שיעור בוקר 10.09.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.11.2007

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/syEajXsr?activeTab=downloads&mediaType=video

בעל הסולם, ספר "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב',

עמ' מ', אותיות ה'-ו'

קריין: "תלמוד עשר הספירות", כרך א', חלק ב', דף מ', אות ה', דברי האר"י.

אות ה'

סדר יציאת ע"ס העגולים. הקו נקרא אדם קדמון

"והנה פ העגול הזה הראשון היותר דבוק עם הא"ס, הוא הנקרא כתר דאדם קדמון, ואח"כ נתפשט עוד הקו הזה צ ונמשך מעט וחזר להתעגל ק ונעשה עגול ב' תוך עגול הא', וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד, הנקרא עגול מלכות ת דאדם קדמון. הרי נתבאר ענין א היוד ספירות, שנאצלו בסוד יוד עגולים ב זה תוך זה."

קריין: אור פנימי של אות ק', בטור ב', דף מ"ב, טור ב', פסקה אחרונה.

"ועם זה תבין, אשר אחר שהעגולים קיבלו האור על ידי הקו, נעשה בהם משום זה, הבחן מדרגות של קטן וגדול, גם בע"ס של העגולים. שהז"א, חשוב וגדול יותר מבחינה ד', שהיא מלכות, שהרי במלכות אין אור, ובזעיר אנפין יש אור בהיותו בחינה ג', ובספירת הבינה דעגולים, האור יותר גדול מבזעיר אנפין, להיותה רחוקה מן בחי"ד, יותר ממנו. שהרי היא בחינה ב', וכו'. אמנם כל המדרגות הללו, אינן מחמת הכלים, אלא מחמת אור הקו שמקבלות, וזכור זאת."

אין הבדל בכלים, בעיגולים קודם ועכשיו. אלא בגלל שהאור ממלא אותם דרך הקו, ואור הקו הוא כולו מוגבל על ידי המסך ומחולק לאורות דנרנח"י ועוד נרנח"י ועוד נרנח"י למיניהם, לכן כשהאורות האלו נכנסים לעיגולים, רק בגלל המילוי השונה שבעיגולים נעשה ביניהם שוני.

השוני הוא לא בעיגולים, בין עיגול חיצון לעיגול פנימי. גם קודם היה כזה שוני, היה עיגול כתר, עיגול חכמה, עיגול בינה, אבל לא היה שוני בעיגולים, מעלה, מטה, ימינה, שמאלה. ובאור שנמצא בעיגולים לא היה שוני, האור היה מסודר לפי עביות הכלי שמתגלה.

האור שעובר דרך הצינור, הוא מקבל מהצינור חלוקה ברורה לפי תכונות מסוימות, יותר שווה, פחות שווה, מעלה, מטה, ימינה, שמאלה, טוב, רע, כל מיני הבחנות, ועם כל ההבחנות האלו הוא נכנס לעיגולים. ואז בעיגול אנחנו רואים איך כל האורות האלו משנים כביכול את העיגולים, והם נעשים לא רק שונים אחד מהשני כעיגול חיצון ועיגול פנימי, אלא גם בכל מיני צורות של הקו שעכשיו נמצא בהם. קחו צינור, תסובבו אותו באיזו צורה, תשפריצו דרכו מים, ותראו שהמים שיוצאים הם יוצאים עדיין בצורה של צינור, אומנם יוצאים לחלל הרחב. הצינור מעביר לעיגולים את התכונות שלו דרך האור. האור כאן הוא המעביר, האמצעי.

קריין: אות ר' ש', ר' וש' באור פנימי מבארות.

"וזה נקרא ר עגול החכמה דאדם קדמון. עוד מתפשט יותר למטה, וחזר להתעגל, ונעשה עגול ג' תוך העגול הב', ונקרא ש עגול בינה דאדם קדמון. ועל דרך זה היה הולך ומתפשט ומתעגל, עד עגול יוד,".

קריין: אות ר' וש', אור פנימי.

