ברית מתקיימת באופן אבסולוטי, למשל רב וקבוצה, שאתה אומר כאילו אם כך וכך אני אהיה איתכם.

תראו איך ברית בעולם שלנו. יש ברית בין אנשים גדולים, והברית מאיפה היא מתחילה? מתינוק, אם אתה תהיה כמו תינוק שמוסר את עצמך לידי העליון שזה נקרא לאבא ואימא, שהם יכולים לעשות איתך מה שהם רוצים, בהכרתך, בהשגתך המלאה, ממש במסירת נפש אליהם. 

מסירתך או מסירת נפש זה אותו דבר, כי מה אתה מוסר להם? את הנשמה. במסירת הנפש שלך, הכלי שלך אליהם, שהם יעשו את כל תיקון שצריכים להתקדמות, לא חשוב איזה, אתה מוכן לזה ובתנאי הזה הם מתחילים לעשות לך ברית, ברית מילה זה התחלה, ואחר כך יש התפתחות שאתה מגיע לזה שאתה עושה ברית בעצמך עם הבורא. ואחר כך כשאתה גדול אתה עושה ברית למדרגה יותר קטנה.

 

תלמיד: ברית בין רב לקבוצה. היום אתה אומר, תהיו ככה ואז אני רב שלכם, לא תהיו ככה אני לא צריך אתכם אני הולך. אז איפה יש כאן בסיס של ברית?

בקשר בינינו, רב וקבוצה זה שתי מדרגות, רב זו מדרגה יותר עליונה והקבוצה היא תחתיו. הברית יכולה להיות גם בתנאים שמבינים שהם תנאים הדדיים. זה יכול להיות ובוודאי כשאנחנו לא נמצאים עדיין בתיקונים אחד עם השני. אבל במה שאנחנו נמצאים, בזה אנחנו רוצים לשמור על המצב הזה שלא יהיה פחות ממנו.

תלמיד: האם ברית בינינו היא דבר אבסולוטי? 

ברית אבסולוטית לא יכולה להיות בינינו. אנחנו נמצאים בתכונות לא מתוקנות, לא אתה ולא אני. אומנם אני רב ואתה תלמיד, או אני רב ואתם קבוצה, אבל גם אני משתנה כל הזמן נגיד. למה אני אומר נגיד? מפני שאני רוצה שתפנו לבורא בסופו של דבר עם הברית ולא אליי. יוצא שאני משתנה כל הזמן ואתם משתנים כל הזמן, אז בהתאם לזה שאנחנו רוצים להיות קשורים לבורא, גם אתם וגם אני, קשורים אליו, הוא האטלון, הסטנדרט, במה שיש לי דומה לו ובמה שיש לכם דומה לו, בזה אנחנו רוצים שיהיה קשר בינינו.

זה כמו בין העמים ברוסיה שלא עשו את זה כלפי הבורא. הם היו צריכים לבחור, שכל המצבים שמתקיימים צריכים להיות רק אם יש בינינו בורא, רק אם זה מביא אותנו לקשר אליו. ואם הוא נעלם מהקשר בינינו, מהברית בינינו, אז הברית לא קיימת. זה תנאי אחד ויחידי שהברית לא תתקיים, אין יותר תנאים.

אותו דבר בינינו, הקשר בינינו יכול להיות רק בתנאי שיש לנו מטרה להגיע לקשר אליו בלבד. אם הוא נעלם מהקשר בינינו, אז אנחנו רחוקים ואין בינינו שום דבר. ואנחנו רוצים שכך זה יהיה, שלא יישאר קשר בינינו מסיבה אחרת שלא קשורה למטרה, שלא קשורה אליו. נוכחות הבורא בברית בינינו זה התנאי הראשון והאחרון, לא יותר ולא פחות, לא צריכים אחרת. ואם יש תנאים אחרים בקשר בין תלמיד לרב, אז זה לא קשר טהור. את זה אנחנו צריכים לשמור גם מצד הרב וגם מצד התלמידים, אחרת חבל על היגיעה, על המאמצים, אם זה לא בזה.

תלמיד: האם אחרי דבקות בא הפרוד?

אחרי הדבקות בדרגה הנוכחית בא מצב חדש. המצב החדש הזה הוא בא על פני המצב הקודם, כאשר משתנים היוצרות, התנאים הגולמיים. לא שקודם לא לקחנו אותם בחשבון, לא ידענו או כן ידענו, אלא זה לגמרי לגמרי מצב חדש. במה? המצב החדש הוא שאני זה לא אני ואתה זה לא אתה, אלא שנינו משהו אחר לגמרי. במדרגה הבאה אני זה משהו חדש, אתה גם משהו אחר. הבורא הוא בורא אחר, הנברא הוא נברא אחר, התנאים ודאי אחרים והכול חדש. מה נשאר לי מהמצב הקודם? רק סיבה למצב הבא, רק סיבה שיקרה המצב הבא. ובמצב הבא הכול מחדש, מאפס עד 100%, המדרגה כולה חדשה.

