שיעור בוקר 09.03.2023 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

קטעים נבחרים מן המקורות בנושא – פסח

קריין: שיעור בנושא "פסח" נקרא קטעים נבחרים מן המקורות. נמשיך מקטע מס' 13.

אנחנו קוראים קטעים שהכותרת שלהם היא "גלות מצרים", מזה מתחילים את הרגשת מצבנו האמיתי בעולמו של הבורא, מגלות מצרים. למה? הבורא ברא רצון לקבל, הוא החדיר בנו את הטבע שלו כדי שנרגיש עד כמה אנחנו הפוכים ממנו. בכל דבר שרוצים להרגיש, אנחנו צריכים להרגיש שני מצבים, מצב של עצמנו, ומצב שצריכים להגיע אליו איכשהו. ולכן אנחנו מתחילים את הדרך שלנו מהכרת המצב האמיתי, היינו מגלות מצרים.

קריין: קטע 13.

גלות מצרים

"ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים. ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים." 

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

זו הגדרה שבדרך כלל אדם לא מחכה לה. מה נקרא יציאה מהגלות? ייסורים שאנחנו מרגישים מפני שלא יכולים לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. זאת אומרת, אין לנו אהבת חברים, ודאי אין לנו עם זה אהבת הבורא, אנחנו לא יכולים להשפיע לזולת, אלא רק לפי חשבון מה יהיה לי טוב בזה, וכך ההרגשות האלה בסך הכול נותנות לנו את הרגשת הגלות, הרגשה שאנחנו לא נמצאים בתכונות ההשפעה, בתכונות הבורא, וזה נקרא "גלות".

זה מה שאומר הרב"ש,

"ומה זה גלות, זה שמונח תחת שליטת אהבה עצמית ולא יכול לעבוד לשם שמים." לעל מנת להשפיע, לא לעצמו אלא החוצה. "ומתי נקראת אהבה עצמית גלות, זה רק בזמן שרוצה לצאת משליטה זאת, משום שסובל יסורים, מזה שאינו יכול לעשות שום דבר לשם שמים." 

(הרב"ש. 71. "ענין גלות")

איזה ייסורים יש לנו מזה שאנחנו לא יכולים לעשות לשם שמים, זאת אומרת, באמת על מנת להשפיע? קשה לנו להגיד. אני צריך לברר, האם יש לי ייסורים כאלה, האם אני מצטער שאני לא יכול להשפיע. וכרגיל, כלפי הבורא אנחנו לא יכולים לקבוע את המצבים האלה, אפילו בדמיון שלנו זה לא בטוח ולא נכון לעשות כך, אבל כלפי החברים כן.

לכן ניתנה לנו קבוצה, כאיזה קרש קפיצה להגיע לאהבת הבורא, "מאהבת הבריות לאהבת הבורא", וכאן אנחנו צריכים לשים לב, האם אנחנו יכולים להגיע למצב שאנחנו מתקרבים לחברים בצורה כזאת שמה שקורה בהם ממש נוגע לליבי. ואם אכן המצב הרוחני שלהם, החיבור בינינו, הדברים האלה נעשים יקרים בעיני, אז בלאחוז בהם אני יכול להתקדם יותר ויותר עד שאני מגיע לשליטת הרצון להשפיע בי.

שאלה: למה אמרת שהמצב האמיתי הוא שאני לא יכול להשפיע שום דבר ואחר כך אמרת שבכל זאת יש מצב שאני יכול להיתפס בקבוצה ואני לא אדיש למה שקורה עם החברים. אלו שני מצבים הפוכים כביכול אז למה המצב האמיתי הוא שאני לא יכול להשפיע?

אני בודק את עצמי ורואה עד כמה אני כל הזמן נמצא בתוך מחשבות על עצמי ושום דבר אחר לא נוגע בי, לא נוגע לליבי.

תלמיד: וכשאני בודק ורואה שבכל זאת מה שקורה איתם נוגע לי ללב ואני לא אדיש ומה שקורה להם משפיע עליי?

אם אני בודק את הלב שלי ורואה שבכל זאת איכפת לי ממה שקורה עם חבריי, אז אני צריך לבדוק אם איכפת לי ממה שקורה עם חבריי מפני שזה משפיע עליי בצורה אישית או מתוך האהבה שלי אליהם. צריכים בדיקה.

תלמיד: אם אני בכל זאת רואה שיש לי בלב קצת אהבה לחבר, זה יכול להיות מצב אמיתי?

כל המצבים הם מצבים אמיתיים, לא מדומים בדרך כלל, רק אני צריך לבדוק האם המצבים האלה הם בדרך להביא אותי לטבע השני.

יש שתי צורות לטבע, טבע דלקבל וטבע דלהשפיע, הטבע להשפיע זה הבורא, טבע הבורא, והטבע לקבל זה טבע הנברא, אז אני צריך לבדוק בדיוק באיזה טבע אני נמצא. המטרה שלנו היא לעבור מהטבע לקבל לטבע להשפיע.

שאלה: במקרה שבו בדקתי שאני דואג לחבר כי זה נוגע לי באופן אישי, כי זה לטובתי, איך לעבור לאותה דאגה אבל מתוך אהבה לחבר?

זה כל העניין, שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, לראות שאנחנו נמצאים באהבה עצמית ולראות איך אנחנו יכולים לעבור מאהבה עצמית לאהבת הזולת. אהבת הזולת או אהבת הבורא זה בעצם אותו דבר, לאותו כיוון. מה שאין כן, אהבה עצמית היא הפוכה.

בשביל זה יש לנו את כל חכמת הקבלה. מקובלים כותבים לנו מאמרים, מסבירים לנו מה נקרא אהבה עצמית, מה נקרא אהבת הזולת, על ידי איזה תרגילים אנחנו יכולים להפוך את הטבע שלנו.

כדי להפוך את הטבע שלנו צריך שני דברים. אנחנו עושים תרגילים, כמו ילדים בגן ילדים, אבל על ידי התרגילים שלנו אנחנו מקבלים מאור המחזיר למוטב, והמאור המחזיר למוטב הוא שעושה לנו את המהפכה הפנימית ובמקום אהבה עצמית אנחנו מתחילים להרגיש שכאילו אפשר לצאת מעצמנו ולעלות לדרגת אהבת הזולת.

זה נגד הטבע, זה משהו שלא קיים בעולם הזה, אבל אנחנו כן יכולים להרגיש איך מתלבשת בנו הרגשה כזאת של אהבת הזולת. ואז אני יוצא מגדרי ומתחיל להרגיש מה שמחוץ לי ומחוץ לי נמצא בעצם רק הבורא. בצורה כזאת שאני משתוקק להיות בקשר עם חבריי, אני מגיע להרגשת הבורא, להתקרבות לבורא, שזו בעצם המטרה האמיתית.

תלמיד: אז באותו מצב שאני חושב על החברים אבל לטובת עצמי אני יכול לעשות איזה מעבר ברגע אחד לאהבה לחברים, אפשר ללחוץ על איזשהו כפתור ולעשות את ההחלפה הזאת?

