כנס סוכות, ערב שמחת תורה תשפ"א

שיעור ערב 09.10.2020 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן- אחרי עריכה

אושפיזין – דוד – ספירת מלכות, קטעים נבחרים מהמקורות

אנחנו הגענו לספירה האחרונה שבעשר הספירות. ג' הספירות הראשונות, כתר, חכמה, בינה באות לנו מהבורא. וז' ספירות, חסד, גבורה, תפארת, זה אברהם, יצחק, יעקב. נצח, הוד ויסוד זה משה, אהרון ויוסף.

ודוד ספירה אחרונה, שביעית. כך אנחנו רוכשים את התכונות דלהשפיע לאט לאט, בהדרגה, והתיקון הכללי, ודאי זה דוד. מבחינת קליטת החומר, מבחינת הידיעה והרגשה וכניסה למערכת הרוחנית, יש לנו כאן שינויים גדולים, ואנחנו עוד נלמד אותם, ונקלוט אותם, ונרגיש בתוכנו.

אבל העיקר זה התיקון. ודאי שדוד הוא מלך, הוא מלכות של כל הספירות שתופס אותם, כולל אותם ומחזיק אותם. לכן הכול הכול בסופו של דבר מגיע לדרגת דוד. נראה מהי בחינתו, מה תפקידו של הכוח הזה, איך אנחנו יכולים להחיות אותו, לגלות אותו, להרגיש אותו.

קריין: קטעים נבחרים מהמקורות בנושא "אושפיזין דוד, ספירת מלכות". כותרת "דוד הוא בחינת מלכות". קטע מספר 1, מתוך מאמר של רב"ש, "מהו שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה".

"דוד המלך הוא בחינת מלכות, שעליה היה צמצום. ודוד נקרא "כללות המלכות", שצריכה לקבל תיקון, שכל בחינת רצון לקבל שיש בכלי קבלה, שיתקן. לכן הוא היה צריך להכלל מכלים שיש בהם בחינת כלים דהשפעה, שע"י זה גם מלכות הכללית תתוקן. וזה נקרא "גמר התיקון". כלומר, שמלך המשיח נקרא גמר התיקון, שפירושו, שמלכות הכללית תתוקן בעל מנת להשפיע."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, אותה מלכות, אותו דוד, רק כשמגיע לתיקון השלם אז הוא נקרא "מלך המשיח". והוא נקרא שמגיע לגמר התיקון. כל התיקונים אנחנו מודדים, סופרים שנמצאים בו. והכול הכול נכלל בדוד, וכאילו דוד זה אותו מקום איפה שאנחנו אוספים כל פעם עוד טיפה ועוד טיפת תיקון. עד שכל הכלי הזה שנקרא "דוד המלך" מתמלא לגמרי ואנחנו מגיעים לגמר התיקון.

גמר התיקון, סוף סוף אנחנו מגיעים לדבקות השלימה בבורא, ומתחילים כבר לנוע לכל העולמות, ל"בית ה'", מה שנקרא, הכלי הכללי ללא שום הגבלה. אין גבול לדבקות שלנו, אין גבול לכמה שאנחנו יכולים להשפיע לבורא כל טוב ועונג, ואז זה המצב השלם. לשם זה אנחנו קיימים.

לא לחשוב שבזה הכול נגמר. לא. כי יש אחרי זה אלף שמיני, תשיעי ועשירי. ויש עוד כל מיני דרגות. אבל הן כבר לא בנויות על התיקונים שלנו, של הרצון לקבל שיהיה בעל מנת להשפיע. ישנם שם עוד תהליכים מיוחדים.

כי אם לא יהיו שינויים לא נוכל להביע אהבה. לא נוכל להביע את היחס שלנו ביננו ולבורא. אפילו שאנחנו נמצאים כבר "כאיש אחד בלב אחד", ואין בינינו שום הבדל, ואין הבדל בינינו לבין הבורא בדבקות השלמה. אבל בכל זאת, אנחנו נצטרך גם לגלות חסרונות. זה נקרא ש"הבורא עושה לו כנפיים". ואז אנחנו בצורה כזאת, בהסתרה, שהבורא בכל זאת עוזר לנו להיות במשהו, כך ממשיכים, ממשיכים יותר ויותר לעלות.

קריין: קטע מספר 2, מתוך מאמר של רב"ש, "מהו מסרת גבורים ביד חלשים בעבודה".

"ידוע ש"דוד" נקרא בחינת מלכות, היינו מלכות שמים, שהנבראים צריכים לקבל על עצמם עול מלכות שמים על הכוונה שלא על מנת לקבל פרס, אלא "בגין דאיהו רב ושליט", ולא לשם תועלת עצמו. ולדבר זה כל העולם מתנגדים, ושונאים לעשות הכל לשם שמים ולא לתועלת עצמם. לכן היות שקדושה היא כולו להשפיע, היינו לתועלת ה', כמו שכתוב "קדושים תהיו, כי קדוש אני ה'". כלומר, כמו שהבורא הוא רק משפיע להנבראים, כמו כן הנבראים צריכים להשפיע לה', כי זה נקרא "השתוות הצורה", שהיא בחינת דביקות בה'.".

(הרב"ש. מאמר 13 "מהו "מסרת גבורים ביד חלשים" בעבודה")

זאת אומרת, צריכים להגיע למצב שאנחנו כולנו מתחברים יחד ומקבלים בזה צורה כמו שהבורא כלפינו, ואנחנו אליו. ויש שם ודאי הרבה מאוד תכונות, הרבה מאוד הבחנות. אנחנו את כולן צריכים לספוג, לקבל את זה שהן בעצם אותן ההבחנות שאנחנו צריכים לעבוד איתם, בינינו ולבורא.

ואז יוצא שגם אנחנו בינינו דומים ליחס הבורא אלינו, וגם אנחנו כולנו יחד אליו. זה נקרא "דביקות השלימה". ואז משיגים בתוך הקשר ביננו את כל התכונות שיש בבורא, כל ההשגות, תיקונים, קיום אין סופי למעלה מזמן, תנועה, מקום. הכול אז קיים בנו.

קריין: קטע מספר 3, מתוך מאמר של רב"ש "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה".

"ידוע ש"דוד" נקרא מלכות, שהיא מלכות שמים. שמלכות דקדושה היא הרצון להשפיע, והלעומתה היא הרצון לקבל לעצמו, שזה נקרא "סטרא אחרא",".

זה מה שהבורא ייצב בנו דוקא בצורה הפוכה מתכונות המלכות המתוקנת. שאנחנו נוכל לגלות את המצב, מתוך החושך נגיע לאור, מתוך שנאה לאהבה. לכן אנחנו צריכים הרבה לעבוד על קליטת תכונת דוד. "שהיא ההיפוך דקדושה, והיא השונא דקדושה, כמו שכתוב "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו", פירושו, שהרצון לקבל רוצה להרוג את הרצון להשפיע. אז דוד, שהוא המרכבה למלכות דקדושה, התפלל, שהשונא שלו, שהוא הרצון לקבל, והוא רוצה להרוג את הרצון להשפיע, שהוא קדושה, שהבורא יקדים את ישועתו, בכדי שהרצון לקבל, היינו השונא, לא תוכל לשלוט עליו. וזה שכתוב "אלקי חסדו יקדמני". היינו שהבורא יקדים לעשות לי חסד.". 

(הרב”ש. מאמר 45 "מהו "הנסתרות לה' אלקינו" בעבודה" 1990)

ודאי שמובן שאנחנו לא מסוגלים בעצמנו להקים שום תכונה מתוקנת בנו, מה שלא יהיה. בכל זאת, יכולים אנחנו להקדים את ההבנה, הכרה במה אנחנו לא יכולים להיות בשום צורת השפעה כמו הבורא, אבל להפוך את עצמנו מתוך זה להשפיע, זה לא מסוגלים.

לכן עבודה על המלכות, על דוד, בנויה מהכרת הרע. אחרי זה בניה את כל התנאים האלה ופניה לבורא, וקבלה ממנו צורה מסוימת של הדרכה, של מקום לעבודה, שאנחנו מבקשים דוקא.

ומתוך זה מגיעים לאט לאט לכזאת תפילה שהיא באמת תפילה לדוד שאנחנו אז מקבלים כתוצאה ממנה את תכונת ההשפעה על כל הרצונות לקבל.

ויש כאן שאלה, אז מהו דוד לפני שמתקן את עצמו, הוא הכי מקולקל, מה קרה לתכונה הזאת? איפה אנחנו רואים שהוא היה כל כך רע, כל כך הפוך? זאת תכונה די נסתרת. כמה שאנחנו מבינים וקוראים ומדברים עליה, זה לא מובן לנו. אנחנו משיגים את זה לאט לאט רק מתוך עמקי העבודה.

קריין: קטע מספר 4, מתוך מאמר של רב"ש, "מהו שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים בעבודה".

