001_heb_o_rb_bs-tes-05_1

שיעור עם הרב"ש משנת 1980

https://kabbalahmedia.info/he/lessons/cu/kkBc2WE0?mediaType=video

בעל הסולם. "תלמוד עשר הספירות". כרך ב' , חלק ה'. אות ט'

שאנו אומרים, אור היסוד בכלי דיסוד, זה מלכות קומת כתר על בחינת התלבשות, שנשאר על ד' דהתלבשות. ושמה מלכות עלתה לבחינה ג', ליסוד, זה על עביות שהוא רוצה לפרש זיווג הא'. לא יכול להיות זה רק התכללות הנקבה בבחינה ג', אבל ג׳, אבל, אה, התלבשות נקראת בחינה ג' מבחינה ד', מבחינת הזכר. וזכר צריך להתעורר חסדים כי אם יסוד. אם יהיה למלכות רק אורות חכמה הוא, אומר כאן למדנו שכתוב אחר כך.

מה כתוב? שורש כתר עליון משפיע למטה. מקודם למדנו שהעליונים נותן הארה, רק הוא מכנה, מקודם למדנו, הארה מועטת. עכשיו הוא אומר, שורש כתר עליון משפיע למטה, היינו השפעה רחבה בדרך זווג כדי להוליד תולדות, שהם הע"ס דהתפ"ב, הנקרא פרצוף ע"ב דא"ק, הנבחן לבחי' תולדה ובן [אל] לפרצוף.

אם כן, מה הפירוש נקבה ש… … זכר? הבחינה ג' נכלל בבחינה ד', לזכר, ... נעשה הזיווג על בחינת הזכר, זה נקרא אור היסוד בכלי דיסוד. אבל שיש הכנה לתחתונים לקבל, היינו ... תיקון המסך, באופן שיהיה ראוי ומוכן להזדווג עם אור העליון, לקבל על ד' דהתלבשות.

תלמיד: אור הכתר יותר עליון מהרשימה.

רב"ש: הכתר דגוף.

אם כן, מה הפירוש הכנה לתחתונים לקבל, היינו תיקון המסך, באופן שיהיה ראוי ומוכן להזדווג עם אור העליון? מה הפירוש הכנה? מה, מה חסר, איזה הכנה צריך התחתון לעשות שיוכל לקבל התיקון המסך? שיכול לקבל בעל מנת להשפיע, זה נקרא הכנה לקבל.

וזה אומר, ואז הנוקבא של הכתר נכללת בזכר, פירוש, שהזווג הזה, אינו נעשה על הרשימו דבחי"ג, שהיא בחינת הנקבה דעביות, אלא, שנעשה על בחינת רשימו דבחי"ד דהתלבשות, שהיא בחינת הזכר דכתר.

אבל הנקבה נכללת עמו בהארת הזווג, כמו שיתבאר לפנינו ... אור היסוד בכלי דיסוד. להראות, שמתי יכול להתעורר יסוד בכלי דיסוד, הוא אומר? דווקא בזמן שנמצא אור הכתר בכלי דכתר.

אצל ע"ב. עכשיו שאלה הוא כך, מה בפרצוף ס"ג?

אני אומר בפרצוף ע״ב היה זיווג על בחינת מלכות שנקרא ד'. פרצוף גלגלתא, שהוא רוצה לעשות זיווג בשביל ע"ב, אומר בחינה אחרונה נאבדת, לא עושה זיווג על מלכות, רק על בחינת ג', המכונה יסוד, נגיד.

ואם אני אומר ע"ב או זה בחינה אחרונה, מה הבחינה האחרונה שלה, ג׳? אז היא נוהגת על ב'. זה רק לשון. אם אני אשאל, איזה קומה זה? קומת בינה. אז אני יכול לומר, הוא, ס"ג, נקרא בינה, בערך פרצוף גלגלתא.

