שיעור בוקר 11.06.2026 - הרב ד"ר מיכאל לייטמן - אחרי עריכה

שיעור מוקלט מתאריך 15.03.2001

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/qaR6CtXB?activeTab=downloads&mediaType=video

ספר "כתבי בעל הסולם", עמ' 161, "פתיחה לחכמת הקבלה", שיעור 3

יש לנו מלכות דאין סוף, יש לה חמישה רצונות. על ידי המסך אני מחלק ואומר שאני מקבל 20% מכל רצון ורצון, ו80% אני לא יכול לקבל מכל רצון ורצון. 20% מכל הרצונות נקרא "תוך", 80% מכל הרצונות נקרא "סוף". אני חילקתי קודם תוך, ואחר כך סוף. אותו חלק מעביות דשורש שיש לי בתוך הפרצוף הוא הראשון בתוך, ואותו חלק מעביות דשורש שאני לא מקבל בו, הוא הראשון שעומד בסוף.

המסך שמקבל את האור בפנים עומד בהתחלה בפה ואומר "אני לא מקבל כלום". אחר כך כשמחליט לקבל, הוא יורד מהפה קצת, ועוד קצת, ועוד קצת, עד שעומד בטבור. המסך שעמד בפה ולא נתן להיכנס הוא עכשיו כמו משאבה, יורד ויורד ונותן לאור להיכנס פנימה.

עכשיו כשיש לנו ביטוש בשני האורות, שנקרא ביטוש פנים ומקיף שקורה בטבור, המסך הזה מתחיל להזדכך ואומר, "אני לא רוצה לקבל כלום", הוא זורק את האורות, דוחף אותם החוצה מד', אחר כך מ-ג', אחר כך מ-ב', אחר כך מ-א' ואחר כך משורש. כניסת האורות בתוך הפרצוף נקראת "התפשטות". יציאת האורות מתוך הפרצוף נקראת "הסתלקות". התפשטות והסתלקות.

תלמיד: האם המסך ירד מפה לטבור?

המסך בהתחלה יורד מפה לטבור, ובזה הוא גורם להתפשטות האורות בתוך הפרצוף. אחרי זיווג דהכאה הוא מחליט שהוא מסתלק בכלל מקבלת האורות ורוצה שוב להיות ריק. הוא דוחף את האורות החוצה בזה שעולה מטבור בחזרה לפה, והפעולה הזאת נקראת הסתלקות, הסתלקות מקבלה, או הסתלקות האורות מתוך הפרצוף.

תלמיד: זה לא שהמסך הוא חצי חדיר כזה, אלא הוא פשוט יורד ועולה.

אין חצי. מסך זה מסך, הוא חייב לעמוד ולהחליט בדיוק על מה שהוא עושה. תיכף נלמד, שאם יש איזה שינוי במצב, עוד קצת תוספת במסכים, אז לגמרי יוצא פרצוף אחר, לגמרי תכונות שונות, אף פעם זה לא יהיה משהו באמצע.

תלמיד: אפשר להבין כך, שאם האור ממלא את בחינת ד' בראש, אז מסך וטבור מתאחדים יחד. את כל ארבע הבחינות האור ממלא באור פנימי, אז כולם מתאחדים, גם המסך יורד לרמה של הטבור.

אנחנו ציירנו מצב שהמסך מקבל חלק מהאור וחלק לא מקבל. אם הוא היה מקבל את כל האור, אז הוא היה יורד עד הסוף. אלא הוא עומד באיזשהו מקום, ורק עד שם הוא מאפשר את כניסת האור.

עכשיו נצייר בצורה אחרת את התהליך הזה. מה שאני ממליץ, שאתם בבית תתחילו לצייר וגם עכשיו, תתרגלו לצייר, בלי זה בלתי אפשרי.

תלמיד: האם כל זה היה חלק מההתפתחות, זה קורה פעם אחת?

מהבורא יצא אור וברא את בחינה א', אחר כך את בחינה ב', את בחינה ג', ואת בחינה ד'. בחינה ד' התמלאה ואחר כך עשתה צמצום, ואחר כך עשתה מסך.

נצייר את בחינה ד', אני חוזר לאותו פרצוף. יש לו ראש, פה, טבור וסיום. האור נכנס פנימה, זה נקרא אור פנימי, ממלא את הפרצוף, והמסך שלו עומד בפה. עכשיו במקום שורש, א' ב' ג' ד', אין יותר שורש, א' ב' ג' ד', יש שמות. בראש יש כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, אותו דבר בתוך, ואותו דבר בסוף (ראו שרטוט מס' 2).

