שיעור בוקר 15.11.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 773

"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", אותיות י"ד-ט"ז

קריין: בחלק הראשון של השיעור נתחבר לשיעור חי עם הרב, ולפני כן נתחיל בקריאה ב"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", ב"כתבי בעל הסולם", עמ' 773, אות י"ד.

אות י"ד

"ומעין ענין הנ"ל, פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו אומנותו". אשר בעסק תורתו, ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו, ומלוה לו כסף. אפשר, שיאמין לו, על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו, עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו, אפילו להלוות לו, את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן, שיאמין לו, על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים, נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.

כך אדם: אחד מקצה לו, מתוך שיעור אמונתו בה', רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו, שתי שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי, אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון, אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין להשי"ת, על כל רכושו. משא"כ הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. ואין להאריך בכגון זה."

אות ט"ו

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב".

אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר."

אות ט"ז

"ובאמור, מתורצת קושית התוספות (תענית, דף ז', ד"ה "וכל"), דאמרינן שם: "כל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים. וכל, העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות". והקשו: והלא אמרינן: "לעולם יעסוק אדם בתורה, אע"ג שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ולפי המבואר, יש לחלק בפשטות, כי כאן, בעוסק בתורה "לשם מצות לימוד התורה", עכ"פ להיותו מאמין בשכר ועונש, אלא שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו, עם הכונה דלעשות נ"ר ליוצרו, ע"כ "המאור שבה מחזירו למוטב", ובא לשמה.

וכאן, בעוסק בתורה שלא "לשם מצות לימוד התורה", כי אינו מאמין בשכר ועונש, בשיעור הזה, עד שבשבילה יתיגע כל כך, אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ועל כן נעשית לו סם המות, כי "האור שבה נהפך לו לחושך", כמבואר."

אות י"ז

"ולפיכך, מתחייב הלומד, בטרם הלימוד, להתחזק באמונת השי"ת ובהשגחתו בשכר ועונש, כמ"ש חז"ל: "נאמן בעל מלאכתך, שישלם לך שכר פעולתך". ויכוון את היגיעה שלו, שיהיה "לשם מצות התורה". ובדרך הזה, יזכה ליהנות מהמאור שבה, שגם אמונתו תתחזק ותתגדל בסגולת המאור הזה, כמ"ש: "רפאות תהי לשרך, ושקוי לעצמותיך" (משלי ג', ח').

ואז, יהיה נכון לבו בטוח, כי "מתוך שלא לשמה יבא לשמה". באופן, אפילו מי שיודע בעצמו, שעדיין לא זכה ח"ו לאמונה, יש לו תקוה גם כן, על ידי עסק התורה. כי אם ישים לבו ודעתו, לזכות על ידה, לאמונת השי"ת, כבר אין לך מצוה גדולה מזו, כמ"ש חז"ל: "בא חבקוק והעמידן על אחת "צדיק באמונתו יחיה" (מכות, כ"ד).

ולא עוד, אלא שאין לו עצה אחרת מזו, כמו שאיתא (ב"ב דף ט"ז, ע"א): "אמר רבא, ביקש איוב, לפטור את כל העולם כולו מן הדין. אמר לפניו: "רבש"ע, בראת צדיקים, בראת רשעים, מי מעכב על ידך?"

ופירש"י שם: "בראת צדיקים, על ידי יצר טוב, בראת רשעים, על ידי יצר הרע. לפיכך, אין ניצול מידך. כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין. ומאי אהדרו ליה חבריה דאיוב [ומה השיבו לו חבריו של איוב]: "אף אתה תפר יראה, ותגרע שיחה לפני אל. ברא הקב"ה יצר הרע, ברא לו תורה תבלין (איוב ט"ו).

ופירש"י שם: "ברא לו תורה, שהם תבלין, שהיא מבטלת את "הרהורי עבירה", כדאמר בעלמא: "אם פגע בך מנוול זה, משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח וכו', הלכך לאו אנוסין ננהו [ולכן לא אנוסים הם], שהרי יכולין להציל עצמן (קידושין דף ל'), ע"ש ודו"ק."

