שיעור בוקר 06.07.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 17.05.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/Dnhy3GCM?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה",

שיעור 7

תלמיד: למדנו שאחרי המחזור של העולם הגשמי יש עולמות, עשייה, יצירה, בריאה, אצילות, ואדם קדמון. למה לומדים מלמעלה למטה ולא מלמטה למעלה?

אנחנו לומדים התפתחות מלמעלה למטה, ואחר כך אנחנו לומדים התפתחות מלמטה למעלה, זה סדר ההשתלשלות מהבורא לנברא של המציאות, וזה באמת כך נעשה, מהשלם לבלתי שלם, עד שיורדים לעולם הזה. אחר כך אנחנו לומדים איך אנחנו מהעולם הזה צריכים לאט לאט לעלות לאותו מצב, לאותו שורש מאיפה שירדנו. שני הכיוונים האלו, הראשון אנחנו עוברים בלימודים עכשיו מלמעלה למטה, והשני אנחנו עוברים כבר בגופנו, בנשמתנו.

תלמיד: איך אני יודע שהקבלה זו הדרך הנכונה, ואם כן, שפה זה המקום?

יפה מאוד. אתה שואל עליי, אין לי תשובה. האדם צריך ללמוד במקום שהלב שלו מרגיש שזו האמת. יש הרבה אנשים שמוצאים את עצמם בכל מיני חוגים, שיטות, כתות וחכמות, אני לא פוסל שום דבר. אם שואלים אותי, אז אני אומר לאדם, "תבדוק עד הסוף. אל תהיה איכשהו בהסכמה, אל תמרח שם בפנים כלום. באמת תהיה אמיתי עם עצמך, חד עד הסוף, האם באמת מה שמדובר כאן מדובר באחדות, בחדות, שאתה מסכים ומקבל את זה. ואל תהיה במקום שאתה סולח לו, ואיכשהו זה בסדר כנראה".

יש מקומות שאדם שעדיין לא הגיעה נשמתו לבשלות, טוב לו להיות במקום אחר, לא כאן. כאן מדברים יותר מדי בצורה ישירה, יותר מדי בגסות, יותר מדי בהחלטיות. הוא רוצה לשמוע קצת פרשת השבוע, דברים מתוקים מהתורה, סיפורים, הוא עדיין נמצא כמו ילד בהתפתחות בדרך. יש כאלה שקצת יותר קרובים לעניין והם מגיעים לכאן לכמה חודשים, או אפילו לשנה שנתיים, אחר כך עוזבים, ואחר כך שוב יכולים לחזור. אדם תמיד בא למלאות את הנשמה שלו לפי כמה היא התפתחה ודורשת אלוהות, נצחיות. לפי השאלה "בשביל מה אני חי?", עד כמה השאלה הזאת זועמת בו, לפי זה הוא לומד. עם השאלה הזאת, עד כמה באמת היא עומדת בך, תהיה אמיתי, ואז לפי זה תבחר מקום.

אין תשובה אחרת. למה? מה אני עכשיו יכול להגיד לך, שאצלי זה מקום אמיתי? לפי מה תבדוק ותאמין? אסור להאמין לאף אחד. אם תבדוק, אז איזה כלים יש לך לבדוק? האם אתה כבר רואה למה תגיע בשיטה שלי אחרי שנה, או בשיטה אחרת אחרי שנה? אתה לא יכול להשוות. אז איזה כלי יש לך בכלל? לשאול כן, אבל עם איזה כלי אתה יכול להשוות שיטות? רק לפי הרגשת הלב במצב העכשווי, "זה יותר עונה לי או לא".

ואני אגיד לך, לא נורא אם תלך לאיזה מקום ותבדוק שם ובעוד כמה מקומות. אני שאלתי את הרב שלי והוא ענה לי בצורה כזאת, "לך תבדוק". באמת הלכתי לכמה מקומות, אחר כך חזרתי אליו וסיפרתי לו הכול, איך שראיתי, רציתי לשמוע ביקורת ממנו למה חשבתי כך. הוא עזר לי לפרק כל מצב וכל הרגשה, וכך למדתי באמת. השורה התחתונה היא באמת כך, רק לפי הרגשת הלב, איך שאתה מרגיש, אין תשובה אחרת.