הוא נקרא בחינה אחרונה נאבדת, בפרצוף חכמה. לכן למדנו אתמול, בחינה אחרונה נאבדת על הפרצוף הטעמים, שהוא בגלגלתא ד', בע"ב ג', בס"ג ב'. התחתון מקבל רק מנקודות, שהיא בחינה ג'.

מי? בחינה ג', למדנו מבחינה אחרונה שגלגלתא נקרא ג'. למעלה מבחינה אחרונה של ע"ב נקרא ג', נקודות. למעלה מבחינה אחרונה של ס"ג נקרא ג'. לכן מתבלבלים, אני אומר ס"ג בינה בערך מי? בערך גלגלתא.

אם אני שואל לעצמי, פרצוף ס"ג עושה בחינה ב', של מי? אם אני מדבר בחינת גלגלתא נקרא בחינה ב'. אבל שאני אומר בחינת ע"ב, נגיד ג', מתבלבל. לכן תמיד הוא שומר את הלשון שלא יתבלבלו, לכן מוכרחים לומר בצורה שכזו.

אבל לאמיתו של דבר הוא, כל תחתון מקבל מבחינה אחרונה, אה, בחינה אחרונה, כל עליון שמולד התחתון, הוא נותן למטה מבחינה אחרונה. זאת אומרת, נקודות דע"ב, נקודות דגלגלתא לע"ב, נקודות דע"ב לס"ג, נקודות דס"ג לנקודים.

ז) ופירוש הענין, כי הנה, יש כמה כללות: א', כאשר יהיו ב' אורות בב' כלים, כל אחד בפני עצמו, ואחר כך כאשר יכנסו האורות בכלי אחד, זה יקרא כללות. מה זה כללות? שנכלל זה בזה בכלי אחד.

מקודם אמר, ב' אורות צריך להיות בב' כלים, כל אחד בפני עצמו. אבל כשנכנסו ב' האורות בכלי אחד, זה יקרא כללות, כללות, שנכלל זה בזה בכלי אחד. ועוד יש מציאות אחר, והוא בהיות בחינות ב' אורות אלו זכר ונקבה, בב' כלים, שאז יארע להם מ"ש בפרשת תרומה, כי אז יש בהם סוד אהבה, פירוש, כי נכלל הארת זכר בנקבה ושניהם בכלי אחד, וכן חוזר הארת נוקבא להכלל בכלי של הזכר. הרי הם ד' אורות: ב' בכל כלי כלולים זה בזה, והם סוד ד' אותיות אהב"ה.

נראה מה שכתוב למטה. הפירוש הזה, אם אתם...

דף שנ"ז באור פנימי.

תלמיד: דברי הרב.

רב"ש: דברי הרב הוא לשנ"ו, אות ס"ב. נראה.

סב) והענין הוא, לפי שאין הזכר, היינו לפי שהזכר אינו מזדווג בנוקבא רק בסוד ו"ק שלו לבד, זה ל... שום דבר כאן למעלה.

תלמיד: כן.

רב"ש: ... והנה הרב, נראה והנה הרב, שנ"ז, טור ב', אור פנימי, דאור המלכות, דברי הרב. והנה הרב אומר לעיל, ג' חלוקות בענין עליות אורות למעלה והתכללותם בזו"ן דכתר.

הא', שעולים ונכללים בהנוקבא דכתר. הב', שנכללים בהדכורא דכתר. הג' הוא שנכללים קצתם בנוקבא וקצתם בדכורא. והנה ב' חלוקות הראשונות לבד, הם שנתבארו כאן, וחלוקה הג' לא ביאר לנו כלל.

מה ש... נראה למטה דף. איפה אנחנו לומדים? רצ"ו, אות ז'. כתוב כך, כללות אחת וכו', ב' אורות בב' כלים וכו' שנכלל זה בזה בכלי אחד: פי' כי כל פירוד הרוחני, אחת, שתיים, שלוש, הוא, על ידי שינוי הצורה, וכל חיבור הרוחני הוא השואת הצורה.