סדנה

אלו שאלות מתעוררות בנו בהתאם לקטעים שקראנו?

*

קריין: נתחבר עכשיו לשיעור חי עם הרב ולפני כן נקרא אות י"ד מ"הקדמה לתלמוד עשר הספירות".

אות י"ד

"ומעין ענין הנ"ל, פירשתי פעם את מליצת חז"ל: "מי שתורתו אומנותו". אשר בעסק תורתו, ניכר שיעור אמונתו: כי "אומנתו" אותיות "אמונתו". בדומה לאדם, שמאמין לחבירו, ומלוה לו כסף. אפשר, שיאמין לו, על לירה אחת. ואם ידרוש ממנו שתי לירות, יסרב להלוות לו. ואפשר, שיאמין לו, עד מאה לירות, אבל לא יותר מזה. ואפשר, שיאמין לו, אפילו להלוות לו, את חצי רכושו, אבל לא את כל רכושו. ואפשר גם כן, שיאמין לו, על כל רכושו, בלי שום צל של פחד. ואמונה זו האחרונה, נחשבת לאמונה שלימה. אבל באפנים הקודמים, נבחנת לאמונה בלתי שלמה, אלא שהיא אמונה חלקית, אם פחות אם יותר.

כך אדם: אחד מקצה לו, מתוך שיעור אמונתו בה', רק שעה אחת מיומו, לעסוק בתורה ובעבודה. והשני מקצה לו, שתי שעות, לפי מדת אמונתו בה'. השלישי, אינו מזניח אפילו רגע אחד, משעת הפנאי שלו, מבלי לעסוק בתורה ובעבודה. הוי אומר, שרק האחרון, אמונתו שלמה היא, שהרי מאמין להשי"ת, על כל רכושו. משא"כ הקודמים, עדיין אין אמונתם שלמה לגמרי, כמובן. ואין להאריך בכגון זה."

אנחנו שומעים מה שכתוב, מה אפשר כאן להוסיף? אני גם לא רואה שאלות, מפני שהדברים ברורים וקצרים ולעניין.

תלמיד: קראנו כמה פעמים את הקטע ומאוד ברור שאדם צריך להשקיע את כל החיים שלו, את כל שעות הפנאי בעבודת ה'. השאלה הראשונה, איך מגיעים למצב שיש לאדם כוח להשקיע את כל שעות הפנאי שלו בעבודת ה', האם האדם מחליט או הבורא מחליט?

השאלה הראשונה, איך אדם משקיע את כל שעות הפנאי בעבודת ה'. הוא פשוט מארגן את עצמו כך שנמצא בין אנשים שגם משתוקקים להיות באותם התנאים ולהגיע לאותן המטרות. כך אני מבין.

תלמיד: איך אתה עובר ממצב של אמונה על לירה לאמונה על שתי לירות או על מאה לירות ובסוף על כל הרכוש? איך אתה עובר כל פעם ממדרגה למדרגה באופן הזה, עד שאתה מגיע באמת לאמונה המלאה?

כנראה שעוברים ממדרגה למדרגה בעל מנת להשפיע יותר ויותר על ידי המאור המחזיר למוטב, שהוא מאיר לאדם אם האדם משתדל לקבל את התנאים האלה שהבורא שולח לו, ואז אדם זוכה.

תלמיד: זה מהותי לכל העניין הזה, כי זה לא גדל בצורה ישירה, זה כל פעם גדל כמו הר שמתנפח. האם נכון לומר כך?

כן.

תלמיד: אני לא בטוח שאני מצליח לנסח את עצמי נכון, אבל כל פעם צריך יותר מאמץ כדי לעלות עוד מדרגה.

