heb_o_rav_2012-10-07_program_sadna_gadlut-bore-ve-shiflut-atzmo
בסדנה הוקלדו דברי רב וההנחיות שהוא נתן.
דברי המשתתפים בסדנה הוקלדו רק אם התייחס אליהם באופן נקודתי.
ליל הושענא רבה תשע"ג
סדנה
גדלות בורא ושפלות עצמו
סדנה 07.10.12- אחרי עריכה
יש לנו היום זמן מיוחד, סדנה מיוחדת, ליל הושענא רבא, לילה מיוחד שבו במצב שנקרא "ליל הושענא רבא" יש דינים מיוחדים, ולכן ערים כל הלילה, לומדים תורה ובצורה כזאת, כשמתעסקים בתורה. זאת אומרת, ממשיכים את המאור המחזיר למוטב דווקא בלילה, כך עושים המתקת הדינים ומכינים את עצמנו לשמחת תורה.
לכן נעשה סדנה מיוחדת, הייתי אומר הראשונה מסוג הסדנאות או הישיבות שלנו, שנצטרך עוד לעשות כדי לברר בצורה כזאת, המועילה ביותר לטפל בבעיות שלנו. בעצם לא בעיות, אלא זו שמחה גדולה לטפל בהתקדמות שלנו בבירור הלכה למעשה, הלכה ממש, מעשית.
אז לשם כך דיברנו עכשיו על עקרונות שאנחנו צריכים להתחשב בכולם. כל אחד ואחד צריך להשתדל לשמוע מה שאומר חברו, להתחבר אליו, להרגיש את עצמו פחות מהחבר כדי להתקשר אליו. גם להרגיש את עצמו שהוא יכול להשפיע לכולם, בזה הוא מרגיש את עצמו יותר בהשפעה לאחרים. גם להשתדל לא לתפוס הרבה זמן בדיונים, לא יותר מדקה, אבל אם יישאר זמן, אז נחזור לסיבוב של רשות לדבר. לא לדבר בפסוקים, אלא מה שהלב אומר לו. לא בעיה אם אדם לא מסוגל להגיד שום דבר, אלא הוא שומע, נכלל עם אחרים, אבל בינתיים אין לו דעה, אין מה להוסיף, הוא יכול להגיד שבינתיים הוא לא מוסיף לדיון.
חשוב לנו, אחרי הסדנאות שאנחנו רוצים להעביר היום ומחר, לבנות מערכת מעשית שתשפיע עלינו, וכמו שאומרים המורים הקדושים שלנו, בעל הסולם ורב"ש, שעל ידי זה נוכל להתקדם ולהיכנס גם לעבודה הרוחנית בפועל, העבודה הרוחנית המעשית.
לכן עלינו להתרכז בכל מה שאפשר שיהיה יותר קרוב למעשה. איך אנחנו בונים מערכות מעשיות על ידי חלק מהחברים, על ידי כל החברים, ולהשתמש במכשירי הקשר למיניהם העומדים לרשותנו. שעות היום, שעות הבוקר, הלילה, הערב, הצהריים, אבל שוב לא על מנת לנצל את הזמן של החברים ולא להעמיס עליהם, לא לכיוון זה. אלא לחשוב איך לעורר את החברים, איך לעורר את החברה, איך לחבר אותם, איך להביא במיוחד גדלות הבורא ושפלות עצמו. זה מה שאני צריך. שני דברים במיוחד אני צריך.
אנחנו יודעים שאנחנו מתקדמים על ידי שני כוחות, כוח אחד שמושך אותי קדימה, זה הניצוץ שלי, וכמה שאני אתן לו יותר כוח, אז אני אתקדם יותר, ולזה אני צריך את גדלות המטרה, גדלות הבורא, גדלות החברים, גדלות החברה, כך אני אשתוקק. והשני, הכוח השני זה שדוחף אותי מאחורה. הוא דוחף אותי מאחור, ואני צריך כנגד זה לבטל את עצמי, כמה שיותר להקטין את עצמי. ובמידה שאני מקטין את עצמי, אז אני פחות מרגיש את הייסורים והבעיות, יותר נכלל מאחרים, וכך אני בעצם משתמש יותר בכוח המושך.
