שיעור בוקר 25.10.2025 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

"תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמ' 213, דף רי"ג,

פרק א', דברי האר"י אותיות ה'-ז'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ד', עמוד 213, דף רי"ג, אות ה', דברי האר"י.

אות ה'

קודם עקודים, דהיינו בע"ס דראש א"ק, אין כלים,

"* ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד, אל האור הגדול ההוא, ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה.

* עץ חיים היכל א"ק שער ז' פ"א."

דיברנו על זה הרבה. נלך הלאה.

קריין: פירוש אור פנימי. אות ל' קטנה שמבארת "מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה".

"ל) כלומר אע"פ שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, כי ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר (כנ"ל חלק ג' פרק א' אור פנימי סעיף ע'). אמנם הגבלה זו ואור חוזר זה של מלכות של ראש, אינה נחשבת להגבלה בפועל ממש, אלא רק לבחינת הגבלה בכח, כמ"ש הרב בע"ח שער מ"ב, שהכתר הוא דוגמת החומר הנקרא היולי, שיש בו שורש כל הד' היסודות, בכח ולא בפועל, וכו'. וע"כ אפשר לקראו, א"ס ומאציל, עש"ה. וכוונתו לע"ס של ראש הנקרא כתר כנודע.

אכן דברי הרב הללו עמוקים מכל עמוק, וצריכים אמנם להבינם להיותם עסוקים בשורש החכמה ובתחילתה. כי צריכים להבין מאד ההפרש שבין, "כח" ל"פועל", שאומר הרב לחלק בין עה"ס של ראש המלובשים באו"ח שממטה למעלה, ובין עה"ס דגוף המלובשים באו"ח שממעלה למטה עד שע"ס של ראש, נקראים בשביל זה לפעמים, א"ס ומאציל, לע"ס של הגוף."

תלמיד: איך נבנה הראש?

אנחנו צריכים ללמוד את זה.

תלמיד: מה זה אומר שבעל הסולם כותב שהראש הוא כמו כתר, שהוא מסמל את הכתר?

זה אומר שזו ספירה עליונה מכל הפרצוף, והיא קובעת באיזו צורה ובאיזו מידה האור יתפשט בתוך הכלי.

תלמיד: האם הראש הוא תוצאה מהאור החוזר, או שאור ישר הוא תוצאה מהעבודה של הראש?

הראש תמיד ראשון, והוא תמיד קובע איזה אורות, לאן הם יכנסו, כמה יכנסו וכן הלאה.

תלמיד: בלי המציאות של הגבלת האור בכוח, אין בכלל מציאות של הגבלת האור בפועל. מה זה בשבילנו בכוח ובפועל?

כשהכלי עדיין עושה חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע, זה נקרא "בכוח". ואחר כך כשהאור בא ובאמת מתפשט לפי אותם חוקים והגבלות שהכלי קבע, זה נקרא "בפועל".

תלמיד: בכוונה על מנת להשפיע בכוח, יש ממש התקשרות עם האור העליון, ואחר כך כתוצאה מזה תגובה בגוף.

כן.

תלמיד: האם ההתקשרות שלנו עם הכוח העליון היא תמיד בכוח?

ההתקשרות לאור העליון, כן. אם תמיד, אני לא יכול להגיד, אנחנו רק בתחילת הלימוד.

תלמיד: נכון, אבל צמצום א' לא מתבטל, נכון?

כן.

תלמיד: מאז שאנחנו לומדים תע"ס, אני מרגיש שהקשר בעשירייה שלי נהיה חזק יותר.

יופי.

תלמיד: איך זה שהלימוד של תע"ס מחבר אותנו בצורה עמוקה יותר?

בגלל שאנחנו מתעסקים בפעולות האור העליון, וזה הכוח שמחבר את כל הפרטים של העולם, היינו בני אדם, דומם, צומח, חי, את כולם יחד, לכן על ידי הלימוד אנחנו באמת מרגישים עד כמה טוב אם היינו מתחברים.

תלמיד: זה מרגיש כמו נס. האם זו העבודה של האור העליון, או שתע"ס נוגע בשורש המשותף שלנו?

