004_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/uGRwyokG?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב' , חלק ה'. עמ' 315, דף שט"ו. אות ל"ב.

זה אתה מבין, על זה הוא בא ואומר, על זה הוא בא ואומר כך. שהיה לכלי רצון לקבל, זה, בזה מתחילים, מקבל על מנת לקבל. אם אין מקבל על מנת לקבל, אין ממי לדבר.

המקבל על מנת לקבל צריך לקבל עליו צמצום. ואחר כך צריכים לעשות עליו מסך, היינו שיקבל, ישתמש עם הרצון לקבל, כמה שיכול לכוון בעל מנת להשפיע. ואז הוא אומר, אין היכר כלי. אור המשפיע הוא גם כן משפיע. לכן אומר הרב כלל, התפשטות האור והסתלקותו גרם להווית מציאות הכלים.

בא ואומר חוק, כמו שאתה, שאנו מבינים, אם חסר באור פנימי אור היחידה, נחשב שעוד לא נגמר פנימיות הכלי, מטעם שכל מדרגה מחולקת לחמש בחינות. ועכשיו נותן עוד כלל, הכלי מורכבת בכלי פנימי וכלי חיצון. פנימי נקרא בחינתה עצמה, היינו עביות שבו היא משתמשת. חיצון נקרא, יותר זך. היינו, ד' יש לו חיצון, ג' יותר זך ממנו, ב' יותר זך.

בא הוא ואומר חוק, כל זמן שאין לנו אלא ב' אורות, עוד לא נבחן להתפשטות. נמצא, שיש לו התפשטות שלמה, היינו, כלי פנימיים שנקרא נרנח"י, וכלי חיצונה המכונה מקיף חיה, מקיף יחידה, עוד לא נקרא התפשטות. לכן, אם קיבל הכול והסתלק הכול, אז הוא אומר, כבר יש היכר כלי על מה שהיה לו, ונסתלק ממנו, מסיבת שאין לו אור חוזר.

אם היה לו אור חוזר, אם הוא היה יכול לכוון על מנת להשפיע, האור לא היה מסתלק. נמצא, עכשיו יש היכר כלי, הכלי הוא בא מעביות, מרצון לקבל, והאור כולו להשפיע. בשביל מה צריכים בהיכר הזה? נראה אחר כך.

קודם כול הוא אומר, יש עכשיו היכר, הכלי הוא בעל מנת לקבל, ואור הוא בעל מנת להשפיע. הוא אומר, מטרם שמקבל, גומר את עבודתו, עוד לא נגמר, הסתלק, עדיין לא התפשט. רק מה נקרא, כי יש לו חצי כלי, הסתלק ממנו. עוד לא גמר עבודתו, זאת אומרת, כל עבודתו נסתלק. נבחן, שעוד לא גמר את הכלי שלו.

בשביל מה צריך בכלל היכר הכלי? זה שאלה. עם זה צריכים לומר, היכר כלי צריכים ב… שנדע איך לתקן, זה הכול בשביל התחתונים.

הוא בא ואומר כאן, כל הכלים שמתחילים לדבר מעקודים, הם רק בשביל אצילות, כל הכלים. בכדי שיהיה בירור הכלים, שהיכר כלים, כל אלה הדברים שצריכים לתקן אותם, שבשביל זה צריכים שיתוף מידת הרחמים בדין, שיהיה, יצא בעולם האצילות, מוכרח להיות הסדר הזה, היכר כלי.

יש כאן כלי מורכב, תסתכל. אחד, היה לו כלי שקיבל בעל מנת לקבל לפני הצמצום, כלי אחד, ואחר כך לא מדברים. לאחר הצמצום יש לנו גם כן שתי כלים, כלים דראש, ואחר כך כלים דגוף. כן, כלים דראש וכלים דגוף.

בכלים דראש, בכלים דגוף, עדיין לא נקרא היכר כלים. רק לאחר הסתלקות, יש עכשיו היכר כלים. מה נתעורר? שכלי הוא לתועלת עצמו. בשביל מה? שנאבד לו אור חוזר, שמסיבה זו נסתלק האור. עכשיו יש עוד תיקונים לתקן. אם יש היכר כלי, אז יש תיקונים לתקן. נמצא שיהיה היכר כלי, גם כן מוכרח להיות מקודם אור. ואחר כך הסתלק, אחר כך יש היכר כלי, אחר כך יודעים מה לתקן. זה באור כללי, זה נותן ענף למטה.

מדוע, אתה שואל, מדוע כאן, הוא אומר, שאין היכר כלי, רק עד שיקבל המ… הפנימי והמקיפים? אתה שואל. יש כאן, סליחה.