תלמיד: האם לאותו מצב של גמר תיקון אפשר להגיע בגלגול הזה ועוד בגוף הזה?

בעל הסולם כותב כך, "חכמה זו היא, לא פחות ולא יותר, רק סדר של שורשים, המשתלשלים על דרך קודם ונמשך, בחוקים קבועים ומוחלטים, המתחברים וקולעים למטרה אחת מאוד נעלה". איזו מטרה יש לחכמה? גילוי אלוהותו לנבראיו בעולם הזה. אתה חייב על ידי החכמה הזאת לגלות את האלוהות כאן, בזמן שאתה נמצא בשילוב הזה, בגוף ובנפש יחד. מה שקורה בנפש בלי גוף, נדבר קצת על זה, אומנם על זה לא מדובר באף מקום.

תכל'ס, כל אחד ואחד חייב במשך כמה שנים להגיע למצב שהוא חי בשני עולמות, ובשבילו לא קיים בכלל מעבר בין חיים ומוות. הוא מזדהה עם הנשמה שלו כך, שהוא בכלל לא מרגיש שהוא פושט את הגוף הזה ומקבל גוף אחר, אלא הגלגולים האלה בשבילו הם פשוט שלבים של התפתחות.

תלמיד: עד כמה הגוף משפיע על הנשמה ועל כל הגלגולים?

הגוף משפיע על הנשמה בזה שהוא מפריע להתפתחות שלה, כביכול מפריע. דרך הגוף מגיעים אלינו כל מיני בלבולים, כל מיני תאוות, חולשות, וכאן יש אפשרות על ידי הגוף להגביר את כוח ההשתוקקות למעלה, את כוח הרצון, את כוח המסך. הוא כותב בספר "פרי חכם", יש שם מכתב, והוא כותב כך, "סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש".

הנשמה הייתה בתוך אחדות אחת עם כל הנשמות, הנשמה של כל אחד ואחד, והכללות של הנשמות נקראת אדם הראשון או אדם. הכלי הזה מתחלק לאלפי חלקים, החלקים האלה מתלבשים בגופים הפיזיולוגיים, וגם יורדים מהדרגה של האלוהות לרצות כל מיני דברים שפלים, כל מיני תענוגים, ומגיעות לגוף כל מיני הפרעות.

אדם שמזדהה עם הנשמה הוא מתגבר על כל ההפרעות האלה, ההפרעות האלה כביכול לא יפריעו לו להידבק באלוהות, להתקדם לאלוהות, להשיג את האלוהות, כי ההפרעות האלה בנויות בצורה כזאת שאדם שמתגבר עליהן הוא מגלה יותר אלוהות. ואז, כשאתה חוזר לאותה נקודה מאיפה שירדה הנשמה, ההתנגדות של הגוף שעזרה לך בצורה שלילית בזה שהפריעה לך, עוזרת לך בזה שאתה מגיע לאותו מקום ומקבל פי תר"ך פעמים, פי 620 פעמים יותר אורות, יותר מצבים, יותר התגלות מאשר ללא הפרעת הגוף. ירידה לעולם הזה ועליה בחזרה זה כדי להביא את הנשמה להתפתחות האינסופית בעצם. פי 620 זה נקרא אינסוף, כך זה יוצא לפי מבנה הנשמה.

למה פי 620? כי נשמה שהיא עולה בחזרה היא עוברת 620 מדרגות שנקראות מצוות. בכל מדרגה אתה מתגבר על הפרעה, רוכש עליה מסך ומקבל אור. כשאתה רוכש מסך, זה נקרא שעשית מצווה. כשאתה מקבל אור, זה נקרא שאתה מקיים תורה, מקבל תורה. אור נקרא תורה, פעולה נקראת מצווה. וכך 620 פעמים, שהן תרי"ג מצוות תורה ושבע מצוות דרבנן. רבנן זה כבר גדלות יתר על 613. רב נקרא גדול, זה לא שייך לרבנן, אלו פירושים לגמרי שונים, אל תהיו בכלל קשורים למה ששמעתם פעם.

תלמיד: אני מניח שכל מה שאנחנו לומדים כאן זה דרך התורה.

אני לא יודע מה זה דרך התורה.

תלמיד: התורה שקיבלנו בהר סיני.