"היות שהאדם נולד בבחינת רצון לקבל לעצמו, בבחינה זו אין חיים. נמצא, שבחינת דוד המלך, שהיא הנקודה שבלב, אין לה חיים. היינו, שאור החיים אינו יכול להאיר שמה." כמו שאנחנו מרגישים את עצמנו לפני שמשיגים, לפני שמגלים את חכמת הקבלה ואת כל הדרך, ובאמת נמצאים בשאלה, "בשביל מה אני חי? למה אני חי? מה התועלת מהחיים שלי?", שאדם נמצא בייאוש, זו בעצם תכונת דוד שמתעוררת בנו בצורה האמיתית שלה לפני התיקונים. "לכן נעשה "שיתוף מידת הרחמים בדין". וזה שכתוב, ש"מבחינת הימין, שהיא בחינת השפעה, שנשתתף בבחינת דוד המלך, מזה תקבל המלכות, שהיא מידת הדין, חיים. ולכן מבחינת אברהם יעקב יוסף, שהם בחינת חסד ורחמים, ניתן בבחינת דוד המלך. ולא מיצחק, שהוא בחינת שמאל, שהיא כלי קבלה".".

 (הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

בעצם דוד הוא כולל הכול. אבל אם אנחנו מדברים מה הם הכוחות שמביאים ומתקנים אותו, אז זה בעיקר בצד ימין באמצע. זאת אומרת אברהם ויעקב, ואחר כך יוסף מגיע ומתקן את המלכות. אברהם, יעקב, יוסף.

קריין: שוב קטע מספר 4, מתוך מאמר "מהו שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה".

"היות שהאדם נולד בבחינת רצון לקבל לעצמו, בבחינה זו אין חיים. נמצא, שבחינת דוד המלך, שהיא הנקודה שבלב, אין לה חיים. היינו, שאור החיים אינו יכול להאיר שמה. לכן נעשה "שיתוף מידת הרחמים בדין". וזה שכתוב, ש"מבחינת הימין, שהיא בחינת השפעה, שנשתתף בבחינת דוד המלך, מזה תקבל המלכות, שהיא מידת הדין, חיים. ולכן מבחינת אברהם יעקב יוסף, שהם בחינת חסד ורחמים, ניתן בבחינת דוד המלך. ולא מיצחק, שהוא בחינת שמאל, שהיא כלי קבלה".".

 (הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שאמרו חז"ל, שדוד המלך לא היו לו חיים, בעבודה" 1990)

מה שחסר לדוד המלך זה רק תכונות דהשפעה, תכונות הרחמים, ואם הוא מקבל את זה, אז יוכל לבנות את עצמו וכך הופך להיות לכלי קבלה להכול. ושליטת דוד, מלכות דוד, משיח בן דוד, אנחנו מחכים שכל הדברים האלה הם באמת יתגלו וישלטו.

שאלה: לא ברור מה ההבדל בין יוסף לבין דוד, גם יוסף וגם דוד מדברים על כללות כל הכוחות באותה תכונה.

לא, מה למדנו על יוסף?

תלמיד: שהוא החיבור של הכול.

יוסף הוא לא חיבור לרצון לקבל ממש, זה יוסף הצדיק. הוא נמצא למעלה מהמלכות. הוא כן מוסר למלכות את תכונות דהשפעה. אברהם, יעקב, יוסף, כך עובר התיקון. אבל לא שביוסף יש לך כל כוחות דקבלה. דוד הוא כולל את הכול.

תלמיד: דוד הוא כאילו מנותק מכל ששת הכוחות הקודמים, הוא אחר לגמרי, דווקא בגלל שהוא במלכות לגמרי.

כן.

תלמיד: ואיך הוא משתמש בכוחות האלה?

כתוב, שזה נותן לו כך וזה נותן לו כך. בקיצור, הוא הופך להיות כתוצאה מכל המאמצים שלנו, ואנחנו בונים אותו. התפילות שאנחנו מעלים למטה ממנו, מדוד אליו כאילו, שאנחנו רוצים לבנות את יחס הבורא אלינו, אז אנחנו כביכול מפעילים את המנגנון הזה מצד דוד כלפי הבורא.

תלמיד: האם זה המנגנון הראשון שאנחנו מפעילים בתפילה שלנו?

לא. המנגנונים האלה הם קיימים. עשר הספירות ישנן, ולא שהם משתנים. רק צורת ההפעלה שלנו היא כזאת שאנחנו מתחילים לבקש חסרונות ומעלים לתיקונים, ובזה אנחנו מעוררים את דוד. ממנו זה כבר הולך ליוסף, ליעקב ולאברהם. ואז יוצא שההבחנות האלה, האבות האלה הם עושים כבר את העבודה עבורנו. בזה שאנחנו מעלים את החסרונות אנחנו מפעילים אותם.

תלמיד: אז אנחנו צריכים ללמוד מדוד על החסרונות, על איך לעבוד עם החסרונות?

לא צריכים ללמוד ממנו. צריכים פשוט להתחבר יחד כנקודת המלכות הכוללת בתוכה את הכול. אם אנחנו מתחברים בינינו ומתחילים להפעיל מאתנו חיסרון לתיקונים, כבר כל המערכת מתחילה לפעול כמו שצריך.

תלמיד: איך מפעילים את החיסרון המשותף בינינו? כי החיסרון הפרטי אצל כל אחד בעשירייה אולי קצת ברור, אבל איך הופכים את זה למשהו משותף?

משותף בינינו זה שאנחנו כולנו מרצון לקבל, וכולנו צריכים להגיע לרצון להשפיע, לבורא. ובדרך אנחנו צריכים לעזור זה לזה, לשלב את כל הכוחות, את כל הנטיות שלנו, וכך אנחנו מפעילים את כל המערכת.

המערכת בנויה. אנחנו לא צריכים להוסיף לה שום דבר, חוץ מהרצון שלנו להתחבר ולהתכלל. אנחנו בסך הכול צריכים להכין או להפעיל חיסרון. ואפילו שהחסרונות הם לא נכונים, לא טובים, לא גמורים, לא מעובדים נכון, גם זה לא חשוב. זה כמו שאימא מבינה את התינוק, לא חשוב אם הוא בוכה, מדבר או מה הוא עושה, היא מבינה אותו. כך כאן. כמה שאנחנו פונים נכון או לא נכון, אמא, היינו השכינה שזו ממש שליטת דוד, זה מובן [לה] מה אנחנו רוצים.

בסך הכול אנחנו נמצאים בתוך המלכות, בתוך דוד, אבל נמצאים בצורה כזאת שאנחנו לא יכולים לפעול בצורה כמו שאנחנו עכשיו, כי בינתיים אנחנו לא מחוברים, לא מכוונים נכון, ולכן כל העבודה שלנו היא בעצם "להקים את סוכת הדוד הנופלת" מה שנקרא.

שאלה: מהי תפילת דוד?

תפילת דוד היא שאנחנו מבקשים להיות כולנו מחוברים, ומהחיבור שלנו בכללות אנחנו נעלה את החיסרון שלנו לבורא ונקבל משם כוחות ההכוונה בכל מיני צורות. ומה שנקבל זה בטוח משם, מלמעלה. אנחנו שרוצים להיות קשורים בינינו למרות כוחות הפרודא בינינו, אנחנו בזה, מנקודת המלכות, מעוררים את נקודת הכתר, את הבורא עצמו. ומשם מגיע אלינו כוח שמחבר, מתקן, מסדר אותנו, נותן לנו עוד כל מיני תרגילים שאנחנו נדע איפה אנחנו נמצאים, מי אנחנו.

וכך אנחנו לומדים איך יותר ויותר להיות מחוברים, איך יותר נכון לבקש, ולאט לאט מתחילים לסדר את הקשר שלנו עם דוד, כללות החיסרון שלנו, ולבורא. עד ש"דוד" נקרא אצלנו "מלך ישראל".

שאלה: למה שלמה המלך שזה היה חכמה, שהיה אדם של שלום שאיחד עם היהודי וגרם לו לאיחוד, לא נכלל פה?

שלמה המלך לא נספר בין הספירות. למה? אנחנו נלמד. אלא רק מה שאנחנו קראנו בשמות כך אנחנו אומרים. זה דבר אחד. דבר שני, השמות האלה הם לא בני אדם, ומה שקראת על שלמה יכול להיות שקראת על איזה בן אדם, על איזו דמות לא רוחנית אלא דווקא דמות ציורית שכתבו עליה כל מיני דברים.

אנחנו בעזרת ה' מיום ראשון נתחיל ללמוד תורה ממש, כל שבוע אנחנו נלמד "פרשת השבוע", ניקח משם דברים עיקריים ואז נדע על מה התורה מדברת ורוצה לספר לנו, לא כמו שכתוב, אלא התוכן של זה יהיה מובן לנו. חוץ מזה כמו על שלמה את יכולה לשאול על עוד אלף אנשים וזו לא הדרך שלנו לברר, אנחנו שומעים מה שהתורה אומרת ואת זה אנחנו מבררים.

שאלה: הרב"ש כותב כאן במאמר הרביעי "שבחינת דוד המלך, שהיא הנקודה שבלב, אין לה חיים", זאת אומרת שהמלך דוד זה נקודה שבלב שלא מתוקנת?

זו הנקודה השחורה שאין לה מעצמה כלום, אלא היא צריכה לקבל תכונות דהשפעה מהתכונות הקודמות שהבורא ברא מלמעלה למטה. ואם היא נכללת בהן, במידה הזאת היא מתחילה לחיות ולהרגיש ששייכת לכוח השפעה, לאור, לבורא.

תלמיד: תכונת דוד היא בצמצום, באיזה סדר היא רוכשת את התכונות האלה?

מלמעלה.

שאלה: אנחנו יודעים שדוד נלחם במשך ארבעים שנה וזו הייתה מלחמה פנימית, הוא גם כתב את "תהילים" שזה הודיה ותפילה לבורא. מה זו המלחמה הפנימית?

