שיעור בוקר 09.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 14.11.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/GyywwMAB?c=eeOL7Jxo&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

עמ' מ"א, אות ה'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', עמוד מ"א, טור א', דבר המתחיל "עתה תבין".

"עתה תבין היטב, את דבר הרשימות, שנשארו בעשר הספירות דעגולים, אחר הצמצום והסתלקות כל השלימות והמילואים, שהיו בד' הבחינות הללו שנקראות עשרה עגולים. שפירושן של הרשימות הללו הוא, ש"נתרשמו" ונחקקו בהם היטב, כל מיני הרצונות, שהיו מלאים מהם בהיותם בא"ס ועתה נאבדו מהם, ונשארו ע"כ, בהכרח, תאבים ומשתוקקים לכל אותם המילויים והשלימות, שהיה להם וזהו המכונה בשם רשימות.

וזהו שאמרנו לעיל, שלא יצוייר שום גילוי רצון של איזו מהות, הן בעולמות העליונים והן בעולם הגשמי, שלא יהיה מושרש בעשר ספירות דעגולים ההם. באופן, שיש ב' שרשים המוקדמים למציאות של כל העולמות שמאחר הצמצום: האחד הוא, כשכל רצון כבר מצוי מושלם בכל תפארתו ומלואו, וזוהי המציאות שהוא קיים בא"ס ב"ה. והשני הוא, כשכל הרצונות עומדים ריקים לגמרי מהמילוי המיוחס להם מקודם מא"ס, והוא נקרא עולם הצמצום. וכל הכלים והחומר של הבריות נמשכים מעולם הצמצום, דהיינו ודאי, רק כלים ריקנים, ורצונות שאבדו את מילואיהם כנ"ל. וכל המילויים לאותם הרצונות, נמשכים מא"ס ב"ה. וזכור היטב ב' הידיעות הללו, שהן מהנחוצות ביותר, לזכרן בהמשך העסק בחכמה הזאת."

קריין: אות צ' למעלה מתייחס למילים "ונמשך מעט וחזר להתעגל". בטור ב' בעמוד מ"א, אות צ'.

"צ) אל תטעה לפרש, שנמשך במקום ושטח ח"ו, אלא כל דבר ההולך ומתעבה מכונה המהלך הזה בשם המשכה, ממעלה למטה, כי הזך נבחן שהוא למעלה. והעב נבחן שהוא למטה. וזה משוער בקרבת הצורה לבחינה ד', כי כל הקרוב ביותר אל בחינה ד', נבחן לעבה יותר, וכל הרחוק ממנה נבחן לזך יותר. "ונמשך מעט", פירושו, שהלך ונתעבה מעט. והמלה "נמשך" סובבת על אור הקו."

הכול נעשה בתוך הכלי, הכול קורה בתוך הכלי. התגלות הרצונות מזך לעב נקראת "התפשטות האור בתוך הכלי". כי הרצונות שמתגלים, מתגלים בהם תכונות ההשפעה, ואז כאילו האור נכנס לתוך הכלי ומתגלה. וההפך, אם הכלי מרגיש את תוספת העביות שבו, אז בהתאם לזה הוא נמצא בהדרגה פחות ופחות בהשתוות הצורה עם האור, זה נקרא שהאור יוצא מהכלי.

זה נניח כמו הכרה שבתוך האדם, אני יותר ויותר נמצא בהכרה, ואחר כך אני נרדם ונרדם עד שאני יוצא מהכרה. לא מדובר שהעולם משתנה, אלא העולם נמצא בתוך האדם והוא המשתנה בהתאם לכלים שמתפתחים או מתהווים ואז נסגרים.

קריין: אנחנו בעמוד מ"א, טור ב' "וענין".

