שיעור בוקר 08.04.15 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

ספר "זוהר לעם", כרך י"ב, קטעים נבחרים

בנושא: "יציאת מצרים", עמ' 165

"128. ונעשה הדין בכולם, בשעה שהתקבצו כולם בבתיהם, ולא היו מפוזרים במדבר ובשדה, אלא כולם נמצאו בבתיהם. ועשה הלילה, המלכות, את דיניו באותה שעה. והיה מאיר הלילה כיום בתקופת תמוז, וראו כל העם את דיניו של הקב"ה. כמ"ש, ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאוֹרה."

אילו כוונות אנחנו צריכים להפעיל כאן? איך אנחנו צריכים לקרוא זוהר? תסביר לנו בבקשה.

תלמיד: לכלול את כולם ביחד.

כן, תעזרו לו, עוד משהו.

תלמיד: שכולנו כנשמה אחת.

שאנחנו כנשמה אחת, בסדר, רצון אחד.

תלמיד: ולחשוב על החברים בכל העולם.

על החברים, על מה שיהיו בריאים?

תלמיד: לא, שיהיה חיבור בין כולנו, שכולנו נתחבר בנקודה אחת, איתך.

איתי, למה איתי? כתוב "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו". מה עוד אנחנו צריכים?

תלמיד: לשמוע את הזוהר דרך האוזן של החברה.

דרך האוזניים של החברה, דרך זכוכית המגדלת של החברה, העדשה של החברה. למה אנחנו מתכוונים?

תלמיד: שהאור יחזיר אותנו למוטב.

את זה אני לא מבין, "האור יחזיר אותנו למוטב". לְמה אנחנו עכשיו מכוונים? למה אנחנו צריכים להתחבר?

תלמיד: בסופו של דבר כדי להביא נחת רוח לבורא.

יש לו תשובה סטנדרטית בכל מקום, מעוררים אותו והוא אומר כך. תענה, בשביל מה אנחנו מתחברים?

תלמיד: לבנות את התפילה, את אותו רצון חדש שצריך להיות, של החיבור בינינו. שיעזור לנו, שנקבל את העזרה.

טוב.

תלמיד: לבנות חיסרון.

לבנות חיסרון.

תלמיד: אנחנו תוצאה של השבירה, ואנחנו צריכים להתחבר, אז זאת כל העבודה שלנו.

אתה מדבר דרך השכל. הייתה שבירה, כך שמעתי, אנחנו צריכים להתחבר.

תלמיד: אני אגיד יותר מזה, האותיות בספר זה החברים שלי.

טוב, זה עוד יותר "קרוב לליבי".

תלמיד: להיות במה שאנחנו שומעים, לנסות להתכלל בתוך מה ששומעים באוזניים.

בסדר, גם טוב.

תלמיד: לגלות שאנחנו לא מסוגלים להתחבר.

גם זה קורה לנו בדרך.

תלמיד: אנחנו צריכים להגיע להשתוות הצורה עם אלה שכתבו את הספר, ואז נוכל לשמוע מה שכתוב בו.

טוב.

תלמיד: יש לנו הזדמנות שכל אחד ידאג ללב של החבר, זה הזמן.

טוב.

תלמיד: אולי באמת נוריד את הקליפות.

קודם שנרכוש את הקליפות. יש על זה כמה אמרות, בקשר לקליפות ויצר רע, לגלות אותו, לראות אותו, לנשק אותו, את אותו פרעה, לכבד אותו, להתחבר איתו, להתחבק עמו, לעבוד עמו יחד, למענו. זו עבודה מאוד מיוחדת, לא פשוטה, אנשים שעוברים את השלבים האלה הם כבר אנשים מיוחדים.

אנחנו מדברים על רצון לקבל, שכבר שייך לרוחניות ומתגלה בצורה הפוכה. לכן עבודת פרעה היא עבודה אליטיסטית, זאת אומרת, לאנשים מיוחדים. זה עם ישראל במצרים, זאת אומרת, אלה שמשתוקקים, אלה בני יעקב שיורדים למצרים.

כל זה מגיע לנו בנטייה שלנו לחיבור.

"129. ובשעה שיצאו ישראל, נמצאו כולם מתים בשווקים לעיני הכול. ורצו לקבור אותם, ולא מצאו אותם, כי הכלבים אכלו אותם. אמנם לא כולם נאכלו, אלא גם נשארו מהם, שעליהם כתוב, ומצרַיִם מְקַבְּרים. וזה היה קשה להם מהכול, מצד אחד ראו את ישראל יוצאים, מצד האחר ראו את מתיהם. והכול היה כדי לפרסם את הנס, שלא היה כזה מיום שנברא העולם.

