010_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/r8B6itk9?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה'.

חלק ה' עם אור פנימי

... אז אני אומר לך, בזמן שב…

אומרים, בזמן שמטי בחכמה, אז בינה עולה לחכמה, מקבלת חכמה, אז בחינה א' שיש לה, כבר יש לה חכמה, כבר היה יכול לצאת לחוץ. אבל איך הוא יכול לצאת? צריך להיות השתוות א׳ א׳ והוא יש לו עדיין לבינה ב'.

אז באיזה מצב אנחנו לומדים, עומדים עכשיו? שיש מטי בחכמה, מטי בחכמה, ומטי בבינה. תשמע מנחם. אז אני לומד עכשיו, שאין חכמה ואין בינה עדיין מאירים בשלמותם. חכמה מאירה מטי בחכמה, בינה מאירה שהתחברה מחכמה. ונמצא שאני לומד עכשיו שבינה נזדככה, אז הם לומדים שחכמה גם כן נזדככה, שכל בחינה ב׳ נזדכך. ואז בינה שיש לה חכמה, בחכמה נותנת לחסד חכמה.

נשאלת השאלה, אם אנו אומרים שאי אפשר לתת לה, לחסד חכמה, בחינה א' שלה, מטרם שבינה מזדככת, ויחד עם חכמה, אם כן, מה, אם כן, מאין יש אז אור החכמה לכלי דחסד?

משמע מכאן, שהגם שנזדככו החכמה בינה וצריכים עכשיו לעלות לכתר, וכתר להמשיך את ד' ג'. שממשיכים ד' ג', אז בא השליטה של אור הכתר ולא נותן להאיר חכמה, רק חסדים. נמצא, עד שנעשה הפעולה הזאת, עדיין יש חכמה במדרגה.

מתי נסתלק אור החכמה שבמדרגה? לאחר שעלו ולאחר שהמשיכו ולאחר שאור הכתר שלט בחינתו, אז נסתלק אור החכמה מדרגה. אי לזאת, עוד אני יכול לומר, בינתיים יש אור החכמה כל זמן שלא מטי בכתר. אותה נקודה.

כאן נשאלת השאלה, הוא לא אומר לנו. הוא אומר לנו רק שהיה מטי בחכמה. ג' ב', ב' א', גם כן לא מפרש. מטי לחכמה, בסדר. בינה לחכמה, גם כן בסדר. אורות בינה רוצה לתת בחינה א', בינה צריך להזדכך. מה עם כלי דחכמה? הוא לומד ביחד, שחכמה בינה מזדככים.

מדוע מזדכך בינה? עוזרת לבנים. מדוע מזדככת חכמה? אז אני יכול לומר מטעם ביטוש פנים ומקיף. הוא לא אומר, הוא לא מפרט לנו.

תלמיד: ...

רב"ש: כאן משמע כך. אני צריך לומר כך ונראה אחר כך אם יהיה בסדר. שאי אפשר שמדרגתה מזדכך, עליונה לא תזדכך. אז השאלה, איך אני אומר בכתר? אני אומר, גם כתר אין. כתר יש מה? אין שום דבר. אני אומר עכשיו, שעלו לכתר, וכתר המשיך וכתר נתעבה וכתר יש עכשיו ד' ג', אז, אני ... גם ל… גם לחסד אין.

אבל נשאלת השאלה, מה יש לגבורה? איזה עביות? זאת השאלה. אתה מבין אותי? אם אני אומר, תתקן. ד' ג' בכלי דכתר, יש. ג' ב' בכלי דחכמה, אין. ומה יש בכלי דבינה אז, שיהיה מטי בבינה? מטי בכתר, מטי בבינה. מה אז מטי בבינה? לא, אני לא אומר, לא מטי בבינה, שני מרחקים.

תלמיד: שני מרחקים.

רב"ש: רק מה הוא אומר? לא מטי בחסד גם כן, וחסד עולה לכלי דבינה. רק מטי בגבורה צריכים לדעת איזה מין עביות לומדים, שאין לא ג' ב' ולא ב', וא' יש. או א' נראה מה ש… נלמד גבורה, נראה אחר כך.

