שיעור צהרים 08.10.24 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

ספר "כתבי רב"ש", כרך ג', אסופת "דרגות הסולם",

עמ' 1870, מאמר 507. "מהו שמחה"

קריין: רב"ש ג', עמוד 1870, מאמר 507, "מהו שמחה".

מהו שמחה

"ידוע שהשמחה אינו עצם אלא תולדה ותוצאה מאיזה דבר. היינו, אם יש לו איזה הנאה, אז אותה ההנאה מולידה התפעלות, שנקראת שמחה. ולפי זה מובן, כי מי שאין לו הנאה בחיים שלו, אין לו מקום ויכולת שתהיה לו שמחה, כי חסר לו הגורם והסיבה שיוולד לו התולדה הזו, הנקראת שמחה.

אנו רואים שילדים קטנים הם תמיד בשמחה. והטעם הוא, כי לפי קטנות שׂכלם הם יכולים ליהנות מכל דבר, שאין להם ערך וחשבון, ומכל דבר קטן הם מוצאים טעם והנאה. וזה מספק להם סיבה, שיוכלו לשמוח.

מה שאין כן האדם, כשהוא מתבגר נעשה מוגבל לקבלת הנאה לפי שיעור התבגרותו, מכיוון שהתבגרותו מונעת ממנו להתפעל מכל דבר, וממילא אין לו הנאה מכל דבר.

וזה פירוש, "יוסיף דעת יוסיף מכאוב". כי מי שהוא בעל שׂכל הוא מפונק, ולא כל דבר מאכל שנותנים הוא בשבילו מזונות, שיתנו לו הנאה. וזהו בכוונה מיוחדת, בכדי שהאדם יראה, שמכל תאוות העולם הזה אין לו כלום בשבילו תענוג, שיכולים להשפיע לו הנאה, שיוכל לשמוח עם זה, כי התענוגים האלו מתאימים רק לבעל שׂכל קטן.

לכן בזה ניתן לו לאדם מקום, שיוכל לצאת מכל תאוות עולם הזה, ושיתחיל לקבל תענוג רק מדברים, שהם יותר חשובים מגשמיות, שיהיה לו לקבל הנאה ותענוג מדברים רוחניים, שרק מזה הוא יהנה. ורק הנאות כגון אלה מביאים לו שמחה.

לכן כשמסתכל על מי שאין לו השגה יותר גדולה, רק לקבל תענוג מאכילה ושתיה וכבוד וכדומה, הוא מביט עליו כמו על ילד קטן, שיש לו הנאה מזה שהוא משחק עם צעצועים.

ולפי זה יוצא, מי שהוא רואה, שאין לו שמחה, כמו שיש לאנשים אחרים, הסיבה לזה היא, שהוא עומד במדרגה יותר גבוה. לכן הוא צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצוה."

שאלה: מה זה כלי של שמחה?

כלי של שמחה זה אותו הרצון שמתמלא אצלי מזה שאני מתקשר עם התלמידים שלי, והחברים והרצונות האלה שלי מתמלאים.

תלמידה: איך לפתח את הכלי הזה של שמחה?

כמו כל רצון ככל שאת חושבת עליו יותר, משתמשת בו יותר, בזה את מפתחת אותו.

תלמידה: הכלי שלנו של השמחה נמצא בחברים, אז איך לקבל נכון את הכלים של החברים כדי למלא אותם בשמחה הזו?

אם את רוצה לשמוח יחד איתם אז באופן טבעי את מתחברת איתם ונותנת נחת, תענוג לחבר, חברה.

שאלה: כשאדם מתפתח רוחנית איך זה קורה, הוא מתחיל לקבל שמחה גם בגשמיות, גם ברוחניות, אבל עד שהוא נכנס לרוחניות אז בכלל לא צריכה להיות שמחה ואז פתאום הכול נהפך?

לא. הוא יכול לשמוח גם מההשגות הקטנות שלו, ההבנות, מה שהוא מרגיש בדרך להתפתחות השלמה של הרצונות שלו, הוא יכול גם מזה לשמוח.

