שיעור בוקר 18.08.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 06.10.2002

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/55ICVoqE?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי רב"ש" כרך א', חלק "שלבי הסולם"

מאמר "מהו קללה וברכה בעבודה"

קראנו מאמר מכרך ג', "שלבי הסולם", פרשת "ראה", "מהו קללה וברכה בעבודה".

מה זו קללה ומה זו ברכה?

תלמיד: על מנת להשפיע ועל מנת לקבל. 

על מנת להשפיע זו ברכה ועל מנת לקבל זו קללה, אם אנחנו מבינים שזה כך. 

תלמיד: הוא אומר שבעולם הזה יש בחינה אמצעית, שזה לא זה ולא זה.

כן, ומה זה?

תלמיד: כתוב שזה לא לשמה. 

בעולם הזה יש בחינה אמצעית בין קללה לברכה. העולם הזה נקרא על מנת לקבל, העולם הבא נקרא על מנת להשפיע, בין שני הדברים האלה אין מעבר. המעבר הוא באדם שיכול להיות כאילו פעם בזה ופעם בזה. "כאילו", כי זה עדיין לא בצורה אמיתית אלא מתחת לקדושה וקליפה.

עד המחסום יש לנו מלמעלה למטה שני קווים, קדושה וקליפה, קללה וברכה אמיתיים. למטה מהמחסום אין קללה וברכה אמיתיים, אלא מה שנקרא עניין התרגילים. העולם הזה ניתן לנו כדי שנכין את עצמנו קצת, נעשה יגיעה כדי שניכנס לעבודה האמיתית. אז אין לנו כאן לא קדושה, על מנת להשפיע, והאמת גם לא קליפה, על מנת לקבל, לא קללה, לא זה ולא זה. לכן מה שאנחנו עושים מותר לעשות. שום דבר רע לא עושים כאן ושום דבר טוב לא עושים, אלא כמו לילדים, לתינוקות, הכול מותר כדי שילמדו מזה משהו.

אדם שרוצה להתקרב באמת לפעולות אמיתיות שהוא הקובע, העושה אותם, כמו איש בוגר בעולם הזה לעומת תינוק, הוא צריך לעבור שלבי לימוד, הכנה, הבנה, הכרה קצת, שהם נקראים "משלא לשמה באים לשמה". זה המצב לפני המחסום שאנחנו אליו צריכים להגיע.

איך שלא יהיה, אדם צריך לחפש התרוממות, התעוררות, שיהיה לו רצון לעשות משהו לבורא, לכוח העליון, אומנם הוא נמצא בהסתרה, בהסתר כפול או רגיל, ואת הרצון הזה הוא יכול לקבל רק מהסביבה, כי אין מאיפה, יש הסתרה, הוא לא רואה את הבורא. בזה שעובד עם הסביבה בביטול עצמו ובהכרת חשיבות הבורא, שכדאי לו לבטל את עצמו כלפי הסביבה כדי להכיר את חשיבות הבורא, בזה הוא מראה עד כמה העניין הזה חשוב לו, נחוץ לו, ומוכן להקריב את עצמו בשביל זה. ובאמת הוא יכול לעשות את זה, זה ביכולתו כל הזמן למצוא, לעשות ולהתפעל מהחברה, כך שההשקעה שלו בחברה, כדי לקבל ממנה הכרת הבורא, היא תהיה באמת כסימן עד כמה חשוב לו להגיע לבורא, לרוחניות.

בעבודה הזאת, באותה פעולה שעוסק כלפי החברה, הוא מבטל את עצמו כדי לקנות את הבורא. ובפעולה אחת יש את כל הפעולות כנגד הרצון של עצמו, כנגד הבורא וכנגד החברה. הוא קונה חשיבות הבורא, ואיך הרב"ש כתב שקונים את זה? בא איזה רבי גדול וקהל גדול, ואז לאדם יש מרץ לרוץ ולסחוב את המזוודה שלו. ואם זה סתם בן אדם רגיל שיורד מהמטוס, אז לאף אחד לא באה איזו שטות בראש לעזור לו להעביר את המטען שלו. לכן חשיבות, אין לנו יותר על מה לעבוד, ועל ידי זה אנחנו עוברים מקללה וברכה.

תלמיד: הוא כותב, "והעבודה שאין בה הנאה בשעת עבודה, זה נקרא "יגיעה". ואחרי זה הוא כותב, "כלומר שהאדם לא היה עושה את המעשה הזו, אם לא היה יודע שיקבל שכר עבור היגיעה". אם הוא יודע שיש שכר, אז למה אין בזה הנאה?

אני צריך לעשות איזה מעשה, ואני תמיד שואל מה יהיה לי מזה, מנוחה, כסף, כבוד, משהו שאותו אני צריך. אתה רואה כמה סוגי חובבנים יש בעולם, שום דבר לא מחייב אותם לעשות את זה אלא רק תענוג. אחד מרגיש תענוג מזה שדג דגים, השני דווקא מהאקווריום, השלישי אוסף עלים מהעצים, כל מיני דברים כאלה שלנו אין בזה שום טעם, ולו יש. כך כל אחד ואחד. יש כאלה שאוספים דברים שאנחנו יכולים להבין, אוספים כסף, התרשמויות, כבוד, ידיעה, כל מיני דברים.

התענוג יכול להיות מלובש בכל מיני צורות, אבל הוא חייב להיות. בלי שאני רואה את התענוג, אני לא יכול לעשות פעולה, ראיית התענוג, אפילו שבעוד חודש, או בסוף החיים אני אקבל תוצאה, או אחרי החיים. יש הרבה אנשים שעובדים קשה כל החיים כדי שיעשו להם אחר כך לוויה שממש יזכרו אותם, כל החיים הם מוכנים לעבוד. אנחנו רואים עד כמה תענוגים אנושיים הם מעל הזמן אפילו.