.130 כתוב, ליל שימורים הוא לה' להוציאם. וכתוב, הוא הלילה הזה לה' שימורים. למה כתוב ליל שימורים ולא שימור? למה כתוב בתחילה ליל, ואח"כ לילה?

.131 אלא כתוב, כי יהיה נַעֲרָ בתולה. נער כתוב, משום שכל זמן שלא קיבלה זכר, נקראת נער. משקיבלה זכר נקראת נערה. אף כאן, המלכות נקראת ליל, מטרם שקיבלה זכר, ז"א. וזה שכתוב בו, ליל שימורים, בלשון רבים, שמשמע שכלול בו גם ז"א, הוא משום שהזכר, ז"א, עתיד להתחבר עימה, אבל עוד לא התחבר. ובשעה שהתחבר עימה זכר, כתוב, הוא הלילה הזה לה' שימורים. שימורים מורה על זכר ונקבה, ז"א ומלכות. ומשום זה כתוב, הלילה הזה.

.132 ובמקום שנמצאים זכר ונקבה, אין השבח אלא לזכר. וכך שיבחו ישראל בתשבחות שלהם, לזכר ולא לנקבה. כמ"ש, זה אלִי ואַנוֵוהו. שאין השבח, במקום שנמצאים זכר ונקבה, אלא לזכר. ועל זה מחכים ישראל, כמ"ש, זה ה' קיווינו לו נגילה ונִשמחה בישועתו. משום שעתיד לעשות להם כך. כמ"ש, כימי צאתךָ מארץ מצרים אַראנו נפלאות.

.133 כך עתיד הקב"ה לעשות להם. כמ"ש, שוֹמר מה מלילה, שומר מה מלֵיל. כמו ששָם שמירה וליל, אף כאן שמירה וליל. כמו ששם שמירה ולילה, אף כאן שמירה ולילה.

.134 ולילה נקראת משום הזכר הכלול בה. כמ"ש, אתה בוקר וגם לילה, ז"א ומלכות. כי בוקר פירושו, כמ"ש, וישכם אברהם בבוקר, שמידתו חסד דז"א, שנקרא בוקר. וכתוב, ה' בוקר תשמע קולי. ג"כ בוקר ממש, ז"א במידת החסד."

אנחנו ממשיכים בכוונות, ובכוונות שלנו אנחנו גם משתדלים לחשוב שעוזרים זה לזה לא לברוח מהכוונות, מכוונת החיבור. אנחנו רוצים להיות בערבות, שאף אחד מאיתנו לא יברח מהמחשבה על ערבות. אני גם פונה כך לכל הקבוצות שלנו, למי שאיתנו, שממש נחשוב כך יחד. כולנו רוצים להיות במחשבה אחת, בחיבור אחד, ואז יבוא האור המקיף החזק, ויתקן אותנו.

שבירת שליטת מצרים

"161. וייקחו להם איש שה לבית אבות. משום שבשעה ההיא צריכים למשוך אותו. כי בלקיחת השה נשבר כתר התחתון, שנאחזים בו כל שאר כתרים התחתונים דקליפה. ועל זה פירש משה ואמר, מִשכו וקחו לכם צאן. שהוא, כמ"ש, צאן ועֶבד ושפחה, הכתרים התחתונים דקליפות. וצאן כולל כולם. והמצרים עשו אותם לאלוהים."

מי שלא מבין את הטקסט לגמרי אז אולי יותר קל לו, כלמתחיל. מי שמתקדם יותר, צריך בכל זאת להשתדל לקשור יחד, את הכוונה שלו להיות עם כולם, כאיש אחד בלב אחד, בראש אחד, ברצון אחד, ושמה שהוא עכשיו קורא זה גם כן נכלל באותה פעולת הקשר.

לא כתבו שום דבר אלא רק לעזור לנו להתקשר לרצון אחד, שיהיה יותר ויותר דומה לאור. אז מה שאנחנו קוראים לא מפריע לנו, כי צריך גם את זה לכלול בתוך הקשר בינינו.

"162. אמר הקב"ה, עשו אתם מעשה למטה, שתמשכו ותיקחו צאן, ואני אשבור כוחם למעלה. וכמו שתעשו אתם לשרוף אותו באש, כמ"ש, כי אם צְלי אש, אני ג"כ למעלה אעביר אותו באש, בנהר דינור.

.163 למה נמשך בעשרה לחודש, ונשחט בארבעה עשר? בשֶׂה, שהוא אלוהי מצרים, נקשרו ישראל תחת שעבודו 400 שנה. ואע"פ שלא השתעבדו בהם 400 שנה, מ"מ, משום שהיו מוכנים להתקשר בהם 400 שנה, לולא דילג הקב"ה את הקץ, נחשב כאילו השתעבדו בהם כל 400 שנים. משום זה מעכבים את השה ארבעה ימים, כשהוא קשור ברשות ישראל. ואח"כ, כמ"ש, ושָחטו אותו כל קְהל עדת ישראל בין הערבּיים."