אחרי הצמצום מלכות מקבלת קצת אור בפנים, מחליטה כמה היא מקבלת וממלאה 20%. אז יש אור שבא, ומלכות מחליטה ומקבלת בפנים 20% אור, הקבלה הזאת נקראת גלגלתא. מה קורה הלאה? היה ביטוש של שני אורות על המסך שנקרא ביטוש פנים ומקיף, כשהמסך החליט "אני מזדכך, אני לא יכול לקבל את האור", ואז הוא מתחיל להזדכך, חוזר בחזרה. ההתפשטות מפה עד הטבור נקראת התפשטות. חזרת המסך מטבור לפה נקראת הזדככות או הסתלקות. למה הזדככות? הוא נעשה יותר זך, הוא לא רוצה לקבל, הוא לא רוצה להיות שייך לקבלה וחוזר לאותו מצב כמו שהיה.

כעת יש לנו אותו פרצוף כמו שקודם, רק טבור כבר איננו, פשוט ריק. יש ראש ויש גוף, כמו שהיה אחרי צמצום א', אותו דבר. מצב ראשון הוא לפני זיווג דהכאה שיש בראש, מצב שני הוא בזמן זיווג דהכאה ומילוי, ומצב שלישי הוא בזמן שהתרוקן. שלושה מצבים עברה מלכות דאין סוף. אחרי שעשתה צמצום א' היא מילאה את עצמה ב-20% והתרוקנה מ-20% האלה. ההתמלאות הזאת של מלכות דאין סוף ב-20% נקראת גלגלתא. זאת אומרת מלכות דאין סוף כבר מלאה ב-20%.

כשהיא מילאה את עצמה ב-20% האלה, זה לא נעלם. היא יכולה לעזוב את הפעולה הזאת, אבל המצב הזה נשאר לנצחיות. היא כבר קיבלה 20% על מנת להשפיע, היא כבר עשתה את הפעולה הזאת כלפי הבורא, היא כבר דומה לבורא בחלק מהפה עד הטבור, היא מקבלת כאן כדי לתת לו, והוא נותן לה כדי לתת לה, ובזה הם שווים. זאת אומרת מפה עד הטבור יש דבקות ואיחוד הבורא עם הנברא. בחלק הזה מלכות נמצאת בדרגת הבורא, אם אפשר כך להגיד, כי איך אפשר בחלק כן ובחלק לא.

שרטוט מס' 2

אחרי שהיא התרוקנה היא אומרת כך, היה לפניי רצון גדול, תענוג גדול מאוד, אני הלכתי על כל הקופה שזה נקרא דרגה ד', או כתר. אולי אני אלך על תענוג יותר קטן שייקרא נגיד ג' או דרגת חכמה, ואז אולי זו תהיה פחות בעיה, אני אוכל עוד קצת להוסיף על מנת להשפיע לכן אני אעשה את זה.

למה זה דומה? יש לפניי חמש מנות, אני אוכל את המנה העיקרית שהיא בשר, רק בשר. כמה שאני יכול על מנת להשפיע, ואם כבר אני עושה, אז אני רק על זה הולך. זה נקרא שאני בוחר את ההשפעה שנקראת גלגלתא. גמרתי, אני לא יכול יותר מזה לעשות, עכשיו אני רואה שאני לא מסוגל ליותר, אבל יש לי אפשרות קצת פחות מזה, זה נקרא דגים. אני אשתדל בדגים אולי להשפיע קצת לבעל הבית, אז אני הולך על דגים.

איך הוא הולך על דגים? אם הוא היה מחולק לחמישה חלקים בראש, בתוך ובסוף, אז עכשיו הוא לוקח מנה שהיא פחות בגודל מקודם. זאת אומרת הוא צריך להוריד את המסך שלו ולא לעבוד עם כל חמישה החלקים אלא עם ארבעה חלקים. זאת אומרת המסך שלו מהמצב הקודם יורד לדרגה פחותה יותר, מכתר לחכמה, וזה פרצוף. ובדרגה החדשה כבר מכאן ועד כאן יש לו ראש והוא עושה כאן חשבון כמה הוא יכול לקבל בעל מנת להשפיע. ואז מקבל על מנת להשפיע עד הטבור של הפרצוף הקודם, וזה נקרא גוף. הפרצוף הזה שנולד אחרי גלגלתא נקרא ע"ב. אנחנו נלמד אחר כך למה. וגם הוא קיבל נגיד 15% לעומת גלגלתא (ראו שרטוט מס' 2).

תלמיד: לא ברור התהליך האחרון.