תלמידה: פשוט שמתי לב שלפי מה שחברות אמרו, יש אפילו איזשהו פחד ליהנות מהחיבור שלנו מהקשר בינינו אבל יש לזה מקום נכון? שכשאנחנו מתחברות אפשר להיות בשמחה?

כמובן שזאת שטות שאסור לשמוח או שזה לא בסדר, ממש לא, בזה אתם גורעים מהבורא.

שאלה: כתוב לגבי למי שיש לו נקודה שבלב, ניתן לו לדעת שאפשר לקבל הנאה מתענוג. לכן אנחנו מביטים עליו כמו על ילד קטן שיש לו הנאה מזה שהוא משחק עם צעצועים, זה יכול לתת לו גאווה, אז מה לעשות עם זה?

אי אפשר לעשות עם זה שום דבר, צריך פשוט להבין ממה אני נהנה ולמה אני משתוקק, ואז הכול יבוא על מקומו.

תלמידה: הפסקה האחרונה, אחרי שאנחנו נכיר בזה כי עוד לא למדנו לקבל תענוג מעבודה רוחנית, רב"ש כותב שאין עדיין שמחה מתענוג רוחני והוא רואה שיש שמחה לאנשים שמקבלים את השמחה מגשמיות, אבל לו עדיין אין שמחה מגשמיות. הרב"ש כותב שהסיבה לזה היא מפני שהוא עומד במדרגה יותר גבוהה, זאת אומרת אני מבינה שאין לי שמחה כי אני עומדת במדרגה יותר גבוהה, וזה יכול להוביל אותי לגאווה עוד יותר גדולה, אז איך לעבוד עם זה?

אל תדאגי, תבוא כזאת הזדמנות ואנחנו נעסוק גם בזה.

שאלה: גם לפי הפסקה האחרונה, ש"לכן הוא צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצוה." מה זה ואיך לקבל את השמחה הזאת?

אם אתה רוצה להתקרב לבורא, אתה רוצה להיות מיוחד בעיניו, אז לפניך נפתחים יחסים חדשים לגמרי כלפי אנשים, כלפי עצמך, כלפי מה שסביבך, נפתח לך יחס חדש לגמרי ובצורה כזאת אתה יכול לבחור במה לעסוק כדי לתת יחס מיוחד לבורא.

תלמיד: אז ממה השמחה, מהיחס המיוחד כלפי הזולת?

השמחה היא מזה שאתה מקבל את כל העולם כמגיע מהבורא וממנו בוחר רק כאלו פעולות שיקרבו אותך לבורא.

תלמיד: וזה כבר נקרא מצווה?

כן, בטח. מצווה נקראת כל פעולה שלך אם זה רצוי בעיני הבורא.

שאלה: אם שמחה זו הארה מהבורא למילוי, אנחנו יכולים להפוך את הדינים לשמחה? ואם כן איך לעשות את זה?

בינתיים מספיק פשוט שתקבעו שאתם נמצאים במצב של קשר, השתוות עם הבורא או להיפך, ואחר כך גם השאר יבוא.

שאלה: אם שמחה היא תוצאה ממגע פנימי עם הבורא אז מהם השורשים מהמצבים כשהשמחה נעלמת למרות שהאדם ממשיך את העבודה הרוחנית, האם זה יכול להיות קשור לכוונה או לריקנות הפנימית שלו שהכרחית להתקדמות שלו?

בדרך כלל זה תלוי בבורא, שהבורא רוצה איכשהו לחנך אותו.

שאלה: כתוב במאמר בסוף "לכן הוא צריך לדעת, שה' מסבב לו ההזדמנות, שיתחיל לעסוק בתורה ועבודה. וזה יביא לו השמחה אמיתית, שנקראת שמחה של מצוה." השאלה לגבי זה, נשמע פה שהשמחה מהמצווה זה בעצם משהו עתידי שיבוא אחרי שהוא כבר ייתן את היגיעה בתורה אבל איך אפשר להרגיש את השמחה הזאת עכשיו ברגע ההווה?