"וענין ההמשכה הזו הוא, כי בכל ספירה וספירה נמצאות עשר ספירות, שזה נבחן הן בספירה של ע"ס דעגולים, והן בספירה של ע"ס דיושר. וכשיצאו עשר הספירות של ספירת הכתר, יצא מתחילה הקו בבחינת ג' הספירות הראשונות שלו, שנקרא הראש דכתר דיושר, והארתו התפשטה לספירת הכתר דעגולים, הכולל ג"כ עשר ספירות, כנ"ל. ועשר ספירות אלו דכתר של העגולים, מסבבות רק את ג' הספירות הראשונות של ע"ס דכתר של הקו. ואחר זה, דהיינו אחר שנשלמו ע"ס דכתר דעגולים לגמרי, אז "נתפשט עוד הקו" הזה "ונמשך מעט", כלומר, שהוציא את ז' הספירות התחתונות שלו להשלים את הכתר בע"ס דיושר, באופן, שז' ספירות תחתונות אלו של הכתר דקו, נמשכו למטה, כלומר שנתעבו ביותר מכל ע"ס דכתר של העגולים, וע"כ על ז"ס תחתונות אלו, אין סובבות עוד שום בחינות עגולים, להיות העגולים עליונים מהן, כלומר זכים מהן. וכבר ידעת שהעליון מחברו, פירושו, זך מחברו.

וטעם הדבר תבין על פי המתבאר לעיל (אות ל'), שהספירות דעגולים קודמות וחשובות הרבה מהספירות שבקו, משום שאין בעגולים בחינת מסך כלל. והנה המסך הזה הנמצא בספירות הקו, עומד באמצעה של הספירה, דהיינו בבחינה האחרונה שבראש הספירה, כלומר בבחינה האחרונה שבג' הספירות הראשונות דע"ס דיושר, שנמצאות בכל ספירה וספירה דיושר, כנ"ל, שנקראות ג"כ הראש דאותה ספירה. באופן, שמה שאמרנו, שהמסך נכלל בספירות הקו, הרי זה בז' הספירות התחתונות דכל ספירה, הנמצאות למטה מהמסך, מה שאין כן בג' הראשונות של הספירה, שנקרא ראש, אין בהן עוד מבחינת מסך, שהרי נמצאות למעלה מהמסך. וע"כ ג' ראשונות אלו, דומות לגמרי לכל עשר הספירות דעגולים, כי אלו ואלו אין בהן עוד מבחינת מסך, וע"כ הן עומדות בבחי' אחת, ונבחן שע"ס דכל ספירה של העגולים מסבבות את ג' הראשונות דכל ספירה של הקו. אמנם ז' הספירות התחתונות של כל ספירה של הקו, הנמצאות כבר למטה מהמסך, והמסך כבר נכלל בהן, הן גרועות הרבה מבחינת העגולים ונודע, שכל הגרוע מחברו נבחן שהוא למטה מחברו, ע"כ הן נבחנות שנמצאות למטה מכל ע"ס דעגולים, ואין שום בחינה של עגולים יכולה להמצא במקום ז' ספירות אלו, להיות העגולים חשובים ומעולים מהן, כמבואר.

והנה נתבאר היטב, שיש מקום פנוי בין כל ספירה וספירה דעגולים, כמידת ז' ספירות של הספירה דיושר הנמצאות שם, כי כל ע"ס דעגולים של הספירה דכתר, מסבבות רק על ג' ספירות ראשונות דכתר של הקו, אמנם ז' הספירות התחתונות דכתר הקו, נמשכות למטה מכל ע"ס דכתר העגולים. ואחר שנסתיימו ז"ס דכתר הללו של הקו, מתחילות לצאת ג"ס ראשונות של ספירת החכמה של הקו שעליהן מסבבות כל ע"ס דספירת חכמה דעגולים. הרי, שבין בחינה אחרונה של הכתר דעגולים, עד בחינה ראשונה של החכמה דעגולים, יש מקום פנוי ביניהן, שבמקום הזה נמצאות ז' הספירות התחתונות מהכתר של הקו, שאין בחינות עגולים סובבות עליהן. ועד"ז, בין חכמה לבינה, וכל הספירות."

יש כלי אחד עשר ספירות. ג"ר דיושר שווה לעשר ספירות דעגולים, וז"ת דיושר פנוי מעגולים. זה מבנה אחד, כמו תא אחד( ראו שרטוט מס' 1).

שרטוט מס' 1

כשאנחנו מדברים על הקשר בין הספירות, אז אנחנו חייבים לצייר את זה כבר לא כתא אחד, אלא כתר, חכמה, בינה דיושר זה ג"ר, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות זה ז"ת, והכול זה כתר. בג"ר יש לנו עשר ספירות דעגולי כתר, הפסק, ושוב יש לנו בדרגה כתר, חכמה, בינה שזה ג"ר, וז"ת מחסד עד מלכות, שהכול זה חכמה (ראו שרטוט מס' 2(.