גם וגם. הלימוד מגיע לשורש של כל אחד ולשורש המשותף שלנו, ודוחף את כולנו לחיבור.

תלמיד: איך אני יכול להשתמש בקשר כדי לחזק גם את הידיעה שלי בתע"ס?

זה יבוא אחר כך. על ידי הרבה פעולות, כשאתה משתדל להבין מה כתוב ולמה כתוב כך ולא אחרת, אז אתה בונה בתוך עצמך כלים חדשים. הכלים החדשים, ההבחנות האלו, הם מביאים אותך להרגשה, להבנה, של הטקסט.

תלמיד: תודה רבה שאנחנו לומדים יחד.

תודה. גם אני מרוצה מזה.

קריין: נמשיך בדבר המתחיל "והענין".

"והענין, כי יש הפרש ומרחק גדול מאד, בין האו"ח העולה מהמסך שבמלכות ולמעלה המלביש לע"ס של ראש, לבין האו"ח היורד עם האו"י מהעה"ס של ראש למטה לגוף, עד שנדמה, כי הם הפכים זה לזה כי האו"ח העולה ממטה למעלה, לא לבד, שאינו נבחן לכלי קבלה על האו"י שמלביש, אלא עוד, שיש בו התנגדות לקבלה:" כך נראה לנו, "כי כל ממטה למעלה פירושו שהאור פונה למאציל ולא למקבלים, אמנם עכ"ז נעשה האו"ח העולה, למלבוש על האור העליון, כלומר, שנעשה שורש להתקשרות אור העליון בנאצל, משום כי כלי מלכות של ראש, שהעלתה את אור חוזר ההוא, נמצאת מתפשטת ומתרחבת על ידו מינה ובה, ונעשית לכלי קבלה המכונה גוף הפרצוף (כנ"ל ח"ג פ"ב או"פ אות ג'), להיות עשר ספירות של ראש יורדות ממעלה למטה ומתפשטות ומתלבשות בתוכה". כך זה קורה עם האור העליון, שלפי תנועות הכלי הוא ממלא אותו וכך יורד.

"והנך רואה, שאע"פ שע"ס דראש מצד תכונתן עצמן הן מסתלקות מלבא לכלי קבלה כי כן פירושו של האו"ח העולה ממטה למעלה, דהיינו למאציל ולא לנאצלים, כמ"ש לעיל, עכ"ז כל האור המקובל בגוף בפועל אינו, אלא מע"ס של ראש המתפשטות בו ממעלה למטה, כמבואר בסעיף ל'.

ולפיכך נבחנות ע"ס של ראש, שיש בהן ע"ס "בכח ולא בפועל" כלומר שענין הלבשת האור בכלים בפועל, אינו נמצא בראש כלל ועיקר, אלא רק בחינת הכח והשורש שיהיה נמשך הימנו דבר ההתלבשות ההוא, ולפיכך נקרא הראש בשם א"ס או כתר."

תלמיד: בתחילת אות ל' כתוב "שמלכות של ראש ג"כ מגבלת את אור העליון, ע"כ נעשה שם זווג דהכאה, והעלאת אור חוזר". בזיווג דהכאה, במה מכים?

בזיווג דהכאה יש לנו ענין לעצור את האור ואחר כך לעשות עימו חשבון, זה נקרא "זיווג דהכאה", אלו שני דברים מנוגדים, זיווג זה חיבור והכאה זה ההיפך, דחייה. וכששני הדברים האלה מתחברים, זיווג והכאה, אז נעשית קבלת האור בתוך הכלי.

תלמיד: אז במה מכים?

מכים בזה שהאור שהוא בעד הכלי נעשה עכשיו כנגד ההתלבשות.

תלמיד: אני מכה במשהו בתוכי?

אתה מכה במשהו בתוכך.

תלמיד: מהו? במה?

מצד אחד אתה רוצה לקבל את האור ונמשך אליו, אבל מצד אחר אתה מגלה שהאור העליון הוא הפוך ממך, ואז אתה צריך לעשות חשבון עד כמה אתה מסוגל שקבלת האור תהיה בעל מנת להשפיע ולא בעל מנת לקבל.