דוד כל החיים נלחם ועבר הרבה מאוד בעיות, צרות, אירועים לא נעימים בחיים שלו, כולם לא נעימים, החיים שלו היו מאוד קשים. לא מן הסתם הוא נקרא "מלך ישראל", שהוא מלכות ושהוא באמת מלך, והוא הגיע להיות מלך מזה שהיה לפי הטבע שלו רועה צאן, ורועה צאן אנחנו מבינים שזו תכונה באדם, שפיתח בתוכו נטייה להיות המנהיג.

אנחנו עוד נלמד, עוד מעט אנחנו נקרא בתורה על דברים כאלה. חוץ מזה אני אגיד לכם, אנחנו לא יכולים בשיעור אחד של שעה או שעתיים ללמוד דברים כאלה גדולים. ישנם מאמרים על זה של רב"ש, בעל הסולם כותב על זה, אנחנו נקרא אותם. השאלות הן יפות ונכונות ואפשר לגשת לשם ולהבין.

שאלה: ההגדלה של הנקודה שבלב, האם זו ההעצמה של תכונת דוד בקרבנו, בעשירייה?

נקודה שבלב היא הנקודה הכללית של הרצון לקבל שהיא כנגד הכתר העליון. אבל אנחנו מדברים עליה שהיא כולה כולה לבושה בכל מיני הסתרות, ומתעוררת לאט לאט כדי כל הזמן לדחוף את האדם או למשוך את האדם למטרה. מפני שהיא נקודה, אנחנו לא יכולים לדבר על תכונתה. רק הרגשת החושך בעלמא, ללא שום כיוון, זה מה שהאדם מרגיש כשמתעוררת בו נקודה שבלב. וסביב הנקודה שבלב אחר כך נבנות עוד מערכות נוספות ואז הוא יכול לתת למצבים שלו כל מיני ציונים.

שאלה: מה זו תכונת הדין בדוד?

איפה זה כתוב?

קריין: כתוב ש"לכן נעשה שיתוף מידת הרחמים בדין".

דוד המלך כך מרכז בתוכו את כל התכונות האלה. אמנם אנחנו מדברים שיש לו קבלה מאברהם, יעקב ויוסף, אבל יוסף הוא שאוסף כבר את כל הדברים האלה גם רעים וגם טובים יחד, ואחרי זה כבר נמצא דוד. לכן דוד הוא מקבץ בתוכו את כל התכונות למיניהן, לכן הוא גם שופט. זו תכונה שכוללת בתוכה את כל התכונות הקודמות.

שאלה: תכונת דוד בזמן שהיא במלכות היא מקבלת את תכונת ההשפעה, האם היא עולה לזעיר אנפין?

תגיד שתכונת דוד עולה לזעיר אנפין, לבינה, לחכמה, לכתר, תגיד כך. מה אני יכול להוסיף לזה? אני מוגבל עכשיו לספר על דברים שאנחנו לא למדנו. באיזו צורה המ"ן שלנו עולה למעלה אנחנו יכולים לראות במאמר של הזוהר בעליית התפילה. ואיך אנחנו מקבלים מלמעלה למטה עניית התפילה, יש גם על זה מאמר בזוהר.

אם אתה רוצה לדעת, אתה יכול להיכנס לשם ולראות. אבל שם לומדים גם מבחינה כזאת, כמו שהזוהר כותב, שמלאכים מוסרים את המ"ן שלנו מדרגה לדרגה ואיך בחזרה יורד המ"ד. להגיד שממלכות זה עולה לזעיר אנפין, ודאי שכן, בכללות כן, אבל מה מזה?

שאלה: הבורא הוא מערכת של חוקי טבע, אם אתה מחובר לכוח, אתה בהשפעה, ואם לא, אתה מנותק. איך התפילות והחסרונות שלנו משפיעים עליה?

קודם כל, אנחנו אף פעם לא מנותקים מהבורא, אנחנו תמיד נמצאים במערכת קבלה, במערכת השפעה, זה לא חשוב, אבל נמצאים במערכת. לכן לא לחשוב שאנחנו נופלים ולא שייכים לזה, אין דבר כזה, שייכים, קיימים שם. אלא השאלה, עד כמה אנחנו יכולים להשפיע למערכת הזאת בצורה טובה.

כי להשפיע, בדרך כלל אנחנו משפיעים בצורה רעה כמו שעכשיו, וכתוצאה מהשפעתנו כל האנושות משפיעה. אנחנו רואים בחיים שלנו, שאפילו שאנחנו נמצאים בתת דרגה מחוצה לרוחניות, בכל זאת הפעולות שלנו שאנחנו עושים, ואנחנו נפעלים בפעולות האלה, לא שאנחנו מחליטים כביכול, אבל בכל זאת זה שאנחנו נמצאים בזה ומסכימים עם זה, זה פועל על העולם שלנו, והעולם שלנו מתדרדר, זה מה שקורה. לכן צריכים לעשות על זה חשבון. כדי להיכנס בחזרה למערכת הרוחנית ולהשפיע אליה, אנחנו צריכים כבר להיות במסך ואור חוזר. זה מה שאנחנו לומדים בחכמת הקבלה, לזה אנחנו רוצים להגיע.

אבל לא להגיד שאנחנו לא נמצאים במערכת. כמו שכותב רב"ש, אל תחשוב שאתה מתרחק מהקדושה, חס ושלום, אלא בטוח שכולנו נמצאים בזה רק לא מודעים לזה.

שאלה: אפשר להגיד שדוד זה כל האנושות והעבודה שלנו כלפי האנושות היא בעצם העבודה שלנו כלפי דוד?

כן.

שאלה: אמרת שדוד נלחם ארבעים שנה. מהי המלחמה הזאת?

ארבעים שנה היה נלחם, כן. אלו כל הדרגות של הרצון לקבל שהוא היה צריך לעבור במלחמה, ורק אחרי זה זה קידם אותו להיות המלך, מלך ישראל. כל הרצונות שמכוונים לבורא, כל הרצונות האלו הם שייכים לדוד, הוא צריך להקים אותם.

תלמיד: עכשיו לדוגמה יש את הנקודה שלי שבלב, מה זה אומר שעכשיו היא צריכה להילחם? עבור מה היא נלחמת? עם מי? לאן היא משתוקקת?

הנקודה שבלב שלך היא נמצאת במלחמה עם עצמך, עם האגו שלך. אם תתחיל להכיר שיש לך את שתי הנקודות האלו, אחת קדושה ואחת קליפה, אז תתחיל להבין מה זו מלחמה. זו מלחמה פנימית, אתה לא צריך להילחם עם אף אחד מבחוץ. ואפילו שנראה לך שיש לך אויבים ושונאים מבחוץ, זה רק כדי להראות לך שבפנים אתה לא מסודר, שיהיה לך יותר ברור שאתה מקולקל. זה מה שכבר למדנו, שכל מה שיש באדם זה נראה לו שיש מחוצה לו, אין מחוצה לו שום דבר.

שאלה: איך אפשר לפרש את התכונות של חסד ורחמים בעשירייה ואיך אפשר להקדים אותן?

חסד ורחמים ישנם בכל עשירייה ועשירייה שלנו, אחרת הבורא לא היה מסדר אותנו יחד. יש משהו מחסד, אבל אנחנו צריכים בכוחות שלנו, בצורה כמה שיותר חכמה, נחוצה ומכוונת למטרה להגדיל את החסד הזה. כי חסד זה הדבר העיקרי, שמתוך החסד מגיעים לאהבה, ובאהבה מגלים את הבורא ואת כל המציאות העליונה.

שאלה: מה הן התכונות של דוד שמתאימות להפצה?

לא מדברים עכשיו על הפצה. תכונות דוד זה שאנחנו צריכים להבין שהכדור נמצא בידינו, אנחנו צריכים לתקן את עצמנו ודרכנו לתקן את כל העולם, להיות צינור שדרכו כל העולם יקבל הכוונה נכונה, כוח כדי ממש להתקשר לבורא. זה בעצם התפקיד שלנו. התפקיד שלנו זה להיות כמקימים את "סוכת דוד הנופלת" מה שנקרא.

שאלה: האם דוד עובד ישירות מול הבורא או דרך הספירות האחרות שקודמות לו?

אפילו שכל הספירות שהן כל התכונות שנכללות בדוד והוא עובד איתן יחד מול הבורא, אבל הכול כבר נכלל בו. לכן יש לו קשר, מגע ישיר עם הבורא. תכונת דוד, אם כבר הוא עובד, הוא עובד ישירות עם הבורא.

שאלה: האושפיזין הם 100% רוחניים, ובינתיים אנחנו מרגישים את עצמנו בעולם הגשמי הפיזי. איפה המעבר בין העולם הפיזי למציאות שבה האושפיזין קיימים?

המעבר בין העולם הפיזי לעולם הרוחני הוא נמצא באותה נקודת הניתוק בינתיים שיש לנו מהרצון להשפיע, ממידת האהבה שבינינו. כמו שאתה מעלה מפסק לקשר, כך אתה צריך להעלות את עצמך לקשר עם החברים ואז מתוך הקשר ביניכם תצא לך השפעה למערכת הכללית, לבורא. לא יכול להיות אחרת.

זה לא מקום, זו התכונה שבנו, שאם אנחנו מוכנים להתקשר בינינו, מתוך הנקודה הזאת של הקשר נפתח לנו קשר עם תכונות עליונות יותר עד הבורא. אבל אם אין קשר כזה בינינו, אתה יכול לצעוק כמה שאתה רוצה, שום דבר לא יקרה.