ולכן אם למשל אור אחד מלובש בבחי"ד והשני בבחי"ג, הרי הם נבחנים לשנים, מדוע? שהרי שינוי הצורה שבהם מבדיל ביניהם, ונבחן שהם ב' אורות נפרדים לעצמם בב' כלים.

אבל בשעה שנזדכך הכלי דבחי"ד ונשאר גם כן בבחי"ג, הנה אז נכללים ב' הכלים ונעשים לכלי אחד. מדוע? להיותם שניהם בצורה שוה, משום שכלי דבחינה ד' גם כן נעשה לבחינה ג'.

וכן ב' האורות, נכללים זה בזה בהארתם, משמע מפיו, אע"פ, שמצד מוצאם מבחינת הע"ס דאו"י, המה שני מינים, כגון, שזה רוח וזה נפש, אבל לאחר שמזדכך הכלי דבחינה ד' ונעשה לבחינה ג', וגם כן נעשה כלי אחד.

אבל הוא לא, חסר ביאור כאן, שם מבאר יותר. נחכה עד לבסוף.

תלמיד: זה נשאר...

רב"ש: וכן ב' האורות, נכללים זה בזה בהארתם, אע"פ, שמצד מוצאם מבחינת הע"ס דאו"י, המה שני מיני אורות, גם שזה רוח וזה נפש, אבל שהם צריכים להאיר בכלי, בכלי דד' שנקרא מלכות נזדככה מבחינת זעיר אנפין שנקראו רוח, לכן מאלו שתיהן ביחד לבחינת רוח. הוא מביא דוגמאות. וכאן הוא מביא דוגמאות, זה קשה להבין. שנגיע לבסוף שם הוא יכולים לראות, אז נבין את הדוגמאות יותר טוב, אבל רק בכלל.

בכללי הוא מסביר, מה כתוב באות ח'? באורות יש מין כללות אחת, אחרת, והוא זה המציאות שאנו בו שהם ב' אורות בלתי כלים: מה זה ב' אורות, כאן נגיד? שתי רשימות. אלה הם כלים, שהם זכר ונקבה של הכתר של גוף דגלגלתא, שעלו למעלה, ואלו בכלים שלהם, שכללות אז יהיה, מבחינה שיקבלו הארה זה, זו מזה, זה כללות שלהם.

אור פנימי ח) המציאות שאנו בו שהם ב' אורות בלתי כלים: מבאר, כי כאן נמצאים הזכר והנקבה בבחינת עליה, מחמת הזדככות המסך מכל העביות שהיה בו, שלמדנו שהשוה צורתו אל המאציל לגמרי, כמו שהמלכות דראש אינה מקבלת, גם הוא עכשיו לא מקבל.

ואלו הזכר ונקבה דכתר, אינם אלא רשימות שקטות, שאין בהם עביות כלל, לא מקבלים שום דבר, אלא משום, שהיו מקודם בבחינת התלבשות בגוף, זה בקומת כתר דגוף, ד' התלבשות, וזו בקומת חכמה שבגוף, מנקודות, אז אנו מכנים אותם, בשם זכר ונקבה, אבל אין שמה אור, רק רשימות.

וזה שמדייק הרב להשמיענו כאן, "שהם ב' אורות בלתי כלים, שהם זו"ן דכתר שעלו למעלה". דהיינו כמבואר, שאין בזו"ן אלו מבחינת כלים, מבחינת עביות, ולא כלום, להיותם בסוד עליה, בסוד הזדככות, אין להם שום כלים, לא משמשים בשום עביות, לא מקבלים, לכן הם היה יכולת לעלות לראש.

ט) והנה עתה, בזיווג הזה, שזו"ן דכתר עלו לכתר, וכתר לשורש המלכות, ושורש המלכות לשורש היסוד, ושניהם נשארו במקומם, במקום יסוד, הנוקבא נכללת בדכורא, מי הכאן העצם? הרשימו דהתלבשות.