תלמיד: אז במה אני מכה?

אתה מכה באותו הכוח שיש באור העליון שרוצה להתלבש בתוך האור שבכלי.

תלמיד: מה עם הרצון לקבל שלי? גם בו אני מכה?

כן, ודאי.

תלמיד: באיזו הבחנה בתוכו בדיוק?

במה שמנוגד להתפשטות האור.

תלמיד: וגם כתוב שמעלים אור חוזר.

כן.

תלמיד: מה זה להעלות אור חוזר, מה אני צריך להעלות?

הכלי מעלה אור חוזר כשהוא מלביש את האור הישר וכך יכול לקבל אותו בעל מנת להשפיע.

תלמיד: אז מה אני מעלה?

אור חוזר.

תלמיד: איזה אור יש לי להעלות?

בזה שאתה מתנגד לקבלת האור בצורה ישירה ודוחה אותו, אתה מלביש אותו בתוך האור החוזר שלך וכך נעשה אור ישר שיתלבש בתוך האור החוזר ושני האורות האלה נקראים כאור שאתה מקבל אותו בתוכו, בתוך הכלי.

תלמיד: בשיעור בתחילת השבוע הרב אמר שההלבשה הזאת היא התחבקות, חיבוק, חיבוק של הנברא עם הבורא.

כן.

תלמיד: מהי ההתחבקות הזאת, שאנחנו צריכים להביע רצון להתחבק עם האור העליון באור חוזר שלנו?

על אף ששניהם מנוגדים זה לזה, על מנת לעשות צד אחד קדימה בהתחברות, הם עושים כאלו פעולות שכל אחד מהם הולך לקראת האחר.

תלמיד: על בסיס מה הראש עושה את החישוב שלו כמה האור יכול לקבל, מאיפה הוא לוקח את הכוח וההבנה לחשב את זה?

זה כבר קיים בו. האור שמתלבש בתוך הכלי, בתוך הרצון לקבל, במידה שהוא ממלא אותו, את הרצון לקבל, במידה הזאת הוא כבר מקבל על מנת להשפיע.

תלמידה: מה הקשר בין עשר ספירות דראש שעולות ועשר ספירות דגוף שיורדות, איך הן קשורות ביניהן, למה האר"י מדבר על כך שצריך להפריד ביניהן?

מכיוון שבעשר ספירות דראש יש התנגדות לאור ובעשר ספירות דגוף זו דווקא התפשטות מלמעלה למטה, לכן בא לנו זיווג דהכאה שעשר ספירות דראש מתנגדות לעשר ספירות דגוף ומתלבשות אלו על אלו, ולכן בהתנגדות ביניהן, שם יכול להתלבש בהן האור העליון ולהתפשט מלמעלה למטה.

תלמידה: אם אני מבינה נכון האור החוזר הזה שמגיע מלמטה למעלה זה אור החסדים?

לא הייתי אומר כך, אנחנו עוד נלמד. יש הרבה מאוד סוגים של אורות, לתת להם מראש שמות לא כדאי.

תלמיד: כשהאור חוזר עולה לאין סוף ואז האין סוף הזה מרחיב את הכלי, איך אין סוף יכול להתרחב אם הוא גם כך אינסופי, וגם הכלי שעולה אליו הופך להיות כמו אינסופי?

אין סוף יכול למלא כל כלי שעליו הוא עושה מדידה, זיווג דהכאה, ולכן אין לו בעיות עם זה שהוא מתלבש מלמעלה למטה, מראש לגוף.

תלמידה: באות ל' מדובר על ההגבלה, שמלכות של ראש מגבילה את האור העליון. למה ההגבלה הזאת לא נעשתה לפני עולם העקודים?

עדיין אין שורש להגבלת האור. איפה כתוב?

קריין¹: אות ל'. "* ח קודם מציאות העקודים לא היה האור העליון יכול להתלבש בשום כלי כי ט לא היה יכולת בכלים לסובלו, ושם היה האור בלתי מתלבש בכלי, י עד שהגיע התפשטות האור הגדול ההוא אל בחינת העקודים, ושם נעשה מציאות כלי אחד" וכולי.

