ראש השנה תשע"ד

סדנה עם רב

סדנה 04.09.13 - עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

heb_o_rav_2013-09-04_program_congress_sadna

נכנסנו לחג, ביררנו הרבה מצבים שלנו שבחג, עכשיו מסיימים אותו ונכנסים שוב לאיזה מהלך, למהלך הבא של התקפת ההפצה. באותה הזדמנות אנחנו מזמינים את כל החברים שלנו מקבוצות חוץ ומקבוצות חו"ל גם להצטרף אלינו. אני אומר זאת בכל הרצינות, כי כמו שלמדנו, על ידי זה אנחנו מקבלים חיסרון מהתחתונים ויכולים להעלות אותו למעלה. כי בלי שאנחנו מעלים חיסרון של הזולת, אנחנו לא יכולים להתקשר לעליון.

כך זה מסודר. אנחנו לא יכולים להשפיע לעליון, לעשות לו נחת רוח, אם אנחנו לא מעלים אליו חסרונות זרים ולא איזה חיסרון שלנו. עם חיסרון של עצמו האדם לא פונה לעליון. העליון לא שומע, כי זו פנייה אגואיסטית, אין לו השתוות הצורה. השתוות הצורה צריכה להיות כך, שכמו שהעליון רוצה להשפיע, גם אני רוצה להשפיע. במה אני משפיע? בזה שאני מעלה אליו חיסרון של מישהו. לכן היציאה ל-99 היא הכרחית לקשר שלי עם העליון. בזה אנחנו מבינים את שלושת המדרגות האלה, תחתון, עליון ועלי עליון.

השאלה הראשונה, איך אנחנו מסדרים את שלושת המדרגות האלה, התחתון זה הקהל, לא חשוב מי ומה, עם החינוך האינטגרלי, מפני שהוא בוחר רק מה שיש לו בחיים שלו הרגילים הפרטיים. אנחנו, "בני ברוך", שיוצאים להפצה כדי להתקשר איתו, אנחנו העליון. ועלי עליון מאיתנו כלפי כל אחד, זו הקבוצה שבתוכה הבורא. ציירו את זה נכון, כך שאנחנו משלימים זה את זה בסיפור שלנו.

חצי דקה לכל אחד, לא יותר. קצת, ולתת לשני להשלים. אפילו חלק מהמשפט והשני משלים.

השאלה הבאה. איזה חיסרון השגנו בהפצה במשך החודשים האחרונים? איזה חיסרון השגנו בהפצה, נגיד מחג השבועות עד ראש השנה, שאיתו אפשר לעלות לבורא? איך אנחנו יכולים להגדיר אותו או לפרט אותו בקצת? מה כל אחד הרגיש? כי חיסרון זה לא ששמעתי, "חסר לי קוטג' בחנות", או "העלאת המשכורת מהמפעל", "בעל הבית מתייחס אלי לא בסדר", או "הגננת לא טובה לילד", ועוד כל מיני דברים. זה לא חשוב, אלא איך אני התרשמתי מהסבל של הזולת, שאת הסבל הזה, במילים כאלה או אחרות או אולי בכלל בלי מילים, אני מעלה למעלה.

חצי דקה.

השאלה הבאה. האם אנחנו יכולים לגשת באיזו צורה לאדם ולהסביר לו שכל הפתרון לכל הבעיות שלו, מכלול הבעיות של כל אחד, ולא חשוב אילו בעיות, אנחנו אפילו לא צריכים לשמוע את הבעיות, אלא הפתרון לכל בעיה ובעיה ולכולם יחד, זה רק דרך החיבור. האם יש לנו אפשרות להסביר את זה לכל אדם?

אם אין לנו עדיין גישה כזאת לבני האדם, אנחנו לא יכולים לעשות מהבקשות שלהם מ"ן לבורא. כי אני צריך להתכלל עם החסרונות שלהם, שהם בוכים כמו ילדים קטנים, לקחת את הבכי שלהם ולהעביר את זה למדרגה יותר עליונה, כבר בציור שלי. שאני מבקש כוח עליון כדי שבמעבר דרכי הוא יתן להם מה שהם רוצים. אבל בזה שיתן להם מה שהם רוצים, בזה שיקבלו את זה מלמעלה, נניח שהוא רוצה צעצוע, הוא יקבל צעצוע, אבל על ידי הצעצוע הוא יתחיל לגלות שהמתנה הגדולה יותר באמת, זה חיבור.