זה בידיים שלך, בבקשה תנסה, תנסה בכל הכוח להיות במקסימום מחובר בליבך עם החברים, עם החברים שבקבוצה, ככל האפשר.

תלמיד: אני משתדל להיות מחובר, אבל אם ביררתי שהסיבה שאני עושה את זה היא לטובת עצמי. איך להחליף את הסיבה כך שכל התועלת תהיה עבורם?

אל תדאג, אם אתה מכוון להיות בקשר עם החברים, אפילו שהקשר הזה הוא אגואיסטי, וזה נכון שהוא אגואיסטי, כי אתה מתחיל מהטבע שלך, בכל זאת אתה עושה מאמצים להיות איתם בחיבור. ואפילו שזה חיבור אגואיסטי, ואתה לא רוצה להיות איתם בקשר, לדבר, כל מיני דברים כאלה, ויש לך עוד ועוד דחיות קטנות בכל פינה ופינה שבה אתם מחוברים איכשהו, אבל בכל המקרים האלו שאתה רואה עד כמה יש בך התנגשויות פנימיות כלפי החברים, אתה מבקש, יחד עם זה שאתה נמצא ההתנגשות, שלא תהיה התנגשות, שיהיה עוד חיבור קטן ועוד חיבור קטן.

הבורא לא עושה איתנו תרגילים גדולים ונותן לנו להרגיש שאנחנו שונאים זה את זה, שאנחנו דוחים זה את זה ממש, אלא הוא נותן מקרים קטנים כאלה, אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה לבוא לאיזה מפגש, לא רוצה להשתתף באיזו שיחה, כאלו דברים קטנטנים של ילדים. אבל אם אנחנו שמים לב לזה ובכל זאת רוצים בכל המקרים האלו להביא את עצמנו להתחברות, אז יש כאן כניסה ממש לעולם העליון וכך אנחנו נכנסים בו.

לא צריכים לזלזל במצבים כאלו, ההיפך, ככל שאני מקבל דחייה מהחברים, כך אני צריך להבין, לאתר, לגלות שהדחיות האלה באות מהבורא. ואני בכל זאת צריך להיות כאן כעזר כנגדו, אני צריך נגד הדחייה הזאת, לבוא להתקרבות, למפגש, להידברות עם חבריי יותר ויותר וכך אנחנו נתקדם. אלו התרגילים שצריכים לעשות יום יום, להשתדל כל הזמן שהם יהיו מונחים בראש, מה שנקרא באחורית הראש, וכל הזמן להימצא בהם, להיות ככל האפשר בהתקרבות כלפי החברים.

תלמיד: האם כשאתה בתרגילים כאלה, בהתגברויות קטנות כל פעם שלא רצית להתחבר לזום ובכל זאת התחברת, ככה מקובל נכנס לעולם העליון, בפעולות קטנות כאלה?

כך כולנו מתקדמים. גם גדולי המקובלים, משה, אברהם, לא חשוב מי. הגדולים, גדולים, כולם נולדו גוש בשר של שניים שלושה ק"ג, וכולם גדלים כמו חיות קטנות עד שהופכות להיות משהו שדומה לאדם, גם בפנים וגם בחוץ. הכול גדל מהאדמה, מה שנקרא.

שאלה: להיות בגלות זה להיות בהכרת הרע של חוסר השתוות צורה כלשהי, ועדיין אני תמיד מרגיש שאני עובד מתוך מקום של חיסרון. אנחנו לומדים שבני ישראל עזבו את מצרים רק פעם אחת. האם תחושת הגלות זאת תחושה מתמשכת בעבודה שלנו?

כן, תחושת הגלות זו תחושה בתוך מצרים, והיא תחושה מתמשכת עד שהם בודקים שהם לא מסוגלים להישאר יותר בשליטת פרעה.

שאלה: האם האדם לא צריך לטעום משהו כדי שזה יחסר לו, איך יכול להיות שחסר לי הבורא מבלי שאני ראיתי אותו, פגשתי אותו?

כשאנחנו נמצאים במצרים אנחנו מרגישים שיש משהו מחוץ לשליטת פרעה וזה מה שמושך אותנו במקצת ליציאה ממצרים.

חוץ מזה אנחנו לא נמצאים סתם. אנחנו צריכים להבין שבני ישראל הם אלו שכבר היה להם חיבור לפני שנכנסו למצרים. הם היו בני יעקב, והם היו בעל מנת להשפיע במשהו, עד שירדו לדרגה שמכרו את יוסף ואז הם ירדו למצרים.

כדאי לנו לקרוא את הסיפור הזה בספר התורה, לדעת מה קורה, בכללות.

שאלה: למה אנחנו לא יכולים להרגיש שאנחנו בגלות למרות שאנחנו עושים את העבודה בין החברים בעשירייה?

אנחנו לא יכולים. בשביל זה אנחנו צריכים להרגיש את שני העולמות, שני מצבים. ילד שנולד בבית סוהר וגדל בבית סוהר לא מבין מה יש מחוץ לבית הסוהר, הוא חי שם וחושב שזה כל העולם. כך בן אדם שנמצא במצרים. אם הבורא לא מאיר לו קצת יותר אז הוא חושב שמצרים זה המקום הכי טוב.

אנחנו רואים איך העולם הזה בנוי, הוא כולו מצרים. האגו שלנו שנקרא "פרעה" שולט בכל הטבע ואנחנו לא רוצים לעזוב את זה. אנחנו פשוט לא מתארים לעצמנו שיש מקום שבו זה אחרת, הפוך. כך אנחנו נשארים בעבודת מצרים, בתוך מצרים, ונאמנים לפרעה.

שאלה: מה עלינו לעשות בעשירייה כשאנחנו מגיעים לגלות, או נתקלים בגלות?

אתם צריכים לדבר ביניכם יותר. כל אחד יוכל להוסיף לשני מה זה נקרא גלות, מה זה הכרת הגלות, מה זה יציאה מהגלות.

שאלה: דיברנו על האמון של החיבורים במפגשים שלנו. כשאנחנו מרגישים את הסירוב לעשות את המפגשים כך האור שמחזיר למוטב פועל על הרצון שלנו. לפעמים קורה שנוצרת מרירות בלב וזה יכול לקחת הרבה זמן. למה למרות שחבר כל הזמן נמצא ומשתתף במפגשים, ועושה הכול בצורה נכונה, המרירות הזו נשארת כל הזמן, עד שהבורא לא מוציא אותו ממנה. מה חסר בשביל להתעלות מעל מצב כזה, איך נוכל לפתור את הבעיות בינינו, את המצבים בינינו ולהרגיש שאנחנו לא רוצים לקבל אלא להמשיך הלאה?

יש לנו רק שני אמצעים - חיבור בינינו ותפילה לבורא. הכול יחסית פשוט. לא פשוט לביצוע אבל לפחות השיטה פשוטה. אז בחיבור בינינו להגיע למצב שאנחנו יכולים יחד לפנות לבורא ולדרוש ממנו שיוציא אותנו מהגלות. זו כול העבודה שלנו.