כן.

קריין: ואז הוא אומר בהמשך "ואז כ התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, ל מה שלא היה יכול להיות הדבר עד עתה." השאלה היא, למה "עד עתה", למה רק עכשיו יש הגבלת האור, למה לא הייתה קודם העקודים הגבלת האור?

כי עדיין אין התפשטות האור בתוך הכלים, פשוט מאוד. כשיש לך הכאה וזיווג ואתה מקבל בדיוק לפי כמה אתה מתכוון שזה יהיה בעל מנת להשפיע, אז האור ממטה למעלה מתלבש בתוך הכלים ויורד, וכאן כבר יש מציאות אורות וכלים. אנחנו נלמד את זה בפנים.

תלמיד: באות ל' למטה בעל הסולם אומר שהאור חוזר מתנגד לקבלה, מה זה אומר שהאור חוזר מתנגד לקבלה?

הוא כאילו דוחה את האור שמגיע לכלי, וזה נקרא התנגדות. הוא דוחה, האור העליון רוצה להתלבש בתוך הכלי והאור החוזר דוחה אותו.

תלמיד: אם זה אור חוזר, זה כבר כלי ומסך מתוקן, אז מה זה אומר שהוא דוחה את האור, למה הוא מתנגד?

הוא מתנגד מפני שזה בינתיים נגד הרצון שלו, זה עדיין לא אור שמלובש בתוך האור החוזר, לכן הוא לא מקבל אותו. אחרי שתהיה דחייה מצד התחתון, והדחייה מצד התחתון תתלבש בעליון, אז אפשר יהיה להגיד שיש ביניהם מין קרבה, כזו וכזו.

תלמידה: אם הראש הוא המקום שבו חושבים, מחשבים ומחליטים איך להתייחס לבורא, אז איך אפשר ליצור ראש כזה בעשירייה?

למה את שואלת על עשירייה?

תלמידה: איך אפשר ליצור את הראש של הפרצוף הרוחני בעשירייה? איך העשירייה יכולה להגיע ליחס נכון כזה לבורא?

כשהחברים מתחברים ביניהם ורוצים לעשות פעולה רוחנית אחת יחד, אז הם מעלים את החיסרון שלהם למעלה ורוצים לקבל לפחות חלק מהאור העליון. אז הם מרגישים איזו התנגדות יכולה להיות ביניהם להתלבשות, והתלבשות להתלבשות, וכשהם מבצעים את שתי הפעולות האלה, דחייה ומשיכה, יוצא שבפעולה כזאת הם מקבלים חלק מהאור העליון על ידי הדחייה. לכן זה נקרא "זיווג דהכאה", שעל ידי הכאה נעשה חיבור.

תלמיד: שמענו שהאגו שלנו הוא זה שמפריע לנו. האם הבורא אי פעם מפריע לנו?

ודאי שאם אנחנו מדברים על קבלת האור, אז אנחנו חייבים לבצע את זה אך ורק על ידי ההכאה, החיבור והזיווג.

קריין: אנחנו נמצאים באור פנימי, במלים, דבר המתחיל וזה שאומר הרב.

"וז"ש הרב "ואז" דהיינו אחר שנתפשט האור בגוף הפרצוף, הנקרא עקודים "התחיל האצילות להיות בו איזה מציאות הגבלת האור, מה שלא יכול להיות הדבר עד עתה". כלומר שבטרם העקודים דהיינו במלכות של ראש, לא יכול להיות שם איזה מציאות הגבלה, כי מה שמלכות מגבילה ומעלה או"ח בע"ס דראש, הנה הגבלה זו היא השפעה ממש, שהרי כל שההגבלה גדולה יותר, הרי מדת ההשפעה גדולה בזו יותר: כי הגבלה דבחינה ד' ממשיכה קומת כתר והגבלה קטנה ממנה דהיינו בחי"ג ממשיכה רק קומת חכמה. וע"כ אינו נבחן שום הגבלה בראש ולא כלום."