גם בג"ר דחכמה יש עגולים, עשר ספירות דעגולי חכמה, וז"ת פנוי. ואחר כך שוב יש ג"ר וז"ת שבבינה. בג"ר דבינה יש עשר ספירות דעגולי בינה, וז"ת פנוי. כך זה הקשר. כי רק בג"ר יש לנו השוואה בין ספירות דיושר וספירות דעיגולים, כי בג"ר אין לנו הגבלה, המסך עומד אחרי ג"ר, בז"ת.

שרטוט מס' 2

תלמיד: מה הפירוש שהסתיימו כל הספירות דעגולים?

כל הספירות דעגולים שמסתיימות הן מסתיימות בנקודה המרכזית של האין סוף. יושר אלה אותם העיגולים שאנחנו רוצים למלא על ידי הכוונה שלנו. הבטן שלי בטן עגולה, אבל אני אוכל רק בתנאי שאני מהנה לבעל הבית, ולכן צורת המילוי נקראת יושר. הכלי נשאר כלי אין סוף, הוא עגול.

תלמיד: האם את הכלים דעגולים ממלאים מהכלים דיושר רק דרך הג"ר של הכלים דיושר? ומה עם חסד, גבורה, תפארת?

ממלאים אותם מכל עשר הספירות, אבל מאיפה ממלאים אותם? רק ממקום שיש להם קשר עם עשר הספירות דיושר, מג"ר. אחרת אין קשר בין העגולים דיושר, רק בג"ר. פעולת המילוי באה דווקא מז"ת. בג"ר עושים זיווג דהכאה, מקבלים את האור בפנים, וכמה שקיבלנו אור בפנים בז"ת זה ממלא את העיגולים. יש מקום שבו עושים פעולה, ויש מקום שנמצא בהשתוות, בחיבור, ודרכו יש קשר ומילוי (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: האם מילוי מרגישים רק בחסד, גבורה, תפארת עד המלכות?

לא. מילוי דיושר מרגישים ביושר. מאיפה מתמלאים העיגולים? מהג"ר, מראש הפרצוף.

אני מזהיר שוב, זה לא חשוב שתבינו את זה בדיוק או לא, רק לא להתבלבל. אין פעמיים, שלוש כלים מאין סוף, אין סוף זה כלי שיש בו רק עיגולים, שום דבר חוץ מזה. אלא אנחנו עשינו צמצום א' והחלטנו על ידי מסך עכשיו למלאות את האין סוף, על ידי מה? צינור, שזה נקרא קו אם זה עם האור יחד, בתנאים של השוואת הצורה

אור אין סוף הסובב הוא נמצא למעלה מחוץ לעיגולים. איך אנחנו נמלא את העיגולים? על ידי הקו. אנחנו פותחים מקום שהאור יכול להיכנס ולמלא את העיגולים. המקום הזה שאנחנו כל הזמן פותחים בכלים דעיגולים הוא נקרא 'קו', הוא נקרא "עשר ספירות דיושר'( ראו שרטוט מס' 3).

כך אנחנו עושים ביחס שלנו, רק נותנים להיכנס. זה אותו מקום רק עכשיו אנחנו נותנים להיכנס בו, ולא סתם שהכול פתוח, אלא לפי מידה ומשקל, לפי הקצבה שהוא אומר. לכן זה נקרא 'קו'. רק כלפי האדם הכלים האלו דקו קיימים.

שרטוט מס' 3

תלמיד: אנחנו מבינים את העניין של העיגולים, כי אנחנו אומרים על עיגול שהוא בלי הבחנה של מעלה ומטה, וברגע שיש קו יש הבחנה של מעלה ומטה. אז למה אנחנו לא אומרים שאנחנו משנים את הכלי אלא אותו כלי נשאר?

הכלי נשאר אותו כלי, רק המילוי שלו נעשה לא שלם אלא בצורה ובמידה שבקו. בגמר התיקון המילוי יהיה שווה, כמו בעיגולים לפני צמצום א'.

