010_heb_o_rb_bs-tes-05_2

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/series/cu/r8B6itk9?c=W9Hqem1I&mediaType=video

בעל הסולם. תלמוד עשר הספירות. כרך ב'. חלק ה'.

חלק ה' עם אור פנימי

שלא היה משגיח על זה ..

נתחיל עכשיו דף ש"ל, טור ב', וזה אמרו, "לא מטי בגבורה, ואז הופכת כלי גבורה פניה למטה ונותנת ה' אורות למטה בת"ת". כי בעת שאור הגבורה מתחבר עם אור החסד לאחד, הרי החיבור הזה פועל ג"כ על הכלים שלהם. וכיון שהכלי דגבורה נתחברה עם הכלי דחסד, היינו שתאיר חכמה, הרי, החזירה בזה, כלי דגבורה שהיה לה מקודם השפעה לחסדים, את פניה של החסדים למטה בחשיבות, כי בטלה את הפנים שלה, שנקרא חסדים.

מטעם שהיה, למדנו לא מטי בכתר, ולא מטי בחכמה, בינה וחסד, לא מטי בגבורה, שהייתה מעכב על השפעת הג"ר, והחזירה אחוריה, מה שהיה דוחה חכמה, למעלה, היינו שמקבלת חכמה. דהיינו שפנתה להשפיע הארת ג"ר, שנקרא חכמה, מי? כלי דגבורה, כמו הכלי דחסד. ואז השפיעה כלי דגבורה את השארית שלה, של חכמה, המיוחס אל הת"ת, להכלי דת"ת, ומקבל גם הת"ת הארת ג"ר.

וז"ס שהת"ת נקרא ו' עם ראש, בדרך כלל, שהוראתו הוא אותו הארת ג"ר, אור החכמה, שמקבל ע"י השפעת אור הגבורה, מתי? בעת שהגבורה מחובר לאחד עם אור החסד, מקבלת חכמה. ובזה תבין, המובא בכמה מקומות, שהת"ת הוא ממוזג מחסד וגבורה יחד, והיינו כנ"ל, שהוא מקבל שארית אור, אור הגבורה, אבל, מעת היותו גבורה מחובר לאחד עם אור החסד. והבן זה.

תלמיד: ...

רב"ש: אבל מה? עוד חסר לנו רק הכלל של ג"ר וו"ק, מה זה אומרת לנו? נראה אחר כך. הוא מבאר אחר כך.

אה, קטע אחד, בדף של"ט, טור ב', דברי המתחיל, עוד צריכים.

עוד צריכים להבחין כאן, כי יש ג' חלוקות בז' התחתונות, שנקראים זו"ן, זעיר אנפין, מלכות, שהם בחינת ראש תוך סוף: הא', הוא רוצה עכשיו לחלק ראש תוך סוף. הא' הוא חסד וגבורה, והם בחינת ראש הו"ק, ראש של זעיר אנפין. הב' הם ת"ת ונצח, והם בחינת תוך הו"ק, תוך הזעיר אנפין. הג' הם הוד, יסוד, מלכות, שלוש, והם בחי' סוף הו"ק.

הלאה. ברור עד כה.

וענין המטי ולא מטי תלויה, תלוי רק בכתר וחכמה, לא יותר. גם, גם שלמדנו ב' מרחקים, כאן הוא אומר, מי הקובע? רק או חכמה או כתר.

אם אני אומר, מטי בכתר, אין חכמה. מדוע? כאן צריכים עוד דבר לזכור, שעניין חכמה וחסדים, אין זה מדרגות של קומות, אלא בכל מדרגה ומדרגה אנו מבחינים שני אורות כוללים, אחת חכמה ואחת חסדים. זה לא תלוי באיזה קומה שאני מדבר. אם אני אומר נרנח"י, יש תמיד אותו דבר, יש התכללות.

אי לזאת, אם אנו אומרים, מטי בכתר, אין חכמה, מדוע? והוא מסבה שהאחור דכתר, איזה אור הכתר? אור הכתר שהיה מלובש בגוף דגלגלתא, שעלה למעלה והוא עמד תחת מלכות דראש, ועומד אחור למטה, מונע הארת ג"ר, הארת, ההארה שנקרא חכמה. לא הארת חכמה, הארה ג"ר, הארה שנקרא חכמה, מכל הפרצוף ע"ב, וע"כ אי אפשר שיהיה הארת, הארת ג"ר בהפרצוף, זולת בביטול שליטת הכתר. איך נתבטל שליטת אור הכתר, שייתן כן להאיר חכמה? והיינו ע"י הזדככות העביות שבהמסך שבו, השייך לקומתו, של קומת כתר, שהוא ד' דהתלבשות השייך לד' דעביות. והיות שאין לה ד' דעביות, הוא לא נותן להאיר את אור הכתר. לכן נקרא אור הג"ר, אור החכמה.