שאלה: האם אנחנו מתייחסים לחברים האלה דרך התכונות האלה כמו אברהם ודוד?

אנחנו צריכים להתייחס לחברים שלנו שהם ממש כמו התכונות האלה. לא להדביק לכל אחד תכונה רוחנית מסוימת, כמו אברהם, יצחק, יעקב וכן הלאה. אלא אנחנו צריכים להבין שבקשר בינינו, עד כמה שאנחנו שונים ולא מבינים והפוכים בינינו, אך ורק בקשר בינינו אנחנו יכולים להגיע לבורא ולהעלות אליו את הבקשה שלנו, ואז באותו שביל תרד אלינו גם התשובה ממנו, כוח השפעה, כוח התיקון. כך אנחנו עושים.

שאלה: מהי הרמה בעשירייה שאליה אנחנו צריכים להגיע, שבה אנחנו מגלים את המלך דוד כמו כוח?

אתם צריכים להיות מחוברים כמה שיותר יחד, ולאט לאט אתם תגלו בקשר ביניכם כל מיני תכונות, מאברהם עד דוד, ובדרך אתם תראו מה שקורה. אנחנו לא יכולים לגלות רק תכונה אחת, אנחנו תמיד מגלים כמה תכונות יחד, כמה שיכולים לזהות בהן כל מיני יסודות משבעה הכוחות האלו. מאברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, אנחנו בשלושה, ארבעה משבעה הכוחות האלה מגלים בסך הכול משהו. עד שיותר ויותר ויותר משתדלים להבין ולהרגיש מה קורה אצלנו, אצל כל אחד ואחד, אמנם כל אחד כלול מכולם, אבל מה בולט באחד, בשני, וכן הלאה. את זה אנחנו נגלה בדרך.

העיקר זה חיבור. ולא חשוב לי איזו תכונה מתגלה יותר או פחות בחיבור, העיקר זה רק חיבור. כי אם אנחנו עוד לא הגענו לחיבור, אנחנו עדיין בכלל לא קיימים ברוחניות.

שאלה: כשאנחנו מזמינים את האושפיז דוד וכשהוא נכנס, זה כבר גמר התיקון? איפה העבודה הזאת בעשירייה עם דוד?

אתם מתחילים להרגיש שמתגלה בכם איזו תכונה, יחס מיוחד ביניכם ועם אותה התכונה אתם רוצים לעבוד, להגדיל אותה, לחזק אותה, לבקש תיקון לאותה התכונה. כך אנחנו עובדים. לא שאתם מרגישים שזה דווקא דוד, זה לא יקרה כל כך מהר, זה לקבוצות מוצלחות במיוחד. אבל בסופו של דבר כן תרגישו, תרגישו כל מיני צורות שמתלבשות בכם.

שאלה: אני מבינה שבעצם תכונת דוד כוללת בתוכה את כל העבודה שלנו, מנקודה שבלב, דרך המלחמות הפנימיות ועד לגמר תיקון מלא, אבל עדיין לא מבינה את התהליך. מי מפעיל את מי, דוד את יוסף או יוסף את דוד?

את תגלי את זה בעצמך. הגישה הזאת בינתיים היא לא נכונה. מי מפעיל את מי? את מפעילה את העשירייה שלך ואת צריכה לגרום לעשירייה שלך שהיא תהיה מחוברת עד כדי כך, שתתחילי להבדיל בחיבור של העשירייה מרגע לרגע כל מיני צורות שונות של החיבור. והצורות האלה, תתחילי אחר כך להרגיש שזה יוסף, זה דוד, זה משה, זה אהרון וכן הלאה. אבל קודם כל חיבור, זה מה שצריך להיות.

תלמידה: אני מבינה, אבל עדיין זה לא מסביר למה יוסף מוגדר כתכונה האחרונה ולא דוד.

תשיגי את זה. יוסף לא מוגדר כתכונה אחרונה, תשיגי הכול. אני בכוונה לא רוצה לתת לכם תשובות, כי על ידי התשובות האלה אני אסתום אתכם. אתם צריכים ביניכם לחטט עם השאלות ולרצות לגלות אותן. כמו שילד מחפש, ואז הוא מזיע ולא יוצא לו ובכל זאת הוא ממשיך, כך תעשו עבודה. אם תתני לילד, ובמקום הילד תתחילי לעשות מה שהוא מחפש, מה שהוא רוצה, הוא לא יגדל, הוא יישאר מפגר.

לכן אתם יכולים להיות ברוגז איתי אבל אני לא אתייחס אליכם ככה. תשובות תקבלו רק מתוך מאמץ בחיבור. את זה אני מבקש שתרשמי, שיהיה תמיד לפנייך.

שאלה: אולי תוכל לתת לנו עצה איך בעבודה בעשירייה אנחנו יכולים לכלול את כול החיסרון של המלכות, של כל בני ברוך, בשביל להעלות את המ"ן למלכות העליונה, לדוד?

רק על ידי התפילה.

קריין: קטע מספר 5, מתוך רשומה 316 של הרב"ש, "בחינת אדם הראשון – ב".

"דוד שבחינתו מלכות, בחינת משיח, שעליה היה הצמצום וההסתר, אינה יכולה לקבל שום אור על בחינתה עצמה. אלא היא צריכה לקבל מזעיר אנפין בעלה," מיסוד "שפירושו שהיא נבנתה ממלכות דזעיר אנפין, שהיא בחינתה חלל הפנוי. לכן קבלה מהם, היינו מאברהם, יעקב, יוסף, שהם למעלה מהמלכות, לכן קבלה הארה מהם."

(הרב"ש. רשומה 316. "בחינת אדם הראשון - ב'")

שאלה: אפשר להגיד שתכונת דוד בעשירייה זו הרגשה שלמה שאם אני מחובר לחברים אז אני בחיים ואם לא אז זה מוות?

כן, זה בטוח. אם מחוברים למלכות דוד, אנחנו חיים, אם לא, אנחנו מתים, זאת אומרת מנותקים מהבורא, מנותקים מאור החיים.

שאלה: האם שלושת הספירות שאנחנו מקבלים מאברהם, יעקב ויוסף, זה כמו צמצום בשביל לא לספור את ששת הספירות?

מה שכתוב זה בדיוק ככה ולא אחרת. לא בגלל שהם רצו לעשות קיצור אלא מפני שכך עובר השפע, במקרה הזה, מאברהם ליעקב וליוסף ולא אחרת. אל תהיו כאלה נאיבים. אתם רוצים עכשיו לכתוב מערכת אחרת? תגיע למערכת, תראה איך שהיא מתקיימת בכל המקרים. אתה צריך להגיע לגמר התיקון דרך כל ההבחנות ואז אתה תראה שכך השפע עובר מאברהם ליעקב וליוסף, השפע כך עובר בקו ימין. מאברהם ליעקב זה כבר הקו האמצעי ואחר כך ליוסף הקו האמצעי. כך תיקון החסד, עובר למלכות.

תחשבו איך אתם שואלים. ללמוד מזה, עד כמה אנחנו חושבים על התורה שזה משהו מוגבל, שזה משהו שמישהו כתב, שמישהו רצה לקצר, אין דבר כזה בתורה. אם כתוב משהו, זה בדיוק כך צריך להיות, אפילו מספר האותיות, צורת האותיות, סדר האותיות, אתה לא יכול להוציא אף אות מהתורה כי זה קוד. אם אתה מכיר קודים שאנחנו מכניסים למחשבים, כשאנחנו כותבים תוכנות, אם תוציא משם איזה אות, איזה סימן, שום דבר לא יעבוד, אותו דבר כאן. אתה קורא ונראה לך שזו צורה כזאת שכותב הסופר, שאנשים מדברים בצורה כזאת. אבל המקובל שמסתכל על זה הוא רואה בצורת האותיות, בסדר האותיות, הוא רואה לגמרי אחרת. התורה מספרת לו על סדר הפעולות מאות לאות, מאות לאות איזה פעולות צריכים לעשות. כמו שאתה רואה משהו במחשבים, שם גם כותבים את זה באותיות, ומי שלא מבין הוא חושב שזה סתם כך ואפשר לקצר, אפשר עוד משהו לעשות. יש כאן קודים מאוד מאוד מסובכים, כדאי לשמוע על זה ואחר כך אנחנו נדבר על זה.

שאלה: מה הם מצבים של טוב ורע, מלחמה ושלום, בעבודה רוחנית?

אלה המצבים, כמו שאנחנו יכולים לתאר. אנחנו לא יכולים לתאר איך זה בדיוק בדרגות רוחניות. הבורא נמצא מעל הכול ואנחנו צריכים לעשות מלחמות, תכונות אלו עם תכונות אלו, רצונות אלו עם רצונות אלו, כדי להגיע להשפיע נחת רוח לבורא. כל המלחמות הן כאלו ומלחמות מאוד קשות. זה לא שאם אני יודע שאני עושה את זה למען הבורא אז קל לי, זה לא קל. ישנם כוחות מנוגדים שהם מאוד מאוד חזקים, אלה מלחמות.

תלמיד: איך לא להיבהל מהמלחמה בתוך עשירייה?