אבל ההרגשה הזאת שאני אקבל תענוג בסוף היא כבר בהווה. וההרגשה הזאת שאני מרגיש את התענוג העתידי עכשיו, היא נותנת לי מרץ, אנרגיה, חומר דלק לעשות את הפעולה. אני מסתכל על מה שיהיה לי, מקרב אליי את התענוג הזה, אני כאילו ממלא את המכל שלי עם דלק, ואני יכול עם זה לעבוד. אם אני לגמרי לא אראה את התענוג, אז לא תהיה אנרגיה, שום חומר דלק לעשות איזו פעולה, המכונה תעצור וזהו. אנחנו לפעמים מרגישים זאת על עצמנו, "אתה יכול להרוג אותי, אני לא יכול לזוז". מי שמתחיל בעבודה רוחנית נותנים לו הרגשות כאלה.

עכשיו השאלה, איזו מטרה תהיה לי חשובה? זה תלוי בחברה, איפה גדלתי, מה עשיתי, איך התחנכתי. נותנים לי הערכה לכל דבר ודבר, ולפי זה וגם לפי הטבע שלי ודאי, פחות או יותר אני בוחר לעצמי כל מיני מטרות. מה הן מטרות? סוגי תענוגים שמהם אני רוצה ליהנות בעתיד, וגם עכשיו אני כבר נהנה מזה שאני קשור אליהם. 

מה הוא אומר בסוף דף פ"ב, עמוד 82, "מטעם שיש כלל, שאין אדם יכול לעשות שום פעולה, אם אינו מרגיש בה הנאה." חומר דלק, כמו שדיברנו. "והעבודה שאין בה הנאה בשעת עבודה," שהאדם לא מסוגל לעשות אותה, העבודה הזאת נקראת יגיעה. זאת אומרת, אם אני הייתי רוצה לעשות אותה, אבל אני לא מסוגל מפני שאני רואה שאין לי שכר שאני רואה עבור זה, זה נקרא יגיעה. על כל הדברים אנחנו יכולים לתאר לעצמנו שכר, חוץ מדבר אחד שהוא נגד טבענו, על מנת להשפיע. 

אם זה על מנת לקבל, מה שלא יהיה על מנת לקבל אני תמיד יכול לראות בזה איזו תועלת, אני יכול לשמוע, אני יכול איכשהו להפוך את זה כך שארגיש שזה כדאי, אני יכול לשכנע את עצמי.

אבל אם הפעולה היא על מנת להשפיע, כנגד זה אין לי הנאה בכלים שלי, היא לא מורגשת בכלים שלי ואז אני לא יכול לעשות פעולה. תנסה לעשות פעולה, שאתה מפזר את כול מה שיש לך, את הכול, הכול, אם אתה עושה את זה באמת בצורה נכונה, אתה לא יכול להרגיש מזה שום תענוג. 

אתה יכול להרגיש תענוג אם תמורת זה יהיה לי כבוד ועוד כל מיני דברים, אבל אם זה בצורה נכונה. כלומר, רק מפעולה אחת אנחנו יכולים להעמיד את עצמנו במצב שאין חומר דלק וזה נקרא יגיעה. זאת אומרת, יגיעה זה השתדלות לעשות מעשה דלהשפיע כשאני מגלה שאני לא מסוגל, המצב הזה נקרא יגיעה. 

תלמיד: והוא עושה אותו או לא עושה?

אתה לא יכול לעשות, מה זה עושה אותו? אתה לא מסוגל לעשות אותו. אבל זה שאתה לא מסוגל, אבל הגעת לקביעת המצב שזה מה שיש, זה כבר נקרא יגיעה.

"כלומר שהאדם לא היה עושה את המעשה הזו, אם לא היה יודע שיקבל שכר עבור היגיעה." אז מה לעשות? אז צריך להגדיל את החשיבות של העל מנת להשפיע. איך? עבור מה? האדם נתקל כאן במצב שאין לו יותר מה לעשות. 

אם יחד עם החולשה שהוא מגלה, שבהחלט לא בכוחותיו ולא בטבע ולא בהכרה ולא בשום דבר אין לו שום מגע עם על מנת להשפיע, אבל יחד עם זה, אם הוא מלקט כל מיני התרשמויות, שמועות מהצד שהדבר הזה הוא החשוב ביותר, אפילו שהוא לא מרגיש בו שום טעם ויכולת לעשות, אבל אין יותר חשוב ממנו, אז יש לו שני קצוות ומתוך זה באה תפילה ונותנים לו. 

שני הדברים האלה הם קשורים זה לזה. אם אני עובד על זה שיהיה חשוב לי על מנת להשפיע, מראים לי עד כמה אין לי. זאת אומרת, העבודה צריכה להיות לא על זה שאראה מתי אני לא מסוגל, אתה לא יכול לעבוד על שלילה, זה שקר, אי אפשר לעבוד כך. אלא אתה חייב לעבוד על איך כן להשיג פעולה רוחנית, כן לעשות פעולה רוחנית, ואז נגיד יראו לך שאתה לא מסוגל. זאת אומרת, תמיד לעבוד על חיוב. 

תלמיד: אז כל פעולה שאנחנו עושים, אפילו אם נראה לנו שזה כנגד הרצון, זה נעשה בכוח הרצון לקבל? 

כל פעולה, ולא חשוב איזו, שאני בסופו של דבר עושה, סימן שמצאתי בשבילה הצדקה בתוך הרצון לקבל שלי, אחרת לא הייתי יכול לעשות אותה. 

תלמיד: אמרת, לראות נקודה אחרונה בסוף לפני המחסום, תוכל להסביר?

אמרתי שאם אנחנו עושים פעולה גשמית, גשמית זה נקרא בתוך רצון לקבל, לא גשמית שהיא קשורה לחומר למה שנכנס לתוך חמשת החושים שלנו. גשמית הכוונה שאני רואה שאני יכול לממש את זה, פעולה גשמית זה שבתוך הרצון לקבל שלי אני יכול להרגיש אותה, אז לכל פעולה גשמית כזאת אני יכול לצרף איזה שכר, צ'ופר, משהו, ואז אני יכול לבצע. 