נכון, כדי לעלות מדרגה לדרגה, ממדרגה למדרגה, אנחנו צריכים לרכוש כל פעם כוחות נוספים, יותר ויותר, כדי שתהיה לנו אפשרות לשלוט על הרצון לקבל שלנו.

תלמיד: ואת הכוחות אנחנו רוכשים רק מהחברים או גם מהבורא?

יחד עם החברים אנחנו רוכשים את הכוחות האלו מהבורא. אין עוד מקור שיכול לספק לנו כוח לעלות למעלה מהטבע, רק הבורא.

תלמיד: כתוב פה שלפי שיעור האמונה שיש להאדם כך הוא מקצה זמן לעסוק בתורה ועבודה

כן.

תלמיד: מה העבודה? מה מהות העבודה?

העבודה היא עבודה רוחנית. אנחנו לומדים שעל ידי התגברות שלנו למעלה מהכוחות שלנו, אנחנו כל פעם זוכים למדרגה יותר גדולה ויכולים לשלוט על הרצון לקבל שבינתיים רוצה בכל מקום להראות את עצמו, וכך להתבגר כביכול, לעלות למעלה מהרצון להשפיע שאנחנו מקבלים מהמאור המחזיר למוטב.

תלמיד: בעל הסולם אומר שלפי המידה שהוא מאמין לחברו שהוא יכול לשלם לו לירה אחת או יותר, אז לפי זה יש לו מידת האמונה. איך אני יכול להגיע למצב שמה שאני מאמין, שהשכר שיהיה מהבורא, הוא לא משהו שאני רוצה בצורה אגואיסטית? כי אני יכול להאמין אבל תמיד נשאר איזה מקום שהוא לעצמי.

אם אתה רוצה לרכוש קשר עם הבורא, אז אתה צריך לעלות על פני כל התנאים שאתה רואה לפניך, וכך צעד אחרי צעד אתה עולה למדרגות שאתה רואה מה שאתה עובר, ואפילו אותם הכוחות שהיו נגדך, אתה לומד איך אפשר להפוך אותם לכאלה שיהיו בעדך.

תלמיד: האדם עוד לא מרגיש שהרצון שלו מספיק חזק כדי לעסוק בתורה ומצוות עם כוונה נכונה. הוא מרגיש הרבה התנגדות. האם צריך להמשיך להשתדל או לחכות עד שייבנה הרצון הזה ואז ידרוש?

אדם לא עובד נגד הרצון. סך הכול אנחנו לומדים עם הרצון שלנו, רק השאלה לאיזו מטרה אנחנו משתוקקים. כאן הוא מדבר על ההשתוקקות בתוך האדם, שצריכים כל פעם להתגבר ולראות לפנינו מטרה יותר גבוהה. כך אנחנו עולים לאט לאט עד שמגיעים למקום טוב, למצב הנכון.

תלמיד: איך האדם צריך להמשיך לעבוד בלי לפחד כשהוא מרגיש שהוא עוד לא מספיק מוכן להקדיש את כולו במסירות נפש?

זאת אומרת אנחנו באמת נמצאים תמיד עם הכוחות, הקולות שלנו בוא נגיד, וכשאנחנו מרגישים רצונות חדשים, חזקים, אז אנחנו צריכים לראות שחייבים בכל מקום לחפש תמיכה, גילוי, כוח השפעה, וכך להתגבר.

אין לאדם יותר במה להשקיע את עצמו אלא רק לפנות לבורא. על פני כל אותן ההפרעות, הכבדות שהוא מגלה לעצמו, הוא צריך כנגד זה להעמיד את הדרישה שלו, הבקשה שלו לעלות לדרגה שיוכל בכוח להכריע את היצר הטוב על פני יצר הרע.

תלמידה: איך להפוך את הכוחות שנגדנו שיהיו בעדנו?