אם אדם בטוח שמה שהוא עושה זה מוצא חן בעיני הבורא, אז כבר מזה שהוא מבצע יש לו שמחה.

שאלה: בתפילות שלנו, בבקשות שלנו, בפניות שלנו אנחנו אוחזים בבורא, אנחנו מרגישים שכל הזמן גדלים בעיניים שלנו וזה נותן לנו שמחה. על איזו נקודה צריכות להיות מרוכזות כל המחשבות שלנו?

על מה שאני עושה למען הבורא. זה שטוב לי זה עדיין לא אומר כלום. מה אני עושה למענו ברגע הנתון.

שאלה: ממה תלוי שחלק מאנשים סובלים מדיכאון קטן ולא יכולים כל החיים למצוא ממה לשמוח, ויש אנשים שהם כל הזמן שמחים ולא מרגישים שחסר עוד משהו?

זה תלוי בשורש נשמתם. לתקן את זה אפשר רק על ידי מאמץ שיטתי של עבודה על עצמך. תנסו לעשות את זה ובסופו של דבר זה יצליח.

שאלה: רציתי להגיד שאני מדברת על עצמי שכל עוד לא התחלתי ללמוד קבלה הייתי בדיכאון כל החיים, ועכשיו כבר הרבה יותר טוב, אז כנראה זו הדרך הנכונה, טוב שאנחנו לומדים ביחד. תודה.

מברך אותך.

שאלה: האם האדם יכול להיות ילד קטן בעבודה הרוחנית כשאנחנו נמצאים בהתפעלות מכל מה שקורה?

ודאי שכן.

תלמיד: ואיך האדם יכול להתבגר בעבודה הזאת, לא שהוא ייהנה מכל דבר כמו ילד קטן אלא שהוא יגדל?

שיעבוד לפי מה שהוא קורא, מבין, מדבר, ולאט לאט הוא יתקרב לנושא שלומד.

שאלה: השמחה היא בכל דבר שנמצא לפניי אם אני רואה שהבורא מחייה אותי ואת המציאות שלי. איך אפשר להיות בהתלהבות כילדים קטנים?

כנראה שאפשר. אני זוכר אצל הרב"ש, שבכל מקרה שהייתה לו אפשרות לדבר עם הבורא, הוא היה נמצא בהתלהבות, ממש לא רצה להיפרד מזה.

שאלה: אם אדם כבר לא מרגיש תענוג בעולם הזה, דברים גשמיים כבר לא משמחים אותו, גם שמחה הוא לא מרגיש, מה עליו לעשות? האם עליו לעשות מאמץ או שהבורא נותן את השמחה במצב הבינוני שהאדם נתקע בו ושום דבר לא מענג אותו?

האדם בכל כוחותיו צריך לעורר בעצמו שמחה. רב"ש בדרך כלל היה סוגר את הדלת, ולבד בחדר היה קופץ ושר, ובצורה כזאת היה עובר לו המצב רוח הירוד, והיה מגיע למצב רוח אחר, טוב.

שאלה: ממה לשמוח ביום כיפור?

זה בסך הכול יום אחד, לשמוח על כך שניסינו במהלך השנה הזו, כמו בשנים הקודמות ואולי אפילו יותר טוב, להעלות את עצמנו לדרגת הדין העליון.

שאלה: האם העבודה בתורה ומצוות היא שעושה אותנו מיוחדים בעיני הבורא ומביאה לנו שמחה?

כן.

שאלה: איך אנחנו עובדים ביותר שמחה ובלב יותר נקי כלפי החברים?

צריכים לחשוב על זה יותר ואז יבוא האור מלמעלה, שיעזור לך לנקות את עצמך ולהיות יותר קרוב לחברים.

שאלה: הדרגה של בית דין עליון של מעלה, זו דרגה של אהבה?

כן, זו דרגה גבוהה מאוד.

שאלה: אפשר להגיד שהשמחה תלויה במידת הכרת הרע באדם? כלומר השמחה לא באה ממילוי אלא ממקום העבודה?