אתה מאמין בזה?

תלמיד: אני מאמין שמה שאנחנו לומדים כאן זה לפחות חלק מזה.

ועד כמה אתה מוכן להאמין אם זה חלק או לא חלק?

תלמיד: אני מאמין שזה חלק. השאלה היא איך הרבנים הכי גדולים כביכול מתנגדים לכל השיטה הזו?

אז תשאל בצורה ישירה ואני אגיד לך למה. מה שבעצם קיבלנו מלמעלה, הועבר על ידי מקובלים, אברהם, יצחק, יעקב, משה, מי שמדבר עם האלוהות, ומי שכותב על התגלות האלוהות, זה מקובל. זה לא סתם מישהו חכם שקרא כמה ספרים. מי שנמצא בדרגה האלוהית, שמרגיש את העולם הבא, שמרגיש את הכוח העליון, זה נקרא שהוא מקבל ממנו. ואת מה שהוא מרגיש הוא כותב, אלא שכותב בכמה שפות. יש שכותבים בשפת הגמרא, וכאילו נראה לנו שאלה חוקים שבעולם הזה, אבל רק נראה לנו, כי בעצם אלה חוקים רוחניים. בגלל זה בגמרא יש כל כך הרבה דברים שבכלל לא רציונליים. או שזה כתוב כמו ספר היסטוריה, כמו התורה, סיפורים על ההיסטוריה שלנו. או שזה כתוב כהגדה, שזה בכלל לא מובן, עם דברים שהם ציורים כאלה פנטסטיים, או שזה כתוב בשפת הנביאים, שגם הם כותבים כך, בשפה שהיא בין שפת ההגדה לשפת התורה.

יש ארבע שפות. למה ארבע? בגלל שגם הכלי הכללי מחולק לארבעה חלקים, בגלל שצריך שיהיו גם ארבע גלויות וארבע גאולות וכן הלאה. זה הכול תלוי ממבנה הכלי שביסודו הוא יהו"ה, ארבעה חלקים. אז ודאי שיש לנו את כל התורה מהמקובלים. המקובלים כתבו את זה, ובעצם כל התורה כתובה לימות המשיח, לזמן שבאמת אנחנו נצטרך כבר להתחיל להכיר את האלוהות ולא לחיות בעולם הזה סתם כבהמות.

הזמן שאנחנו חיים בעולם הזה ללא הכרת האלוהות מוגדר עד סוף 6,000 שנה. ובסוף 6,000 שנה כל העם, ולא רק אנחנו אלא אחר כך יתר העמים. אנחנו עם סגולה מזה שאנחנו מתחילים ראשונים, ואחר כך הם אחרינו, מגיעים למצב שמגלים את העולם העליון, מתחילים להיות 'בעלי בתים' על שני העולמות. ובאמת גדולים ובוגרים בהתאם לכמה שאנחנו דומים לבורא, לוקחים ממנו את כל ההנהגה וההשגחה על כל המציאות.

כך במשך 6,000 שנה. כמו שספר הזוהר נכתב ונגנז, ככה גם כל ספרי המקובלים שנכתבו נמסרו רק אחד לשני מדור לדור ככה בשקט, ואסור היה ללמוד קבלה, באמת היה אסור, המקובלים בעצמם הכתיבו את כל הדברים האלה, ועד תחילת המאה שלנו כל רב גדול היה מקובל. כל רב. ככה לפחות הרב'ה אמר לי, וכך אני מבין גם היום. עד זמן הרב אשל"ג הקדוש, כל הספרים באמת כתובים ברוח הקודש. מה זאת אומרת ברוח הקודש? בהשגה רוחנית. לא סתם מוציא מעצמו איזה מין חוכמות, אלא הוא כותב מכך שמשיג את העולם העליון.

אז זה שלא התעסקו בקבלה זה מפני ציווי המקובלים, כי הנשמות לא היו מפותחות עד כדי כך, והיו חייבים לעבור את כל ההתפתחות, כדי להגיע למצב שכבר ייצאו מהגלות האחרונה. יש ארבע גלויות, וכשיוצאים באופן פיזי מהגלות האחרונה, חייבים לצאת גם מהגלות האחרונה הנפשית, רוחנית, ואז צריכים את הקבלה.