ואז, מתי שנזדכך בחינת העביות שבמסך שלו, ואז מסתלק האור מהכתר, ושאריתו מטי בחכמה, שממנה, מחכמה, מופיע הארת ג"ר בהפרצוף. מתי שאני אומר, מטי בחכמה, אז יש חכמה בכל הפרצוף ע"ב. בזמן שבמטי בכתר, אין אור החכמה בפרצוף א"ק. אם כן כל הציר תלוי בין כתר לחכמה. מה עם הבינה? נראה אחר כך.

ולפיכך, אם מטי בכתר, נמנע כל הארת ג"ר אפילו מהחכמה, גם כן אין חכמה, וע"כ שולטים אז בחינת הו"ק דז"ס תחתוניות, דהיינו הו"ק דראש שבהם. כאן מדברים על ו"ק דראש, הו"ק דראש דזעיר אנפין. מה שאומר כאן, הו"ק דראש, כוונתו, חסד וגבורה, שנקרא ראש דו"ק, ראש דזעיר אנפין, לא לטעות. שהוא ספירת הגבורה. ועוד, והו"ק דתוך שבהם, שהוא נצח. והו"ק דבחינת הסוף שבהם, שהוא יסוד.

נמצא, אני אומר, מטי בכתר, לא מטי בחכמה בבינה, לא מטי בחסד ומטי בגבורה שהוא ו"ק דראש דזעיר אנפין, ולא מטי בתפארת שהוא ג"ר דתוך דזעיר אנפין, ומטי בנצח שהוא הו"ק דתוך דזעיר אנפין, ולא מטי בהוד שהוא הג"ר דפנים ד... שהוא הג"ר של ה... של סוף דזעיר א... סוף דזעיר אנפין, לא מטי ביסוד, שהוא הו"ק דסוף דזעיר אנפין.

ברור עד כה? הלאה.

ואם ל"מ בכתר, שאז מטי בחכמה, אז מגיע שליטת הארת ג"ר, הארת החכמה, ברת"ס דזעיר א... דז"ס התחתוניות, אני מכנה אותו זעיר אנפין בכדי שלא נטעה. דהיינו: בחינת הארת ג"ר דראש שלהם, שהוא החסד. ובחינת הארת ג"ר דתוך שלהם, שהוא הת"ת. ובחינת הארת ג"ר דסוף, שהוא ההוד. שמשם מגיע בחינת ג"ר בלי ו"ק להמלכות, המכונה ד', זה עניין אחר.

אם כן, שאני אומר, מטי בחכמה, אז מטי בבינה. ומטי בחסד שהוא הפנים דראש דזעיר אנפין, ולא מטי בגבורה, מדוע? בזמן שיש ג"ר, אז הו"ק, גבורה עולה לחסד, ואז מט... מטי בתפארת, שהוא הג"ר דתוך דזעיר אנפין. ואז נצח, שהוא הו"ק, מתחבר להג"ר, שנקרא תפארת. ואז מאיר ההוד, שהוא הג"ר דסוף דזעיר אנפין, ואז היסוד מתחבר ל...

תלמיד: הוד.

רב"ש: הוד, ואז מטי במלכות זה עניין אחר, ד', זה צריכים ללמוד. עוד לא למדנו.

אומרים שאור המלכות נמצא בכלי דיסוד, מטעם אור החכמה בכלי דכתר. אם כן, איזה אור מאיר במלכות? אם כן, אין אור למלכות, לכלי דמלכות? לומדים כאן שהיה איזה עניין, עדיין לא למדת את זה, שנקרא ה' וד', זה תלמד אחר כך, זה דבר חדש שאין לה. זה נלמד אחר כך. אבל בחינת האורות אין לה, רק דבר חדש. מדוע? אור המלכות דכלי דיסוד.

הוא שואל כך, הוא אומר, תפארת ממוזג עם החסד דגבורה. מדוע? היות שתפארת מקבל את השארית של גבורה. אבל מתי הוא מקבל את השארית של גבורה? בזמן שגבורה התחבר לחסד, יש חכמה. לכן יוצא, נכון, הוא מקבל מגבורה, אבל בזמן שגבורה מחובר עם...