שאלה: כמו שאתה מתאר את המצב נראה שזה דבר פשוט להגיע אליו. ואנחנו מגיעים למצב כל כך קשה כמו קיר שאי אפשר לעבור אותו. אנחנו מסתובבים סביב הנקודה הזאת כמו חמור ממש ולא מצליחים אף פעם לעבור אותה. זה המכשול הכי גדול שלנו.

אנחנו מסתכלים על זה מתוך הטבע שזה דבר חסר ערך שלא נצליח להשיג אותו אף פעם. איך מהטבע הכל כך תקיף נוכל באמת לעשות פעולה שהמקובלים כבר עשו אותה ואנחנו לא מצליחים?

אתם צריכים לפתוח את הלב והאוזן ולדבר ביניכם כמה אתם מחוברים וצריכים להיות עוד יותר מחוברים ובחיבור שלכם לפנות לבורא ולדרוש ממנו שיעלה אתכם לדרגה כזאת שאתם תהיו ממש יחד. בקשר ביניכם, שעכשיו בינתיים הוא קשר פה אל פה, שיהיה קשר לב ללב - אתם תכינו מקום לגילוי הבורא ואז אתה תרגיש וכולם ירגישו איך הבורא עובד עליכם.

תלמיד: אנחנו כל הזמן מוצאים את עצמנו באותה נקודה על אף שאנחנו עושים את כל המפגשים שלנו, איך נמצא בתוך האגו שלנו כוח?

אתה אומר שלא הולך לכם, על אף שאתם עושים הכול. צריך לעשות יחד, לרצות יחד לצאת מהמצב. תנסו, אני מכיר אתכם כבר שנים ואתם כן מסוגלים.

שאלה: אם יש לב פתוח ואוזן קשובה כלפי החברים אבל דחייה מוחלטת מאנשים בחוץ, מה היית ממליץ, כי זה מקשה על חיי היומיום?

דחייה מאנשים בחוץ? אני לא מבין מה אנשים בחוץ מרגישים ומבינים בעבודה הפנימית שלכם? תסביר לי.

תלמיד: אני לא מכניס אותם לעבודה הפנימית בינינו אבל יש אינטראקציה עם אנשים, אני צריך לעבוד עם אנשים בחוץ.

לעבוד זה כמו שאני בא לחנות וקונה משהו או בא למקום אחר ומבקש משהו, מה שאני צריך לחיים האלו. איזו עוד אינטראקציה צריכה להיות?

תלמיד: אבל אנחנו מעבירים יותר זמן עם אנשים בחוץ מאשר עם הקבוצה.

זה זמן שסתם עובר בכל הדברים שלא שייכים לפנימיות. תחשוב על מה אתה מדבר בכלל, איזה בלבול יש כאן. עם החברים שלי אני עובד על העולם הרוחני הפנימי שלי, שעמו אני חי ועמו אני מת ואחרי המוות ממשיך. מה שאין כן, עם אנשים חיצוניים אין לי שום קשר, רק העבודה שלי כאן בעולם הזה בקשר בין הגופים, שום דבר חוץ מזה.

תלמיד: אז איך להשתדל לעשות כך שהקשר איתם לא ימשוך למטה, כי יום יום צריך לצאת לעבודה?

אני אישית לא שם לב אליהם, הם מסתובבים סביבי כמו זבובים. לא שאני מזלזל בהם, אני רוצה לקרב אותם אם אפשר לרוחניות, אבל באמת מבחינת החשיבות, בעיני הם כמו זבובים.

תלמיד: איך להתייחס אליהם כמו לזבובים ולא לשים לב אליהם בלי לזלזל?

תחשוב. במה הם חשובים? למה? לחיים רוחניים או לחיים גשמיים?

שאלה: האם יש הבדל בין לצאת מהגלות ויציאת מצריים?

ודאי שיש. גלות היא שאתה נמצא תחת שליטת הרצון לקבל, זה מלאך המוות שהוא הפוך מהבורא, ויציאה מהגלות והגאולה מחוץ למצרים זה נקרא שאתה נמצא תחת שליטת מלאך החיים, לא מלאך המוות. שאתה מרגיש את החיים הרוחניים, מרגיש את הבורא שמחזיק את החיים.

שאלה: איך אדם מקבל את הרעיון של לקבל לשמה, למען הבורא, ואיך הוא קובע שהוא נמצא בגלות?

לפי הקשר שלו עם החברים, שבתוך הקשר הזה הוא משיג איזשהו מין קשר עם הבורא, לפי זה הוא קובע אם הוא נמצא עדיין בגלות או שהוא כבר יוצא מהגלות.

שאלה: איך האדם בודק שהוא באמת עובד לשם שמיים והוא לא נמצא באיזו פנטזיה?

כלפי החברה בדרך כלל.

תלמיד: אבל גם כלפי החברה אני יכול להיות בכוונות לעצמי, בשליטת האהבה העצמית שלי.

אם אתה אוהב את החברים ובתוך החברים אתה גם אוהב את הבורא, אז הכיוון שלך נכון.

תלמיד: אני תמיד מרגיש איזה פער בין המצב שאני רוצה להיות בו כמו שאמרת עכשיו לבין המצב שאני נמצא בו. הפער הזה תמיד מביא איזו דרישה, תפילה, כמו שאמרת שיש לנו רק שני מצבים, או החיבור בינינו או התפילה. איך אני ממקד את התפילה, את הדרישה הזאת שהיא תהיה דרישה אמיתית?

רק על ידי חיבור עם החברים אתה יכול להגדיל את התפילה והדרישה שלך לבורא.

תלמיד: אבל זו בדיוק הנקודה. אנחנו יושבים, מתחברים, קוראים, ותמיד מגיעים בסוף המפגש, בסוף הפעולה לאיזה מצב כזה שצריכים להתפלל לבורא, צריכים לדרוש את הבורא. יש הרגשה חמימה, יש הכול בינינו, מגיעים לחיבור, אבל מה זו הדרישה לבורא?

אין לי מה להגיד, תעביר את זה לחברים ותנסו לעמוד על הנקודה הזאת.

תלמיד: האם יש איזו נקודת התחלה ונקודה סופית לדרישה הזאת? האם זה תהליך מסוים או שזה משהו שפשוט קורה?

נקודת ההתחלה היא שאתם מסכימים ביניכם שאתם יחד מתחברים בדרישה לבורא, והנקודה הסופית בינתיים היא שאתם מתחילים להרגיש את הבורא בדרישה שלכם ונכנסים עימו במגע.

תלמיד: והפער הזה זה מה שיוצר את הייסורים, את הדרישה הפנימית של האדם?

אני לא רוצה להתבלבל בפער הזה ובפער הזה. תעשו כך וזהו, אחר כך נדבר.

תלמיד: אבל הרגשת הייסורים מגיעה מזה שאתה לא מרגיש את הבורא, לא מזה שאתה עסוק בעצמך?