כן, גם מזה.

תלמידה: איך לומר את זה לקבוצה, אם הקבוצה בדרך כלל נמצאת רק בתענוגים ומילויים?

לא צריך להגיד, מספיק אם את מרוממת את זה בתוכך.

תלמידה: יש לי בעיה מפני שבקבוצה יש סוג של ביקורת מכך שחברה לא יכולה לשמוח כמו שהקבוצה שמחה. האם צריך להיות פה משחק או לשתוק?

לא צריך להיות שום משחק מלאכותי. אתן צריכות לשמוח, את צריכה לשמוח ממה שהקבוצה שמחה.

תלמידה: אני מתבטלת כלפיהן?

ושמחה, כן.

שאלה: איך לעשות כך שהיסוד הגשמי שלי לא יפריע לי לעבודה הרוחנית? בזמן האחרון הגשמיות בחלק מהחיים שלי, לא משמחת. העולם הולך בדרך שלא מורגשת בה השמחה, רק מירוץ אחרי תענוגים גשמיים. אנחנו משתמשים בכל זה ככלים לתמיכה בעבודה הרוחנית, אבל איך לשמור על האיזון, מה לעשות כדי שהיסוד הגשמי לא יסיט?

איך לעשות? לבקש. לבקש שההשגות הרוחניות שלך יהפכו בשבילך ליותר ידועות לך מאשר החומריות ואת תראי שהבורא יוכל לעשות את זה.

שאלה: אפשר לומר שהשמחה קשורה לכוונה וכשהכוונה מתעמקת ומשתנה השמחה יכולה להיעלם, כי האדם צריך לעבור לעבודה יותר פנימית, עמוקה?

כן, אבל היא לא צריכה להיעלם.

תלמידה: אז היא תמיד נשארת, אנחנו פשוט צריכים לחפש אותה?

גם לא צריך לחפש שום דבר. אם את עוסקת בעבודה רוחנית עמוקה יותר, אז את מרגישה בצורה עמוקה יותר את התוצאות ממנה.

תלמידה: אז יש אותה כי יש לי מקום לעבודה וזו השמחה שלי?

כן.

שאלה: סיפרת שרב"ש היה שמח מהזדמנויות לדבר עם הבורא, מכל הזדמנות כזאת שהייתה לו. מה הן ההזדמנויות לדבר עם הבורא שאנחנו צריכים לזהות?

מאיפה אני יודע איזה הזדמנויות יש לכם? לכל אחד שעסוק בקידום עצמו כלפי הבורא, יש הרבה שאלות, איך אפשר לעשות? איך אפשר לעזור לחברים? וכן הלאה, יש בכך המון דברים. אם אדם לא לוקח את הדברים האלה ברצינות לתיקון, אז יש לו בעיה.

תלמידה: אז לקחת ברצינות את הדברים, זה מה שנותן לאדם את השמחה מזה שהוא מקבל כל הזמן הזדמנות להתקדם?

כן.

שאלה: האם אנחנו יכולים בחיים האלה, בגוף שלנו, להגיע לשמחה רוחנית תמידית כמו ילד קטן ששמח על כל רגע מהכרת גדלות הבורא בכול?

למה שבהכרח ההרגשה הזאת תהיה בקביעות?

תלמידה: כי בלי זה אני מרגישה ייסורים, רע לי, אני לא מרגישה השתוות עם משהו גבוה.

טוב, תבקשי.

תלמידה: בהדרגתיות לפי מידת התיקון, גם תהיה יותר שמחה?

כן.

תלמידה: ושמחה בקביעות היא רק בגמר התיקון?

לא בהכרח.

תלמידה: אז מהם המעשים הטובים שמעוררים את השמחה בעשירייה?

פעולות דהשפעה, של אהבה, שבהן העשירייה מתמלאת.

שאלה: שמחה אמיתית היא מזה שאנחנו מרגישים את מה שהבורא עושה בקיום תורה ומצוות, אבל אם אנחנו מחכות לזה, אז נופלות לקליפה. איך ליהנות באמת מאהבה לבורא?