תלמיד: יש לו היכר כלי.

רב"ש: אם הוא אומר לנו, שהתפשטות האור והסתלקותו גורם להווית מציאות כלי, אז צריכים לומר חוק. כל מה שאפשר לו לקבל, אם לא קיבל, עדיין לא גמר עבודתו. זה יכול לקבל, אז זה צריך לקבל. עוד לא קיבל את זה, אז הוא לא נגמר. שתיים זה, היה באפשרותו לקבל יותר, לא היה באפשרותו לקבל. לכן כל זמן שלא קיבל מה שיש לו לקבל, נבחן לבעל חיסרון.

משמע מכאן, משמע מכאן, שהם יכולים לקבל, משמע שאם התחתונים מקבלים, עליונים ודאי צריכים לקבל. לכן זה גורם לנו, שגם העליונים צריכים לקבל את זה, אם התחתון קיבל. אם לא, זה יהיה בלתי אפשרי. לכן ההיכר הזה, מה שיש לתחתונים לקבל, צריך להיות גם בעליונים, אבל שם נעשה היכר הזה על ידי בחינה אחרת. נראה אחר כך מה.

יש היכר כמה שהפסדתי גם כן. אם הבן אדם אומר, הפסדתי נגיד חמישים אחוז, או עשרים אחוז, או הפסדתי כל מאה אחוז. זאת אומרת, לא היה לו הרבה, לא הפסיד הרבה. אני יכ…

אבל ג' כלים הראשונים נעשה באור ישר מלמעלה למטה, על ידי התפשטות אור ישר דעיניים באור הנפש.

תלמיד: כלומר.

רב"ש: כלומר, הכלים דג"ר, שהם דעשר ספירות דראש, הם נעשו בהתפשטות אור ישר מלמעלה למטה, בזיווג דהכאה בהמלכות של ראש, שהמלכות העלתה אור חוזר ממטה למעלה, והלבישה את האור ישר דעיניים, וזה גמר מציאות דראש.

אז צריכים להתחיל אות לב) ונבאר עתה זו החזרה השניה של האורות איך היתה, דע, כי אין חזרתם עתה פעם שנית כמו ירידתם בפעם ראשונה. פעם שנית, כוונתו לפרצוף ע"ב. פעם ראשונה, כוונתו לפרצוף גלגלתא. כי אז ירדו כולם למקומם כל היוד אורות, אבל בחזרת ירידה זו השנית, אלו ירדו כולם למקומם. אם היה כולם חוזרים למקומם, כמו שהיה בהתפשטות א' בפרצוף גלגלתא, היו כל הכלים אשר נעשו כבר ע"י הסתלקותם, חוזרים להתבטל כבראשונה.

מה היה מקודם, אור וכלי מעורבים זה בזה? גם עכשיו היה שוב מעורב. כי לא יכלו לסבול האורות שלהם, כמו שאירע להם אז, בכדי שיהיה, שיישאר היכר כלים, אפילו כשבאו אחר כך אורות, ולכן הוצרך, שהאור העליון שבכלם, שהוא הכתר, שהוא גדול ושקול, ושקול ככל הט' אורות יחד כלם, שישאר למעלה תמיד דבוק בשרשו, המאציל אותו. מי המאציל אותו, את הכתר דגוף? מלכות דראש. לכן עולה שוב, אז [ו]הוא נשאר תוך הפה של א"ק, הוא לא יורד למטה, מלמטה ירדו שאר הבחינות.

לג) ולא חזרו לצאת משם ולירד להתפשט למטה בפרצוף ע"ב, רק ט' אורות התחתונים בלבד, ונתפשטו באופן זה: אור החכמה נכנס בכלי של הכתר, כאן צריכים ללמוד. והוא אומר, שהכלים הנשארים מפרצוף גלגלתא, עוברים לפרצוף ע"ב. לכן כשבא אור הע"ב, בא בכלי אחרונים בכלי דכתר. נמצא, מקודם הוא היה, מה יש בכלי הזו? אור הכתר, מה מאיר עכשיו? אור החכמה. נמצא, נשאר חיסרון כלי, שאין לו מילוי.

זה שאומר כאן, ואור של הבינה נכנס בכלי, שהיה להם מקודם החכמה וכו', עד שנמצא, כי אור המלכות נכנס בכלי היסוד, והנה עתה, בפרצוף ע"ב, יש שני שינוים, מאשר היה בראשונה, בפרצוף גלגלתא שהיה שם קומת כתר.