"ר-ש) כבר נתבאר שבשמות הללו נקראות ד' הבחינות: שהשורש שלהן, דהיינו הרצון להשפיע הכלול באור העליון, נקרא בשם כתר. וראשית ההתפשטות לנאצל, דהיינו בחינה א' הנקראת חכמה, ובחינה ב' נקראת בינה, ובחינה ג' נקראת זעיר אנפין, או שש הספירות: חסד, גבורה, ת"ת, נצח, הוד, יסוד. ובחינה ד' נקראת מלכות. גם נתבאר, שרק בשעה שאנו מדברים על החומר הראשון שבהן, אז מכנים אותן בשם ד' בחינות ושורשן. אמנם, אם ד' הבחינות הללו, כבר כלולות בבחינת הרשימות שלהן כמו שהיו בעולם הצמצום, אז מכנים אותן בשמות: כתר חכמה וכו', כמבואר היטב לעיל.

ועתה נבאר טעם קריאתן בשמות אלו: השורש, נקרא כתר מטעם שאינו מלובש בתוך הכלים של הנאצל, אלא שמסבב ומכתיר אותו מבחוץ לכלים שלו, וכתר הוא מלשון מסבב. ובחינה א', נקראת חכמה, משום שממנה נמשכות חכמת התורה, וכל מיני חכמות שנמצאות בעולם, בבחינתן הסופית. וכבר הגדירו חז"ל היטב את השם הזה, שאמרו, איזהו חכם הרואה את הנולד (מסכת תמיד דף ל"ב). פירוש, תיכף שמסתכל על איזה דבר, הוא רואה את הנולד ויוצא הימנו, כלומר, שרואה את כל התוצאות העתידות לצאת מאותו הדבר, עד התוצאה האחרונה שלו למשל, כשאתה אומר, שהרופא הוא חכם גדול, הרי פירושו, שבכל מחלה שמסתכל, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות האפשריות להתפשט ולצאת מאותה המחלה, עד התוצאה האחרונה.

כי בחכמה גם האור וגם הכלי מתבררים פעם ראשונה במלואם. מחשבת הבריאה נמצאת שם עם הכלי שמקבל אותה. אם נברר מה יש לנו בחכמה, אז אנחנו נתפוס את הכול, מה שנקרא, "הכול בחכמה עשית".¹

"וכן כשמסתכל על איזו רפואה, הוא תופס במילואה את כל התוצאות, שהרפואה ההיא עתידה להפעיל בגופו של החולה, וכדומה". זו כבר חכמה שהיא קרובה לבינה, כי בינה היא התרופה. "ועד"ז החכם הטבעי, כשמסתכל על איזו מהות שבטבע, הוא רואה על בוריו את כל התוצאות, שאותה המהות מביאה בהתחברה אל כלל המציאות. וכן בכל מיני חכמות. באופן, שכל גדר השם של החכם או החכמה השלמה, הוא רק בחינת "ראית הנולד" מכל פרט ופרט שבמציאות, עד התוצאה האחרונה.

ומכאן תדע, גם את ההגדרה הנאמנה של השם "בינה", אשר כל "כח ההתבוננות" כדי לראות את הנולד מכל פרט שבמציאות, הן בתורה הק', והן בחיצוניות, הרי הוא נמשך מספירת "הבינה" וע"כ נקרא בשם בינה. ומספירת המלכות, נמשכת בחינת השליטה המוחלטת בכח וכפיה, בדוגמת מוראה של מלכות, ולפיכך נקראת "מלכות". ויתר הספירות, תתבארנה לקמן במקומן.

ואין להקשות על הנ"ל, א"כ היתה ספירת הבינה צריכה להיות קודם לחכמה, שהרי ההשתוקקות וההתבוננות לראות את הנולד, היא הקודמת והגורמת לשלימות הסופית, דהיינו ראית הנולד, שנקראת חכמה. אכן כבר בארתי לך, שסדר אצילות העולמות, הוא ההפך מהבנתנו, אלא המילוי של הרצון, הוא הקודם והגורם לגילוי הרצון (עי' לעיל אות פ' ד"ה והענין)," האור קודם לכלי, "והשלימות היא הקודמת והגורמת לגילוי הבלתי שלימות," אומנם נראה לנו שזה אחרת, שאנחנו באים מבלתי שלם לשלם, אבל אצלנו כך מתעוררת ההשגה. מה שאין כן ההשגה שלנו מוזמנת מהשלם לבלתי שלם "כי כן משתלשלות המדרגות ויורדות מא"ס ב"ה בצמצום אחר צמצום, עד לעוה"ז המקולקל יותר מכולן."