יש לך עשירייה, יש לך בורא, תפנה אליו מתוך העשירייה, תקבל כוחות ותתחיל לעבוד עם זה. ודאי שישנו פחד גדול ולא פעם אחת אדם נופל לתוך הפחד, לתוך ייאוש, לתוך חרדה, להמון הבחנות כאלה בלתי נעימות, אבל העשירייה חייבת כל הזמן להחזיק אותו. ועוד יותר מזה, הוא מגלה שהבורא בכוונה מכניס אותו לכאלו מצבים כדי שהוא יגלה נחיצות בעשירייה, להיות מחובר איתם, עם החברים.

שאלה: מה הקשר שלנו עם החיבור של דוד המלך שהוא השאיר לנו את ספר תהילים? יש איזה רגש כלפי הספר, אבל מעבר לזה מאוד מאוד קשה להיכנס אליו.

ספר תהילים זה ספר שכולל בתוכו את כל הכלים ואת כל האורות. כל מה שמלכות, שדוד המלך מייצג אותה, יכולה להעלות לבורא, לכוח העליון מתוכה. זו הפנייה מהמקום הכי נמוך מהנברא האמיתי, למקום הכי גבוה, לבורא האמיתי. לכן ספר תהילים הוא כל כך מיוחד וכל כך כך מקובל על כל האנושות, כי בסופו של דבר הוא יתגלה בכללות מתי שתתגלה מלכות דוד וכל העולם ירגישו שזה שייך לתיקון שלהם.

שאלה: אנחנו תחת השפעה מלאה של הבורא. באיזו נקודה, מקום, כוונה, יש לנו את חופש הבחירה בעבודה?

יש לנו חופש בחירה רק להיות בדבר אחד, להתחבר בינינו לפי חוקים רוחניים לעשירייה, לקבוצה, ומתוך הקבוצה להפנות תפילה לבורא. בסך הכול זה מה שצריכים.

שאלה: עד היום האחרון של סוכות בעצם פתחת לנו את דרך התיקון הרוחני, האם אנחנו יכולים לקחת מזה את החסרונות הנכונים ולעבוד בכיוון הזה?

שוב אני חוזר, אנחנו צריכים לראות את עצמנו מחוברים בקבוצה ומהקבוצה מעלים תפילה לבורא. זה בסך הכול מה שאנחנו צריכים לעשות. ולא להתבלבל וללכת לכיוון אחר.

שאלה: למה יוסף הכי קרוב אלינו ולא דוד?

יוסף הוא בסך הכול מקבץ את כל הדברים האלה שיש לו ומעביר אותם לדוד. דוד לא גלוי, הוא יתגלה, אנחנו לא מגלים אותו, הוא לא נמצא אפילו. זה לא במצרים. אלא מתגלה אחר כך בצורה כזאת שזה לא כל כך חשוב מאיפה הוא מגיע בכלל, רועה צאן, איזה ילד, אחר כך הופך להיות מלך ישראל. גם כשהוא מלך ישראל משייכים לו כל מיני דברים לא נעימים, לא נקיים, לא יפים כאילו. יש לו עניין עם אוריה עם כל מיני פעולות שכאילו עשה. את כל הדברים האלה צריכים לבדוק אותם, לברר אותם, התורה מדברת על זה. דווקא דוד. צריכים לברר למה זה דוד ולא כמו שטענו למה לא יוסף. יוסף בכלל אין לו כוחות להיות כדוד, יוסף שייך לט' ראשונות, מלכות חייבת להיות המתוקנת.

שאלה: מה הייתה התפילה שהעלה דוד כדי לזרז את הישועה שלו?

הוא היה פונה לבורא מתוך החיסרון הכי גדול, ולכן "תפילה לדוד" היא התפילה הכי גדולה.

שאלה: איך צריכים לנסות להרגיש את אברהם, יעקב ומשה בפעולות שלנו בעשירייה?

זה לא חשוב איפה אתה משיג אותם ואיך אתה משיג אותם, העיקר תעשה את פעולות החיבור בעשירייה, ויתגלה לך בצורה שצריך להיות ובסדר שצריך להיות כל הקשר בין התכונות האלה של הספירות העליונות לבינך.

העיקר, תתחיל לאסוף את העשירייה למקום אחד, לחיסרון אחד. ואל תתבלבל שקודם אני צריך כאברהם ואחר כך כיוסף, ואיפה יעקב באמצע ששכחתי. אין דבר כזה. רק חיבור בצורה נאיבית ופשוטה, אחרת אתם בטוח לא תראו שום הצלחה.

שאלה: כתוב "שהיא נבנתה ממלכות דזעיר אנפין, שהיא בחינתה חלל הפנוי." מה אפשר לקבל מחלל פנוי?

המקום הריק זה מקום חיסרון שמרגיש שהוא ריק.

שאלה: כשמתאספת עשירייה, מניין, הם מתקנים את המלכות. מצד אחד היא לוקחת את "דוד" של התיקון, ומצד שני היא מרגישה ש"דוד" מתחיל לשלוט, ואז היא מרגישה את עצמה בחטא מהבחינה הזאת. אבל יחד עם זאת היא מפצה על ידי הט' ראשונות, ואולי כמו שאתה אומר, עכשיו הנשים צריכות להיות לראש האצילות בהנהגה. יש הרגשה שהאישה נמוכה מכולם. מה קורה במקרה כזה?

אני לא יודע איך להמשיך ללמד כי אני רואה שכל מילה שאני אומר נכנסת לכאלה פנטזיות. אבל נקווה שנשתדל.

נשים וגברים, כולם, תפסיקו עם כל החכמות שלכם שאתם כאילו מבינים על מה מדובר. אנחנו צריכים בסך הכול להתחבר יחד, כל עשירייה ועשירייה, ובזה אנחנו נתחיל לגלות בסדר נכון את התכונות הללו, ודווקא לא בגלל שזה חסד שם, וגבורה שם, ואברהם ויעקב כאן. תתחילו לגלות את זה מתוך החיבור שלכם כשאתם לא יודעים מה צריך לעשות, אתם יודעים רק להתחבר, רק בינינו להתחבר יחד כמה שיותר. ואז מתוך זה שאתם עושים את המאמץ הזה, פתאום אתם מתחילים לגלות כל מיני תכונות, ותמשיכו במאמץ הזה יותר ויותר עם עוד תכונות ועוד תכונות, כך תגיעו לצורה הנכונה ואז אנחנו נדבר.

אתם צריכים לשמוע את מה שאני אומר ולבצע את זה ביניכם ולא למשוך עוד תשומת לב של האחרים למה שנראה לכם חשוב. לפעמים יש כאלה זעזועים שאנשים לא מבינים איפה שהם נמצאים. הם לא מבינים שיש להם הזדמנות עכשיו לחשוב על חיבור, על החיבור בלבד, ואפילו על צורות של חיבור, מי אני שיודע מאיפה זה, העיקר בשבילי לברר את הנקודה איך להגיע לחיבור בצורה כזאת שבתוך החיבור יתחילו להתגלות תכונות. זה הכול.

קריין: נקרא את קטע מס' 7 בכותרת "דוד הלך בדרכי התורה" מתוך מאמר של רב"ש "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה".

""דוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב, היינו שמשיג אז את השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מסיבה שהוא קבל את הטוב ע"י שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה. וזה הפירוש "ויעש דוד שֵׁם", שפירוש, שדוד זכה להשיג את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב"."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה" 1990)

זה מראה לנו משהו. בבקשה. עוד פעם.

קריין: שוב קטע מס' 7 מתוך מאמר "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה".

""דוד הלך בדרכי התורה", היינו, שע"י דרך התורה תיקן את עצמו וזכה לכלים דהשפעה. שבכלים האלו מושפע השפע מלמעלה והאדם זוכה לבחינת טוב ומטיב, היינו שמשיג אז את השם האמיתי של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב", מסיבה שהוא קבל את הטוב ע"י שתיקן את עצמו ע"י דרכי התורה. וזה הפירוש "ויעש דוד שֵׁם", שפירוש, שדוד זכה להשיג את השם של הקב"ה, הנקרא "טוב ומטיב"."

(הרב"ש. מאמר 30 "מהו שחוק ומשפט הוא השם של הקב"ה, בעבודה" 1990)

זאת אומרת, זאת ה"מלכות", רצון לקבל שהפוך מהבורא, מטוב ומיטיב, מהשפעה, מנתינה, מהשגה, מכלום, שמרגיש רק מה שמתרחש בו, כמו שאנחנו מרגישים מה שמתרחש בנו ונראה לנו שאנחנו חיים בעולם שהוא גדול. אנחנו, חוץ ממה שמתרחש בנו, חוץ ממה שנמצא בבטן שלנו, לא מרגישים ולא רואים. ה"זוהר" אומר שזה כמו שהעיניים שלנו מכוונות כלפי פנים, והאוזניים מכוונות כלפי פנים, וככה זה כל חוש וחוש. אנחנו מרגישים רק מה שנמצא בתוכנו בלבד, ומחוצה לנו אנחנו לא יכולים להרגיש, שום דבר לא יכולים להרגיש. אז על זה הוא אומר, שדוד המלך שתיקן את עצמו, מלכות כללית שתיקנה את עצמה בצורה כזאת, שהיא יכולה לראות מחוצה לה, מה באמת נמצא מחוצה לה. היא מגלה את זה ככוח שמשפיע עליה, הבורא. זה באמת מה שעשה דוד ומה שהוא הכין לנו ומה שהוא מעביר אותנו ומה שהוא עוד יגלה לנו.