רצון הבורא הוא שנהיה בקשר מקסימלי קבוע בינינו וכתוצאה מהקשר הזה, נשיג אותו בצורה בלתי אמצעית. את שני הכיוונים האלה אנחנו חייבים להכין בתוכנו, לקבע אותם, להכניס אותם ולחזק.

תלמידה: בעבר אמרת שאין כלי לשמחה והיום ענית שיש כלי לשמחה.

יש כלי, הרצון לשמוח. בוודאי שיש.

שאלה: אם אנחנו כעשירייה נבקש מהבורא שהוא יקדם אותנו לרוחניות כך שהעולם הגשמי יכנס להרמוניה תחתיו, האם בזה אנחנו לא שמים תנאי לבורא?

לא צריך לשים לו כאלה תנאים. את רוצה רוחניות, אז תבקשי רוחניות.

תלמידה: איך לבקש נכון עבור החברות שהעולם הגשמי יהיה מאוזן, יהיה בהרמוניה, כך שהעולם הרוחני יהיה גם, והעולם הגשמי לא יפריע?

תבקשי במילים שלך.

שאלה: שמעתי שיש לי הזדמנות להשפיע, ואני צריך לכוון את עצמי בצורה כזאת לקראת שיעור, לפגישה, וכתוצאה מזה מופיעה שמחה. אבל גם שמעתי שאם אני כל הזמן חושב על החברים, אז השמחה מתגלה בהם. עד כמה חשובה השמחה מההכנה שאני מכוון את עצמי לזה שיש הזדמנות להשפיע לבורא דרך החברים עכשיו, שאני חושב על זה, מנתח את זה, מכין את עצמי? האם זה תלוי בזה שאני צריך לקבוע למה בכלל אני הולך, או להתמקד בחברים זה הדבר הכי נכון בכל מצב?

זה נכון מכל מצב. אבל כאשר אתה מוכן בצורה טובה, התכוננת היטב ואתה רוצה שזה יתממש, אז זה מאוד חשוב.

שאלה: איך נמצא את האיזון בין ההתרוממות הרוחנית לבין תחושות של עצבות שלפעמים מגיעות בעבודה שלנו, בחיפוש שלנו?

אנחנו לא צריכים איזון, אנחנו רוצים כל הזמן בצורה מקסימלית לשמוח בבורא, להיות שמחים בבורא.

שאלה: לשמוח, ובצורה כזו להתנקות מהרע וכך לעבור לשמחה, האם יש לי בזה בחירה?

יש בזה את הבחירה שלך.

תלמידה: אם פעם אחת ניסיתי ויש לי רשימו, האם אני יכולה להשתמש בו?

כן.

תלמידה: האם אני צריכה לשמוח מכל הפרעה בעולם הגשמי?

למה את צריכה לשמוח בהפרעות?

תלמידה: כי ככה הבורא מראה לי את חוסר התיקון שלי.

אפשר להגיד כך. אבל בעיקרון את צריכה קודם כל לחשוב על איך לשנות את המצב שלך לקרבה לבורא, ואחרי זה כבר לשמוח בכל מיני מצבים.

תלמידה: הגשמיות של החברה זו הרוחניות שלי. איך למצוא נכון את הרצון הגשמי של החברה בעשירייה?

הרצון הגשמי הנכון של העשירייה הוא בלהתאסף יחד ולחגוג את זה על ידי איזו סעודה קטנה, משהו כזה, יחד עם כולם.

שאלה: האם נכון לומר שבזה שכל הזמן נחזיק לב פתוח, נהיה כל הזמן בשמחה?

אני לא מבטיח לכם, אבל זה מה שצריך לעשות.

תלמיד: איך אפשר לעשות את זה שהוא תמיד יהיה פתוח? האם באותו רגע אנחנו מוגנים, זאת אומרת האם אנחנו יכולים לפתוח את הלב?

לא, אתם לא מוגנים ואסור לעשות את זה.