אז שני הכוחות האלו, גדלות המטרה, החברה והקטנות של עצמו, הם בעצם מקדמים אותנו למטרה. גם כמו שאנחנו לומדים איך העובר מתבטל בפני אימו. עד כמה שאני מגדיל את העליון, המדרגה היותר עליונה, הרחם, אח"פ דעליון, בכמה שאני מקטין את עצמי, את הרשימו שלי, את האני בעצמי, אז אני יותר קרוב למצב שאני נכלל בעליון. ועוד מכל מיני דוגמאות שלנו, בסופו של דבר כולן מתרכזות לשני הגורמים האלו, גדלות העליון וקטנות התחתון היחסית, זה לעומת זה, היא בונה את התנאים שיש קליטת תחתון בעליון והוא מתחיל שם לגדול ולהתפתח.
אז נקווה שנוכל לבצע זאת בקרוב כולנו יחד. שהקבוצה תהיה אצלנו כעליון, וכל אחד מאתנו יהיה כתחתון כלפי הקבוצה, וכך נתקדם.
תלמיד: יש שלושה שלבים. בשלב הראשון נקריא את העיקרון, ואז נכתוב וננסח את העיקרון בשפה ברורה ומעשית במשפט אחד או מקסימום שניים. ננסח זאת בצורה מנוסחת לחיים שלנו.
בכל עיגול ועיגול. זה כאילו ללמוד מה כותב לנו כאן רב"ש.
תלמיד: בשלב השני כל מעגל או כל אדם צריך להציע שתי הצעות איך ליישם ולהטמיע ואיך לממש את זה בפועל במשך היום. איך שהעיקרון הזה יחיה בנו בחיי היום יום שלנו.
זאת אומרת, שאנחנו צריכים לבנות איזו מערכת שתעזור לכל אחד ואחד מאיתנו לחיות את העיקרון הזה במשך היום, עשרים וארבע שעות, שהוא יכוון אותנו למטרה. בתנאי שזה לא יגנוב מאיתנו זמן ותשומת לב. כל אחד יוכל לצרף אותו לחיים שלו.
תלמיד: בשלב השלישי הקבוצה כולה, המעגל כולו, צריך לבחור את שתי ההצעות המתאימות ביותר יחד.
זאת אומרת, מעשרה אנשים, סך הכל מעשרה עקרונות אנחנו בוחרים שניים ורושמים אותם, ואחר כך נראה מה לעשות איתם. צריכים אחר כך לקרוא אותם?
תלמיד: כשנסיים את השלבים האלה אנחנו נציג אותם. כל מעגל יציג ונעשה בעצם שיקוף של מה שעלה במעגלים.
זה עם העיקרון הראשון ואחר כך אותו דבר עם השני.
תלמיד: זה בעיקרון הראשון וגם בעיקרון השני.
אנחנו מעבירים שני עקרונות, אחד אחרי השני, או שיש דיון אחרי כל עיקרון?
תלמיד: שלושת השלבים של העיקרון הראשון, ואחר כך שלושת השלבים של העיקרון השני.
אז העיקרון הראשון.
תלמיד: השגת רוממות השם על ידי החברה, מתוך כתבי רב"ש כרך א' מאמר "מה לדרוש מאסיפת חברים".
"החברים צריכים בעיקר לדבר ביחד על ענין רוממות ה'. כי לפי גדלות ה', שהאדם משער בעצמו, בשיעור הזה האדם מבטל את עצמו מצד הטבע לה'. כי אנו רואים בטבע, שהקטן מתבטל בפני גדול. ואין זה שייכות לרוחניות, אלא גם אצל אנשים חילוניים נוהג ענין זה.
זאת אומרת, שהקב"ה עשה כך בהטבע. נמצא, שע"י שהחברים מדברים מרוממות ה', התעורר ע"י זה חשק ורצון להתבטל לפני הבורא, כי מתחיל להרגיש ענין תשוקה וכיסופין להתחבר להבורא. וגם יש לזכור, שעד כמה שהחברים יכולים להעריך את חשיבות וגדלות ה', מכל מקום, צריכים עוד ללכת למעלה מהדעת.
כלומר, שהבורא יותר גבוה ממה שהאדם יכול לצייר גדלות ה' בתוך השכל. ולומר, שאנו צריכים להאמין למעלה מהדעת, שהוא מנהיג את העולם בהנהגה של טוב ומטיב. שאם האדם מאמין, שהבורא רוצה אך ורק לטובת האדם, זה מביא להאדם, שיאהב את ה'. עד שיזכה לבחינת "ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". ואת זה האדם צריך לקבל מהחברים.