אם אני באמת עומד נגד פעולה רוחנית, אז אני לא יכול לבצע, "ויאנחו בני ישראל מהעבודה", זאת אומרת אני לא יכול לעמוד נגד זה, אני לא יכול לעשות עם זה כלום, כי זה טבע ממש הפוך ממני.

אז מה אני יכול לעשות? יחד עם זאת שאני לא יכול לבצע בטבע שלי פעולה על מנת להשפיע, אני צריך בכל מיני אמצעים, בעיקר לשמוע מהסביבה, שאין יותר שוב, כמו שהוא אומר - סביבה, ספרים, סופרים - שאין יותר חשוב מלהגיע לפעולה כזאת, תמורת זה יהיה לי קשר עם הכוח עליון.

אם יש לי את שתי הנקודות המנוגדות הללו, ראשונה, שאני לא מסוגל לזה, ושנייה, שזה מאוד חשוב, אז כתוצאה מהמתח ביניהן יש לי צעקה פנימית למה אין לי. ואם הצעקה הזו אמיתית, אז אני מקבל אפשרות כן לבצע פעולה כזאת, ודרך פעולה כזאת אני מרגיש, מתקשר לבורא, דרך הפעולה עצמה. אם לא אעשה פעולה, אז לא יהיה לי איפה להרגיש, באיזה כלי להרגיש את הבורא, את הרוחניות. רוחניות באה בתוך הכלי שעשיתי. בתוך הפעולה על מנת להשפיע שאני עשיתי, בתוך הפעולה הזאת מתגלה הרוחניות. 

תראה עד כמה אני צריך שתהיה לי חשיבות לרוחניות בשביל זה. ואת זה אני לא יכול למצוא באף מקום, אלא קצת מהספרים ויותר מהחברה. מהספרים אנחנו רואים, ככל שאנחנו קוראים כבר כמה שנים, זה לא עוזר לנו כל כך, כבר גמרנו את זה, לא מתפעלים מהספרים. אבל מהחברה אנחנו כל הזמן מתפעלים, רוצים או לא רוצים. לכן צריכים לעשות סביבה כזאת גם בעבודה, גם בבית, גם כאן, שבסופו של דבר אני אתפעל רק מחשיבות הרוחניות. 

בעבודה בוודאי שלא מדברים על רוחניות, לכן בעבודה אני צריך לסתום את האוזניים, במובן מסוים, ולדבר איתם רק בענייני העבודה, לא על פוליטיקה ולא על אופנה או כל מיני דברים. בבית לדבר רק דברים ששייכים, שחשובים לבית כדי שלא יהיו בעיות, ולא על שטויות. וכאן זה העיקר, המקום היחידי שאני יכול לשמוע על חשיבות האלוהות. לכן כאן אני צריך לפתוח את האוזניים, אבל לדרוש מהחברה שאני אשמע כאן את הדברים הנחוצים לי.

אם זה יהיה, אז כנגד שאני שומע כאן שהרוחניות חשובה, אני גם כביכול ארצה לעשות משהו כמו ברוחניות ואראה שאני לא מסוגל. ואילו כך אנחנו לא רואים, אנחנו לא יודעים מה זו יגיעה, כשנתקעים במעשה ולא יכולים לעשות אותו, אנחנו לא יודעים כי אין לנו דחף לזה, אין חשיבות לחשוב על פעולה כזו. אבל בלי להגיע למצב כזה, אז לא עוברים מקללה לברכה, אלא נמצאים בקללה ולא יודעים אפילו שזו קללה. 

תלמיד: יש מספיק אנשים בחברה שאפשר להתפעל מהם. אבל אני מאשים את עצמי, שאני לא יכול להתפעל. איך אדם צריך להכין את עצמו?

אני יכול להתפעל מהחברה במה ששייך לגדלות הבורא, רק בתנאי שהחברה תהיה גדולה בעיניי ואני אהיה קטן כלפיה. מה שהם עושים ומה שהם מבצעים, איך הם עובדים ומה שהם עושים בחיים שלהם, בשבילי זו תהיה ממש דוגמה גדולה מאוד לאנשים שמקריבים את עצמם למען רוחניות. אני אתפעל אז מזה שהרוחניות אצלם גדולה, ומה שאשמע מהם, אני באמת אתפעל ממה שהם מדברים וממה שהם חושבים. ואני אעשה חשבון עד כמה הם יותר גדולים מכל האנשים שנמצאים מחוץ למסגרת הזאת, כלומר מה ממלא את החיים של אדם מחוץ לקבוצה שלי, לעומת האנשים שבקבוצה.

כלומר עליי להעריך אותם, להקטין את עצמי, להשפיל את עצמי, ולפתוח את האוזניים לשמוע, או לראות איך הם מתנהגים ועושים. ואז אני צריך לדרוש מהם שיעשו לפניי דווקא מעשים טובים בפרהסיה, לא בצניעות, וידברו גם על חשיבות החברה וחשיבות הבורא כך שאני אשמע את זה, ולא שכל אחד יהיה צדיק נסתר. 

תלמיד: הבעיה בי, איפה הנקודה שאני אפחד ואני אתחיל להתפעל, מה אני צריך לעשות?

להתפעל מהחברה אתה מסוגל רק בתנאי שאתה מעמיד את עצמך בהשפלה כלפיה.

תלמיד: זה נגד הטבע, אי אפשר, זו פגיעה. 

אני לא חושב שאי אפשר, תתחיל לחשוב על זה, זה לא נגד הטבע. תסתכל על כל אחד איך הוא בא בשלוש בלילה נגד כל ההפרעות שלו, ואיך בוער לו הדבר הזה לעומת כל אדם שבחוץ. עד כמה הוא מיוחד, הבורא בחר בו להביא אותו לכאן להיות דוגמה בשבילך, והוא מלאך כלפיך שמביא לך באמת את המסר הזה של חשיבות הרוחניות. הוא יכול להשפיע עליך את חשיבות הבורא. זאת אומרת, הוא בא לפניך, ממש נחת מהשמיים, לספר לך על זה שהבורא חשוב. הוא שליח.