גם זה לא בטוח, יש הרבה מצבים.

שאלה: אם שמעתי נכון אמרת, אתם צריכים לפתוח לב ואוזן ולדבר עד כמה אתם מחוברים ומתוך החיבור הזה לפנות לבורא?

כן.

תלמיד: מה זה לפתוח לב ואוזן, מה זה לפתוח לב לפני שאנחנו מדברים?

"כאיש אחד בלב אחד", תנסה לתאר את זה לעצמך.

תלמיד: וכשאנחנו מדברים עד כמה אנחנו מחוברים, הפעולה הזאת מחברת אותנו?

כן, ודאי.

תלמיד: אני פשוט רוצה לתאר ואחר כך לבצע את זה בעשירייה. אנחנו צריכים להרגיש שאנחנו מחוברים יותר ואחר כך לפנות לבורא?

כן.

תלמיד: בשביל מה?

בשביל מה?

תלמיד: כן, אנחנו מרגישים שאנחנו קצת יותר מחוברים ואחר כך אנחנו פונים לבורא. בשביל מה?

כי זה הכלי.

תלמיד: מה אנחנו רוצים מהבורא?

להרגיש בתוך הכלי את הבורא.

תלמיד: מה אנחנו מבקשים?

קשר.

תלמיד: עכשיו דיברנו על זה שאנחנו מחוברים, הרגשנו קצת שאנחנו יותר מחוברים ורוצים עכשיו עוד יותר קשר ועבור זה אנחנו פונים?

עוד יותר קשר עם הבורא.

תלמיד: אנחנו רוצים להרגיש את הבורא בתוך החיבור שלנו?

כן.

שאלה: אתה כל יום מעביר לנו את כל השפע ואנחנו מודים לך על כך. הרגשנו את המחסור של השפע הזה כשהרגשת לא טוב. איך אנחנו יכולים להתענג מההתאמצות בתוך העשירייה להתקדם?

תפסיקו להסתיר זה מזה את המצבים הפנימיים שלכם, אלא ההיפך, תראו זה לזה מה אתם באמת רוצים בלבבכם וכך תתקדמו.

שאלה: החברים שלי בעשירייה הם באמת חברים גדולים ומטרתיים אבל בקשר בינינו יש מרחק מסוים שאנחנו מפחדים לחצות. כמו שאמרת עכשיו, אנחנו פחות מתקרבים, פחות מתייחסים זה לזה כמו אחים ולא תמיד יודעים מה עובר על החבר. האם חשוב לחצות את המרחק הזה ואיך?

כן, המרחק הזה מתגלה לכם יותר ויותר מפני שאתם צריכים לבטל אותו. ככל שמתקדמים, כך מרגישים שבכל זאת יש מרחק בין הלבבות. אין מה לעשות עם זה אלא רק ללחוץ על עצמנו ולפנות עוד יותר לבורא. זאת הנקודה שעליה אנחנו עומדים ונעמוד כל עוד לא נעשה את מה שעלינו לעשות.

תלמיד: האם עליי ללחוץ על החברים לעשות את המאמץ הזה?

ודאי, כל אחד צריך להראות לחברו דוגמה נכונה של התנהגות בקבוצה אחידה.

שאלה: אמרת שאם אני נמצא באהבת חברים ובאותה אהבה אני נמצא באהבה לבורא, אז אני נמצא בכיוון נכון. איך בכל זאת לבנות את שתי הנקודות האלה בכל הפעולות שלנו, במפגשים ובכל מה שאנחנו עושים?

אני לא יכול לומר לך את כל זה במשפט אחד. תנסה לעשות את כל מה ששמעת, תקשיב לזה כמה פעמים ותשתדל להשתמש בזה בכל המצבים. אין לי עוד מה לייעץ לך.

תלמיד: מה זה אומר באהבת החברים להימצא באהבת הבורא?

זה אותו דבר. הבורא שבר את עצמו להרבה חלקים והוא מתראה לפנינו בצורה כזו. אין שום חברים, אין שום קבוצה, אין שום חיבורים, התקרבות ודבקות, הכול זהו בורא אחד שרק מתראה לנו בצורה של הרבה בני אדם קטנים כאלה, ובכלל בצורות של דומם, צומח, חי ומדבר. אנחנו חייבים לאחד את כל אלה לאחד שלם כדי לומר שאין עוד מלבדו.

תלמיד: מה זאת ההרגשה של אהבה לחברים שיש בה אהבה לבורא?

זאת הרגשה של אהבה ליקום, לבורא ולכול מה שסביבנו. אי אפשר לתאר זאת, נרגיש ואז נבין.

שאלה: ציינת שהבורא שבר את עצמו ולכן דרך אהבת החברים נוכל להגיע לגילוי הבורא. האם זו החפיפה בין אהבת החברים לבורא כאשר אנחנו מחברים את כל החלקים ומבטלים את כל המרחקים בינינו?

כן.

שאלה: לפי סעיף 13, אנחנו מבינות שמצב הגלות הוא שאנחנו מרגישות שאנחנו לא עובדות בשביל הבורא. האם אנחנו יכולות להגיע למצב הזה אם אנחנו עובדות בעשירייה, משתתפות במשימות, בשיעורים ובהפצה?

תעשו כל מה שאפשר, ולאט לאט תתחילו להרגיש שאתן באמת רוצות לחדור דרך כל מיני פעולות ומצבים לפנימיות שלהם, לבורא.

שאלה: לשאלה איך לצאת מהגלות ענית שצריך לרצות יחד. אחרי הכנס יש לנו יותר הבנה ותפיסה של מה זה לרצות יחד, האם תוכל לחדש משהו על מה זה יחד?

לרצות יחד זה כמו שיצאנו מבית אחד ואנחנו מפוזרים עכשיו פה ושם בכל מיני מקומות, ואנחנו מאוד רוצים לחזור לבית של ההורים, של אמא, ולהתחבר שם יחד כמו שהיינו מחוברים פעם. אין לי מילים לבטא מה זה יחד, בלב אחד, במוח אחד, בהרגשה אחת וברצון אחד.

שאלה: מה זה נקרא לעשות תנועה עם הלב?

שהלב ירגיש כל מיני מצבים, שינויים, יותר קרוב, יותר רחוק, לחברים ולבורא. על זה צריכים לעבוד חודשים, לא מהיום למחר, ואז נתחיל להרגיש עד כמה המרחק הזה מלב ללב, מחבר לחבר, הופך להיות גמיש. אין מה לעשות, כך אנחנו צריכים לעבוד.

תלמיד: אני לא מצליח להבין מה עלי לעשות כדי לקרב את הלב שלי ללב של החבר? איך אני יוצר את הקרבה הזאת?

אתה לא רוצה לעשות מחיצה בין הלב שלך ללב של החבר. קיימת מחיצה בלב שלך ואתה רוצה להסיר אותה.

תלמיד: במה בדיוק אני מסיר את המחיצה בלב שלי?

בזה שאתה רוצה לבטל אותה. שאת שני הלבבות אתה רוצה להרגיש כאחד.