וענין של השגת הרוממות, יש להשיג דוקא ע"י חברה.. כי השגת הרוממות תלויה לגמרי בהסביבה. ואדם יחידי אי אפשר שיפעל בזה משהו. אמנם ב' תנאים פועלים בהשגת הרוממות:
א. לשמוע תמיד ולקבל את הערכת הסביבה בשיעור הפלגתם.
ב. שהסביבה תהיה גדולה, כמו שכתוב "ברוב עם הדרת מלך".
ולקבל תנאי הא', מחויב כל תלמיד להרגיש עצמו, שהוא הקטן שבכל החברים. ואז יכול לקבל הערכת הרוממות מכולם. כי אין גדול יכול לקבל מקטן ממנו. ומכל שכן שיתפעל מדבריו. ורק הקטן מתפעל מהערכת הגדול.
וכנגד תנאי הב', מחויב כל תלמיד להרים מעלת כל חבר, ולחבבו, כאילו היה גדול הדור. ואז תפעל עליו הסביבה, כמו שהיה סביבה גדולה כראוי, "כי ברוב בנין חשוב יותר מרוב מנין"."
[כתבי רב"ש, כרך א', מה לדרוש מאסיפת חברים]
זאת אומרת, מצד הטבע אנחנו בנויים בצורה כזאת שהקטן מתפעל מהגדול, הוא מתבטל כלפי הגדול. זה כבר מושרש אצלנו בטבע, על זה צריכים לעבוד. רק השאלה היא מה זה הגדול ומה זה הקטן. זה הכל תלוי מה אנחנו בעצם קובעים. אז כדי להתקדם למטרת הבריאה, מטרת הבריאה, הבורא, או האמצעי איפה שזה מתגלה, הקבוצה, זה חייב להיות בעיניי הדבר הכי גדול בחיי. כך אני צריך לייצב לעצמי. זה מצד אחד.
מצד שני כנגד זה, כל הדברים שלא שייכים להשגת המטרה, אני חייב להקטין אותם עד כמה שאפשר, כולל גם את עצמי. וזה במיוחד, כי אני רוצה להתפעל מגדלות, אז לפי זה אנחנו צריכים לראות את החברים כגדולים, את החברה לראות כגדולה, את הלימוד לראות כמיוחד, את השגת המטרה, את הבורא, להרגיש כגדולים. את כל ההבחנות הללו, להרגיש אותן כמשהו גדול, שזה מעלינו, משפיע עלינו. זה מצד אחד. ומצד שני אני צריך להקטין את כל מה שיש שיכול להשפיע עלי, שלא שייך למטרה, ואת עצמי. זה מצדי.
וכאן אנחנו צריכים לזכור גם את רבי יוסי בן קיסמא, שלא יודע כמה שהתלמידים שלו שחקו לפניו שהם גדולים והחברה גדולה והכל, אבל הוא ידע איך להקטין את עצמו כלפיהם ולראות את הצורה האמתית שלהם בפנים, בתוך המערכת, שהם באמת גדולים ונמצאים עד גמר התיקון, הוא יכול לראות את זה. אז כאן הרבה מאוד תלוי באדם. בעצם אנחנו רואים שבמקרה של רבי יוסי הכל תלוי באדם, בכל זאת הוא היה כבר גדול, יכול אז לעשות את המאמץ הזה.
אנחנו הקטנים וכאן אנחנו תלויים בחברה. אנחנו צריכים לבנות סביבה, כמו שאומרים בעל הסולם ורב"ש, "הבוחר כל פעם בסביבה יותר טובה, אז זוכה לשבח". "ראוי לשבח". אז כמה שהחברה תצייר לי גדלות של עצמה, גדלות של המטרה, כמה שהיא תעשה את זה עלי, כמה שאני אתפעל ממנה, במידה הזאת אני יכול לעבוד, ואז אין לי שום בעיה להתבטל. זאת אומרת, אני ארגיש אותם גדולים ממני במטר, למטר הזה אני אבטל את עצמי. שני מטר, שני מטר. אותו דבר כלפי הבורא.
זאת אומרת, כאן הכל תלוי בהתפעלות שלי מגדלות הסביבה. וגדלות הסביבה הכוונה היא, היא בעצמה, העוצמה שלה, המטרה שלה, המילוי שבה, כל מה שיש. הכל צריך להיות בשבילי משהו מיוחד וגדול. אם אני מרגיש גדול, כבר אוטומטית אני מתבטל, יש לי כוח לעשות משהו למען הגדול הזה, לא עולה לי שום מאמץ, כמו עם מזוודה קטנה או גדולה, תלוי איך אני מעריך למי אני סוחב את המזוודה. לפעמים משלמים הרבה כסף במקום לקבל כדי לסחוב מזוודה. ברור.