כי עתה אור הגדול יותר מכל הט' בחינות ביחד, שהוא הכתר, נשאר למעלה בשרשו, ועוד, כי הנה כלי הכתר, אע"פ שאין בו כח לסבול האור הגדול שלו עצמו, הנה יוכל לסבול אור החכמה שהוא קטן ממנו מאד מן הכתר. מה זה כ…? ועוד, כי הנה כלי הכתר, אע"פ שאין בו כח לסבול האור הגדול שלו עצמו, הנה [יוכל] יכול לסבול אור החכמה שהוא קטן מאור הכתר.

מה הוא אומר כאן? מה כאן החידוש? שנעשה תיקון מיוחד, שיכול לסבול האור? מקודם לא יכול לסבול? נראה הלאה.

ועד"ז, בכל שאר הספירות. ולשתי סבות הנ"ל, אחד, שאור הכתר נשאר למעלה, ואחר כך, הכלים יכולים לסבול אור יותר קטן ממה שהיה להם בראשונה בפרצוף גלגלתא, יש יכולת וכח עתה באלו הכלים לסבול האור שלהם, ולא יחזרו להתבטל כבראשונה.

מה זה בהסתלקות האורות, הסתלקות האורות נוהגת היא גם כן, בפרצוף ע"ב גם כן? אם כן, מה השאלה, מה הכוונת הביטול?

תלמיד: אור וכלי מעורבים זה בזה.

רב"ש: אז צריכים לפרש כך. אנחנו למדנו שהאור מאיר בכלי, הוא מבטל את הכלי. לא מבטל האור, מבטל הכלי שלא יהיה היכר. עכשיו שאור יותר קטן, אינו מבטל הכלי, שיהיה לו, שלא יהיה היכר כלי, משום שלא ממלא אותו. אם לא היו ממלא אותו, היה גם כן עוד הפעם מבטל אותו.

זה … זה פירוש יחזרו להתבטל כבראשונה, ההיכר הזה.

תלמיד: נמצא ש...

רב"ש: אין הכוונה על האור, רק האור על ההיכר כלי לא יתבטל. ולא על האור כן יסתלק... גם כן.

אנו צריכים להבין שני דברים. מצד אחד אומרים, שהתחתון צריך לקבל אור, בלי אור אין עם מי לדבר. אם אנחנו אומרים, שאור מבטל הכלי, אז נשאלת השאלה, אם יש מציאות שיהיה אור ויהיה כלי או לא. אין אף מציאות, אין, אין אף מציאות אחת.

אם אני אומר, אור מבטל את הכלי, איך יכול להיות מציאות שיהיה אור, שיהיה כלי? אין מציאות כזאת. אלא, הכלים נעשו בזמן הסתלקות האורות של פרצוף גלגלתא, ואחר כך בא אור לתוך הכלים האלו, נשארו שניהם. נשאר אור, נשאר כלי.

איך זה אפשר? היות שהאור שבא יותר קטן מהכלי, אם כן נשאר כלי עתה. אפילו לאחר ביאת האור, נשאר חלק עליון שלא נתמלא. מבחינה זו יש שתי בחינות, אחת נמשכת מהשני. כלי נשאר, היה תיקון בשביל זה. זה כאילו אור זה, אה, אם הוא לא בא, ממילא זה קטן. אה משמע, אם זה כן נעשה תיקון מיוחד, שיוכל לקבל אותו, איזה תיקון מיוחד נעשה?

נראה שם, וכאן אותה. להלן הוא מסביר לנו, בזמן שמטי בכתר, שאנחנו אומרים שד' דהתלבשות בג' דעביות, בזמן שמטי בכתר, אז אור הכתר שנשאר למעלה, אז ה… למטה. לכן אור הכתר הזה חולש על כלי דכתר, שלא תאיר רק בחינת ו"ק. לכן כשאנו אומרים, מטי בכתר, לא מטי בחכמה. מה זה לא מטי בחכמה? שאין לאור החכמה רק ו"ק. מסיבת מה? שאור הכתר שלמעלה.

אם כן, יכול לפרש כך, כי עתה אור ה… כי אור ה… פני… אני מתחיל עוד הפעם, שורה מתחיל נכנס. והנה עתה, יש שני שינוים, מאשר היה בראשונה, בפרצוף גלגלתא. כי עתה אור הגדול יותר מכל הט' ביחד, שהוא הכתר, נשאר למעלה בשרשו, והוא חולש, שלא יאיר למטה, רק ו"ק. אפילו שיש שם ד' דהתלבשות וג' דעביות, אינו מאיר רק ו"ק.

ועוד, למטה.