תלמיד: באיזו צורה אני יכול להשפיע על החברה כשאני מרגיש שאני מתרחק ממנה ומתנתק ממנה? אני מרגיש שאין לי מכנה משותף עם החברה הזאת.

אם אתה מרגיש שאין לך שום מכנה משותף עם החברה, אז תבדוק את עצמך. יכול להיות שמטרת החברה היא לא נכונה למטרה שלך. אם היא לא נכונה, אז אתה יכול לעשות איזה תיקון. אולי אתה צריך לבוא לחברה ולהגיד, "חבר'ה, נראה לי שאתם טועים". אתה צריך לעשות את החברה, "קנה לך חבר", אתה חייב לתת כוחות ולהעמיד אותם בצורה כזאת שהם ישפיעו עליך. אתה צריך לעורר את הדבר הזה בחברה בעצמך. יכול להיות שהם לא עושים דברים נכונים, וכל אחד מהם עושה את זה בשקט, לא בפרהסיה, וזה לא מעורר אותך, זה לא מספיק בשבילך כדי שתתפעל. או שאתה בכלל לא רוצה להתפעל מהדברים האלה וצריך להתפעל מדברים אחרים.

אם אני רוצה לרזות, אני הולך לחוג "שומרי משקל", או לעוד כל מיני חוגים כאלה. אני הולך לשם, יש שם הרצאות, שיחות וסרטים שמנפחים אותי בכל מיני סוגי מדיה, העיקר שתהיה לי הרגשת חשיבות במסר שלהם. אנחנו צריכים לעשות אותו הדבר. בכל חברה מחוץ למסגרת שלנו הדבר הזה ברור. תיכנס לכל מפעל ולכל עסק, מה עומד בראש העניין? להגיד לכל העולם שהמוצר שאנחנו מייצרים הוא הדבר הכי נחוץ, הכי חשוב, כך חושב כל מפעל.

אני מייצר למשל קרקרים, אז אני רוצה שכל העולם יאכל רק את הקרקר הזה, לא בשר, לא דגים, שום דבר, רק את הקרקר הזה וכולם יחשבו שהם לא צריכים יותר כלום. זה בעצם מה שעומד בראשו של מנהל המפעל. כך זה צריך להיות גם אצלנו. זה נקרא הפצה בחוץ וגם הפצה פנימית בקבוצה.

תלמיד: אם אני בחברה שהיא לא כל כך רוחנית, האם זה הופך מיד להיות למקיף?

אני נמצא במשך היום בכל מיני חברות, אז אני צריך לשים את עצמי תמיד כלפי החברות האלה במידת קליטה כזאת, שאני לא אפַגע במטרה העיקרית שלי, ואולי זה אפילו יעזור לי.

אם אני בא ל"מושב לצים" מה שנקרא, והם מדברים על שטויות, על כל מיני דברים, ואין לי ברירה, אני נמצא בסביבתם, אז אני יכול ללמוד עד כמה החברה השנייה שלי יותר חשובה, ועד כמה הדברים שהם נמצאים בהם שפלים. לא שאני עושה את זה בזלזול, אבל גם זה יכול לעזור לי "לצאת לשוק" מה שנקרא, ולראות עד כמה יש לי דבר חשוב במה שאני נמצא. כי את הכול אפשר לשקול כנגד משהו. אז זה שאני נמצא בעבודה ובבית ובכל מיני מקומות אחרים, יכול לעזור לי דווקא להעלות את החברה שאני נמצא בה, עד כמה הדברים הנשגבים חשובים לאנשים שנמצאים כאן. 

תלמיד: אני מדבר יותר על הסביבה שבאמת קרובה אליי, אנשים טובים אחד אחד.

איזה אנשים טובים אחד אחד?

תלמיד: אין להם כל כך ראייה רוחנית.

אם אני נמצא בין אנשים טובים, לא גנבים, לא רוצחים, שיש להם מידות אנושיות טובות, אז מה יש לי מהמידות האנושיות הטובות שלהם? הם פשוט צבועים, הם קיבלו חינוך יפה איך להסתיר את הדברים הלא יפים ולהבליט את הדברים "היפים" כאילו כלפי האחרים. זאת אומרת, כל אחד משחק טוב ויפה.

מה יש לי מזה, ללמוד אותם דברים על עצמי? זה להיות בשקר כפול. להיות בשקר ולחשוב שזו האמת וכך צריך להיות. אז בשביל מה לי חברה כזאת?

תלמיד: אלו אנשים שאתה מכיר שנים.

זה שאני מכיר אותם שנים מחייב אותי להקריב את החיים שלי בשבילם? אין לי דבר יותר חשוב מהחיים, ממה שאני משיג בתוכם. בזה שאני נמצא בקשר איתם אני כאילו משרת אותם, אני מחזיק אותם, אני צריך להעריך את המשחק הזה, בשביל מה? אם זה חשוב לך, בבקשה. אבל אם לא, אז לא. אתה צריך להחליט, החיים הם שלך לא שלי.

לכן כל השאלה "מה הטעם בחיינו?" צריכה להיות שאלה שכל הזמן מתעוררת באדם כלפי כל רגע, כל הבחנה שהוא תופס בחיים שלו. הוא שואל "מה הטעם בחיי?", זאת אומרת, איך אני מתייחס לזה, האם זה דבר מטרתי, האם זה החשוב או יש משהו יותר חשוב, וכך כל פעם הוא מתקדם. אתה רוצה לעצור באותה חברה? בבקשה, הבחירה החופשית נמצאת בך.

אני בא לכל מיני חברות בקנדה כשאני מבקר את המשפחה שלי. זה נראה כמו תיאטרון בובות, שמסובבים להם את הכפתור וככה הם הולכים, עושים איזו מסיבה או ערב יפה. אז מה, האם אני יכול להשתתף בזה? כשאין ברירה אני בא לערב אחד או שניים יושב ומדבר. אני לא מבין, אני צריך לשרת חברות כאלה? אני צריך להתכופף כלפי האידיאל שלהם?