תלמיד: שמעתי אותך אומר להגיד לחברים מה יושב לך על הלב.

כן.

תלמיד: מה הגבול שאני פותח להם את מה שיושב לי על הלב?

כשאתה מתחיל להרגיש את הלב של החבר כמו את הלב שלך, שהלבבות מתחברים. זו תחילת הקשר בין הלבבות, כשהם יכולים להתחיל להיכנס אחד לתוך האחר.

תלמיד: העבודה הזאת היא מאוד פנימית ועדינה. זה משהו שכל אחד עושה בעצמו או זה משהו שאנחנו עושים אותו ביחד? איך לעשות את התנועות האלה?

בטח ראית פעם בסרטים, בטלוויזיה איך גושים גדולים מתנגשים בחלל, פלנטה עם פלנטה. הם מתקרבים ואז אחד מתחיל להיכנס לתוך האחר, ויש פיצוצים ואש והכול. תתאר לעצמך שכך גם הלבבות שלנו צריכים להתחבר, ואנחנו רוצים שהם יתחברו, כי אחרת אנחנו לא חוזרים להיות כאיש אחד בלב אחד.

תלמיד: מה לעשות נגד האטימות שאני מרגיש בלב כלפי החיבור?

אטימות אתה תרגיש אם אתה לבד, אבל אם אתה בעשירייה אתה לא תרגיש אטימות אלא שמחה שאתה שובר את הגבול ואתה נכנס עם החברים שלך לקשר כזה.

תלמיד: אז הכוח, היכולת לשבור את ההתנגדות הוא מתוך זה שאני רוצה להיות איתם?

כן. ומזה תרגיש שמחה שהבורא שמח.

שאלה: יש תחושה שאנחנו נקרעים ויש לחץ שהולך וגובר. מצד אחד אתה רוצה להתחבר לחברים ואתה רוצה להתחבר לבורא עוד ועוד, ומצד אחר אתה מרגיש התנגדות הולכת וגדלה. זה מצב מאוד קשה כיוון שהוא מתעצם ומתעצם. כמה זמן הדבר הזה ימשיך לגדול, מהי נקודת השבירה? כי אני מרגיש שברגע מסוים זה מצב שלא ניתן להחזיק אותו ואני כאילו מאבד שליטה באופן מוחלט על הכול.

תוותר על השליטה ותמסור את כל השליטה הזאת לבורא, ואז זה יסתדר. שלא יהיה אכפת לך כמה זמן זה ייקח ואיזה מאמצים זה ידרוש, אלא אתה מוסר את עצמך לעבודת ה', שהבורא יעשה עליך עבודה.

תלמיד: האם זו הנקודה שבה אתה באמת מתחיל לעמוד על הברכיים ולהתחנן לבורא שיעשה את זה, שיאפשר לך למסור את עצמך באופן מלא לבורא?

כן.

תלמיד: זה הופך למצב בלתי נסבל.

זה מצב בלתי נסבל ונעשה המצב הכי רצוי.

שאלה: אני נמצא עכשיו בסיטואציה שאני מקשיב לכל מה שאתה אומר ומצדיק את מה שאתה אומר, אני נמצא בתוך כל מה שאתה אומר, אבל אני נמצא בקונפליקט גדול בעשירייה שלי, כי לי אין בעיה לפתוח את הלב, זה מצב טבעי אצלי. ואילו בעשירייה שלי יש מצב שאנשים פשוט מורחים את זה, אפילו מקדשים את זה שצריך לברוח משם. מקבלים את העובדה שחברים לא מוכנים, לא רוצים לפתוח את הלב. ואתה צריך להבין אותם ולסתום את הפה שלך, אסור לך להגיד מילה אחת, אם תגיד את זה אתה בקו שמאל ואתה מעביר ביקורת. אני לא יודע מה לעשות, אפילו שאני מתפלל, מבקש ומנסה בעדינות להעביר את הדברים האלה.

תשתוק, וזהו. זה הדבר הכי פשוט. אל תפתח את הפה, תעבוד בשקט בתוך הלב שלך בלבד. אתה רשאי לפתוח את הפה אם אתה בזה עוזר לחבר. אם אתה לא בטוח אז תסתום את הפה.

תלמיד: ואיפה הנקודה של "הלא בטוח", אני מנסה מכל הצדדים, מכל הכיוונים.

אז הכי טוב שתשתוק נניח שבוע ימים, שבוע בסך הכול.

תלמיד: אני אשתוק, אולי אפילו יותר משבוע.

תתרגל, נניח חודש או חודשיים, תתרגל לשתוק. אחר כך נראה.

שאלה: האם כולנו לא נמצאים בגלות עד שאנחנו עושים את ההתקפה שרב"ש מדבר עליה? איך אנחנו יכולים לעשות את ההתקפה הזו יחד?

אנחנו בעשירייה יכולים לעשות התקפה ולהצליח להגיע לסוף הגלות שלנו בעשירייה.

שאלה: כשמבקשים מהבורא עזרה האם עדיף לבקש מתוך הרגשה של חוסר אונים, או מתוך מצב כמו של ילד קטן שחושב שהכול מגיע לו?

אלו שני מצבים שונים. ממה שיש לאדם, מהנקודה הזאת הוא קורא לבורא. אין כאן שאלה, כל אחד בוכה מאיפה שכואב לו.

שאלה: אם אני ארגיש את החברים כמו את עצמי, יוצא שאני אדאג להם כמו שאני דואג לעצמי, זה יוסיף לי עוד דאגה. מה זה ייתן לי אם אני אדאג לכולם?

זה ייתן לך רצון עוד יותר גדול לצאת ממצבך למצב של השפעה ואהבה.

קריין: נמשיך לקטע 14.

"יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות. ואז, כשיש לו יסורים, בזה שהוא נמצא תחת שליטת המעבידים, שהוא מוכרח לעשות כל מה שהם דורשים ממנו, ואין לו שום זכות לבצע את מה שהוא רוצה, אלא הוא מוכרח לשמש ולהוציא לפועל את כל מה שהאומות העולם, הנמצאים בגופו של אדם, דורשים, ואין לו שום כח לבגוד בהם, לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש ורוצה לברוח מהם, בשיעור הזה הוא יכול להנות מהגאולה."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו הברכה "שעשה לי נס במקום הזה" בעבודה" 1991)

שאלה: במצב הזה של הפירוד, לפעמים אני עובר מהודיה לבורא למצב של חוסר סבלנות ושל כעס. המצבים האלה מגיעים מהבורא, מתי אני אצא מהגלות?

הבורא סובל את כל המצבים שלך, אפילו שתצעק, תבכה, לא חשוב מה תעשה, הבורא יסבול את הכול. אל תדאג, יש לו אהבה וסבלנות אליך בלי גבול. כל העניין הוא בך, מתי אתה תופס את עצמך ומאזן ומביא את עצמך לקשר האופטימלי עם הבורא.