האמת שארבע מאות שנה זה כל הגלויות בסך הכל, הדרגה השלמה. אבל מתחשבים בכך שזה היה מצרים.

"164. למה נשחט בין הערביים? משום שהוא בשעה שהדין תלוי, ובשעה שנמסר דבר זה, של גלות מצרים, ע"י אברהם, כמ"ש, ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אֵימה חשֵׁכה גדולה נופלת עליו. אימה, כתר אחד של הקליפה. חשכה, כתר אחר. גדולה, זו שהיא גדולה מכל הכתרים.

ואע"פ שהתבאר הכתוב הזה, על שאר שעבודי ישראל, שאֵימה, זו בבל, חשכה, זו מָדָי, גדולה, זו יוון. והכול היה, שרומזים על ג' כתרים דקליפה, וכן על הגלויות. כעין זה שנאמר בשֶׂה, שאמר הקב"ה, אתם תעשו מעשה למטה ואני אשבור כוחם למעלה. כמ"ש, כי מָחֹה אֶמְחֶה, אתם תעשו למטה, ואני אעשה למעלה.

.165 לא יצאו ישראל ממצרים, עד שנשברו מממשלתם כל השרים שלהם למעלה. ויצאו ישראל מרשותם, ובאו לרשות הקדושה העליונה בהקב"ה, ונקשרו בו. כמ"ש, כי לי בני ישראל עבדים, עבדיי הם. מהו הטעם שעבדיי הם? הוא, כמ"ש אח"כ, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים. שהוצאתי אותם מרשות אחרת, והבאתי אותם לרשותי."

חסר לנו לדאוג שהאחרים, החברים, לא ישכחו על המטרה בזמן הקריאה, שכולנו יחד מגלים אותה.

דם הברית

"189. כאשר בא הקב"ה למצרים, ראה הדם של הפסח, שהיה נרשם על הפתח, ודם הברית, איך היו עומדים על הפתח, כמ"ש, ולקחתם אגודת אֵזוֹב וטבלתם בדם אשר בסף, והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות. אזוב, הוא מעביר רוחות רעות. וכל צד, כל רוח רעה, הוא מעביר בהתעוררות שלו לגאולה העליונה של ישראל.

.190 לזמן הבא, יבוא הקב"ה אל יצה"ר וישחט אותו. ועתה בגאולה זו של מצרים, כתוב, ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל, זֵכר מהזמן הבא לגאולה העליונה ממצרים.

.191 על שתי המזוזות ועל המשקוף. הרשימו של אות הי' במזוזות ובמשקוף, להראות בהם הרשימו של ברית הקדוש, הי'. ונשברה העורלה מפני דם הברית, הרשום על כל. ובא דם על דם, דם הפסח על דם הברית. כשעבר המשחית, היה רואה דם והתרחק מן הבית.

.192 אם הקב"ה לבדו היה הורג, למה כתוב, ולא ייתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף, שמשמע שהמשחית היה הולך ולא הקב"ה? אלא ודאי שהקב"ה היה הורג, והמשחית היה הולך למצוא עלילה על ישראל לקטרג עליהם. כיוון שראה השבירה של העורלה בב' בחינות, בדם פסח ובדם מילה, היה בורח ונפרד מהם.

.193 ועל שהרג הקב"ה את כל אלו הבכורים של הצד ההוא, נתן וחייב את בכורי ישראל, שיפדו את עצמם. ולא ימצא עליהם הס"א שום עלילה. ומהכול שמר אותם הקב"ה, כְאב על בנים.

.194 בבית אחד ייאכל, לא תוציא מן הבית מן הבשר חוּצה. מצווה זו היא לאכול את הפסח. וכתוב, על מצֹת ומְרוֹרים יאכלוהו. מצֹת כתוב בלי ו'. המצות והמרורים חייב הכתוב לאכול אותם יחד. להראות על גלות השכינה עם ישראל במרירות הזו שלהם, כמ"ש, וימררו את חייהם בעבודה קשה. וכאשר אוכלים את הפסח, על מצות ומרורים, הוא להראות כל מה שעשו להם במצרים, בגלות ההיא ובשעבוד ההוא.

.195 כתוב, ועֶצם לא תִשברו בו. להראות בו ביזיון, ובכל אלוהי מצרים. כי העצמות היו מושלכים בשוק, ובאו כלבים והיו גוררים אותם ממקום למקום. וזה היה קשה להם מכל. כי העצמות הם תיקון הגוף, ודומים כעין צד האחר. כלומר, לאלוהים אחרים שלהם. וישראל השליכו אותם בשוק בדרך ביזיון. וע"כ כתוב, ועצם לא תשברו בו. אתם לא תשברו, אבל כלבים היו באים ושוברים אותם.