אות ו'

כלי דעקודים ה"ס כתר. למטה מעקודים יצאו יוד כלים כח"ב תו"מ

ובעקודים נעשתה מציאות כלי אחד לע"ס

"אמנם, תחילה היה האור כולו של החלקים המגיעים לאצילות, כולם נעלמים תוך כלי א' לבד, ואותו הכלי היה בו בחינת כלי של כתר עליון, אחר כך נתפשט האור יותר למטה מבחינה הנ"ל הנקרא עקודים, ואז נעשית יוד כלים."

אות ז'

יש כח ע"ס באור העליון

"ונתחיל לבאר מציאות העקודים מה ענינו. דע, כי האור העליון, אשר הוא חלק הראוי להתלבש באצילות, אשר יש בו כח היוד ספירות, אף על פי שעדיין לא ניכר היותם מ יוד אורות רק אחר גמר העקודים, אמנם ודאי, אשר נ הכח של יוד אורות אלו היה בהם תחילה, רק לפי ס שלא היה האור נגבל תוך הכלי, ע לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד."

קריין: אות מ' קטנה מבארת "יוד אורות רק אחר גמר העקודים".

פירוש אור פנימי לאות ז'

"מ) דהיינו רק אחר, שנגלו ויצאו ב' הפרצופין: ע"ב, וס"ג דא"ק, אשר האור נכנס ויצא עשרה פעמים מן הכלי, שע"י כניסות ויציאות האלו נעשה הכר של יוד אורות מובדלים זה מזה. כמ"ש לקמן."

קריין: אות נ' מבארת "הכח של יוד אורות".

"נ) בטרם שנתפשטו לעקודים, דהיינו בע"ס של ראש, אשר שם נבחנות עה"ס שהן רק בכח ולא בפועל (כנ"ל פרק זה סעיף ל')."

קריין: אות ס' מבארת "רק לפי שלא היה האור נגבל תוך הכלי".

"ס) והגבלה זאת מתחלת להגלות רק על ידי זווג דהכאה ועליות או"ח ממטה למעלה, דהסתכלות השניה הבאה אחר התלבשות האור בנאצל, דהיינו אחר עקודים, כמ"ש לפנינו, משא"כ על ידי הסתכלות הראשון שבמלכות של ראש, אין האור נגבל, כמ"ש לעיל, וזכור זה."

קריין: אות ע' קטנה, "אור פנימי", מבארת את "לא היה ניכר עדיין מציאות היותן יוד."

"ע) ואפילו בהתפשטות שמראש ולמטה גם כן אינו ניכר שהן יוד אורות, רק שיוד האורות נחשבים כמו אור אחד, והוא משום שכל ההבחן שבאורות הוא רק מבחינת הכלים שהם מתלבשים בהם, וכיון שאין כאן עוד אלא כלי אחד, נחשבו ג"כ עשר האורות לאור אחד."

תלמידה: אנחנו לומדים שאור חוזר כשעולה לראש, הוא מרגיש את כל עשרת הספירות של אור ישר, אבל ההתפשטות שלו בגוף נפסקת בטבור. האם אפשר לומר שזו השליטה השורשית של המלכות, שהיא בעצמה קובעת את ההגבלה של פעולת האור בעולם, ובכך היא יוצרת את ההפרדה בין האין סוף לבין הפרצוף? האם אפשר לומר שהשליטה של המלכות היא הצורה של הבריאה, כי היא זו שמגבילה ומאפשרת לכלי להתקיים?

למעשה אמרת הכול נכון, אבל במילים קצת אחרות. נלמד את זה כבר מהספר.

תלמידה: איך אנחנו יכולים להרגיש את האור הפנימי בינינו?

בינינו אנחנו עדיין לא יכולים, אנחנו צריכים ללמוד לעשות מספר פעולות. אז נוכל להעלות את עצמנו לכלי האחד שבו נוכל למדוד את עצמנו, להרגיש את עצמנו איש ביחס לחברו, ולעשות פעולות שיהיו בפרצוף אחד.

תלמידה: מה המשמעות של עולם העקודים בעבודה הפנימית?