כי להיות שהנוקבא היא אור של חכמה, עביות דבחינה ג', והזכר, הוא אור של הכתר שנשאר בכלי, א"כ הזכר, בחינה ד' דהתלבשות, הוא שמקבל עתה מן השורש שלו, מי שורש של בחינה ד'? כתר, שהוא שורש שהוא הכתר. וזה נמשך לו, על ידי שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים, המילה הזו אין ביאור, צריך לפרש. וזה נמשך לו, על ידי שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים, אחת. ועל ידי הארה העליונה, של שורש הכתר, הוא מזדכך מאד, ואז מאיר אור רב, בזה הזכר של הכתר, בד' דהתלבשות.

עוד הפעם, ואז נכללת הנקבה בזכר ומקבלת הנקבה הארה ממנו, מזכר. עד שנמצאים עתה ג' בחינות אלו שוים בהארתם, והם זכר ונקבה של כלי דכתר, בשניהם יש אור הכתר, ואותו הכתר דגוף שעליהם, ואחר שהם שוים, יקבלו, מי? זכר ונקבה דקומת כתר שנשאר, ואור הכתר שהיה בגוף, שהוא למעלה, יקבלו האור שלהם מצד שורש כתר עליון, כתר דראש.

ט', אור פנימי. שהנוקבא היא אור של חכמה: כלומר, שהיא בחינת הרשימו, שהשאיר אור קומת חכמה אחר הסתלקותה, נקודות שלו מחכמה. והזכר הוא אור של כתר שנשאר בכלי. כלומר, בחינת הרשימו, שהשאיר [ה]אור של קומת כתר, אחר הסתלקותו, כנ"ל, שהוא נשאר בכלי דקומת כתר, זה אחד. ועתה, על זה המסך, ועתה הוא עלה למאציל ע"י המסך שנזדכך.

אתה שואל, מה ... קומת כתר ולא חכמה? כוונה כך, כל בחינה צריך לקבל מבחינה שכנגדו. אומר, פרצוף ע"ב, חכמה, מאיזה מקום היא מקבלת, מפרצוף גלגלתא? לא מכתר שלו, מחכמה שלו.

עכשיו הוא אומר, שנזדכך קומת כתר, בקומת כתר יש עשר ספירות, הנקראים טעמים ונקודות, כל הרשימות עלו, הן הטעמים והן הנקודות. ונקודות זה חכמה, לא דווקא חכמה, מחכמה עד המלכות, הכול נקרא חכמה על שם בחינה עליונה.

עכשיו, אלו ב' רשימות נקראים על קומת דטעמים, הוא מכנה זכר. מדוע? בחינה אחרונה נאבדת. ומבחינה ג' הוא אומר, ומבחינה זו הוא יכול להשפיע לתחתונים, לתת לו קומת ע"ב. ונשאר שם עביות, בחינת רצון לקבל, שנקרא נקבה.

לכן הוא מכנה, כתר מכנה זכר, היות שמבחינה ד' לא נשאר רק רשימו דהתלבשות, שלא, אין שום חיסרון בהתלבשות, נקרא זך. ואיפה נשאר עביות שנקרא נקבה? על בחינה ג'. לכן כתר מכנה בשם התלבשות עם זכר, וחכמה כולל כל הרשימות, רק בחינה עליונה הוא בבחינת עביות, שנקרא נקבה.

אתה שואל, מה הפירוש, הנוקבא היא אור של חכמה? זה היה משמע, שנקבה היא אור החכמה, שעולה למעלה לא מדברים, כי מאור החכמה. רק ממה מדברים מנוקבא? כלומר, שהיא בחינת הרשימו שהשאיר אור קומת חכמה אחר הסתלקות אור הנקודות, אור החכמה, הרשימה הזו הוא מכנה נוקבא אור החכמה. אבל לא זה אור החכמה, זה רק רשימו, מה שהשאיר אור החכמה לאחר הסתלקות אור החכמה, היינו אור הנקודות.