שאלה: לגבי זה שרב"ש היה משנה מצבים על ידי ריקוד, אני השתמשתי בזה רק פעם אחת בחיים. איך הוא הסתכל על עצמו מהצד כשראה שעכשיו הגוף שלו צריך את המטען הזה כדי שהוא יתהפך לשמחה? אולי אני צריך כל יום לרקוד, ובעצם הרגשות משקרים לי שזה לא מצב כזה קריטי שצריך.

תרקוד כל יום. זה לא רע.

שאלה: איך להוסיף שכל אל תוך השמחה, והאם צריך?

צריך לדעת לעשות זאת.

תלמיד: האם אפשר לעורר שמחה דרך השכל, או כשהאדם מרגיש שמחה הוא צריך לבדוק את הסיבה לשמחה הזאת, או למי הוא מהנה וממי הוא נהנה?

כן.

שאלה: השמחה הרוחנית הנכונה שמרגיש המקובל, באיזה כלים הוא מרגיש, בכלים של האני שלו או בכלים משותפים?

בכלים דהשפעה.

תלמיד: מה הם כלים דהשפעה בשביל המקובל, האם שהוא יוצא מהמצב שלו?

כשהוא משפיע, משפיע לאחרים.

תלמיד: כתוב כאן, שכל הבעיות, הצרות שלנו, הן כדי שנרגיש את שמחת המצווה. האם אני מתחיל בכוונה, בלתת לאחרים, ובזה אני מרגיש שמחה?

כן.

תלמיד: זה לא שאני סתם נהנה בצורה אגואיסטית, שאני עושה עכשיו איזו פעולה טובה ואני מרגיש טוב מזה. מה המקובל מרגיש מזה?

המקובל מרגיש שמחה מזה שהוא פועל למען האחרים, למען הבורא.

תלמיד: האם השמחה הזאת היא אור הבורא שפועל על האדם?

כן. זה מגיע מהבורא.

שאלה: זה לא קל להרגיש שמחה כשנמצאים במצב כלשהו, אבל חייבת להיות דרך לצאת מזה. מה יכול להביא אותנו להבנה, ליציאה מהמצב שבו אנחנו נמצאים?

מאיזה מצב לאיזה מצב את רוצה להגיע?

תלמידה: יש לי כרגע בעיה וזה גורם לי להיות מאוד בכעס ואני לא רוצה להיות במצב הזה, אני לא מצליחה למצוא את השמחה במצב הזה, ואני רוצה לצאת מהמצב.

אז מה הבעיה?

תלמידה: איך להגיע להבנה, ליציאה מהמצב?

לבכות לבורא ממש עם דמעות, שאת חייבת לצאת מהמצב שהגיע אליך, כי זה מצב לא טוב. את מרוגזת על כל המציאות, על הבורא ועל כל הכוחות, ואת לא יכולה לסבול את אף אחד, גם את עצמך, ואת רוצה שהבורא יעזור לך לצאת מזה. כאן צריכים לבכות.

שאלה: כשאני הולכת בדרך הזאת ומרגישה שמחה ותענוג מהדרך, איך להעביר את השמחה הזאת לחברות?

להסביר להן לפעמים מאיפה יש לך שמחה, למה את מלאה שמחה.

שאלה: איך אני יכולה להודות לבורא באמת אם אני לא בשמחה?

אני לא יודע, את צריכה לשאול את עצמך.

תלמידה: האם צריך להגיע לשמחה רוחנית, ואז תהיה לי הודיה אמיתית?

כן.

תלמידה: זה השלב הראשון. וכשמתחילים את התפילה מהודיה, זה כמו משחק כזה.

כן.

שאלה: כשאני נותן משהו למישהו אחר, איך אני יודע שבזה אני בעצם נותן לבורא, מה בדיוק צריכה להיות הכוונה שלי?

הכול תלוי במחשבה שלך. כתוב, "הכול במחשבה יתבררו". אם אתה רוצה שמהיחס שלך לחבר, יצא אותו יחס ממך - גם לבורא, אז אותה המחשבה פועלת.