עולם העקודים זה העולם הראשון, והוא מחבר את כל הכלים יחד. אחר כך אנחנו יכולים כלפי הכלים הללו למדוד את הפעולות שלנו.

תלמידה: משיעור לשיעור יש הרבה יותר מושגים, פרטים. יש הרבה השתוקקות להרגיש את השיעור, אבל יש במקביל הרבה בלבול. איך לשמור על הסדר, לפרמט את כל המושגים בתוכנו בעבודה הפנימית בעשירייה?

אני לא חושב שזו בעיה, אתם צריכים רק להשתדל לסדר את זה. יש ראש, תוך, סוף, יש אור עליון, מסך ואור חוזר. תראו כמה דברים, ואם אתם עושים סדר בין כל הדברים האלה, אז אתם לא מבולבלים. תנסו.

תלמידה: האם אור חוזר זה מה שעושה נחת רוח לבורא?

כן.

תלמידה: כתוב על ההסתכלות, שמלכות דראש עושה הסתכלות ראשונה ושנייה. מהי אותה הסתכלות?

פעולה מלמטה למעלה. תיכף נלמד, אנחנו עוד לא נכנסנו להסבר של האור הפנימי.

תלמיד: בראש, כשהאור נמצא בכוח, האם יש שם כבר הבחנות, אפשר להבדיל בין הספירות, או עדיין לא?

כן.

תלמיד: אז מה ההבדל בין ההבחנות בראש ובגוף?

אנחנו עושים הבחנות בגוף כי שם יש לנו כלים, כל אור נמצא בתוך הכלי שלו, ואז אנחנו יכולים לתת הבחנות לאורות לפי הכלים.

תלמיד: כתוב שלפני העקודים לא יכולה להיות הגבלה במלכות דראש. מהו הדמיון להגבלה שהוא ההשפעה האמתית, ומה זה בעבודה שלנו?

היא הרי לא מקבלת את האור. כל העבודה שלה מסתכמת בכך שבעזרת המאמצים שלה היא תדחה את האור העליון, תתלבש עליו, תלביש אותו. ולכן כך נאמר.

תלמידה: למה זאת ההשפעה האמתית? האם אפשר לומר שבעבודה שלנו זו הכוונה שלנו להשפעה שאנחנו בונים לפני כל חיבור? האם זה יכול להיות הפוטנציאל שבסופו של דבר מתממש בפועל, קודם כל הכוונה כדי שתוכל להתממש ברצון שלנו?

כן, עוד נדבר על זה. זה לא בדיוק כמו שזה נראה, אבל כבר קרוב לזה.

תלמידה: עכשיו אנחנו שלשת אלפים איש בשיעור. האם אפשר לומר שאנחנו זה עשר ספירות דראש, וכל העולם זה עשר ספירות דגוף?

לא, אל תגידי כאלה דברים, ואל תחשבי אותם. אנחנו עדיין מאוד רחוקים מלהעתיק מהעולם העליון, מהעולמות העליונים לעולם שלנו.

תלמיד: איך האורות מתגלים בעשירייה, איך הם הופכים להיות גלויים?

האורות שמתגלים בעשירייה, זה אם בעשירייה יש לנו סדר שלם ונכון מהכתר עד המלכות הכוללת, ואז אותו היחס יש כמו בין עשר הספירות, כלפי האורות. ואז אפשר לדבר כבר על התלבשות האורות בתוך הכלי.

תלמיד: בגלל חוסר השתוות התכונות של האדם עם האור העליון, הנברא מרגיש בושה, וזה תהליך שהוא כביכול לא בשליטת האדם. איך למנוע את הדבר הזה ולאפשר?

זה עוד לפנינו, אין לנו את האפשרות לעשות את הדברים האלה, ולכן אני אפילו לא מתחיל להסביר אותם. ואחר כך הם כבר יופיעו מאליהם, יתבררו מתוך הלימוד שלנו.

תלמיד: בעולם הזה, האם אנחנו מחברים הכול במכה אחת, או שיש דרכים אחרות לחבר?