תלמיד: האם בגלל זה שיטת התיקון היא למשוך אור מקיף, בגלל שהשלמות קודמת?

אתה לא יכול לקבל משום מקום עזרה אלא על ידי הדוגמה המתוקנת שלך. מה זה נקרא "תרופה"? התרופה באה להשלים לך את מה שחסר לך בגוף. מאיפה אתה יודע מה חסר בגוף? אתה צריך לדעת מה זה גוף מתוקן ומה זה גוף מקולקל, ואת הפער ביניהם אתה צריך להשלים. מאיפה אתה משלים? מאותו ההבדל שבא אליך מהצורה הבריאה, המתוקנת. זו התרופה, זה האור המחזיר למוטב.

כשאני מרגיש את הפער ביני לבין המצב הטוב, זה מזמין בדיוק אותה כמות ואיכות האור שצריכה להשלים לי את הפער הזה. לכן מתגלה השלמות, בשלמות הזאת מתגלה האני הבלתי שלם, ואז אני מתחיל לעבוד כנגד השלמות הזאת.

קריין: אות ת', אור פנימי, מבארת מלכות דאדם קדמון.

"ת) העולם הראשון שנאצל לאחר הצמצום, נקרא עולם אדם קדמון, ונקרא ג"כ עולם הכתר. וארבעה העולמות: אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, הם מלבישים על אדם קדמון זה."

קריין: אות א', אור פנימי, מבארת ענין הי' ספירות.

"א) ואע"פ, שאינן אלא ד' מדרגות, דהיינו ד' הבחינות הנודעות, עכ"ז, יש בהן יוד ספירות, והוא, משום דבחינה ג', שנקראת זעיר אנפין או תפארת, יש בה שש ספירות שנקראות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, וטעם הדבר יתבאר במקומו.

וצריך שתדע כאן, הדיוק הנמצא בספר יצירה (פ"א מ"ד), וז"ל "עשר ולא תשע": שמשמיענו בזה, דבר נכבד מאד, כי כבר נתבאר, שכל הארות הספירות מהאור העליון, ואפילו בעגולים שהם בהשואה אחת, אינם מאירים את בחינה ד' שנקראת מלכות. והשם ספירה, מורה רק על אור וכלי ביחד, כלומר, שהאור העליון מלובש בכלי, אבל כלי בלי אור אינו נקרא בשם הזה, כי "ספירה", משמעותה ספיריות ובהירות. ולפי"ז, היה יכול לעלות על הדעת, שהמלכות איננה ספירה ח"ו, להיות האור העליון אינו מאיר בה, כמבואר. ולפיכך מדייק בעל ספר יצירה ואומר, עשר ספירות הן ולא תשע ח"ו, כי המלכות נבחנת ג"כ לספירה, והטעם הוא, מחמת שכל התקשרות האור העליון בעשר הספירות, היא ביחוד, על ידי האור החוזר, שהמלכות מעלה בכח המסך שבה ממטה למעלה (כנ"ל אות כ'). ועל כן, אדרבה, היא הספירה הנכבדה ביותר בעשר הספירות, כי זולתה, לא היה מתקשר האור בתשע הספירות העליונות, כמבואר שם. ונחשב משום זה, כמו שהיתה כולה אור. והבן, ויתבאר עוד במקומו."

הכול מתרכז במלכות, ממנה אנחנו מתחילים לעבוד, ועליה אנחנו מדברים כל הזמן. אפילו כשמדברים על יתר הספירות, הן לא ספירות בפני עצמן, אלא איך מלכות משיגה את התכונות האלו שהן מכתר עד יסוד. וכשמלכות משיגה אותן, אז הן נקראות ספירות, הן לא קיימות בפני עצמן רק בהתאם למלכות.

לכן מלכות נקראת תמונה, הכול מצטייר במלכות בלבד, שם המסך, שם אור חוזר. וככל שמלכות יכולה להעתיק, להדביק את צורת ט' ראשונות שיש לפניה, בזה בעצם הנברא מרגיש שנמצא בהשתוות הצורה עם הבורא. רק מתוך המלכות פועלים.

ט' ספירות הן תכונות שונות, ואתה? ואתה כבר מממש את זה במלכות. ט' ספירות הן ט' ספירות דאור, אלו תכונות הבורא שאותן אתה צריך להעתיק על החומר שלך שהוא המלכות.

