שיעור 22.04.16 – הרב ד"ר מיכאל לייטמן – אחרי עריכה

כתבי רב"ש, כרך ג', אסופת "דרגות הסולם", עמ' 2081,
מאמר: "המרבה לספר ביציאת מצרים"

"כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח." מה זאת אומרת? שאנחנו כל הזמן עכשיו צריכים להיות בנקודה הזאת של היציאה. מה אנחנו צריכים, איך להתייחס למה שהיה קודם, איך להתייחס למה שיש לפנינו, איך אנחנו קורעים את עצמנו, מתנתקים מהמצרים, איך אנחנו אז מייצבים את עצמנו. הנקודה הזאת כל הזמן היא חייבת להיות אצלנו כנקודת הדאגה.

"יש להבין מה יש להרבות על ענין יציאת מצרים, עד שאמרו כל המרבה לספר הרי זה משובח. וכמו כן יש להבין מה שאומרים, בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים.

זה ידוע שבאור אין מה להוסיף אלא בהכלים. לכן "מרבה" שייך בהכלים, שהוא ענין חסרון הרגש הגלות. וכשבא להרגיש ענין הגלות, אז הוא מרגיש שהוא עצמו נמצא במצרים, ואם כן איך הוא יכול לומר את השבח של יציאת מצרים, בזמן שהוא נמצא במצרים.

וזה פירוש, חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. וכמו שאמר אאמו"ר ז"ל, "צדיקים יאמרו שירה לעתיד לבוא, אז ישיר" וכו'."

זאת אומרת, כמה שאפשר יותר להתעמק באותה נקודה של יציאת מצרים, איך אנחנו מגיעים אליה, מה ההסתכלות שלנו על המציאות, זאת אומרת על הרצון שלנו, על הלב, על הנקודה שבלב, איך אנחנו סוף סוף מרגישים את הלב שהוא פרעה הרשע, והנקודה שבלב שהיא משה, רעיא מהימנא, האמונה, זאת אומרת, כוח השפעה ואהבה למעלה מהדעת, למעלה מפרעה, ואיך אנחנו מייצבים את שתי הנקודות האלה, שתי ההבחנות הללו, ואז זוכים להתנתקות.

אם נותנים כוח מספיק למשה, הטוב, אם מגלים כוח מספיק ברצון לקבל, בלב שלנו כרע, כפרעה, אז מתוך זה שהם נמצאים בהפכיות הצורה, אנחנו כבר מתנתקים עם נקודת המשה מהפרעה.

לכן המרבה לספר ביציאת מצרים, זאת אומרת אדם שמשייך את כל הכוחות שלו, הבירורים, המאמצים, לגלות את היחס בין משה לפרעה.

שאלה: כתוב ש"בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". ולי נראה שבכל דור ודור הולך ומתרחק הנושא הזה של יציאת מצרים.

לא פונים לאדם שברחוב, מה אתה מתחשב איתם? הם לא שייכים לדרגת אדם. "אתם קרויים אדם ולא אומות העולם". אדם זה נקרא מי שמכוון לחזור למצב של אדם הראשון, אז הוא חלק מהאדם. כל היתר לא, "כולם כבהמות נדמו". אני מצטער, אבל שזה לא יישמע כאילו אני מזלזל בבריות. אבל אדם נקרא מי שמכוון את עצמו להיות אדם. להיות אדם זאת אומרת, להיות פעיל במערכת אדם הראשון, אך ורק.

תלמיד: אבל אנחנו רואים שבארץ ישראל, אין כמעט בית שלא חוגג את פסח.

בסדר.

תלמיד: בכל אופן מתרחקים. זאת אומרת, רק הקבוצה הזו שלנו היא למעשה נחשבת לאדם? רק עליה מדובר?

נכון.

שאלה: ומה עם כל עם ישראל שחוגג את פסח, שותה יין, ארבע כוסות, ובכל אופן מתרחקים מכל הנושא הזה?

את זה אי אפשר להגיד. מתרחקים בגשמיות, ומתקרבים ברוחניות בכל זאת. כי כל פעם ופעם ישנה הכבדת הלב ובכל זאת מחזיקים, החשבון הוא חשבון. במערכת בעתו, זה לא כמו במערכת אחישנה, כשאנחנו רוצים להתקדם לא כמו כל העולם, אז אנחנו מפעילים כוחות שהם אחרים מאלה שפועלים על כל האנושות.

כל האנושות מתקדמת על ידי הכוח שדוחף אותה מאחורה, כוח הייסורים. ואתה רואה איך זה קורה בכל העולם, שכל העולם נכנס למשבר יותר ויותר עמוק. יהיו מצבים כמו שכתובים בנביאים, שהם ממש מצבי חושך לכולם. וכמו שכתוב בהגדה של פסח ובתורה, שרק בבתי היהודים יש אור. רק אלו שיש להם קשר עם הבורא דרך החיבור, הם נמצאים במאור. כל היתר הם יהיו פשוט מסכנים כבהמות מוכות.

תלמיד: וזו למעשה השאלה שלי, איך אנחנו מצליחים להעביר את זה לכלל ישראל קודם, ולאומות עולם?

קודם כל שיהיה לנו כוח בעצמנו.

תלמיד: איך?

אנחנו גם לא כל כך מצליחים. קודם כל בוא נצליח אנחנו גם. אנחנו מעבירים להם שיטה איך שאפשר בכמה שאפשר, אבל גם לנו חסר כוח השפעה. אבל לא לעשות חשבון עם אלו שנמצאים בחוץ, כמה כוסות הם שתו. שותים הרבה, זה בסדר.

(סוף השיעור)