אין לנו ברירה, יש לי רצון לכל חמש המנות שעומדות על השולחן, אבל אני עושה צמצום ומחליט, מהמנה הזאת אני אקח עשרה גרם, עשרים גרם, שלושים גרם, זה מה שאני לוקח כדי לעשות טובה לבעל הבית. אני ממלא את אותו כלי, אבל אני ממלא אותו רק במידה, הוא עטוף אצלי בכוונה על מנת להשפיע. הכלי נשאר אותו כלי, אנחנו לא יכולים לשנות כלים, היחס שלנו אליהם נקרא קו.

תלמיד: אז למה אנחנו אומרים שאחרי צמצום א' הכלי נעשה מסך ואור חוזר?

כי חיסרון מן הסתם מפסיק להיות כלי, הוא מפסיק להיות נושא, הוא כבר לא עובד. אנחנו משתמשים ברצון רק כדי לחזק את המסך והכוונה. הכלי לא יכול לקבל אם התענוג לא מלובש בכוונה.

תלמיד: מה זה משנה? כי עכשיו יש בו הבחנה של מעלה מטה.

הרצון נשאר אותו רצון, הרצון לא משתנה, הוא נברא, אי אפשר לשנות אותו, אני לא יכול לשנות רצונות. האור ברא את הרצון, האור עומד מול הרצונות האלה ומחזיק אותם והוא לא משתנה. אני מוסיף לכל פעולת האורות והכלים, זה כנגד זה, כוונה.

תלמיד: הרצון נשאר אותו דבר, אבל עכשיו הרצון הוא כבר לא הכלי.

השתנה התנאי למילוי הרצון. תגיד שזה כלי חדש, מה זה "כלי חדש"? הרצון הוא אותו רצון, רק סיבה ואמצעי, איך אני עובד עם זה, זה חדש.

תלמיד: זה לא נקרא כלי חדש?

תקרא לזה כלים חדשים. אנחנו קוראים לזה ככה, אבל אני רוצה להדגיש שאין פה שום דבר חוץ מתוספת מהנברא שרוצה בצורה כזאת לעשות מילוי. אומרים כלים חדשים, נכון. אבל העיגולים נשארים אותם עיגולים, ממלאים אותם. העיגולים מהווים לי את רצון הבורא, מה הוא רוצה ממני? שאני אמלא אותם, שאני אקבל.

תלמיד: בראש של כל מדרגה אנחנו אומרים שיש רק חשבון, אין ממש שימוש בעביות. איך ראש של כל ספירה, כמו שמתואר פה ביושר, ממלא את העיגולים? במה הוא ממלא את העיגולים?

בהשתוות הצורה. הוא לא ממלא, המסך ממלא את העיגולים.

תלמיד: איזו תוספת הוא מביא לעיגולים?

השתוות הצורה. אני צריך לתת למישהו איזו מתנה, אני בעצמי לא מסוגל את זה לעשות, הוא לא יקבל ממני, אז אני אעשה את זה דרכך. אז אני עושה, ואתה בהשתוות הצורה עימו מבצע. תתארו לעצמכם שבכל ספירה, ספירה פרטית, ופרטית דפרטית עד אין סוף, זה אותו המבנה.

תלמיד: האם קו זה אומר איכות המילוי, ובגמר התיקון קו שווה עיגול?

כן. בגמר התיקון כל העיגולים יתמלאו על ידי יושר. המסך יהיה שווה, המסך ישלוט על כל העיגולים. העיגולים לא ישתנו, הם יהיו בשווה בהשוואה אחת, לא יהיה מעלה, מטה, שום דבר, עד כדי כך המסך יהיה שלם.

בינתיים עד גמר התיקון, יש לנו עבודה בקו. בגמר התיקון הקו יתרחב עד שיכסה את כל העיגולים. קו זה נקרא ברז שאני יושב עליו. יש לי מיכל, אין סוף, אני מגיע למיכל הזה עם הצינור ועם הברז, וממלא אותו כל פעם לפי כמה שאני יכול על מנת להשפיע.

תלמיד: האם מלכות דאין סוף היא גם עיגול וגם קו בו זמנית, ככה זה פועל שם? יש השפעה משני הצדדים שמגיעים לגמר תיקון, זה פועל כאחד.