(הצעה לחלוקה דקה 24:25)

למעלה כתוב וזה נמשך לו, והשורה קודם, א"כ הזכר הוא שמקבל עתה מן השורש שלו, שהוא שורש הכתר. מה זה של ראש? הכתר של הראש מאיר לו, למי? חסר הקשר.

אות ט' למעלה, עוד הפעם.

ט) והנה עתה הזיווג שלו עכשיו הנוקבא נכללת בדכורא, הבחינה ג' דעביות נכללת בד' דהתלבשות. מדוע? כי להיות שהנוקבא, שהיא חכמה, והזכר, הוא אור של הכתר שנשאר בכלי, לאחר הסתלקותו, אם כן, הוא רוצה לקבל ד׳ מד' דרשימו.

עכשיו יש כלל, כל בחינה מקבל מבחינה שכנגדו. א"כ הזכר, שהוא ד' דהתלבשות מקומת כתר, הוא שמקבל עתה מן השורש שלו, מהשורש של הרשימו, כי שורש [ה]כתר. אבל הנוקבא לא היה השורש שלה.

עכשיו, הלאה. וזה נמשך לו, על ידי שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה, היינו כתר דגוף, אחד. ב', ועל ידי הארה העליונה, של שורש הכתר, הוא מזדכך מאד, ואז מאיר אור רב, בזה הזכר של הכתר. מה, מה הזדככות הזאת, לא אומר לי. למה צריכים כל ההזדככות? נראה מה שהוא מפרש.

שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף השרשים: הנה הרב משמיענו כאן, סדר שלם של זווג ולידת פרצוף תחתון על ידי העליון. ולכן, צריכים הדברים אלו להבנה מדויקת מאד.

והנה כתב שאלו הרשימות שעלו מתוך ההסתלקות דהתפ"א, שנקרא פרצוף גלגלתא, שהם רשימו דאור הנשאר בכלי דכתר, ורשימו שנשאר, ורשימו מאור הנשאר בכלי דחכמה, אבל לזכור מה שמחכמה, כוונתו מחכמה למטה, שכל הט' תחתוניות מכונה משם חכמה על שם בחינה עליונה.

אז מה הוא אומר כאן? שהרשימות שעלו מתוך ההסתלקות דהתפ"א, שהם רשימו דאור הנשאר בכלי דכתר, ורשימו מאור הנשאר בכלי דחכמה, עלו לתחת המלכות של ראש, אל המקום שהיה שם כללות האור דקומת כתר של התפ"א, אחר הסתלקותו משם.

אם כן, מה כתוב כאן? שהרשימות עלו אל המקום שהיה שם אור הכתר דגוף. מתי? אחר הסתלקותו משם. נמצא שיש לנו כאן, בהמלכות של ראש, ג' מיני אורות של הגוף דפרצוף הא' דא"ק, שיצאו משם. ממי? מגוף דא"ק, אחר ההסתלקות ובאו כל אלו הבחינות להראש דפרצוף ההוא.

מי הם הג' בחינות? שהם: אחת, כללות קומת כתר של הגוף, מה זה כללות? לאו דווקא כתר, רק מכתר למטה, זה לזכור, הוא כל האור הכתר. ב', הרשימו שהוא אור הכתר, שאור, אה, והרשימו, שאותו קומת הכתר, השאיר בהכלי דכתר של הגוף, אחר הסתלקותו, שאח"כ עלה גם הוא, הרשימו הזאת לראש. איך? על ידי התכללותו בהמסך דמלכות דגוף שעלה לראש, והרשימו ההוא נקרא זכר דכלי דכתר.