התהליך האחרון הוא שע"ב מקבל פחות מגלגלתא, אז הוא יורד בדרגה פחות מגלגלתא. אם כאן זה פה וגלגלתא, אז בע"ב זה נמצא בדרגה פחות.

גם ע"ב מקבל על מנת להשפיע, וגם פה יש ביטוש פנים ומקיף, וגם הוא, מאותן הסיבות כמו בגלגלתא, מחליט שהוא מזדכך. הוא שוב מחליט, עם בשר לא יכולתי הרבה לעשות, עם דגים לא יכולתי הרבה לעשות, אולי עכשיו אני אלך על סלט נגיד. ואז המסך שלו יורד שוב במנה אחת פחות מקודם, ושוב עושה זיווג דהכאה, בודק כמה הוא יכול לקבל מהסלט, ממנה פחותה על מנת להשפיע. נגיד שהוא יכול לקבל ממנה 10% על מנת להשפיע, קיבל, ושוב יש ביטוש פנים ומקיף, שני אורות לוחצים על המסך ושוב המסך מזדכך.

תלמיד: כל אחד הוא פרצוף?

כן. הפרצוף הראשון נקרא גלגלתא, הפרצוף השני נקרא ע"ב, הפרצוף השלישי נקרא ס"ג, וגם הוא מזדכך מאותה סיבה. ושוב הוא חושב, אני אלך על מנה יותר פחותה מהסלט, על קפה, ואז הוא עושה חשבון כמה הוא יכול לשתות ואיזה קפה על מנת להשפיע לבעל הבית, ומקבל על מנת להשפיע נגיד 5% כלפי התענוגים האחרים. וגם בו יש ביטוש פנים ומקיף, וגם הוא מזדכך וחושב, נשאר לי חוץ מקפה נגיד מים, והוא שותה כוס מים עם בעל הבית. הוא עושה אותו תהליך ונגיד שיש לו 2% תענוג, ובזה הוא נגמר. למה הוא נגמר? המסך שלו הגיע עד הטבור בפרצוף הראשון. המנה של הקפה נקראת מ"ה והמנה של המים נקראת ב"ן (ראו שרטוט מס' 2).

סך הכול, ד' ג' ב' א' שורש, המסך שהיה במלכות דאין סוף, הגדול ביותר עד דרגה ד', הזדכך עכשיו עד האפס. הפעולה הזאת שעכשיו עברנו עליה נקראת הזדככות המסך. המסך שקיבל את כל העוצמה שלו, את כל הכוח שלו מזה שמלכות דאין סוף הייתה מלאה באור והרגיש את הבורא שממלא אותו, רצה לעשות אותה פעולה, כמו הבורא אליו גם הוא כלפי הבורא, זה נתן לו את עוצמת המסך לעשות כמה שהוא יכול בחזרה כלפי בעל הבית מתוך בושה. כל התהליך הזה, באותו מצב, באותו כוח שקיבל מקודם, שימש עד שהגיע עד לאפס.

תלמיד: מאפס ועד הטבור בעצם.

עד האפס, זאת אומרת שלא נשאר לו יותר שום כוח השפעה. מה שהוא יכול עכשיו לעשות זה לעמוד דום, לעצור את עצמו ולא לעשות כלום. אין לו יותר שום כוח למשוך משהו מבעל הבית על מנת להשפיע, לא בשר, לא דגים, לא סלט, לא קפה ולא מים, שום דבר. אני יכול להיות מולך בעל הבית וכך להישאר, אני מצטער אבל אין לי כוחות להידמות אליך, לקבל ממך.

תלמיד: האם בשלב הזה הוא פוגש 20% שהם מלאים?

כל הדברים האלה נשארים.

תלמיד: לפי הציור נראה שהמסך עכשיו עומד עוד הפעם בטבור.

המסך גמר את כל הקריירה שלו. קיבלנו 20%, 15%, 10%, 5% ו 2%, קיבלנו אותם, גמרנו, זה נרשם שקיבלנו. אבל יש עוד הרבה מה לקבל והמסך איננו.

חמישה פרצופים שיוצאים אחרי צמצום א' של מלכות דאין סוף, חמש מנות שמלכות דאין סוף מקבלת על מנת להשפיע אחרי שהצטמצמה, חמישה הפרצופים האלו נקראים "עולם אדם קדמון". זה השם, אין שום קשר למדע, זה סתם ככה נקרא, והוא העולם הראשון שיצא לנו ממלכות דאין סוף (ראו שרטוט מס' 2).

לחמשת הפרצופים האלו אנחנו יכולים לקרוא שורש, א', ב', ג', ד', או כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין ומלכות, או כנגד זה יש לנו פרצופים, גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. אין שום הבדל ביניהם, ובאמת בקבלה מחליפים די בקלות את השמות האלו ממצב למצב. יכולים להגיד במקום חכמה ע"ב או א', ויכולים לדבר על עביות, זאת אומרת על רצון.