שאלה: אתה מלמד אותנו שאנחנו אף פעם לא צריכים לשאוף להגיע לייסורים. כשהחברים בעשירייה חווים ייסורים, אפשר איכשהו להחליף איתם את הייסורים, להרגיש את הייסורים ביחד?

אנחנו לא צריכים להרגיש ייסורים, אנחנו צריכים כל הזמן להתקדם מתוך תענוג, בהתעלות, במצב רוח מרומם וכן הלאה. ואם מופיע בנו מצב רע כלשהו אנחנו צריכים לסלק אותו רק באמצעות התקרבות, תנועה הדדית בינינו.

תלמיד: הרב"ש כותב כאן בקטע שהגלות נמדדת לפי מידת הייסורים שאנחנו מרגישים, ולפעמים נראה שאם היינו מבינים יותר טוב את הבעיה של הגלות, כמה זאת בעיה גדולה, היינו פועלים בצורה יותר אפקטיבית.

הייסורים האלה שהוא מדבר עליהם הם ייסורי אהבה, שאני רוצה להיות קרוב לבורא, אני רוצה לאהוב את הבורא אבל אני לא מסוגל, או לא מסוגל לבקש על זה, ולכן הוא לא מקרב אותי אליו. ככלל אני נמצא בדרך הייסורים, אבל הייסורים אלה הם ייסורי אהבה.

אתה עוד צעיר, תאר לעצמך שאתה פוגש איזו בחורה ואתם נמצאים במרחק זה מזה ואתה סובל מכך שאתה לא לידה. אלו גם ייסורים, אבל ייסורים שבכל זאת נובעים מכך שיש אי שם קשר של אהבה אבל בינתיים במציאות היא לא קיימת.

לייסורים כאלה אנחנו צריכים להשתוקק. אבל גם, רק כדי שנוכל לממש את ההתקרבות.

תלמיד: הדוגמה הזאת עם הבחורה מובנת מאוד, אבל אם החברים לא מרגישים את העשירייה באותו אופן אלא פשוט התאספנו כמה גברים?

הגברים צריכים להתאסף יחד ולתאר לעצמם שהם מתחברים ביניהם בלב אחד, ובלב האחד הזה מופיעה אהבה משותפת. אהבה משותפת, לא אהבה פיזית, לא איזו אהבה טכנית או איזו אהבה הורמונלית, לא יודע איך להגיד את זה, אלא משיכה לכך שיתגלה בנו הבורא.

שאלה: דיברנו על ייסורי אהבה, על זה שהוא משתוקק לבורא. איך לא להיתקע בהנאה של ייסורי אהבה?

רק על ידי חיבור.

תלמיד: החיבור בהחלט מקדם אותנו.

רק על ידי חיבור, אין לך אמצעי אחר.

תלמיד: להיצמד לחברים ולדרך, בעזרת ה'.

כן.

שאלה: כשאני תופס את עצמי תחת שליטת מעביד מסוים ואני בודק אם אני רוצה לצאת ואני לא רוצה. אז מה אני עושה בנקודה הזאת, מה אני מספר לבורא?

אבל הבורא הוא המעביד.

תלמיד: הוא המעביד ואני רואה שאני נהנה מהעבודה.

זאת אומרת, שאתה לא רוצה לזוז קדימה.

תלמיד: כן. טוב לי, אני נהנה מהעבודה הזאת. מה עלי לעשות?

אתה צריך להתקרב לחברים וללמוד מהם את הרצון שלהם, ואז תוכל להתקדם, "איש את רעהו יעזורו".

תלמיד: למה דווקא התקרבות לחברים עוזרת פה? אני נמצא בעל מנת לקבל משהו, אני נהנה, מקבל מזה תענוג, ואני לא רוצה לעזוב את זה.

אז בסדר, תהיה בתענוג הזה ועזוב את הדרך שלנו.

תלמיד: לא, אני לא מדבר על כל הרצון שלי. יש תענוג מסוים שכרגע אין לי רצון לעזוב אותו. מה הבורא רוצה להראות לי פה?

לא יודע. אני לא רוצה להתאמץ בכל הבלבולים שלך. דיברנו קודם על דברים ברורים וזהו.

שאלה: האם תחושת האהבה היא השגה שהבורא נותן לנו, כשאנחנו מתפללים על החברים ועובדים בחיבור? או שזה משהו שאנחנו יכולים להשיג לבד?

אתם לא יכולים להשיג לבד, אלא ודאי שהכול מגיע מאותו מקור שהוא הבורא, אין עוד מלבדו.

שאלה: בכל פעולת חיבור, גם בהפצה אני מרגיש שזה עוזר לי, שזה מעלה אותי. מה זאת אומרת שאני אעשה פעולה שהיא למען החברים, למען הבורא?

פעולה כדי לקדם אותם, ובוודאי שבזה אתה מקדם את עצמך גם כן. אבל תחילת העבודה, כשאתה מחפש על ידי איזה פעולה אני אעשה מקסימום נחת רוח לבורא על פי מה שאני מסוגל - איפה זה יכול להיות? יכול להיות שאני עכשיו עושה איזושהי טובה נגיד למשה ובזה אני עושה נחת רוח לבורא, אז אני משתדל לעשות את זה.

תלמיד: אז מה שאתה מוסיף פה, זה את ההכנה לפני הפעולה?

גם כן.

שאלה: כתוב, "יש לדעת, שענין גלות, מה שהאדם מרגיש, שהוא נמצא בגלות, זה נמדד לא לפי הגלות, אלא לפי הרגשת הרע והיסורים, שסובל מזה שנמצא בגלות." ושאלתי, אם התכונה של הגלות היא כל הזמן נשארת אותו הדבר, אבל ככל שאנחנו מתקרבים אנחנו סובלים ממנה יותר, כי אנחנו נותנים יותר לבורא?

כן ולא. עד כמה שאנחנו מתקדמים לבורא, אנחנו יותר סובלים מחוסר קשר עימו, וכנגד זה, יותר נהנים מקשר שמשיגים עימו.

שאלה: חוץ מחיבור וניצוצי אהבה שאנחנו בונים בינינו, מהו הכוח העיקרי לבקש את תכונת האמונה, שבה אנחנו נוכל את המלחמה הפנימית בין הדעת לבין הרגש להביא לידי ביטוי בביטול המחיצה הזאת וחיבור הלבבות. יש כוח נוסף חוץ מזה?

לא. בהכול פועל רק כוח אחד, כוח החיבור.

שאלה: הרגשת הגאולה זו הרגשה שכאילו מגיעה מעצם הצורך לבורא?

כן.

תלמיד: ומה אני עושה ברגע שאני מרגיש את הבורא, מרגיש את השמחה, מרגיש את האהבה וזה כאילו נותן איזו אתנחתא מסוימת במקום שזה יגביר את הקצב?

אז נדבר, בינתיים זה עוד רחוק.

שאלה: בין מצרים וארץ ישראל יש מדבר. מה ואיזה פעולות אנחנו עושים במדבר? האם אפשר לקפוץ מעל שלב המדבר?

אנחנו נדבר על זה אחרי פסח.