וכל התכונות הקודמות שאנחנו למדנו, "אברהם", "יצחק", "יעקב", "משה", "אהרון", "יוסף", חוץ מ"דוד", הן תכונות של לפני הרצון לקבל. ורק דוד הוא מלכות. ואז כמה שמלכות מקבלת את התכונות האלה שנמצאות לפניה, במידה הזאת מלכות נעשית מתוקנת ומתחילה בזה להרגיש את הבורא, להגיב אליו, ונכנסת לקשר הדדי עמו, עם הבורא. לכן כל כך חשובה לנו התכונה הזאת. ולא יסוד, יסוד זה "כל", הוא מקבץ את כל הדברים שיש לפניו ומוסר למלכות.

שאלה: כתוב שדוד הוא תכונת מלכות ויש עליו צמצום והסתרה. האם הוא כולל את כל הרצון לקבל של הבריאה שעליו נמצאת כל ההסתרה?

כן. בעבודה שלו הוא מגלה את כל הרצון וכל ההסתרה שלו. ודווקא בגלל זה, מתוך הרצון וההסתרה, מגלה קשר עם הבורא ולכן הוא נקרא מלך, כמו שהבורא הוא מלך עליון, תכונת ה"דוד" היא מלכות, מלך תחתון.

שאלה: בעבודה בעשירייה בשבועיים האחרונים אנחנו מרגישות שהעשירייה עובדת חזק ויש התחלה של הרגשת כלי אחד, אנחנו נמצאות בפחד שהעביות תעלה ותפריד שוב. מה צריכה להיות הכוונה ואיזה פעולות כדאי לבצע במצב כזה?

אתן נשים מאוד חזקות. מאוד חזקות. אז צריכים להתחבר. אם אתן תתחברו, כוח החיבור שלכן יוכל לשבור את הכול. זה רק חיבור. והחיבור הזה הוא מוכן לשבור כל גבול שיש ביניכן לבורא. הכול בידיים שלכן. תצליחו.

שאלה: אותה מערכת עליונה שנמצאת מעלינו היא מקושרת עם המערכת התחתונה, אם דוד זו תכונה מתוקנת אז למה יוצא מכך שהוא תיקן את עצמו אבל הסוכה שלו נופלת? כלומר העולם מתדרדר לנגד עינינו והתפקיד שלנו לעלות אותו.

"דוד" נמצא בתוכנו, זה הקשר בינינו, המלכות שאנחנו צריכים לחבר מכל נקודות המלכות שיש בכל אחד. ואז יוצא שאנחנו צריכים עד כדי כך לקיים את הקשר בינינו כדי שה"דוד" יהיה מחובר. בכל אחד ואחד יש את הנקודה הזאת. ואם אנחנו נחבר את זה, אז זה נקרא שאנחנו מקימים את סוכת דוד הנופלת.

שאלה: מה הם דרכי התורה שבעזרתן תיקן דוד את עצמו ואיך הוא היה לפני כתבי התורה?

דרכי תורה זה נקרא דרכי ההשפעה. דרכי ההשפעה עד המסירות נפש, כל אלו נקראים דרכי תורה.

שאלה: מה זה אומר להיות קבוצה מצליחה שמגיעה לחיבור ושבה מתחילה להתגלות התכונה של דוד?

זו קבוצה שדואגת רק להיות מחוברים בפנים, או מחוברות, לא חשוב, עד כדי כך שבקשר ביניהם הם כל הזמן משתדלים יותר ויותר לבנות את הקשר נכון, כמו פאזל, שבו מתגלה הבורא. ולא עוזבים את הפאזל וכל הזמן חושבים איך עוד ועוד אנחנו צריכים להתחבר בינינו "אבל חייב להיות בינינו גילוי הבורא". זאת הקבוצה המצליחה. תנסו.

שאלה: למרות ההסתרה והסבל וכל המצבים הקשים שהיו לו, דוד המלך תמיד היה שר והיה פונה לבורא באמונה למעלה מהדעת. השאלה היא איך אנחנו יכולים לחזק את התכונה הזאת בתוכנו?

לקחת דוגמה מדוד. הוא באמת סבל כל החיים שלו ויחד עם זה היה מהלל את ה', מברך אותו כל הזמן וכל הזמן יחד עם זאת היה בנטייה לבורא, גם זה וגם זה. הוא סמל של כל הסבל מהרצון האגואיסטי והוא סמל של כל הנטייה מהרצון האגואיסטי הזה שרוצה לעשות צמצום, מסך, אור חוזר והשפעה לבורא עד גמר התיקון. לכן נקרא "מלך ישראל", שאותם שנמצאים בנטייה ישר א-ל הוא, הדוד, הוא המלך, הוא המלכות שלהם שדוחפת אותם, את כולם להגיע לכתר. ככה זה.

קריין: קטע מס' 8 מתוך "שמעתי", כ"מ, "מה אהבתי תורתך", של "בעל הסולם".

""מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי". אמר, שדוד המלך, אף על פי שזכה כבר לשלימות, מכל מקום היה משתוקק לבחינת תורה, משום שתורה היא יותר גדולה וחשובה מכל שלימות שבעולם.

(בעל הסולם, "שמעתי". ק"מ. "מה אהבתי תורתך")

שתמיד תמיד היה חושב שאולי בכל זאת בכל זאת הוא יכול עוד יותר ויותר להשיג את האור על מנת להשפיע מלמעלה שנקרא "תורה", שיכולה לתקן בו עוד משהו ועוד משהו. ולא היה מפסיק בנטיות האלה.

קריין: קטע מס' 9 מתוך "זוהר לעם", זוהר חדש "ויצא", מאמר "והנה סולם מוצב ארצה", סעיפים 58 ו-59.

"כמו מגדל דוד, שהוא מגדל חזק, אף המתעסקים בתורה, צריכים חיזוק ובניין חזק. מגדל דוד, כמו דוד שהיה מתגדל בתורה יותר מכל בני דורו, כך המתעסקים בתורה, צריכים להתגדל בתורה ושלא יתבטלו ממנה. כמו דוד, שהיה עוסק בתורה לילה ויומם, כך צריך האדם להתעסק בתורה לילה ויומם. ובעוד שיתעסקו בה, ויתגדלו בה, כמגדל דוד הצוואר בנוי, בניין חזק וגדול."

("זוהר לעם". זוהר חדש, ויצא, מאמר "והנה סולם מוצב ארצה", סעיפים 59-58)

אני לא יודע כאן מה להוסיף. פשוט להתאמץ בכל הכוחות לקיים מה שמוטל עלינו, על כל אדם ואדם, זאת אומרת להתחבר לקבוצה שתהיה עשירייה, מבנה של הנשמה הקטן ביותר, ואז להגיש את זה לבורא שיוכל לגמור את התיקון, בכמה שאנחנו משתדלים, שיגמור בעדנו, עבורנו, ויתגלה. ואז אנחנו נדע עוד ועוד מה לעשות, מה לעשות בינינו שזה יקרה, עוד יותר התקדמות להתקדמות אליו. זאת אומרת כל הזמן לעשות בינינו צורת הבורא.

מה זה נקרא שהבורא מתגלה? הוא לא מתגלה כמו שעכשיו אני מגלה משהו שנמצא כאן לפניי, ברוחניות זה מתגלה בי, שאני קיבלתי את התכונה הזאת, ומה שמתגלה ברוחניות זה רק השפעה. מידת ההשפעה שאני מציג אותה כלפי החברים, כשהיא מתגלה לפניי, אז אני רואה שזו צורת הבורא. זה לגמרי לא כמו שאנחנו רואים את העולם הזה. אם ציירתי את צורת ההשפעה ממני, זה מה שאני רואה. כך אנחנו לומדים גם בתפיסת המציאות.

מה אנחנו מדברים בתפיסת המציאות? שאדם רואה את עצמו, אין מחוצה לנו כלום, מחוצה לנו אפשר להגיד שזה אור עליון מופשט, שאי אפשר לעשות שום דבר. מידת ההתאמה שלי לאור העליון, בכמה שאני מתאים לו, דומה לו, מזה אני מתחיל לגלות את הצורות על הרקע של האור המופשט וזה נקרא העולם העליון. לכן כל העבודה שלנו היא לבנות בינינו צורות השפעה כאלו שאנחנו נראה אותן כעולם העליון, ובהן כבר נחייה ואליהן כל הזמן נשתוקק. זו העבודה של דוד, יוסף, אהרון, משה, יעקב, יצחק, אברהם, וכך אנחנו מגיעים ממטה למעלה.

לא לשכוח את תפיסת המציאות. היא מעמידה אותנו לפני עובדה, אם ציירת תכונות ההשפעה לפניך, ממך, אתה תראה את העולם הרוחני. אם לא ציירת אותן, אתה לא תראה, אתה תראה רק את האגו שלך, זה מה שאתה רואה. לכן זה נקרא "כל הפוסל במומו פוסל", כי רואים רק את האגו שלנו שמצייר לפנינו את העולם.

שאלה: מה זה "לעסוק בתורה", שהיה עוסק בתורה לילה ויום, מה זה אומר?

לעסוק בתורה, זה שהיה מתקן את הרצונות המקולקלים שלו לעל מנת להשפיע. זה נקרא תורה. "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין, כי מאור שבה מחזירו למוטב". תורה זה אמצעי לתקן את הרצונות שלנו מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע.

תלמיד: אני צריך לברר את זה כל רגע בעשירייה?