אני אשאל את הש… שאלה אחרת. איך אנו אומרים, מטי בבינה יש רק חסדים, לא חכמה? הלא למדנו במקום שאין חכמה, חסדים גם כן לא יכולים לבוא. איך יש חסדים? תשובה, מה שבינה מקבלת חכמה, היא לא רוצה. מה שחכמה לא משפיעה את חכ… מה שכתר לא משפיע חכמה? משום שהיא מפחדת, אולי יקבלו בו לא על דרך הנכונה. זה עניין אחר לגמרי.

שם מדברים, למי שיש את הרצון לקבל על מנת לקבל, אז על בחינה זאת היה צמצום, לכן לא יכול לקבל חכמה. השאל... ... חסדים לא היה צמצום, שיהיה בו אור דחסדים? על זה באה התשובה, היות שאור זה אור אחד, אם ייתנו לו לרצון לקבל חסדים, הוא יקבל את האור החכמה שיש שמה.

לכן יש כלל, ממקום שלא יכול להגיע אור דחכמה, מתח… מחמת שהוא רוצה לקבל על מנת לקבל, אור דחסדים לא כ… גם כן לא יכול להגיע, אחרת כאילו צריך להיות שבירה באור. מה שאין כן, שהוא לא רוצה לקבל חכמה מחמת תיקון, אם כן, מה, מדוע לא יכול לבוא אור דחסדים, והחכמה לא מקבל, לא רוצה לקבל את החכמה? רק מה נש... אין כבר איסור.

מזה מתרצים מי… אנחנו בעולם בבי"ע… ב… בעולמות בי"ע, שאי אפשר לבוא חכמה, מסיבת הפרסה, איך יכול לבוא אור דחסדים שמה? הלא לומדים גם שמה אור של תולדה, דבר חדש. מה זה דבר חדש? יש שם כלים שנעש... כלים דהשפעה, שנקראים כלים דפנים, שהם רוצים רק להשפיע ולא לקבל חכמה. הם רוצים להשפיע ולא רוצים לקבל חכמה, יכול לקבל חסדים, הם לא יפגמו.

הקושייה כאן דיברנו הרבה פעמים, והתירוץ הוא אני לא יכול לתאר, רק עם משל. הקושייה, פעולה אחת, אם אנחנו מדברים באורות, אין להבחין, כל הבחנות הוא רק בכלים. נמצא, איך מגיע אור דחסדים לכלים דהשפעה?

אם כן, מה הוא שואל? מדוע אין אור דחסדים בחלל הפנוי שמקבל על מנת לקבל? הלא לא רוצה את האור הזה. מה הוא רוצה לתרץ, מדוע לא בא? על זה אני יכול לתת רק משל. אנו רואים, על דרך הציור תסתכלו. יש לפעמים אדם, מישהו, קיבל תאוות עולם הזה עד למעלה. אחר כך בא להתפלל, ריבונו של עולם, עכשיו אני רוצה להשפיע לך, תן לי שיהיה לי הנאה מהתפילה, מהתורה, אני רוצה להשפיע לך.

אומרים, נכון, עכשיו הוא רוצה להשפיע ולא מרגישים תענוג בתורה תפילה. שייתן לו תענוג בתורה תפילה ומה שהוא מבקש עכשיו, יהיה שם אור התענוג, הוא ייקח את התענוג ויעזוב את החסדים. נמצא, הגם שהוא רצה עכשיו להשפיע, שתיכף שיבוא האור התענוג, מה יהיה, מה יעשה? יקבל התענוג ויעזוב את הכול. מדוע? הוא משוקע בתאוות, בהתאוות.

זה נתתי משל שיש מציאות, שהוא כן רוצה ולא יכול, אסור לתת לו. שכל זמן שלא מרגיש טעם, אז הוא רוצה להשפיע. ברגע שיהיה מרגיש טעם, יעזוב את הכול, את הריבונו של עולם ואת התורה ואת המצוות, וירצה רק התענוג שיש שם.

כמו שאנחנו רואים בגשמיות, האדם שוכח הכול ורוצה רק את התענוג. אם יש תענוג גדול הוא, איך אומרים? אה, אדם מאבד את העשתונות, הוא והתענוג, בא קודם, נגיד למשל שנבין, בן אדם שבאמצע מח… אה, מתכעס על השני, והוא שוכח את הכול ונעשה בכעס ומוכרח לתת ולצעוק. ושכן יפה, לא יפה, משגע כל השכל הוא מאבד, הוא רוצה רק הנאה מזה שצועק על השני, ציור כזה הולך בכל התאוות.