אם כך השאלה היא, איך אנחנו בונים חברה שתספק לנו מה שהיא יכולה לספק מצד החברה. זאת אומרת, גדלות, חשיבות, מצידה. איך אנחנו בונים חברה שתעזור לנו גם לבטל את עצמנו ולהרגיש את עצמנו קטנים. שהפער בין המדרגות, אני והסביבה, יהיה כמה שיותר גדול. הוא צריך להגיע לעוצמה כזאת שחברה תהיה כעליון, כרחם, אני כטיפה, טיפת זרע שנכנס שם ומתחיל להתפתח, מתבטל, מבטל את עצמי, מתבטל בחברה, ומתחיל דרכה לקבל אורות לנקודה שבלב שלי ולהתפתח.
אז איך אנחנו בונים מערכת חברתית שמשפיעה עלינו בשתי ההבחנות הללו. גדלות החברה, קטנות החבר, האדם.
אנחנו גם מצפים לקבל את כל הדיווחים מהקבוצות שלנו בחו"ל. לאן הם צריכים לשלוח את זה?
תלמיד: היום צריך לעלות ב"סביבה טובה" ספרדשיט שאפשר לשלוח דרכו את כל הרעיונות. דרך חומרי לימוד, בספרדשיט של חומרי לימוד בצורה הרגילה ולהביא את זה הנה. את כל הרעיונות שעלו, ונמשיך לעבוד איתם.
אז קדימה, לענות על השאלה שלי.
תלמיד: האם לענות על השאלה שאתה שאלת או לסכם את מה שקראנו?
לענות על השאלה שלי, זה ברור. באיזו צורה, משפט אחד או כמה משפטים.
תלמיד: האם להוציא עיקרון של משפט אחד או שניים, או ישר לענות על השאלה?
לענות על השאלה שלי. אבל תשתדלו כמה יותר שיהיה מעשי, אנחנו בסך הכל רוצים להוציא מכולם רעיונות. העיקר להשתתף יחד.
כל מעגל צריך להגיע לתשובה אחת או שתיים, לא יותר. יש עצות מעשיות? אז בואו נרכז את כל הרעיונות לרעיון אחד מכל מעגל, אם נמצא.
אני מצטער להפסיק את ההתפעלות הגדולה שאני רואה כאן יותר ויותר, כך אנחנו עד הבוקר נראה כאן ממש חיים תוססים. אז בכל זאת, איך אנחנו נתקדם לשמוע משהו מעשי? נתחיל הפעם מהילדים.
תלמיד: לבחור חמישה חברים ולספק להם במשך השבוע אהבה וגדלות המטרה ולהתבטל כלפיהם.
לבחור חמישה חברים שהם יספקו כלפינו גדלות המטרה ואנחנו נתבטל כלפיהם?
תלמיד: יותר - לספק להם את האהבה ואת גדלות המטרה.
שאנחנו נספק להם?
תלמיד: להעמיק איתם את הקשר ולדאוג לזה שהם כל הזמן בגדלות וחשיבות, לדאוג להם פשוט, לדאוג לחמישה חברים במשך השבוע. זה הופך את זה לקונקרטי, למשהו ספציפי, חוץ מהשלוש מאות וכל הכלי העולמי יש חמישה שאני דואג להם עכשיו.
זה מעניין, זה הפוך ממה שחושבים בדרך כלל. פעולה יפה.
תלמיד: כל שבוע בוחרים מאמר רב"ש אחר, נשארים בעשיריות אחרי הסדנה, כולם כבר קראו את המאמר וצריכים להחליט באותה עשירייה איך אנחנו כעשירייה ממשים באופן פרקטי במהלך השבוע את המאמר הספציפי הזה. לקראת סוף שבוע צריך לדווח באיזשהו ספרדשיט על פעולות קונקרטיות שעשינו בעשירייה שלנו שבהן מימשנו את אותו מאמר. ואז ביום שבת אפשר לבחור כמה עשיריות מהכלי העולמי, או כמה סרטונים, ולהציג אותם לכל החברה. בשבוע אחר כך, ביום ראשון בבוקר, לעשות את החלק האחרון של השיעור סביב אותו מאמר, ולקבל מאמר חדש. וכך לנוע משבוע לשבוע, ומי שרוצה בכלל לקבל גדלות המטרה וקטנות של עצמו, אפשר להעלות בדף בסביבה טובה את הקליפים ואת הדיווחים של כל העשיריות בכל הכלי העולמי, ואז אתה נכנס, אתה מקבל גדלות, ואם יש לך זמן, אתה גם קורא.