שאלה: רב"ש כותב "לפי שיעור המכאובים שהוא מרגיש". אני בכוונה לוקח את זה למקום פרקטי, לדוגמה חבר מרגיש שהוא מגיע מהעבודה ופתאום הוא נסחף לראות משחק כדורגל, ברור שהוא פוגע ברוחניות, כי הוא לא מסתכל שנייה, מה הוא יכול לעשות בעצמו, כי הוא יודע שהוא גורם בעצמו מכאובים, או מה החברים בעשירייה שיודעים על זה יכולים לעשות? משני הכיוונים.

הוא יכול מראש להיכנס לתוך החברה שלו ולא להיפרד, החברים שלו מראש צריכים לדעת שהם צריכים לשמור על כל אחד ואחד שלא יברח. זה הכול.

קריין: נמשיך לקטע מס' 15.

"כפי שהסביר אאמו"ר זצ"ל, שענין גלות מצרים היה, בכדי להשיג כלים של המצרים. אבל רק בהשאלה. ואח"כ להחזיר להם בחזרה. כי הוא זצ"ל פירש, שענין זה, שהקב"ה אמר לאברהם, "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", זו היתה הבטחה על הירושה. זאת אומרת, שיהיה להם צורך לקבלת השפע מהקב"ה. כי זה שרוצים לצאת מהשעבוד של המצרים, הוא יכול להיות רק על ידי עזרה עם נשמתא קדישא, כנ"ל. אז ממילא כל פעם הם יהיו זקוקים לעזרת ה'. ומזה יהיה להם צורך כל פעם להמשיך מדרגות יותר גדולות."

(הרב"ש. מאמר 14 "מהו הצורך לשאילת כלים מהמצרים" 1986)

שאלה: הכלים האלה שהשאילו מהמצרים הם רצונות אגואיסטים וכשיצאו ממצרים אם כך מלווה אותם השכינה שהיא הבורא?

ודאי. נכון.

שאלה: מה זה אומר לקחת כלים בהשאלה ולהחזיר בחזרה, איפה זה קורה, איך זה קורה בתוך הקבוצה?

אנחנו משאילים את הכלים שהם חסרונות ואנחנו משתמשים בהם כדי להתקדם לאור ולקבל אותו בעל מנת להשפיע. אחרי זה שאנחנו מקבלים אותו ועל ידי זה אנחנו משפיעים נחת רוח לבורא. בכלים עצמם אין לנו שום צורך כי כל הצורך הוא לעשות נחת רוח לבורא. ולכן אנחנו יכולים להחזיר את הכלים האלה כמו שקיבלנו. תדמיינו את זה.

שאלה: פה הוא כותב שרק עזרת ה', אפשר להרגיש את הגאולה. "הבא לטהר מסייעין אותו". במה הבורא מסייע לנו?

הרב"ש כותב לנו בנשמתה קדישא כתוב, זאת אומרת הוא מוסיף לנו קצת אור מלמעלה והאור הזה מרפא אותנו, מתקן אותנו, מחבר אותנו וממלא אותנו, הוא עושה את כל הפעולות שצריך לעשות, זה הכול עושה הבורא דרך המאור המחזיר למוטב.

תלמיד: אנחנו השאלנו את הכלים, כבר מימשנו כמעט גם את הקנאה והתאווה והכבוד, אבל אנחנו כביכול לא מצליחים להחזיר אותם.

אנחנו לא צריכים להחזיר כלום, אנחנו צריכים רק לקבל בעל מנת להשפיע, כל האור שייכנס הוא יתקן את הכלים שלנו, הוא יחבר את הכלים שלנו, הוא ימלא את הכלים המתוקנים ומחוברים ובהם הבורא יתגלה לנבראים וזה מה שאנחנו יכולים לעשות. והכלים שקיבלנו בהתחלה הם היו כלים בעל מנת לקבל, אנחנו קיבלנו אותם ותיקנו אותם ומילאנו בגילוי הבורא בעל מנת להשפיע וכך אנחנו ממשיכים.

שאלה: שמעתי שאמרת שהבורא שבר את עצמו לחלקים קטנים ונראה לי שהם הרבה אנשים, כשאני מסתכלת אני רואה שאין יכולת לקרב אותם, אני רוצה אבל לא יכולה, מי אני שמסתכלת ואיזה יכולת יש לי?

יש לך יכולת להסתכל על כל העולם כעל גילוי הבורא לנבראים.

תלמידה: ואיך אפשר לקרב את החלקים האלה?

על ידי כך שאת אוהבת אותם.

תלמידה: אבל עדיין אין לי אהבה טבעית.

מלכתחילה הבורא אומר "בראתי יצר הרע", ודאי שאין לך אהבה טבעית, לאף אחד אין אבל אנחנו צריכים לבקש מהבורא שייתן לנו כוח אהבה וכך על ידי הכוח הזה אנחנו נתקרב זה אל זה.

תלמידה: מה יהפוך אותנו ראויים לקבל כוח אהבה מהבורא, מה ישלים את הצינור את הכלי?

ככול שאני מתקרב לחברים אני יכול להתפעל, להתפלל יחד איתם ולבקש מהבורא יחד ואז הבורא לא יסרב.

תלמידה: גם ההתקרבות לחברים היא לא בשליטתי. לפני הכנס הייתה ממש התקרבות גדולה היא מאוד קל להתפלל, עכשיו כמו שאמרת כוכבים כאילו כל אחד בכלל כוכב באיזור אחר של המציאות, אז מה עושים פה?

מה עושים? לא עוזבים את העבודה הזאת ומתחברים יותר ויותר, כל הזמן עובדים באותה עבודה, אבל מקבלים השפעות שונות, תוצאות שונות. ולכן זו לא נראית אותה עבודה אלא מצבים שונים.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להגיע למצב של הכוכבים האלה שמתנגשים?

אנחנו יכולים להגיע לזה על ידי קשר בין החברים, אנחנו בונים רשת קשר כזאת שיכולים לתפוס בתוך הקשר הזה, בתוך הרשת הזאת את כל המציאות כולה. כי כל המציאות כולה היא גם עשירייה וההבדל הוא רק בעוצמת העשיריות, ככול שאנחנו מוסיפים עוצמה לעשירייה שאנחנו נמצאים בה כך העשירייה הופכת להיות לממדים של היקום כולו.

תלמידה: איך מיצרים כוח כל כך חזק בתוך העשירייה שהוא ממש מנוגד לכוחות הטבע שמרחיקים אותנו?

זה לא מנוגד לכוחות הטבע, זה מנוגד לכוחות האגו שלנו בלבד, ואנחנו רוצים לאסוף אותם יחד כדי לחבר אותם.

שאלה: כוחות האגו שלנו מסוגלים ליצר ביניהם כוח שהוא הפוך לתנועה שלהם של ההתרחקות?

כן.

תלמידה: איך?

לעשות.

שאלה: ישראל זה הרצון להשפיע, או לקבל על מנת להשפיע?