לא שאני הולך להפר את הברית הקודמת, אלא פשוט מתחילים מאפס. והמצב הקודם הוא נכנס כתנאי שעכשיו יקרה לי המצב הבא. אבל המצב הבא הוא יכול להיות רע מאוד, וגרוע ודאי יותר בשלילה שלו מהמצבים הקודמים, אבל זה לא נכנס כהפרת ההסכם הקודם. על פני ההסכם הקודם אתה נכנס עכשיו אפילו לקליפות ומרגיש רצונות נוראיים בך כלפי הבורא, שאתה רוצה לשלוט בו, למחוק ולמרוד בו, אבל זה דווקא בגלל שרכשת את ההסכם הקודם, ומהפער ביניהם אתה מרגיש כך. 

אתם לא נותנים לי מספיק הבחנות כדי שאני אדבר, אני עוד לא יכול להגיד, אז עוד חצי שנה, שנה, תלוי בכם. אין לי בירור, סתם מילים אני לא רוצה להוציא. על ברית יחסית ביררנו היום משהו. אני לא יכול להסביר איך מדרגה קטנה עובדת במדרגה הגדולה בצורת השלילה, אין מילים.

תלמיד: האם זיווג דהכאה זה מצב שבו עומדים כנגד הבורא?

זיווג דהכאה חס ושלום שהוא כנגד הבורא, זיווג דהכאה זה אחרי שאנחנו שומרים את הברית. זה לא כנגד הבורא, זה כנגד הטבע העצמי.

עם מי אני נמצא במכה? אני נמצא במכה עם הרצון לקבל שלי, ואז אני נכנס לקשר עימו, עם הבורא. למה אני מכה באור העליון? אני מכה באור העליון כי הוא רוצה לפרוץ לתוך גבולי, לתוך הרצון לקבל שלי, רוצה כביכול להיכנס אליי, לתוכי ללא שום תנאי, אפילו בעל מנת לקבל, נגד זה אני בהכאה. אני בהכאה נגד הכוונה שלי על מנת לקבל שנמצאת בפנים, ואז אני עושה זיווג על ידי הכוונה שלי בעל מנת להשפיע. אני לא מכה באור העליון, באור אני בכלל לא יכול להכות, אני יכול לתת מכה רק לעצמי, רק לרצון לקבל שלי.

תלמיד: אנחנו אומרים שהברית היא רק בסוף המדרגה, אבל בן אדם לא יודע איפה סוף המדרגה.

ודאי שאדם לא יודע איפה סוף המדרגה, וזה לא חשוב אם הוא יודע או לא יודע. כל הסיבה והמסובב בסופו של דבר יביאו אותו למצב שנקרא חתימת ברית, חתימת הסכם. הוא לא צריך מראש לדעת שבעוד כמה מצבים הוא ניגש לחתום את הברית, לכרות ברית, הוא לא יודע. אנחנו לא הולכים ברוחניות כך שיודעים קדימה מה הן כל המדרגות, אלא מצב מוליד מצב.

תלמיד: איך אנחנו יכולים לדעת באיזה מקומות אנחנו יכולים להתייחד עם הבורא?

באיזה מקומות, כלומר באיזה תכונות אנחנו יכולים להתייחד עם הבורא. כמו שאמרתי, אם קבעתי עכשיו שהוא גדול, ובדקתי שההכרה שלי בזה שהוא גדול היא הכרה טובה מאוד, ואני לא רוצה שהיא אף פעם תהיה פחות מזה, אז במקום הזה אני רוצה להיות איתו בקשר. אחר כך במקום אחר להיות איתו בברית ובעוד במקום, מקום הכוונה תכונות, עד שכל השטח שלי נכנס לתוך השטח שלו ואנחנו בזה דבוקים. 

תלמיד: מה יש לנו דומה לבורא שאנחנו נכרות ברית עימו?

דבר משותף עם הבורא זה השפעה הדדית, אין יותר. מצדו זו רק השפעה, לכן גם מצדנו. איפה שתהיה בנו השפעה אליו.

תלמיד: האם אפשר להגיד שאחרי כל מצב של כריתת ברית יש מצב של רצון להפר את הברית?

אחרי כריתת ברית לא יכול להיות רצון להפר את הברית, המצב הזה כבר נשמר לעולם ועד. מפני שאם זו באמת כריתת ברית, אז ברוחניות כל דבר שמתקיים הוא כבר מתקיים הלאה, הבורא שומר את זה. זאת אומרת האור העליון כבר נמצא במדרגה הזאת ומקיים אותה. אף פעם לא יכול להיות פחות מזה, מעלים בקודש ולא מורידים בקודש, זאת אומרת לא יכול להיות. אלא ההפרה יכולה להיראות הפרה כשאתה נופל עוד יותר עמוק כשאתה עולה למדרגה הבאה, ואז בשמאל אתה נופל יותר עמוק מקודם, אבל זה לא נקרא הפרה.

שוב אני אומר, מכאן והלאה אין לי מילים להסביר, אתם עוד לא מוכנים לזה. אני מרגיש ממש שכאן נעלמות המילים. חסר כלי קליטה. כי אני בכל זאת מדבר לפי חיסרון שאני מרגיש.

(סוף השיעור)