עשרות פעמים אתם צריכים לצייר את זה עד שתתחילו לראות יחס בין הדברים.

הפרצוף הראשון נקרא גלגלתא, מהתחלה עד הסוף, ארוך מאוד. יש לו ראש, פה שזה מסך, טבור, סיום, תוך, סוף. האור שנמצא בתוך הוא אור פנימי, האור שמגיע מבחוץ על המסך נקרא אור מקיף. מזדכך עד הפה ויורד למטה דרגה אחת, הדרגה הזאת שהיא פחות מפה נקראת חזה, ובמקום הזה נעשה פה של פרצוף אחר, חדש. הראש שלו מחזה דגלגלתא עד הפה דגלגלתא, והתוך והסוף שלו יחד הם עד הטבור דגלגלתא שעד הטבור זה הגוף שלו. הפרצוף הזה נקרא ע"ב, וגם אצלו יש לנו ביטוש פנים ומקיף, והוא מזדכך. דרך אגב הוא גם מתחלק לחמישה חלקים, וגם אצלו יש ירידה ופה של הפרצוף הבא נמצא בחזה של פרצוף ע"ב, וגם כאן יש לנו ראש של פרצוף מחזה דע"ב עד פה דע"ב.

בדיוק כמו שע"ב כלפי גלגלתא, גם הפרצוף הזה, שיש כאן ייקרא ס"ג. הוא גם מתפשט עד הטבור ולא יותר, אחר כך נלמד למה, זה הגוף שלו, וגם הוא מזדכך. ואז יורד המסך לחזה שלו, וזה הפה של הפרצוף הבא, וגם בו יש ראש וגוף. הפרצוף הזה נקרא מ"ה, וגם הוא מזדכך, וכבר מגיע בחזרה לטבור ויש אז רק ראש. זה נקרא ב"ן, אין לו גוף. ב"ן, אין לו גוף. לפרצופים האלו אפשר לקרוא, כתר, חכמה, בינה, זעיר אנפין מלכות או גלגלתא, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן.

בכמה הפרצופים האלו ממלאים את מלכות דאין סוף? גוף דגלגלתא זה מלכות דאין סוף. אז הם ממלאים אותה, אנחנו נלמד אחר כך בדיוק למה ואיך, הם ממלאים אותה רק מההתחלה ועד הטבור, וכל הכלים האלה, בכל החלק הזה של מלכות דאין סוף מתחת לטבור, היא נשארת ריקנית. זאת אומרת, הבריאה לא הגיעה למטרתה. מלכות דאין סוף לא יכולה למלא את עצמה לגמרי, רק חלקית.

תלמיד: האם יש פה גם הוצאה של האור? האם זה תהליך תמידי שיש כניסה ויציאה בתוך כל אחד מהפרצופים?

תכף אנחנו נלמד. אתה שואל יפה, נכון. אני אסביר. יש לנו תהליכים בכל פרצוף. ניקח כל פרצוף, לא חשוב איזה, יש לו ראש, תוך וסוף. כניסת האורות מהפה למטה עד הטבור, האור הזה נקרא פנימי. האור הפנימי שנכנס, הוא בעצמו אור פנימי, זה אור, אבל הטעם שהוא נותן לכלי, התענוג שהוא נותן לכלי, זה נקרא "טעמים". אור שעוזב את הכלי ואומר, אני לא רוצה להיות בפנים כי אין לי מספיק מסך שאני יכול להישאר כך, זאת אומרת אור שמרגיש את חולשת הכלי, האורות האלו שיוצאים מתוך הכלים נקראים "נקודות". למה הם נקראים נקודות? מפני שמלכות דאין סוף נקראת נקודה שחורה. וכאן מרגישים את המוגבלות שלה, עד כמה היא מוגבלת, עד כמה היא לא יכולה יותר להמשיך לקבל בגלל החושך שלה.

אז השחור הזה שנמצא בה כאילו, חוסר היכולת להמשיך ולקבל בתוכה זה נקרא נקודה שחורה בתוך האור, והסתלקות האורות מתוך חולשת הנקודה השחורה הזאת נקראת נקודות. התפשטות האורות בתוך הפרצוף נקראת "טעמים", הסתלקות האורות מתוך הפרצוף נקראת "נקודות".