לא, אין. חוץ מהכאה וזיווג, אין לנו שום פעולות שיכולים להתחבר ולהשוות את עצמנו עם הפרצופים האחרים.

תלמיד: הוא כותב בכל האותיות האלה על מציאות עקודים. עקודים, כותב האר"י זה מהפה עד הטבור. מהפה עד הטבור אנחנו יודעים שזה עולם א"ק. מתחת לטבור זה כבר עולם הנקודים. אתמול אמרנו שעקודים, ניקודים, וברודים הכול בא"ק. איפה ממוקם בדיוק במערכת אותו העקודים שאנחנו קראנו עליו את כל האותיות האלה?

בפה דראש.

תלמיד: עד איפה?

עד הטבור.

תלמיד: זה אומר שעולם עקודים הוא א"ק.

לא, א"ק זה כולו, מפה דא"ק עד סיום רגלין.

תלמיד: אז כשמדברים על נקודים זה עדיין א"ק?

כן.

תלמיד: שמדברים על אצילות, אבי"ע, זה עדיין א"ק?

כן.

תלמיד: כשאנחנו קוראים את התע"ס או שומעים את השיעורים עם הרב"ש זה מעורר הרבה התפעלות, אבל כשדנים עם חברים, אנחנו רואים שיש שתי גישות.

גישה ראשונה - שהאדם באמת משתדל להבין כל מושג, וגישה שנייה - כשהחבר אומר שרק חכמים ככה חושבים, ואני צריך בעיקר לחשוב על החברים והחברה, וההבנה של התע"ס תבוא אחר כך. פעם היינו יושבים עם הספר, כותבים, ועכשיו רוב החברים פשוט יושבים ומקשיבים בתע"ס וב"זוהר". איך צריכים ללמוד עכשיו ב"בני ברוך"? עם איזו רוח? איך להכין את עצמנו לשיעורים האלה עכשיו?

אנחנו צריכים להבין שרכישת העולם העליון מתוך העולם שלנו, זו לא משימה פשוטה. אנחנו מסוגלים לעשות את זה, אז בואו פשוט נלמד. לא נורא אם היום לא הבנו, מחר נבין ואולי במשך חמשת השיעורים הבאים יתבהר פתאום יותר, וכך נתקדם קדימה.

אני מכיר תלמידים רבים שמתביישים לשאול שאלות, שלא מראים את עצמם עדיין, אבל כל זה עוד יבוא. אנחנו צריכים לעבור את הספר הזה, "תלמוד עשר הספירות", את מה שכתוב בכרך הראשון ואחר כך כבר יהיה לנו ברור איפה אנחנו, באיזו דרגה, איך אנחנו יכולים לספק לעצמנו קצת מהכוח של האור העליון, וכך לאט לאט נתקדם.

תלמיד: וכוונה נכונה או להרים את הכלי בזמן השיעור, איך להבין את זה?

כוונה נכונה זה שיהיה כלי בדרגה אחת ושהוא יוכל להדגים בתוכו כל מיני אפשרויות שונות שאנחנו קוראים עליהן.

תלמידה: באות ל' דיברת על זה שהכלי מצד אחד צריך לקבל את האור, ומצד אחר לדחות את האור, איך יכולים להתקיים במקביל בתוך הכלי שני הפכים, שני ניגודים? איך הוא לא בוחר רק בפעולה אחת?

כי דחיית האור זה התנאי לקבלת האור. בפעולת הדחייה הוא פותח את עצמו ומתחיל לקבל.

תלמידה: איך יש לו שליטה על זה? איך הוא לא פשוט מקבל?

ככה זה. יש דבר כזה. זה נקרא "לקבל על מנת להשפיע".

תלמידה: מה האלמנט הנוסף שמאפשר לו לעשות את זה?

זה פשוט. אני לא יודע איך להסביר.

תלמידה: לי זה נראה שלכלי תמיד יש פעולה אחת שהוא הולך איתה. אין לו באמת יכולת להכיל שני ניגודים בו זמנית.

בסדר.

(סוף השיעור)

---

1. מקריא מדברי האר"י אות ה'.↩