והרווחת פרסום חינם. העיקר דרך הפרסום.
תלמיד: חשבנו על משחק שאנחנו משחקים גם בתוך כתלי הבניין, וגם בכל אינטראקציה עם החברים. שאנחנו משחקים בהשפעה בעצם, שאחד, אסור לדבר דברי חול, ושתיים, מבטאים את תכונת ההשפעה בדיבור ומעשה, וצריך לחשוב מה הם הפרמטרים שלפיהם אנחנו משחקים. ואז להרחיב את זה, גם לקבוע שומרים ושוטרים מבני הבית, למשל בזמן מסוים אשתך מרימה אליך טלפון ואומרת לך על גדלות החברה וקטנות עצמך וכן הלאה.
קבוצה שרוצה לזכות במדליה.
תלמיד: הרעיון שעלה אצלנו, אחד מכמה, היה מבזק חדשות של הכלי העולמי, שחברים רוצים לדעת כל מה שקורה, על פעולות ההפצה וכל הדברים.
זה נכון.
מה אנחנו ממשיכים עכשיו? האם יש לנו איזו דעה איך למעשה בכל זאת אנחנו מתקרבים עכשיו לביצוע? מה שאני שומע עד עכשיו, שצריכים בכל זאת לבחור איזה גוף תורני, ליום, ליומיים, לשבוע ימים, שהוא יהיה מכמה חברים או מעשרה חברים, שהם יהיו אחראים לשחק בגדלות. כל האחרים משחקים בקטנות, ואלו מעוררים את אלו במשחק הדדי. כך אני הבנתי, כך אני התרשמתי מכל ההצעות האלו.
חוץ מהילדים שאמרו ההפך, לבחור קבוצת תורנים, שלהם אנחנו צריכים לספק את גדלות המטרה, לא שהם מספקים לנו, אלא אנחנו מספקים להם. זה מעניין דווקא.
ואיסור גמור לדבר על דברים שליליים, ביקורת.
אני לא הבנתי את הטריק של לחלק את כל הכלי העולמי לעשיריות, כולם עובדים על אותו מאמר של רב"ש, וכל קבוצה, עשירייה מבצעת כלפי כל הכלי העולמי עצות פרקטיות מהמאמר.
אנחנו צריכים להבין שהקבוצה היא בעצם אותו המתאם. שמצד אחד דומה להשפעה, לאור המקיף, ומצד שני היא משחקת את הגדלות שלה כלפי כל אחד ואחד. לעזור לו להתכלל בה, כמה שהיא תיראה גדולה כלפי כל אחד ואחד, כך החברים יוכלו להתכלל בה, בתוך הקבוצה, והקבוצה מתוך זה תוכל להיות מותאמת בהשפעה הדדית לאור המקיף.
אנחנו חוזרים לקריאה שלנו כלפי כל הקבוצות, קבוצות החוץ וחו"ל, שאנחנו נשמח לקבל את כל התגובות דרך סביבה טובה. ותשפכו שם מה שבא לכם, לא חשוב, אנחנו נעבד את כל הדברים האלה, נעמיד אותם בפני כולם, ונמשיך לעבוד בזה. כי אין לנו יותר מקום העבודה, אלא רק חיזוק החברה.
תלמיד: איך כל אחד מתחייב כלפי החברים שלו ואיך כל החברים מתחייבים כלפי כל אחד לשמור עליו שיקיים את הדבר הזה שאנחנו נחליט כאן כקבוצה, בכל העולם, בכל מקום? לא חשוב לי מה יחליטו, מה שיחליטו אני רוצה להתחייב לעשות את זה ולדעת שכולם מתחייבים לעשות את זה. ואני גם רוצה להגיד לחברים איך הם צריכים לשמור עלי ולעזור לי אחרי שתרד ההתלהבות של היום יומיים הראשונים. כדי שלא נצא מהסדנה הזאת ונלך עוד שבוע להמציא משהו חדש, ואחר כך גם זה יעלם.