שאלה: איך להתבטל בצורה נכונה כדי להרגיש את השמחה שמשמחת את הבורא?

אפשר להשיג את זה רק מתוך כמה מצבים. כלומר תחילה לגמרי לבטל את עצמך. אחרי זה לתאר את עצמך כנכלל בתכונת ההשפעה שאותה אתה כולל בבורא ואז אתה תוכל להרגיש אותו המצב ותשמח בו.

שאלה: האם כשאדם נמצא בהשגחה הפרטית של הבורא, הוא תמיד יחווה שמחה?

בטח שכן.

תלמידה: האם האדם יכול לאבד את השמחה מרוחניות, אם הוא כבר כל הזמן מרגיש אותה?

לא.

שאלה: גבי הנוסחה שנתת עכשיו, שקודם כל אתה מבטל את עצמך, אחרי זה אתה יוצר את כוח ההשפעה שאותו אתה כולל בבורא. איך זה עובד?

צריך למצוא מאמר על זה מתוך מאמרי רב"ש, שמדבר על זה ולקרוא אותו. אני אשתדל למצוא אותו.

שאלה: אני פגשתי בחברה וירטואלית, שיטה שאנשים מתאספים וצוחקים ביחד. וזה מדליק את השמחה. מה אתה חושב? הרגשתי שיש משהו מיוחד של מקובלים, אבל הם לא קשורים לקבלה. הם צוחקים עשרים דקות.

בלי הפסקה.

תלמידה: כן. אני ניסיתי יחד איתם וזה באמת מאוד מעלה את האדם. אז מה אתה חושב על שיטה כזו?

זאת לא שיטה והמקובלים לא מייעצים את זה. אבל זה לא מזיק. אפילו במשהו מועיל.

שאלה: איך לעזור לחברה לצאת משכחה שאין עוד מלבדו, אם העולם הגשמי ממש עלה עליה?

אין מה לעשות, אולי רק להתפלל עליה.

שאלה: כתוב "שמחה אינו עצם אלא תולדה ותוצאה מאיזה דבר, ונאמר שאדם חייב לשמוח." האם זה אומר שאני חייבת ליצור תנאים כאלו שכתוצאה מהם תהיה שמחה?

כן.

תלמידה: האם נכון להתייחס שזו תוצאה מאיפה שאני נמצאת, כמו הצד השני?

אפשר להגיד כך. אבל תתחילי לעשות ואחרי זה את תראי כמה ניתן לתמוך בזה, לחזור לזה. ואז אנחנו נוכל עוד לדבר על זה, אבל זו משימה לא פשוטה.

תלמידה: כשזה קורה וכשאתה מקבל את המצב הזה על עצמך והוא מתחיל להתקלקל, ואז אתה מתחיל לתקן.

זה טבעי, כיוון שזה ממלא את האגו שלך והאגו מקלקל אותו.

תלמידה: האם פשוט לבנות כוונה בצורה נכונה?

כן, בטח.

שאלה: האם ניתן להחשיב את חודש אדר כחודש השמחה?

זה לא חשוב, העיקר מה שאת מרגישה, ומה את רוצה שיהיה. כתוב "משמגיע אדר, מרבים בשמחה"¹, זה נכון, אבל מישהו עושה בגלל שכך כתוב, מישהו עושה בגלל שזה בכל זאת חודש אדר או שיש להם נימוקים אחרים.

שאלה: כשאני מרגישה את גבול הקבלה שלי על מנת להשפיע, האם מעבר לזה אני יכולה להרגיש את החסרונות של החברים בתוכי, שאני מעלה אותם בשביל להמשיך את השמחה?

את צריכה להרגיש את חסרונות החברים גם לפני כן.

תלמידה: אפשר להגיד שניצוצות הקדושה שאנחנו מעלים אלה החסרונות של החברים?

לא.

שאלה: בשבילי השמחה הכי גדולה זה לקרוא את הספרים שלך, של רב"ש ובעל הסולם, ואני מרגישה יחד עם זה איך האגו שלי עולה. האם צריך לשים לזה לב?