תלמיד: אני לא מרגיש שאני מתכופף, ואני לא מרגיש שאני משרת.

אם אתה לא מרגיש שאתה לא מתכופף עם הדעת שלך כלפי הדעת שלהם, זה גרוע. 

לא נראה לך שהם ילדים קטנים?

תלמיד: נראה לי שהם לא מפותחים.

לא מפותחים. אם אתה רוצה להיות כמוהם, אז תישאר בחברתם. זה חוסר החלטה, אני לא מבין. "אבל אני רוצה להישאר בגן ילדים", על אדם כזה אנחנו אומרים שהוא לא מפותח. כל ילד אם הוא בריא, הוא רוצה להיות גדול. אתה זוכר שהיית ילד? רצית להיות גדול., ועכשיו אתה רוצה להיות קטן. כתוב, "מה לעשות עם ילדים שהזקינו", כך כתוב. 

תלמיד: הרי יש פה קו דק בין הקללה לבין הברכה, או שאתה פה, או שאתה פה.

לא שאתה או בקללה או בברכה. גם בקללה ובברכה, כשאנחנו עולים מעל המחסום, אנחנו נמצאים גם בקללה וגם בברכה, פעם בזה ופעם בזה.

אחרי שבירת הכלים יש לנו הזדמנות להיות בקללה, לקחת משם כלים דקבלה, לתקן אותם ולעבור לברכה. וכך כל פעם להעביר ממקום למקום, מרשות לרשות, מרשות הרבים לרשות היחיד. רשות היחיד זה בשבת, אלו החוקים של עירוב וכל מיני דברים. ברשות הרבים אפשר להשתמש ביום חול, שיורדים לכלים דקבלה הלא מתוקנים. רשות הרבים, זאת אומרת שנדמה לי שגם אני שולט ועושה משהו, אין ייחודיות של הבורא ברצונות האלה.

מה באמצע? מהו המנוף שעוזר לי לעבור מקו שמאל לימין, מקללה לברכה? המנוף הזה קיים, כמו שהוא אומר כאן, שזה הלא לשמה, שמלא לשמה באים לשמה.

תלמיד: בכל זאת מרגישים קצת ברצון.

בכל זאת בלא לשמה יש לך רצון לקבל משלך. אתה רוצה כביכול לעשות למען הבורא, כביכול על מנת להשפיע, וברור לך שאתה גם בכל זאת עושה את זה בעל מנת לקבל. 

תלמיד: אומרים פה שאני עובד בלי שכר. איך אני יכול לעבוד בלי שכר?

בלא לשמה אתה עובד עם השכר. בעל הסולם כותב בהקדמה לתלמוד עשר הספירות, שאם ברור לך שלא תקבל מזה שכר בכלים דקבלה שלך, אז אתה לא יכול לבצע את הפעולה הזאת, לכן זה נקרא לא לשמה.

אבל זה ברור לך בדיוק, אתה כבר מחליט ואתה כבר עומד בזה, שבאמת הייתי רוצה לעשות משהו על מנת להשפיע, כי זה חשוב מאוד, קיבלתי התרשמות כזאת מהחברה. את הבורא אני לא רואה. אם הייתי רואה את הבורא, אז כבר גמרנו, הייתי יכול לעשות על מנת להשפיע ממש. הראייה הזו הייתה נותנת לי כוח לעשות על מנת להשפיע. האור שבא, מתקן את הכלי וגמרנו, זה נקרא לראות את הבורא. אבל כשאני לא רואה, נמצא בחושך, אז אני יכול לקבל התרשמות כזאת רק מהסביבה.

לכן ככל שניפחתי את עצמי עם זה שזה חשוב, בכל זאת זה לא אור וזה לא תיקון הכלי על ידי האור, אלא זה תיקון כביכול על ידי שטיפת ראש. ואז שטיפת הראש עוזרת לי, רק מה? כביכול אני רוצה לעשות פעולה בעל מנת להשפיע, אבל אם לא יהיה לי משהו מזה תכל'ס, אז אני לא אוכל לעשות אותה.

הדברים האלה הם מאוד רופפים. אין כאן אור שבא ומתקן את הכלי, אלא האדם בעצמו עשה סיטואציה כזאת, שכאילו במקום מהבורא הוא קיבל כוח מהחברה, וכאילו הכוח הזה מהחברה מספיק לו כדי לעשות בעל מנת להשפיע. הכול כאילו. אבל בכאילו כזה אני בניתי את הסיטואציה הזו, אני ממש עשיתי אותה. אם אדם עושה את זה, אז הבורא בא ועושה לו את זה באמת, לא במשחק כמו שהאדם עשה.

לא לשמה זה משחק, הייתי רוצה שכך יהיה, זה כמו ילדים שבונים משהו. אבל כשאני כבר ניסיתי ועשיתי ככל יכולתי, כאילו שזו כבר רוחניות, אז בא הבורא ועושה לי את הרוחניות הזו באמת. 

תלמיד: יוצא שבכל זאת אני מקבל מזה משהו, הרצון לקבל הזה הוא גם עוזר לי קצת להשפיע, אם אני מבין את הכוונה שלך.

בלא לשמה, אתה לא יכול לעשות שום דבר בעל מנת להשפיע. אתה רוצה, אבל אתה לא מסוגל. אתה רוצה לא בגלל שהבורא נתן לך רצון כבר על ידי האור המחזיר למוטב, אתה עוד נמצא למטה מהמחסום, אלא על ידי השמועה, על ידי התפעלות מספרים וסופרים, הגעת למצב שהיית רוצה לעשות על מנת להשפיע. היית רוצה, לא עושה. תאר לעצמך קצת את המצב הזה, תמחיש אותו טיפה. 

תלמיד: אפילו שאני משתדל.

אתה משתדל מאוד, אבל אתה לא מסוגל. כי אתה סך הכול נמצא בטבע למטה מהמחסום, עדיין האור לא בא ותיקן אותך. אנחנו פונקציה של האור, אם הוא מגיע ומתקן, נמצאים בעל מנת להשפיע. אם הוא לא מגיע ולא מתקן, נמצאים בינתיים בטבע על מנת לקבל.