תלמיד: ...

רב"ש: בא הוא ושואל, אנחנו לומדים, בזמן שמטי בתפארת, לא מטי בנצח. אז הנצח עולה, עולה לתפארת. הו"ק מתחברים לג"ר בדיוק כמו גבורה עם חסד. נמצא, השארית של הנצח מקבל אור. נמצא שהוד מקבלת ממי? מנצח. בזמן שנצח מחובר מתפארת, אז גם הוד צריך להיות נקרא בחינת ממוזג משתי הבחינות. זה שהוא שואל.

תלמיד: וזה התשובה, הוא אמר שזה אותו דבר.

רב"ש: הוא שואל, מדוע תפארת שמקבל שארית בגבורה שמקבל מחסד נקרא לשני הבחינות?

תלמיד: הוא ממוזג.

רב"ש: שהוא ממוזג, מדוע לא מקבל אורות, שמקבל אשר מנצח? בזמן נצח מחובר עם תפארת, גם כן נקרא מחובר, גם נקרא, אה, ממוזג.

תלמיד: עכשיו אני שואל.

רב"ש: עכשיו אתה, זה תשו... שאלה, אני ...

...ים לשאול, בדרך כלל אומרים, זעיר אנפין נקרא קו אמצעי, אבל הלא אותנו לומדים תמיד קו שמאל, הוד זה קו שמאל, לא? וכאן אתה חושב, לא הוד, זה ימין ויסוד זה שמאל. זה קש...

תלמיד: ...

רב"ש: זה באמת שאלה. הוא לא רוצה לתת רמז, לכן זה קשה.

עתה מובן לנו ספירת הת"ת.

תלמיד: רב, זה ש"ל ...

רב"ש: אה, אנח... עכשיו אנחנו חוזרים לדף ש"ל, טור ב', דברי המתחיל, עתה מובן.

עתה מובן לנו ספירת הת"ת דז"א ממקורו. כי הכלי שלו, הוא בחינת בינה דו"ק, מה שכלי דתפארת נכלל מספירת הבינה נקרא תפארת, כי החג"ת המה התכללות של הכח"ב של הו"ק. אתם זוכרים מזה. אמנם הוא נבחן רק לבחינת ספירת הדעת דו"ק, מדוע? והוא מטעם, האור שלו, אתם רואים? מה ששאלתי מקודם. מה זה אור שלו? שהוא בחינת דעת. מדוע בחינת דעת? תכף נראה. בדרך כלל צריכים לזכור, היות שכאן היה כאן התחלפות האורות, אור החכמה בכלי דכתר, ואור הבינה בכלי דחכמה, אור החסד בכלי דבינה נקרא דעת. נקרא כאן התפארת בשם דעת, מדוע?

תלמיד: אור החסד.

רב"ש: שאין לה אור של אור הבינה, רק איזה אור יש כאן? אור ה... אור החסד. לא להתבלבל.

אלא שצריכים מקודם לידע, מהו אור הדעת, הרי אין לנו אלא עשר ספירות כח"ב חג"ת נהי"מ, ונודע מ"ש בספר יצירה, עשר ולא אחד עשר, וא"כ, עם דעת יחד עשר ספירות, אם כן, מהו אור הדעת הזה? ותדע שמקורו של אור הזה, של אור הדעת, באה לנו בהתחלפות האורות שבהתפשטות ב' שבכאן, בפרצוף ע"ב הנקרא התפשטות ב'. כי כאן, בפרצוף ע"ב, בא אור החכמה לכלי דכתר, ואור הבינה לכלי דחכמה, ואור החסד לכלי דבינה, ואור המלכות לכלי דז"א, וכלי המלכות נשאר בלי אור. כנודע מדברי הרב.

והנה אור החסד הזה, שבא לכלי דבינה, הוא המקור של אור הדעת, כי על כן מכנה אותו הרב, אור החסד בכלי דבינה, בשם בן של הבינה, ובחינת או"א שלו, של הבן הזה, הם הזכר נקבה שבכלי דבינה, באופן שהזכר, הוא בחינת חכמה דכלי דבינה, והנקבה, הוא בחינת בינה דכלי דבינה.

מה כתוב כאן? הוא אומר, מדוע נקרא בן הבינה, שבא אור החסד בכלי דבינה? משום שאבא ואימא שלו, של הבן הזה, שנמצא בבינה, הוא הזכר נקבה שבכלי דבינה. מי הזכר ונקבה? אז אומר כאן דבר חדש.