ועוד, כי הנה הכלי [ה]דכתר, אע"פ שאין בו כח לסבול האור הגדול שלו עצמו, הנה יוכל לסבול אור החכמה שהוא קטן מאד מן הכתר, ועד"ז, שנעשה זיווג דהכאה על עביות דבחינה ג', אז יש לו כוח לקבל בחינה ג'. אם כן, יהיה כוח לבחינה ג'? יש לו. ומטי בכתר, זה ממה שמאיר רק ו"ק. נמצא, מכל הצדדים האור יותר קטן ממה שהיה בראשונה, לכן נשאר עכשיו היכר כלי.

שתי סיבות.

תלמיד: שתי סיבות.

רב"ש: אחת, מה שכתר מאיר מבחינת אחוריים, שלא יהיה רק ו"ק, ו"ק דאורות. לכן מה שאנחנו אומרים, מטי בכתר, אין אור החכמה שם, רק חסדים מאירים. ונעשה תיקון, שהתחתון, חכמה כן יוכל לסבול, על ידי זה שהוסיף דהכאה על עביות דבחינה ג'.

נמצא, משתי בחינות אלה יש מיעוט, שנשאר חלק כלי שאין לו האור. ולכן, היינו אז אומרים, אפילו יש אור מאיר עכשיו בפרצוף ע"ב, אין האור מבטל היכר כלי. היות שהכלי הזאת שנשאר ריקה, נשאר חלק ריק. בלי מילוי, בלי אור. ממילא אור לא מבטלו. מה זה לא מבטלו? אין לו אור בבחינה זו.

אנחנו לומדים אחר כך, שבא אור הע"ב, אומר הרב, שמטי בכתר, שאור הגיע לקומת כתר, לכלי דכתר נגיד, לא מטי בחכמה, אז אור החכמה לא יכול להאיר, רק חסדים.

תלמיד: איזה אור מטי בכתר? אור חכמה?

רב"ש: שאור בא לכלי דכתר, שהיה בא על ד' ג', צריכים לומר ד' דהתלבשות וג' דעביות, היית מבין צריך להיות שם חכמה בחסדים. אז הוא אומר, בכל מדרגה יש חכמה בחסדים, הרי הסתלקות דהתלבשות, שלא היה שם רק חסדים, חכמה לא.

הלא מדוע? הוא נותן שם הסבר כך. היות כלי דכתר הוא ד' דעביות, רק עכשיו נאבד בחינה אחרונה, אם יש לו ד' דעביות, יכול להיות התפשטות למטה מתחתון. מה הפירוש ד' דעביות יכול להיות התפשטות למטה? אם יש לו מסך ומקבל בעל מנת להשפיע על בחינה ד', יכול לקבל האור שמתגלה על בחינה ד', שיהיה אור של קומת כתר.

אבל עכשיו שיש לו רק ג' דעביות, וד' רק ד' דהתלבשות, אם יאיר שם חכמה בד' דהתלבשות, הוא אומר, יש שם פחד שיכול להאיר למטה גם כן, בגוף, על בחינה ד' שיקבלו חכמה מלמעלה למטה, על בחינה ד' דעביות, בזמן שאין לו מסך.

לכן, כדי שנמשיך את אור החכמה, שיהיה ביש, באור שבא עכשיו לכלי דכתר, אז אור הכתר שולט על הכלי שלו, שהוא יכול להיות למטה, שיהיה רק אור אחוריים, שנקרא חסדים. אם זה זמן שאני אומר מטי בכתר, אין אור החכמה, רק אור דחסדים.

אנו צריכים להבין עוד דבר. בדרך כלל, חכמה וחסדים יש בכל ספירה ספירה. בקומת חכמה זה משהו אחר, ואור החכמה משהו אחר. קומת חסדים משהו אחר, ואור דחסדים משהו אחר. אבל הוא מבחין אם חכמה וחסדים בכל ספירה ספירה.

יש כלל, בקומת חכמה ובקומת חסדים יש שני דברים, לא מתערבים. לכן לומדים, כשבא האור בכלי דכתר של פרצוף ע"ב, שאין שום … ד' דהתלבשות, אם מאיר שם חכמה, יכול להתפשט למטה בזמן שאין לו ד' דעביות. היינו, אין לו מסך על ד' דעביות.

לכן, שמטי בכתר אין שם רק אור, ולא מטי בחכמה. אור החכמה לא מאיר שם, לא קומת חכמה, אור החכמה לא מאיר שם, מדוע? שאור הכתר, פניו, פניו למעלה, פניו למטה, מסיבת מה? כדי שיקבל את אור החכמה על ד' דעביות, בזמן שאין לו מסך. אבל אחר כך שנזדכך כלי דכתר, שמטי בחכמה, שהוא ג' דעביות, כבר יכול להאיר אור החכמה. מדוע ג' דעביות יש לו מסך שיכול לקבל בעל מנת להשפיע?

עכשיו אתה מבין זה? הלאה.