תלמיד: אז איך להרגיש שכר?

על האדם באמת רק לבנות הדמיה, את המשחק הזה, סיטואציה כזאת, ובמה שאפשר לקבל מקסימום חיזוק בעל מנת להשפיע. לקחת כוחות מהספרים, מהחברה, מכל מיני דברים, לזה שאני רוצה. יותר מזה אנחנו לא מסוגלים. כתוצאה מזה יבוא מלמעלה האור ויתקן את זה.

יש כאן הרבה דברים פנימיים, ממש עמוקים שאפשר להסביר. עד כמה האדם צריך להיכנס למצב כזה לעומק, איפה הוא נגמר. למה דווקא על ידי מעשה כאילו ילדותי כזה, שבונים סיטואציה לא אמיתית ממש, זה מספיק לנו כדי לתקן, והאם בכל זאת זה תיקון. אם תמורת זה בא האור ומתקן אותי, האם זה נקרא שאני תיקנתי.

תלמיד: כשאני קורא טקסטים אני מרגיש קצת כמו גנב, שאני ניהנה ממשהו ואין לי זכות ליהנות מזה. האם הדרגה שלי היא לא לשמה?

מה זה לא לשמה? לא לשמה זה רגע אחד שאתה מגיע אליו, ואחרי זה מגיע לך לשמה. לפני הרגע הזה זה גם לא נקרא לא לשמה. לא לשמה זה המצב הסופי, שעשית במאה אחוז מה שיכולת ויותר לא, ועל זה ממש באה התשובה.

כשמתקרבים למצב הזה, עובדים גם כדי להגיע ללא לשמה. בסך הכול זה בא אחרי הרבה שלבי עבודה. אבל אם אתה רוצה לדעת מה זה לא לשמה, אז זה מצב כזה חד, מוגדר, שבמאה אחוז אתה רוצה להשפיע לבורא, כביכול, לפי ההתרשמויות. אתה יודע שאתה לא מסוגל לזה, אתה יודע שבסופו של דבר בפנים, בתוך הלא לשמה הזה, נמצא רווח עצמי, כי בלי זה לא היית יכול לחשוב אפילו על כל העניין הזה. הייתי רוצה להפטר מהרווח הפרטי הזה ואני לא מסוגל, כי לא תהיה לי שום מחשבה אם לא יהיה לי משהו, ואז אני פשוט לא אמצא בזה. כי לא יכול להיות שאני אחשוב על משהו שלא יהיה לי בחזרה משהו. 

כשאתה מכיר את כל הסיטואציה הזאת ואתה רוצה לפרוץ דרכה הלאה, זה נקרא לא לשמה. זה מצב מאוד גבוה, זה המעמד הגבוה ביותר שאדם בעולם הזה יכול להגיע אליו. אחר כך הוא כבר נכנס לרוחניות, זה כבר לא העולם הזה, זה העולם הרוחני. 

תלמיד: מהי העבודה הנכונה מול חבר שנדמה או נראה שהוא מזלזל בך או באחרים? איך אתה מגדיל אותו ואת החברה?

כלפי החברה המורים שלנו כתבו הרבה דברים. המקובלים הקודמים גם כתבו. אני חושב שאין מקובל שלא כתב על החברה, אבל הם כתבו דברים קצרים, שצריכים לעשות כך וכך. או כי היה להם ברור, או כי היו כנראה כתבים שונים בחברה. וגם לא כתבו כל כך, היה יקר לכתוב, כי מאיפה היה נייר? זה היה דבר כזה שרק להשיג אותו, הרב'ה סיפר לי, איזו בעיה זו הייתה. לנו יש כאן בשפע. אבל בעניין הזה, אנחנו רואים שבאמת פה ושם כל אחד מהם היה נוגע בזה.

כשלוקחים את זה כבאמת דבר שבלעדיו אי אפשר להתקרב הלאה לרוחניות, אז יש בזה המון שאלות. אני לא יודע איך מתייחסים לזה ולזה, יש אלף ואחד אופנים, ואני לא חושב שאפשר לתת מרשם לכל מצב. אבל מסך כול מה שהם כתבו, מהכללים שלהם, צריך להיות לנו ברור איך אנחנו צריכים להתייחס לכל מיני תופעות.

אתה שואל על חבר שמזלזל. אם זה חבר שכל הזמן ממש היה איתי יחד ואני רואה פתאום שהיום הוא מזלזל, אז יכול להיות שהוא נמצא במשבר ואני צריך לעזור לו. ההיפך, אני צריך לקחת עוד כמה חברים ולטפל בו כמו באדם שנפל מקומה עשירית על הקרקע ועכשיו הוא ללא הכרה רוחנית, חולה ונמצא ממש ללא הכרה. אני צריך לעזור לו להמשיך במצב הזה עד שיחזור להכרה, עד שיהיה בריא.

אבל אם זה דבר קבוע אצלו, והוא מעדיף כל מיני חברות למיניהן שהן לגמרי לא ברוח שלנו, ובא לכאן עם כל מיני דעות שונות ורוצה להכניס לנו דברים שהם לא נמצאים בספרים הקדושים לנו, שהם בעיקר כתבי בעל הסולם ורב"ש, אז לא.

תלמיד: לא על זה אני מדבר. אני מדבר על כך שהוא לא מגדיל אותך, אלא מקטין אותך. יש איזשהו יחס של הדדיות בקבוצה ואדם הוא משקיע, ודיברנו על עבודה פנימית, שהוא רוצה להגדיל את החבר.

נגיד שכל הקבוצה נמצאת באיזשהו מצב שהיא לא נותנת לו שום התעוררות ושום התרוממות. אז בצורה כזאת כדאי לקחת כמה אנשים בקבוצה ולעבוד רק איתם, ואיתם יחד להראות דוגמה לכל האחרים, אבל בלי דיבורים, להראות דוגמה, אם הם רוצים לשמוע. גם להגיד להם שנמאס לנו להיות כך במושב לצים, והחלטנו שאנחנו קצת רוצים לצאת מהמצב הזה. אתם רוצים - תצטרפו, לא, אז לא. אבל כך אנחנו לא יכולים להמשיך.