ודאי.

שאלה: האם הבנתי נכון שאפשר להגיד שכל ספירה הבאה היא כוללת בתוכה את התכונות של הקודמת, ולכן המלכות כביכול כוללת בתוכה את כל הפוטנציאל?

נכון מאוד.

שאלה: אני זוכר ששאלתי אותך לפני שנים על תפיסת המציאות ואמרת שזה מאוד עזר לך להגיע להשגה. ואתה מזכיר את זה שוב פעם שלא לשכוח את תפיסת המציאות. השאלה שלי, איך אנחנו מרכזים את תפיסת המציאות בעבודה שלנו עם העשירייה, עם הבורא, עם הכול, איפה אנחנו שמים את זה?

אתם צריכים להזכיר זה לזה בעשירייה ולא יותר. לצייר ביניכם את צורת ההשפעה, וכמה שיותר שצורת ההשפעה תתקיים ביניכם, זה מה שאתם צריכים, זה כל התיקון. זה מה שאתם תראו אחר כך במידה שאתם תקיימו את זה יותר ויותר נכון, ותתפללו לבורא שיעזור לכם בזה, שיתקן את כל הדברים האלה. "הבורא יגמור בעדי" בכל רגע ורגע, בכל שלב ושלב, שיעשה, שאת הפאזל שלכם שאתם רוצים לחבר ביניכם כמו עשר ספירות בדרגה הכי קטנה, שהוא יעזור לכם לקיים את זה.

תלמיד: העבודה מעל לדעת היא נגזרת מתוך תפיסת המציאות?

יכול להיות. אנחנו עדיין נמצאים במצב של חושך. אבל אם אנחנו רוצים להתחיל לסדר את זה בצורה כזאת פרקטית בינינו, בקשר בינינו, אז אתה תראה את זה, אתה תגיע לאיזו תפיסת מציאות ומתוך זה אתה תמשיך להתקדם. נדבר על זה. אנחנו בינתיים יחד.

שאלה: הצורות האלה של ההשפעה, הפאזל הזה שאותו אנחנו אוספים בינינו, מה בצורות האלה של ההשפעה "מגדל דוד", מה שכותב כאן הרב"ש?

מלכות כולה, זה נקרא "מגדל דוד". בפעם הבאה שתהיה בישראל ניקח אותך לירושלים ואתה תראה את זה. אפשר לשלוח לך בינתיים צילום. אבל אפשר גם להיכנס ולראות מה שיש בפנים. חצי שעה נסיעה, אין בעיה.

תלמיד: זאת הצורה המתוקנת של העשירייה?

אני לא יכול לדבר על מגדל דוד כי זו בעיה להסביר את זה. אבל בעצם המלכות שבנה דוד, הרצון לקבל הכללי שזה הכלל של אלו שמשתוקקים לבורא, זו בעצם כל הבניה שלו.

למה אני מתקשה כאן להסביר? מה שאנחנו מסבירים על כל התכונות האלו, ובמיוחד על תכונת דוד, אנחנו מסבירים על תכונות של אלו שמשתוקקים לבורא, שהם נקראים "ישר א-ל", "ישראל". אלו שלא משתוקקים לבורא בינתיים, הם לא נכללים שם. זה עוד יתגלה. אמנם מי זה המשיח?

מה שאנחנו מדברים בינתיים על תכונות אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף, דוד, במיוחד דוד, אנחנו מדברים על אלו שהם משתוקקים לבורא, שאלו התכונות רק של אלו שמשתוקקים. לכן זה נקרא "דוד מלך ישראל" ולא מלכות הכללית. גם צריכים לברר מה זה נקרא "משיח בן דוד". זאת אומרת יש כאן עוד הרבה תוספות שאנחנו לא נלמד עכשיו בינתיים.

תלמיד: אנחנו לא רוכשים את התכונות האלה עבור עצמנו אלא דווקא כדי לבנות את העשירייה, את הקבוצה, רק לשם כך. אותו דבר קרה עם דוד עבור העם שלו, הוא בטח רצה להיות מלך כדי להוציא את העם לקראת הבורא ולכן רכש את כל התכונות האלה, כל המלחמות וכל מה שהוא עבר.

בדיוק, זה נכון. נצטרף לתכונת דוד ונשתדל לנהל את כל המלחמות שלנו עם האגו שלנו כדי להקים עשיריות בצורה נכונה. וזה הכול לפנינו, אנחנו חייבים לבצע את זה ממש מעשית.

שאלה: האם עניין ה"מלחמה" זה דבר הכרחי?

מלחמה זה דבר הכרחי וקבוע. אם אין מלחמה אז אני לא יודע מה קורה פתאום, מה זה, האגו אוהב אותי? אוי ואבוי אם לא עושה איתי מלחמה.

שאלה: אז איך נכון לנהל את המלחמה בעשירייה?

אתם תתחילו להתחבר ביניכם כמה שאפשר ותשתדלו מתוך הנטייה לחיבור, ואני דואג גם לאחרים כי אני תלוי בהם, אני דואג לזה שכולנו נהיה מחוברים בעשיריות, ממש כך.

תלמיד: למען החיבור בעשירייה זאת אומרת מלחמה נגד השונא, נגד הרצון לקבל שלי.

כן. זה מלחמה נגד הרצון לקבל שלך, כן. שאתה מגלה אותו כשונא.

קריין: קטע מס' 10 מתוך זוהר לעם, ויגש, מאמר "שישים נשימות", סעיף 48.

"דוד המלך אמר, ה' אלקי ישועתי, יום צעקְתי, בלילה נגדך. דוד המלך היה קם בחצות לילה ועסק בתורה בשירות ובתשבחות לשמחת המלך והגבירה. וזהו שמחת האמונה בארץ, משום שזהו שבח של האמונה, השכינה, הנראית בארץ.

("זוהר לעם". ויגש. מאמר "שישים נשימות", סעיף 48)

קריין: קטע מס' 11, בכותרת "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". מאמר "ההולכים לארץ ישראל" של רב"ש.

"אמר דוד, "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי". כי הוא מעורר את ההסתלקות ולא ההסתלקות מעוררת אותו לניסיון.

(הרב"ש. רשומה 590. "ההולכים לארץ ישראל")

קריין: קטע מס' 12 מתוך אגרת ע"ז של רב"ש.

"אמרו חז"ל "אַדְּלֺא אבידְנא, בְּחישְנא" (שבת קנ"ב), היינו מטרם שאני מאבד את מצבי, שבו אני נמצא, מתחיל אני לחפש, על דרך שאמר אאמו"ר זצ"ל על דוד המלך שאמר "אעירה השחר", ודרשו חז"ל, אני מעורר השחר ואין השחר מעורר אותי. אי לזאת, עיקר השמירה הוא בזמן העליה, ולא בזמן הירידה. ובזמן עליה צריכים להמשיך בחינת יראה, שחס ושלום שלא נהיה נדחה לחוץ חס ושלום. אבל אחרי כל אלה, אין לנו - לצעוק אל המלך ולבקש ממנו שירחם עלינו אחת ולתמיד."

(הרב"ש. אגרת ע"ז)

תלמיד: רציתי לשאול על המצב הזה שהוא מעורר את השחר, כי זה נשמע שהוא תמיד בחושך, בשפלות.

כן, ככה הוא מגלה וזה טוב, זו ברכה תמיד להרגיש את החושך והשפלות כי מהם אתה צריך תמיד להתעורר, תמיד אתה נמצא בתפילה לבורא שיעזור לך.

שאלה: אבל איך הוא מעורר את עצמו לתפילה הזאת אם הוא כל הזמן נמצא בהרגשה של השפלות?

וכל הזמן עולה ממנה, ושוב שפלות ושוב עולה ממנה, ככה זה, כן, זה סימן שהוא מתקדם תמיד. אם אין שמאל אין ימין, אם אין ימין אין שמאל, ככה.

שאלה: ורק התפילה, זה מה שנותן לו את הכוח?

יש עוד כוח שאפשר להתקדם אתו חוץ מתפילה? אין יותר, אין.

תלמיד: זה נשמע כאילו שדוד הוא ממש לבד.

לבד.

תלמיד: בלי עשירייה.

זה לא חשוב, עם או בלי עשירייה.

תלמיד: אם אני הייתי במצב שלו הייתי חייב שהעשירייה תיקח אותי איכשהו.

מה זאת אומרת עשירייה? עשירייה לא יכולה לקחת אותך יותר ממה שאתה לוקח את העשירייה.

תלמיד: כן, אבל לפחות יש עם מי לעבוד.

כך הוא עבד, אל תדאג. מדובר על דוד, הוא ספירה אחרונה, עשר.

תלמיד: זה רק היחס של האדם?

יחס של האדם שכל הזמן מחפש, כמו זקן שמחפש משהו שאבד לו. הוא כל הזמן מצפה, איפה עוד חסרונות, איפה יש עוד בעיות שאני יכול לתקן אותם ועל ידם להתקדם לבורא. זו כל העבודה שלו, כל החיסרון שלו, הוא כל הזמן נמצא בחיפוש. ואפילו שנמצא בדרגות הכי גבוהות, אז עוד יותר. וזה על ידי קשר עם עשירייה, כי תמיד הוא יכול למצוא קשר. ואפילו בעצמו הוא כבר סתום אבל יש לפניו הרבה דוגמאות כאלה שהוא יודע איך לקבל את החיסרון ולהמשיך.