לכן שייתן לו אור, האור התענוג, הגם עכשיו הוא חושב שאין בזה טעם, הוא חושב, תורה מצוות הכול, אחר כך שיאיר תענוג, עוזב את הכול, אני לא צריך לריבונו של עולם, לא לתורה ולא למצ… רק התענוג יהיה לי כל ימי חיי. הבנת את המשל הזה?

מ"א…

ב', מ"א עוד הפעם.

מא) לא מטי בכתר: כי הוא חזר ונזדכך עביות דבחי"ג דנקבה ובחי"ד דזכר שבכלי דכתר, שאז נסתלק הזו"ן דכתר לשורשו. זה פשוט. ואז הפך פניו למטה, מי? כתר. דהיינו, שביטל את הפנים שלו. שהיה חסדים. והאחורים, חכמה, נעשו לפנים. ואז נתן את השארית שבו, מי? כתר. שהוא העביות דבחי"ג דזכר, נקרא ג' דהתלבשות ובחינה דנקבה, ב' דעביות, אל הכלי דחכמה. ואז הוא מטי בחכמה. זה רגיל, אין חי...

ואז הבינה היה ראוי להיות נשארת שם בחכמה כבתחילה. מה הפ… איפה זה הייתה שם? לא כתוב שהייתה שם מקודם. אז הוא מסביר, כי אחר ששב הפנים למקומו בהחכמה הנה תיכף חוזרים החו"ב למדרגה אחת, שאז הבינה בכלי דחכמה. נמצא, שבינה עלתה לחכמה בכדי לקבל חכמה. לטובת מי? אני אגיד לטובת הבנים. כך למדנו שם מקודם גם כן.

כאן לא נשאר כך, מדוע? כי החכמה הפכה פניה למטה ואחוריה למעלה והחזירה את הזו"ן דבינה אל הכלי דבינה, זה קצת קשה. אם כן מה היה כאן? וחזרו ונחל… ונתחלקו לב' פרצופין. והבן זה היטב.

מפרש, כי מתחילה בעת שקבל הכלי דחכמה, את האורות דזו"ן שלה, ושב הפנים של החכמה על מקומו, כבתחלה, הנה אז ודאי שהבינה וחכמה נתחברו ונעשו לכלי אחד, מטעם הנ"ל, אצל לידת גדלות החסד, עש"ה.

כי כן גם כאן, שהחסד היא בכלי בינה שנתחבר לכלי דחכמה, הריהו מקבל שוב הארת החכמה כבתחלה, ונמצא שוב שהחסד נתגדל ואינו צריך לאמו. אבל אי אפשר לו עוד לירד מעצמו אל כלי שלו, זולת על ידי השפעת הבינה. לכן הוצרך החכמה להחזיר את זו"ן דבינה לכלי דבינה, כי אז גם הבינה מחזרת פניה למטה, ומחזירה את אור החסד למקומו להכלי שלו. מה כתוב?

אז שכלי דבינה עולה, וזה שיורד לא נתן הדגשה, וזה הוא סומך משהו מלמעלה. שכלי, בזמן שיש חכמה, לטובת הבנים הבינה עולה לחכמה. ומה ונותן כאן הדגש? איך שהיא צריכה שוב לרדת לב', לב' היא א'. אני רוצה לומר, שניהם אותו דבר, אין כאן חידוש. עכשיו הוא מדגיש עלייה, וכאן מדגיש את הירידה.

מה הוא אומר למעלה הרב? אך מחמת אור החסד אשר במקומה לכן יורדת להיות שם עמו. כלומר, כי אם שהבינה נשארה מחוברת בכלי דחכמה, אז היה נשאר החסד במקומו, במקום בינה, ולא היה יורד להכלי דחסד שלו, כנ"ל בדיבור הסמוך.