וצריכים להבין שרשימו הזה הוא ענף של כללות קומת הכתר הנזכר, ובאמת, הוא עוד יותר מבחינת ענף. מי? הרשימו. שהוא, שהרי הוא חלק מעצמותו ממש, וכל ההפרש בין אור הכתר לרשימו של כתר הוא, כי כללות האור דקומת כתר, נסתלק לגמרי מן הגוף, תיכף אחר שנזדכך המסך מן העביות דבחי"ד, והרשימו הוא, אותו החלק שהניח אחריו שם, מי? אור הכתר, בהכלי שלו, והנך רואה, שהם עצמות אחת.

מה הוא מסביר לנו? שאל לחשוב שרשימו הוא חלק אחר מכתר, הוא חלק מאור הכתר, רק אור הכתר נסתלק לגמרי, וחלק ממנו נשאר מאיר שם, אבל זה אור אחד. ועוד יש כאן רשימו ב', שהיא הבחינה ג'. דהיינו, האור שהניח האור דקומת חכמה של הגוף דא"ק, תוך הכלי שלו אחר הסתלקותו מגוף ההוא, והיא הנקראת כאן הנקבה של הכתר, שגם היא, הרשימה הזו, עלתה מהכלי דגוף שלה אל הראש, וגם כן על ידי התכללותה בהמסך שנזדכך, שם היטב.

וזכור היטב, אלו ג' השמות של ג' האורות, שהם: זכר זה רשימו דכתר, ונקבה דכתר, שהוא הרשימה של בחינה ג', חכמה, שיש שם עביות, ואור הכתר שעלה על פי ביאורם הנ"ל, כי אי אפשר לבארם בכל פעם. גם תזכור…

תלמיד: מה?

רב"ש: מה? אני רוצה להבין מה שאתה שואל.

תלמיד: יש אור הכתר שהזדכך מהגוף שעלה למעלה, יש אור של הרשימו, שאור הרשימו עולה למעלה.

רב"ש: בשביל מה הוא עולה למעלה? לבקש מילוי.

תלמיד: מילוי, אבל זה גם אור הכתר. זה גם כן שיריים של אור הכתר, מה מבחינים מפני עצמו?

רב"ש: עוד הפעם. אור, למדת, אתה שואל, מה ההבדל בין רשימו לאור? אור הכתר נקרא אור שעלה למעלה ונסתלק מהכלים. אין עכשיו שייכות לכלים. מה יש שייכות לכלים? הרשימות האלה מאירים לכלים שנשאר בכלים, מחייה את הכלים, ועכשיו לומדים עוד דבר, המסך שעלה לראש, נכלל מהרשימות האלו, שהוא רוצה להמשיך אותו אור השייך לרשימות. אם כן, כל הקשר עם הגוף הוא רק מהרשימות, לא מהאור.

ואור נס... זה שהוא אומר כאן, אחד, תסתכל טור א'.

וצריכים להבין שרשימו הזה הוא ענף של כללות קומת הכתר הנזכר, ובאמת, הוא עוד יותר מבחינת ענף, שהרי הוא חלק מעצמותו ממש, אם כן, מה ההבדל. וכל וכל ההפרש ביניהם הוא, כי כללות האור דקומת כתר, נסתלק לגמרי מן הגוף, תיכף אחר שנזדכך המסך מן העביות דבחי"ד, אם כן, אין כבר לדבר מהגוף, אין שם כל קשר. והרשימו הוא, אותו החלק שהניח אחריו שם בהכלי שבגוף, שכל הרשימה יש לה חשבון עם הגוף. והנך רואה, שהם עצמות אחת. אבל מה ההבדל? הוא מסתלק לגמרי מהמדרגה מהגוף, והרשימה יש לו. ואיך עלה למעלה? עם המסך לבקש מילוי. ועוד יש כאן רשימו ב', אותו דבר, דהיינו, האור שהניח דקומת חכמה של הגוף, האור שהניח האור דקומת חכמה של הגוף דא"ק, תוך הכלי שלו אחר הסתלקותו מגוף ההוא, שכבר אין קשר לאור החכמה עם הרשימו, רק לפי מה יש לו קשר עם הגוף.