ללא ספק כל דבר שתייצב היום יעלם מחר. אנחנו לא מדברים על זה בכלל, בטוח שכן. בטוח שנצטרך לחדש את הדברים וכל הזמן לעורר את עצמנו. בטוח שחלק מהעבודה נצטרך לעשות על ידי בני הבית. למשל הילדים, למי שיש, למי שאין זו בעיה גדולה, אין לו את הגירוי החשוב הזה. אפשר שהבנים של האבא, יקבלו את הציון של אבא לדואר שלהם, או בטלפון. למשל שאבא עשה השבוע סך הכל מאמץ של 60%. אז הוא ירגיש מאוד לא נוח כלפי הילדים שלו. וגם ההורים שלו, אנחנו נזמין אותם לכאן, וגם האישה.
בקיצור, צריכים להשתמש בכל מיני גירויים כאלו, בעדינות ודאי, כדי לדקור את האדם שילך קדימה. ולהעלות חשיבות, שזה באמת כך. גם מצד השלילה קצת, כי אם אתה לא נכנע, אתה לא מתקדם. שיהיה לו פחד, שירצה להשפיל את עצמו, כי אחרת איפה ההתקדמות שלו?
אבל נראה לי שבכל זאת צריכים להיות כאן תורנים, ובעצם אפשר מה שהקבוצה הצעירה ממליצה לעשות, שכולם מתנפלים על חמישה אנשים וכלפיהם עושים זאת, או שאולי ההפך, תורנים מעוררים את האחרים. תורנים, אפשר לדרוש מהם ואפשר לעורר אותם ואפשר לתת להם את הציון ומדליה וכדומה, ולספר אחר כך לאחרים איך הם בסדר או לא בסדר. גם איך מגיבים. אבל אם כולם רק כלפי החמישה, זה קצת יותר קשה, כי איך לחייב את כולם? כל אחד יכול להסתתר. צריך להיות כאן גם פידבק.
צריכים לחפש עוד אפשרויות.
שאלה: איך אנחנו כורתים בינינו ברית? איך המעגלים האלו, כל מעגל כזה וכל החברה, כורתים בינינו ברית, ואנחנו מחויבים לברית הזאת כדי לשמור אחד על השני שבאמת נממש במהלך השבוע את מה שאנחנו אומרים.
על ידי משחק. אני אומר לך שאם תחכה למצב שתרצה לכרות ברית עם האחרים, אז אתה תחכה לפחות עשרים שנה. אם אתה רוצה שזה יבוא תוך כמה שבועות או חודשים, אתה צריך לשחק בזה, להזמין את המאור המחזיר למוטב. זה הכל.
שאלה: איך אני אחייב את כל החברים שלי לשחק כלפַי?
לא כלפיך, כלפי כולם. תביא לכאן איזה קלף יפה, נחתום ברית, כל אחד יוציא טיפת דם, נחתום ואז נקרא שאנחנו נמצאים בברית.
תלמיד: ואחרי שהדם יתייבש, מה נעשה?
תתאר לעצמך שאנחנו כל הזמן צריכים להיות במשחק.
תלמיד: איך אני יכול לחייב את החברים שלי להיות כל הזמן במשחק?
לא רק אתה, כל אחד את האחרים.
תלמיד: איך אני מחייב אותם?
בזה שאתה מזמין מהם להיות בפועל בהשפעה יפה כלפי החברים, בחום, באהבה, גם קצת בפחד להישאר ללא פעולה, להישאר באותו מקום, לא להשיג שום דבר וכן הלאה. זה כנגד זה צריך להיות טיפה, כי אי אפשר כל הזמן מתוק, צריך להיות כך, האהבה מושתתת על פני היראה, אנחנו יודעים את זה, אז צריכים גם מקצת בזה. וממש לשחק בזה, לעבוד כמו שעובדים בתיאטרון. וההרגל יעשה הכל.
חוץ מזה, אם אנחנו משחקים שאנחנו דומים לאור, הוא משפיע הרי, הוא משפיע. אנחנו לומדים, אנחנו עושים פעולות, אנחנו מדברים שזה הבורא, שזה הנברא, אז לפי המשחק, אנחנו משחקים בלהידמות לאור, בהשפעה, באהבה, בהדדיות, בחיבור כדי לגלות את הבורא. אתה בזה בעצם משחק דימוי לאור, אתה משחק איך אתה תראה המתוקן, עד כמה שאתה מבין. הפעולה שאתה עושה או המשחק שלך, התפקיד שלך, זה להיות אדם. התפקיד בתיאטרון הזה, תעשה. אתה צריך לזה איזה כובע, איפור מסוים? מה אתה צריך לזה? להיות אדם וזהו.