מה שנעשה באין סוף זה נעשה מצד הבורא, והעיגולים כולם זה רצון הבורא, זה נתון ממנו. מה שעושה הקו זה בא מצד הנברא. מידת הקו זו מידת השתוות הנברא עם הבורא. אל תסתכלו על הכלים עצמם הם לא פונקציה. מה זה כלים, מה זה מילוי, מה זה המנות האלה שנמצאות ביני ובין הבורא על השולחן? היחס הוא העיקר.

תלמיד: אות ק' קטנה מתייחסת למילים "ונעשה עגול ב' תוך עגול הא'" אחנו בעמוד מ"ב טור ב' אות ק' קטנה.

"ק) וצריכים להזהר כאן מאד, שלא להתבלבל בתיאורים הדמיוניים של שטח ומקום ביושר ועגול, הנופלים לרעיון מתוך מרוצת הלשון, ותזכור בכל ההמשך הזה, שההארה הישרה, פירושה, שהאור בא בכלים, שיש בהם מסך על בחי"ד, וההארה המתעגלת, פירושה שהאור בא בכלים שאין בהם מסך על בחינה ד'. אמנם תזכור, שאע"פ, שאין בכלים דעגולים שום מסך על בחינה ד', עם כל זה, אין בחינה ד' משם, יכולה לקבל שום הארה אחר הצמצום הא', מטעם, שאת כל האור הנמצא בעגולים, מוכרחים לקבל מהארת הקו, שהוא הארה ישרה (כנ"ל אות ל'), ואור הקו אינו מאיר בבחינה ד' כל עיקר, להיותו נמשך מכח מסך, כמבואר. באופן, שחסרון האור בבחינה ד' של העגולים, אינו מחמת הכלים, שהרי אין בהם שום מסך, אלא מחמת צמצום א' השורה עליהם, וכיון שהצמצום הא' אינו נבחן לחסרון (עי' לה"ת ח"א פ"ג), ע"כ כל ד' הבחינות דכלים דעגולים שוות במעלתן, בלי הפרש כלל של קטן וגדול (כנ"ל בח"א אות ל'), וכל החושך שיש בבחינה ד', הוא מחמת האור המקובל מהקו, שאינו מאיר שם כמבואר."

צמצום א' נעשה בהשוואה אחת. האור הסתלק לכל הצדדים סביב הנקודה האמצעית. כי הנברא לא הסתלק מקבלת האור בגלל הבושה כמו שמספרים, עדיין אין ממה להתבייש, הוא לא קיבל, אלא הבורא כך עשה. זה כמו תינוק, הוא מתבייש מזה שהוא מקבל מאימא? הוא דורש מאימא, מגיע לו, כך מדבקות מרגישים שמגיע.

אלא הצמצום נעשה מפני שמלכות דאין סוף התעלתה להשתוות הצורה. היא הרגישה שהיא רוצה מעבר לזה להיות כמו המשפיע, זה חיסרון ללא חיסרון. זאת אומרת, הצמצום נעשה לא מטעם שהרצון לקבל רע לו, לא, אלא בלי להתייחס לעצמו הוא רוצה להביע את היחס שלו לבורא. לכן צמצום א' נקרא עלייה, מלכות עלתה, עלה ברצונו לברוא את הנבראים, הנאצלים וכן הלאה. עלה, זו עליית הרצון, לכן צמצום א' זה לא פגם. רק כשמתחילים למלאות את הקו ודרך הקו את העיגולים, אז מרגישים כמה הנברא לא מסוגל בבחינת ד' לעשות את החשבון הזה של השתוות הצורה ומילוי, ואז יש הפרש בין העיגולים ליושר.

עד גמר התיקון יש את ל"ב האבן, את כל הרצונות האלו שאנחנו לא מסוגלים להשתלט עליהם עד גמר התיקון, והם יתוקנו רק בגמר התיקון. למה? כי יש כאן כלים דהשפעה, כלים דקבלה, יש התכללות בין הכלים, ולא בכל הכלים אנחנו מסוגלים לעשות בירורים בין האור לכלי.

תלמיד: מה מבדיל בין כלים דעיגולים. אם הכול בהשוואה ואין מסכים, למה יש ריבוי כלים דעיגולים?

ההבדל בין כלים דעיגולים הוא הבחינות, ד' בחינות דאור ישר שמתחלקות לעוד ולעוד.

(סוף השיעור)