זה שאומר, שהניח לתוך הכלי שלו, לתוך הגוף והיא הנקראת הנקבה של הכתר, שגם היא, מי הרשימה הזאת שנשאר בגוף, עלתה מהכלי דגוף שלה אל הראש, בשביל מה? על ידי התכללותה בהמסך שנזדכך לבקש מילוי בשביל הגוף.

אם כן, אור הכתר, אין לו קשר להשפיע לגוף. הרשימות האלה מה הם רוצים? להשפיע לגוף, עלו למעלה לבקש מילוי. אם כן, שני דברים. אתה שואל אותי, מה זה רשימו אור, כאילו אני אומר, אני אומר, אור מרשימו נקרא אור.

תלמיד: אור.

רב"ש: אבל אין השגה אור בלי כלי.

תלמיד: אור הכתר שעלה, הוא גם היה מקודם בכלי.

רב"ש: אז זאת אומרת, שהיה בכלי, אז הוא בא עם אור הכתר מה שהוא משיג אותו, ואחר זה נסתלק, לא משיגים אותו. שאני אומרים, מאיר שנשאר רשימו, היינו מה שהגוף משיג חלק מהאור.

תלמיד: והאור הזה מסתלק.

רב"ש: איזה אור?

תלמיד: אור של הרשימו.

רב"ש: לא, לא לרוץ. לא אומרים כך, לא לרוץ. הכתר נשאר רשימו בכלים שלו, להחיות את הכלי, מי משיג את הכלי? מי משיג את הרשימו? הכלים. ואחר כך שאני אומר, מלכות דטבור שנקרא מלכות, שיש שם מסך, שהוא נכלל מהרשימות, אז הוא שואל, איך הוא לא עולה למעלה, מי העלה אותו למעלה? המסך דורש, לפי הרשימות שלו. גם כן לא מדבר מאור בלי כלי, אני מדבר מהמסך שהוא נכלל מהרשימות. כוח ההתגברות עלה למעלה, ודורש, תן לי כוח התגברות. כמה? לפי שיעור מה נשאר.

אם כן, אני גם כן לא מדבר מהאור. אור בלי כלי אי אפשר לדבר אף פעם. אם כן, או שאני מדבר האור מלובש בכלי, או שהוא מדבר רשימו מלובש בכלי, או שמדבר רשימו נכלל במסך, שהמסך עלה לראש.

תלמיד: רשימו …

רב"ש: אבל אור בלי כלי, אפילו רשימו בלי אור, גם כן לא מדברים. כשאנו מדברים הרשימות באופן כללי, הוא מדבר כך, הרשימו נקרא שני הבחנות, אור הזך ואור העב. הוא אומר, אור הזך הוא שמה שנשאר אור ישר, ואור העב מה שנשאר מאור חוזר, שניהם ביחד נקרא רשימו, שניהם ביחד נמצאים בכלי.

ואחר כך הוא אומר, נגיד דוגמה, האור העב שברשימו ירדו למטה בבי"ע בזמן השבירה, והם מכונים ניצוצין שיורדים להחיות את הכלים, והרשימו נשאר, איפה?

תלמיד: באצילות.

רב"ש: באצילות. אז מי מקבל מהרשימו? גם כן נשאר שם במסך, גם נשארו ממקומם. ואנו אומרים, אור עב שירדו למטה, גם כן מקבלים הארה מאור הזך שיש ברשימו. זאת אומרת דבר אחד, אור בלי כלי, אפילו רשימו גם כן מוכרח להיות מהוא.