אני נותן לו במסווה, מבפנים, כך זה בתוך זה, אני מחדיר בו את זה. יש כאן מתנה כפולה, למרות שהוא לא חושב עליה, אבל זה בתנאי שאני איכשהו יודע לקשור את החיסרון שלו עם החיסרון שלי.

וכאן השאלה בכל זאת, כדי שיהיה בינינו קשר יותר גדול, ולא יהיה פער גדול מדי, האם אני אוכל במשהו למשוך אותו לחיבור העממי כפתרון לכל דבר.

האם אני מסוגל להסביר לאדם הפשוט שעל ידי החיבור אנחנו מכסים את כל החסרונות שלו? דרך החיבור, זה לא החיבור בעצמו, שממנו נופלים כך שקלים או בריאות או אהבה וכן הלאה, אלא דרך החיבור אנחנו מגיעים לזה.

תנסו. אם אתם לא יודעים, זה עוד יותר טוב, אז אתם תחפשו את זה במרכז העיגול.

השאלה בצורה יותר מדויקת, איך אנחנו מביאים לאדם את ההבנה שעל ידי חיבור מכסים את כל הבעיות, שעל ידי חיבור פותרים את הבעיות?

יש לנו איכשהו יכולת להביע את זה, שחיבור הוא הצלה, או לא?

השאלה הבאה. עם מה שעברנו בחג, איך אנחנו יוצאים להפצה בתקופה הבאה, במהלך הבא? איך אנחנו עוברים עכשיו מהלך לתקופה הבאה? מה השוני ממה שעבדנו קודם? במה יהיה יותר דיוק, בפניית האדם. בצורה פנימית אתם יכולים לדבר מה שאתם רוצים, אני שואל על עניין החיצון, איך אנחנו מתייחסים בצורה שונה לאדם, לאופן ההפצה, לעוד משהו, כך שזה יהיה מורגש בפועל. לא בעבודה הפנימית שלנו, שכל אחד עכשיו יותר מרגיש אולי.

סיימנו חלק ראשון ועברנו בחג כל מיני שינויים, מתוך כך איך אנחנו יוצאים עכשיו לחלק השני של ההפצה? עצות, עצות פרקטיות.

איך הקבוצה צריכה להשתנות בהתאם להתקדמות שלנו בהפצה ההמונית, ואיך החלקים, הנשי, הגברי, הקהילה, בהתאם לכך אולי גם צריכים לקבל צביון חדש? איך הקבוצה והקהילה צריכים להשתנות לתקופה החדשה?

השאלה הבאה. איך לא נשכח שיש לנו תמיד להתמודד עם "אין עוד מלבדו", למרות שזה עובר ויעבור. ובטוח שזה יעבור, דרך כל מיני שונאים, מתנגדים למיניהם, כאלו שממש ילכלכו ויעשו עלינו בעזרת ה' ממש עבודה טובה. איך אנחנו מחזיקים את עצמנו כך שאנחנו נודה על כל דבר ודבר, נברך על הרע כמו על הטוב, נחבר הכל לכוח אחד, למקור אחד, ונזכה בזה באמת להגיע ל"אין עוד מלבדו"? בזכות כל אותם השונאים שבעזרת ה' יקומו בזמן הקרוב עלינו.

אני מוסיף. אם אני המעבר, איך אני קם בעזרת ה', נגד אלו שבאים אלי בעזרת ה', ואני באמצע? איך אני רק קושר את שני הקצוות האלה יחד? זו כל העבודה.

על ידי אילו תזכורות אני תמיד אזכור, שזה הבורא מסדר לי את כל הצרות בדרך כדי שאני אדבק אליו? שהוא מביא אותי ל"פרעה", לכל הבעיות והצרות שבחיים, מגדולים ועד קטנים, "אין עוד מלבדו" גם בזה, כדי שאני אדבק אליו. וכך בצורה כזאת, לא שאנצל מהצרות, אלא שעל ידם אדבק אליו, שהכוונה שלי שתהיה כזאת. שאני אברך על הרע כמו על הטוב. זאת אומרת, לא חשוב לי אילו מצבים אני עובר, העיקר בכל מצב כמה הוא מועיל יותר לדבקות.

אז איך אני מגיע לעורר את עצמי ולהחזיק את עצמי כל הזמן בקו הזה?

(סוף הסדנה)