איך אנחנו מעבירים את הכוחות שנראה לנו כנגדנו לכוחות שיהיו בעזרתנו. הכול תלוי מיחס האדם לכוחות האלו. אם הוא כך מתייחס אליהם, מחזיק אותם בצורה כזאת שמקבל אותם כנגד, ואחרי הבירורים מתחיל להתייחס אליהם בהבנה חדשה שהכול נגדו, שהבורא עושה את זה ושבאמת כל ההפרעות האלה שדוחות את האדם מהשפעה, מהקדושה, אז הוא מתחיל לקבל אותם כדברים הכרחיים. דווקא על פני זה שהוא מעמיד את עצמו ומוכן להיות יד בעד הבורא, אז הוא מקבל כוחות שמושכים אותו למעלה, מקבלים אותו לקראת גילוי הבורא.

הכול תלוי בבחירת האדם, במה הוא בוחר. את הכוחות הוא מקבל תמיד מחוצה לו. או כוחות שדוחפים אותו מהקדושה, מהשפעה, או ההיפך, כוחות שדווקא עוזרים לו להתגבר ולעלות על פני כוחות ההפרעה.

אות ט"ו

"והנה נתבאר היטב, שאין לו לאדם, לצפות, שהעסק בתורה ומצות שלא לשמה, יביאהו לשמה, רק בזמן, שידע בנפשו, שזכה באמונת השי"ת ותורתו כראוי. כי אז "המאור שבה, מחזירו למוטב", ויזכה ל"יום ה', שכולו אור". כי קדושת האמונה, מזככת את העינים של האדם, שתהנינה מאורו ית', עד ש"המאור שבתורה מחזירו למוטב".

אמנם, מחוסרי אמונה, דומים לעטלפים, אשר לא יוכלו להסתכל באור היום. כי נהפך להם, אור היום לחושך, נורא יותר מחשכת ליל. כי אינם ניזונים, אלא בחושך הלילה.

כן מחוסרי אמונה, עיניהם מתעוורות כלפי אור ה'. ע"כ נהפך להם האור לחושך, ו"סמא דחיי" נהפך להם ל"סמא דמותא". ועליהם אמר הכתוב: "הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה', הוא חושך ולא אור". אלא, שצריכים מקודם, להשתלם באמונה שלמה, כמבואר."

תלמיד: הוא כותב בקטע הקודם וגם כאן, שככל שהאדם מתקדם לאמונה שלמה, אין לו פחד שיאבד את רכושו. מה זה שאין לו פחד?

שהשכר הכי גדול שהוא מתאר לעצמו זה לקבל תוספת כוח השפעה, וכנגד זה ההפסד הגדול הוא, אם יראה וירגיש את כוח הקבלה שבו שהוא יותר מכוח ההשפעה.

תלמיד: יש כאן תהליך. ככל שאדם מתקדם בדרך הרוחנית, לי אישית יש הרגשה שאדם נהיה יותר רגיש ויש לו פחד על הזמן, על הבריאות ועל הפרנסה שלו, הוא נהיה יותר רגיש למציאות.

נכון, וכך יהיה יותר ויותר. כי הוא מתחיל להרגיש גם בכוחות השפעה, כמה מוסיף לו הרצון לקבל, כלומר ככל שהוא נמצא במדרגה יותר גבוהה, לא חשוב מאיזה צד, מצד הרע או מצד הטוב, הוא בכל זאת מפריד בין הטוב והרע ומקבל אותם במדרגת ההשפעה ובמדרגת הקבלה, זה כנגד זה, בהתאם למה שהם מעוררים בו.

תלמיד: ככל שאדם מתקדם, במה עליו להיאחז שייתן לו יותר בטחון בדרך?

אם הוא נמצא בכוח השפעה, אז הוא נמצא בהתאם לזה דבוק בבורא.

תלמיד: האם ככל שאני יותר דבוק בבורא, יש יותר הרגשה של ביטחון?

כן. בינתיים נקבל את זה שכנראה כך צריך להיות, ואחר כך נראה.

תלמיד: הוא מדבר על סם המוות וסם החיים. כשאנחנו לומדים תורה, איך אנחנו יודעים אם אנחנו מושכים מסם המוות או מסם החיים?