וזה בדיוק נופל על זמנינו, כאן עכשיו, הגלגול שלנו עכשיו. את הגלגולים הקודמים אנחנו לא כל כך אנחנו לא יודעים, לא זוכרים, לא מבינים. הגלגול שלנו נופל בדיוק על הזמן שיצאנו מגלות האחרונה, ואם אנחנו לא ניכנס עכשיו לגאולה שהיא גם רוחנית, אחרי שנתנו לנו את ארץ ישראל, לא נגיע לארץ ישראל הרוחנית כמו שהגענו לארץ ישראל הגשמית, ואז אנחנו באמת נהיה בצרות. זאת אומרת שאז, הכוח החיצוני, המציאות החיצונית תחייב אותנו ממש בכוח, בדם, לעשות את זה ולא יהיה לנו מנוס. וזה יהיה על ידי הערבים, על ידי כל מיני בעיות וצרות שאני לא רוצה להיכנס אליהן, לא לעורר אותם.

לכן, בכל השנים הקודמות, כל הדורות לפני אלפי שנים לא למדו קבלה, וזה באמת היה נכון כך, ובדורנו כן צריכים ללמוד קבלה, וכמו שאז המקובלים אמרו שלא צריכים, בדורות אחרונים הם צעקו שכן צריכים ללמוד. ואפשר לקרוא בספר פרק מיוחד שמדבר על מקובלים עד זמנינו, מן האר"י ורבי שמעון שכתב מתי הזוהר צריך להתגלות ומתי צריכים להתחיל ללמוד בו, וכל המקובלים לאורך הדורות מרבי שמעון ועד זמנינו, כותבים דווקא על זמננו. גם המקובלים האחרונים שחיו במאתיים השנים האחרונות כבר כותבים שצריכים להתחיל בפועל ללמוד את זה.

וכאן קרה הפרדוקס המיוחד, שבגלל שהעולם החרדי מקבל חינוך שמשלים אותו, נותן לו הרגשת השלמות, שהוא כביכול מבצע את כל מה שצריך, אז הוא לא רוצה בעצם להתחיל לעבוד בקבלה. את זה כותב בעל הסולם בסוף ה"הקדמה לספר הזוהר", אתם יכולים לקרוא על זה, גם פה זה מודגש דווקא בספר. וכדי להזמין בכל זאת כמות מספקת של אנשים שתוכל לדלג על חינוך, כי מחינוך אי אפשר לצאת, אלא שבן אדם יוכל לעקוף את החינוך ולהגיע לחכמת הקבלה, הוא חייב להיות לא דתי.

ובגלל זה לפני כמה מאות שנים התחילה תקופת ההשכלה, שהמון אנשים יצאו מהמסגרת הדתית, ועכשיו הם מגיעים לקבלה. והם אלה שבאמת צריכים להתחיל את התיקון. ונקווה שאחריהם יבואו גם אנשים דתיים ואחריהם כל העולם, זה הסדר. אני מדבר על עובדות ומה שקורה על פני השטח, אני לא מסתיר כאן שום דבר, אין גם מה להסתיר, בזה תלויים החיים שלנו, זה לא משחק.

תלמיד: על איזה תקופות מדובר על גאולה?

הגאולה הפיזית התחילה בפועל בתחילת המאה הקודמת עם העליות הראשונות, בשנים 1903 -1904 או קצת לפני זה. הגאולה הרוחנית, כולם כותבים שהיא מתחילה מ-1995, תשנ"ה.

זאת אומרת, 1995 זה הזמן שבפועל בהמונים חייבים להתחיל להתעסק בקבלה. אנחנו כמה שנים אחרי זה. זאת אומרת, הזמן שלנו כבר נמצא בתוך הזמן שהכרחי להתעסק בקבלה. כך קיבלתי גם מהרב שלי ואני ממשיך את זה.

תלמיד: העולמות שאנחנו לומדים עכשיו, נקודות דס"ג, צמצום ב', זה חלק מעולם ס"ג. בהתחלה למדנו שיש מאה עשרים וחמישה שלבים, שהם מחולקים לחמישה עולמות, ובתוך עולם אדם קדמון יש חמישה פרצופים שהם גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן.