תלמיד: אות ב' אור פנימי זה תוך זה. עי' בחלק א' או"פ פ"א אות ק'.

הוא דיבר שאלו עיגולים שנמצאים זה תוך זה, וככל שהעיגול יותר גדול מחברו, כך הוא יותר חיצון. וגדול זה לא לפי המסכים אלא לפי סיבה ומסובב.

קריין: אות ו' דברי האר"י. הקו מחבר את כל העגולים יחד. אות ו'.

אות ו'

הקו מחבר את כל העגולים יחד

"והנה ג הבחינה המחברת כל העגולים יחד, היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף, ד ועובר ה ויורד ו ונמשך מעגול אל עגול, עד ז סיום תכלית כולם. ודרך הקו הזה, נמשך האור והשפע, הצריך לכל אחד ואחד מהם."

מהעגולים.

תלמיד: אות ג'. אור פנימי, מבארת הבחנה המחברת כל העגולים יחד היא ענין קו הדק הזה המתפשט מן האין סוף.

פירוש אור פנימי לאות ו'

"ג) פירוש, כי בעשר הספירות דעגולים כבר ידעת, שיש הפסק ומקום פנוי בין ספירה לספירה, דהיינו, כמידת ז' ספירות דהארת יושר, שבאותה הספירה (כנ"ל אות צ' ד"ה והנה), אמנם, בעשר הספירות של הקו, אין ביניהן הפסק כלל, שמתחילות מאור א"ס, ומתפשטות עד הנקודה האמצעית שהיא בחינה ד', שנקראת מלכות, שאין עוד שום בחינה למטה הימנה, כמבואר. הרי, שעשר הספירות הראשונות שהתפשטו מא"ס בסוד קו ישר, שנקראות ג"כ עשר הספירות דאדם קדמון, הנה אין ביניהן שום הפסק כלל. ולפיכך אומר הרב, שספירות הקו מחברות גם ע"ס דעגולים, כי ז"ס תחתוניות שבכל ספירה דיושר, מחברות ע"ס שבספירה עליונה דעגולים, עם ע"ס שבספירה תחתונה דעגולים. משום, דהארת ע"ס דחכמה דעגולים המקבלות מג"ר דספירת חכמה דיושר, הנה בהכרח, שהאור הזה עובר דרך ז"ס תחתונות דספירת כתר דיושר, שהרי ג"ר דחכמה דיושר מוכרחות לקבל מז"ס דכתר דיושר, ולהשפיע בע"ס דחכמה דעגולים. ונמצא ז' ספירות תחתונות דכתר דיושר, מחברות ע"ס דכתר דעגולים עם ע"ס דחכמה דעגולים. וכן, מחכמה לבינה, וכו' עד"ז."

יש לנו כתר, חכמה, בינה דכתר. האור עובר דרך הצינור, ומה שיש בהם נכנס לעשר ספירות דעיגולים. אחר כך האור עובר דרך חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות, ונכנס לכתר, חכמה, בינה דחכמה, הוא נכנס לעשר ספירות עיגולי חכמה. מה מחבר בין עשר ספירות עיגולי כתר לעשר ספירות עיגולי חכמה? ז"ת הוא המחבר (ראו שרטוט).

מצד אחד, כתר, חכמה ובינה הם מאוד חשובים, כי הם ממלאים את עשר הספירות דעיגולים. אבל מצד שני ז"ת מאוד חשוב, בגלל שהוא הוא המחבר בין העיגולים. ואם לא היו ז"ת האלו, אז לא היה חיבור בין העיגולים, והאור מאין סוף לא היה נכנס וממלא את העיגולים. זאת אומרת, יש גדלות בג"ר ויש גדלות בז"ת, כלומר חשיבות. ג"ר חשוב מפני שהוא נמצא בקשר עם העיגולים וממלא אותם, וז"ת חשוב מפני שהוא מקשר בין העיגולים.

