שיעור בוקר 26.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 12.06.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/yToZIwB2?activeTab=transcription&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש", כרך א', עמ' 444,

"מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא"

אנחנו קראנו חלק מהמאמר מפרשת השבוע "מצורע", "מהו החומר דלשון הרע וכנגד מי הוא".

האמת, שאין במציאות משהו שהוא נגד. תמיד אנחנו אומרים בתורה כנגד, זה כנגד זה. מה זה "כ"? כמו, כאילו נגד זה. אבל בהחלט אחד רק תומך בשני, וכדי לברר את השני בא דבר כנגדו. זה כל העניין, שמחוסר הבנה וראייה כללית של מה שאנחנו רואים, נדמה לנו שבאמת יש איזה דבר שסותר והורס. זה נכון שזה כך קורה, אבל בסופו של דבר המטרה בדבר הגרוע ביותר להיות משענת, בסיס ממש למבנה ולמדרגה הבאה. רק תלוי באדם לפי השתוות הצורה שלו או לפי הפכיות הצורה שלו לקדושה, איך הוא מקבל את הופעת הקדושה אליו.

אנחנו צריכים להבין שכל הסתרה שאנחנו רואים בכל דרגה ודרגה, זה שהתחתון נמצא בהסתרה כלפי העליון, או שאנחנו נמצאים בהסתרה בדרגה שלנו דעולם הזה, זו בסך הכול דרגה לעומת הדרגה הבאה שהיא כבר מעבר למחסום. ההסתרה היא כדי לאפשר לתחתון לרכוש כלים דהשפעה. כי אם לא הייתה הסתרה, אז היינו רואים מצב נאור, שלם, הכול יודעים והכול רואים, ואז ודאי שלא הייתה אפשרות לנתק את עצמנו מהרצון לקבל. זה כמו שאומרים לא לחשוב על פיל לבן, לא לחשוב על משהו שכל כך מושך, ועכשיו תתנתק מזה ותחשוב על אותו דבר רק על מנת להשפיע, איך אפשר?

לכן על התענוג שבקדושה יש הסתרה, אבל על הקדושה בעצמה אין הסתרה, אתה יכול להרגיש אותה. אלא ברגע שאדם מוותר על התענוג שבקדושה לעצמו, באותו רגע הוא מרגיש ורואה את הקדושה. הקדושה עצמה, הרוחניות היא לא נסתרת, נסתר רק התענוג הישיר לכלים דקבלה שאפשר לקבל ממנה, רק על זה יש צמצום. כי ברגע שמתקנים ולא רוצים להשתמש בכלים דקבלה, אז מיד מתגלה רוחניות. ורואים שגם קודם היא לא הייתה נסתרת, אלא בגלל שהכלים היו בעל מנת לקבל היא הייתה נסתרת.

אנחנו צריכים להבין שיש שני ערוצים, אנחנו יכולים לקלוט רוחניות, וההפרעה היא רק בערוץ השני, בגלל שזה על מנת לקבל אנחנו רוצים למשוך רוחניות. אבל אם אנחנו רוצים לקלוט רוחניות לא לעצמנו, אלא כדי לעבוד איתה כמו שמגיע לה, בהתאמת הצורה אליה, אז אנחנו רואים אותה ויכולים לעבוד איתה. הכלים דקבלה שלנו הם אלו שמסתירים מאיתנו את הרוחניות.

תלמיד: איך אפשר לא לרצות לקבל משהו אם אף פעם לא קיבלתי?

בגלל שהרוחניות נסתרת, אומנם כביכול אני רוצה אותה, אבל אני לא רוצה אותה, אני רוצה יותר להפטר מייסורים. נותנים לי כל מיני ייסורים בעולם הזה במצבי, ואני חייב לברוח מהייסורים האלה. אז נדמה לי שאני נמשך לרוחניות מפני שאני רוצה אותה, אבל באמת אני לא יכול לרצות אותה, לא ראיתי, לא הרגשתי. כל המיסטיקות האלה שאדם מדמיין לעצמו, הן גם לא רוחניות. רוחניות היא בכלל על מנת להשפיע, לא מה שאנחנו מדמיינים.