תלמיד: אני צריך שהחברה פה כל הזמן תזכיר לי שזה התפקיד שלי, ושאם אני לא עושה את התפקיד שלי, אז כמו שהקהל לא בא להצגה, גם הם לא יבואו להצגה שאני עושה. זו השאלה שאני מנסה לשאול אותך.
אין לנו ברירה, אנחנו בהצגה ולחייב אותך וכל אחד אנחנו חייבים רק על ידי פעולות יפות, לעורר כך בעדינות. חייבים את זה לבצע, אין ברירה. חייב להיות פחד גדול, אחרת העולם ייפול. אתם לא מבינים איפה אתם נמצאים. זה קצת יותר מפחיד מהתקופה שבעל הסולם רצה להוציא את הקהילה שלו מפולניה. אז אני אומר ברצינות שאנחנו צריכים לחשוב בכובד ראש ולהזכיר אפילו אפשרויות לא נעימות, מאוד לא נעימות. ולהבין שזה משחק חיי, כל אחד כך צריך להגיד לעצמו, ואין לי ברירה, אני בזה. העלו אותי על הבמה, אני לא מסוגל לברוח, אני צריך להבין שזה התפקיד, תפקיד חשוב וחובתי לעשות אותו, לבצע בצורה הטובה ביותר, על הצד הטוב ביותר ובזה להתגאות, ממש להתגאות על מה שניתן לעשות. שמה שאנחנו, אנחנו חייבים ממש להקריב את עצמנו בזה, בכל מה שנדרש למען מטרת הבריאה והאנושות והכל.
לנו אין שום סיבה להתקיים, מלכתחילה אנחנו לא היינו צריכים להיות בתפקיד ובקיום, אלא רק לצורך המעבר. רק תשמע את המילים האלו, הן מאוד מאוד חדות ומזהירות אותך. אתה המעבר. אם אתה יכול לעשות מעצמך מעבר בלבד. אין אתה, יש מעבר, אז לצורך זה תתקיים, אם לא, אין לך מקום בעולם. וכך באמת יהיה. אז אנחנו נעבוד על זה עד שניישם. כי כל הדברים שעשינו, זה הכל היה משחק והכנה, כדי להתחיל לשמוע שזה דבר רציני. לפני שנה, שנתיים לא היית שומע, מכל שכן עוד לפני זה, לא היית שומע בכלל. אנחנו התקדמנו, העולם התקדם, סך הכל עכשיו זה הזמן.
קריין: העיקרון השני.
החשיבות בהתכללות וביטול כלפי החברה
"אהבה, זהו דבר המסור ללב, אבל הלב מצד הטבע לא מסכים לזה, אם כן, מה האדם יכול לעשות, בכדי שיגע להלב דבר אהבת הזולת.
על זה ניתן לנו לקיים את התרי"ב מצות, שבסגולתן יכול לבוא לידי הרגשה בלב. אבל כיון שזהו נגד הטבע, אז הרגשה כזו היא חלק קטן, שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים בפועל, אף על פי שיש לו צורך לזה. לכן צריכים עכשיו לראות עצות, שיוכל לקיים בפועל.
והנה העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת לרעך". והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת. ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל להשני. מה שאין כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא אפס נגד חבירו."
[כתבי רב"ש, כרך א', לפי מה שמבואר בעניין ואהבת לרעך]
ודאי שטוב אם נקיים בצורה הדדית וכל אחד יוכל גם לבטל את עצמו כלפי חברו, גם להאיר לתוך חברו את גדלות החברה, אבל איך שלא יהיה, מאוד מאוד חשוב ותלוי באדם לבטל את עצמו. אתם יכולים להגיד, איך הוא יכול לבטל את עצמו אם הוא לא מרגיש את גדלות החברה? נכון. זה תנאי שצריך להיות מקודם. אבל נגיד שגדלות החברה איכשהו, הוא יקבל איזו הארה. המאמץ בכל זאת לבטל את עצמו כלפי החברה, הוא עליו. את המאמץ הוא חייב לבצע.