תלמיד: זה נשמע שהוא דווקא תכונה ממש מיוחדת בגישה לרוחניות, יותר מאברהם, יותר מכולם.

כן, ודאי, כי אף אחד לא יושב על החיסרון הזה כמו דוד. זה מלכות, הפוך מהכתר ממש. כל יתר התכונות אלה תכונות שדוד מקבל אותן ועובד איתן.

שאלה: איך הוא מחזיק את החשיבות של הקשר עם הבורא, של המצבים שהוא מעביר אותו?

זה על ידי התכונות הקודמות, אברהם, יצחק, יעקוב, כל אלה שמוסיפים לו, נותנים לו. הם מביאים לו את החיים והוא מממש אותם נכון.

שאלה: מה חסר לנו כדי לגלות עכשיו את צורת הבורא בנו?

צורת הבורא, הבורא זה נקרא טוב ומיטיב לרעים ולטובים, זה נקרא תכונת ההשפעה והאהבה. אם אנחנו רוצים שהצורה הזאת תתגלה בנו אז אין שום בעיה, היא תתגלה. הבעיה היא רק לרצות. אני עוד לא כל כך רואה קבוצה שהיא רוצה שתתגלה בה תכונת השפעה ואהבה הדדית בין כל חברי הקבוצה. אני לא רואה את זה, אבל נתקדם ויהיה.

קריין: קטע מס' 13, מתוך מאמר של רב"ש, "מהו שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה".

"אמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו."

(הרב"ש. מאמר 10 "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה" 1991) שדווקא מעוניין בחושך, שכמה שהוא יותר ברור אז יותר קל לתקן אותו ולהעביר אליו את בחינת האור.

קריין: קטע מס' 14, מתוך מאמר של רב"ש, "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו".

"דוד המלך אמר, שהוא לא מקבל "שחר", מלשון "שחור וחושך", שבא אליו, והוא מתעורר מהשחור, אלא "אני מעורר השחור", אלא שהוא, בזמן שמרגיש שהוא בסדר, אז הוא בעצמו מעורר השחור"."

(הרב"ש. מאמר 16 "מהו היסוד שהקדושה נבנית עליו" 1988)

זאת אמנות מיוחדת, לעורר את השחר, שחור. שאז ממנו להתחיל לעבוד. אנחנו בורחים מזה, מחסרונות, מבעיות, ודווקא העובד הרוחני האמתי הוא מחפש את זה. כי ממנו הוא מתחיל תמיד, תמיד יכול להתעלות. תמיד יכול להתעלות.

קריין: אנחנו נקרא שוב את קטע 13, מתוך מאמר "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה".

"אמר אאמו"ר זצ"ל, על מה שאמרו חז"ל על דוד, שאמר "אני מעורר השחר, ואין השחר מעורר אותי", שהפירוש, שדוד המלך לא חיכה עד שהשחר, הנקרא שחור, שהוא בחינת חושך. כלומר, שהחושך מעורר אותו, אלא הוא בעצמו מעורר את החושך. ומתפלל עליו, שה' יאיר לו את פניו, וממילא הוא מרויח זמן מזה שיש לו ההכנה להחושך, אז יותר קל לתקן אותו."

(רב"ש, מתוך מאמר "מהו, שהמלך עומד על שדהו, כשהתבואה עומד בכרי, בעבודה")

קריין: קטע מספר 15, כותרת "תפילה לדוד", מתוך מאמר של רב"ש "ג' תפילות ב'".

"מקודם מתקבלת תפילת עני. היינו, ראשית כל הוא צריך לזכות לבחינת מלכות שמים הנקרא בחינת "עניה ודלה". שזהו בחינה הראשונה, שהאדם צריך להכנס בעבודה." שאין לו כלום מעצמו, זה ברור, אבל הוא מרגיש שזה כך ומסכים. "ואח"כ בא מדרגה שניה שהיא תפלה לדוד, היינו שהמלכות שמים שלו, לא יתפסק," הוא רוצה להישאר להיות עני וכלום לא. "ואח"כ באה מדרגה שלישית, שהיא, תפילה למשה; שהיא בחינת תורה."

(הרב"ש, רשומה 877, ג' תפילות-ב'")

שאז הוא מקבל מלמעלה את כל כוחות ההשפעה ובהם הוא כבר חי, זה נקרא "תורה".

קריין: קטע מספר 16, מתוך מאמר של רב"ש "ג' תפילות".

"מקודם האדם צריך לקבל בחינת כח מלמעלה, שיהיה לו טבע שני, שהוא רצון להשפיע. ואחר כך הוא יכול לבקש מדרגה שניה, שהיא בחינת "דוד", היינו בחינת "מלכות שמים". נמצא, שתפלת העני מאחרת לכל התפלות. זאת אומרת, שמטרם שקבל העני את מבוקשו, אין הוא מסוגל לקבל מדרגות יותר גבוהות. לכן כתוב "תפלה לעני כי יעטוף", כנ"ל.

ואחר זה באה תפלה שניה, שהיא "תפלה לדוד", שהיא בחינת מלכות שמים, שהוא מבקש, שתהיה לו אמונה, שירגיש את הפועל, מה שהוא פועל עם השגחתו על כל העולם, כי עכשיו כבר יכול להשיג את הבורא כפועל טובות, כנ"ל בהסולם, כיון שיש לו כבר כלים דהשפעה, אז הוא כבר יכול לראות, איך שהוא פועל טובות."

(הרב"ש, מאמר "ג' תפלות")

קריין: קטע מספר 29, מתוך כותרת "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת", מתוך מאמר של רב"ש, "מהו קומה ה' ויפוצו אויבך בעבודה".

"כתוב "קומה ה' ויפוצו אויביך". שאנו מתפללים, שה' יהיה בבחינת "קומה", על דרך שאנו מתפללים ואומרים "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת", ש"סוכת דוד" נקראת בחינת מלכות, שהיא בחינת שכינתא בעפרא. ואנו מבקשים, שה' יקים אותה מנפילתה, ושתהיה בבחינת "קומה", בקומה זקופה."

(רב"ש, כותרת "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת", מאמר "מהו קומה ה' ויפוצו אויבך בעבודה)

כל התפילות שלנו רק לכיוון זה.

קריין: קטע מספר 30, מתוך מאמר של רב"ש "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה".

"יש להבין זה, מדוע השכינה היא בצער, אין הקב"ה מקים אותה מעפרא. אלא אנחנו צריכים לבקש מה' שהוא יוקים לה, ובלי התפלה שלנו אין הוא מקים אותה, כמו שכתוב (בברכת המזון), "הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת". משמע שהוא צריך שאנחנו נבקש."

(רב"ש, מאמר "מהו כסף, זהב, ישראל, שאר עמים, בעבודה")

אז ברור לנו שאנחנו, בני ברוך, צריכים לבקש. אנחנו צריכים להעמיד את השאלה שלנו, את הדרישה שלנו, ואז הבורא נהנה שאנחנו פונים אליו כי הוא מצפה לעבודה, לעבודת ה'. העבודה שלנו היא לדרוש ממנו שיעבוד, העבודה שלו היא לתקן אותנו.

לכן "לך לאומן שעשני", זה מה שאנחנו צריכים לעשות. ללכת, לפנות לבורא. אבל לפני זה אנחנו צריכים להתחבר, לראות מה לא בסדר, וברגע שאנחנו מבינים בינינו מה לא בסדר בחיבור, אנחנו מבקשים ממנו "תתקן". יש שמחה לבורא שאנחנו כך פונים אליו, זה נקרא "עבודת ה'", שאנחנו מוצאים לבורא עבודה והוא שמח בזה.

בואו נתחיל להתחבר כדי לגלות מה לא בסדר בינינו, ועם הלא בסדר הזה אנחנו פונים לבורא. זו ממש עבודה יפה. אתם לא צריכים לתקן את היחסים ביניכם, אתם צריכים רק לפנות לבורא שהוא יתקן אותם. אז מה כאן בסך הכול? קדימה, בואו נראה.

שאלה: אנחנו בעשירייה צריכים לדבר על הלא בסדר הזה? כי כל אחד רואה משהו אחר לא בסדר.

לא, אתם צריכים לדבר רק על מה שחסר לכם כדי להיות מחוברים כאיש אחד בלב אחד. תרשום, "אנחנו רוצים להתחבר בינינו בעשירייה כאיש אחד בלב אחד". ואם אנחנו מגלים שאנחנו לא מחוברים בצורה כזאת עדיין, אז אנחנו פונים לבורא שהוא יתקן את זה. ואם אפילו אנחנו לא רואים מה צריכים לתקן, גם את זה אנחנו מבקשים, שהוא ייתן לנו רגש ושכל ועיניים לראות מה לא בסדר אצלנו. הרי הוא לא מתגלה, סימן שאנחנו לא בסדר, אבל אנחנו לא מבינים מה. שיגלה לנו במה אנחנו לא בסדר. הכול בצורה כזאת, רק בעבודה בינינו, מה עוד חסר לנו כדי להיות כאלה שאנחנו מרגישים שבינינו נמצא הבורא. אנחנו מגלים אותו בקשר בינינו, אין מקום אחר שהוא יתגלה, ביחסים שבינינו.

בשיעור האחרון אנחנו נדבר על מה זה שמיני עצרת, שמחת תורה. מה זה נקרא שקיבלנו ותיקנו את כל הכלי הזה ומה אנחנו מגלים.

(סוף השיעור)