כך אדם יכול לבד לעשות, וכך הוא יכול לקחת כמה חברים הקרובים לו לפי הרוח שאיתם יותר קל לו לעשות. לא צריך בשביל זה להתארגן בקבוצות זה יכול להיות חופשי שכל אחד יכול להצטרף, אבל צריכים באיזושהי צורה לחפש איך לשבור את המצב. וכאן אני חושב לא כדאי אפילו לתת עצות, אלא חפשו עצות, החיפוש הזה בעצמו העבודה הזו תביא ברכה. 

תלמיד: איך אני יכול לשמוע מהחברה את גדלות המטרה, אם הם לא מדברים על זה?

איך אני יכול לשמוע מהחברה על גדלות המטרה אם אני לא שומע, אם הם לא מדברים על זה? קודם כל צריכים לדבר על זה. וכל אחד חייב להגיד כמה מילים על זה. סתם פה ושם, אבל העיקר זה דוגמה. אתה צריך להשתדל שדרך המעשים שלך הם יראו שאתה עושה את זה בגלל שהמטרה חשובה לך, שזה המניע לך לעשות את הפעולות. 

נגיד יש לנו מפעל ואנחנו צריכים במפעל הזה לעשות כל מיני דברים. קח לדוגמה את מחלקת הווידאו, הם נתנו לי תכנית, לחודש הקרוב יש להם תכנית ואף מחלקה אחרת לא נתנה. אפילו המטבח לא נתן לי תכנית במה הם רוצים למלאות אותנו. ומחלקת הוידאו נתנה לי תכנית ברורה, שאת זה אנחנו עושים, וזה, וזה, ולמה אנחנו צריכים את התאריכים האלו, זה למוסקבה, וזה לאמריקה, וזה לליטא, ואנחנו צריכים להכין אנשים לזה ולתת ערכה לכל אחד שנוסע. 

רואים עד כמה שהאנשים מעורבים בהפצה הכללית וזה נותן לי חשיבות גדולה כלפי המחלקה הזאת. אני מבין שיש להם הכרת חשיבות המטרה, באמת משהו. אבל חוץ מזה שהם עושים דברים כאלה טובים, ואפילו עם תכנית וכו' הם צריכים להראות למה הם עושים את זה. הם עושים את זה בגלל שהאלוקות זה הדבר העליון שהם רוצים שיהיה אצלם. הם רוצים לרכוש את זה, הם רוצים לעלות, הם צריכים להראות לי את זה. אז בכל מעשה ומעשה שאדם עושה, הוא צריך להכניס את הכוונה הזאת שלו כלפי האנשים האחרים ואז זה יחזור אליו פי כמה.

תלמיד: אם סתם יושבים חברים ולא מדברים?

אז אנשים לא מדברים על זה ואתה לא רואה בזה שמה שהוא עושה זה חשוב לו. אז קודם כל אם רצית לראות את זה? כי אם רצית לראות את זה, אז אתה תראה. למשל בונים סוכה למעלה, אז תעלה למעלה ותחשוב, מה מחייב אותם לבנות סוכה? משהו מחייב, נכון? הבורא נתן להם רצון לרוחניות, קצת למשהו, והם נמצאים כאן ולכן הם באים ובונים סוכה. זאת אומרת הרצון הזה הוא לא שלהם, לא הם השיגו אותו, לא בהכרה מלאה שזה חשוב והם עושים את זה, אבל הבורא נתן להם. זאת אומרת יש להם משהו שהוא נתן וזה פועל בהם. כבר יש לך חשיבות לאדם ממה שיש בו.

אז זה תלוי בך אם אתה רואה את זה או לא רואה. אפילו סתם בן אדם בא לכאן, יושב וצוחק, לא חשוב מה. אבל הוא בא לכאן, כמו השכן שלך תסתכל עליו, אבל הוא בא לכאן זאת אומרת או שהוא בעצמו כבר מצא חומר דלק לבוא לכאן, או שהבורא נתן לו חומר דלק, אבל בסופו של דבר יש לו משהו רוחני בפנים שסוחב אותו מהבית, מהמיטה לכאן, זה כי יש בו חלק אלוה ממעל. אותו אתה מעריך, את החלק הזה, לא את גופו.

תלמיד: הבנתי את זה, אבל אני אומר משהו אחר, שאני רוצה התגברות, להסתכל איך שהם עושים משהו.

אי אפשר כל הזמן לדבר על זה. הבעיה שלך שאתה לא רוצה לעבוד על עצמך לראות את זה בעיניים שלך, אפילו בכל מיני מצבים ובאנשים שלא כל כך מראים את זה. אתה רוצה כל הזמן לשמוע וזה אחרי חמש דקות ימאס לך. אתה צריך להעלות את הרגישות שלך, להראות את הדברים האלה לאחרים, כי על הדברים האלה בכלל לא היה נהוג לדבר, אלא קצת פה ושם, אבל העיקר אנחנו צריכים לראות דוגמה. ובמאמרים כמו שהרב"ש כותב, לדבר על חשיבות הבורא, ונקווה שנעבור מקללה לברכה.

תלמיד: אם בן אדם סוף סוף מגיע למצב לקבל על מנת להשפיע, ובחיים שלו הוא צריך לעבוד לפרנסה ולהיות כמו כולם ברצון על מנת לקבל?

אתה שואל, אם כבר זכית להיות בפעולות לקבל על מנת להשפיע, זאת אומרת תיקנת את עצמך אפילו בכלים דקבלה שלך, אתה כבר עובד איתם בעל מנת להשפיע, ואתה עובד באיזה מקום, האם בעבודה שלך אתה עובד בלקבל על מנת לקבל? מה זה חשוב איזו פעולה אתה עושה?