הזכר הוא בחינת חכמה דכלי דבינה, והנקבה, הוא בחינת בינה דכלי בינה, ואור החסד, הוא בחינת הדעת, שבין חו"ב הזו, המכונה תמיד, לבּן, לבחינת בן דחו"ב. וביתר דיוק, נחשבים הזו"ן דכלי דחכמה שניהם יחד, לבחינת חכמה ולבחינת אבא, והזכר נקבה שבכלי דבינה שניהם יחד, נחשבים, לבחינת בינה ולבחינת אמא, ואור החסד, שבכלי דבינה, נחשב, לבחינת דעת ולבחינת בן דאו"א ההם.

מה כתוב כאן? כאן הוא מסביר לנו עוד הארה קטנה. מדוע נקרא בחינה א' שבכלי דבינה, בחינה בן ותולדה? ומי ההורים? מדוע? אומר פשוט, הוא נמצא בבינה, בינה הולידה אותו. אז לפי הכלל שבן נולד מאבא ואימא, מי זה אבא, מי זה אימא?

לומדים כך, באמת הוא בא בכלי דבינה. ומתי הוא נקרא זעיר אנפין? שיש לו הארת חכמה. אז בינה צריכה לקבל חכמה מחכמה. נמצא, הזכר שבכלי דבינה, כוונתו מה שמקבל חכמה מאור החכמה, בעצם הבינה זה בינה, והוא נולד משניהם. זאת אומרת, אם יש לו רק בינה בלי חכמה, הוא לא יכול להיוולד. טוב, זה גם כן לא מאה אחוז, אבל כך הוא מפרש. לכן נקרא דעת, שיוצא מחיבור של שניהם. אם בינה לא מתחברת עם חכמה, לקבל חכמה, אז אין, אז זעיר אנפין לא יכול להיוולד. נמצא לפי זה, שדווקא על ידי חיבור שניהם, אבא ואימא, הוא נולד והוא נקרא בן.

ובזה מובן שאור החסד נאצל מתחלתו, משארית האור של הזו"ן דחכמה, וזו הנקבה דחכמה, אחר שג'/ב' שבכלי דחכמה נזדככו מב' לא' גם כן, ובאה בחינה א' בכלי דחכמה לכלי דבינה, שהוא בחינת אמא שלו, ושם במעי הבינה, ושם במעי הכלי דבינה, נשתהה עד שהשיג הארת חכמה. זה בא משלב ב', אם אתם זוכרים את זה. דהיינו, עד שנתגדל, ואז יצא למקום הכלים דו"ק המכונים אויר העולם. זה הערה צדדית.

והנה נתבאר לנו, אור הדעת משורשו, שהוא בן ותולדה, שנתחדש מטעם חילוף האורות שבהתפ"ב, מכאן משמע, שבפרצוף גלגלתא עדיין לא היה לנו בחינת דעת, וכל הדעת מתחיל לנו לבוא דווקא בפרצוף ע"ב. זה שהוא אומר.

והנה נתבאר לנו, אור הדעת משורשו, שהוא בן ותולדה, שנתחדש מטעם חילוף האורות שבהתפ"ב, כי ע"כ הוא בא ונתלבש בכלי דבינה, אע"פ, שהוא רק אור הז"א ובחינת ו"ק, שאין לו שום השואה לבחינת ג"ר, לכלים דכתר, חכמה, בינה. כי ההבחן בין הג"ר לבין הו"ק, הוא רחוק כ"כ כמו בין אור לכלי שלו.

הרבה פעמים הוא מכנה השלמת הכלים בשם ו"ק. גם כן שאלה שלו, מה הפירוש השלמת הכלים שהם ו"ק? הלא בא כאן אור דזיווג ע"ב ס"ג, אור החכמה. רק האו... רק אנו מכנים את האור על שם הפעולה. היות שאור בא רק לתיקון הכלים, לכן הוא מכנה על הכלים, וכלים נקראים ו"ק לגבי האור. לכן נקרא זה ו"ק דגדלות, אם אתם זוכרים.

ועכ"ז, אף על פי שאור הזעיר אנפין רחוק מכלים דכתר, חכמה, בינה, בסבת התחלפות האורות, בא אור הזה דו"ק, ונתלבש בכלי דג"ר ד... היינו איזה כלי? כלי דבינה, והוא ענין נפלא מאד. והתבונן בזה, כי אין מקום להאריך, במה שאינו נחוץ לעניננו.