דיברנו על זה שכל מצב ומצב נשאר כמו שהיה. זאת אומרת במקום גלגלתא הריקנית, אחר כך גלגלתא מקבלת, אחר כך גלגלתא מתרוקנת. כשהיא התרוקנה מהאורות, אנחנו מדברים כל פעם על איזה פרצוף שאנחנו רוצים, על איזה מצב שאנחנו רוצים. כאילו עוצרים את הסרט ואומרים על זה אנחנו מדברים, על זה, על זה. כל הדברים האלה קיימים ביחד, אבל אנחנו כאילו יכולים להיכנס לכל שלב ושלב ולראות אותו. אז גלגלתא שמתמלאת עכשיו בפנים, השלב הזה נקרא "טעמים". גלגלתא שמתרוקנת, נגיד שהאורות יוצאים ממנה, היא נקראת "נקודות".

גלגלתא הריקנית זה צמצום א' נגיד. אחר כך יש לנו פרצוף נוסף, שהיא ריקנית בכלל, כמו לפני הכניסה, כמו בצמצום א', אבל מה ההבדל? במצב 1 היא הייתה לפני קבלת האורות, במצב 2 היא קיבלה אורות, במצב 3 היא התרוקנה, ובמצב 4 היא נשארת ריקה. מה הבדל בין המצבים 4 ו-1? שבמצב 4 נשארו רשימות. היה כאן אור שבא והיה ממלא אותה, וגם היה אור שהסתלק ממנה.

שני האורות האלו של התפשטות והסתלקות, השאירו רשימו, זיכרון מזה. אז הרשימו מהתפשטות האור בה נקרא "תגין", ורשימו מהסתלקות האורות נקרא "אותיות" או "כלים", וכך בכל פרצוף ופרצוף. נגיד פרצוף ס"ג, מתפשטים בו האורות האלה והם נקראים "טעמים", מסתלקים האורות ממנו, אז הם נקראים "נקודות", הרשימות שיישארו בו אחרי שכל זה יתרוקן ויעזוב, הרשימות האלו יהיו "תגין", רשימו מטעמים, והרשימו מנקודות יהיו "אותיות".

זאת אומרת יש לנו אורות שמתפשטים טעמים ומסתלקים נקודות, רשימות מטעמים נקראות תגין, רשימות מנקודות נקראות אותיות. זאת אומרת מה מהווה לנו בעצם אות? נניח האות א' או ב', לא חשוב איזו אות. לפי החוקים מעל האות יש איזשהו תג, למטה יש איזשהו סימן ביחד עם הניקוד. כל הסימנים שיש לנו, אלו סך הכול סימנים של האובייקט הרוחני על כל המצב שלו, מי הוא בעצמו, איזה טבע יש לו, באיזה אור הוא התמלא.

זאת אומרת אנחנו יכולים להגיד איזה מסך היה לו, איזה רצון היה לו, בכמה הוא מילא את עצמו עם המסכים, עם האורות, באיזו דרגה רוחנית הוא נמצא ומגיע לזה, ואיך הוא התרוקן ומה נשאר בו. טעמים, נקודות, תגין ואותיות, נותנים לנו את כל האינפורמציה על האובייקט הרוחני, על המצב הרוחני.

זאת אומרת אות עם כל מה שיש לה, נקודות למטה למעלה, יש עוד חולם ובפנים, שורוק, חיריק, למעלה למטה בפנים, או כל מיני כתרים שזה נקרא תגין, טעמים שאנחנו לא יודעים, זה דבר מאוד נעלם, בספר תורה יש קצת, וגם לא יודעים בדיוק איך לקרוא אותם, ומה בדיוק האינפורמציה, אנחנו נלמד את זה, והאותיות עצמן.

מכאן אנחנו עוד נלך הלאה, ואז נראה איך האותיות האלה מתחברות למילים, מה המושג של המילה וכן הלאה, זה יבוא. אבל בינתיים קצת מושג לגבי מה שנקרא אות, ומאיפה בא המושג הזה, זאת אומרת אות זה סימן על מצב הפרצוף הרוחני, זה סימן באיזה מצב נמצא האובייקט הרוחני. ומכאן אנחנו יכולים להבין מה זה נקרא שם.

זאת אומרת, הנשמה תופסת איזו דרגה רוחנית, ואז לפי הדרגה הרוחנית, כמה מסכים יש לה, כמה אורות פנימיים ומקיפים יש לה, ובאיזה מצב היא נמצאת איתם, כל המצב הזה בונה את השם שלה. לפי זה השם נקרא משה, אברהם, יעקב וכן הלאה, בגלל זה יש עניין בלהחליף שמות, להוסיף שמות, משנה שם משנה מזל, או משנה מקום משנה מזל וכן הלאה, גם את זה נלמד.