זה לפי מה שמרגישים. בסופו של הדבר הבורא לא מעוניין לגמרי לזרוק אותנו מהסולם. אלא מי שמתקדם, ככל שמסוגל בוא נגיד, אז הוא מרגיש שמפעם לפעם הבורא בכל זאת נותן לו כוחות להמשיך להשפיע, וכך הוא מתקדם.

תלמידה: דיברנו קודם על זה שאם אדם מרגיש שיש לו הפרעות, איך עליו להפוך את זה שזה יהיה לטובתו. אדם שמרגיש שקשה לו לקום לשיעורים המוקלטים וקל לו לקום כשרב נמצא, איך להתייחס נכון לשיעורים המוקלטים?

אני לא מבין את זה. או שיש לי אפשרות לבוא לשיעור המוקלט, או מה?

תלמיד: בימים שאתה לא מעביר שיעור, ואנחנו שומעים שיעור מוקלט מהארכיון, איך להתייחס לשיעור כזה? אני צופה בשיעור מהארכיון, שיעור עם הרב שמלמד, מה היחס?

קשה לי, אני לא מבטיח שבכל השיעורים אני אהיה. השיעורים שנמצאים אצלנו בארכיון, אם אדם בלי לוותר עליהם, הולך ורוכש אחד אחד, אז זה שהוא רוכש את השיעורים האלה הם כבר נקלטים בו, אפילו שהוא לא כל כך מבין אולי, לא כל כך נכלל בזה, לא נמצא בהרגשה בזה.

יש כאן כמה תנאים לפני שהוא אומר שהוא נמצא בשיעור. נמצא בשיעור זה נקרא שהוא נמצא בקליטה ובהבנה, הוא יכול להוציא את זה מתוך הזיכרון, והוא יכול לעורר בו לפי הרשימות שמתעוררות בו כוחות נוספים לקדושה.

תלמיד: זה לא משנה אם אני עכשיו בשיעור חי או שאני צופה בשיעור שנמצא בארכיון, הכול תלוי בהכנה שלי ובגישה שלי ללימוד, לשיעור.

כן.

אות ט"ז

"ובאמור, מתורצת קושית התוספות (תענית, דף ז', ד"ה "וכל"), דאמרינן שם: "כל, העוסק בתורה לשמה, תורתו נעשית לו סם חיים. וכל, העוסק בתורה שלא לשמה, נעשית לו סם המות". והקשו: והלא אמרינן: "לעולם יעסוק אדם בתורה, אע"ג שאינה לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה". ולפי המבואר, יש לחלק בפשטות, כי כאן, בעוסק בתורה "לשם מצות לימוד התורה", עכ"פ להיותו מאמין בשכר ועונש, אלא שמשתף הנאתו ותועלתו עצמו, עם הכונה דלעשות נ"ר ליוצרו, ע"כ "המאור שבה מחזירו למוטב", ובא לשמה.

וכאן, בעוסק בתורה שלא "לשם מצות לימוד התורה", כי אינו מאמין בשכר ועונש, בשיעור הזה, עד שבשבילה יתיגע כל כך, אלא רק לשם הנאתו עצמו מתיגע, ועל כן נעשית לו סם המות, כי "האור שבה נהפך לו לחושך", כמבואר."

תלמיד: לגבי הפרעות שאדם מקבל מהבורא, או דחיות שהוא מקבל מהבורא. במשל של בעל הבית והאורח מסופר שקודם כל האורח צריך לבנות לעצמו מסך, והוא לא אוכל כל עוד הוא לא בנה מסך. לפני שבונים את המסך מהאור החוזר, והאדם יודע לחשב כמה הוא מקבל וכמה הוא נותן, מה הוא צריך לעשות, האם הוא צריך לדחות את האור, לא לקבל? איך הוא מתקדם כשהוא עוד לא בנה את המסך והאור החוזר בתהליך הזה?

תכף אנחנו נבין את זה, עוד קצת.

(סוף השיעור)