בתוך כל המציאות, מהבורא עד העולם הזה, למדנו שיש חמישה עולמות. חמישה עולמות האלה הם מאה עשרים וחמש מדרגות. העולם הראשון הוא אדם קדמון, אחרי זה, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה. אנחנו לומדים מה נמצא בתוכם, איך פועלים העולמות האלה, איך הבורא ברא בירידה ממעלה למטה את כל המציאות, את העולם האחרון שלנו, ואת הנשמה בתוך העולם הזה שירדה מלמעלה, ואיך הנשמה דרך כל המדרגות האלו, דרך מאה עשרים וחמש המדרגות האלו, עולה בחזרה למעלה, ממטה למעלה. אז כל מה שאנחנו לומדים, אנחנו לומדים בתוך החמישה עולמות האלה, בתוך מאה עשרים וחמש מדרגות.

תלמיד: מה שיש על הלוח זה בעצם שלבים.

על השלבים האלו אנחנו לומדים, הם על הלוח. אלו השלבים, כל מה שיש בפנים.

תלמיד: העולמות האלה נמצאים בין ס"ג ל-מ"ה בעצם?

לא. אנחנו יכולים לרשום שיש לנו בורא, אחר כך ארבע בחינות דאור ישר, אחר כך יש מלכות דאין סוף, צמצום א'. זאת אומרת, מלכות מצומצמת. אחר כך עולם אדם קדמון, אצילות, בריאה, יצירה, עשיה, מחסום והעולם הזה.

אנחנו צריכים מהעולם הזה להגיע קודם כל למחסום. דיברנו בתחילת השיעור על כמות ואיכות היגיעה. בעולם הזה חייבים לתת כמות ואיכות של יגיעה מספקת כדי לעבור את המחסום. כשעוברים את המחסום מקבלים מסך ועל ידי מסך עולים במאה עשרים וחמש מדרגות, עשרים וחמש בכל עולם. עד שמדלגים על צמצום א' ונכנסים למלכות דאין סוף. המצב הזה שעולים ממטה למעלה נקרא "גמר התיקון".

אנחנו לומדים בחכמת הקבלה קודם כל התפשטות ממעלה למטה. זה נקרא "סדר התפשטות העולמות והפרצופים" מלמעלה למטה, ואחר כך אנחנו לומדים את סדר עליית הנשמה ממטה למעלה. גם את זה וגם את זה. עיקר הלימוד שלנו הוא בעולם האצילות, מפני שכאן כל מערכת ההנהגה והתיקון, ההשפעה וההשגחה, הכול כאן בעולם האצילות. כי עולם א"ק זה כתר, ואצילות זה חכמה, ובריאה זה בינה, ויצירה זה זעיר אנפין, ועשיה זה מלכות. אז כתר זה כאילו התוכנית, אבל חכמה זה הביצוע, ולכן עולם האצילות הוא העולם למעשה הכי חשוב.

תלמיד: איפה קוצו של י'?

קוצו של י' זה כתר.

אנחנו לומדים במיוחד על עולם האצילות. נגיד ב"תלמוד עשר הספירות" יש אלפיים דפים, ויותר מאלף מאתיים, אלף שלוש מאות דפים הם על עולם האצילות. כי זה בעצם מה שאנחנו צריכים לדעת, מי בעל הבית שלנו, מי מפעיל אותי, איך מפעיל אותי, איך אני יכול לגרום בו כל מיני שינויים, על ידי איזה פעולות וכן הלאה.

תלמיד: אנחנו התחלנו מד' בחינות דאור ישר שהן גם עברו לפרצופים, שבכל אחד מהם היה לנו כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, ובזעיר אנפין אמרנו שזה 0.6.

כשאנחנו מגיעים לפרצופים האלה, אנחנו מתייחסים לספירות האלה כספירה שלימה ולא כעשירית ספירה.

אתה כבר מתחיל לשחק עם דברים קטנים. אני אגיד לך תשובה קצרה, יכול להיות שהיא תספק אותך. בזעיר אנפין גם יש עשרה חלקים, אלא הם קטנים, כל אחד ואחד בתוכו, לעומת יתר הפרצופים. מפני שהוא לא מחליט שום דבר, הראש שלו נמצא בז"ת דבינה, בבינה.