כל פעם מתברר לאדם צביון אחר, ציור אחר של רוחניות. ככל שהוא מתקדם, כך הצורה של רוחניות אצלו כל הזמן משתנה. ממש רוחניות אני לא יכול לרצות, זה דבר שהוא בכלל ההפך ממני, אלא אני נדחף לזה בגלל שנראה לי שזה יפתור אותי מבעיות בסך הכול.

לאט לאט, על ידי לימוד, על ידי זה שאני שומע מהסביבה ומהחברה עם הרצון לקבל הקטן שלי כלפי רוחניות, או סתם התעניינות שאני מפתח אותה על ידי זה ששומע מאחרים שכדאי, שזה הרבה, שזה גדול, על ידי זה שאני נמשך, אני מחייב את עצמי ללמוד ולעבוד, לעשות פעולות שהן עוזרות. סך הכול לימוד ופעולות עוזרות לי להמשיך אור מקיף.

כשאני ממשיך אור מקיף, אני מקבל חן דקדושה מה שלא היה לי אף פעם, אפילו שנראה לי שרציתי כל כך רוחניות. אבל חן דקדושה זה משהו אחר. חן דקדושה זה כשאני בהחלט מתחיל להסכים עם זה שאולי צריכים להגיע לעל מנת להשפיע. זה דבר מוזר מאוד, לא טבעי, שנקרא שבתוך לא לשמה הכללי שלי מתחיל להיות קצת לשמה.

כשאני רוצה לעשות את העבודה הזאת שיהיה לי ושיהיה לבורא, וברור שאם לא יהיה לי, אז אני לא אעשה את זה, אבל יש שם קצת משהו שאני מתכוון שגם יהיה לו, איזה מין יחס כזה, זה נקרא "לא לשמה שמביא לשמה", יש שם כבר את המעבר הזה. כמו בשבירת הכלים, יש בכלי, במלכות ניצוץ מבינה, שעל ידי זה מלכות אחר כך יכולה להיתקן.

תלמיד: האם כל החשבון הזה הוא רק על הניצוץ הקטן?

בטח, כל הרוחניות צומחת מהחשבון הזה, מהניצוץ הזה, שעל ידי הלימוד הניצוץ הזה מקבל חן דקדושה, ואז אני מגדל את זה. אבל מלכתחילה ודאי שאין לי שום הבנה מה זו רוחניות, ואין לי שום רצון אליה בצורה אמיתית. אלא מחן דקדושה שנכנס בי שנקרא לשמה, מזה אני כבר מתחיל בהחלט לרצות להיות בעל מנת להשפיע, זה מתחיל להיות בי. וזה ממש נס, שמתחילים להיות בתוך הרצון לקבל ניצוצין דהשפעה.

תלמיד: מה זה חן דקדושה?

חן דקדושה זה בדיוק איך שזה נקרא, חן דקדושה. יש לי מין משיכה לזה, זה נעים לי, אני חושב שטוב שזה יהיה לי. זה לא רצון, כי אין חיסרון לזה, אלא זה חמוד לי. כן, זו באמת כזאת הרגשה. אין לזה נחיצות טבעית, אלא אני אוהב את זה, נמשך לזה. חן זו בדיוק המילה. בכלל, איך שהם קראו לכל תופעה זה פלא, הם הרגישו את זה עד הסוף, ואז הלבישו במילה הנכונה.

תלמיד: מה משמעות הטוב והעונג שרצה הקדוש ברוך הוא להיטיב לנבראיו?

בטוב והעונג שרצה הקדוש ברוך הוא להיטיב לנבראיו מדובר על דרגת הבורא. אין טוב ועונג אחר מאשר הוא עצמו, זאת אומרת, מצבו, דרגתו, לכך הוא רצה שהנברא יגיע. פחות מזה לא נקרא להיטיב לנבראיו, פחות מזה זה אולי לרחם על הנברא. כי טוב זה הוא. אנחנו קוראים שהוא טוב ומיטיב, ולטוב הוא רוצה שנגיע. לכן אנחנו צריכים להגיע למצבו, לא לקבל ממנו ולא להרגיש אותו, זה ודאי, אלא למצבו. זה נקרא השתוות הצורה ודבקות. "ממעשיך הכרנוך", על ידי הכרת מעשיו, אנחנו משתווים עם המעשים שלו ומתוך שמשתווים איתם, אז פשוט נמצאים באותה רמה, באותה דרגה. וכשמשלימים אותו, זה לא שאנחנו מקבלים ממנו, אלא אנחנו כמו זו"ן שנמצאים בזיווג דלא פסיק בקומה שווה. אין בזה אז שום פחיתות בנברא כלפי דרגת הבורא, וזה נקרא טוב ומיטיב.