אך מחמת אור החסד אשר במקומו, אז אני לומד, בשביל שדי לחסד חכמה, היא יורדת, כן? נראה מה שהוא מפרש. כי חפץ חסד הוא. כי זה כל תכונתה של הבינה, שהיא חושקת בחסדים יותר מלאור החכמה, וזה הגורם להזדככות עביות דבחי"ג דזכר דחכמה אל בחי' ב', ואח"ז, הבחי"ב דבינה, ואחרי זה הבחינה ב' דבינה לבחי"א, שהאור שלו הוא אור דחסדים.

ואז היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, ואז נותנת את אור החסד בחזרה אל הכלי דחסד. כנ"ל באורך. וזה אמרו "כאשר ירדה הבינה למקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו" כי אחר שכבר קבל הארת חכמה, מעת שהכלי דבינה וכלי דחכמה היו מחוברים, כבר אין צריך עוד ליניקת הכלי דבינה, וע"כ הוא יורד למקומו. זה קצת קשה.

הרב לייטמן: קצת מה… מהכלי.

רב"ש: בעל פה הייתי מפרש כך, מה שהוא אומר שכלי דבינה אם הייתה נשארת בכלי דחכמה, כמו כלי דחכמה דחכמה דאור ישר, אין שם חסדים, אז בינה גם כן הייתה בחכמה, איך יכול, אה, גם שיש חכמה, למי? בכלי דבחינה א' דבינה, אבל חסדים אין לה. היה חכמה בלי חסדים. את זה אנחנו צ... חסד צריך אור דחסדים בהארת חכמה.

לכן שבינה יורדת למקומה, אז יש חסדים. בחכמה יש עדיין מאיר חכמה, עוד לא מח… אין כאן ב' מרחקים, עוד שליטת הכתר עדיין אין. לכן יש לו עכשיו לזעיר אנפין אור דחסדים בהארת חכמה. מה שאין כן, אם הכלי דבינה נשארת למעלה בכלי דחכמה, מאיר חסדים.

להיות למטה זה בחינתה אור דחסד... קצת חפץ חסד. ועכשיו יש חכמה במדרגה, מדוע אין כאן ב' מרחקים? כתר עוד לא שולט. אם כן, יש לו חכמה ממקודם. אז אם יש לו עכשיו אור דחסדים בהארת חכמה.

עכשיו נראה אם לא יכול ללמוד בפנים.

תלמיד: ...

רב"ש: נראה. כי חפץ חסד הוא. כי זה כל תכונתה של הבינה, שהיא חושקת בחסדים יותר מלאור החכמה, וזה הגרם להזדככות דבחי"ג דזכר דחכמה אל בחי' ב', ואח"ז, שיש לה בבינה כבר חסדים, הבחי"ב דבינה מזדכך לבחי"א, שהאור שלו הוא אור דחסדים.

ואז היא נמצאת פב"פ עם הכלי דחסד, שיש לו חסדים. עוד נותנת את אור החסד בחזרה אל הכלי דחסד. איך עושים הארת חכמה? תכף נראה. וזה אמרו "כאשר ירדה הבינה למקומה, אז החסד אין צריך אליה, ויורד למקומו". פירוש, כי אחר שכבר קבל הארת חכמה, מעת שהכלי דבינה וכלי דחכמה היו מחוברים יחד, כבר אין צריך עוד ליניקת הכלי דבינה של חכמה, רק חסדים, היורד למקומו.

אם אני אפרש כך, כן יהיה …

תלמיד: דף ש"ל.

רב"ש: …ל', טור א', לא מטי בגבורה.

דף ש"ל, טור א', דבר המתחיל לא מטי בגבורה.

לא מטי בגבורה, ואז, הופכת כלי הגבורה פניה למטה. כאן צריכים להבין. הוא אומר כך, כי כל התחלקות הגבורה מהחסד, היתה מחמת ב' המרחקים, שני סיבות היו שהרחיק אור החכמה מהמדרגה. והיות שחסד צריך חכמה ולא היה לו.

מדוע היה הב' מרחקים? דהיינו, מחמת חזרת הזו"ן דכתר למקומם, שהיה מטי בכתר, היה גורם לזה שמטעם שהוא היה לא מטי בחכמה בינה, כי שניהם הזדככו לבחינה א' עכשיו.