המילה מקשר כאן היא מאוד עמוקה, כוללת הרבה דברים. מה זה נקרא "מקשר" בין עיגולי כתר לעיגולי חכמה? מה יש בז"ת שהוא המקשר? איזה תכונות יש לו? המקשר חייב להיות המתווך, הכלול משניהם. איך עובד החלק הזה של היושר, של הצינור? אחרי שהאור דקו של הג"ר עובר דרך כל העיגולים, הוא מוכן להתאים את עצמו, הוא מתאים את עצמו לז"ת. כשז"ת עובד בלהתאים את עצמו לעיגולים, הוא בעצמו, בטנת"א שעוברת בו, הופך להיות מתאים לג"ר דיושר, ודרך ג"ר דיושר נכנס לעיגולים.

לא נראה לי שהוא נכנס לזה, אבל יש כאן הרבה הבחנות עדינות.

תלמיד: האם הוא הסביר למה כתר, חכמה, בינה דיושר כן מתפשטים בעיגולים, וז"ת לא מסוגלים להתפשט בעיגולים?

עיגולים הם בחינת אין סוף, אין הגבלה. אותו דבר יש לנו בכתר, חכמה ובינה, הם נמצאים עוד לפני כלים דקבלה וגם בהם אין הגבלה, לכן הם יכולים להיות בקשר ביניהם. מה שאין כן בז"ת כבר יש הגבלה. חסד, גבורה, תפארת, דומים לכח"ב, נצח הוד הם זעיר אנפין ומלכות, יסוד הוא הכולל שלהם, ומלכות היא הכלי. כאן בכלל אין מה לדבר על הצורה המתאימה לעיגולים (ראו שרטוט).

שרטוט

תלמיד: איך משהו שיש בו הגבלה פתאום נהיה שוב בלי הגבלה בחכמה?

אתה שואל איך מלכות דעליון נעשית כתר לתחתון. כי מלכות דכתר הופכת להיות לכתר דחכמה. אין שום קשר ביניהם, אלא יש פריצה מדרגה לדרגה, ואז בדרגה הבאה היותר תחתונה הכול מתחיל להיות מחדש. כתר הוא האין סוף שבמדרגה ולא שמלכות הופכת להיות לכתר. מלכות מסיימת את המדרגה הקודמת, ובזה שהיא מסיימת אותה היא גורמת לזה שיתחיל הכתר, וזה רשימו חדש, הכול חדש.

יש עניין של דומם וצומח, יש חי ומדבר, ויש חתך ביניהם אפילו אם יש דברים באמצע, הממוצע. כך גם כאן. אנחנו לומדים שיש פריצה ממלכות דעליון לכתר דתחתון.

תלמיד: ז"ת עובר דרך ספירת עיגול של מלכות דאין סוף של כתר או מלכות דאין סוף של חכמה. איפה מתקיים הז"ת, איפה הצינור הזה מתקיים?

מה זה איפה? אחרי הבינה.

תלמיד: הצינור עובר בעשר ספירות של עיגולי כתר, האם הוא עובר בכל עשר הספירות רק עם כתר, חכמה ובינה שלו?

כתר, חכמה, בינה דיושר קשורים לעשר ספירות דעיגולים, וממלאים את כל עשר הספירות דעיגולים. ז"ת לא קשור לעיגולים, הוא נעשה כמקשר ביניהם בלבד.

תלמיד: זה בגבול ביניהם.

אני לא יודע מה זה בגבול. אל תיכנס לדברים האלה, גבול, לא גבול, אז מה זה גבול. ברוחניות לא מדברים סתם כך, אלא ההבחנות, ההגדרות צריכות להיות מדויקות.

תלמיד: האם לפי המודל הזה אפשר להסיק על התפשטות שיטת התיקון לכל העולם?

אני לא רוצה להיכנס לזה, זה כל כך עמוק ורחב. אם אתם רוצים לדעת איך בעולם שלנו מתקיימים עיגולים ויושר, באיזו צורה הם נמצאים, איך בעולם שלנו אנחנו יכולים להשתמש בקשר ביניהם, דרך יושר לעיגולים של כל אחד, זה נושא מאוד מכובד, זה לימוד בפני עצמו ממש. אולי נוכל לפרש את זה איכשהו.

תלמיד: מה התפקיד של ז"ת דמלכות? הרי הוא נקודת הקצה למטה.

ז"ת דמלכות יוצא לעולם הזה, נמצא עם העיגולים דעולם הזה. זה התפקיד של ז"ת דמלכות

(סוף השיעור)