כמו שאנחנו לומדים בד' בחינות דאור ישר. בינה חושבת שהיא רוצה חוץ מלהשפיע לבורא, חוץ מאור חסדים, גם לקבל, שיהיה לה אור חכמה. כשהיא מתחילה לחשוב על זה, היא מולידה את הפעולה הזאת, שזה נקרא "זעיר אנפין". זאת אומרת, איפה הראש של הפעולה הזאת שנקרא "זעיר אנפין"? בתוך בינה.

איפה הביצוע? הביצוע נקרא "זעיר אנפין". זה כדי להדגיש שסך הכול הפרצוף הזה הוא לא פרצוף בפני עצמו, שלם, אלא יש בו עשר ספירות, אבל חושבים עליו למעלה. בגלל זה הוא נקרא "בן" כלפי בינה, שהיא כמו אימא חושבת עליו ונותנת לו הכול, והוא רק מקבל, גם אור חסדים וגם אור חכמה.

אנחנו נלמד על זה. תתאר לעצמך, אלף מאתיים דפים על עולם האצילות, מתוכם, תאמין לי, אותם אלף מאתיים דפים הם על פרצוף זעיר אנפין בעצמו. הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא", מפני שהוא פועל עלינו, פרצוף זעיר אנפין דאצילות פועל עלינו. אז הוא נקרא "הקדוש ברוך הוא", ומלכות דעולם האצילות נקראת "שכינה".

תלמיד: ציינת שדווקא אנשים לא דתיים נמשכים ללמוד חכמת הקבלה.

כן.

תלמיד: האם אדם שלא מקיים את המצוות, גם בתורה בעל פה וגם בכתב, יכול להתפתח רק מהלימוד, ללא קיום מצוות?

אם תפתח את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", הספר הרציני ביותר בקבלה, והקשה מאוד, זה ספר של מדע יבש, אתה תראה שהוא מתחיל את ה"הקדמה לתלמוד עשר הספירות", עם השאלה, מי צריך ללמוד את הספר שלי. זה ספר של שישה כרכים גדולים כאלה. אז הוא כותב, צריך ללמוד אותם מי ששואל, מה הטעם בחיי? בשביל מה אני חי? זה מדע כל כך יבש וכבד, ומי צריך ללמוד? מי שממש בוער לו, בשביל מה אני חי.

השאלה בשביל מה אני חי יכולה לבעור גם אצל אדם דתי כמו אצל חילוני, אבל אדם דתי מטעם החינוך שקיבל, הוא מכבה את השאלות האלו, הוא מדכא אותן, יש לו עם מה להשלים. אומנם רע לי, אבל אני מקיים מצוות, אני עושה כל מיני פעולות, ועל זה יש לי תשלום נאה בעולם הזה, בעולם הבא, הבורא טוב ומיטיב, הוא איכשהו מחליק את כל העניין.

מה שאין כן, אדם חילוני שאין לו את התשובות האלה שקיבל מהחינוך, ואין לו הרגשה שאני יותר מכולם, אז הוא בעצם נמצא בחוסר אונים ומגיע לקבלה בגלל זה. ולכן אני אמרתי שהיציאה מהחינוך הדתי בתקופת ההשכלה הייתה בעצם כדי שעכשיו יגיעו אנשים לקבלה. ובאמת מי שקיבל חינוך דתי, קשה לו, פשוט החינוך של הדת, של כל דת, להבדיל בין הדת שלנו ויתר הדתות, החינוך של כל דת הוא בא כדי להשלים לאדם, לתת לו איזו מין תרופה לפצע. אבל הפצע בא כדי לגרות אותו להשגות עליונות, והתרופה באה כדי לברוח ולהשכיח את הכאבים, שישכח מהבעיה.

אדם שמתחיל ללמוד קבלה, מתחיל לאט לאט לראות שקיום המצוות הוא תוצאה מפעולות רוחניות. כי מצוות זה דבר רוחני, בעולם שלנו אין דבר כזה. מה זה בעולם הזה? כתוב "לא אכפת לקדוש ברוך הוא מי ששוחט בהמה מהצוואר או מהעורף". את הבהמה שוחטים בעורף, אז כתוב, לא אכפת לבורא איך אתה שוחט את הבהמה, אלא נתנו מצוות כדי לצרף את האדם, לעשות אותו יותר זך רוחנית.