תלמיד: מה קורה עם המדרגות לפני זה?

כל המדרגות לפני זה אלה דרגות השתוות הצורה, לאט לאט אני מגיע להשתוות מלאה. יש לי 620 רצונות, כל רצון אני צריך להשוות בשימושו לבורא. אני משווה רצון כלשהו שיהיה על מנת להשפיע, זאת אומרת, הוא נעשה בדיוק באותו שימוש כמו אצלו. הוא מאיר אור כנגד הרצון הזה, הוא ברא את הרצון שלי על ידי אור מסוים. נגיד שיוצאים ממנו 620 אורות, כל אור בורא בי רצון על מנת לקבל, אני מתקן את הרצון הזה לעל מנת להשפיע, אז הכלי נעשה כמו האור, כי הוא משפיע לפי הפעולה בחזרה. יש לי 620 כלים כאלה שמשפיעים בחזרה לבורא, כמו שהוא ב-620 אורות משפיע לתוך הכלים האלה, ואז נעשות שתי מערכות שוות לפי פעולת ההשפעה. זה נקרא שהנברא נעשה בדיוק כמו הבורא.

תלמיד: מתוך המאמר לא כל כך ברור לי מה זה לשון הרע, כי אני רואה שזה לא סתם שאתה מדבר על הבורא.

לשון הרע נקרא רק נגד הבורא. זה לא שאני אגיד עליך משהו לשלישי, זה לשון הטוב. לשון הרע באמת זה רק כלפי הבורא, כי אין לנו בעצם שום יחסים עם שום דבר אחר מלבד להתייחס אליו. ומה שמפריע לנו להתייחס אליו נכון, היא שמיעת הקול הפנימי שלנו או החיצון ודאי, שיכולה להחליש או לקלקל לי את היחס אליו. זה נקרא "לשון הרע". בוא נגיד כך, אתה יכול בסופו של דבר לקרוא לכל ההפרעות לשון הרע. כי כל הפרעה והפרעה, חיצונית או פנימית מדברת בי כנגד ייחודיות, כנגד הטוב והמיטיב, וזה נקרא "לשון הרע".

תלמיד: אני יכול עכשיו להגיד רק "ברוך ה'" כל היום?

לא, אתה לא צריך כל הזמן להגיד ברוך ה'. אתה צריך להגיד ברוך ה' אחרי שתבדוק את עצמך ותתמודד נגד לשון הרע הזה, ותדע מאיפה הוא נובע, מהכלים שלך, ואז תכיר את הסיבה, תרד לאותה סיבה ותרגיש כמה היא הפוכה ומפריעה לך להכרת, השגת המטרה. אז תגיד באמת שלשון הזה הוא רע לך מפני שהוא רע לבורא. מזה אתה כבר מתייחד עם הבורא יחד נגד הלשון הזה, ותוכל לבקש ממנו שיתקן את הלשון הזה. לפני שתתייחד איתו כלפי הרע לא תוכל לבקש ממנו.

תלמיד: ומה כלפי חבר?

כשאתה שומע משהו מחבר? אצלי קרה כך, כמה שבועות ואולי חודשים לאחר שהתחלתי ללמוד אצל הרב'ה באתי לשבת וישנתי אצל חסיד אחד שסבא שלו למד אצל בעל הסולם והיה אחד מהתלמידים הגדולים, מבעלי ההשגה. הוא עצמו לא היה כזה, אבל נשאר ליד הרב'ה. הייתי אצלו בבית, ישנתי, ויחד איתו הלכתי לבית הכנסת לתפילות ולסעודות. בדרך דיברנו ושאלתי אותו גם אותה שאלה, מה התהליך. הוא ענה "איזה תהליך? אתה יודע שצריך להשקיע בזה את כל החיים, עשרים שנה רק כדי אולי להתחיל להרגיש, להשיג. מי יכול ומי הולך על זה". כך דיבר אדם שסבא שלו היה אצל בעל הסולם ואבא שלו למד אצל רב'ה, וגם הוא לומד. הוא היה בגילי אולי קצת יותר.