לא, לא צריך.

שאלה: האם השמחה היא מצב של הנשמה, ולא של הגוף?

כן.

שאלה: האם יש אפשרות לבדוק איפה אני נמצאת כרגע, ואיך לעשות את זה נכון?

אין דבר כזה. האדם נמצא איפה שהוא מחשיב שהוא נמצא.

שאלה: באיזו צורה עלינו לשמור על פעילות בעולם הגשמי, אם כל התענוגים בגשמיות עוברים לרוחניות?

נו, אז..

תלמידה: כאילו צריך לעשות עבודה כפולה כדי לשמור על החשיבות.

לא, את תראי שההיפך, מזה התפיסה הרוחנית גדלה עוד יותר, ועוד יותר.

תלמידה: האם אפשר להגיד שהבורא נותן לנו כל מיני משימות בעולם הגשמי, שאנחנו צריכים לעשות?

כן.

שאלה: דיברת על כך שהימים האלה שבהם אנו נמצאים עכשיו, הדין בהם יותר גדול. האם זה גם אומר שבעקבות זה נעבור למצב שהרחמים יהיו יותר גדולים?

בינתיים אנחנו לא עוברים את המצבים האלה. לא דין ולא רחמים.

שאלה: אמרת בשיעור שאסור לפתוח את הלב כי אנחנו עוד לא מוגנים. באיזה תנאים זה כן יהיה אפשרי?

עדיין לא.

תלמידה: רק כשנתחיל להרגיש את זה, כן?

כן.

שאלה: השמחה שלי היא בלשמח את החברים כדי לשמח את הבורא. ואני רוצה לשמח את הבורא כדי לשמח את הרב. בשבילי מאוד חשוב שהרב ישמח, יהיה בריא, ואני מתפלל עליו, וגם עבור החברים.

אני אגיד שאלו מילים מאוד טובות, תחזיק אותן בתוך הלב, ותחשוב שזה יתממש.

שאלה: שמחה ברוחניות זה לא תמיד כשאתה שמח, אלא העיקר שיהיה קשר עם הבורא וההרגשות יכולים להיות שונים מאוד.

גם הרגשות צריכים להיות של שמחה.

תלמיד: יש כזה מצב שאתה הולך בתוך מבול של שאלות ומניעות אבל בשמחה גדולה, ויש כאילו פחד שאתה נהנה מזה, שאני איזה חכמולוג, ומקבל מזה משהו. האם מספיק פשוט להביע הודיה לבורא, כאילו לשים מסך ולתת לו את כל זה, או שעדיף איכשהו לצמצם את עצמך, להיות במצב של שופלות?

תנסה גם כך וגם כך, אנחנו עוד נעבור את הדברים האלה.

שאלה: להיות ביחסים עם הבורא, זאת אומרת לעבוד כאילו יש קשר אישי עם הבורא, וזה בשמחה. זאת אומרת גם להשתוקק בעבודה רוחנית, ממש למצוא את השמחה הזו, אבל כשאתה מגיע לעשירייה זה לא שהבורא מכניס אותך, אלא אני מבינה שפה כל העבודה, וצריכה להיות את אותה השמחה, כמו שאני חווה אותה בקשר הפנימי עם הבורא.

אבל עם הבורא השמחה הזאת היא טבעית, והאהבה טבעית, אבל בעשירייה אתה כל פעם נתקלת בעבודה הזאת, ואני כל פעם חושבת למה אני לא מצליחה להגיע לשמחה הטבעית הזאת? אחרי שיגעתי, עבדתי, ואז השגתי את השמחה הזאת. מה אני עושה לא נכון?

את עושה הכול נכון, אבל אין מה לדרוש במקום שכר.

כל טוב לכולם, ואני מקווה שיתעוררו בכם עוד שאלות רבות, הרבה יציאות, ואנחנו נתקדם.

מחבק את כולם חזק חזק.

להתראות.

(סוף השיעור)

---

1. משנכנס אדר מרבין בשמחה↩