כי עניין המצוות זה פעולות רוחניות. מדובר כמו שאנחנו לומדים על פעולות עם רצון על ידי המסך. כמו שאנחנו לומדים בכל פרצוף ופרצוף יש רצון, יש מסך, לפי מידת המסך מפעילים את הרצון בשימוש שלו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא "מצווה". אנחנו לומדים שהמערכת הזאת בנויה מתר"ך פעולות, 620 פעולות בסך הכול, שהן נקראות מצוות, וברוחניות, זו מערכת רוחנית, אדם חייב לתקן אותן.

במילים אחרות אפשר להגיד כך, הנשמה שלנו מתחלקת ל-620 משבצות, חלקים, רצונות. כשאתה לוקח רצון ומתקן אותו, נקרא שאתה עושה מצווה. כשאתה ממלא אותו עם האורות, נקרא שאתה מקבל תורה. כך שאם תיקח את כל הנשמה שלך, אז את כל 620 המצוות עשית, ואת כל התורה קיבלת, את כל האור מתוך הפעולות האלה, וזה לא שייך לפעולות גשמיות שבעולם הזה.

אלא מפני שאנחנו נמצאים בינתיים בעולם הזה גם בגוף וגם בנשמה, אז מי שמתחיל להשיג את הרוחניות, או אפילו לא משיג רוחניות, יש לו איזה דחף, יש לו מין התעוררות פנימית מתוכו במשהו לקיים פעולות חיצוניות גם כן. אומנם כביכול אין קשר ואין והשפעה מהעולם הזה על הרוחניות, ובזה שאתה, כמו שכתוב, שוחט בהמה כך או כך, אתה לא עושה כלום, אבל בגלל שבלב שלך אתה רוצה להתאים את עצמך לשורש רוחני, בגלל זה אתה מקיים את זה, וזה מצרף אותך, עושה אותך יותר זך, מפני שאפילו בצורה גשמית אתה רוצה להידמות לרוחניות.

לבהמה הזאת אתה לא עושה כלום, ולעצמך, לבהמה שלך, כשאתה מכניס איזו חתיכת בשר כשרה או לא כשרה, אתה גם לא עושה כלום. אלא הלב שלך משתתף בפעולה הזאת, וכאן כל העניין של קיום מצוות. זה עניין דק מאוד, אי אפשר בבת אחת, צריכים עוד פעם ועוד פעם לשמוע עד שזה מטפטף ומרגישים את הנקודה הדקה הזו. היא לא פשוטה.

תלמיד: כשהרב אשלג מדבר על תורה ומצוות למה הוא מתכוון?

כל המקובלים שמדברים על תורה ומצוות מתכוונים, לפי ההגדרה בקבלה, שתורה ומצוות זה נקרא פעולות רוחניות שעושה הנשמה עם המסך. אי אפשר לקיים תורה ומצוות אלא מעבר למחסום, כמו שכתוב שאי אפשר לקיים תורה ומצוות אלא בארץ ישראל. כך כתוב, שבחוץ לארץ אדם נמצא ברצון לקבל אז אין לו מה לקבל, עם מה לקיים את המצוות.

תלמיד: מתי נתחיל ללמוד על איזו פעולה רוחנית, שאני אעשה וזה יתגלה?

מתי תתחיל ללמוד על פעולה רוחנית שאתה תעשה וזה יתגלה? בבקשה, נטילת ידיים. אתה צריך לקבל מלמעלה כוח שנקרא אור, שהוא ישטוף את הידיים שלך, ידיים נקראות כלי קבלה, בהן אתה רוצה לתפוס את כל העולם, אז אתה צריך לקבל מלמעלה כוח שנקרא מים, זה כוח של בינה, צריכים ללמוד בזוהר מה זה מים, מ' י' מ', מה הכוח הזה מסמל, במה הוא פועל על הרצון לקבל שלך, על האגו שלך, שהוא ישפך על הרצון לקבל שלך, וייתן לרצון לקבל תכונה כך שתרצה במקום לקבל, לתת. זה נקרא "נטילת ידיים".

זה מה שאנחנו לומדים. אם תרצה לעשות פעולה כזאת אז תגיע לזה.