הוא נותן פעם משל, רשימו. בן אדם שאכל איזה מאכל באיזה מסעדה, בא לו למחרת ואמר, תן לי ממין הזה. מדוע דווקא ממין הזה? נשאר לי טעם בפה ממה שאכלתי אתמול. אם כן, מה נשאר? טעם ב… במתענוג מהאור. אבל אצל מי? מוכרח גם כן להיות מקבל. זאת אומרת אור, רשימו שלו, גם כן מוכרח להיות, אצל מי זה נמצא. אור בלי כלי אין. אתה שואל אותי, מי מחזיק אותו? אנו מדברים, האור שעלה בדרך הסדר, היות שהוא תולדה ממלכות דראש, לכן לומדים דרך הציור שעומד למטה מלכות דראש במעלה.

מה נפקא ממנו, אור בלי כלי? אבל אנחנו מדברים אחר כך על אור הכתר הזה, גורם לתחתון משהו. אם כן, אנחנו יודעים שיש אור הכתר, הוא פועל פעולות שתכף נלמוד. אור הכתר, אם לא פועל איזה פעולה בכלים, מאיפה אני יודע שיש אור הכתר? תכף נלמוד מה שאור הכתר פועל אצל התחתון, אז כבר אנו מדברים, אור הכתר על שם הפעולה שהתחתון משיג ממנו. תכף נראה מה שהוא נותן. הוא נותן אחוריים אור הזה. אז גם כן מקבל ממנו בחינת אחוריים, שזה נדבר אחר כך.

גם תזכור שכל ג' אורות אלו, מי? אור הכתר. ויש רשימו דזכר, רשימו דהתלבשות, רשימו דעביות, הם ענפי המלכות דראש, כי היא, מלכות דראש, הוציאה אותם להגוף, בכח שינוי הצורה ועביות הגוף, שנתנה אליהם, הנקרא עביות שממעלה למטה, ועתה שחזרו ונזדככו מעביות הזאת, כבר לא מקבלים, באו לבחינת בכוח, כמו שהיה מקודם, שלא קיבלו כלום, הרי חזרו שוב אליה, ונכללו בה כמתחלה. שזה מכונה, שהג' אורות עלו למקום המלכות דראש.

אלא שסדר עמידתם שם, נבחן, שכל ענף, עומד תחת השורש הקרוב שלו: כי אור הכתר שהוא כללות האור, שעלה ונסתלק מן הגוף, הוא הקרוב ביותר להמלכות, היינו, הוא התחיל לסדר סיבה ומסובב, הוא הסיבה ראשונה.

ואחריו עומד הזכר דכתר, להיותו ענף של אור הכתר, שהוא הרשימו, שאור הכתר השאיר בכלי שלו, כנ"ל. ואחריו עומדת הנקבה דכתר, להיותה מבחינת עביות דבחי"ג, שהיא ענף מזכר דכתר שהוא מבחי"ד.

ותדע שעליות זכר ונקבה דכתר אל הראש, גרמו שם ב' זווגים בעליתם זאת: כי המסך והמלכות של ראש, עלתה תכף להיסוד דראש, שפירושו, שהמלכות עזבה את הבחי"ד שבה. אף על פי שאנו לומדים שאין הזדככות בראש, עזבו זה, וקבלה העביות דבחי"ג של ראש. וטעם עליתה זאת היא, כי הסתלקות האורות דהתפ"א של הגוף, גרם להפסק ההשפעה של המלכות דראש, כי אין לה עוד למי להשפיע, הטעם כבר לא יכול לקבל, אין לו מסך.

ומתוך שכל ענין של המלכות דראש, רק להשפעה עומדת, כי אינה ראויה לקבלה מעת הצמצום ואילך, אלא, על ידי הזווג דהכאה הנוהג בה, היא מעלה או"ח, שע"י האו"ח הזה, שהיא מעלה, היא משפעת וממשכת את האור העליון לתוך הגוף.

והנה בעת ההסתלקות האורות דגוף, אינה יכולה להשפיע לגוף, רק השפעה מצומצמת, שנקרא רשימו בערך, שמה שכוונתו על הרשימו. רק השפעה מצומצמת המספיק רק כדי קיום הכלים דגוף שלא יתבטלו לגמרי.