באתי לרב'ה, לקחתי אותו הצידה ואמרתי "חביבי מה זה? עשרים, שלושים, ארבעים שנה, איזה עניין יש כאן?". כשהוא שמע את זה הוא ממש רצה להרוג אותו. הוא אמר לי זה נקרא "לשון הרע", הוא הכניס בך רעל והשאלה הזאת תעמוד לפניך כל הזמן בדרך, לא תוכל כבר להיפטר ממנה, כל הזמן תצטרך להתמודד איתה. אסור לשמוע דברים כאלו. אני לא אשם ששמעתי, הכול כך התגלגל מהשמיים. אבל זה נקרא באמת "לשון הרע". זאת אומרת, דבר שמחליש אותך, שיכול להכניס בך מחשבה אחרת, דרך אחרת, מטה אותך בכל זאת מהמטרה אליה אתה חייב להגיע, והוא בסך הכול לרעתך. נניח שייקח עשרים שנה, אבל תגיע. וכך אתה הולך לבזבז עוד כמה גלגולים ומי יודע, אחר כך שוב תחזור לאותה נקודה, לכן אסור לשמוע את זה. אם יש בחברה כאלו שמועות, דיבורים, צריך לסלק את אלה שמפיצים אותם מיד. אם יש למישהו כזאת נטייה לדבר בחברה זה פשוט הרס טוטאלי.

בשנת שבעים וחמש הייתי סוכן ביטוח בזמן שעבדתי בצבא. הלכתי להיות סוכן ביטוח. היה חסר לי דלק לאוטו ורציתי מאוד להסתובב בארץ, והייתה אז עליית מחירים, אז הלכתי להיות סוכן ביטוח. אחרי העבודה, קצת חשבתי. מה זה עזר לי? זה עזר לי לנסוע לכל מיני מקומות וזה הספיק לי. יותר מזה לא חשבתי. אתם יכולים אולי לראות את זה בהרצאות. הייתה אצלנו הרצאה, אספו אנשים כדי לספר להם מה זה ביטוח והייתי נוכח בזה. היה אדם אחד בקהל שהיה נגד והתחיל לשאול את המרצה שאלות והתחיל להכניס כל מיני חשבונות שזה לא כדאי. הוא הרס את כל האולם. היו שם אולי כמעט מאה איש, שמונים שבעים, אף אחד מהם לא רצה לעשות ביטוח.

אני זוכר את ההתרשמות שלי, איך ראיתי את זה, זה ממש לשון הרע, בצורה כזו נקייה. עד כמה יכול אדם אחד לקלקל. כי הוא הולך ביחד עם הטבע הנוכחי שלך, אז קל לו מאוד לעשות את זה. נגד הטבע הוא לא היה יכול לגרום כל כך רע. תראה כמה יגיעה אנחנו צריכים כדי קצת להשוות את כוח הטוב וכוח הרע שבנו כביכול.

זאת אומרת, לכל דבר אתה צריך ממש לפתוח אוזן או לסגור. אותו דבר עם העיניים, ממש ככה. אתה שומע משהו רע או משהו שיכול להחליש אותך, מיד להיעלם מהמקום הזה. זה מאוד חשוב. אנחנו לא יודעים עד כמה זה פועל. אנחנו חושבים "לא, אני אתגבר על זה, אני אהיה עוד יותר חזק". לא יצא לך שום דבר מזה. זה יישאר, זה בכל זאת יחזור אליך בכל מיני מצבים אחרים כשלא תהיה כזה גיבור. כשצריך ייתנו לך מבפנים לשון הרע, זה משהו אחר. אבל מבחוץ זו כבר בחירה שלך. אסור לך להיות ליד זה. אני מאוד מזהיר אותנו אחד מהאחר. אנחנו כך קובעים גם בקבוצות, שאנחנו חייבים כל הזמן לדבר על התרוממות המטרה, וכל הזמן להראות את האהבה וכל הפעולות היפות שכביכול אנחנו עושים אחד לאחר.

תלמיד: אם הבנתי נכון, להוציא לשון הרע על הבורא זה גרוע יותר מאשר להרשיע אותו.