ואז נפסק הארת החכמה מהחסד, מטעם שכתר מאיר חסדים ובינה רוצה בחסדים. רק לא שאלנו אתמול, מה התועלת שבינה כן רוצה בחסדים, לא רוצה בחסדים, אם אנחנו מטי בכתר? כבר אין אור החכמה במ… במדרגה. מה נותנת אור הבינה, בינה זו, לזה שרוצה בחסדים? שיש עוד מרחק. נראה אחר כך.

ואז נפסק הארת החכמה מהחסד לכן הפך פניו, החסד, למטה, ונתן בחינת ו"ק בחינת חסדים אל הגבורה, כנ"ל, ולפיכך, עתה, שהחסד השיג שוב את הג"ר שלו, שוב את החכמה, מדוע? שלמדנו עכשיו, לא מטי בכתר, מטי בחכמה. נמצא מאליו אשר בחינת אור גבורה שנפרד מהג"ר, חזר שוב להכלי דחסד כבתחלה, מטרם שנפרדו.

מה הוא אומר לנו כאן? כאן חסר לנו כלל. איזה כלל חסר לנו? בזמן שהמדרגה יש לו ג"ר, אז הו"ק מתחבר לג"ר. מתי הו"ק עולה בפני עצמו? בזמן שהוא נג... שאין אור הג"ר מאיר. לכן כשמאיר אור החסד, שהוא ג"ר, שהוא בחינת חכמה, אז בינה מתחברת עם חסד. אבל בזמן שאין ג"ר או חסד אינו מאיר, אז עולה בשם בחינת ו"ק, שהוא בחינת גבורה. אבל הכלל הזה תכף נלמוד.

וראה והבן, שהדבר, חסד וגבורה, דומה לגמרי לדרכי הכלים דחכמה ובינה הנ"ל, כי כמו שהתחלקות האורות דזו"ן דחכמה, זכר נקבה דחכמה וזכר נקבה דבינה, נעשו בסבת הפיכת אחורים דכלי דחכמה, שפירושו שהחכמה עזבה השפעת הג"ר שלה, השפעת החכמה, והשפיעה רק ו"ק, רק חסדים, שהם בחינת הזו"ן דכלי דבינה, אז נתחלקו לשתי מדרגות.

מה שאין כן שלמדנו, שמטי בחכמה, אז בינה עולה לחכמה. כן האורות דחסד וגבורה נתחלקו מכח הפיכת פנים דכלי דחסד, שאחר שנמנע ממנו, מכלי דחסד, הארת הג"ר, מכח ב' המרחקים, כתר ובינה שהם לא רוצים חכמה, הפך פניו החסד, שהיה ג"ר והפיל אותו, והשפיע ו"ק בלי ג"ר. באחוריים שהיה מקודם חסדים אחוריים שלו, נעשה עכשיו פנים ומשפיע את האחור... את הו"ק הזו בלי חכמה, שהוא האור של הגבורה, כנ"ל.

וכמו שאחר שלא מטי בכתר ונתבטל כח אחור שלו, כוח החסדים שלו שהיה משפיע, והחזיר אור החכמה לכלי דחכמה אשר אז למדנו, שב הפנים של החכמה על מקומו כבתחלה, כבר יש אור החכמה בכלי דחכמה. ובזה חזרו ונתיחדו האורות דזו"ן דחכמה וזו"ן דבינה לפרצוף אחד, כנ"ל.

אותו הדבר הוא גם כאן כי אחר שהחסד השיג הארת החכמה, מתי? מעת היותו בכלי דבינה בזמן חיבורה עם החכמה, כנ"ל, תסתכלו על זה, עוד הפעם.

אותו הדבר הוא גם כאן. מה? כי אחר שהחסד השיג הארת החכמה. מתי השיג חסד חכמה? אז הוא אומר, מעת היותו בכלי דבינה בזמן חיבורה דכלי דבינה עם החכמה, ואחר כך בינה נזדככה מב' לא', וחזר חסד עם הגדלות למקומו שאז שב הפנים דחסד כבתחלה, הנה נמצאים מתיחדים בזה האורות של חסד וגבורה לאור אחד. וכל זה הוא מטעם שאין האור מתחלק לג"ר וו"ק אלא משום איזה גורם שמכריחו להדבר, לכן תכף בזה הרגע שנתבטל הגורם, המה חוזרים לאור אחד כבתחלה.