.196 המצרים היו באים ורואים העצמות, שהכלבים סוחבים ממקום למקום ושוברים אותם, והיו טומנים אותם בארץ, כדי שהכלבים לא ימצאו אותם. וזהו ביטול עכו"ם הגדול ביותר, מצידם. ובזה התעלה הקב"ה בכבודו, ונכנעו כל כוחות האחרים של עבודה זרה, כי אז נכנעו ביותר, כשביטול עבודה זרה נמצא מצידם עצמם, שהטמינו עצמות אלוהיהם בעפר. וע"כ ישראל לא ביטלו אותם, כמ"ש, ועצם לא תשברו בו."

שאלה: זה ממש מפחיד מה שקראנו פה עכשיו.

מה מפחיד? כתוב על אופני החיבור שאתה צריך לקיים בין החברים. לא כתוב כלום בנוסף לכך, שום דבר, רק איך אני צריך להיות מחובר, באילו אופנים עם האחרים, והכוחות בעד וכנגד זה, זהו.

כמו שאני מסתכל על איזו סכמה במכונאות, כשמסבירים לך נניח על ברזלים, שזה צריך להיות מחובר, ושיש לך כמה חלקים שהם לא כל כך מתחברים, ואז אתה צריך לחבר אותם, כך וכך. אם אתה יכול לעשות במקומם משהו חדש אולי, לתקן אותם, זה מה שאתה צריך לעשות.

רק על זה מדובר בכל מה שאנחנו קוראים, שום דבר בנוסף לכך. כלבים, עצמות, שוק, יהודים, מצרים, בכל זה מדובר על חלקי המערכת, איך שכולם חייבים להיות, מחויבים. כל אחד ואחד צריך להישאר, ואפילו שאנחנו אומרים "הורגים", "מבטלים", "שורפים", לא חשוב, אלה סך הכל אופני התיקון. אבל לכל דבר יש מקום משלו ולכן צריכים לחבר אותם נכון.

זה הכל, אני מסתכל על כלבים כשאני קורא "כלבים"? ו"עצמות", אני חושב שזרקו עצמות לרחובות? על מה מדובר? אני לא יודע על מה מדובר, מוחא, עצמות, גידין, בשר ועור, אולי זה? "כלב", מה זה כלב אני לא יודע, הכלבים האלה שאומרים "הב-הב"? לא יודע, אני ראש קטן.

אני רק יודע, שאני חייב לחבר את הדברים האלה נכון, ועל זה אני צריך לחשוב. וזו העבודה שעכשיו מספרים לנו עליה, איך שהיא נעשתה במצרים. מה אכפת לי שאני לא מבין? העיקר בשבילי זה אם אני משתדל להביא את המאור המחזיר למוטב, והוא מחבר לי את המערכת, מראה לי את המערכת. אז אני כבר אדע, אחרת אני לא אדע.

אני לא יכול בתוך עצמי למצוא את המערכת המתוקנת, המחוברת, עם השכל שלי, עם אור השכל, שאני אבין אותה, ארגיש אותה, איך? אז כל העבודה שלי היא רק שיבוא האור, והוא יסדר לי את כל הראייה וההבנה.

תלמיד: אבל למה להתבטא כך, אש ומוות?

את זה אני לא יודע, מאיפה אני יודע?

תלמיד: מה אני צריך לעשות?

אם הייתי במקומם, הייתי עושה אותו דבר. זה ברור ש"כל הפוסל במומו פוסל", כמוך. והם נמצאים בדרגת ג"ר דאצילות, אז הם כותבים כך. אין להם אפשרות לבטא את עצמם בצורה אחרת, בחוק ענף ושורש. הם לא יכולים למצוא מילים אחרות, אתה מבין את זה או לא?

כשאני הגעתי לחכמת הקבלה, אני חשבתי שאני הגעתי ללמוד גינקולוגיה, תורת נשים. זיווגים, דם לידה, נוקבאות, זכרים, חיבוק כזה, זאת ממש ארוטיקה, באמת כך זה נראה. עד שאתה מתחיל לאבד את הקשר הזה עם הגשמיות, ומתחיל להעביר את זה לפסים נורמאליים, שאתה מתאר את זה כאופני החיבור, זה כך. אותו הדבר כאן, תתרגל, תראה, עוד מעט זה יעלם, כל הכלבים האלה ייעלמו ממך, ותתחיל לראות שמדובר על החיבור בלבד.

ועכשיו אנחנו נלך לשפה אחרת שנקראת "תלמוד עשר הספירות".

(סוף השיעור)