להוציא לשון הרע על הבורא זה יותר גרוע מלהרשיע. ברור, אין ספק. אני מרשיע אותו בגלל שאני מרגיש כך כשאני לא מתוקן, זו התגובה הטבעית שלי. אם אני לא מרוצה מהחיים זה נקרא שאני מרשיע אותו. אני לא צריך להגיד את זה בפה. אם רע לי במשהו, במידה הזו שרע לי אני אומר שהוא רע, אבל את זה אני אומר מתוך הרגשת הרע שלי. אז לאט לאט אני מתקן את ההרגשה הזו. אני תופס יחס נכון אליו ואני רואה שהרע הזה בא אליי בצורה מטרתית.

אבל אם אני שומע מבחוץ לשון הרע עליו, אז אני תופס מבחוץ תוספת שלילית. כמו שאנחנו אומרים, שאנחנו רוצים להתאחד יחד, שנקבץ את היחס הטוב אליו, את המשיכה אליו, הרצון אליו, אחד מהאחר כך שלכל אחד יהיה רצון יותר גדול. אז תתאר לעצמך שאנחנו מתאספים יחד, וחס ושלום כל אחד לוקח מהאחר לשון הרע עליו או על המטרה. זה מה שנקרא שאתה שומע מבחוץ השפעה רעה.

ולפי הדוגמה שנתתי עם ההרצאה על הביטוח, שמועה אחת כזו יכולה לקלקל לך הרבה מאוד עבודה שעשית לפני זה. לכן זה מאוד חשוב. לכן אנחנו מפחדים אפילו לראות בן אדם שנחלש. אז הוא נחלש, הוא עייף, זה משהו אחר, אז הוא ישן, אנחנו רואים שהוא סחוט. ממש יום ולילה נמצא במאמץ בעבודה אין לו זמן, נפל. זה הפוך, זה יכול להיות מכובד אם אנחנו רואים שהוא באמת עובד מכל הכוח.

אבל אם הוא סתם מתחיל להראות לנו את הזלזול שלו, היה כאן חבר שלנו שיכול היה לתת יגיעה ולא רצה ועוד הצדיק את עצמו, אז לא יכולנו לסבול אותו כאן. אומנם הוא בחור טוב וחכם והכול, אבל הצורה הזו ממש הפריעה, היא נתנה דוגמה, לא צריך לדבר על זה אפילו. לשון הרע זה לא לשון ממש, זה כל דבר שמעורר בך זלזול למטרה, מחליש אותך. מה זה לשון? אם אתה תקרא זה לא יהיה לשון? אם אתה תראה זה לא יהיה לשון? זה לא חשוב.

תלמיד: האם הביקורת בקבוצה יכולה להביא למצב שיהיה כמו לשון הרע שיחליש אנשים?

לא. ביקורת צריכה להיות. אבל ביקורת צריכה להיות עניינית ויצירתית. אנחנו התאספנו כאן כדי בהחלט לדון על הבעיה ואיך לשפר אותה. למה לא? בלי ביקורת ובלי לראות את הרע אי אפשר להתקדם.

תלמיד: למה כנגד לשון הרע אין משהו כמו לשון טוב?

כתוב "הקהה את שניו", תן לו בשיניים. מפני שאין כנגד זה שום דבר. הוא צודק, הוא מדבר מתוך מה שיש בשטח, מתוך האגו שלך ומתוך המצב הריאלי מה שאתה רואה מסביבך ומסתמך על החיים שלך, על המצב. אתה אדם חלש, בעל משפחה, יש לך הרבה לחצים, אתה עייף מכל החיים שלך. הוא יגיד לך אלף ואחד דברים וכל דבר שהוא אומר הוא אומר נכון, הוא צודק.

הוא צודק, זו הבעיה. לפי המישור שלך איפה שאתה נמצא, זה כמו שאימא שלי אומרת לי, אתה חולה, אתה חלש, יש לך ילדים, משפחה, קצת רחמנות, קצת תדאג לבריאות. איך אפשר לא לישון בלילה. כל הדברים נכונים, הרשימה ארוכה, אני לא חושב שאפשר להגיע עד הסוף, זה ממש ככה. ופעם ביומיים, שלושה היא מתקשרת אליי.

תלמיד: גם אמא שלי.

יש לפנסיונרים בקנדה הסכם עם בזק שלהם. באמת, זה עולה בשבילם, 30-40 דולר בחודש והיא יכולה לדבר כמעט בלי הפסקה אליי. וזו אימא, אתה לא יכול לנתק.