מה זה נקרא להשפיע על מנת להשפיע, לקבל על מנת להשפיע, לקבל על מנת לקבל, להשפיע על מנת לקבל? אלה הכוונות. זה לא המעשה עצמו. אני יכול לקבל ממישהו ובזה אני אהיה משפיע. אני יכול לתת למישהו ובאמת אני בזה מקבל. מה זה חשוב איזו פעולה מכנית אני עושה?

התיקון הוא תיקון הכוונה, לא תיקון המעשה. המעשה עצמו פיזית בידיים לא משתנה, לכן כתוב "עולם כמנהגו נוהג". מה זה עולם כמנהגו נוהג? שהכול נראה אותו דבר, רק משתנה הכוונה, למה עושים דברים. מפני שהכוונה משתנה, אז שורה בעולם הזה האור העליון הממלא אותנו, ואז מגיע שפע, רוגע, נצחיות ושלמות לעולם. אבל הטבע עצמו לא, הכוס תישאר כוס, הספר יישאר ספר. רק הכוונות שבאדם ישתנו, וכתוצאה מזה תבוא אנרגיה חיובית לכל העולם, גם לדומם, לצומח ולחי. גם אחרי שיבוא המשיח.

זאת אומרת כולם בעולם הזה יתקנו את הכוונה שלהם בעל מנת להשפיע. גני הילדים ובתי הספר יעבדו והכול יהיה כמו עכשיו. אנחנו ודאי נצטרך פחות מערכות כמו בתי סוהר, בתי חולים, כל מיני דברים כאלה שעכשיו אנחנו כביכול חייבים אותם כדי לתקן את המעוות, את השמאל. אבל רק הכוונה של כל אחד ואחד תשתנה. אתה תצא לרחוב, ואותם אנשים, אוטובוסים, מוניות, מכוניות, הכול יהיה אותו דבר, הכוונה תשתנה. אתה תיכנס למכולת, לסופר, אתה תקנה, אתה תשלם, הכול יהיה אותו דבר. 

הכוונה תשנה את המציאות. בגלל הכוונה ישרה בכולם מצב פנימי אחר לגמרי. דרך המצב הגשמי, אנשים יחיו את הרוחניות עד הדרגה הגבוהה ביותר, והם לא ירגישו חיסרון בזה. דווקא הפוך. דרך החפצים והפעולות הכי רחוקות כביכול מכוונה, ירגישו את הקצה השני, הגבוה ביותר, וכל קומה תהיה קומה אחת. 

ואתה שואל אותי, האם כשהשתנתה בי הכוונה מעל מנת לקבל לעל מנת להשפיע, ואני בא לעבודה שלי בבוקר, איך אני מתייחס לבוס, איך אני מתייחס לעבודה? ודאי שאתה מתייחס אחרת, הכוונה שלך השתנתה. אבל הפעולות שאתה חייב לעשות בעבודה, אתה עושה אותן פעולות, אם אלה פעולות שמותר לעשות. יש פעולות שאסורות גם עכשיו, וגם אחר כך אסור לעשות אותן. אבל עכשיו אתה לא תעשה אותן או מפחד עונש, או משכר שאתה מפסיד בעולם הבא וכן הלאה. אז אתה תעשה אותן מתוך ההכרה שאני לא מסוגל לעשות את זה.

תלמיד: בן אדם מגיע למצב שהוא עושה דברים שלא מיד זוכים לתגובה. 

האם אתה מפחד שאם אתה תעשה פעולות יפות, החברה תצחק ממך?

תלמיד: גם מזה, אדם עלול להיות במצב של ...

אני לא יודע על מה בדיוק אתה מדבר. אני חייתי עם אדם שהיה מאוד גבוה מעל המחסום, ואני לא ראיתי לפי הפעולות שלו דברים מוזרים במיוחד. היו דברים שבאמת הייתי מתפלא. נגיד, רציתי להיכנס לחנות ולשאול כמה עולה משהו, וגם לחנות שנייה ולחנות שלישית, ולבחור איפה זול ואיפה יותר יקר. היו מקרים שהוא לא היה מרשה לי לעשות את זה. למה? זו גניבת דעת. אתה נכנס לחנות, אתה שואל, והוא חושב שאתה בא לקנות, ואתה רק בא לקבל ממנו אינפורמציה בלי לתת לו תמורה. היו מקרים כאלה שהוא לא נתן, והיו מקרים שכן, הוא היה מאוד מדייק בדברים האלו אם זה נהוג או לא נהוג. אבל חוץ מדברים כאלה שהם עדיין לא בשבילנו.

הייתה תקופה של מס על האוטו, לשנתיים אתה משקיע איזה סכום כסף גדול, מִלְווֵה כזה, אתה מלווה למדינה כסף לשנתיים. רציתי לקנות אוטו חדש, ואני זוכר שפתאום מחיר האוטו עלה ב-14,000 שקל יותר. אז אמרתי לו, תראה מה קורה, המדינה לוקחת עוד 14,000 שקל. חוץ מזה שחצי ממחיר האוטו זה גם המיסים שלהם. אז הוא אמר, אז מה? אז המדינה לוקחת. הייתה לו גישה מוזרה לפעמים לאיך שהיה מתייחס לדברים. 

אבל אלה דברים שבדרך כלל אדם מבחוץ לא רואה ולא מרגיש, והכוונות שאני נכנס לחנות לשאול ככה או ככה, או שאני משלם וקונה את האוטו או לא קונה, אלה דברים פנימיים. מבחוץ אתה לא היית רואה שום דבר. ולא היה ממה לצחוק או ממה לשמוח או לבכות מהמעשים שלו, הוא היה זקן רגיל ממש.

אני לא מבין איפה רואים בעבודה שלך או במקום שבו אתה נמצא שאתה בעל מנת לקבל או בעל מנת להשפיע. כל העבודה הזאת היא עבודה פנימית, הכי פנימית שיש באדם. ואני לא חושב שבמקום שאתה נמצא אתה פותח את עצמך, ממש מוציא החוצה את כל מה שיש. גם לא ירשו לך את זה לעשות אם תרצה, לאף אחד זה לא אכפת. בקיצור זו לא בעיה.

(סוף השיעור)