גם זה וגם זה, יותר נכון הכוח להשפיע על מנת להשפיע נקרא "יעקב", ולקבל על מנת להשפיע נקרא "ישראל".

תלמיד: למה אני שואל? לפי הסיפור המתואר בקטע המקור עם ישראל נמצא בגלות מצרים, תמיד הסתכלתי על זה בצורה כזאת שמלכתחילה זה היה רצון להשפיע, אבל כדי לגדל ולפתח אותו אנחנו צריכים להשאיל את הכלים, ועל ידי זה ללמוד ולגדול.

נכון מאוד.

שאלה: האם יהיה נכון להגיד שישראל זה מעל הדעת, ומצרים זה בתוך הדעת?

אפשר להגיד כך.

קריין: קטע 16.

"האר"י הקדוש אומר, שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות. היינו, שקליפת מצרים היתה שולטת על עם ישראל. שיש לפרש, שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה' ולא לתועלת עצמם. כידוע, שענין ישראל פירושו ישר-אל, הכל בשביל ה'.

ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו. לכן דעת דקדושה, היינו זה שצריכים לעבוד לשם שמים, היינו להשפיע, בחינה זו היתה בגלות תחת שליטת פרעה מלך מצרים, ש"מצרים" הם אותיות מצר-ים, כידוע ש"צר" פירושו צר מחסדים."

(הרב"ש. מאמר 15 "מהו, שמטרם שנפל השר המצרי, לא נענו בצעקתם, בעבודה" 1990)

שאלה: מה זה אומר "שגלות מצרים היתה, שהדעת דקדושה היה בגלות"? איך דעת דקדושה בגלות? אני לא מבין.

מי שנמצא במצב, ולא מבין איפה הוא נמצא, איך לצאת מזה, מה לעשות, מי עושה עימו? כשכל הדברים האלה סגורים ממנו, הוא נמצא בגלות מצרים.

תלמיד: ומה זה אומר ששליטת מצרים היתה שולטת על עם ישראל? רצון לקבל בסדר, אבל למה קליפת מצרים שולטת על ישראל?

כי הרצון לקבל נמצא בליבו של האדם, וקובע מה האדם רוצה.

תלמיד: הוא אומר פה "שענין "עם ישראל" פירושו, שכל העם רוצה לעבוד לתועלת ה'", ו"שליטת פרעה" הוא להיפך, היינו לעבוד רק לתועלת עצמו." איך אתה יכול להפוך את זה בכלל? אם יש לך מצב נתון, איך אתה יכול להפוך את היוצרות ולעבור לשליטת ה'? מה אני צריך לעשות, מה העבודה שלי?

אם הבורא מוסיף שם קצת אור, האדם כבר משתנה.

תלמיד: אז מה אם אני משתנה?

אז בשבילך "מצרים" הופך ל"ארץ ישראל", או לפחות למדבר סיני.

שאלה: כתוב שמצרים הוא במצר-ים, כלומר ה-613 רצונות אגואיסטים לכודים בקליפה, ואז העבודה היא בשביל להפוך אותם להשפעה?

כן.

שאלה: שמעתי אותך עונה לחבר מקודם, שאתה רשאי לפתוח פה רק אם אתה עוזר לחבר, ואם אתה לא בטוח, תשתוק. יש מקרים בעשירייה שחברה פונה לחברה מתוך דאגה, אבל החברה מקבלת את הדאגה ההיפך, כחוסר רגישות. תוכל לדייק את הנקודה הזאת איך אנחנו יודעות ובטוחות מתי לפתוח את הפה, ומתי לשתוק?

לא, אלה דברים כל כך רב גוניים ועדינים שאני לא יכול סתם להסביר לך את זה במשפט אחד. אולי תשאלי בצורה יותר פרטית, וגם זה רק אם זה מתאים לשיעור.

אני מאוד מכבד את זה שאת נמצאת כל הזמן בשיעורים, אבל השאלה מאוד כללית.

שאלה: מה זה קליפה בתוך העשירייה?

יכול להיות דבר כזה, קליפה בעשירייה. זה כוח שדוחף את העשירייה לניתוק, אבל דווקא לניתוק כזה שממנו הם יעלו לדרגת החיבור הבאה. זה נקרא שהקליפה שומרת על הפרי, כי אם לא הייתה קליפה, הפרי היה נרקב, ולכן הקליפה צומחת יחד עם הפרי.

תלמיד: הקליפה יכולה להרוס את העשירייה?

לא, אם ההתפתחות נכונה הקליפה רק עוזרת. היא מגבילה את ההתפתחות מבפנים, ושומרת מפני כל מיני מזיקים שבאים מבחוץ.

שאלה: קראנו בקטע 14, שהמדידה היא לא על ידי הגלות, אלא על ידי שיעור המכאובים והרצון לברוח מהם. כשאנחנו חווים את שיעור המכאובים, את הרגש, בזה תלוי כוח התפילה? איך בתוך עשירייה להגיע לתפילה אחת, אם אנחנו לא יכולים לשער את המידה הזאת?

זה לא חשוב שאנחנו לא יכולים למדוד, אם אנחנו מרגישים את זה באופן כללי, זה מספיק.

תלמידה: האם דרגת החיבור של העשירייה תלויה בהרגשת הגלות של כל חברה?

בטח.

תלמידה: אנחנו לומדים שצריך לתת לחברות בעשירייה את גדלות המטרה וחשיבות המטרה. האם הפרקטיקה הזאת, המאמץ של העברת גדלות המטרה לחברים, מביא אותנו לאיחוד?

זה בדיוק מה שמביא אותנו לגאולה מהאגו, וליציאה מהעולם הזה לעולם העליון.

שאלה: דברת על רעיון של יקום שנשלט על ידי אהבה. מורגש שהכוח הזה שהוא כאילו באיזון מושלם בין הפלנטות, בין הכוכבים, סביב הכוכבים. עם זאת מורגש גם שקיים איזה כוח של חרות, ולכן הכוכבים לא תקועים בפלנטות, אלא יש להם אפשרות לזוז בתוך הפלנטות. האם התחושה הזאת נכונה? וכיצד לקיים את זה עם החברות, איך להחזיק אותן בלב, וגם לאפשר שיגדלו ויתפתחו?

יש לכן שאלות מאוד יפות, אפילו שהן לא כל כך מדויקות. אבל זה לא חשוב. אם תמשיכו לפתח אותן, הן יתגלו במדרגה יותר גבוהה.

שאלה: הייתי רוצה לדייק, הרצון להשפיע, ההשפעה שעליה אנחנו מדברים כל הזמן. הרי הנברא מקבל לקבל על מנת להשפיע, וכשאנחנו נותנים משהו בעשירייה אנחנו קודם צריכים לקבל בכל זאת משהו, איזה אור מהבורא, ואז זה שווה להשפעה?

אם אתה נמצא בהשפעה יש לך רק אור חסדים, אם אתה נמצא בלקבל על מנת להשפיע יש לך אור חכמה. אלה מילים שונות לחלוטין.

(סוף השיעור)