אבל אני שומע, זה עוזר, זו עבודה שאני צריך לעשות. אין מה לעשות. במישור הזה, היא אומרת דברים נכונים, בצדק ממש. חוץ מדבר אחד, שיש מטרה רוחנית, מהנקודה שבלב, היא לא מדברת מהנקודה הזו. היא מדברת סתם מהלב, לגבי כל הבעיות האלה היא צודקת. מה אני אעשה? אז היא כבר יודעת שאני לא יכול לעשות שום דבר. אבל בכל זאת, זה שכל אנושי וזה שכל אלוהי, ככה עושים וככה עושים.

תלמיד: למה אין משהו תקיף נגד לשון הרע, רק התגוננות?

תקיף נגד לשון הרע, למה אין? יש, לא לשמוע. להרוס אותו אתה לא יכול, אין לך כוח, כי הוא מדבר מתוך הטבע. רק לבקש מהבורא שישנה את הטבע, בזה הוא יחליף לך את לשון הרע ללשון הטוב. אתה בעצמך - בחיים לא יכול.

תלמיד: בדוגמה עם הביטוח, איך אפשר לנטרל את האדם שהורס?

איך אפשר לנטרל את לשון הרע בזמן השיעור נגיד, בזמן ההרצאה? אני בדרך כלל אומר ככה, "אני כאן המרצה, אני חייב להעביר את ההרצאה, יש לי תוכנית מה לספר, את כל הדברים האלה אנחנו נשמע בסוף". בסוף אני שואל, יש שאלות בבקשה? מתחילים לשאול, גם הוא אולי רוצה משהו להגיד, אבל גם לאחרים יש מה לשאול, אז ככה זה נסתם. אי אפשר אחרת.

רק לסתום את לשון הרע מפני שכנגדו אי אפשר להתמודד. באותו מישור שאתה מדבר איתם, במישור הנורמאלי, האנושי, הוא צודק. לפי מה שאנחנו רואים בעיניים, הכסף, הכבוד, המושכלות, הביטחון, הבריאות, כל הדברים האלה כאילו אנחנו רואים שאפשר להשיג אותם בכל מיני דרכים מקובלות. אבל כשאתה רוצה להשיג אותם באמת, אתה רואה שאי אפשר לעשות את זה.

בכל זאת בצורה רציונאלית אתה לא יכול לפתור שום בעיה. מהבריאות עד לביטחון, לא חשוב מה, שום דבר אתה לא יכול לפתור. אבל צריכים לברר את זה. בעזרת מה אתה מברר? דווקא בעזרת לשון הרע. אבל שאתה לוקח אותו בצורה מועילה, ואז אתה רואה שהוא בא באמת בכוונה לעזור לך לראות את הרע. זאת אומרת, הוא צריך להיות בפיקוח שלך ואז זה מאוד מאוד טוב. אתה רואה ממש עזר כנגדו.

הייתה לנו אתמול הרצאה ברוסית, באו מעט מאוד אנשים. אני חושב שזה כישלון בהכנה. מפני שלא משיגים את האנשים דרך העיתון ולא דרך הפליירים שעושים. מפני שאם אתה עושה הרצאה בדימונה, ומדביק שם מודעות, אז הם יבואו לאותו מקום בקרבת הבית. אבל להדביק בחולון כשיש הרצאה בפתח תקווה, אני חושב שזה לא פועל, וראינו את זה.

הדבר היחידי שיכול להועיל זה לחייב בקבוצה שכל אחד ידבר עם עוד כמה אנשים. בדרך כלל כל אחד מדבר על הקבלה, בעבודה, בכל מיני מקומות, בכל מיני חוגים שהוא מסתובב. הוא צריך להגיד לאנשים האלה שיש הזדמנות לבוא ולשמוע פעם אחת הרצאה כללית עם שאלות, והכול פתוח וחינם. בצורה כזאת אני חושב היה אפשר להביא לכאן קהל גדול.

אם כל אחד היה מדבר בקבוצות חוץ עם כמה אנשים סביבו, שהוא קשור אליהם, אז היו מגיעים.

תלמיד: על מה ההרצאה ביום חמישי?

חשיבות ההפצה.

חשיבות ההפצה, בסדר. אני חושב שזו הצורה היחידה. טוב שזה עבר ככה, ולמדנו וזה יתברר, גם מתוך הרע לומדים. אני חושב שזה הפתרון.

(סוף השיעור)