ובזה מי יכול לעזור לו? על גדלות יכולים איכשהו להראות גדלות, לספר על גדלות, אבל על קטנות, על ביטול מאוד קשה, מאוד קשה. כי מי שמתבטל, מאיפה אתה יודע איך הוא מתבטל או לא, איך הוא מסתתר או לא, את הפנימיות שלו. קשה, קשה לתת לזה דוגמה. יש כאלה דוגמאות שאנחנו נותנים שכך עוזרים, משרתים זה לזה, מוכנים לתמוך ועוד, אבל בכל זאת זה לא מספיק. כאן צריכה להיות עבודה מתוך האדם וצריך לקרוא על זה. אנחנו צריכים למצוא עוד פסוקים לזה. צריך לקבל דוגמאות בפועל בכל זאת, כמה שאפשר. וגדלות, גדלות הבורא, גדלות המורה, גדלות החברה, גדלות הלימוד, שיתרשם מזה כמה שיותר.
השאלה, איך אנחנו בונים באותה המערכת, או אולי אחרת, ממש מערכת אחת משחקת בגדלות, משחקת לנו את גדלות החברה, גדלות המטרה, גדלות הלימוד ועוד ועוד, הכל ב"הַיי". והמערכת השנייה פועלת עלינו ומדברת על השפלות של האדם שצריכה להיות כלפי החברה. יכולות להיות שתי מערכות, יכול להיות אותה המערכת. נראה לי שיותר קל אם יהיו שתיים. כמו בתיאטרון, מסכה אחת כך ומסכה שנייה כך. אחת צוחקת, אחת בוכה. שיהיו שתי קבוצות כאלו, נביא להם מסכות ושישחקו לנו.
איך אנחנו, באילו פעולות, יכולים לעורר את האדם לביטול עצמו? שלא נדכא אותו, אלא בדוגמאות, פעולות ישירות או אלטרנטיביות, צדדיות למיניהן, אנחנו נשפיע עליו, גם כדי לגרום וגם לעזור לו לבצע ביטול עצמו? גם שביטול עצמו לא יהיה סתם שָפל מכל השפלים. כלפי הקבוצה, כלפי גדלות הקבוצה, כלפי גדלות המטרה, כדי שיהיה לו רצון להתכלל בהם. רק לזה. בכל יתר הדברים שיהיה הכי מוצלח וגדול ומצפצף על כולם. אלא רק כלפי החברה, בזה שהיא גדולה במטרה שלה להגיע לדבקות בבורא. אז אילו פעולות כאן, אילו מערכות אנחנו יכולים לעשות? שוב, שתי עצות או עצה אחת מכל קבוצה, לרשום את הדברים שאנחנו נוכל אחר כך לעבד אותם.
אם אני לא אבטל את עצמי כלפי החברה ודרכה כלפי המאור המחזיר למוטב, אני לא אקבל אותו ואשאר כמו שעכשיו. אז איך אני מבטל את עצמי, את האגו שלי, את האני? ביטול היש. מה יכול לעזור לי בזה?
כתוב, טוב לבטל את עצמו בפועל לפני חברים, תנו לי דוגמאות איך זה אפשרי. כתוב בפועל, נכון?
תלמיד: להשפיל.
להשפיל את עצמו בפועל לפני החברים. איך, מה, ליפול כך על הקרקע? איך? אבל "בפועל" זאת אומרת כנראה שבצורה גלויה לאחרים. איך עושים זאת? תחשבו.
יש לכם סיכומים? סיכום פשוט אחד, אם הייתי יכול לבטל את עצמי כלפי החברה, הייתי מייד זוכה לדרגה הרוחנית, זה ברור. אבל סיכום לביצוע.
תלמיד: צריך עוד זמן לשלָב סיכום, כי בכל מעגל רק העלנו רעיונות, עכשיו צריך להתמקד.
חמש דקות לסיכום.
בזה סיימנו, מי שרוצה להמשיך יכול להמשיך. גם מחר יש לנו סדנה. ומה שאני מבקש שוב מכל הקבצות שלנו שראינו כאן, מצפון, דרום אמריקה, מאירופה ומרוסיה, תשלחו בבקשה לפי הכתובת בסביבה טובה את התגובות שלכם ואנחנו נעשה ממש סיכום על כל העבודות שלנו ונתקדם עם זה.
אם נצליח לבטל את עצמנו כל אחד כלפי הקבוצה, מי שמצליח – מיד עובר מחסום, זה ברור. כדי שיצליח לבטל את עצמו אנחנו צריכים להראות לו גדלות, להקל עליו את פעולת הביטול. נקווה שנוכל לעשות מערכת עזר לכל אחד ואחד, שיוכל לבטל את עצמו. יגלה את מטרת הבריאה, את הנשמה שלו.
(סוף הסדנה)